אנציקלופדיה תלמודית:קיץ המזבח: הבדלים בין גרסאות בדף

הגדרת הערך - קיץ המזבח. קרבן עולה הקרב לצורך המזבח שלא יהיה בטל.

מהותה

"קיץ המזבח" הוא קרבן עולה*^[1] שמקריבים ביום שאחר הקרבת התמיד* לא היו נדרים-ונדבות* להקריבם^[2], כדי שלא יהיה המזבח* בטל^[3], וימצא שולחן הרב ריקם^[4]. עולה זו נקראת עולת קיץ המזבח, שקרבנות אלו הם כבנות שוח לאדם^[5], כפירות הבאים לקינוח סעודה הנקראים קיץ^[6], ואף קרבנות אלו באים בגמר הקרבנות^[7] ואינם עיקר קרבן שעיקר קרבן הוא חובה ולא נדבה^[8], או מפני שקרבנות אלו נוספים על החובה, והרי הם כפירות הקיץ שדרך לאכול מהם נוסף על הסעודה^[9]. ויש שפרשו שקרבנות אלו שקרבים כאשר אין שם קרבנות ציבור או יחיד, הרי הם כאדם שאין לו דבר אחר ומעביר עתו בבנות שוח – פירות גרועים^[10].

קרבן ציבור

עולה זו אף כאשר היא באה ממותר קרבן יחיד^[11] הרי היא קרבן ציבור^[12], ומטעם זה אין סומכים עליה ונסכיה קרבים משל ציבור ואם היה כהן עבודתה של אנשי משמר^[13], וכן אין ממירין בה^[14]. יש מהראשונים שכתב שמחמת כן באשמות הרועים^[15] צריך שירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו עולה לקיץ המזבח, ואין הוא עצמו קרב, כיון שצריך שיסתלק שמו מעליו.^[16]

נדבה

עולה זו נחשבת קרבן נדבת ציבור^[17] ומטעם זה יכולה לבא – היא ונסכיה^[18] - מתרומה ישנה^[19] שלא כחובות ציבור שאינם באים אלא מתרומה חדשה^[20]. ויש מהראשונים סוברים בדעת תנאים שזה הוא שנתרבה בתורה "קרבנכם"^[21] – מלמד שהיא באה נדבת ציבור^[22]. ואף שאין ציבור מביאים נדבה, לסוברים כן^[23], עולת קיץ המזבח יכולה להיות נדבת ציבור כיון שהיא נעשית מן המותרות^[24] ומשום לב-בית-דין-מתנה*^[25], ויש מהאחרונים שכתבו שכיון שנעשית מן המותרות* יד כל ישראל שוה בהם^[26]. ומ"מ כתבו אחרונים שאין היא כנדבת יחיד שהקרבן הוא לצורך המביאו ונחשב כדורון, שקרבן זה עיקרו הוא לצורך המזבח שלא יהיה ריקם ואין נחשב שהציבור מביאים דורון^[27].

בזמן שהמזבח אינו בטל

אף שעיקר הקרבת קיץ המזבח הייתה כדי שלא יהיה המזבח בטל^[28], מ"מ ניתן להקריב עולה זו אף כשיש להקריב קרבנות אחרים^[29].

מהיכן היתה באה

עולת קיץ המזבח באה ממותר קרבנות שאינם ראויים לדבר שלשמו הופרשו^[30]. בפרטי הדינים אלו מותרות קרבים לקיץ המזבח, ואם הם עצמם קרבים או דמיהם, עי' ערך מותרות. וכן היתה באה ממותר חטאת שאינה מתה^[31], ומותר אשם, שכן הוא מדרש יהוידע הכהן^[32]. לצורך כן היו במקדש קופות – הנקראות שופרות* – ששם היו נותנים דמי מותר חטאות ואשמות^[33]. על מנין הקופות והטעם לכך, עי' ערך שופרות.

המועל בקרבנות ציבור, לדעת ראשונים דמי המעילה הם לקיץ המזבח^[34]. המועל בקדשי קדשים ובאימורי קדשים קלים, לסוברים שהדמים לנדבה^[35], פירשו ראשונים ואחרונים בדעת ראשונים שהיינו לקיץ המזבח^[36].

וכן גזרו חכמים על המוכר עולתו ושלמיו, שאף שלא עשה כלום^[37] ודין תורה המעות חולין^[38], קנסו חכמים שהדמים הולכים לנדבה^[39] – לקיץ המזבח^[40].

