אנציקלופדיה תלמודית:סבלונות: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 3: | שורה 3: | ||
'''הגדרת הערך - '''מתנות ששולח החתן לכלה לענין חשש קידושין או הוכחה לקידושין, ודין חזרת סבלונות כשהתבטלו השידוכים. | '''הגדרת הערך - '''מתנות ששולח החתן לכלה לענין חשש קידושין או הוכחה לקידושין, ודין חזרת סבלונות כשהתבטלו השידוכים. | ||
== '''מהותו''' == | |||
מהות סבלונות, דורונות שדרך חתן לשלוח לכלתו<ref>רבינו גרשום ב"ב קמה א; רש"י קידושין נ א ד"ה סבלונות; פהמ"ש לרמב"ם קידושין פ"ב מ"ו וב"ב פ"ט מ"ה; פי' ר' חננאל בן שמואל קידושין שם; ר"י מלוניל קידושין שם; עי' רמב"ן שבציון 3: כמנהג הארוסות; תוס' ר"י הזקן קידושין שם; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (דף נה ד); נ"י קידושין שם; רע"ב קידושין שם. ועי' ר"י בן חכמון ב"ב שם, ששולחם בשביל שמחת ארוסתו. ועי' פמה"ש שם ושם ור"י בן חכמון שם ורחב"ש שם ומאירי ב"ב קמו א, שהוא מלשון סבל ומשא, ועי' ס' התשבי שם, ועי' עוד או"ז ב"ב סי' קעו (והובא בשו"ת הרא"ם סוס"י טז) ומוסף הערוך ע' סבלונות, שהוא ל' מתנה ביוונית. ועי' רמב"ן בראשית לד יב, שנ' שרק לבתולה שולחים סבלונות ולא לאלמנה.</ref>, בין לאחר שידוכים<ref>רמב"ן קידושין נ ב. וע"ש שמתנות ששולח קודם השידוכים אינם סבלונות אלא מתנת חינם. ועי' ציונים 38,164.</ref>, ובין לאחר קידושין<ref>רבינו גרשום ב"ב קמה א ד"ה מוהרי; רשב"ם שם ד"ה סבלונות וקמו א ד"ה השולח; רבנו גרשום שם.</ref>, ויש מקומות שנוהגים לשלוח הסבלונות בעת שרואים פני הכלה<ref>עי' השואל בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' שכט.</ref>, ואפילו נתן לה הסבלונות בעצמו - בלי שליח ובלי פרסום - חשובים כסבלונות<ref>שו"ת הרא"ם סי' יז. ועי' תרוה"ד סי' רז, שהטעם שכתוב בכ"מ בלשון שלוח, לפי שקודם נישואין אינה ברשותו, ועי' ציון 141. אם צריך עדים על שליחת הסבלונות, עי' ציון 89 ואילך וציון 253 ואילך.</ref>, וזהו מוהר האמור בתורה<ref>בראשית לד יב ושמות כב טו. רמב"ן בראשית שם ושמות שם; עי' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו סוד"ה ואף; עי' נ"י ב"ב קמה א (סח א בדפי הרי"ף). ועי' ב"ב קמה א ורשב"ם שם ד"ה מוהרי ואו"ז שם סי' קע, ועי' עצי ארזים סי' נ ס"ק ה בד' הרמב"ם זכיה פ"ו הכ"א. ועי' נ"י שם ושו"ת הרדב"ז ח"ד סי' רלד, שהטעם שנקראים כן, משום שממהרים ליתנם קודם קדושין. ועי' רש"י בראשית שם ושמות שם וע' כתובה ציון 20 ואילך, שי"ח, ועי' מל"מ נערה בתולה פ"א ה"ג ד"ה וראיתי.</ref>. וכתבו ראשונים, שפעמים שולחים הסבלונות כדי לפרסם השידוכים<ref>עי' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' מב.</ref>. | מהות סבלונות, דורונות שדרך חתן לשלוח לכלתו<ref>רבינו גרשום ב"ב קמה א; רש"י קידושין נ א ד"ה סבלונות; פהמ"ש לרמב"ם קידושין פ"ב מ"ו וב"ב פ"ט מ"ה; פי' ר' חננאל בן שמואל קידושין שם; ר"י מלוניל קידושין שם; עי' רמב"ן שבציון 3: כמנהג הארוסות; תוס' ר"י הזקן קידושין שם; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (דף נה ד); נ"י קידושין שם; רע"ב קידושין שם. ועי' ר"י בן חכמון ב"ב שם, ששולחם בשביל שמחת ארוסתו. ועי' פמה"ש שם ושם ור"י בן חכמון שם ורחב"ש שם ומאירי ב"ב קמו א, שהוא מלשון סבל ומשא, ועי' ס' התשבי שם, ועי' עוד או"ז ב"ב סי' קעו (והובא בשו"ת הרא"ם סוס"י טז) ומוסף הערוך ע' סבלונות, שהוא ל' מתנה ביוונית. ועי' רמב"ן בראשית לד יב, שנ' שרק לבתולה שולחים סבלונות ולא לאלמנה.</ref>, בין לאחר שידוכים<ref>רמב"ן קידושין נ ב. וע"ש שמתנות ששולח קודם השידוכים אינם סבלונות אלא מתנת חינם. ועי' ציונים 38,164.</ref>, ובין לאחר קידושין<ref>רבינו גרשום ב"ב קמה א ד"ה מוהרי; רשב"ם שם ד"ה סבלונות וקמו א ד"ה השולח; רבנו גרשום שם.</ref>, ויש מקומות שנוהגים לשלוח הסבלונות בעת שרואים פני הכלה<ref>עי' השואל בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' שכט.</ref>, ואפילו נתן לה הסבלונות בעצמו - בלי שליח ובלי פרסום - חשובים כסבלונות<ref>שו"ת הרא"ם סי' יז. ועי' תרוה"ד סי' רז, שהטעם שכתוב בכ"מ בלשון שלוח, לפי שקודם נישואין אינה ברשותו, ועי' ציון 141. אם צריך עדים על שליחת הסבלונות, עי' ציון 89 ואילך וציון 253 ואילך.</ref>, וזהו מוהר האמור בתורה<ref>בראשית לד יב ושמות כב טו. רמב"ן בראשית שם ושמות שם; עי' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו סוד"ה ואף; עי' נ"י ב"ב קמה א (סח א בדפי הרי"ף). ועי' ב"ב קמה א ורשב"ם שם ד"ה מוהרי ואו"ז שם סי' קע, ועי' עצי ארזים סי' נ ס"ק ה בד' הרמב"ם זכיה פ"ו הכ"א. ועי' נ"י שם ושו"ת הרדב"ז ח"ד סי' רלד, שהטעם שנקראים כן, משום שממהרים ליתנם קודם קדושין. ועי' רש"י בראשית שם ושמות שם וע' כתובה ציון 20 ואילך, שי"ח, ועי' מל"מ נערה בתולה פ"א ה"ג ד"ה וראיתי.</ref>. וכתבו ראשונים, שפעמים שולחים הסבלונות כדי לפרסם השידוכים<ref>עי' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' מב.</ref>. | ||
=== מיני הסבלונות === | |||
סבלונות הם בגדים וכלים ששולח החתן לכלה לצורכי החופה והנישואין<ref>רמב"ן שמות כב טו. וע"ע כתובה ציון 23 ואילך.</ref>, וכן שאר דורונות ומתנות חשובות ששולח החתן לכלה<ref>רבינו גרשום ב"ב קמה א ד"ה מוהרי; עי' רש"י פסחים מט א ד"ה סבלונות; רשב"ם ב"ב שם ד"ה סבלונות; עי' רבינו ברוך באו"ז ב"ב סי' קע; עי' רמב"ן בראשית לד יב ושמות שם; עי' מאירי קידושין נ א: מיני תכשיטין; עי' שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה ועוד איכא, מר"א אבן יעיש; עי' לקט הקמח ד' קכט א, והובא במעשה רקח אישות פ"ד ה"כ.</ref>, ואף מיני מאכל ומגדנות חשובים סבלונות<ref>רבינו גרשום ב"ב קמו א; רש"י כתובות עג ב ד"ה סבלונות; נימוקי יוסף ב"ב שם (סח א בדפי הרי"ף); עי' שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ואשר כתב דלאו, בד' רשב"ם שם; שו"ת הרא"ם סי' יז; השואל בשו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' סג. ועי' מהרי"ק שם ד"ה ועל אשר כתבתי ושו"ת פרח מטה אהרן שם ד"ה מעתה, מהרמב"ם בפהמ"ש קידושין פ"ב: מגדים ומנחות, ולפנינו אינו. ועי' רשב"ם ב"ב שם ד"ה השולח סבלונות ורע"ב שם פ"ט מ"ה: שולח לבית חמיו לכבוד אשתו תכשיטין ומיני פירות וכדי יין וכדי שמן, וצ"ב אם מיני המאכל בכלל הסבלונות, וכן צ"ב אם חשוב כן דווקא לענין חזרת סבלונות, או אף לשאר דברים. ועי' שו"ת הרא"ם שם ד"ה התשובה, שמאכל ומשתה אינם חשובים סבלונות, ושכ"מ בגמ' שבציונים 332,339, ומ"מ דינם שווה לדין הסבלונות.</ref>. | סבלונות הם בגדים וכלים ששולח החתן לכלה לצורכי החופה והנישואין<ref>רמב"ן שמות כב טו. וע"ע כתובה ציון 23 ואילך.</ref>, וכן שאר דורונות ומתנות חשובות ששולח החתן לכלה<ref>רבינו גרשום ב"ב קמה א ד"ה מוהרי; עי' רש"י פסחים מט א ד"ה סבלונות; רשב"ם ב"ב שם ד"ה סבלונות; עי' רבינו ברוך באו"ז ב"ב סי' קע; עי' רמב"ן בראשית לד יב ושמות שם; עי' מאירי קידושין נ א: מיני תכשיטין; עי' שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה ועוד איכא, מר"א אבן יעיש; עי' לקט הקמח ד' קכט א, והובא במעשה רקח אישות פ"ד ה"כ.</ref>, ואף מיני מאכל ומגדנות חשובים סבלונות<ref>רבינו גרשום ב"ב קמו א; רש"י כתובות עג ב ד"ה סבלונות; נימוקי יוסף ב"ב שם (סח א בדפי הרי"ף); עי' שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ואשר כתב דלאו, בד' רשב"ם שם; שו"ת הרא"ם סי' יז; השואל בשו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' סג. ועי' מהרי"ק שם ד"ה ועל אשר כתבתי ושו"ת פרח מטה אהרן שם ד"ה מעתה, מהרמב"ם בפהמ"ש קידושין פ"ב: מגדים ומנחות, ולפנינו אינו. ועי' רשב"ם ב"ב שם ד"ה השולח סבלונות ורע"ב שם פ"ט מ"ה: שולח לבית חמיו לכבוד אשתו תכשיטין ומיני פירות וכדי יין וכדי שמן, וצ"ב אם מיני המאכל בכלל הסבלונות, וכן צ"ב אם חשוב כן דווקא לענין חזרת סבלונות, או אף לשאר דברים. ועי' שו"ת הרא"ם שם ד"ה התשובה, שמאכל ומשתה אינם חשובים סבלונות, ושכ"מ בגמ' שבציונים 332,339, ומ"מ דינם שווה לדין הסבלונות.</ref>. | ||
=== סבלונות שאחרים שולחים זה לזה === | |||
סבלונות הם מתנות שדרך החתן לשלוח לכלה, ואף סבלונות שאחרים שולחים זה לזה חשובים סבלונות<ref>עי' פנ"י קידושין נ א, בד' תוס' שם ב ד"ה חוששין ור"ן שם (כא ב בדפי הרי"ף), ועי' קו"א שם, שכ"מ מל' רוה"פ. ועי' שו"ת הרא"ם שם, שאע"פ ששאר מתנות אינם נקראים סבלונות, מ"מ דינם שווה.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שדורנות שאף אחרים שולחים זה לזה - לענין דינים מסויימים<ref>עי' ציונים 84,121,135. ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ועל אשר כתבתי.</ref> - אינם חשובים סבלונות, ודווקא דברים שניכר בהם שהם דרך חתנות נקראים סבלונות<ref>עי' רש"י קידושין שם ור"י מלוניל ור"י הזקן ומאירי ורע"ב שם, וחי' מהרי"ט ופנ"י קידושין שם ואב"מ סי' מה ס"ק ד וחמדת שלמה שם וחזו"א סי' קמח לדף נ ב ד"ה תוד"ה, בדעתם. ועי' לקט הקמח (חגיז) דף קכט א, שמיני דורונות שדרך חתן לשלוח לארוסתו נקראים בשם סבלונות, ואלו שאחרים שולחים זה לזה נקראים בשם דורונות, ועי' שו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' סג ד"ה מעתה, שמ' ששם סבלונות תלוי בשולח, שמה שהחתן שולח דורון לארוסתו נקרא סבלונות, ומה שאחרים שולחים זל"ז נקרא דורונות.</ref>. ויש סוברים שאף הדורונות שהחתן שולח לכלתו אינם חשובים סבלונות, אלא הדורון הראשון שדרך חתן לשלוח תחילה<ref>שו"ת הרא"ם שם, והובא בלקח הקמח שם. ועי' בד' השואל בשו"ת פרח מטה אהרן שם, ושם ד"ה מעתה. ועי' רשב"ם ב"ב קמו א: לאחר קדושין למחרת.</ref>. | סבלונות הם מתנות שדרך החתן לשלוח לכלה, ואף סבלונות שאחרים שולחים זה לזה חשובים סבלונות<ref>עי' פנ"י קידושין נ א, בד' תוס' שם ב ד"ה חוששין ור"ן שם (כא ב בדפי הרי"ף), ועי' קו"א שם, שכ"מ מל' רוה"פ. ועי' שו"ת הרא"ם שם, שאע"פ ששאר מתנות אינם נקראים סבלונות, מ"מ דינם שווה.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שדורנות שאף אחרים שולחים זה לזה - לענין דינים מסויימים<ref>עי' ציונים 84,121,135. ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ועל אשר כתבתי.</ref> - אינם חשובים סבלונות, ודווקא דברים שניכר בהם שהם דרך חתנות נקראים סבלונות<ref>עי' רש"י קידושין שם ור"י מלוניל ור"י הזקן ומאירי ורע"ב שם, וחי' מהרי"ט ופנ"י קידושין שם ואב"מ סי' מה ס"ק ד וחמדת שלמה שם וחזו"א סי' קמח לדף נ ב ד"ה תוד"ה, בדעתם. ועי' לקט הקמח (חגיז) דף קכט א, שמיני דורונות שדרך חתן לשלוח לארוסתו נקראים בשם סבלונות, ואלו שאחרים שולחים זה לזה נקראים בשם דורונות, ועי' שו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' סג ד"ה מעתה, שמ' ששם סבלונות תלוי בשולח, שמה שהחתן שולח דורון לארוסתו נקרא סבלונות, ומה שאחרים שולחים זל"ז נקרא דורונות.</ref>. ויש סוברים שאף הדורונות שהחתן שולח לכלתו אינם חשובים סבלונות, אלא הדורון הראשון שדרך חתן לשלוח תחילה<ref>שו"ת הרא"ם שם, והובא בלקח הקמח שם. ועי' בד' השואל בשו"ת פרח מטה אהרן שם, ושם ד"ה מעתה. ועי' רשב"ם ב"ב קמו א: לאחר קדושין למחרת.</ref>. | ||
=== סבלונות ממשפחת החתן === | |||
סבלונות ששלחו משפחת החתן לכלה, כתבו ראשונים ואחרונים שאינם חשובים סבלונות<ref>שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו ושו"ת הריב"ש סי' תעט ד"ה בענין, לדעות שבציון 40; אב"מ שבציון 302.</ref>. ויש מהראשונים שחולקים וסוברים שאף סבלונות ששלחו משפחת החתן לכלה, חשובים סבלונות<ref>מהר"ח או"ז וריב"ש שם, לדעות שבציון 206; עי' מהרי"ט שבציון 304. ועי' שו"ת מהרח"ש אה"ע סי' נג ד"ה והנה בענין, שלענין חזרת סבלונות, עי' ציון 332 ואילך, הורי החתן הם כחתן עצמו.</ref>. | סבלונות ששלחו משפחת החתן לכלה, כתבו ראשונים ואחרונים שאינם חשובים סבלונות<ref>שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו ושו"ת הריב"ש סי' תעט ד"ה בענין, לדעות שבציון 40; אב"מ שבציון 302.</ref>. ויש מהראשונים שחולקים וסוברים שאף סבלונות ששלחו משפחת החתן לכלה, חשובים סבלונות<ref>מהר"ח או"ז וריב"ש שם, לדעות שבציון 206; עי' מהרי"ט שבציון 304. ועי' שו"ת מהרח"ש אה"ע סי' נג ד"ה והנה בענין, שלענין חזרת סבלונות, עי' ציון 332 ואילך, הורי החתן הם כחתן עצמו.</ref>. | ||
=== סבלונות למשפחת הכלה === | |||
סבלונות ששלח החתן למשפחת הכלה – וכן סבלונות ששלחה הכלה למשפחת החתן, לסוברים שאף מתנות שהכלה שולחת חשובים סבלונות<ref>עי' ציון 10.</ref> - לענין דינים מסויימים חשובים כסבלונות<ref>עי' משנה ב"ב קמו א.</ref>. ולענין דינים אחרים נחלקו בו ראשונים: יש מהם שכתבו, שאף סבלונות שהחתן שולח למשפחת הכלה - לכבודה של הכלה<ref>רשב"ם שלהלן.</ref> - חשובים סבלונות<ref>עי' רשב"ם ב"ב שם ורע"ב שם פ"ט מ"ה, לענין חזרת סבלונות, עי' ציון 332 ואילך, והובא בשו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ואשר כתב דלאו; שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו, לשיטות שבציון 206.</ref>. ויש מהראשונים חולקים שאינם חשובים סבלונות, אלא שחוששים להם בתורת ספק, שמא הכלה עשתה אותם שליח לקבלת הסבלונות<ref>מהר"ח או"ז שם, והובא בהג' אשר"י קידושין פ"ב סי' כ ובתרה"ד סי' רז, לדעות שבציון 11. וע"ש, שכ"ש אם הכלה קטנה או נערה, וקבלו הוריה סבלונות, שחוששים לקידושין. ועי' ראש פינה לח"מ אה"ע סי' מה ס"ק י, שבבוגרת אם אביה קיבל הסבלונות אין חוששים לקידושין, שאדם אינו מחציף לעשות אביו שליח עבורו, ע"ע לא חציף ציון 126 ואילך.</ref>. | סבלונות ששלח החתן למשפחת הכלה – וכן סבלונות ששלחה הכלה למשפחת החתן, לסוברים שאף מתנות שהכלה שולחת חשובים סבלונות<ref>עי' ציון 10.</ref> - לענין דינים מסויימים חשובים כסבלונות<ref>עי' משנה ב"ב קמו א.</ref>. ולענין דינים אחרים נחלקו בו ראשונים: יש מהם שכתבו, שאף סבלונות שהחתן שולח למשפחת הכלה - לכבודה של הכלה<ref>רשב"ם שלהלן.</ref> - חשובים סבלונות<ref>עי' רשב"ם ב"ב שם ורע"ב שם פ"ט מ"ה, לענין חזרת סבלונות, עי' ציון 332 ואילך, והובא בשו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ואשר כתב דלאו; שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו, לשיטות שבציון 206.</ref>. ויש מהראשונים חולקים שאינם חשובים סבלונות, אלא שחוששים להם בתורת ספק, שמא הכלה עשתה אותם שליח לקבלת הסבלונות<ref>מהר"ח או"ז שם, והובא בהג' אשר"י קידושין פ"ב סי' כ ובתרה"ד סי' רז, לדעות שבציון 11. וע"ש, שכ"ש אם הכלה קטנה או נערה, וקבלו הוריה סבלונות, שחוששים לקידושין. ועי' ראש פינה לח"מ אה"ע סי' מה ס"ק י, שבבוגרת אם אביה קיבל הסבלונות אין חוששים לקידושין, שאדם אינו מחציף לעשות אביו שליח עבורו, ע"ע לא חציף ציון 126 ואילך.</ref>. | ||
=== כלה השולחת לחתן === | |||
כלה ששלחה דורונות לחתן, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאף אלו חשובים כסבלונות<ref>שו"ת הרשב"א שבציון 406; שו"ת בנימין זאב סי' נה ד"ה ותפוש ואילך; ר"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג; חי' מהרי"ט קידושין נ ב, לדעות שבציון 206. ועי' ר"ש גאון שם ד"ה נמצינו, שבזמן התלמוד לא נהגו לשלוח לחתן אלא החתן היה שולח לכלה.</ref>. ויש חולקים וסוברים שאינם חשובים סבלונות<ref>שו"ת הרא"ם סי' טז; מהרי"ט שם, לדעות שבציון 40; שואל ומשיב מהדו"ת סוס"י קט. ועי' שו"מ שם ע"פ ב"מ עד ב, שסבלונות ששולחת הכלה לחתן נקראים בשם נדוניא, ע"ע.</ref>. | כלה ששלחה דורונות לחתן, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאף אלו חשובים כסבלונות<ref>שו"ת הרשב"א שבציון 406; שו"ת בנימין זאב סי' נה ד"ה ותפוש ואילך; ר"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג; חי' מהרי"ט קידושין נ ב, לדעות שבציון 206. ועי' ר"ש גאון שם ד"ה נמצינו, שבזמן התלמוד לא נהגו לשלוח לחתן אלא החתן היה שולח לכלה.</ref>. ויש חולקים וסוברים שאינם חשובים סבלונות<ref>שו"ת הרא"ם סי' טז; מהרי"ט שם, לדעות שבציון 40; שואל ומשיב מהדו"ת סוס"י קט. ועי' שו"מ שם ע"פ ב"מ עד ב, שסבלונות ששולחת הכלה לחתן נקראים בשם נדוניא, ע"ע.</ref>. | ||
=== קודם קידושין === | |||
סבלונות יש מקומות שנהגו שלא לשולחם קודם קידושין<ref>עי' ציונים 53,211.</ref>, שמא תחזור בה הכלה ויפסיד סבלונות העשויים ליבלות<ref>עי' ציונים 55,212.</ref>, ויש מקומות שנהגו לשולחם אף קודם קידושין<ref>עי' ציונים 53,211.</ref>, ולא חששו שמא תחזור בה הכלה, לפי שבאותם מקומות הקפידו שלא לחזור בהם לאחר ששידכו ביניהם<ref>עי' ציונים 46,55.</ref>. | סבלונות יש מקומות שנהגו שלא לשולחם קודם קידושין<ref>עי' ציונים 53,211.</ref>, שמא תחזור בה הכלה ויפסיד סבלונות העשויים ליבלות<ref>עי' ציונים 55,212.</ref>, ויש מקומות שנהגו לשולחם אף קודם קידושין<ref>עי' ציונים 53,211.</ref>, ולא חששו שמא תחזור בה הכלה, לפי שבאותם מקומות הקפידו שלא לחזור בהם לאחר ששידכו ביניהם<ref>עי' ציונים 46,55.</ref>. | ||
=== אופן שליחתם === | |||
יש מקומות שנהגו ליתן לרב העיר או הפרנס להוליך הסבלונות לכלה, וטובי העיר ושאר הקרואים הולכים עימו<ref>שו"ת מהר"ם מינץ סי' קט; השואל בשו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' סג. ועי' שו"ת פרח מטה אהרן שם, שבמקומו לא נהגו כן.</ref>, ונהגו לומר בשעת נתינתם לאשה: הנה החתן שלח לך דורון זה שיהא שלך לאחר קידושין<ref>שו"ת מהר"ם מינץ שם. וע"ש, שנהגו לומר כך, כדי לצאת מחשש קידושין בסבלונות, עי' ציון 40 ואילך.</ref>. ויש מקומות שהחתן עצמו מוליך הסבלונות לכלה<ref>עי' ערוה"ש אה"ע סי' נ סי"ז.</ref>. | יש מקומות שנהגו ליתן לרב העיר או הפרנס להוליך הסבלונות לכלה, וטובי העיר ושאר הקרואים הולכים עימו<ref>שו"ת מהר"ם מינץ סי' קט; השואל בשו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' סג. ועי' שו"ת פרח מטה אהרן שם, שבמקומו לא נהגו כן.</ref>, ונהגו לומר בשעת נתינתם לאשה: הנה החתן שלח לך דורון זה שיהא שלך לאחר קידושין<ref>שו"ת מהר"ם מינץ שם. וע"ש, שנהגו לומר כך, כדי לצאת מחשש קידושין בסבלונות, עי' ציון 40 ואילך.</ref>. ויש מקומות שהחתן עצמו מוליך הסבלונות לכלה<ref>עי' ערוה"ש אה"ע סי' נ סי"ז.</ref>. | ||
=== סעודת סבלונות === | |||
סעודת סבלונות, כתבו ראשונים שדרך החתנים שלאחר סעודת האירוסין חוזר ושולח סבלונות לארוסתו, ואחר כך סועד שם בבית חמיו, וסעודה זו נקראת סעודת סבלונות<ref>רש"י פסחים מט א ד"ה סעודה; מאירי שם; טור אה"ע נ. ועי' משנה ב"ב קמו א, שסעודה זו קרויה סעודת חתן, ועי' רשב"ם שם ד"ה השולח, שמ' שרק פעמים החתן אוכל עמהם. ועי' ציון 330, שי"מ המשנה באופ"א.</ref>, וכתבו אחרונים שבזמנינו אין נוהגים כן<ref>ערוה"ש שם סי"ז וס"כ. ועי' ציון 365.</ref>. על סעודה זו אם חשובה סעודת מצוה, ע"ע סעודת-מצוה. על אכילת החתן בסעודה זו, שמחמתה מוחל על הסבלונות ששלח, עי' להלן<ref>ציון 332.</ref>. על סעודת סבלונות שיש שנהגו לעשות בלילה שלפני החופה, ע"ע חתן-וכלה: ביום החופה<ref>ציון 39 ואילך.</ref>. | סעודת סבלונות, כתבו ראשונים שדרך החתנים שלאחר סעודת האירוסין חוזר ושולח סבלונות לארוסתו, ואחר כך סועד שם בבית חמיו, וסעודה זו נקראת סעודת סבלונות<ref>רש"י פסחים מט א ד"ה סעודה; מאירי שם; טור אה"ע נ. ועי' משנה ב"ב קמו א, שסעודה זו קרויה סעודת חתן, ועי' רשב"ם שם ד"ה השולח, שמ' שרק פעמים החתן אוכל עמהם. ועי' ציון 330, שי"מ המשנה באופ"א.</ref>, וכתבו אחרונים שבזמנינו אין נוהגים כן<ref>ערוה"ש שם סי"ז וס"כ. ועי' ציון 365.</ref>. על סעודה זו אם חשובה סעודת מצוה, ע"ע סעודת-מצוה. על אכילת החתן בסעודה זו, שמחמתה מוחל על הסבלונות ששלח, עי' להלן<ref>ציון 332.</ref>. על סעודת סבלונות שיש שנהגו לעשות בלילה שלפני החופה, ע"ע חתן-וכלה: ביום החופה<ref>ציון 39 ואילך.</ref>. | ||
שורה 41: | שורה 41: | ||
== '''בתורת כסף קידושין''' == | |||
