פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שפא ד: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שפא ד

סעיף ד – תכפוהו אבליו[עריכה]

תענית יג ע"א[עריכה]

תא שמע: דאמר רבי אבא הכהן משום רבי יוסי הכהן: מעשה ומתו בניו של רבי יוסי בן רבי חנינא, ורחץ בצונן כל שבעה! - התם כשתכפוהו אבליו הוה.

• כתב השו"ע: "מי שתכפוהו אבליו, שאירעו שני אבילות זה אחר זה – מותר לרחוץ כל גופו בצונן".

סעיף ה – חייבי טבילות[עריכה]

האם טבילה בזמנה מצווה[עריכה]

נדה ל ע"א[עריכה]

שמע מינה: טבילה בזמנה מצוה. ורבי יוסי בר' יהודה אומר... לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה.

• האם טבילה בזמנה היא מצווה: (טור, ב"י, ב"י סי' קצז סע' א, באה"ג סי' קצז ס"ק ד)

• ר"ח, בה"ג, רמב"ן ואו"ז – טבילה בזמנה היא מצווה, כדעת ת"ק.

• ר"ת ורמב"ם – טבילה בזמנה אינה מצווה, כדעת ר' יוסי בר' יהודה.

  • הכרעה: משמע מהב"י שפסק שטבילה בזמנה אינה מצווה, שכתב על דברי האור זרוע: "אמנם מזה אין ראיה, דהוא אזיל לטעמיה דפסק טבילה בזמנה מצוה". וכן משמע מהשו"ע בהלכות נדה (סי' קצז סע' ב).

טבילת נדה בתשעה באב, יו"כ ואבלות[עריכה]

תענית יג ע"א[עריכה]

כל חייבי טבילות – טובלין כדרכן, בין בתשעה באב, בין ביוה"כ.

• האם מותר לנדה לטבול בתשעה באב, ביו"כ ובאבלותה: (טור, ב"י, דר"מ ס"ק ב)

• בה"ג, ר"ח ורמב"ן – טבילה בזמנה מצווה, ולכן בזמנה - טובלת, ושלא בזמנה (כמו בימינו) - אינה טובלת.

• רבנו תם – טבילה בזמנה אינה מצווה, ולכן לא טובלת (ואפילו בזמן חז"ל שהייתה טובלת בזמנה).

• תוספות (מסתפקים) – אף שטבילה בזמנה אינה מצווה, טובלת (שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג).

• או"ז (ע"פ הב"י) – טבילה בזמנה מצווה, ולכן אף היום טובלת, שאף היום נחשבת טבילתן כטבילה בזמנה.

• ר"י – היום אסור לנשים לטבול, משום שאינן טובלות לטהרות, ומכיוון שממילא אסורות לבעליהן.

  • הכרעה: כתב השו"ע: "נדה שנזדמנה זמן טבילתה בימי אבלה - אינה טובלת".^[1] וכ"פ המהרי"ק^[2].

רחיצה לצורך הפסק טהרה[עריכה]

• כתב הרמ"א ע"פ האו"ז (הובא בדר"מ ס"ק ב): "וכל שכן שאינה רוחצת ללבוש לבנים. אבל מיד אחר ז', אע"פ שנהגו איסור ברחיצה כל ל', מכל מקום היא מותרת רק שתשנה רחיצה קצת {שתרחוץ רק את אותו מקום ובין ירכותיה ולא את כל גופה (או"ז)}, וחלוק לבן תלבוש וסדין לבן תציע, שלא תבא לידי ספק".

• אך המשאת בנימין (ט"ז ס"ק ב, וש"ך ס"ק ג) הבין אחרת באו"ז, שסבר: שרחיצה לצורך ימי ליבונה של אישה – מותרת בתשעה באב, יום כיפור ובאבלותה אפילו בתוך השבעה.

• והט"ז (ס"ק ב) הוסיף שלדינא למרות שדברי המשאת בנימין נכונים, אין לה לרחוץ גופה אלא רק אלא רק פניה של מטה. וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"ב רחיצה הע' ג, עמ' קסב).

• עוד כתב הט"ז (ס"ק ב), שמהר"ם רחץ תוך שלושים לברית בנו, כי זה היה כערב הרגל בשבילו, וכן משום שאיסור רחיצה במשך ל' יום אינו מן הדין אלא חומרא בלבד.

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים[עריכה]