נדבה לקיץ המזבח

יש מהראשונים שכתב שכאשר לא היה מעות מותר, היו מביאים נדבה מהציבור כדי שלא יהיה המזבח בטל^[41], ויש שנראה מדבריהם שלא היה בא אלא מן המותרות, שאין הציבור מתנדבים^[42]. וכתבו ראשונים ואחרונים שהיחיד יכול להתנדב מעות לצורך קיץ המזבח^[43]. ובירושלמי אמרו שהשור שהיה הולך לפני מביאי הביכורים*, היה קרב לקיץ המזבח^[44].

שלמים ומנחה

קיץ המזבח אינו בא שלמים* ומנחה, שכן מיעטה התורה בפרשת שלמים "אם כשב הוא מקריב"^[45], ודרשו חכמים שיחיד מביא שלמים נדבה ואין ציבור מביאים שלמים נדבה^[46]. וכן ממדרש יהוידע הכהן הנאמר לגבי מותר חטאת ואשם^[47], למדו שמביאים בדמיהם עולה* - שהבשר לה' והעורות לכהנים^[48]. ובמנחה מיעטה התורה "נפש"^[49] - היחיד מביא מנחה נדבה ואין הצבור מביא מנחה נדבה^[50]. יש מהאחרונים שכתב שבאופן שהביא חמשה לוגים לנסכים*, שדינם שמושך ארבעה והלוג הנוסף מצטרף עם לוגים אחרים לנדבה – לסוברים כן^[51] - אותם הנסכים קרבים לקיץ המזבח^[52].

עולת העוף

עולת קיץ המזבח אינה באה מן העוף^[53], שאין עוף בציבור^[54], שמיעטה התורה במה שכתבה גבי עוף "קרבנו" היחיד מביא עוף ואין ציבור מביאים עוף^[55]. מותר חטאת ואשם ממועט גם ממדרש יהוידע הכהן, שצריך שיהיה עור לכהנים, ובעוף אין העור לכהנים^[56]. ונחלקו ראשונים, יש הסוברים שאף שאין מביאים עוף, היינו שאין לקנות עוף מן המעות, אך אם העוף עצמו נשתייר, אף הוא קרב לקיץ המזבח^[57], שהמיעוט שאין עוף בציבור הוא רק כלפי זה שאינו להביאו מהמעות לצורך נדבת ציבור, אך אינו ממועט שעוף לא יכול להיות בקרבן ציבור^[58]. ויש שסוברים שלעולם אין נדבת ציבור מהעוף^[59]. ויש מהראשונים שכתב בדעת אמוראים שנחלקו תנאים אם מקיצים בעולת העוף*^[60].

המינים הראויים

כל מיני הבהמות הכשרים לעולה*, כשרים לעולת קיץ המזבח^[61]. ויש מן הראשונים שסוברים בדעת אמוראים שקיץ המזבח הבא ממותר קרבנות^[62], מצוה מן המובחר להביא מאותו המין שבא המותר ממנו^[63].

בבמה

במה* קטנה אין בה קרבן קיץ המזבח^[64] שאין ציבור מקריבים בבמה קטנה^[65]. ובבמה גדולה, לדעת ר"ש הסובר שבבמה גדולה ציבור לא הקריבו אלא חובות הקבוע להם זמן^[66], אף לא היה קרב עולה לקיץ המזבח^[67]. ולדעת רבנן שכל קרבנות ציבור קרבו בבמה גדולה, אף עולת קיץ המזבח קרבה^[68].

העור

עולת קיץ המזבח עורה לכהנים^[69], שאף ר' יהודה שסבר מתחילה^[70] שאין העור לכהנים^[71] אלא מוכרין אותו ולוקחים בו בהמות לקיץ המזבח^[72], חזר בו, מחמת מדרש יהוידע הכהן שמותר חטאת ואשם, מביאים בהם עולות – הבשר לשם ועורות לכהנים^[73]. המועל בקדשים שצריך ליתן דמי המעילה לנדבת ציבור – לסוברים כן^[74] – עור העולה הוא לכהנים^[75].

נסכים ושירה

עולת קיץ המזבח מביאים עמה נסכים*^[76], שמכלל ופרט וכלל אנו לומדים שאף עולות שאינם חובה, טעונים נסכים^[77]. ואין אומרים שירה* על נסכים אלו, כיון שעולה זו אין זמנה קבוע, ודרשו חכמים ממה שכתבה התורה "על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם"^[78] - מה שלמים קבוע להם זמן, אף עולה קבוע לה זמן^[79].

הערות שוליים