=== חשש קידושין === | |||
השולח סבלונות למשודכתו<ref>ע"ע שדוכים וע' תנאים. רש"י שלהלן, ושא"ר שם. ועי' רש"י שם ושו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה עוד יש להקל וחי' מהרי"ט קידושין נ ב, שהיינו באופן שהאשה נתרצתה להתקדש לו, אבל אם לא נתרצתה לכך אין חוששין לקידושין, וכ"מ בשו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא. ועי' מאירי שם שדווקא כששלח הסבלונות על גמר השידוכים חוששים לקידושין, וצ"ב.</ref> - וכן המקדש את משודכתו בכסף, ולא פירש לשם קידושין, שחשוב כסבלונות<ref>עי' שו"ת מהר"ם מר"ב שם ושם, והובא במרדכי שם.</ref> - נחלקו בו ראשונים בדעת אמוראים: א) יש סוברים בדעת אמוראים שחוששים ששלח סבלונות אלו בתורת קידושין*<ref>רש"י קידושין נ ב ד"ה חוששין; רי"ו תא"ו נכ"ב ח"א, מרמ"ה; בעה"מ שם; ר"י מלוניל שם; תשו' הרי"ד סי' לג, ועי' ציון 206. וכ"מ בראב"ן קידושין שם. ועי' תשו' הרי"ד שם ורמב"ן ורשב"א ושיטה לא נודע למי וריטב"א ור"ן שם (כב א) שכ"מ מל' הגמ' שם: כי קא משדר סבלונות אדעתא דקידושין קא משדר, וכן מל' הגמ' אבל הכא דנחית לתורת קידושין אימא הוו קידושין, ועי' ציון 206.</ref>, ולדעתם זהו שאמרו רב הונא ורבה שחוששים לסבלונות<ref>עי' ראשונים שבציון 40. ועי' רי"ף שם (כא ב) שגרס רבא, וכ"ה בכמה כ"י, ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ונחזור (ב), שגרס רבה.</ref>, ומהאחרונים יש שכתב שאף שאר האמוראים סוברים כן<ref>שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' ק.</ref>. בטעם שחוששים שנתן הסבלונות בתורת קידושין, יש שכתבו שכיון ששידכו ביניהם ושלח לה סבלונות כמנהג החתנים<ref>עי' ציונים 2,14.</ref>, חשוב כמדבר עימה על עסקי קידושיה, שאינו צריך לפרש כוונתו בתורת קידושין<ref>ע"ע קידושין. רבינו שמחה במהר"ח או"ז ר"ס כו; רמב"ן שם; עי' שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא, ומל"מ אישות פ"ט הכ"ח בדעתו; סי' שיטה לא נודע למי שם; שו"ת מקור ברוך (קלעי) ר"ס כז; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה עוד יש להקל ובחידושיו לקידושין שם; ב"ש אה"ע סי' מה ס"ק א; פנ"י שם; חמדת שלמה שם; פני שלמה שם; חזו"א סי' קמח לדף נ ב ד"ה תוד"ה. ועי' רשב"א בחי' שם ובשו"ת ח"א סי' תקנח שחולק. ועי' שו"ת הרא"ם סי' יז ד"ה התשובה, שאע"פ שלדעתו אינו חשוב כעסוקים באותו ענין, מ"מ כיון שהתרצתה בעת השידוכים ומנהג המקום לקדש קודם סבלונות חוששים ששלחם בתורת קידושין, וצ"ב.</ref>. ויש שכתבו, שחוששים שפירש בשעת שידוכים שישלח לה אח"כ קידושיה<ref>חי' הראב"ד קידושין נ ב; ריטב"א שם; נ"י שם; המקנה קידושין שם, בד' תוד"ה חוששין. ועי' המקנה שם, ע"פ ט"ז אה"ע סי' כח ס"ק כט וסי' כט ס"ק ה, שא"צ אמירה סמוך לנתינה.</ref>. ויש שכתבו, שכיון שירא שמא תחזור בה מהשידוכים ויפסיד הסבלונות, חוששים שכיוון בסבלונות עצמם לשם קידושין<ref>ר"י מלוניל שם, ועי' ציון 55.</ref>. ומהאחרונים יש שכתב בדעת ראשונים, שאין חוששים שנתן הסבלונות בתורת קידושין, שהרי לא פירש כוונתו, אלא הואיל והשולח סבלונות לכלה חשוב כהוכחה שקידשה תחילה, לסוברים כן<ref>עי' ציון 206 ואילך.</ref>, חוששים אף לסבלונות עצמם בתורת קידושין, שלדעתם כל מקום שיש מעשה המוכיח שכבר נעשה הדבר, הרי הוא חשוב כמו הדבר בעצמו<ref>עי' צפנת פענח אישות פ"ט הכ"ח, בד' רש"י שם.</ref>. על הסוברים שצריך לפרש בעת נתינת הסבלונות, עי' להלן<ref>ציון 118 ואילך.</ref>. ב) ואביי חולק וסובר שאין חוששים לסבלונות<ref>קידושין שם ללישנא בתרא.</ref>, ויש מן הראשונים סוברים שאף שאר האמוראים סוברים כן, וביארו דבריהם באופנים אחרים<ref>תוס' קידושין שם ד"ה חוששין; חי' הראב"ד שם ד"ה מאי וד"ה מקדשי; רמב"ן שם; רשב"א שם ובשו"ת ח"א סי' תקנח וסי' אלף קפ ומיוחסות סי' קלה; תוס' ר"י הזקן שם; שו"ת מקור ברוך שם. ועי' מל"מ שבציון 281, בד' ריב"ש סי' ה. ועי' ציון 206.</ref>. בטעם שאין חוששים לקידושין, כתבו ראשונים, משום שלא פירש בעת נתינת הסבלונות שנותנם בתורת קידושין<ref>תוס' שם; רמב"ן שם; רשב"א שם ובשו"ת ח"א שם ושם; תוס' ר"י הזקן שם. ועי' רשב"א ושיטה לא נודע למי ותוס' הרא"ש קידושין שם, שהזכירו סברא זו בביאור ההו"א בגמ' שחוששין להקל. ועי' ציון 44 ואילך וציון 111 ואילך.</ref>. ג) בדעת רב פפא, שמחלק בין מקום שנוהגים לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות לבין מקום שנוהגים לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש<ref>קידושין שם.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו שמקומות שנהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות - ואין שולחים סבלונות קודם קידושין<ref>עי' ר"ן קידושין שם (כב א) מהרשב"א; מהרי"ק שלהלן. ועי' פנ"י שם.</ref>, שמא הכלה תחזור בה ויפסידו הסבלונות<ref>שו"ת מהרי"ק סי' קע וקעא; ר"א ן' יעיש בשו"ת רא"ם סי' יז. ועי' ציון 46. ועי' ר"א ן' יעיש שם, שבאותם מקומות שנהגו לשלוח סבלונות קודם קידושין, מקפידים מאד שלא לבטל השידוך, ע"ש.</ref>, או שמא תסרב לקבלם ואין לך בושה גדולה מזו<ref>שו"ת הרא"ם שם.</ref> - חוששים שמא שלח סבלונות אלו בתורת קידושין, ומקומות שנהגו לשלוח תחילה סבלונות ואחר כך לקדש, אין חוששים לקידושין<ref>תוס' קידושין שם ד"ה ה"ג בפי' א ושא"ר שם, לשיטות שבציון 40. ועי' ר"י מלוניל שבציונים 214, 40 ופנ"י קידושין שם בד' רש"י, שמפרשים דברי ר"פ באופ"א.</ref>, שכיון ששלח סתם ולא פירש לשם קידושין, מסתמא כוונתו כמנהג המדינה שלא בתורת קידושין<ref>שו"ת הריב"ש סי' ה ד"ה ולענין.</ref>. על מקום שהרוב נהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות ומיעוט נהגו לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש, ע"ע רוב. על חתן ששלח סבלונות לכלה באופן שחוששים בהם לקידושין וחזרו בהם החתן או הכלה או שמת אחד מהם אם מחזירים אותם, עי' להלן<ref>ציון 464.</ref>. | השולח סבלונות למשודכתו<ref>ע"ע שדוכים וע' תנאים. רש"י שלהלן, ושא"ר שם. ועי' רש"י שם ושו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה עוד יש להקל וחי' מהרי"ט קידושין נ ב, שהיינו באופן שהאשה נתרצתה להתקדש לו, אבל אם לא נתרצתה לכך אין חוששין לקידושין, וכ"מ בשו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא. ועי' מאירי שם שדווקא כששלח הסבלונות על גמר השידוכים חוששים לקידושין, וצ"ב.</ref> - וכן המקדש את משודכתו בכסף, ולא פירש לשם קידושין, שחשוב כסבלונות<ref>עי' שו"ת מהר"ם מר"ב שם ושם, והובא במרדכי שם.</ref> - נחלקו בו ראשונים בדעת אמוראים: א) יש סוברים בדעת אמוראים שחוששים ששלח סבלונות אלו בתורת קידושין*<ref>רש"י קידושין נ ב ד"ה חוששין; רי"ו תא"ו נכ"ב ח"א, מרמ"ה; בעה"מ שם; ר"י מלוניל שם; תשו' הרי"ד סי' לג, ועי' ציון 206. וכ"מ בראב"ן קידושין שם. ועי' תשו' הרי"ד שם ורמב"ן ורשב"א ושיטה לא נודע למי וריטב"א ור"ן שם (כב א) שכ"מ מל' הגמ' שם: כי קא משדר סבלונות אדעתא דקידושין קא משדר, וכן מל' הגמ' אבל הכא דנחית לתורת קידושין אימא הוו קידושין, ועי' ציון 206.</ref>, ולדעתם זהו שאמרו רב הונא ורבה שחוששים לסבלונות<ref>עי' ראשונים שבציון 40. ועי' רי"ף שם (כא ב) שגרס רבא, וכ"ה בכמה כ"י, ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ונחזור (ב), שגרס רבה.</ref>, ומהאחרונים יש שכתב שאף שאר האמוראים סוברים כן<ref>שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' ק.</ref>. בטעם שחוששים שנתן הסבלונות בתורת קידושין, יש שכתבו שכיון ששידכו ביניהם ושלח לה סבלונות כמנהג החתנים<ref>עי' ציונים 2,14.</ref>, חשוב כמדבר עימה על עסקי קידושיה, שאינו צריך לפרש כוונתו בתורת קידושין<ref>ע"ע קידושין. רבינו שמחה במהר"ח או"ז ר"ס כו; רמב"ן שם; עי' שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא, ומל"מ אישות פ"ט הכ"ח בדעתו; סי' שיטה לא נודע למי שם; שו"ת מקור ברוך (קלעי) ר"ס כז; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה עוד יש להקל ובחידושיו לקידושין שם; ב"ש אה"ע סי' מה ס"ק א; פנ"י שם; חמדת שלמה שם; פני שלמה שם; חזו"א סי' קמח לדף נ ב ד"ה תוד"ה. ועי' רשב"א בחי' שם ובשו"ת ח"א סי' תקנח שחולק. ועי' שו"ת הרא"ם סי' יז ד"ה התשובה, שאע"פ שלדעתו אינו חשוב כעסוקים באותו ענין, מ"מ כיון שהתרצתה בעת השידוכים ומנהג המקום לקדש קודם סבלונות חוששים ששלחם בתורת קידושין, וצ"ב.</ref>. ויש שכתבו, שחוששים שפירש בשעת שידוכים שישלח לה אח"כ קידושיה<ref>חי' הראב"ד קידושין נ ב; ריטב"א שם; נ"י שם; המקנה קידושין שם, בד' תוד"ה חוששין. ועי' המקנה שם, ע"פ ט"ז אה"ע סי' כח ס"ק כט וסי' כט ס"ק ה, שא"צ אמירה סמוך לנתינה.</ref>. ויש שכתבו, שכיון שירא שמא תחזור בה מהשידוכים ויפסיד הסבלונות, חוששים שכיוון בסבלונות עצמם לשם קידושין<ref>ר"י מלוניל שם, ועי' ציון 55.</ref>. ומהאחרונים יש שכתב בדעת ראשונים, שאין חוששים שנתן הסבלונות בתורת קידושין, שהרי לא פירש כוונתו, אלא הואיל והשולח סבלונות לכלה חשוב כהוכחה שקידשה תחילה, לסוברים כן<ref>עי' ציון 206 ואילך.</ref>, חוששים אף לסבלונות עצמם בתורת קידושין, שלדעתם כל מקום שיש מעשה המוכיח שכבר נעשה הדבר, הרי הוא חשוב כמו הדבר בעצמו<ref>עי' צפנת פענח אישות פ"ט הכ"ח, בד' רש"י שם.</ref>. על הסוברים שצריך לפרש בעת נתינת הסבלונות, עי' להלן<ref>ציון 118 ואילך.</ref>. ב) ואביי חולק וסובר שאין חוששים לסבלונות<ref>קידושין שם ללישנא בתרא.</ref>, ויש מן הראשונים סוברים שאף שאר האמוראים סוברים כן, וביארו דבריהם באופנים אחרים<ref>תוס' קידושין שם ד"ה חוששין; חי' הראב"ד שם ד"ה מאי וד"ה מקדשי; רמב"ן שם; רשב"א שם ובשו"ת ח"א סי' תקנח וסי' אלף קפ ומיוחסות סי' קלה; תוס' ר"י הזקן שם; שו"ת מקור ברוך שם. ועי' מל"מ שבציון 281, בד' ריב"ש סי' ה. ועי' ציון 206.</ref>. בטעם שאין חוששים לקידושין, כתבו ראשונים, משום שלא פירש בעת נתינת הסבלונות שנותנם בתורת קידושין<ref>תוס' שם; רמב"ן שם; רשב"א שם ובשו"ת ח"א שם ושם; תוס' ר"י הזקן שם. ועי' רשב"א ושיטה לא נודע למי ותוס' הרא"ש קידושין שם, שהזכירו סברא זו בביאור ההו"א בגמ' שחוששין להקל. ועי' ציון 44 ואילך וציון 111 ואילך.</ref>. ג) בדעת רב פפא, שמחלק בין מקום שנוהגים לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות לבין מקום שנוהגים לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש<ref>קידושין שם.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו שמקומות שנהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות - ואין שולחים סבלונות קודם קידושין<ref>עי' ר"ן קידושין שם (כב א) מהרשב"א; מהרי"ק שלהלן. ועי' פנ"י שם.</ref>, שמא הכלה תחזור בה ויפסידו הסבלונות<ref>שו"ת מהרי"ק סי' קע וקעא; ר"א ן' יעיש בשו"ת רא"ם סי' יז. ועי' ציון 46. ועי' ר"א ן' יעיש שם, שבאותם מקומות שנהגו לשלוח סבלונות קודם קידושין, מקפידים מאד שלא לבטל השידוך, ע"ש.</ref>, או שמא תסרב לקבלם ואין לך בושה גדולה מזו<ref>שו"ת הרא"ם שם.</ref> - חוששים שמא שלח סבלונות אלו בתורת קידושין, ומקומות שנהגו לשלוח תחילה סבלונות ואחר כך לקדש, אין חוששים לקידושין<ref>תוס' קידושין שם ד"ה ה"ג בפי' א ושא"ר שם, לשיטות שבציון 40. ועי' ר"י מלוניל שבציונים 214, 40 ופנ"י קידושין שם בד' רש"י, שמפרשים דברי ר"פ באופ"א.</ref>, שכיון ששלח סתם ולא פירש לשם קידושין, מסתמא כוונתו כמנהג המדינה שלא בתורת קידושין<ref>שו"ת הריב"ש סי' ה ד"ה ולענין.</ref>. על מקום שהרוב נהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות ומיעוט נהגו לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש, ע"ע רוב. על חתן ששלח סבלונות לכלה באופן שחוששים בהם לקידושין וחזרו בהם החתן או הכלה או שמת אחד מהם אם מחזירים אותם, עי' להלן<ref>ציון 464.</ref>. | ||
=== הלכה === | |||
להלכה, כתבו ראשונים ואחרונים, שמקום שנהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות חוששים לקידושין, אבל מקום שנהגו לשלוח תחילה סבלונות ואחר כך לקדש, אין חוששים לקידושין<ref>שו"ת או"ז סי' תשעה ד"ה ואם; עי' שו"ת הרא"ש כלל לה סי' יב, ועי' רא"ש קידושין פ"ב סי' כ, וטור שלהלן ושלטה"ג שם (כא ב בדפי הרי"ף) בדעתו; עי' ריטב"א קידושין שם ובשו"ת סי' סח; טור אה"ע מה; ר"ן שם (כב א בדפי הרי"ף); הג"א שם פ"ב סי' כ; שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' קיג; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א, ועי' שו"ע שם. ועי' הג"א שם והג' ארץ צבי בדעתו, שמ' שחוששים בתורת חומרא כשיטה זו. ועי' או"ז ח"א סי' תשס ושו"ת מהר"ח או"ז סי' כו ותרה"ד סי' רז, מרבינו יהודה.</ref>. ובזמנינו שאין מקדשים אלא בשעת נישואין וחופה<ref>ע"ע חפה.</ref>, כתבו ראשונים, שחשוב כמקום שנהגו לשלוח סבלונות תחילה ואחר כך לקדש, שאין חוששים לקידושין<ref>מאירי שם; תרה"ד סי' רז ד"ה אמנם היה ופסקים וכתבים סי' עד. וכעי"ז בשו"ת מהרי"ק סי' קע ובשו"ת מהר"ם פדואה סוס"י כח. ועי' ד"מ אה"ע סי' מה ס"ק ה, שכ"מ בשו"ת הריב"ש סי' תעט. ועי' תרה"ד פסקים וכתבים שם, שלא סמך להתיר על סברא זו אלא בצירוף צד התר נוסף.</ref>, ומכל מקום כתבו ראשונים, שאם ראינו החתן מחזר אחר עדים שיראו נתינת הסבלונות, אף בזמנינו חוששים לקידושין<ref>מאירי שם.</ref>. | להלכה, כתבו ראשונים ואחרונים, שמקום שנהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות חוששים לקידושין, אבל מקום שנהגו לשלוח תחילה סבלונות ואחר כך לקדש, אין חוששים לקידושין<ref>שו"ת או"ז סי' תשעה ד"ה ואם; עי' שו"ת הרא"ש כלל לה סי' יב, ועי' רא"ש קידושין פ"ב סי' כ, וטור שלהלן ושלטה"ג שם (כא ב בדפי הרי"ף) בדעתו; עי' ריטב"א קידושין שם ובשו"ת סי' סח; טור אה"ע מה; ר"ן שם (כב א בדפי הרי"ף); הג"א שם פ"ב סי' כ; שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' קיג; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א, ועי' שו"ע שם. ועי' הג"א שם והג' ארץ צבי בדעתו, שמ' שחוששים בתורת חומרא כשיטה זו. ועי' או"ז ח"א סי' תשס ושו"ת מהר"ח או"ז סי' כו ותרה"ד סי' רז, מרבינו יהודה.</ref>. ובזמנינו שאין מקדשים אלא בשעת נישואין וחופה<ref>ע"ע חפה.</ref>, כתבו ראשונים, שחשוב כמקום שנהגו לשלוח סבלונות תחילה ואחר כך לקדש, שאין חוששים לקידושין<ref>מאירי שם; תרה"ד סי' רז ד"ה אמנם היה ופסקים וכתבים סי' עד. וכעי"ז בשו"ת מהרי"ק סי' קע ובשו"ת מהר"ם פדואה סוס"י כח. ועי' ד"מ אה"ע סי' מה ס"ק ה, שכ"מ בשו"ת הריב"ש סי' תעט. ועי' תרה"ד פסקים וכתבים שם, שלא סמך להתיר על סברא זו אלא בצירוף צד התר נוסף.</ref>, ומכל מקום כתבו ראשונים, שאם ראינו החתן מחזר אחר עדים שיראו נתינת הסבלונות, אף בזמנינו חוששים לקידושין<ref>מאירי שם.</ref>. | ||
=== ספק או ודאי קידושין === | |||
החשש לקידושין, לסוברים כן, נחלקו בו ראשונים: א) יש מהראשונים שכתבו, שחוששים בתורת קידושי ספק<ref>עי' רש"י קידושין נ ב: שמא; חי' הראב"ד שם; עי' ר"י מלוניל שבציון הבא; עי' ריטב"א שבציון הבא; עי' רא"ש שם פ"ב סי' כ: חשש קידושין, ותרה"ד סי' רז ד"ה אמנם היה בדעתו, ועי' פנ"י שם וציון 116; מאירי שם; תרה"ד פסקים וכתבים סי' עד; שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ועל אשר כתב וד"ה ואשר כתב וז"ל. ועי' תרה"ד סי' רז, שכ"מ מל' הגמ': חוששין לקידושין. ועי' שו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' כט ד"ה ועל (א), שהוא חשש בעלמא מדרבנן.</ref>, ואם נתקדשה לאחר צריכה גט* מן הראשון<ref>רש"י שם; ר"י מלוניל שם; ריטב"א שם; עי' שו"ת מהר"ם מינץ סי' קט.</ref>. וכתבו אחרונים בדעתם, שהחשש לקידושין הוא להצריכה לכתחילה גט, אבל אם נישאת לאחר לא תצא<ref>שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' קח; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א. ועי' ח"מ שם ס"ק ז וב"ש שם ס"ק י.</ref>, לפי שקידושי הראשון קידושי ספק וקידושי השני קידושי ודאי<ref>ע"ע קידושין. ר' שכנא שם. וכן מוכח למהרי"ט שם, שהוא חשש בעלמא מדרבנן.</ref>. ב) ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שמקודשת בתורת ודאי, שחזקה* כל השולח סבלונות לאחר שידוכים, בתורת קידושין שולח<ref>ע"ע חזקה (ג). רבינו שמחה בר שמואל, באו"ז ח"א סי' תשס ובשו"ת מהר"ח או"ז סי' כו, והובא בתרה"ד סי' רז; עי' רשב"א קידושין שם. ועי' תוס' גיטין מ ב ד"ה חיישינן, שפעמים לשון חיישינן הוא בתורת ודאי. ועי' ציונים 97,129.</ref>. ג) ומהאחרונים יש מחלקים, שמקום שהכל נוהגים בו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות, מקודשת בתורת ודאי, ומקום שיש שנהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות ויש שנהגו לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש, מקודשת מספק<ref>שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' קט.</ref>. | החשש לקידושין, לסוברים כן, נחלקו בו ראשונים: א) יש מהראשונים שכתבו, שחוששים בתורת קידושי ספק<ref>עי' רש"י קידושין נ ב: שמא; חי' הראב"ד שם; עי' ר"י מלוניל שבציון הבא; עי' ריטב"א שבציון הבא; עי' רא"ש שם פ"ב סי' כ: חשש קידושין, ותרה"ד סי' רז ד"ה אמנם היה בדעתו, ועי' פנ"י שם וציון 116; מאירי שם; תרה"ד פסקים וכתבים סי' עד; שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ועל אשר כתב וד"ה ואשר כתב וז"ל. ועי' תרה"ד סי' רז, שכ"מ מל' הגמ': חוששין לקידושין. ועי' שו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' כט ד"ה ועל (א), שהוא חשש בעלמא מדרבנן.</ref>, ואם נתקדשה לאחר צריכה גט* מן הראשון<ref>רש"י שם; ר"י מלוניל שם; ריטב"א שם; עי' שו"ת מהר"ם מינץ סי' קט.</ref>. וכתבו אחרונים בדעתם, שהחשש לקידושין הוא להצריכה לכתחילה גט, אבל אם נישאת לאחר לא תצא<ref>שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' קח; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א. ועי' ח"מ שם ס"ק ז וב"ש שם ס"ק י.</ref>, לפי שקידושי הראשון קידושי ספק וקידושי השני קידושי ודאי<ref>ע"ע קידושין. ר' שכנא שם. וכן מוכח למהרי"ט שם, שהוא חשש בעלמא מדרבנן.</ref>. ב) ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שמקודשת בתורת ודאי, שחזקה* כל השולח סבלונות לאחר שידוכים, בתורת קידושין שולח<ref>ע"ע חזקה (ג). רבינו שמחה בר שמואל, באו"ז ח"א סי' תשס ובשו"ת מהר"ח או"ז סי' כו, והובא בתרה"ד סי' רז; עי' רשב"א קידושין שם. ועי' תוס' גיטין מ ב ד"ה חיישינן, שפעמים לשון חיישינן הוא בתורת ודאי. ועי' ציונים 97,129.</ref>. ג) ומהאחרונים יש מחלקים, שמקום שהכל נוהגים בו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות, מקודשת בתורת ודאי, ומקום שיש שנהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות ויש שנהגו לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש, מקודשת מספק<ref>שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' קט.</ref>. | ||
=== עיר חדשה === | |||
עיר חדשה שאין בה מנהג, נחלקו בה ראשונים: יש סוברים שחוששים בה לקידושין<ref>רמב"ן קידושין נ ב; ריטב"א שם; שו"ת הרא"ש כלל לה סוס"י ב; ר"ן שם; נ"י שם בשם מפרשים; רמ"א אה"ע מה ב.</ref>, שכל מקום שאין בו מנהג רואים אותו כמחצה על מחצה<ref>רמב"ן שם; ריטב"א שם; ר"ן שם; נ"י שם. ועי' ריטב"א ור"ן ונ"י שם טעם נוסף.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שאין חוששים בה לקידושין<ref>שו"ת או"ז סי' תשעה ד"ה ואם; שיטה לא נודע למי שם; מל"מ אישות פ"ט הכ"ח בד' שו"ת הריב"ש סי' ה; ח"מ שם ס"ק טז. ועי' ח"מ שם, שאף הרמ"א שם מודה בזה.</ref>, לפי שיש לכלה חזקת הגוף שלא התקדשה<ref>ע"ע חזקה (ב): חזקת הגוף וחזקת הדין. שיטה לא נודע למי שם. וע"ש טעם נוסף, שכן משמע מדברי החתן שלא הזכיר לשון קידושין, ועי' ציון 58.</ref>. ויש מהראשונים שכתבו, שלעולם חוששים לקידושין, ואף במקום שנוהגים לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש, שמי יכניס עצמו לספק זה לידע מנהג המקום שיצא משם, שמא נהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות<ref>ע"ע מנהג. שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא ובהג"א שם פ"ב סי' כ ובתרה"ד סי' רז; רמ"א אה"ע מה ב: וי"א. ועי' רמ"א שם, שבמקום שהחתן עצמו אומר שלא התכוין בתורת קידושין, אין לחוש לקידושין.</ref>, ויש שפירשו בדעתם, שדווקא במקום שיש מיעוט שנוהגים לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות חוששים, אבל במקום שאין מקדשים כלל קודם סבלונות אין חוששים לקידושין<ref>שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ואם נפשך וסי' קעא ד"ה ואשר כתב עוד (א); מל"מ שם. וע"ע לא ראינו אינה ראיה ציון 124. ועי' מהרי"ק שם ד"ה ועוד לכשתמצא, שמש"כ מהר"ם מר"ב שם מי יכניס עצמו לידע מנהג המקום שיצא משם, היינו משום שמדבר באדם שבא מארץ אחרת.</ref>. ומדברי הרבה ראשונים נראה שאין חוששים שמא מנהג מקום שיצא ממנו הוא לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות<ref>עי' או"ז שם; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקנח, והובא במהרי"ק שלהלן; עי' שו"ת מהרי"ק שם ד"ה ולכן. ועי' מהרי"ק שם שכ"מ מרב פפא בקידושין שם, שאמר שבמקום שכולם שולחים סבלונות ואח"כ מקדשים אין חוששים.</ref>. מקום שהיה בו מנהג לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות, ונתבטל המנהג מחמת גזירה, כתבו ראשונים שאותו המנהג התבטל, ושוב אין חוששים לקידושין<ref>שו"ת הריב"ש סי' ה; רמ"א שם. וע"ע מנהג.</ref>. | עיר חדשה שאין בה מנהג, נחלקו בה ראשונים: יש סוברים שחוששים בה לקידושין<ref>רמב"ן קידושין נ ב; ריטב"א שם; שו"ת הרא"ש כלל לה סוס"י ב; ר"ן שם; נ"י שם בשם מפרשים; רמ"א אה"ע מה ב.</ref>, שכל מקום שאין בו מנהג רואים אותו כמחצה על מחצה<ref>רמב"ן שם; ריטב"א שם; ר"ן שם; נ"י שם. ועי' ריטב"א ור"ן ונ"י שם טעם נוסף.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שאין חוששים בה לקידושין<ref>שו"ת או"ז סי' תשעה ד"ה ואם; שיטה לא נודע למי שם; מל"מ אישות פ"ט הכ"ח בד' שו"ת הריב"ש סי' ה; ח"מ שם ס"ק טז. ועי' ח"מ שם, שאף הרמ"א שם מודה בזה.</ref>, לפי שיש לכלה חזקת הגוף שלא התקדשה<ref>ע"ע חזקה (ב): חזקת הגוף וחזקת הדין. שיטה לא נודע למי שם. וע"ש טעם נוסף, שכן משמע מדברי החתן שלא הזכיר לשון קידושין, ועי' ציון 58.</ref>. ויש מהראשונים שכתבו, שלעולם חוששים לקידושין, ואף במקום שנוהגים לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש, שמי יכניס עצמו לספק זה לידע מנהג המקום שיצא משם, שמא נהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות<ref>ע"ע מנהג. שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא ובהג"א שם פ"ב סי' כ ובתרה"ד סי' רז; רמ"א אה"ע מה ב: וי"א. ועי' רמ"א שם, שבמקום שהחתן עצמו אומר שלא התכוין בתורת קידושין, אין לחוש לקידושין.</ref>, ויש שפירשו בדעתם, שדווקא במקום שיש מיעוט שנוהגים לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות חוששים, אבל במקום שאין מקדשים כלל קודם סבלונות אין חוששים לקידושין<ref>שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ואם נפשך וסי' קעא ד"ה ואשר כתב עוד (א); מל"מ שם. וע"ע לא ראינו אינה ראיה ציון 124. ועי' מהרי"ק שם ד"ה ועוד לכשתמצא, שמש"כ מהר"ם מר"ב שם מי יכניס עצמו לידע מנהג המקום שיצא משם, היינו משום שמדבר באדם שבא מארץ אחרת.</ref>. ומדברי הרבה ראשונים נראה שאין חוששים שמא מנהג מקום שיצא ממנו הוא לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות<ref>עי' או"ז שם; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקנח, והובא במהרי"ק שלהלן; עי' שו"ת מהרי"ק שם ד"ה ולכן. ועי' מהרי"ק שם שכ"מ מרב פפא בקידושין שם, שאמר שבמקום שכולם שולחים סבלונות ואח"כ מקדשים אין חוששים.</ref>. מקום שהיה בו מנהג לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות, ונתבטל המנהג מחמת גזירה, כתבו ראשונים שאותו המנהג התבטל, ושוב אין חוששים לקידושין<ref>שו"ת הריב"ש סי' ה; רמ"א שם. וע"ע מנהג.</ref>. | ||
=== חילוקי מנהגים בין המקומות === | |||
היה החתן ממקום שאין חוששים לסבלונות, והכלה ממקום שחוששים לסבלונות, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש מהראשונים שכתבו, שהולכים אחר מקום שליחת הסבלונות בין להקל ובין להחמיר<ref>ר"א ן' יעיש בשו"ת הרא"ם סי' יז. וע"ש שכ"מ מל' הגמ' אתרא דמקדשי ואתרא דמסבלי.</ref>, ואפילו אמר החתן שלא ידע מנהג המקום אינו נאמן, שאנן-סהדי* ("אנחנו עדים") שכל השולח סבלונות חוקר ודורש תחילה מנהג המקום<ref>ר"א ן' יעיש שם. וע"ש עוד, שאם היה משנה ממנהג המקום היה לכך קול, ועוד שכל הטוען נגד המנהג עליו להביא ראיה.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שהולכים אחר מנהג מקומו של החתן, שאין המשלח מקפיד אלא על מנהג מקומו<ref>ר"ש סבע בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה ועוד; ב"ש סי' מה ס"ק יט. ועי' ר"א ן' יעיש שם, שאין כאן דין חומרי מקום שיצא משם, ע"ע מנהג, ע"ש הטעם.</ref>. היה מנהג מקום החתן לחוש לסבלונות ומנהג מקום הכלה שלא לחוש לסבלונות, כתבו ראשונים שאין חוששים לסבלונות, שהרי הוא כאילו אמרה בפירוש שמקבלת הסבלונות שלא בתורת קידושין<ref>עי' ציון 103. ר"א ן' יעיש שם.</ref>, ועוד שאין האשה מתקדשת אלא מדעתה, ואם אינה יודעת שכוונתו בתורת קידושין אין לחוש לכך<ref>ע"ע קידושין. ר"א ן' יעיש שם.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שלעולם הולכים אחר מנהג מקומו של החתן בין להקל ובין להחמיר<ref>ר"ש סבע שם.</ref>. | היה החתן ממקום שאין חוששים לסבלונות, והכלה ממקום שחוששים לסבלונות, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש מהראשונים שכתבו, שהולכים אחר מקום שליחת הסבלונות בין להקל ובין להחמיר<ref>ר"א ן' יעיש בשו"ת הרא"ם סי' יז. וע"ש שכ"מ מל' הגמ' אתרא דמקדשי ואתרא דמסבלי.</ref>, ואפילו אמר החתן שלא ידע מנהג המקום אינו נאמן, שאנן-סהדי* ("אנחנו עדים") שכל השולח סבלונות חוקר ודורש תחילה מנהג המקום<ref>ר"א ן' יעיש שם. וע"ש עוד, שאם היה משנה ממנהג המקום היה לכך קול, ועוד שכל הטוען נגד המנהג עליו להביא ראיה.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שהולכים אחר מנהג מקומו של החתן, שאין המשלח מקפיד אלא על מנהג מקומו<ref>ר"ש סבע בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה ועוד; ב"ש סי' מה ס"ק יט. ועי' ר"א ן' יעיש שם, שאין כאן דין חומרי מקום שיצא משם, ע"ע מנהג, ע"ש הטעם.</ref>. היה מנהג מקום החתן לחוש לסבלונות ומנהג מקום הכלה שלא לחוש לסבלונות, כתבו ראשונים שאין חוששים לסבלונות, שהרי הוא כאילו אמרה בפירוש שמקבלת הסבלונות שלא בתורת קידושין<ref>עי' ציון 103. ר"א ן' יעיש שם.</ref>, ועוד שאין האשה מתקדשת אלא מדעתה, ואם אינה יודעת שכוונתו בתורת קידושין אין לחוש לכך<ref>ע"ע קידושין. ר"א ן' יעיש שם.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שלעולם הולכים אחר מנהג מקומו של החתן בין להקל ובין להחמיר<ref>ר"ש סבע שם.</ref>. | ||
=== מיני הסבלונות === | |||
מתנות ששלח החתן לכלה שחוששים בהם לקידושין, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שאין חוששים אלא בדברים שדרך חתן לשלוח לכלה, שניכר בהם שהם דרך חתנות, וחוששים שקבלתם בתורת קידושין, אבל מתנות שאף אחרים שולחים זה לזה, ואפשר שניתנו בתורת מתנה או פקדון וכדומה, אין חוששים בהם לקידושין<ref>חי' מהרי"ט קידושין נ ב, ו פנ"י שם א ואב"מ סי' מה ס"ק ד, בד' רש"י שם.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שאף בשאר מתנות חוששים לקידושין<ref>עי' שו"ת הרא"ם סי' יז, שאע"פ ששאר מתנות אינם חשובות סבלונות, מ"מ דינם שווה.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שאם פירש שנותנם לשם אהבה וחיבה, אף במתנות שאחרים שולחים זה לזה, חוששים לקידושין<ref>עי' ציון 135.</ref>. | מתנות ששלח החתן לכלה שחוששים בהם לקידושין, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שאין חוששים אלא בדברים שדרך חתן לשלוח לכלה, שניכר בהם שהם דרך חתנות, וחוששים שקבלתם בתורת קידושין, אבל מתנות שאף אחרים שולחים זה לזה, ואפשר שניתנו בתורת מתנה או פקדון וכדומה, אין חוששים בהם לקידושין<ref>חי' מהרי"ט קידושין נ ב, ו פנ"י שם א ואב"מ סי' מה ס"ק ד, בד' רש"י שם.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שאף בשאר מתנות חוששים לקידושין<ref>עי' שו"ת הרא"ם סי' יז, שאע"פ ששאר מתנות אינם חשובות סבלונות, מ"מ דינם שווה.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שאם פירש שנותנם לשם אהבה וחיבה, אף במתנות שאחרים שולחים זה לזה, חוששים לקידושין<ref>עי' ציון 135.</ref>. | ||
=== עדות על הסבלונות === | |||
השולח סבלונות למשודכתו - שחוששים בהם לקידושין, לסוברים כן<ref>עי' ציון 40 ואילך.</ref> - אם צריך עדות על שליחתם, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש ראשונים ואחרונים שכתבו, שאין חוששים אלא אם שלח הסבלונות בפני עדים - וכן שהשליח ימסרם לאשה בפני עדים<ref>ר"י מלוניל קידושין נ ב; שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רכג; שו"ת הריב"ש סי' ה; ב"י אה"ע סי' מה, בד' הטור שם; ב"ח שם. וכ"ה בחי' הרשב"א קידושין שם לגי' שבמהדו' מה"ק (וכ"ה בכל כתבי היד ובדפו"י, ועי' מהדו' זכרון יעקב ונ' שהוא ט"ס). וכ"כ בב"י שם ובשו"ת מקור ברוך ר"ס כז, בד' הר"ן שבציון הבא. ועי' רשב"א שם ושם וב"ח שם, שה"ה בששלח הסבלונות ביד שנים, ועי' מהרי"ק שם, שה"ה היה ע"א מלבד השליח, חוששים לקידושין.</ref> - אבל אם שלח הסבלונות בלא עדים, אפילו שניהם מודים שנתנם לה, הכל מודים שאין חוששים לקידושין<ref>ע"ע קידושין. רש"י קידושין שם ד"ה חוששין, ועי' ציון 92 ואילך; ראב"ן, בתרה"ד סי' רז ד"ה אלו; ר"י מלוניל קידושין נ א; מאירי שם; שיטה לא נודע למי שם; ריטב"א שם ב ובשו"ת סי' סח; טור שם; ר"ן שם (כב א בדפי הרי"ף); נ"י שם; שו"ת הריב"ש שם; עי' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' מב, ועי' מל"מ אישות פ"ט סוף הכ"ח, ועי' נחלת צבי שבציון 92; שו"ת מהרי"ק סי' כח; שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' קז, ועי' ציון 97; רמ"א שם: י"א; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כט ד"ה ולענין ובחי' מהרי"ט קידושין שם; ב"ח שם; ב"ש שם ס"ק א. וכן צידד באגודה. ועי' נחלת צבי שם ס"ק י, שהעיקר כדעה זו.</ref>. ואפילו היה עד-אחד* על הסבלונות, כתבו ראשונים – שאף לסוברים שהמקדש בעד אחד חוששים לקידושיו<ref>ע"ע הנ"ל.</ref> - שאין חוששים לקידושין, שאין מוסיפים חומרא על חומרא, ועוד שיש הוכחה ממעשיו שלא התכוין לקידושין, שאם לא כן היה שולח הסבלונות בעדים כדרך המקדשים<ref>שו"ת מהרי"ק סי' כח וקא, והובא בד"מ שם סי' כח ס"ק ה ובב"ש שם ס"ק א. ועי' ב"ש שם, שאף אם שלח ב' פעמים כל פעם עם עד אחד, אין חוששים שקידשה תחילה.</ref>. ב) ויש מהראשונים שחולקים וסוברים, שמקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות, אפילו שלח הסבלונות בלא עדים כלל ושניהם מודים שנתנם לה, חוששים לקידושין<ref>רבינו שמחה בר שמואל שלהלן; שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא; המקנה קידושין שם. ועי' נחלת צבי שם ס"ק י, שכ"ד התשב"ץ ח"א סי' מב, ועי' ציון 89. ועי' ב"ח שם, שאף רש"י שבציון 89 מודה לדינא, ועי' ציון הבא. ועי' שו"ת מקור ברוך שם, שלמד בד' רבינו שמחה שדווקא כשיש עדים על מסירתם לשליח חוששים, עי' ציון 95, ועי' ב"ח שם שחולק.</ref>, שהואיל ושידכו ביניהם, שליחת הסבלונות הם דרך חתנות, ואנן סהדי שכיוונו בכך לקידושין<ref>ע"ע אנן סהדי ציון 7. רבינו שמחה בר שמואל, באו"ז ח"א סי' תשס ובשו"ת מהר"ח או"ז סי' כו, והובא בהג"א שם פ"ב ס' כ ובתרה"ד סי' רז. וכ"כ במהר"ח או"ז ובתרה"ד שם, מר"י ור"א ממיץ. ועי' רבינו שמחה שם, שאף המקדש בלא עדים לאחר שידוכים, מקודשת, וע"ע קידושין וע' אנן סהדי: בבירור מעשה. ועי' המקנה שם טעם נוסף, שבמקום שהמנהג לקדש ואח"כ לשלוח סבלונות, חשוב מיגו נגד מנהג המקום, ואינם נאמנים, ע"ע מגו ציון 1042 ואילך. ועי' המקנה שם, שמש"כ רש"י ששלח הסבלונות בעדים, היינו שאף כשהיו עדים שראו שליחת הסבלונות ולא שמעו שפירש ששולחם בתורת קידושין, חוששים לקידושין, וכ"ש במקום שלא ראו עדים שליחת הסבלונות, שחוששים שמא פירש שנותנם בתורת קידושין.</ref>. ויש מהאחרונים שכתב בדעתם, שאפילו אינם מודים ששלחו סבלונות חוששים לקידושין, שכיון שיש עדים שנשתדכו ומנהג אותו המקום לשלוח סבלונות, אנן סהדי ששלח לה סבלונות, וחשוב כאילו עדי השידוכים ראו הקידושין<ref>שו"ת בית זבול סי' כז. וכ"מ מל' הח"מ שם ס"ק ט. ועי' ב"ח שם, שמ' שדווקא כששניהם מודים חוששים לקידושין, וצ"ב. וע"ע אנן סהדי ציון 8 ואילך.</ref>. ג) ויש מהראשונים שמחלקים, שדווקא אם נתן החתן הסבלונות לשליח בפני עדים חוששים לקידושין, ואפילו מסר השליח הסבלונות לכלה בלא עדים<ref>שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו ותרה"ד סי' רז, בד' רש"י שבציון 89. ועי' רמ"א שם: ויש מחמירין, ועי' חלקת מחוקק שם ס"ק ב שנקט כן להלכה. ועי' ב"ח שם ס"ק א.</ref>, שבודאי עשה השליח שליחותו<ref>ע"ע שליח עושה שליחותו. תרה"ד שם.</ref>. ד) ומהאחרונים יש שמחלק, שכשיש עדים על הסבלונות חוששים לקידושין בתורת ודאי, וכשאין עדים על הסבלונות חוששים לקידושין בתורת ספק<ref>שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' קט. ועי' ציון 64 ואילך.</ref>. על אופן ששניהם אומרים ששידכו ביניהם, ואין עדים על כך, ואחר כך שלח סבלונות, עי' להלן<ref>ציון 168.</ref>. | השולח סבלונות למשודכתו - שחוששים בהם לקידושין, לסוברים כן<ref>עי' ציון 40 ואילך.</ref> - אם צריך עדות על שליחתם, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש ראשונים ואחרונים שכתבו, שאין חוששים אלא אם שלח הסבלונות בפני עדים - וכן שהשליח ימסרם לאשה בפני עדים<ref>ר"י מלוניל קידושין נ ב; שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רכג; שו"ת הריב"ש סי' ה; ב"י אה"ע סי' מה, בד' הטור שם; ב"ח שם. וכ"ה בחי' הרשב"א קידושין שם לגי' שבמהדו' מה"ק (וכ"ה בכל כתבי היד ובדפו"י, ועי' מהדו' זכרון יעקב ונ' שהוא ט"ס). וכ"כ בב"י שם ובשו"ת מקור ברוך ר"ס כז, בד' הר"ן שבציון הבא. ועי' רשב"א שם ושם וב"ח שם, שה"ה בששלח הסבלונות ביד שנים, ועי' מהרי"ק שם, שה"ה היה ע"א מלבד השליח, חוששים לקידושין.</ref> - אבל אם שלח הסבלונות בלא עדים, אפילו שניהם מודים שנתנם לה, הכל מודים שאין חוששים לקידושין<ref>ע"ע קידושין. רש"י קידושין שם ד"ה חוששין, ועי' ציון 92 ואילך; ראב"ן, בתרה"ד סי' רז ד"ה אלו; ר"י מלוניל קידושין נ א; מאירי שם; שיטה לא נודע למי שם; ריטב"א שם ב ובשו"ת סי' סח; טור שם; ר"ן שם (כב א בדפי הרי"ף); נ"י שם; שו"ת הריב"ש שם; עי' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' מב, ועי' מל"מ אישות פ"ט סוף הכ"ח, ועי' נחלת צבי שבציון 92; שו"ת מהרי"ק סי' כח; שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' קז, ועי' ציון 97; רמ"א שם: י"א; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כט ד"ה ולענין ובחי' מהרי"ט קידושין שם; ב"ח שם; ב"ש שם ס"ק א. וכן צידד באגודה. ועי' נחלת צבי שם ס"ק י, שהעיקר כדעה זו.</ref>. ואפילו היה עד-אחד* על הסבלונות, כתבו ראשונים – שאף לסוברים שהמקדש בעד אחד חוששים לקידושיו<ref>ע"ע הנ"ל.</ref> - שאין חוששים לקידושין, שאין מוסיפים חומרא על חומרא, ועוד שיש הוכחה ממעשיו שלא התכוין לקידושין, שאם לא כן היה שולח הסבלונות בעדים כדרך המקדשים<ref>שו"ת מהרי"ק סי' כח וקא, והובא בד"מ שם סי' כח ס"ק ה ובב"ש שם ס"ק א. ועי' ב"ש שם, שאף אם שלח ב' פעמים כל פעם עם עד אחד, אין חוששים שקידשה תחילה.</ref>. ב) ויש מהראשונים שחולקים וסוברים, שמקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות, אפילו שלח הסבלונות בלא עדים כלל ושניהם מודים שנתנם לה, חוששים לקידושין<ref>רבינו שמחה בר שמואל שלהלן; שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא; המקנה קידושין שם. ועי' נחלת צבי שם ס"ק י, שכ"ד התשב"ץ ח"א סי' מב, ועי' ציון 89. ועי' ב"ח שם, שאף רש"י שבציון 89 מודה לדינא, ועי' ציון הבא. ועי' שו"ת מקור ברוך שם, שלמד בד' רבינו שמחה שדווקא כשיש עדים על מסירתם לשליח חוששים, עי' ציון 95, ועי' ב"ח שם שחולק.</ref>, שהואיל ושידכו ביניהם, שליחת הסבלונות הם דרך חתנות, ואנן סהדי שכיוונו בכך לקידושין<ref>ע"ע אנן סהדי ציון 7. רבינו שמחה בר שמואל, באו"ז ח"א סי' תשס ובשו"ת מהר"ח או"ז סי' כו, והובא בהג"א שם פ"ב ס' כ ובתרה"ד סי' רז. וכ"כ במהר"ח או"ז ובתרה"ד שם, מר"י ור"א ממיץ. ועי' רבינו שמחה שם, שאף המקדש בלא עדים לאחר שידוכים, מקודשת, וע"ע קידושין וע' אנן סהדי: בבירור מעשה. ועי' המקנה שם טעם נוסף, שבמקום שהמנהג לקדש ואח"כ לשלוח סבלונות, חשוב מיגו נגד מנהג המקום, ואינם נאמנים, ע"ע מגו ציון 1042 ואילך. ועי' המקנה שם, שמש"כ רש"י ששלח הסבלונות בעדים, היינו שאף כשהיו עדים שראו שליחת הסבלונות ולא שמעו שפירש ששולחם בתורת קידושין, חוששים לקידושין, וכ"ש במקום שלא ראו עדים שליחת הסבלונות, שחוששים שמא פירש שנותנם בתורת קידושין.</ref>. ויש מהאחרונים שכתב בדעתם, שאפילו אינם מודים ששלחו סבלונות חוששים לקידושין, שכיון שיש עדים שנשתדכו ומנהג אותו המקום לשלוח סבלונות, אנן סהדי ששלח לה סבלונות, וחשוב כאילו עדי השידוכים ראו הקידושין<ref>שו"ת בית זבול סי' כז. וכ"מ מל' הח"מ שם ס"ק ט. ועי' ב"ח שם, שמ' שדווקא כששניהם מודים חוששים לקידושין, וצ"ב. וע"ע אנן סהדי ציון 8 ואילך.</ref>. ג) ויש מהראשונים שמחלקים, שדווקא אם נתן החתן הסבלונות לשליח בפני עדים חוששים לקידושין, ואפילו מסר השליח הסבלונות לכלה בלא עדים<ref>שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו ותרה"ד סי' רז, בד' רש"י שבציון 89. ועי' רמ"א שם: ויש מחמירין, ועי' חלקת מחוקק שם ס"ק ב שנקט כן להלכה. ועי' ב"ח שם ס"ק א.</ref>, שבודאי עשה השליח שליחותו<ref>ע"ע שליח עושה שליחותו. תרה"ד שם.</ref>. ד) ומהאחרונים יש שמחלק, שכשיש עדים על הסבלונות חוששים לקידושין בתורת ודאי, וכשאין עדים על הסבלונות חוששים לקידושין בתורת ספק<ref>שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' קט. ועי' ציון 64 ואילך.</ref>. על אופן ששניהם אומרים ששידכו ביניהם, ואין עדים על כך, ואחר כך שלח סבלונות, עי' להלן<ref>ציון 168.</ref>. | ||
=== אומרים שלא התכוונו לקידושין === | |||
השולח סבלונות לאשה - שחוששים בהם לקידושין, לסוברים כן<ref>עי' ציון 40 ואילך.</ref> - ולאחר מכן אמרו שניהם שלא התכוונו בסבלונות לשם קידושין, כתבו ראשונים ואחרונים שאינם נאמנים וחוששים לקידושין<ref>שו"ת או"ז סי' תשעה ד"ה ואף; ריטב"א קידושין נ ב; ר"ן שם (כב א בדפי הרי"ף); ר"ש סבע בשו"ת בית יוסף קידושין סי' א, בד' הרא"ם שבציון 261; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א; חי' מהרי"ט קידושין שם. ועי' מל"מ אישות פ"ט הכ"ח. וע"ע דברים שבלב: באישות.</ref>, ואפילו נשבעו על כך<ref>רמ"א שם.</ref>, שכל מקום שהכריעו חכמים שלכך התכוונו, אינם נאמנים לומר לא התכווננו<ref>שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה תשובה, ע"פ או"ז הל' יבום סי' תריא. וכעי"ז בחי' מהרי"ט שם. ועי' תרוה"ד סי' רז. ועי' ציון 263.</ref>. היו אומרים בשעת נתינת הסבלונות, שאין כוונתם לקידושין, כתבו ראשונים ואחרונים שנאמנים ואין חוששים לקידושין<ref>תרה"ד פסקים וכתבים סי' עד; ר"א ן' יעיש שבציון 81; ר"ש סבע שם, והובא במל"מ שם; עי' מקור ברוך סי' כז (ד' לט א), בד' ארחות חיים הל' קידושין סי' יט. ועי' ר"ש סבע שם, שכ"ד רי"ו, ואינו לפנינו.</ref>. | השולח סבלונות לאשה - שחוששים בהם לקידושין, לסוברים כן<ref>עי' ציון 40 ואילך.</ref> - ולאחר מכן אמרו שניהם שלא התכוונו בסבלונות לשם קידושין, כתבו ראשונים ואחרונים שאינם נאמנים וחוששים לקידושין<ref>שו"ת או"ז סי' תשעה ד"ה ואף; ריטב"א קידושין נ ב; ר"ן שם (כב א בדפי הרי"ף); ר"ש סבע בשו"ת בית יוסף קידושין סי' א, בד' הרא"ם שבציון 261; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א; חי' מהרי"ט קידושין שם. ועי' מל"מ אישות פ"ט הכ"ח. וע"ע דברים שבלב: באישות.</ref>, ואפילו נשבעו על כך<ref>רמ"א שם.</ref>, שכל מקום שהכריעו חכמים שלכך התכוונו, אינם נאמנים לומר לא התכווננו<ref>שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה תשובה, ע"פ או"ז הל' יבום סי' תריא. וכעי"ז בחי' מהרי"ט שם. ועי' תרוה"ד סי' רז. ועי' ציון 263.</ref>. היו אומרים בשעת נתינת הסבלונות, שאין כוונתם לקידושין, כתבו ראשונים ואחרונים שנאמנים ואין חוששים לקידושין<ref>תרה"ד פסקים וכתבים סי' עד; ר"א ן' יעיש שבציון 81; ר"ש סבע שם, והובא במל"מ שם; עי' מקור ברוך סי' כז (ד' לט א), בד' ארחות חיים הל' קידושין סי' יט. ועי' ר"ש סבע שם, שכ"ד רי"ו, ואינו לפנינו.</ref>. | ||
=== הכלה אומרת שלא התכוונה לקידושין === | |||
השולח סבלונות לכלה – שחוששים בהם לקידושין, לסוברים כן<ref>עי' ציון 40.</ref> – והכלה מכחישה ואומרת שלא נתנם בתורת קידושין, אלא מתנה בעלמא, כתבו ראשונים שנאמנת – כדין האשה שאומרת לבעלה גרשתני – שחזקה אין-אשה-מעיזה-פניה-בפני-בעלה*<ref>ארחות חיים סוס"י יט, והובא בב"י אה"ע סי' מה.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שבמקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות אינה נאמנת, לפי שחשוב כאילו יש לחתן עדים שקידשה<ref>ב"י שם. וע"ש, שדומה לאומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני, ועי' מקור ברוך סי' כז (ד' לט א) וכנה"ג שם אות עו.</ref>. לא היו עדים על שליחת הסבלונות, ואין אנו יודעים אלא מפיהם ששלח לה סבלונות – לסוברים שחוששים לקידושין<ref>עי' ציון 92, ועי' ציון 89 שי"ח.</ref> – כתבו אחרונים, שנאמנת להכחיש ולומר שלא נתנם בתורת קידושין, במיגו שהיתה מכחישה את שליחת הסבלונות עצמם<ref>ב"ש שם סוס"ק ג. וע"ש טעם נוסף, שדומה לאומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני.</ref>. | השולח סבלונות לכלה – שחוששים בהם לקידושין, לסוברים כן<ref>עי' ציון 40.</ref> – והכלה מכחישה ואומרת שלא נתנם בתורת קידושין, אלא מתנה בעלמא, כתבו ראשונים שנאמנת – כדין האשה שאומרת לבעלה גרשתני – שחזקה אין-אשה-מעיזה-פניה-בפני-בעלה*<ref>ארחות חיים סוס"י יט, והובא בב"י אה"ע סי' מה.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שבמקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות אינה נאמנת, לפי שחשוב כאילו יש לחתן עדים שקידשה<ref>ב"י שם. וע"ש, שדומה לאומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני, ועי' מקור ברוך סי' כז (ד' לט א) וכנה"ג שם אות עו.</ref>. לא היו עדים על שליחת הסבלונות, ואין אנו יודעים אלא מפיהם ששלח לה סבלונות – לסוברים שחוששים לקידושין<ref>עי' ציון 92, ועי' ציון 89 שי"ח.</ref> – כתבו אחרונים, שנאמנת להכחיש ולומר שלא נתנם בתורת קידושין, במיגו שהיתה מכחישה את שליחת הסבלונות עצמם<ref>ב"ש שם סוס"ק ג. וע"ש טעם נוסף, שדומה לאומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני.</ref>. | ||
=== שתק ולא פירש === | |||
השולח סבלונות למשודכתו, ושתק ולא פירש בשעת נתינתם לאשה שנותנם בתורת קידושין, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש ראשונים ואחרונים שכתבו שחוששים לקידושין<ref>ראשונים ואחרונים שלהלן; רמ"א אה"ע כז ג. ועי' רמ"א שם, שהיינו באופן ששניהם אומרים שכוונו בתורת קידושין, ועי' ח"מ שם ס"ק ט וב"ש שם ס"ק יב.</ref>. בטעם שחוששים לקידושין - ואינו חשוב כמקדש סתם שאין חוששים לקידושיו, אלא אם כן היו עסוקים באותו ענין<ref>ע"ע קידושין. ועי' שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' צט, שאין לדחות ולהעמיד הסוגיא בקידושין ו א כדעת רב פפא במקום שנהגו לשלוח סבלונות ואח"כ לקדש, עי' ציון 57, עי"ש.</ref> - יש מהם שכתבו שכיון ששידכו ביניהם, חוששים שמא אמר לה שישלח קידושיה לאחר מכן<ref>חי' הראב"ד קידושין נ ב; ריטב"א שם; נ"י שם.</ref>. ויש שכתבו שהואיל ושידכו, דעתם לעולם - ואפילו לאחר זמן מרובה<ref>עי' ציון 174.</ref> - בתורת קידושין וחשובים כעסוקים באותו ענין<ref>ר"י מלוניל שם; תשו' הרי"ד סי' לג; רמב"ן שם; רשב"א שם, ועי' מל"מ אישות פ"ג ה"ח וחי' רעק"א קידושין שם; רמ"א בהגהותיו לשו"ת ופסקים מר' שכנא ד' צח, בד' רש"י שבציון 38; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה עוד יש להקל ובחידושיו לקידושין שם. וכ"מ בר"י מלוניל ובשיטה לא נודע למי שם ובשו"ת מקור ברוך (קלעי) ר"ס כז. ועי' רשב"א בחי' שם ובשו"ת ח"א סי' תקנח שחולק. ועי' קרבן נתנאל לרא"ש שלהלן אות ב מר"ש הלוי.</ref>. ויש שכתבו שהואיל ואין דרך לשלוח סבלונות אלא לארוסתו<ref>עי' ציון 14.</ref>, הרי זה כאילו פירש השליח לשם קידושין<ref>עי' ציון 2. רבינו שמחה במהר"ח או"ז ר"ס כו; רמב"ן שם; פנ"י שם; פני שלמה שם. ועי' כעי"ז בחי' רי"ז הלוי בנד' בתחילת הל' גירושין, שסבלונות במקום שנוהגים כן, עי' ציון 57, חשוב אומדנא דמוכח, וכאילו פירש לשם קידושין, וע"ע אומדנא ציון 26 ואילך.</ref>. ויש מהראשונים שכתבו, שהשולח סבלונות ולא פירש כוונתו, חוששים לקידושין בתורת ספק, ולא בתורת ודאי<ref>חי' הראב"ד שם; עי' רא"ש שם פ"ב סי' כ, ועי' פנ"י שם בדעתו; שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ועל אשר כתב. ועי' ציון 64 ואילך. ועי' שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' צט, שדחה תי' הרא"ש.</ref>. ומהאחרונים יש שכתב, שלעולם אין צריך לפרש לשם קידושין, ואפילו אינם עסוקים באותו ענין<ref>שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' ק.</ref>. על האופנים שבהם לדעתו צריך לפרש לשם קידושין, ע"ע קידושין. ב) ויש ראשונים שחולקים וסוברים שאם לא פירש ששולח בתורת קידושין אין חוששים לקידושין<ref>עי' ראשונים שלהלן.</ref>. מהם שכתבו שדווקא כשאין ידוע אם פירש בשעת נתינת הסבלונות לשם קידושין, חוששים לקידושין, שמא פירש בשעת מסירתם<ref>שו"ת הריטב"א סי' סח.</ref>. ומהם שכתבו שדווקא כשאמר בעת נתינת הסבלונות לשון המוכיח על סבלונות - כגון לשון אהבה וחיבה - חוששים לקידושין<ref>עי' שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא; ב"ש סי' מה ס"ק ה. ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ואין, שדוקא לשון אהבה וחיבה וכיו"ב, אבל לשון מתנה בעלמא אין חוששין, ועי' ציונים 127,133, ועי' ציון הבא.</ref>. ג) ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שהשולח דברים שדרך החתן לשלוח לכלה, חוששים לקידושין אפילו סתם ולא פירש, אבל השולח דברים שאף אחרים שולחים זה לזה, אין חוששים לקידושין אלא אם פירש שנותנם לשם קידושין<ref>אב"מ שם ס"ק ג, בד' שו"ת מהרי"ק שם.</ref>. ד) ומהאחרונים יש מחלקים, שבאופן שהתרצתה בעת השידוכים לקבל קידושיה, חוששים לקידושין אפילו לא אמר השליח דבר, אבל אם לא התרצתה לקבל קידושיה, אין חוששים לקידושין<ref>חי' מהרי"ט קידושין שם. ועי' ציון 38.</ref>. השולח סבלונות על ידי שני שלוחים, יש מהראשונים שכתב, שאפילו שתקו השלוחים חוששים לקידושין, שכיון ששלח על ידי שנים - ושינה משאר משלחי דורונות - גילה דעתו שמכוין לקידושין<ref>מהרי"ק שם ד"ה ועוד נר'. ועי' מהרי"ק סי' קעא ד"ה ועל אשר דקדקתי, שה"ה כשציוה לשליח לייחד עדים על מסירת הסבלונות.</ref>. | השולח סבלונות למשודכתו, ושתק ולא פירש בשעת נתינתם לאשה שנותנם בתורת קידושין, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש ראשונים ואחרונים שכתבו שחוששים לקידושין<ref>ראשונים ואחרונים שלהלן; רמ"א אה"ע כז ג. ועי' רמ"א שם, שהיינו באופן ששניהם אומרים שכוונו בתורת קידושין, ועי' ח"מ שם ס"ק ט וב"ש שם ס"ק יב.</ref>. בטעם שחוששים לקידושין - ואינו חשוב כמקדש סתם שאין חוששים לקידושיו, אלא אם כן היו עסוקים באותו ענין<ref>ע"ע קידושין. ועי' שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' צט, שאין לדחות ולהעמיד הסוגיא בקידושין ו א כדעת רב פפא במקום שנהגו לשלוח סבלונות ואח"כ לקדש, עי' ציון 57, עי"ש.</ref> - יש מהם שכתבו שכיון ששידכו ביניהם, חוששים שמא אמר לה שישלח קידושיה לאחר מכן<ref>חי' הראב"ד קידושין נ ב; ריטב"א שם; נ"י שם.</ref>. ויש שכתבו שהואיל ושידכו, דעתם לעולם - ואפילו לאחר זמן מרובה<ref>עי' ציון 174.</ref> - בתורת קידושין וחשובים כעסוקים באותו ענין<ref>ר"י מלוניל שם; תשו' הרי"ד סי' לג; רמב"ן שם; רשב"א שם, ועי' מל"מ אישות פ"ג ה"ח וחי' רעק"א קידושין שם; רמ"א בהגהותיו לשו"ת ופסקים מר' שכנא ד' צח, בד' רש"י שבציון 38; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה עוד יש להקל ובחידושיו לקידושין שם. וכ"מ בר"י מלוניל ובשיטה לא נודע למי שם ובשו"ת מקור ברוך (קלעי) ר"ס כז. ועי' רשב"א בחי' שם ובשו"ת ח"א סי' תקנח שחולק. ועי' קרבן נתנאל לרא"ש שלהלן אות ב מר"ש הלוי.</ref>. ויש שכתבו שהואיל ואין דרך לשלוח סבלונות אלא לארוסתו<ref>עי' ציון 14.</ref>, הרי זה כאילו פירש השליח לשם קידושין<ref>עי' ציון 2. רבינו שמחה במהר"ח או"ז ר"ס כו; רמב"ן שם; פנ"י שם; פני שלמה שם. ועי' כעי"ז בחי' רי"ז הלוי בנד' בתחילת הל' גירושין, שסבלונות במקום שנוהגים כן, עי' ציון 57, חשוב אומדנא דמוכח, וכאילו פירש לשם קידושין, וע"ע אומדנא ציון 26 ואילך.</ref>. ויש מהראשונים שכתבו, שהשולח סבלונות ולא פירש כוונתו, חוששים לקידושין בתורת ספק, ולא בתורת ודאי<ref>חי' הראב"ד שם; עי' רא"ש שם פ"ב סי' כ, ועי' פנ"י שם בדעתו; שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ועל אשר כתב. ועי' ציון 64 ואילך. ועי' שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' צט, שדחה תי' הרא"ש.</ref>. ומהאחרונים יש שכתב, שלעולם אין צריך לפרש לשם קידושין, ואפילו אינם עסוקים באותו ענין<ref>שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' ק.</ref>. על האופנים שבהם לדעתו צריך לפרש לשם קידושין, ע"ע קידושין. ב) ויש ראשונים שחולקים וסוברים שאם לא פירש ששולח בתורת קידושין אין חוששים לקידושין<ref>עי' ראשונים שלהלן.</ref>. מהם שכתבו שדווקא כשאין ידוע אם פירש בשעת נתינת הסבלונות לשם קידושין, חוששים לקידושין, שמא פירש בשעת מסירתם<ref>שו"ת הריטב"א סי' סח.</ref>. ומהם שכתבו שדווקא כשאמר בעת נתינת הסבלונות לשון המוכיח על סבלונות - כגון לשון אהבה וחיבה - חוששים לקידושין<ref>עי' שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא; ב"ש סי' מה ס"ק ה. ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ואין, שדוקא לשון אהבה וחיבה וכיו"ב, אבל לשון מתנה בעלמא אין חוששין, ועי' ציונים 127,133, ועי' ציון הבא.</ref>. ג) ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שהשולח דברים שדרך החתן לשלוח לכלה, חוששים לקידושין אפילו סתם ולא פירש, אבל השולח דברים שאף אחרים שולחים זה לזה, אין חוששים לקידושין אלא אם פירש שנותנם לשם קידושין<ref>אב"מ שם ס"ק ג, בד' שו"ת מהרי"ק שם.</ref>. ד) ומהאחרונים יש מחלקים, שבאופן שהתרצתה בעת השידוכים לקבל קידושיה, חוששים לקידושין אפילו לא אמר השליח דבר, אבל אם לא התרצתה לקבל קידושיה, אין חוששים לקידושין<ref>חי' מהרי"ט קידושין שם. ועי' ציון 38.</ref>. השולח סבלונות על ידי שני שלוחים, יש מהראשונים שכתב, שאפילו שתקו השלוחים חוששים לקידושין, שכיון ששלח על ידי שנים - ושינה משאר משלחי דורונות - גילה דעתו שמכוין לקידושין<ref>מהרי"ק שם ד"ה ועוד נר'. ועי' מהרי"ק סי' קעא ד"ה ועל אשר דקדקתי, שה"ה כשציוה לשליח לייחד עדים על מסירת הסבלונות.</ref>. | ||
=== מדבר על עסקי קידושין === | |||
היה השליח מדבר עימה על עסקי קידושיה - שחשוב הוכחה שמכוין לקידושין<ref>ע"ע קידושין וע' ידות ציון 103.</ref> - ואחר כך נתן לה סבלונות, יש מהראשונים סוברים שמקודשת<ref>שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקנח; מאירי קידושין נ ב בשם גדולי המפרשים. ועי' מאירי שם, שמקודשת בתורת ודאי.</ref>. ויש מהראשונים שמחלקים, שאם נתן סבלונות מיד לאחר שדיבר עימה על עסקי קידושיה, אף על פי שלא פירש שנותנם בתורת קידושין, הרי היא מקודשת, ואם שהה מעט לאחר שדיבר עימה ולא פירש שנותנם בתורת קידושין, אינה מקודשת<ref>תוס' ר"י הזקן שם; עי' ק"נ לרא"ש שם פ"ב סי' כ אות ב, מר"ש הלוי בד' הרא"ש שם. ועי' ק"נ שהוסיף, שכיון שפסק מלדבר על עסקי קידושיה, גילה דעתו שחזר בו, ואע"פ שלבסוף נתן לה סבלונות.</ref>. | היה השליח מדבר עימה על עסקי קידושיה - שחשוב הוכחה שמכוין לקידושין<ref>ע"ע קידושין וע' ידות ציון 103.</ref> - ואחר כך נתן לה סבלונות, יש מהראשונים סוברים שמקודשת<ref>שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקנח; מאירי קידושין נ ב בשם גדולי המפרשים. ועי' מאירי שם, שמקודשת בתורת ודאי.</ref>. ויש מהראשונים שמחלקים, שאם נתן סבלונות מיד לאחר שדיבר עימה על עסקי קידושיה, אף על פי שלא פירש שנותנם בתורת קידושין, הרי היא מקודשת, ואם שהה מעט לאחר שדיבר עימה ולא פירש שנותנם בתורת קידושין, אינה מקודשת<ref>תוס' ר"י הזקן שם; עי' ק"נ לרא"ש שם פ"ב סי' כ אות ב, מר"ש הלוי בד' הרא"ש שם. ועי' ק"נ שהוסיף, שכיון שפסק מלדבר על עסקי קידושיה, גילה דעתו שחזר בו, ואע"פ שלבסוף נתן לה סבלונות.</ref>. | ||
=== מפרש לשם סבלונות === | |||
השולח סבלונות למשודכתו, ומפרש שנותנם בתורת סבלונות - דהיינו מתנה בעלמא<ref>שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ועוד נראה (ג), והובא בב"ח אה"ע שם. ועי' ציון 120 שכ"מ במהר"ם בר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא).</ref> - כתבו ראשונים ואחרונים שהכל מודים שאינה מקודשת<ref>ר"מ מאיוורא, במהרי"ק שם; עי' רמב"ן קידושין נ ב, ועי' ציון 130; מאירי שם; ריטב"א שם; ר"ן שם (כא ב בדפי הרי"ף); נ"י שם; מהרי"ק שם וסי' קעא ד"ה ועוד בר; שו"ת ופסקים לר' שכנא ד' קז; רמ"א בשו"ע שם; ב"ש שם ס"ק ה. ועי' מהרי"ק שם ורמ"א שם, שאפילו אמר שהחתן שלח דורון לכלה, אין חוששים לקידושין.</ref>. ומהאחרונים יש שכתב שחוששים לקידושי ספק<ref>ע"ע קידושין. שו"ת ופסקים לר' שכנא ד' קט. ועי' ציון 64 ואילך.</ref>. ומהאחרונים יש שכתב בדעת ראשונים שחולקים וסוברים, שאף כשמפרש שנותנם בתורת סבלונות, חוששים לקידושין<ref>רא"ז מלצר לרמב"ן שם, בד' הרמב"ן ורשב"א שם. ועי' רמב"ן ורשב"א שם, ועי' ציון 128, וצ"ב.</ref>. | השולח סבלונות למשודכתו, ומפרש שנותנם בתורת סבלונות - דהיינו מתנה בעלמא<ref>שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ועוד נראה (ג), והובא בב"ח אה"ע שם. ועי' ציון 120 שכ"מ במהר"ם בר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא).</ref> - כתבו ראשונים ואחרונים שהכל מודים שאינה מקודשת<ref>ר"מ מאיוורא, במהרי"ק שם; עי' רמב"ן קידושין נ ב, ועי' ציון 130; מאירי שם; ריטב"א שם; ר"ן שם (כא ב בדפי הרי"ף); נ"י שם; מהרי"ק שם וסי' קעא ד"ה ועוד בר; שו"ת ופסקים לר' שכנא ד' קז; רמ"א בשו"ע שם; ב"ש שם ס"ק ה. ועי' מהרי"ק שם ורמ"א שם, שאפילו אמר שהחתן שלח דורון לכלה, אין חוששים לקידושין.</ref>. ומהאחרונים יש שכתב שחוששים לקידושי ספק<ref>ע"ע קידושין. שו"ת ופסקים לר' שכנא ד' קט. ועי' ציון 64 ואילך.</ref>. ומהאחרונים יש שכתב בדעת ראשונים שחולקים וסוברים, שאף כשמפרש שנותנם בתורת סבלונות, חוששים לקידושין<ref>רא"ז מלצר לרמב"ן שם, בד' הרמב"ן ורשב"א שם. ועי' רמב"ן ורשב"א שם, ועי' ציון 128, וצ"ב.</ref>. | ||
שורה 92: | שורה 92: | ||
אמר לה השליח בשעת נתינת הסבלונות לשון המוכיח כוונת סבלונות יותר מקידושין - כגון שאמר לה, דברים אלו שולח פלוני שתתנאי בהם בין הבנות<ref>מאירי שלהלן. ועי' ציון 120.</ref> - יש מהראשונים סוברים שנחלקו בה אמוראים, רב הונא ורבה סוברים שחוששים לקידושין, ואביי סובר שאין חוששים לקידושין, ורב פפא מחלק בין המקומות, שמקומות שנהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות חוששים לקידושין, ומקומות שנהגו לשלוח תחילה סבלונות ואחר כך לקדש אין חוששים לקידושין<ref>עי' מאירי קידושין שם בביאור הגמ' שם. ועי' מאירי שם, שמחמת דיבורו גרע יותר, שאילו היה שותק, היתה מקודשת, שהואיל ושידכו חשוב כעסוקים באותו ענין, ע"ע קידושין, וכ"כ במהר"ם מר"ב שם ושם.</ref>. | אמר לה השליח בשעת נתינת הסבלונות לשון המוכיח כוונת סבלונות יותר מקידושין - כגון שאמר לה, דברים אלו שולח פלוני שתתנאי בהם בין הבנות<ref>מאירי שלהלן. ועי' ציון 120.</ref> - יש מהראשונים סוברים שנחלקו בה אמוראים, רב הונא ורבה סוברים שחוששים לקידושין, ואביי סובר שאין חוששים לקידושין, ורב פפא מחלק בין המקומות, שמקומות שנהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות חוששים לקידושין, ומקומות שנהגו לשלוח תחילה סבלונות ואחר כך לקדש אין חוששים לקידושין<ref>עי' מאירי קידושין שם בביאור הגמ' שם. ועי' מאירי שם, שמחמת דיבורו גרע יותר, שאילו היה שותק, היתה מקודשת, שהואיל ושידכו חשוב כעסוקים באותו ענין, ע"ע קידושין, וכ"כ במהר"ם מר"ב שם ושם.</ref>. | ||
=== מפרש לשם אהבה וחיבה === | |||
השולח סבלונות למשודכתו, ופירש שנותנם לשם אהבה וחיבה, כתבו ראשונים ואחרונים שחוששים לקידושין<ref>עי' ראשונים שבציון 120; חלקת מחוקק סי' מה ס"ק ג. ועי' מהרי"ק שבציון הנ"ל, וראש פינה לח"מ שם.</ref>. ואפילו שלח דורונות שאף אחרים שולחים זה לזה - שאינו חשוב כסבלונות, לסוברים כן<ref>עי' ציונים 14,86,121. ועי' ציון 12 שי"ח.</ref>, ופירש שנותנם לשם אהבה וחיבה, יש מהאחרונים שכתבו שחוששים לקידושין<ref>אב"מ שם ס"ק ג וד.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו, שאף השולח סבלונות לאשה בלא ששידכה תחילה ופירש שנותנם לשם אהבה וחיבה, חוששים לקידושין<ref>אב"מ שם ס"ק ה; ראש פינה שם.</ref>. | השולח סבלונות למשודכתו, ופירש שנותנם לשם אהבה וחיבה, כתבו ראשונים ואחרונים שחוששים לקידושין<ref>עי' ראשונים שבציון 120; חלקת מחוקק סי' מה ס"ק ג. ועי' מהרי"ק שבציון הנ"ל, וראש פינה לח"מ שם.</ref>. ואפילו שלח דורונות שאף אחרים שולחים זה לזה - שאינו חשוב כסבלונות, לסוברים כן<ref>עי' ציונים 14,86,121. ועי' ציון 12 שי"ח.</ref>, ופירש שנותנם לשם אהבה וחיבה, יש מהאחרונים שכתבו שחוששים לקידושין<ref>אב"מ שם ס"ק ג וד.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו, שאף השולח סבלונות לאשה בלא ששידכה תחילה ופירש שנותנם לשם אהבה וחיבה, חוששים לקידושין<ref>אב"מ שם ס"ק ה; ראש פינה שם.</ref>. | ||
=== יצא קול שהתקדשה === | |||
מקום שנהגו לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש - שלהלכה אין חוששים לקידושין<ref>עי' ציון 60.</ref> - ויצא עליה קול מחמת הסבלונות שהתקדשה, כתבו ראשונים שאין חוששים לקידושין<ref>רבינו שמחה, בשו"ת מהר"ח או"ז סי' כו; תשו' הרי"ד סי' לג; שו"ת הרא"ש כלל לה סי' יב, והובא בתרה"ד סי' רז; הג"א קידושין פ"ב סי' כ; רמ"א אה"ע מו ד. ועי' ח"מ שם ס"ק יא וב"ש שם ס"ק טו.</ref>, הואיל ודרך הנשים לומר על סבלונות אלו שהם קידושין<ref>עי' רי"ד שם; הג"א שם. ועי' שו"ת הרא"ש שם.</ref>. | מקום שנהגו לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש - שלהלכה אין חוששים לקידושין<ref>עי' ציון 60.</ref> - ויצא עליה קול מחמת הסבלונות שהתקדשה, כתבו ראשונים שאין חוששים לקידושין<ref>רבינו שמחה, בשו"ת מהר"ח או"ז סי' כו; תשו' הרי"ד סי' לג; שו"ת הרא"ש כלל לה סי' יב, והובא בתרה"ד סי' רז; הג"א קידושין פ"ב סי' כ; רמ"א אה"ע מו ד. ועי' ח"מ שם ס"ק יא וב"ש שם ס"ק טו.</ref>, הואיל ודרך הנשים לומר על סבלונות אלו שהם קידושין<ref>עי' רי"ד שם; הג"א שם. ועי' שו"ת הרא"ש שם.</ref>. | ||
=== יצא קול ששלח לה סבלונות === | |||
יצא קול ששלח לה סבלונות, כתבו אחרונים שאין חוששים לקידושין, שאין חוששים לשתי חששות, שמא שלח לה סבלונות ושמא קדשה בהם<ref>תרה"ד פסקים וכתבים סי' רכו; רמ"א אה"ע מה סו"ס א.</ref>. | יצא קול ששלח לה סבלונות, כתבו אחרונים שאין חוששים לקידושין, שאין חוששים לשתי חששות, שמא שלח לה סבלונות ושמא קדשה בהם<ref>תרה"ד פסקים וכתבים סי' רכו; רמ"א אה"ע מה סו"ס א.</ref>. | ||
=== נתן הסבלונות בעצמו === | |||
חתן שנתן סבלונות לכלה בעצמו ולא על ידי שליח, יש מהאחרונים שכתב, שאף במקום שנוהגים לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש חוששים לקידושין<ref>שו"ת ופסקים מר' שכנא. ועי' תרה"ד שבציון 6 שפי' לשון "שילוח" באופ"א, ומ' שחולק.</ref>, שמטירחתו שטרח להביא הסבלונות בעצמו ולא שלחם על ידי שליח, ניכר שכוונתו בתורת קידושין, שמצוה-בו-יותר-מבשלוחו*<ref>ר' שכנא שם ד' קב. וע"ש שאף התוס' ושא"ר שבציון 51, מודים שכשנותן בעצמו חוששים לקידושין. ונ' שבאופן שאין טרחה ליתן בעצמו או שאין שם שליח, שאין חוששים לקידושין, ועי' רשב"א שלהלן.</ref>. והאחרונים חולקים וסוברים שבמקום שנוהגים לשלוח סבלונות קודם קידושין, אפילו נותן הסבלונות בעצמו אין חוששים לקידושין<ref>רמ"א בהגהותיו לחמיו ר' שכנא שם ובד"מ אה"ע סוס"י מה ובשו"ע שם, ע"פ שו"ת הרשב"א סי' אלף קפ ואלף קפט. ועי' ציון 6.</ref>. מקום שנהגו לשלוח סבלונות על ידי שליח ואחר כך לקדש, והוא שינה ממנהג המקום ונתן הסבלונות בעצמו, כתבו אחרונים שחוששים לקידושין, לפי ששינה ממנהג המקום ונתנם בעצמו, חוששים שהיתה דעתו בתורת קידושין<ref>ר' שכנא שם ד' קה.</ref>. | חתן שנתן סבלונות לכלה בעצמו ולא על ידי שליח, יש מהאחרונים שכתב, שאף במקום שנוהגים לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש חוששים לקידושין<ref>שו"ת ופסקים מר' שכנא. ועי' תרה"ד שבציון 6 שפי' לשון "שילוח" באופ"א, ומ' שחולק.</ref>, שמטירחתו שטרח להביא הסבלונות בעצמו ולא שלחם על ידי שליח, ניכר שכוונתו בתורת קידושין, שמצוה-בו-יותר-מבשלוחו*<ref>ר' שכנא שם ד' קב. וע"ש שאף התוס' ושא"ר שבציון 51, מודים שכשנותן בעצמו חוששים לקידושין. ונ' שבאופן שאין טרחה ליתן בעצמו או שאין שם שליח, שאין חוששים לקידושין, ועי' רשב"א שלהלן.</ref>. והאחרונים חולקים וסוברים שבמקום שנוהגים לשלוח סבלונות קודם קידושין, אפילו נותן הסבלונות בעצמו אין חוששים לקידושין<ref>רמ"א בהגהותיו לחמיו ר' שכנא שם ובד"מ אה"ע סוס"י מה ובשו"ע שם, ע"פ שו"ת הרשב"א סי' אלף קפ ואלף קפט. ועי' ציון 6.</ref>. מקום שנהגו לשלוח סבלונות על ידי שליח ואחר כך לקדש, והוא שינה ממנהג המקום ונתן הסבלונות בעצמו, כתבו אחרונים שחוששים לקידושין, לפי ששינה ממנהג המקום ונתנם בעצמו, חוששים שהיתה דעתו בתורת קידושין<ref>ר' שכנא שם ד' קה.</ref>. | ||
=== היה שם ושלח על ידי אחר === | |||
השולח סבלונות לכלה על ידי שליח, והחתן עצמו נוכח במסירת הסבלונות לאשה, כתבו ראשונים שאין חוששים בהם לקידושין, לפי שאם היה מכוין בהם לקידושין, היה נותנם בעצמו ולא מוסרם ביד השליח, שמצוה בו יותר מבשלוחו<ref>שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה וכ"ת נהי וסי' קעא ד"ה ועוד כתב והאריך. ועי' ב"ש סי' מה ס"ק ח, ועי' אמרי ברוך וראש פינה לב"ש שם.</ref>. | השולח סבלונות לכלה על ידי שליח, והחתן עצמו נוכח במסירת הסבלונות לאשה, כתבו ראשונים שאין חוששים בהם לקידושין, לפי שאם היה מכוין בהם לקידושין, היה נותנם בעצמו ולא מוסרם ביד השליח, שמצוה בו יותר מבשלוחו<ref>שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה וכ"ת נהי וסי' קעא ד"ה ועוד כתב והאריך. ועי' ב"ש סי' מה ס"ק ח, ועי' אמרי ברוך וראש פינה לב"ש שם.</ref>. | ||
=== נתנה לאחרת לקבלם === | |||
השולח לאשה סבלונות במקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות, ואותה האשה כסתה פניה מלהסתכל בהם, וקבלה אשה אחרת הסבלונות תחתיה, כתבו ראשונים שחוששים לקידושין, שמא התכוונה שתעשה שליח לקבל הסבלונות עבורה<ref>שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו, והובא בתרה"ד שלהלן ד"ה אמנם. ועי' ראש פינה לח"מ אה"ע סי' מה ס"ק י, שבבוגרת אם אביה קיבל הסבלונות אין חוששים לקידושין, שאדם אינו מחציף לעשות אביו שליח עבורו, ע"ע לא חציף ציון 126 ואילך.</ref>, ואין אומרים שסירובה לקבלם מוכיח שלא התכוונה לקידושין, שדרך הנשים לעשות כן מחמת הבושה<ref>תרה"ד סי' רז ד"ה עוד.</ref>. ויש מהראשונים והאחרונים חולקים וסוברים, שאין חוששים לקידושין<ref>רבינו שמחה בשו"ת מהר"ח או"ז שם; עי' שו"ת מהרי"ק סי' כח וקע; שו"ת מקור ברוך סי' כז.</ref>. בטעם שאין חוששים לקידושין, יש שכתבו שהואיל וסירבה לקבלם, אין חוששים לקידושין<ref>רבינו שמחה שם.</ref>. ויש שכתבו שאין חוששים לשני חששות, שמא החתן התכוין לקדשה בסבלונות, ושמא עשתה את מקבלת הסבלונות שליח לקבלם עבורה<ref>מקור ברוך שם. ועי' רבינו שמחה שם: וכ"ש הכא.</ref>. אמרה האשה שאינה מוכנה לקבל הסבלונות מיד החתן אלא מיד אחרים, כתבו ראשונים שאין חוששים לקידושין, שדווקא אם שתקה חוששים שמא התביישה לקבלם, אבל אם אמרה בפירוש שאינה רוצה לקבלם, אנו תולים שעשתה כן כדי ליזהר מלהתקדש לו<ref>תרה"ד פסקים וכתבים סי' עד.</ref>. | השולח לאשה סבלונות במקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות, ואותה האשה כסתה פניה מלהסתכל בהם, וקבלה אשה אחרת הסבלונות תחתיה, כתבו ראשונים שחוששים לקידושין, שמא התכוונה שתעשה שליח לקבל הסבלונות עבורה<ref>שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו, והובא בתרה"ד שלהלן ד"ה אמנם. ועי' ראש פינה לח"מ אה"ע סי' מה ס"ק י, שבבוגרת אם אביה קיבל הסבלונות אין חוששים לקידושין, שאדם אינו מחציף לעשות אביו שליח עבורו, ע"ע לא חציף ציון 126 ואילך.</ref>, ואין אומרים שסירובה לקבלם מוכיח שלא התכוונה לקידושין, שדרך הנשים לעשות כן מחמת הבושה<ref>תרה"ד סי' רז ד"ה עוד.</ref>. ויש מהראשונים והאחרונים חולקים וסוברים, שאין חוששים לקידושין<ref>רבינו שמחה בשו"ת מהר"ח או"ז שם; עי' שו"ת מהרי"ק סי' כח וקע; שו"ת מקור ברוך סי' כז.</ref>. בטעם שאין חוששים לקידושין, יש שכתבו שהואיל וסירבה לקבלם, אין חוששים לקידושין<ref>רבינו שמחה שם.</ref>. ויש שכתבו שאין חוששים לשני חששות, שמא החתן התכוין לקדשה בסבלונות, ושמא עשתה את מקבלת הסבלונות שליח לקבלם עבורה<ref>מקור ברוך שם. ועי' רבינו שמחה שם: וכ"ש הכא.</ref>. אמרה האשה שאינה מוכנה לקבל הסבלונות מיד החתן אלא מיד אחרים, כתבו ראשונים שאין חוששים לקידושין, שדווקא אם שתקה חוששים שמא התביישה לקבלם, אבל אם אמרה בפירוש שאינה רוצה לקבלם, אנו תולים שעשתה כן כדי ליזהר מלהתקדש לו<ref>תרה"ד פסקים וכתבים סי' עד.</ref>. | ||
=== מקום שנוהגים שאחרות מקבלות === | |||
מקום שנהגו ששולחים סבלונות מיד לאחר השידוכים, ונהגו שאותם הסבלונות אין האשה עצמה מקבלתם אלא אשה אחרת, כתבו ראשונים שהמנהג מוכיח שעושים כן כדי שלא יחשבו הסבלונות כקידושין<ref>שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ונאמר; רמ"א אה"ע מה א. ועי' ח"מ שם ס"ק י וב"ש שם ס"ק יג, שלא הבינו כך בדבריהם, וע"כ ציינו לתרה"ד שבציון 147 שחולק, וצ"ב.</ref>. | מקום שנהגו ששולחים סבלונות מיד לאחר השידוכים, ונהגו שאותם הסבלונות אין האשה עצמה מקבלתם אלא אשה אחרת, כתבו ראשונים שהמנהג מוכיח שעושים כן כדי שלא יחשבו הסבלונות כקידושין<ref>שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ונאמר; רמ"א אה"ע מה א. ועי' ח"מ שם ס"ק י וב"ש שם ס"ק יג, שלא הבינו כך בדבריהם, וע"כ ציינו לתרה"ד שבציון 147 שחולק, וצ"ב.</ref>. | ||
=== הורי החתן שלחו הסבלונות === | |||
אבי החתן ואמו ששלחו סבלונות לכלה, נחלקו ראשונים אם חוששים בהם לקידושין: יש מהראשונים שכתבו, שחוששים לקידושין, שמא החתן עשה אותם שליח לקדש עבורו<ref>שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו.</ref>. ויש מהראשונים חולקים, שאין חוששים בהם לקידושין<ref>מהר"ח או"ז שם בד' רבינו שמחה; שו"ת הריב"ש סי' תעט; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א.</ref>, ואפילו אמרו שנותנים בתורת קידושי בנם<ref>ריב"ש שם. ועי' רמ"א שם: אפילו אמר השליח החתן שלח לך, וצ"ב. ועי' ח"מ שם ס"ק יג, שאם אבי החתן נתן הסבלונות לשליח בפני החתן, או שאמר לשליח להוליכם לכלה בשם החתן, ודאי זיכה לו הסבלונות, ומ' שכה"ג חוששים לקידושין, וכ"כ בב"ש שם ס"ק יז.</ref>. | אבי החתן ואמו ששלחו סבלונות לכלה, נחלקו ראשונים אם חוששים בהם לקידושין: יש מהראשונים שכתבו, שחוששים לקידושין, שמא החתן עשה אותם שליח לקדש עבורו<ref>שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו.</ref>. ויש מהראשונים חולקים, שאין חוששים בהם לקידושין<ref>מהר"ח או"ז שם בד' רבינו שמחה; שו"ת הריב"ש סי' תעט; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א.</ref>, ואפילו אמרו שנותנים בתורת קידושי בנם<ref>ריב"ש שם. ועי' רמ"א שם: אפילו אמר השליח החתן שלח לך, וצ"ב. ועי' ח"מ שם ס"ק יג, שאם אבי החתן נתן הסבלונות לשליח בפני החתן, או שאמר לשליח להוליכם לכלה בשם החתן, ודאי זיכה לו הסבלונות, ומ' שכה"ג חוששים לקידושין, וכ"כ בב"ש שם ס"ק יז.</ref>. | ||
=== בנותן שטר כתובה === | |||
הוחזק בשוק שלאחר שליחת הסבלונות נתן לה שטר כתובה*, כתבו ראשונים בדעת אמוראים, שאף במקום שנהגו לשלוח סבלונות קודם קידושין, אם נהגו שלא לכתוב כתובה קודם קידושין, חוששים שנתן הסבלונות בתורת קידושין<ref>רמב"ן וריטב"א ונ"י קידושין נ ב, בביאור דברי רב אשי בגמ' שם. ועי' שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' קה, שאפשר שכל הראשונים מודים בזה אלא שלא עלה על דעתם לפרש כך בגמ'. ועי' הערות למסכת קידושין (רי"ש אלישיב), שלסוברים שצריך עדות על הסבלונות, עי' ציון 89, צ"ל שראו הסבלונות יחד עם הכתובה, שאם בשעת ראיית הסבלונות עדיין לא הוחזק שנתן שטר כתובה, חסר בעדות לקיום הקידושין, ע"ע קידושין.</ref>. בטעם שחוששים לקידושין כתבו ראשונים, שאלמלא היו קידושין לא היה כותב לה כתובה<ref>רמב"ן שם.</ref>, ואין אומרים שמא אין הסופר מצוי בעיר תמיד ועל כן הקדים לכתוב כתובה קודם קידושין<ref>גמ' ורש"י שם.</ref>. ויש מהאחרונים שכתב, שלפי ששינה ממנהג מקומו וכתב כתובה קודם קידושין, חוששים ששינה אף בסבלונות ושלחם בתורת קידושין<ref>ר' שכנא שם.</ref>. ויש מפרשים, שאף על פי שאין חוששים לסבלונות לבד או לכתובה לבד, מכל מקום הואיל ושלח סבלונות ואף כתב לה כתובה, חוששים מחמת שניהם יחד לקידושין<ref>ר' שכנא שם. ועי"ש שדחה של"מ כך מל' הגמ' שם.</ref>. | הוחזק בשוק שלאחר שליחת הסבלונות נתן לה שטר כתובה*, כתבו ראשונים בדעת אמוראים, שאף במקום שנהגו לשלוח סבלונות קודם קידושין, אם נהגו שלא לכתוב כתובה קודם קידושין, חוששים שנתן הסבלונות בתורת קידושין<ref>רמב"ן וריטב"א ונ"י קידושין נ ב, בביאור דברי רב אשי בגמ' שם. ועי' שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' קה, שאפשר שכל הראשונים מודים בזה אלא שלא עלה על דעתם לפרש כך בגמ'. ועי' הערות למסכת קידושין (רי"ש אלישיב), שלסוברים שצריך עדות על הסבלונות, עי' ציון 89, צ"ל שראו הסבלונות יחד עם הכתובה, שאם בשעת ראיית הסבלונות עדיין לא הוחזק שנתן שטר כתובה, חסר בעדות לקיום הקידושין, ע"ע קידושין.</ref>. בטעם שחוששים לקידושין כתבו ראשונים, שאלמלא היו קידושין לא היה כותב לה כתובה<ref>רמב"ן שם.</ref>, ואין אומרים שמא אין הסופר מצוי בעיר תמיד ועל כן הקדים לכתוב כתובה קודם קידושין<ref>גמ' ורש"י שם.</ref>. ויש מהאחרונים שכתב, שלפי ששינה ממנהג מקומו וכתב כתובה קודם קידושין, חוששים ששינה אף בסבלונות ושלחם בתורת קידושין<ref>ר' שכנא שם.</ref>. ויש מפרשים, שאף על פי שאין חוששים לסבלונות לבד או לכתובה לבד, מכל מקום הואיל ושלח סבלונות ואף כתב לה כתובה, חוששים מחמת שניהם יחד לקידושין<ref>ר' שכנא שם. ועי"ש שדחה של"מ כך מל' הגמ' שם.</ref>. | ||
שורה 130: | שורה 130: | ||
הכותב שטר כתובה מדעת שניהם ולעיני הכל כמנהג שעושים בחתונות, ולאחר מכן שלח לה סבלונות, כתבו ראשונים בדעת אמוראים, שודאי דעתו היתה לקדשה בסבלונות<ref>רמב"ן קידושין שם בפי' ב, בביאור דברי רב אשי בגמ' שם. וכעי"ז פי' בריטב"א שם. ועי' רמב"ן שם: וזה ענין נכון.</ref>, ולפיכך כתב לה כתובה, שאלמלא היה מקדשה לא היה מקדים לכתוב הכתובה<ref>רמב"ן שם.</ref>. | הכותב שטר כתובה מדעת שניהם ולעיני הכל כמנהג שעושים בחתונות, ולאחר מכן שלח לה סבלונות, כתבו ראשונים בדעת אמוראים, שודאי דעתו היתה לקדשה בסבלונות<ref>רמב"ן קידושין שם בפי' ב, בביאור דברי רב אשי בגמ' שם. וכעי"ז פי' בריטב"א שם. ועי' רמב"ן שם: וזה ענין נכון.</ref>, ולפיכך כתב לה כתובה, שאלמלא היה מקדשה לא היה מקדים לכתוב הכתובה<ref>רמב"ן שם.</ref>. | ||
=== בלא שידוכים === | |||
השולח סבלונות לאשה, בלא שנשתדכה עימו תחילה - לסוברים שחוששים בסבלונות לקידושין<ref>עי' ציון 40 ואילך.</ref> - כתבו ראשונים, שאין חוששים לקידושין<ref>תוס' קידושין נ ב ד"ה חוששין; מרדכי שם סי' תקכ; שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רכג; ארחות חיים קידושין סי' יט; ר"ן שם; שו"ת הריב"ש סי' תעט ד"ה בענין; ק"נ לרא"ש שם פ"ב סי' כ אות ב, בד' הרא"ש שם; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א. ועי' רשב"א ר"ן וריב"ש שם, שאל"כ בכל נתינת מתנה לאשה נחוש לקידושין.</ref>, שהאשה אינה יודעת שכוונתו בתורת קידושין<ref>תוס' שם, ע"פ קידושין ו א; שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רכג.</ref>. ויש מהראשונים שכתב, שאם שניהם מודים שהתכוונו לקידושין, אף על פי שלא שידכו ביניהם תחילה, חוששים לקידושין<ref>שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא ובהג"א שם פ"ב סי' כ.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו, שהשולח סבלונות לאשה ופירש שנותנם לשם אהבה וחיבה, חוששים לקידושין<ref>עי' ציון 136.</ref>. | השולח סבלונות לאשה, בלא שנשתדכה עימו תחילה - לסוברים שחוששים בסבלונות לקידושין<ref>עי' ציון 40 ואילך.</ref> - כתבו ראשונים, שאין חוששים לקידושין<ref>תוס' קידושין נ ב ד"ה חוששין; מרדכי שם סי' תקכ; שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רכג; ארחות חיים קידושין סי' יט; ר"ן שם; שו"ת הריב"ש סי' תעט ד"ה בענין; ק"נ לרא"ש שם פ"ב סי' כ אות ב, בד' הרא"ש שם; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א. ועי' רשב"א ר"ן וריב"ש שם, שאל"כ בכל נתינת מתנה לאשה נחוש לקידושין.</ref>, שהאשה אינה יודעת שכוונתו בתורת קידושין<ref>תוס' שם, ע"פ קידושין ו א; שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רכג.</ref>. ויש מהראשונים שכתב, שאם שניהם מודים שהתכוונו לקידושין, אף על פי שלא שידכו ביניהם תחילה, חוששים לקידושין<ref>שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא ובהג"א שם פ"ב סי' כ.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו, שהשולח סבלונות לאשה ופירש שנותנם לשם אהבה וחיבה, חוששים לקידושין<ref>עי' ציון 136.</ref>. | ||
שורה 136: | שורה 136: | ||
היו שניהם אומרים ששידכו ביניהם תחילה - ולא היו עדים על כך - ואחר כך נתן לה סבלונות, כתבו ראשונים שחוששים לקידושין<ref>שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק שם (וסיני וליקוטים שם), והובא במרדכי שם ובהג"א שם. ועי' מהר"ם מר"ב ד"פ סי' תקכ במוסגר בשינוי הגי'. וכ"מ מהראשונים שבציון 89, שלא הזכירו עדים אלא על שלוח הסבלונות.</ref>. אם לא היו עדים לא על השידוכים ולא על הסבלונות, אלא שהם אומרים עצמם אומרים ששידכו ושלח לה סבלונות, כתבו אחרונים שאין חוששים לקידושין<ref>שו"ת בית זבול שבציון 94, שאף הסוברים שאי"צ עדות על הסבלונות, עי' ציון 92, מודים שאם אין עדים על השידוכים אין חוששים לקידושין.</ref>. | היו שניהם אומרים ששידכו ביניהם תחילה - ולא היו עדים על כך - ואחר כך נתן לה סבלונות, כתבו ראשונים שחוששים לקידושין<ref>שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק שם (וסיני וליקוטים שם), והובא במרדכי שם ובהג"א שם. ועי' מהר"ם מר"ב ד"פ סי' תקכ במוסגר בשינוי הגי'. וכ"מ מהראשונים שבציון 89, שלא הזכירו עדים אלא על שלוח הסבלונות.</ref>. אם לא היו עדים לא על השידוכים ולא על הסבלונות, אלא שהם אומרים עצמם אומרים ששידכו ושלח לה סבלונות, כתבו אחרונים שאין חוששים לקידושין<ref>שו"ת בית זבול שבציון 94, שאף הסוברים שאי"צ עדות על הסבלונות, עי' ציון 92, מודים שאם אין עדים על השידוכים אין חוששים לקידושין.</ref>. | ||
=== שלח גם קודם שידוכים === | |||
השולח סבלונות לאשה קודם ששידכה, ואחר כך שידכה ושוב שלח לה סבלונות, כתבו אחרונים שאין חוששים שקידשה בסבלונות אלו, שהרי ראינו ששלח לה סבלונות אף קודם ששידכה<ref>רמ"א אה"ע מה א.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו שמשמע מדברי ראשונים שחולקים וסוברים, שאף באופן זה חוששים לקידושין<ref>ב"ש שם סוס"ק ט, שכ"מ בשו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ונחזור. ועי' ראש פינה שם.</ref>. | השולח סבלונות לאשה קודם ששידכה, ואחר כך שידכה ושוב שלח לה סבלונות, כתבו אחרונים שאין חוששים שקידשה בסבלונות אלו, שהרי ראינו ששלח לה סבלונות אף קודם ששידכה<ref>רמ"א אה"ע מה א.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו שמשמע מדברי ראשונים שחולקים וסוברים, שאף באופן זה חוששים לקידושין<ref>ב"ש שם סוס"ק ט, שכ"מ בשו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ונחזור. ועי' ראש פינה שם.</ref>. | ||
=== בשעת השידוכים === | |||
השולח סבלונות לאשה בשעת שידוכים, כתבו אחרונים שחוששים שמא קדשה בסבלונות אלו, ואפילו במקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות חוששים לקידושין, ואין אומרים שהואיל ושינה מהמנהג לא שלחם בתורת קידושין, לפי שעיקר הקפידא הוא שלא להקדים הסבלונות לקידושין, שמא יחזרו בהם מהשידוך<ref>שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כט ד"ה עוד הוקשה.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שאין חוששים אלא לסבלונות שנשלחו לאחר השידוכים, אבל סבלונות שנשלחים בשעת השידוכים, אין חוששים להם<ref>ר"ש סבע בשו"ת ב"י סי' א ד"ה עוד. ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ועוד נראה (ב) ורמ"א אה"ע מה א ונחלת צבי שם ס"ק ט, וחלקת מחוקק שם ס"ק ה וב"ש שם ס"ק ח ובהגר"א שם ס"ק ז.</ref>. | השולח סבלונות לאשה בשעת שידוכים, כתבו אחרונים שחוששים שמא קדשה בסבלונות אלו, ואפילו במקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות חוששים לקידושין, ואין אומרים שהואיל ושינה מהמנהג לא שלחם בתורת קידושין, לפי שעיקר הקפידא הוא שלא להקדים הסבלונות לקידושין, שמא יחזרו בהם מהשידוך<ref>שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כט ד"ה עוד הוקשה.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שאין חוששים אלא לסבלונות שנשלחו לאחר השידוכים, אבל סבלונות שנשלחים בשעת השידוכים, אין חוששים להם<ref>ר"ש סבע בשו"ת ב"י סי' א ד"ה עוד. ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ועוד נראה (ב) ורמ"א אה"ע מה א ונחלת צבי שם ס"ק ט, וחלקת מחוקק שם ס"ק ה וב"ש שם ס"ק ח ובהגר"א שם ס"ק ז.</ref>. | ||
=== שלח לאחר זמן רב === | |||
השולח סבלונות למשודכתו לאחר זמן מרובה, כתבו ראשונים, שאף על פי שעבר זמן רב לאחר שנשתדכו, חוששים שנתנם בתורת קידושין<ref>שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא. ועי' ד"מ אה"ע סי' מ ס"ק א, שכ"מ בתוס' קידושין נ ב ד"ה חוששין והרא"ש שם פ"ב סי' כ, וצ"ב.</ref>. | השולח סבלונות למשודכתו לאחר זמן מרובה, כתבו ראשונים, שאף על פי שעבר זמן רב לאחר שנשתדכו, חוששים שנתנם בתורת קידושין<ref>שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא. ועי' ד"מ אה"ע סי' מ ס"ק א, שכ"מ בתוס' קידושין נ ב ד"ה חוששין והרא"ש שם פ"ב סי' כ, וצ"ב.</ref>. | ||
=== שידך בצנעא === | |||
חתן ששדך את הכלה בצנעא ולא פרסמו הדבר - ושינו ממנהג המקום לפרסם השידוכים - ואחר כך שלח לה סבלונות, כתבו אחרונים שאין חוששים לקידושין, שכיון שלא פרסמו הדבר אינם מתביישים לחזור בהם, ואינו חשוב כשידכה לענין זה<ref>ר"ש סבע, בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה עוד.</ref>. ומכל מקום אם היה מנהג המקום שלא לפרסם השידוכים, כתבו אחרונים שחוששים לסבלונות שנתנם בתורת קידושין<ref>ר"ש סבע שם. וע"ש שה"ה אם התרצו ביניהם שלא לפרסם הדבר, חוששים לקידושין. וצ"ב למה חוששים לקידושין, כיון שאינם מתביישים לחזור בהם, עי' ציון הקודם.</ref>. | חתן ששדך את הכלה בצנעא ולא פרסמו הדבר - ושינו ממנהג המקום לפרסם השידוכים - ואחר כך שלח לה סבלונות, כתבו אחרונים שאין חוששים לקידושין, שכיון שלא פרסמו הדבר אינם מתביישים לחזור בהם, ואינו חשוב כשידכה לענין זה<ref>ר"ש סבע, בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה עוד.</ref>. ומכל מקום אם היה מנהג המקום שלא לפרסם השידוכים, כתבו אחרונים שחוששים לסבלונות שנתנם בתורת קידושין<ref>ר"ש סבע שם. וע"ש שה"ה אם התרצו ביניהם שלא לפרסם הדבר, חוששים לקידושין. וצ"ב למה חוששים לקידושין, כיון שאינם מתביישים לחזור בהם, עי' ציון הקודם.</ref>. | ||
=== קידושין באיסור === | |||
השולח סבלונות בשבת, כתבו ראשונים ואחרונים שאין חוששים לקידושין, שבודאי לא שלח הסבלונות בתורת קידושין, לפי שאין מקדשים בשבת<ref>ע"ע שבות. שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ויתר; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א; ב"ש שם ס"ק א. ועי' מהרי"ק שם, שאפילו מי שאין לו בנים, שי"ס שמותר לקדש בשבת, ע"ע הנ"ל, אין נוהגים כן, ואין חוששים בסבלונות לקידושין. ועי' ראש פינה לב"ש שם, שאע"פ שאסור לתת מתנות בשבת, ע"ע שבות, מ"מ בדברים שהם לצורך השבת מותר, ע"ע הנ"ל, וצ"ב שא"כ השולח סבלונות שהם צורך שבת, נחוש בהם לקידושין, וצ"ב. ועי' המקנה קו"א אה"ע שם ס"ק ו, ע"פ תוס' ב"מ י ב ד"ה דאמר, שהשולח סבלונות בשבת, אין חוששים לקידושין, לפי שחשוב שליח לדבר עבירה, ע"ע אין שליח לדבר עברה, וע"ש ציון 21 אם אף באיסור דרבנן אין שליח לדבר עבירה.</ref>. וכן השולח סבלונות שאולים, כתבו אחרונים שאין חוששים לקידושין, שבודאי לא עבר על איסור וקידש בדבר שאול<ref>ע"ע קידושין. שו"ת הרמ"א סי' ל, והובא בט"ז שם סוס"ק ח.</ref>. ויש מהאחרונים שנראה מדבריהם שחולקים וסוברים, שבאסור-דרבנן* אין הכל זהירים, וחוששים ששלח הסבלונות בתורת קידושין<ref>עי' גליון מהרש"א לרמ"א שם, ע"פ מ"מ אישות פ"א ה"ד.</ref>. מקום שהחרימו שאין מקדשים בפחות מעשרה, כתבו ראשונים ואחרונים שאין חוששים לסבלונות שנתנם בתורת קידושין, לפי שאין חוששים שעברו על החרם לקדש שלא בפני עשרה, ואם קדשה בפני עשרה היה יוצא קול שהתקדשה<ref>שו"ת הריטב"א סוס"י סח; רמ"א שם.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שחוששים שנתנם בתורת קידושין<ref>שו"ת הרא"ם סי' יז ד"ה ומה שנסתפק.</ref>. | השולח סבלונות בשבת, כתבו ראשונים ואחרונים שאין חוששים לקידושין, שבודאי לא שלח הסבלונות בתורת קידושין, לפי שאין מקדשים בשבת<ref>ע"ע שבות. שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ויתר; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א; ב"ש שם ס"ק א. ועי' מהרי"ק שם, שאפילו מי שאין לו בנים, שי"ס שמותר לקדש בשבת, ע"ע הנ"ל, אין נוהגים כן, ואין חוששים בסבלונות לקידושין. ועי' ראש פינה לב"ש שם, שאע"פ שאסור לתת מתנות בשבת, ע"ע שבות, מ"מ בדברים שהם לצורך השבת מותר, ע"ע הנ"ל, וצ"ב שא"כ השולח סבלונות שהם צורך שבת, נחוש בהם לקידושין, וצ"ב. ועי' המקנה קו"א אה"ע שם ס"ק ו, ע"פ תוס' ב"מ י ב ד"ה דאמר, שהשולח סבלונות בשבת, אין חוששים לקידושין, לפי שחשוב שליח לדבר עבירה, ע"ע אין שליח לדבר עברה, וע"ש ציון 21 אם אף באיסור דרבנן אין שליח לדבר עבירה.</ref>. וכן השולח סבלונות שאולים, כתבו אחרונים שאין חוששים לקידושין, שבודאי לא עבר על איסור וקידש בדבר שאול<ref>ע"ע קידושין. שו"ת הרמ"א סי' ל, והובא בט"ז שם סוס"ק ח.</ref>. ויש מהאחרונים שנראה מדבריהם שחולקים וסוברים, שבאסור-דרבנן* אין הכל זהירים, וחוששים ששלח הסבלונות בתורת קידושין<ref>עי' גליון מהרש"א לרמ"א שם, ע"פ מ"מ אישות פ"א ה"ד.</ref>. מקום שהחרימו שאין מקדשים בפחות מעשרה, כתבו ראשונים ואחרונים שאין חוששים לסבלונות שנתנם בתורת קידושין, לפי שאין חוששים שעברו על החרם לקדש שלא בפני עשרה, ואם קדשה בפני עשרה היה יוצא קול שהתקדשה<ref>שו"ת הריטב"א סוס"י סח; רמ"א שם.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שחוששים שנתנם בתורת קידושין<ref>שו"ת הרא"ם סי' יז ד"ה ומה שנסתפק.</ref>. | ||
=== לאחר קידושין שלא תפסו === | |||
המקדש אשה בפחות משוה פרוטה - שאין קידושיו קידושין<ref>ע"ע קידושין.</ref> - ולאחר מכן שלח לה - על ידי עדים כשרים<ref>ע"ע הנ"ל. ר"י מלוניל קידושין נ ב; מאירי שם א; ריטב"א שם ב.</ref> - סבלונות, אינה מקודשת בהם<ref>משנה קידושין שם ותוספתא שם פ"ד, ועי' ציון 311 שי"מ באופ"א; רמב"ם אישות פ"ד ה"כ; טוש"ע אה"ע לא ט.</ref>, ואף בתורת ספק קידושין - אפילו לסוברים שחוששים בסתם סבלונות לקידושין<ref>עי' ציון 40 ואילך. עי' גמ' קידושין שם.</ref> - אין חוששים בהם<ref>מאירי שם; טור שם; ב"ש שם ס"ק יט; כתונת פסים לפרישה שם ס"ק ל; ערוה"ש שם. ועי' ב"ש שם וחי' הגהות לטור שם ס"ק ה, שכ"מ בתוספ' שהובא בר"ן קידושין שם (כא ב בדפי הרי"ף) ושא"ר שם: המקדש בפחות משוה פרוטה ושלח סבלונות לא עשה ולא כלום, ובתוספ' שלפנינו ובכ"י הגי' אינה מקודשת.</ref>, בין שלח הסבלונות לאלתר מיד לאחר קידושין הראשונים שחשוב כעסוקים באותו ענין<ref>ע"ע קידושין ולעיל ציון 110 ואילך. ר' שכנא שלהלן.</ref>, ובין שלח לאחר זמן מרובה שיתכן שנודעה לו טעותו<ref>שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' צט.</ref>, לפי שאנו אומרים שאין דעתו לקדש בסבלונות, ומחמת קידושין הראשונים שלחם<ref>רש"י שם ד"ה אינה; תוס' ר"י הזקן שם. ועי' רש"י ור"י הזקן שם, שס"ד שכוונתו ליתנם בתורת קידושין, שאדם יודע שאין קידושין שקידש תחילה קידושין ושלח הסבלונות בתורת קידושין, וקמ"ל שאין דעתו לכך, ועי' רמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן קידושין שם (כא ב בדפי הרי"ף), שהבא עליה לאחר קידושין אלו י"ס בתוספתא שם שמקודשת בביאה, שאנו אומרים אדם יודע שאין קידושין אלו קידושין וגמר ובעל לשם קידושין, ע"ע קידושין, וקמ"ל שבסבלונות אין אומרים כן, ועי' ראשונים שם ותרה"ד סי' רז ד"ה אמנם היה וחכמת שלמה קידושין שם וב"ח אה"ע שם בסוה"ס החילוק שביניהם, ועי' פנ"י והמקנה וברוך שאמר קידושין שם. ועי' ק"ס אישות פ"ד, שהוא כחזקה שלא היתה דעתו בתורת קידושין, ועי' ערוה"ש שם סי' מג ס"ב: בודאי, ועי' לבוש שם ס"א: מסתמא, ועי' לבוש שם סי' לא ס"ט. ועי' ב"ש שם, שמטעם זה אפילו היו עסוקים באותו ענין, אינה מקודשת.</ref>. וכתבו ראשונים, שאפילו נתן הסבלונות בסתמא - שלא פירש שהם בתורת סבלונות - אינה מקודשת, ואין אומרים שמאחר שלא פירש, כוונתו בתורת קידושין<ref>מאירי שם.</ref>. וכן קטן שקידש אשה - שאין קידושיו קידושין<ref>ע"ע חרש שוטה וקטן ציון 112 ואילך וערכים קטן וקידושין.</ref> - ולאחר שהגדיל שלח לה סבלונות, אינה מקודשת<ref>משנה ותוספתא שם, ועי' ציון 313 שי"מ באופ"א; רמב"ם שם; טוש"ע שם מג א.</ref>, לפי שאינו שולח הסבלונות בתורת קידושין<ref>גמ' קידושין שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם מג א. ועי"ש בגמ' שס"ד שהכל יודעים שאין קידושי קטן כלום ושלח הסבלונות בתורת קידושין, ועי' פי' ר' חננאל בן שמואל ורשב"א וריטב"א ופנ"י והמקנה קידושין שם.</ref>. ואפילו היה מדבר עימה על עסקי קידושיה, ואחר כך שלח לה סבלונות, כתבו ראשונים שאינה מקודשת<ref>מאירי שם. ועי' כעי"ז בריטב"א שם ב, שחשוב כעסוק באותו הענין, שכל אדם רוצה לגמור קידושיו, ואעפ"כ אינה מקודשת.</ref>, לפי שהוא סבור שקידושיו הראשונים היו כדין, ואינו מכוין בסבלונות לקידושין<ref>עי' מאירי שם.</ref>. ומכל מקום כתבו ראשונים, שאם הזכיר בהם השליח לשון קידושין, מקודשת<ref>מאירי שם.</ref>. | המקדש אשה בפחות משוה פרוטה - שאין קידושיו קידושין<ref>ע"ע קידושין.</ref> - ולאחר מכן שלח לה - על ידי עדים כשרים<ref>ע"ע הנ"ל. ר"י מלוניל קידושין נ ב; מאירי שם א; ריטב"א שם ב.</ref> - סבלונות, אינה מקודשת בהם<ref>משנה קידושין שם ותוספתא שם פ"ד, ועי' ציון 311 שי"מ באופ"א; רמב"ם אישות פ"ד ה"כ; טוש"ע אה"ע לא ט.</ref>, ואף בתורת ספק קידושין - אפילו לסוברים שחוששים בסתם סבלונות לקידושין<ref>עי' ציון 40 ואילך. עי' גמ' קידושין שם.</ref> - אין חוששים בהם<ref>מאירי שם; טור שם; ב"ש שם ס"ק יט; כתונת פסים לפרישה שם ס"ק ל; ערוה"ש שם. ועי' ב"ש שם וחי' הגהות לטור שם ס"ק ה, שכ"מ בתוספ' שהובא בר"ן קידושין שם (כא ב בדפי הרי"ף) ושא"ר שם: המקדש בפחות משוה פרוטה ושלח סבלונות לא עשה ולא כלום, ובתוספ' שלפנינו ובכ"י הגי' אינה מקודשת.</ref>, בין שלח הסבלונות לאלתר מיד לאחר קידושין הראשונים שחשוב כעסוקים באותו ענין<ref>ע"ע קידושין ולעיל ציון 110 ואילך. ר' שכנא שלהלן.</ref>, ובין שלח לאחר זמן מרובה שיתכן שנודעה לו טעותו<ref>שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' צט.</ref>, לפי שאנו אומרים שאין דעתו לקדש בסבלונות, ומחמת קידושין הראשונים שלחם<ref>רש"י שם ד"ה אינה; תוס' ר"י הזקן שם. ועי' רש"י ור"י הזקן שם, שס"ד שכוונתו ליתנם בתורת קידושין, שאדם יודע שאין קידושין שקידש תחילה קידושין ושלח הסבלונות בתורת קידושין, וקמ"ל שאין דעתו לכך, ועי' רמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן קידושין שם (כא ב בדפי הרי"ף), שהבא עליה לאחר קידושין אלו י"ס בתוספתא שם שמקודשת בביאה, שאנו אומרים אדם יודע שאין קידושין אלו קידושין וגמר ובעל לשם קידושין, ע"ע קידושין, וקמ"ל שבסבלונות אין אומרים כן, ועי' ראשונים שם ותרה"ד סי' רז ד"ה אמנם היה וחכמת שלמה קידושין שם וב"ח אה"ע שם בסוה"ס החילוק שביניהם, ועי' פנ"י והמקנה וברוך שאמר קידושין שם. ועי' ק"ס אישות פ"ד, שהוא כחזקה שלא היתה דעתו בתורת קידושין, ועי' ערוה"ש שם סי' מג ס"ב: בודאי, ועי' לבוש שם ס"א: מסתמא, ועי' לבוש שם סי' לא ס"ט. ועי' ב"ש שם, שמטעם זה אפילו היו עסוקים באותו ענין, אינה מקודשת.</ref>. וכתבו ראשונים, שאפילו נתן הסבלונות בסתמא - שלא פירש שהם בתורת סבלונות - אינה מקודשת, ואין אומרים שמאחר שלא פירש, כוונתו בתורת קידושין<ref>מאירי שם.</ref>. וכן קטן שקידש אשה - שאין קידושיו קידושין<ref>ע"ע חרש שוטה וקטן ציון 112 ואילך וערכים קטן וקידושין.</ref> - ולאחר שהגדיל שלח לה סבלונות, אינה מקודשת<ref>משנה ותוספתא שם, ועי' ציון 313 שי"מ באופ"א; רמב"ם שם; טוש"ע שם מג א.</ref>, לפי שאינו שולח הסבלונות בתורת קידושין<ref>גמ' קידושין שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם מג א. ועי"ש בגמ' שס"ד שהכל יודעים שאין קידושי קטן כלום ושלח הסבלונות בתורת קידושין, ועי' פי' ר' חננאל בן שמואל ורשב"א וריטב"א ופנ"י והמקנה קידושין שם.</ref>. ואפילו היה מדבר עימה על עסקי קידושיה, ואחר כך שלח לה סבלונות, כתבו ראשונים שאינה מקודשת<ref>מאירי שם. ועי' כעי"ז בריטב"א שם ב, שחשוב כעסוק באותו הענין, שכל אדם רוצה לגמור קידושיו, ואעפ"כ אינה מקודשת.</ref>, לפי שהוא סבור שקידושיו הראשונים היו כדין, ואינו מכוין בסבלונות לקידושין<ref>עי' מאירי שם.</ref>. ומכל מקום כתבו ראשונים, שאם הזכיר בהם השליח לשון קידושין, מקודשת<ref>מאירי שם.</ref>. | ||
שורה 162: | שורה 162: | ||
מקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות, ושלח לה סבלונות ואחר כך קדשה בפחות משוה פרוטה, כתבו ראשונים שחוששים ששלח תחילה הסבלונות בתורת קידושין, אבל מקום שנהגו לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש, וקדשה בפחות משוה פרוטה, אין חוששים להם בתורת קידושין, שכוונתו כמנהג המקום ולא בתורת קידושין<ref>ראב"ן קידושין שם.</ref>. | מקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות, ושלח לה סבלונות ואחר כך קדשה בפחות משוה פרוטה, כתבו ראשונים שחוששים ששלח תחילה הסבלונות בתורת קידושין, אבל מקום שנהגו לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש, וקדשה בפחות משוה פרוטה, אין חוששים להם בתורת קידושין, שכוונתו כמנהג המקום ולא בתורת קידושין<ref>ראב"ן קידושין שם.</ref>. | ||
=== לאחר נישואים בנימוסי האומות === | |||
השולח סבלונות לאחר נישואים בנימוסי האומות ("נישואים אזרחיים"), כתבו ראשונים שאין חוששים בהם לקידושין, שעל דעת אותם נישואים שלח הסבלונות<ref>שו"ת הריב"ש סי' ה סוד"ה ולענין.</ref>. | השולח סבלונות לאחר נישואים בנימוסי האומות ("נישואים אזרחיים"), כתבו ראשונים שאין חוששים בהם לקידושין, שעל דעת אותם נישואים שלח הסבלונות<ref>שו"ת הריב"ש סי' ה סוד"ה ולענין.</ref>. | ||
=== לאחר שהתחייבו לינשא === | |||
השולח סבלונות לאשה לאחר שהתחייבו זה לזה לינשא, יש מהראשונים שכתב שאין חוששים לקידושין, לפי שלא שלח הסבלונות בתורת קידושין, אלא על דעת ההתחייבות שהתחייבו זה לזה לינשא<ref>תשו' הרי"ד סי' לג.</ref>. והרבה ראשונים חולקים וסוברים שבמקום שמקדשים ואחר כך שולחים סבלונות חוששים לקידושין, לפי שהכל יודעים שההתחייבות לינשא אינה קידושין, וחוששים שמא גמר בדעתו לשלוח הסבלונות בתורת קידושין<ref>עי' ראשונים שבציונים 193,189; תרה"ד סו"ס רז, והובא בב"ש אה"ע סי' מה ס"ק א. ועי' ב"ש שם שמצדד, שאם נשבעו שישאו זה את זה ואח"כ שלח סבלונות, אין חוששים לקידושין, לפי שסומך עצמו על השבועה ואינו ממהר לקדשה.</ref>. | השולח סבלונות לאשה לאחר שהתחייבו זה לזה לינשא, יש מהראשונים שכתב שאין חוששים לקידושין, לפי שלא שלח הסבלונות בתורת קידושין, אלא על דעת ההתחייבות שהתחייבו זה לזה לינשא<ref>תשו' הרי"ד סי' לג.</ref>. והרבה ראשונים חולקים וסוברים שבמקום שמקדשים ואחר כך שולחים סבלונות חוששים לקידושין, לפי שהכל יודעים שההתחייבות לינשא אינה קידושין, וחוששים שמא גמר בדעתו לשלוח הסבלונות בתורת קידושין<ref>עי' ראשונים שבציונים 193,189; תרה"ד סו"ס רז, והובא בב"ש אה"ע סי' מה ס"ק א. ועי' ב"ש שם שמצדד, שאם נשבעו שישאו זה את זה ואח"כ שלח סבלונות, אין חוששים לקידושין, לפי שסומך עצמו על השבועה ואינו ממהר לקדשה.</ref>. | ||
== '''בתורת הוכחה לקידושין''' == | |||
=== חשש קדימת קידושין === | |||
השולח סבלונות לאשה - לאחר ששידכו ביניהם<ref>שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רכג; ריטב"א קידושין נ ב; ארחות חיים קידושין סי' יט; שו"ת מהרי"ט אה"ע סוס"י כח, בד' תוס' שלהלן; עי' רמ"א בשו"ע אה"ע מה א, וב"ש שם ס"ק ז בדעתו; נחלת צבי שם. ועי' ר"ן קידושין שם (כב א) שכ"כ בשם ר"ח. ועי' רשב"א שם, שאל"כ אין לך אשה שאינה צריכה גט, הואיל ואינן נזהרות מלקבל מתנות. ועי' חי' מהרי"ט קידושין שם, שאפילו אם לא נתרצתה לקבל קידושיה חוששים לקידושין.</ref>, ויש חולקים שאפילו לא שידכו ביניהם<ref>חי' מהרי"ט שם וב"ח שם ס"ק א וז ואב"מ שם ס"ק ה וחזו"א שם סי' קמח לדף נ ב, בד' תוס' שם ד"ה חוששין. וכ"מ במרדכי שם סי' תקכ. ועי' אב"מ שם, שהיינו דווקא בדברים שדרך חתן לשלוח לכלה, עי' ציון 14. ועי' ציון 238.</ref>, ויש מחלקים שאף על פי שלא שידכו אלא שדיברו ביניהם בעניני שידוכים ונישואין<ref>ראש פינה לב"ש שם ס"ק ז, בד' תוס' שם.</ref> - ולא ידוע אם קדשה תחילה, נחלקו בו ראשונים בדעת אמוראים: א) יש סוברים בדעת אמוראים שחוששים שמא קדשה תחילה - בפני עדים שהלכו למדינת הים<ref>רא"ש ושה"ג קידושין נ ב, מר"ח; רמב"ן בחי' ובמלחמת ה' שם (כא ב); ריטב"א שם; אגודה שם; נ"י שם; שו"ת הריב"ש סי' ה ד"ה ואחרים; תרה"ד ר"ס רז; שו"ת מקור ברוך (קלעי) ר"ס כז; ט"ז שם ס"ק א; פנ"י שם. ועי' ציון 205.</ref>, ויש שכתבו, שדווקא כשאומר החתן בפירוש שקדשה בפני עדים והלכו למדינת הים<ref>מרדכי שם סי' תקכ, והובא בתרה"ד סי' רז ובמהרי"ק סוס"י קע; ב"ח אה"ע סי' מה. ועי' תרה"ד שם, שבלא סבלונות אינו נאמן שקדשה, וע"ע קידושין. ועי' מהרי"ק שם שמ', שאפילו כשטוען החתן שמא קידשתי, אין חוששים לקידושין, ודוקא כשטוען ברי חוששים.</ref> - שכיון שאין שולחים סבלונות אלא לאחר קידושין, חוששים שמא קדשה קודם<ref>רי"ף קידושין שם (כא ב בדפי הרי"ף); תוס' שם ד"ה חוששין; חי' הראב"ד שם; פסקי רי"ד שם, ועי' ציון 40; רמב"ן שם ושם; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקנח ואלף קפ ואלף רכג; תוס' ר"י הזקן שם; שו"ת הריטב"א סי' סח: נכון יותר; ריא"ז שם. וכ"כ ברמב"ן ורשב"א בחי' ובשו"ת שם ושם ושם ורא"ש ור"ן ושה"ג שם בשם ר"ח, וכ"כ במרדכי שם סי' תקכ בשם ראבי"ה, וכ"כ במרדכי שם ובחי' רשב"א וריטב"א ונ"י שם מגאונים. ועי' תוס' ורמב"ן ומאירי ור"ן שם (כב א), שכ"מ מהספק בגמ' שם בהוחזק שטר כתובה בשוק. ועי' ציון 40 בקו' מל' הגמ', ועי' חי' רמב"ן וחי' רשב"א ושיטה לא נודע למי ועצמות יוסף ופנ"י שם שנדחקו ליישב, ועי' רמב"ן שם, שאפשר היה לגאונים גי' אחרת בגמ'.</ref>, ולדעתם זהו שאמרו רב הונא ורבה שהשולח סבלונות לאשה חוששים לסבלונות<ref>קידושין שם. ועי' רי"ף שם שגרס רבא, וכ"ה בכמה כ"י, ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ונחזור (ב), שגרס רבה.</ref>. ב) ואביי חולק וסובר שאין חוששים לסבלונות<ref>קידושין שם ללישנא בתרא.</ref>, ויש מן הראשונים סוברים שאף שאר האמוראים סוברים כן, וביארו דבריהם באופנים אחרים<ref>עי' ראשונים שבציון 40, ושו"ת מהרי"ט אה"ע ר"ס כט בדעתם.</ref>. בטעם שאין חוששים לסבלונות, כתבו אחרונים לפי שאם אכן התקדשה, היה צריך להיות קול על הקידושין<ref>המקנה קידושין שם, ע"פ שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ועוד נראה (ב).</ref>. ג) בדעת רב פפא, שמחלק בין מקום שנוהגים לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות לבין מקום שנוהגים לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש<ref>קידושין שם.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו שמקומות שנהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות - ואין שולחים סבלונות קודם קידושין שמא הכלה תחזור בה ויפסידו הסבלונות<ref>שו"ת מהרי"ק שם ד"ה ותדע (א); ר"א ן' יעיש, בשו"ת הרא"ם סי' יז.</ref>, או שמא תסרב לקבלם ואין לך בושה גדולה מזו<ref>שו"ת הרא"ם שם. בנ"מ בין הטעמים, עי' ציון 296 ואילך.</ref> - חוששים שקדשה תחילה ומחמתם שלח הסבלונות, ומקומות שנהגו לשלוח תחילה סבלונות ואחר כך לקדש, אין חוששים לקידושין<ref>תוס' שם ד"ה ה"ג בפי' הב' ושא"ר שם, לשיטות שבציון 206; ר"י מלוניל קידושין שם; פנ"י קידושין שם בד' רש"י שם, ועי' ציון 40.</ref>. על מקום שהרוב נהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות ומיעוט נהגו לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש, ע"ע רוב. | השולח סבלונות לאשה - לאחר ששידכו ביניהם<ref>שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רכג; ריטב"א קידושין נ ב; ארחות חיים קידושין סי' יט; שו"ת מהרי"ט אה"ע סוס"י כח, בד' תוס' שלהלן; עי' רמ"א בשו"ע אה"ע מה א, וב"ש שם ס"ק ז בדעתו; נחלת צבי שם. ועי' ר"ן קידושין שם (כב א) שכ"כ בשם ר"ח. ועי' רשב"א שם, שאל"כ אין לך אשה שאינה צריכה גט, הואיל ואינן נזהרות מלקבל מתנות. ועי' חי' מהרי"ט קידושין שם, שאפילו אם לא נתרצתה לקבל קידושיה חוששים לקידושין.</ref>, ויש חולקים שאפילו לא שידכו ביניהם<ref>חי' מהרי"ט שם וב"ח שם ס"ק א וז ואב"מ שם ס"ק ה וחזו"א שם סי' קמח לדף נ ב, בד' תוס' שם ד"ה חוששין. וכ"מ במרדכי שם סי' תקכ. ועי' אב"מ שם, שהיינו דווקא בדברים שדרך חתן לשלוח לכלה, עי' ציון 14. ועי' ציון 238.</ref>, ויש מחלקים שאף על פי שלא שידכו אלא שדיברו ביניהם בעניני שידוכים ונישואין<ref>ראש פינה לב"ש שם ס"ק ז, בד' תוס' שם.</ref> - ולא ידוע אם קדשה תחילה, נחלקו בו ראשונים בדעת אמוראים: א) יש סוברים בדעת אמוראים שחוששים שמא קדשה תחילה - בפני עדים שהלכו למדינת הים<ref>רא"ש ושה"ג קידושין נ ב, מר"ח; רמב"ן בחי' ובמלחמת ה' שם (כא ב); ריטב"א שם; אגודה שם; נ"י שם; שו"ת הריב"ש סי' ה ד"ה ואחרים; תרה"ד ר"ס רז; שו"ת מקור ברוך (קלעי) ר"ס כז; ט"ז שם ס"ק א; פנ"י שם. ועי' ציון 205.</ref>, ויש שכתבו, שדווקא כשאומר החתן בפירוש שקדשה בפני עדים והלכו למדינת הים<ref>מרדכי שם סי' תקכ, והובא בתרה"ד סי' רז ובמהרי"ק סוס"י קע; ב"ח אה"ע סי' מה. ועי' תרה"ד שם, שבלא סבלונות אינו נאמן שקדשה, וע"ע קידושין. ועי' מהרי"ק שם שמ', שאפילו כשטוען החתן שמא קידשתי, אין חוששים לקידושין, ודוקא כשטוען ברי חוששים.</ref> - שכיון שאין שולחים סבלונות אלא לאחר קידושין, חוששים שמא קדשה קודם<ref>רי"ף קידושין שם (כא ב בדפי הרי"ף); תוס' שם ד"ה חוששין; חי' הראב"ד שם; פסקי רי"ד שם, ועי' ציון 40; רמב"ן שם ושם; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקנח ואלף קפ ואלף רכג; תוס' ר"י הזקן שם; שו"ת הריטב"א סי' סח: נכון יותר; ריא"ז שם. וכ"כ ברמב"ן ורשב"א בחי' ובשו"ת שם ושם ושם ורא"ש ור"ן ושה"ג שם בשם ר"ח, וכ"כ במרדכי שם סי' תקכ בשם ראבי"ה, וכ"כ במרדכי שם ובחי' רשב"א וריטב"א ונ"י שם מגאונים. ועי' תוס' ורמב"ן ומאירי ור"ן שם (כב א), שכ"מ מהספק בגמ' שם בהוחזק שטר כתובה בשוק. ועי' ציון 40 בקו' מל' הגמ', ועי' חי' רמב"ן וחי' רשב"א ושיטה לא נודע למי ועצמות יוסף ופנ"י שם שנדחקו ליישב, ועי' רמב"ן שם, שאפשר היה לגאונים גי' אחרת בגמ'.</ref>, ולדעתם זהו שאמרו רב הונא ורבה שהשולח סבלונות לאשה חוששים לסבלונות<ref>קידושין שם. ועי' רי"ף שם שגרס רבא, וכ"ה בכמה כ"י, ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ונחזור (ב), שגרס רבה.</ref>. ב) ואביי חולק וסובר שאין חוששים לסבלונות<ref>קידושין שם ללישנא בתרא.</ref>, ויש מן הראשונים סוברים שאף שאר האמוראים סוברים כן, וביארו דבריהם באופנים אחרים<ref>עי' ראשונים שבציון 40, ושו"ת מהרי"ט אה"ע ר"ס כט בדעתם.</ref>. בטעם שאין חוששים לסבלונות, כתבו אחרונים לפי שאם אכן התקדשה, היה צריך להיות קול על הקידושין<ref>המקנה קידושין שם, ע"פ שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ועוד נראה (ב).</ref>. ג) בדעת רב פפא, שמחלק בין מקום שנוהגים לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות לבין מקום שנוהגים לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש<ref>קידושין שם.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו שמקומות שנהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות - ואין שולחים סבלונות קודם קידושין שמא הכלה תחזור בה ויפסידו הסבלונות<ref>שו"ת מהרי"ק שם ד"ה ותדע (א); ר"א ן' יעיש, בשו"ת הרא"ם סי' יז.</ref>, או שמא תסרב לקבלם ואין לך בושה גדולה מזו<ref>שו"ת הרא"ם שם. בנ"מ בין הטעמים, עי' ציון 296 ואילך.</ref> - חוששים שקדשה תחילה ומחמתם שלח הסבלונות, ומקומות שנהגו לשלוח תחילה סבלונות ואחר כך לקדש, אין חוששים לקידושין<ref>תוס' שם ד"ה ה"ג בפי' הב' ושא"ר שם, לשיטות שבציון 206; ר"י מלוניל קידושין שם; פנ"י קידושין שם בד' רש"י שם, ועי' ציון 40.</ref>. על מקום שהרוב נהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות ומיעוט נהגו לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש, ע"ע רוב. | ||
=== הלכה === | |||
להלכה, כתבו ראשונים, שמקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות, חוששים לקידושין אבל מקום שנהגו לשלוח תחילה סבלונות ואחר כך לקדש אין חוששים לקידושין<ref>רמב"ם אישות פ"ט הכ"ח; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקנח וסי' אלף קפ ומיוחסות סי' קלה; שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו, בשם ר"י הלבן ר"א ממיץ ועוד ראשונים; עי' ריטב"א קידושין נ ב; עי' רא"ש שם פ"ב סי' כ, וטור שלהלן ושלטה"ג שם (כא ב בדפי הרי"ף) בדעתו; תרה"ד סי' רז ד"ה ונראה; טור אה"ע מה; עי' נ"י שם; עי' הג"א שם פ"ב ה"כ לגי' ארץ צבי שם; שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' קיג; שו"ע ורמ"א שם א. ועי' שו"ת מקור ברוך שם (ד' לט א), שכ"ד רוב הפוסקים.</ref>. ואפילו בעיר שאין בה מנהג, יש מהראשונים שכתבו שחוששים שמא קדשה תחילה<ref>שו"ת הריב"ש סי' ה ד"ה ואחרים.</ref>. ויש מהראשונים שחולקים, שמקום שאין בו מנהג, אין חוששים לקידושין<ref>עי' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קלה.</ref>. | להלכה, כתבו ראשונים, שמקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות, חוששים לקידושין אבל מקום שנהגו לשלוח תחילה סבלונות ואחר כך לקדש אין חוששים לקידושין<ref>רמב"ם אישות פ"ט הכ"ח; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקנח וסי' אלף קפ ומיוחסות סי' קלה; שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו, בשם ר"י הלבן ר"א ממיץ ועוד ראשונים; עי' ריטב"א קידושין נ ב; עי' רא"ש שם פ"ב סי' כ, וטור שלהלן ושלטה"ג שם (כא ב בדפי הרי"ף) בדעתו; תרה"ד סי' רז ד"ה ונראה; טור אה"ע מה; עי' נ"י שם; עי' הג"א שם פ"ב ה"כ לגי' ארץ צבי שם; שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' קיג; שו"ע ורמ"א שם א. ועי' שו"ת מקור ברוך שם (ד' לט א), שכ"ד רוב הפוסקים.</ref>. ואפילו בעיר שאין בה מנהג, יש מהראשונים שכתבו שחוששים שמא קדשה תחילה<ref>שו"ת הריב"ש סי' ה ד"ה ואחרים.</ref>. ויש מהראשונים שחולקים, שמקום שאין בו מנהג, אין חוששים לקידושין<ref>עי' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קלה.</ref>. | ||
=== ספק או ודאי קידושין === | |||
החשש לקידושין, לסוברים כן, נחלקו בו ראשונים: א) יש מהראשונים שכתבו, שחוששים בתורת קידושי ספק<ref>חי' הראב"ד קידושין נ ב; רמב"ם אישות פ"ט הכ"ח; רמב"ן בחי' ובמלחמת ה' שם (כא ב): חשש שמא; תוס' ר"י הזקן שם: חוששין שנתקדשה; מאירי שם בשם גדולי המפרשים; עי' תרה"ד פסקים וכתבים סי' עד; שו"ע אה"ע מה א. ועי' תרה"ד ר"ס רז, שלא מצינו שר"ח שבציון 206 חולק בזה על רש"י שבציון 40, ועי' ציון 68 שי"ח. ועי' תרה"ד שם, שכ"מ מל' הגמ': חוששין לקידושין. ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ואשר כתב וז"ל בדעת הרמב"ם שם, שהוא חשש בעלמא משום חומרת אשת איש, ולא יצאה מחזקת פנויה. ועי' שעורי ר' שמואל קידושין אות תיז בד' האב"מ סי' מה ס"ק א, שאין חוששים לקידושין אלא כלפי החתן והכלה עצמם, ומדין שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא, ע"ע, שהואיל והחתן שלח הסבלונות והכלה קיבלה אותם, הרי נהגו בעצמם הוכחת קידושין, ואסורים בקרובים.</ref>, ואם נתקדשה לאחר צריכה גט* מן הראשון<ref>רמב"ם שם; ריטב"א שם; ריא"ז שם; שו"ע שם. ועי' ציון 225.</ref>. על נשאת לאחר אם צריכה לצאת ממנו, עי' להלן<ref>ציון 225.</ref>. ב) ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שמקודשת בתורת ודאי<ref>עי' רשב"א שבציון הבא. ועי' ס' קובץ לרמב"ם אישות שם.</ref>, שחזקה* שכבר קדש, שאלמלא כן לא היה שולח סבלונות<ref>חי' הרשב"א שם ובשו"ת ח"א סי' אלף רכג. ועי' תוס' גיטין מ ב ד"ה חיישינן, שפעמים לשון חיישינן הוא בתורת ודאי.</ref>. | החשש לקידושין, לסוברים כן, נחלקו בו ראשונים: א) יש מהראשונים שכתבו, שחוששים בתורת קידושי ספק<ref>חי' הראב"ד קידושין נ ב; רמב"ם אישות פ"ט הכ"ח; רמב"ן בחי' ובמלחמת ה' שם (כא ב): חשש שמא; תוס' ר"י הזקן שם: חוששין שנתקדשה; מאירי שם בשם גדולי המפרשים; עי' תרה"ד פסקים וכתבים סי' עד; שו"ע אה"ע מה א. ועי' תרה"ד ר"ס רז, שלא מצינו שר"ח שבציון 206 חולק בזה על רש"י שבציון 40, ועי' ציון 68 שי"ח. ועי' תרה"ד שם, שכ"מ מל' הגמ': חוששין לקידושין. ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ואשר כתב וז"ל בדעת הרמב"ם שם, שהוא חשש בעלמא משום חומרת אשת איש, ולא יצאה מחזקת פנויה. ועי' שעורי ר' שמואל קידושין אות תיז בד' האב"מ סי' מה ס"ק א, שאין חוששים לקידושין אלא כלפי החתן והכלה עצמם, ומדין שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא, ע"ע, שהואיל והחתן שלח הסבלונות והכלה קיבלה אותם, הרי נהגו בעצמם הוכחת קידושין, ואסורים בקרובים.</ref>, ואם נתקדשה לאחר צריכה גט* מן הראשון<ref>רמב"ם שם; ריטב"א שם; ריא"ז שם; שו"ע שם. ועי' ציון 225.</ref>. על נשאת לאחר אם צריכה לצאת ממנו, עי' להלן<ref>ציון 225.</ref>. ב) ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שמקודשת בתורת ודאי<ref>עי' רשב"א שבציון הבא. ועי' ס' קובץ לרמב"ם אישות שם.</ref>, שחזקה* שכבר קדש, שאלמלא כן לא היה שולח סבלונות<ref>חי' הרשב"א שם ובשו"ת ח"א סי' אלף רכג. ועי' תוס' גיטין מ ב ד"ה חיישינן, שפעמים לשון חיישינן הוא בתורת ודאי.</ref>. | ||
=== נשאת לאחר === | |||
השולח סבלונות לאשה - שחוששים שקדשה תחילה, לסוברים כן<ref>עי' ציון 206 ואילך.</ref> - ואחר כך נשאת האשה לאיש אחר, כתבו ראשונים ואחרונים שאינה צריכה לצאת מהשני - כדין ספק אשת-איש* שנשאת לאחר<ref>ע"ע הכחשה ציון 32 ואילך.</ref> - לפי שהחשש לקידושין אינו מן הדין, אלא חומרא להצריכה גט לכתחילה<ref>שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה וגם לפי; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א.</ref>. ויש חולקים וסוברים שצריכה לצאת מהשני, שלדעתם החשש לקידושין הוא בתורת ודאי<ref>עי' ציון 221.</ref>. | השולח סבלונות לאשה - שחוששים שקדשה תחילה, לסוברים כן<ref>עי' ציון 206 ואילך.</ref> - ואחר כך נשאת האשה לאיש אחר, כתבו ראשונים ואחרונים שאינה צריכה לצאת מהשני - כדין ספק אשת-איש* שנשאת לאחר<ref>ע"ע הכחשה ציון 32 ואילך.</ref> - לפי שהחשש לקידושין אינו מן הדין, אלא חומרא להצריכה גט לכתחילה<ref>שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה וגם לפי; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א.</ref>. ויש חולקים וסוברים שצריכה לצאת מהשני, שלדעתם החשש לקידושין הוא בתורת ודאי<ref>עי' ציון 221.</ref>. | ||
=== עיר חדשה === | |||
עיר חדשה שאין בה מנהג, נחלקו בה ראשונים ואחרונים: יש סוברים שחוששים לקידושין<ref>רמב"ן קידושין נ ב; רשב"א שם; ריטב"א שם; ר"ן שם; נ"י שם; שו"ת הריב"ש סי' ה ד"ה ואחרים; רמ"א אה"ע מה ב.</ref>, שכל מקום שאין בו מנהג רואים אותו כמחצה על מחצה<ref>רמב"ן שם; רשב"א שם; ריטב"א שם; ר"ן שם; נ"י שם. ועי' רשב"א שם שהוסיף, שמא דעת רוב אותה העיר לקדש ואח"כ לשלוח סבלונות, ועי' רשב"א ריטב"א ור"ן ונ"י שם טעם נוסף. ועי' ריב"ש שם, שחוששים מספק שמא קידש קודם.</ref>. ויש חולקים וסוברים שאין חוששים בה לקידושין<ref>חי' הראב"ד שם, והובא ברשב"א שם; שו"ת או"ז סי' תשעה ד"ה ואם; שיטה לא נודע למי שם; ח"מ שם ס"ק טז. ועי' ח"מ שם, שאף הרמ"א שם מודה בזה.</ref>, לפי שיש לכלה חזקת הגוף שלא התקדשה<ref>ע"ע חזקה (ב): חזקת הגוף וחזקת הדין. שיטה לא נודע למי שם. וע"ש טעם נוסף, שכן משמע מדברי החתן שלא הזכיר לשון קידושין.</ref>. מקום שהיה בו מנהג ונתבטל המנהג מחמת גזירה, כתבו ראשונים שאותו המנהג התבטל, והולכים אחר מה שנוהגים עכשיו<ref>שו"ת הריב"ש סי' ה; רמ"א שם. וע"ע מנהג.</ref>. | עיר חדשה שאין בה מנהג, נחלקו בה ראשונים ואחרונים: יש סוברים שחוששים לקידושין<ref>רמב"ן קידושין נ ב; רשב"א שם; ריטב"א שם; ר"ן שם; נ"י שם; שו"ת הריב"ש סי' ה ד"ה ואחרים; רמ"א אה"ע מה ב.</ref>, שכל מקום שאין בו מנהג רואים אותו כמחצה על מחצה<ref>רמב"ן שם; רשב"א שם; ריטב"א שם; ר"ן שם; נ"י שם. ועי' רשב"א שם שהוסיף, שמא דעת רוב אותה העיר לקדש ואח"כ לשלוח סבלונות, ועי' רשב"א ריטב"א ור"ן ונ"י שם טעם נוסף. ועי' ריב"ש שם, שחוששים מספק שמא קידש קודם.</ref>. ויש חולקים וסוברים שאין חוששים בה לקידושין<ref>חי' הראב"ד שם, והובא ברשב"א שם; שו"ת או"ז סי' תשעה ד"ה ואם; שיטה לא נודע למי שם; ח"מ שם ס"ק טז. ועי' ח"מ שם, שאף הרמ"א שם מודה בזה.</ref>, לפי שיש לכלה חזקת הגוף שלא התקדשה<ref>ע"ע חזקה (ב): חזקת הגוף וחזקת הדין. שיטה לא נודע למי שם. וע"ש טעם נוסף, שכן משמע מדברי החתן שלא הזכיר לשון קידושין.</ref>. מקום שהיה בו מנהג ונתבטל המנהג מחמת גזירה, כתבו ראשונים שאותו המנהג התבטל, והולכים אחר מה שנוהגים עכשיו<ref>שו"ת הריב"ש סי' ה; רמ"א שם. וע"ע מנהג.</ref>. | ||
=== חילוקי מנהגים בין המקומות === | |||
היה החתן ממקום שאין חוששים לסבלונות, והכלה ממקום שחוששים לסבלונות, או להיפך שהחתן ממקום שחוששים בו לסבלונות והכלה ממקום שאין חוששים לסבלונות, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש מהראשונים שכתבו, שהולכים אחר מקום שליחת הסבלונות בין להקל ובין להחמיר<ref>ר"א ן' יעיש בשו"ת הרא"ם סי' יז. וע"ש שכ"מ מל' הגמ' אתרא דמקדשי ואתרא דמסבלי.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שהולכים אחר מנהג מקומו של החתן<ref>ר"ש סבע בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה ועוד; ב"ש סי' מה ס"ק יט. ועי' ר"ש סבע שם, שכ"מ ברש"י קידושין נ ב ד"ה חיישינן. ועי' ר"א ן' יעיש שם, שאין כאן דין חומרי מקום שיצא משם, ע"ע מנהג, וע"ש הטעם.</ref>, שאין המשלח מקפיד אלא על מנהג מקומו<ref>ר"ש סבע שם.</ref>. על חתן שבא ממקום שנהגו שלא לחוש לסבלונות והכלה ממקום שחוששים לסבלונות, ואמר החתן בשעת שליחת הסבלונות שנותנם כמנהג מקומו שלא יהיה בהם הוכחה לקידושין, עי' להלן<ref>ציון 273.</ref>. | היה החתן ממקום שאין חוששים לסבלונות, והכלה ממקום שחוששים לסבלונות, או להיפך שהחתן ממקום שחוששים בו לסבלונות והכלה ממקום שאין חוששים לסבלונות, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש מהראשונים שכתבו, שהולכים אחר מקום שליחת הסבלונות בין להקל ובין להחמיר<ref>ר"א ן' יעיש בשו"ת הרא"ם סי' יז. וע"ש שכ"מ מל' הגמ' אתרא דמקדשי ואתרא דמסבלי.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שהולכים אחר מנהג מקומו של החתן<ref>ר"ש סבע בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה ועוד; ב"ש סי' מה ס"ק יט. ועי' ר"ש סבע שם, שכ"מ ברש"י קידושין נ ב ד"ה חיישינן. ועי' ר"א ן' יעיש שם, שאין כאן דין חומרי מקום שיצא משם, ע"ע מנהג, וע"ש הטעם.</ref>, שאין המשלח מקפיד אלא על מנהג מקומו<ref>ר"ש סבע שם.</ref>. על חתן שבא ממקום שנהגו שלא לחוש לסבלונות והכלה ממקום שחוששים לסבלונות, ואמר החתן בשעת שליחת הסבלונות שנותנם כמנהג מקומו שלא יהיה בהם הוכחה לקידושין, עי' להלן<ref>ציון 273.</ref>. | ||
=== מפרש לשם סבלונות === | |||
השולח סבלונות למשודכתו, כתבו ראשונים, שבין אם שלחם בסתמא ולא פירש דבר בשעת נתינם ובין אם פירש שנותנם בתורת סבלונות, חוששים שמא קידשה תחילה<ref>רמב"ן קידושין נ ב; מאירי שם; ריטב"א שם; ר"ן שם (כב א בדפי הרי"ף); נ"י שם; שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ועוד בר; עי' רמ"א בשו"ע אה"ע מה א. ועי' שו"ת ופסקים לר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' קט.</ref>. וכתבו אחרונים שאם שלח סבלונות בלי שהשתדכו תחילה - לסוברים שאף באופן זה חוששים שמא קידשה תחילה<ref>עי' ציון 202.</ref> - אין חוששים אלא אם פירש בשעת נתינתם שנותנם בתורת סבלונות, אבל אם נתן הסבלונות בסתמא, הכל מודים שאין חוששים שמא קידשה תחילה<ref>בית ישראל (קאזניץ) קידושין שם אות ג.</ref>. | השולח סבלונות למשודכתו, כתבו ראשונים, שבין אם שלחם בסתמא ולא פירש דבר בשעת נתינם ובין אם פירש שנותנם בתורת סבלונות, חוששים שמא קידשה תחילה<ref>רמב"ן קידושין נ ב; מאירי שם; ריטב"א שם; ר"ן שם (כב א בדפי הרי"ף); נ"י שם; שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ועוד בר; עי' רמ"א בשו"ע אה"ע מה א. ועי' שו"ת ופסקים לר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' קט.</ref>. וכתבו אחרונים שאם שלח סבלונות בלי שהשתדכו תחילה - לסוברים שאף באופן זה חוששים שמא קידשה תחילה<ref>עי' ציון 202.</ref> - אין חוששים אלא אם פירש בשעת נתינתם שנותנם בתורת סבלונות, אבל אם נתן הסבלונות בסתמא, הכל מודים שאין חוששים שמא קידשה תחילה<ref>בית ישראל (קאזניץ) קידושין שם אות ג.</ref>. | ||
=== ההוכחה === | |||
שליחת סבלונות שחשובה כהוכחה לקידושין, לסוברים כן, כתבו אחרונים שהוא משעת שילוח הסבלונות, קודם שיגיעו הסבלונות לידיה, שמשעה זו ואילך חוששים לקידושין<ref>שו"ת הרא"ם סי' יז ד"ה ומה שבקשת; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כט ד"ה ומיהו ואילך; עי' שעורי ר' שמואל שבציון 302 בד' אב"מ שם. ועי' מהרי"ט שם שמ', שאפילו אינה רוצה לקבלם, אין דבריה מעלים ומורידים. ונ' שאפילו נאבדו הסבלונות בדרך, חוששים לקידושין.</ref>, ואפילו היתה מסרבת לקבל הסבלונות חוששים לקידושין<ref>עי' מהרי"ט שם ד"ה וראיתי.</ref>. ויש חולקים, שאינה מוחזקת כמקודשת אלא משעה שבאו הסבלונות ליד האשה<ref>מהרי"ט שם בשם ר' יצחק. וע"ש שדקדק כן מד' הריטב"א קידושין נ ב, ועי' מהרי"ט שם שדחה. וכן מבואר לשיטות שאף אבי החתן ששלח סבלונות למשודכת בנו חוששים לקידושין, עי' ציון 301, שההוכחה היא מקבלת האשה הסבלונות.</ref>, ואם לא התרצתה בקבלתם, אין חוששים לקידושין<ref>נ"י שם; ר' יצחק במהרי"ט שם.</ref>. | שליחת סבלונות שחשובה כהוכחה לקידושין, לסוברים כן, כתבו אחרונים שהוא משעת שילוח הסבלונות, קודם שיגיעו הסבלונות לידיה, שמשעה זו ואילך חוששים לקידושין<ref>שו"ת הרא"ם סי' יז ד"ה ומה שבקשת; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כט ד"ה ומיהו ואילך; עי' שעורי ר' שמואל שבציון 302 בד' אב"מ שם. ועי' מהרי"ט שם שמ', שאפילו אינה רוצה לקבלם, אין דבריה מעלים ומורידים. ונ' שאפילו נאבדו הסבלונות בדרך, חוששים לקידושין.</ref>, ואפילו היתה מסרבת לקבל הסבלונות חוששים לקידושין<ref>עי' מהרי"ט שם ד"ה וראיתי.</ref>. ויש חולקים, שאינה מוחזקת כמקודשת אלא משעה שבאו הסבלונות ליד האשה<ref>מהרי"ט שם בשם ר' יצחק. וע"ש שדקדק כן מד' הריטב"א קידושין נ ב, ועי' מהרי"ט שם שדחה. וכן מבואר לשיטות שאף אבי החתן ששלח סבלונות למשודכת בנו חוששים לקידושין, עי' ציון 301, שההוכחה היא מקבלת האשה הסבלונות.</ref>, ואם לא התרצתה בקבלתם, אין חוששים לקידושין<ref>נ"י שם; ר' יצחק במהרי"ט שם.</ref>. | ||
=== מסרבת לקבל === | |||
היתה מסרבת לקבל הסבלונות, כתבו ראשונים ואחרונים שאין חוששים לקידושין<ref>עי' ריטב"א קידושין נ ב, ועי' להלן; נ"י שם; שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ונאמר; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כט ד"ה וראיתי בשם ר' יצחק.</ref>, שחשוב כאומרת לא קדשתני שנאמנת<ref>ע"ע קדושין. נ"י שם.</ref>. ויש מהאחרונים שחולקים וסוברים שאף על פי שמסרבת לקבל הסבלונות, חוששים לקידושין<ref>עי' מהרי"ט שם.</ref>, שלדעתם ההוכחה לקידושין הוא משעה שנשתלחו על ידי הבעל<ref>עי' ציון 239.</ref>. וכתבו אחרונים, שאם יש הוכחה שהטעם שסירבה לקבלם הוא מפני שלא התקדשה תחילה, הכל מודים שאין חוששים לקידושין<ref>ר"ש סבע בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה ומעתה.</ref>. | היתה מסרבת לקבל הסבלונות, כתבו ראשונים ואחרונים שאין חוששים לקידושין<ref>עי' ריטב"א קידושין נ ב, ועי' להלן; נ"י שם; שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ונאמר; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כט ד"ה וראיתי בשם ר' יצחק.</ref>, שחשוב כאומרת לא קדשתני שנאמנת<ref>ע"ע קדושין. נ"י שם.</ref>. ויש מהאחרונים שחולקים וסוברים שאף על פי שמסרבת לקבל הסבלונות, חוששים לקידושין<ref>עי' מהרי"ט שם.</ref>, שלדעתם ההוכחה לקידושין הוא משעה שנשתלחו על ידי הבעל<ref>עי' ציון 239.</ref>. וכתבו אחרונים, שאם יש הוכחה שהטעם שסירבה לקבלם הוא מפני שלא התקדשה תחילה, הכל מודים שאין חוששים לקידושין<ref>ר"ש סבע בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה ומעתה.</ref>. | ||
=== נתנה לאחרת לקבלם === | |||
השולח לאשה סבלונות במקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות, ואותה האשה סירבה לקבלם, ונתנה לאשה אחרת לקבלם תחתיה - אפילו נתנה לקטנה, שאינה יכולה להעשות שליח לזכות בהם עבורה<ref>ע"ע שליחות וע' חרש שוטה וקטן ציון 148 ואילך. ועי' ציון 146, שבאשה גדולה חוששים לקידושין שמא עשתה אותה שליח לזכות עבורה בסבלונות.</ref> - כתבו ראשונים שחוששים לקידושין, ואין אומרים שסירובה לקבלם מוכיח שלא התקדשה, שדרך הנשים לעשות כן מחמת הבושה<ref>תרה"ד סי' רז ד"ה עוד; שו"ת מקור ברוך סי' כז. ועי' מהרי"ק שבציון 250 שמ', שבאופן שהחתן מסר הסבלונות בפניה אין חוששים לקידושין, לפי שאם היתה מתביישת ממנו, לא היתה עומדת שם.</ref>. | השולח לאשה סבלונות במקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות, ואותה האשה סירבה לקבלם, ונתנה לאשה אחרת לקבלם תחתיה - אפילו נתנה לקטנה, שאינה יכולה להעשות שליח לזכות בהם עבורה<ref>ע"ע שליחות וע' חרש שוטה וקטן ציון 148 ואילך. ועי' ציון 146, שבאשה גדולה חוששים לקידושין שמא עשתה אותה שליח לזכות עבורה בסבלונות.</ref> - כתבו ראשונים שחוששים לקידושין, ואין אומרים שסירובה לקבלם מוכיח שלא התקדשה, שדרך הנשים לעשות כן מחמת הבושה<ref>תרה"ד סי' רז ד"ה עוד; שו"ת מקור ברוך סי' כז. ועי' מהרי"ק שבציון 250 שמ', שבאופן שהחתן מסר הסבלונות בפניה אין חוששים לקידושין, לפי שאם היתה מתביישת ממנו, לא היתה עומדת שם.</ref>. | ||
=== מקום שנוהגים שאחרות מקבלות === | |||
מקום שנהגו שאין הכלה עצמה מקבלת הסבלונות, אלא אשה אחרת מקבלת אותם עבורה, כתבו ראשונים שהמנהג מוכיח שנהגו כן כדי שלא יהיו הסבלונות ראיה על קידושין<ref>שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ונאמר; רמ"א אה"ע מה א.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שחוששים שקידשה קודם לכן, ואין הוכחה מהמנהג, שיתכן שמה שכולם אינם מקבלות הסבלונות בעצמם, הוא מחמת הבושה<ref>תרה"ד סי' רז.</ref>. | מקום שנהגו שאין הכלה עצמה מקבלת הסבלונות, אלא אשה אחרת מקבלת אותם עבורה, כתבו ראשונים שהמנהג מוכיח שנהגו כן כדי שלא יהיו הסבלונות ראיה על קידושין<ref>שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ונאמר; רמ"א אה"ע מה א.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שחוששים שקידשה קודם לכן, ואין הוכחה מהמנהג, שיתכן שמה שכולם אינם מקבלות הסבלונות בעצמם, הוא מחמת הבושה<ref>תרה"ד סי' רז.</ref>. | ||
=== עדות על שליחתם === | |||
השולח סבלונות לאשה - שחוששים שקדשה תחילה, לסוברים כן<ref>עי' ציון 206 ואילך.</ref> - אם צריך עדות על שליחתם: נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש מהראשונים שכתבו, שאין חוששים אלא אם שלח הסבלונות בעדים, אבל אם שלח הסבלונות בלא עדים, אפילו שניהם מודים שנתנם לה, הכל מודים שאין חוששים לקידושין<ref>ר"י הלבן שבציון 215; עי' חי' הראב"ד קידושין נ ב; עי' פרי"ד שם ותשו' הרי"ד סי' לג; תוס' ר"י הזקן שם; ריא"ז שם פ"ב ה"ו; שו"ת תשב"ץ ח"א סי' מב, ועי' מל"מ אישות פ"ט סוף הכ"ח. וכן צידד באגודה. ועי' תוס' ר"י הזקן שם ושו"ת הרא"ם סי' יח, שכ"מ ברמב"ם אישות שם, וכ"ה בשו"ע אה"ע מה א. ובטעם הדבר, עי' רא"ם שם, שצריך עדים להוציאה מחזקת פנויה, ע"ע חזקה (ב): חזקת הגוף וחזקת הדין. ועי' תוס' ר"י הזקן שם, שסבלונות שהם הוכחה לקידושין אינם עדיפים מקידושין עצמם שאינם אלא בשני עדים, ונ' שכוונתו, שחשוב כדבר שבערוה שאינו אלא בשני עדים, וע"ע דבר שבערוה ציון 84 ואילך. ועי' שעורי ר' שמואל קידושין שם אות תטז, שמ"מ עדים אלו אינם עדי קיום אלא עדי ראיה על הקידושין.</ref>. היה עד אחד מעיד על סבלונות אלו ועד אחר מעיד על סבלונות אחרים, כתבו אחרונים שחוששים לקידושין<ref>ע"ע עדות מיוחדת. חי' מהרי"ט קידושין שם.</ref>. היה עד אחד ששלח הסבלונות, ושניהם מודים שנתן לה - אפילו היו מכחישים את הקידושין<ref>עי' ציון 261 ואילך.</ref> - יש מהאחרונים שכתבו שחוששים לקידושין, אבל אם היו מכחישים את העד, אין חוששים לקידושין<ref>ב"ש שם ס"ק יא. וע"ש שחושש לשיטות שהמקדש בע"א חוששים לקידושיו, ע"ע קידושין, וכשמכחישים העד נאמנים, שע"א בהכחשה אינו כלום, ע"ע עד אחד.</ref>. ב) ויש ראשונים ואחרונים שחולקים וסוברים, שאפילו שלח הסבלונות בלא עדים, ושניהם מודים שנתנם לה - או שהדבר ידוע שנתן לה סבלונות<ref>שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כט.</ref> - חוששים לקידושין<ref>ר"א ממיץ שבציון 215; מאירי שם; עי' שיטה לא נודע למי שם; ריטב"א שם; טור אה"ע מה; ר"ן שם (כב א); נ"י שם; תרה"ד סי' רז ד"ה אלו; שה"ג שם (כא ב); רמ"א בשו"ע שם; נחלת צבי שם ס"ק ד; חי' מהרי"ט קידושין שם; חלקת מחוקק שם ס"ק ב; ב"ש שם ס"ק א. ועי' אב"מ שם ס"ק א ושעורי ר' שמואל שם.</ref>. ויש מהראשונים שכתבו בדעתם, שדווקא אם היו עדים שראו הסבלונות אחר כך ביד האשה, או שיצא עליהם קול שהתקדשו, חוששים לקידושין, אבל אם לא היתה שום הוכחה על הקידושין, הכל מודים שאין חוששים לקידושין<ref>שו"ת הרא"ם שם.</ref>. | השולח סבלונות לאשה - שחוששים שקדשה תחילה, לסוברים כן<ref>עי' ציון 206 ואילך.</ref> - אם צריך עדות על שליחתם: נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש מהראשונים שכתבו, שאין חוששים אלא אם שלח הסבלונות בעדים, אבל אם שלח הסבלונות בלא עדים, אפילו שניהם מודים שנתנם לה, הכל מודים שאין חוששים לקידושין<ref>ר"י הלבן שבציון 215; עי' חי' הראב"ד קידושין נ ב; עי' פרי"ד שם ותשו' הרי"ד סי' לג; תוס' ר"י הזקן שם; ריא"ז שם פ"ב ה"ו; שו"ת תשב"ץ ח"א סי' מב, ועי' מל"מ אישות פ"ט סוף הכ"ח. וכן צידד באגודה. ועי' תוס' ר"י הזקן שם ושו"ת הרא"ם סי' יח, שכ"מ ברמב"ם אישות שם, וכ"ה בשו"ע אה"ע מה א. ובטעם הדבר, עי' רא"ם שם, שצריך עדים להוציאה מחזקת פנויה, ע"ע חזקה (ב): חזקת הגוף וחזקת הדין. ועי' תוס' ר"י הזקן שם, שסבלונות שהם הוכחה לקידושין אינם עדיפים מקידושין עצמם שאינם אלא בשני עדים, ונ' שכוונתו, שחשוב כדבר שבערוה שאינו אלא בשני עדים, וע"ע דבר שבערוה ציון 84 ואילך. ועי' שעורי ר' שמואל קידושין שם אות תטז, שמ"מ עדים אלו אינם עדי קיום אלא עדי ראיה על הקידושין.</ref>. היה עד אחד מעיד על סבלונות אלו ועד אחר מעיד על סבלונות אחרים, כתבו אחרונים שחוששים לקידושין<ref>ע"ע עדות מיוחדת. חי' מהרי"ט קידושין שם.</ref>. היה עד אחד ששלח הסבלונות, ושניהם מודים שנתן לה - אפילו היו מכחישים את הקידושין<ref>עי' ציון 261 ואילך.</ref> - יש מהאחרונים שכתבו שחוששים לקידושין, אבל אם היו מכחישים את העד, אין חוששים לקידושין<ref>ב"ש שם ס"ק יא. וע"ש שחושש לשיטות שהמקדש בע"א חוששים לקידושיו, ע"ע קידושין, וכשמכחישים העד נאמנים, שע"א בהכחשה אינו כלום, ע"ע עד אחד.</ref>. ב) ויש ראשונים ואחרונים שחולקים וסוברים, שאפילו שלח הסבלונות בלא עדים, ושניהם מודים שנתנם לה - או שהדבר ידוע שנתן לה סבלונות<ref>שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כט.</ref> - חוששים לקידושין<ref>ר"א ממיץ שבציון 215; מאירי שם; עי' שיטה לא נודע למי שם; ריטב"א שם; טור אה"ע מה; ר"ן שם (כב א); נ"י שם; תרה"ד סי' רז ד"ה אלו; שה"ג שם (כא ב); רמ"א בשו"ע שם; נחלת צבי שם ס"ק ד; חי' מהרי"ט קידושין שם; חלקת מחוקק שם ס"ק ב; ב"ש שם ס"ק א. ועי' אב"מ שם ס"ק א ושעורי ר' שמואל שם.</ref>. ויש מהראשונים שכתבו בדעתם, שדווקא אם היו עדים שראו הסבלונות אחר כך ביד האשה, או שיצא עליהם קול שהתקדשו, חוששים לקידושין, אבל אם לא היתה שום הוכחה על הקידושין, הכל מודים שאין חוששים לקידושין<ref>שו"ת הרא"ם שם.</ref>. | ||
=== הכחשת הקידושין === | |||
השולח סבלונות לאשה - שחשוב הוכחה שקדשה תחילה, לסוברים כן<ref>עי' ציון 206 ואילך.</ref> - ולאחר מכן מכחישים שניהם שלא קדשה מעולם, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש ראשונים ואחרונים שכתבו שאינם נאמנים<ref>רמב"ן קידושין נ ב; רשב"א שם; ריטב"א שם; ר"ן קידושין שם (כב א בדפי הרי"ף); נ"י שם; תרה"ד סי' רז ד"ה ונראה; שו"ת הרא"ם סי' יז ד"ה ומה שבקשת; שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' קיא; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א; שו"ת מהריב"ל ח"ב סי' לד; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה וראיתי. ועי' מל"מ אישות פ"ט הכ"ח.</ref>, ואפילו בשבועה<ref>תרה"ד שם; שו"ת הרא"ם שם; רמ"א שם. וע"ש שכ"מ בראב"ן שלהלן.</ref>, שחזקה שקדמו קידושין לסבלונות<ref>רשב"א שם.</ref>. ואפילו אם אין עדים על שליחת הסבלונות, ואין אינו יודעים ששלח אלא מפיהם, חוששים לקידושין<ref>עי' ציון 258.</ref>, ואין אומרים הפה-שאסר-הוא-הפה-שהתיר*, לפי שחשוב כמיגו* במקום עדים<ref>ע"ע מיגו: במקום עדים, ושם ציון 858 ואילך.</ref>, שכיון ששניהם שמודים ששלח סבלונות, אנן-סהדי* ("אנחנו עדים") שקדשה תחלה<ref>ב"ח שם ס"ק א, בד' רש"י שבציון 89, והובא בב"ש שם ס"ק ג; חלקת מחוקק שם ס"ק א. ועי' ב"ש שם, שכ"מ ברמ"א שם. ועי' ראש פינה לח"מ שם.</ref>. אבל עדים המעידים שלאחר שנשתדכו לא קדשה - קידושי כסף<ref>ע"ע קידושין. ועי' שו"ת הריב"ש סי' ה ד"ה אם, שאין חוששים בסבלונות שמא קדשה בביאה, הואיל ואין דרך לקדש כך, ע"ע הנ"ל.</ref> - נאמנים<ref>רי"ו תו"א נכ"ב ח"א; טור שם; תרה"ד שם, מראב"ן (ואינו לפנינו); שו"ת מהרי"ק סי' כח, ועי' ציון 275; חידושי מהרי"ט שם. ועי' ב"י שם, שהעדים היו עימו משעת שידוכים עד שילוח הסבלונות ולא קידשה ולא עשה שליח לקדש.</ref>. היתה הוכחה מתוך מעשיהם שלא התקדשו תחילה, צידדו אחרונים שנאמנים<ref>עי' מל"מ שם; אור גדול סי' ט אות ו בהגהה וסי' מט ד"ה אמנם נראה דמ"מ. ועי' ציון 305.</ref>. היו מכחישים הקידושין בשעת שליחת הסבלונות, ואומרים שלא קדשה מעולם, כתבו אחרונים שנאמנים ואין חוששים לקידושין<ref>ר"ש סבע בשו"ת ב"י קידושין סי' א, והובא במל"מ שם; שו"ת מקור ברוך סי' כז (ד' לח ב ואילך).</ref>. ויש חולקים וסוברים שאינם נאמנים, וחוששים לקידושין, שכל מקום שהכריעו חכמים שלכך נתכוין אינו נאמנים לומר לא לכך התכווננו<ref>שו"ת הרא"ם שם, ע"פ תרה"ד שבציון 102. ועי' רא"ם שם שהוסיף, ששליחת הסבלונות הוא המוכיח על הקידושין ולא קבלתם ע"י הכלה, עי' ציון 239 ועי' ציון 241 שי"ח, ומ' שבשעת שליחת הסבלונות מועילה אמירתו שלא קידש קודם.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעתם, שדווקא כשמכחישים הקדושין עצמם אינם נאמנים, אבל אם מפרשים דבריהם שמה שנתנו לא היה בתורת סבלונות אלא מתנה בעלמא - שאינם מכחישים העדים - נאמנים<ref>ר"ש סבע שם סוד"ה ומעתה.</ref>. היה החתן ממקום שנהגו שלא לחוש לסבלונות והכלה ממקום שחוששים לסבלונות, ואמר החתן בשעת שליחת הסבלונות שנותנם כמנהג מקומו שלא יהיה בהם הוכחה לקידושין, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שאין חוששים לקידושין<ref>ר"ש סבע שם ד"ה ועוד, בד' הרא"ם שם.</ref>. לא היו עדים על נתינת הסבלונות, ואין אנו יודעים על כך אלא מפיהם, כתבו ראשונים ואחרונים שנאמנים לומר שלא קדשה<ref>שיטה לא נודע למי קידושין שם; שו"ת מקור ברוך שם (ד' לט ב); מהרי"ט שם ד"ה ועוד ובחי' מהרי"ט קידושין שם. וע"ש שהוכיח כן מהגמ' קידושין שם. ועי' תרה"ד שם, ועי' מהרי"ט שם ד"ה ואיכא למידק ואילך. וע"ע הפה שאסר הוא הפה שהתיר. ועי' שיטה לא נודע למי שם, שאם יש עדים שהשליח הביא הסבלונות לבית הכלה אבל לא ראו הנתינה, אינם נאמנים להכחיש הקידושין.</ref>. ב) ויש מהראשונים והאחרונים שחולקים וסוברים, שנאמנים לומר שלא קדשה מעולם<ref>רבינו שמחה בר שמואל, בשו"ת או"ז סי' תשס ד"ה ומה וסי' תשעה ד"ה ואף ובשו"ת מהר"ח או"ז ר"ס כו; עי' שו"ת הריב"ש שם, ושו"ת מהריב"ל שם ושו"ת מהרי"ט אה"ע רס"י כח ומל"מ אישות פ"ט הכ"ח בדעתו, ועי' מקור ברוך שם בד' הריב"ש שם ובסי' תעט, ועי' ציון 278 ואילך; עי' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' מב, ומהרי"ט שם בדעתו; שו"ת מהרי"ט שם סי' כט ד"ה ולענין ובחידושיו לקידושין שם. ועי' שו"ת מהרי"ק ר"ס כח וב"ח שם ס"ק ב, שכ"מ במרדכי קידושין סי' תקכ. וכן צידד במהרי"ק שם, ועי' ציון 268. ועי' או"ז סוס"י תשעה ומהרי"ק שם, שמה שאמרו בגמ' קידושין שם שחוששין לקידושין, היינו כשאינו לפנינו שא"א לשאלו.</ref>. היתה האשה מכחישה הקידושין, כתבו אחרונים שאינה נאמנת וחוששים שקידשה תחילה<ref>עי' ב"ח שם. וע"ש שכתב ע"פ מרדכי שם, שאע"פ שהאומר לאשה קידשתיך והיא אומרת לא קידשתני אינו נאמן לאוסרה, כאן חוששים מפני ששלח סבלונות.</ref>. ג) ויש מהראשונים והאחרונים שמצדדים לחלק, שמקום שרובם נוהגים לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות, אינם נאמנים לומר שלא קדשה, לפי שהוא נגד מנהג אותו המקום שאין שולחים סבלונות לפני קידושין, אבל מקום שהרוב שולחים סבלונות ואחר כך מקדשים ומיעוט מקדשים ואחר כך שולחים סבלונות - שחוששים לקידושין, לסוברים כן<ref>ע"ע רוב.</ref> - נאמנים לומר שלא קדשה, לפי שאינו נגד מנהג המקום<ref>תרוה"ד שם, והובא בב"ש שם ס"ק ג; ט"ז שם ס"ק ב וה; מל"מ שם, בד' הר"ן וריב"ש ומהרי"ק שם. וע"ש מל"מ שם שמד' הר"ן ל"מ כן.</ref>. ויש מהאחרונים שחולקים וסוברים שדווקא אם היה מנהג כל אנשי אותו המקום לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות אינם נאמנים, מפני שהוא נגד מנהג המקום, אבל אם היו רק רוב אנשי המקום מקדשים ואחר כך שולחים סבלונות נאמנים, שלדעתם טענה נגד מנהג המקום – שאין מאמינים לה – אינה אלא כנגד מנהג כל אנשי אותו המקום, אבל כנגד מנהג רוב אנשי המקום, נאמנים<ref>שו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' כב.</ref>. אמרו תחילה ששלח לה סבלונות – במקום שהרוב שולחים סבלונות קודם קידושין - ואחר כך הכחישו הקידושין, כתבו אחרונים שאינם נאמנים להכחיש הקידושין, לפי שהוא מיגו למפרע, שאינו חשוב מיגו, לסוברים כן<ref>ע"ע מגו: מיגו למפרע. ב"ש שם.</ref>. ד) ומהאחרונים יש שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שהאומר לא קידשתיה מעולם אינו נאמן, אבל האומר לא קידשתיה תחילה, אלא הסבלונות עצמם ניתנו בתורת קידושין, נאמן<ref>מל"מ שם בתי' א, בד' ריב"ש שם. ועי' ציון 50 ואילך, שאין חוששים לקידושין אלו, לפי שלא פירש בעת נתינת הסבלונות שנותנם בתורת קידושין. ועי' ציון 40 ואילך, שי"ח.</ref>. | השולח סבלונות לאשה - שחשוב הוכחה שקדשה תחילה, לסוברים כן<ref>עי' ציון 206 ואילך.</ref> - ולאחר מכן מכחישים שניהם שלא קדשה מעולם, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש ראשונים ואחרונים שכתבו שאינם נאמנים<ref>רמב"ן קידושין נ ב; רשב"א שם; ריטב"א שם; ר"ן קידושין שם (כב א בדפי הרי"ף); נ"י שם; תרה"ד סי' רז ד"ה ונראה; שו"ת הרא"ם סי' יז ד"ה ומה שבקשת; שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' קיא; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א; שו"ת מהריב"ל ח"ב סי' לד; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה וראיתי. ועי' מל"מ אישות פ"ט הכ"ח.</ref>, ואפילו בשבועה<ref>תרה"ד שם; שו"ת הרא"ם שם; רמ"א שם. וע"ש שכ"מ בראב"ן שלהלן.</ref>, שחזקה שקדמו קידושין לסבלונות<ref>רשב"א שם.</ref>. ואפילו אם אין עדים על שליחת הסבלונות, ואין אינו יודעים ששלח אלא מפיהם, חוששים לקידושין<ref>עי' ציון 258.</ref>, ואין אומרים הפה-שאסר-הוא-הפה-שהתיר*, לפי שחשוב כמיגו* במקום עדים<ref>ע"ע מיגו: במקום עדים, ושם ציון 858 ואילך.</ref>, שכיון ששניהם שמודים ששלח סבלונות, אנן-סהדי* ("אנחנו עדים") שקדשה תחלה<ref>ב"ח שם ס"ק א, בד' רש"י שבציון 89, והובא בב"ש שם ס"ק ג; חלקת מחוקק שם ס"ק א. ועי' ב"ש שם, שכ"מ ברמ"א שם. ועי' ראש פינה לח"מ שם.</ref>. אבל עדים המעידים שלאחר שנשתדכו לא קדשה - קידושי כסף<ref>ע"ע קידושין. ועי' שו"ת הריב"ש סי' ה ד"ה אם, שאין חוששים בסבלונות שמא קדשה בביאה, הואיל ואין דרך לקדש כך, ע"ע הנ"ל.</ref> - נאמנים<ref>רי"ו תו"א נכ"ב ח"א; טור שם; תרה"ד שם, מראב"ן (ואינו לפנינו); שו"ת מהרי"ק סי' כח, ועי' ציון 275; חידושי מהרי"ט שם. ועי' ב"י שם, שהעדים היו עימו משעת שידוכים עד שילוח הסבלונות ולא קידשה ולא עשה שליח לקדש.</ref>. היתה הוכחה מתוך מעשיהם שלא התקדשו תחילה, צידדו אחרונים שנאמנים<ref>עי' מל"מ שם; אור גדול סי' ט אות ו בהגהה וסי' מט ד"ה אמנם נראה דמ"מ. ועי' ציון 305.</ref>. היו מכחישים הקידושין בשעת שליחת הסבלונות, ואומרים שלא קדשה מעולם, כתבו אחרונים שנאמנים ואין חוששים לקידושין<ref>ר"ש סבע בשו"ת ב"י קידושין סי' א, והובא במל"מ שם; שו"ת מקור ברוך סי' כז (ד' לח ב ואילך).</ref>. ויש חולקים וסוברים שאינם נאמנים, וחוששים לקידושין, שכל מקום שהכריעו חכמים שלכך נתכוין אינו נאמנים לומר לא לכך התכווננו<ref>שו"ת הרא"ם שם, ע"פ תרה"ד שבציון 102. ועי' רא"ם שם שהוסיף, ששליחת הסבלונות הוא המוכיח על הקידושין ולא קבלתם ע"י הכלה, עי' ציון 239 ועי' ציון 241 שי"ח, ומ' שבשעת שליחת הסבלונות מועילה אמירתו שלא קידש קודם.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעתם, שדווקא כשמכחישים הקדושין עצמם אינם נאמנים, אבל אם מפרשים דבריהם שמה שנתנו לא היה בתורת סבלונות אלא מתנה בעלמא - שאינם מכחישים העדים - נאמנים<ref>ר"ש סבע שם סוד"ה ומעתה.</ref>. היה החתן ממקום שנהגו שלא לחוש לסבלונות והכלה ממקום שחוששים לסבלונות, ואמר החתן בשעת שליחת הסבלונות שנותנם כמנהג מקומו שלא יהיה בהם הוכחה לקידושין, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שאין חוששים לקידושין<ref>ר"ש סבע שם ד"ה ועוד, בד' הרא"ם שם.</ref>. לא היו עדים על נתינת הסבלונות, ואין אנו יודעים על כך אלא מפיהם, כתבו ראשונים ואחרונים שנאמנים לומר שלא קדשה<ref>שיטה לא נודע למי קידושין שם; שו"ת מקור ברוך שם (ד' לט ב); מהרי"ט שם ד"ה ועוד ובחי' מהרי"ט קידושין שם. וע"ש שהוכיח כן מהגמ' קידושין שם. ועי' תרה"ד שם, ועי' מהרי"ט שם ד"ה ואיכא למידק ואילך. וע"ע הפה שאסר הוא הפה שהתיר. ועי' שיטה לא נודע למי שם, שאם יש עדים שהשליח הביא הסבלונות לבית הכלה אבל לא ראו הנתינה, אינם נאמנים להכחיש הקידושין.</ref>. ב) ויש מהראשונים והאחרונים שחולקים וסוברים, שנאמנים לומר שלא קדשה מעולם<ref>רבינו שמחה בר שמואל, בשו"ת או"ז סי' תשס ד"ה ומה וסי' תשעה ד"ה ואף ובשו"ת מהר"ח או"ז ר"ס כו; עי' שו"ת הריב"ש שם, ושו"ת מהריב"ל שם ושו"ת מהרי"ט אה"ע רס"י כח ומל"מ אישות פ"ט הכ"ח בדעתו, ועי' מקור ברוך שם בד' הריב"ש שם ובסי' תעט, ועי' ציון 278 ואילך; עי' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' מב, ומהרי"ט שם בדעתו; שו"ת מהרי"ט שם סי' כט ד"ה ולענין ובחידושיו לקידושין שם. ועי' שו"ת מהרי"ק ר"ס כח וב"ח שם ס"ק ב, שכ"מ במרדכי קידושין סי' תקכ. וכן צידד במהרי"ק שם, ועי' ציון 268. ועי' או"ז סוס"י תשעה ומהרי"ק שם, שמה שאמרו בגמ' קידושין שם שחוששין לקידושין, היינו כשאינו לפנינו שא"א לשאלו.</ref>. היתה האשה מכחישה הקידושין, כתבו אחרונים שאינה נאמנת וחוששים שקידשה תחילה<ref>עי' ב"ח שם. וע"ש שכתב ע"פ מרדכי שם, שאע"פ שהאומר לאשה קידשתיך והיא אומרת לא קידשתני אינו נאמן לאוסרה, כאן חוששים מפני ששלח סבלונות.</ref>. ג) ויש מהראשונים והאחרונים שמצדדים לחלק, שמקום שרובם נוהגים לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות, אינם נאמנים לומר שלא קדשה, לפי שהוא נגד מנהג אותו המקום שאין שולחים סבלונות לפני קידושין, אבל מקום שהרוב שולחים סבלונות ואחר כך מקדשים ומיעוט מקדשים ואחר כך שולחים סבלונות - שחוששים לקידושין, לסוברים כן<ref>ע"ע רוב.</ref> - נאמנים לומר שלא קדשה, לפי שאינו נגד מנהג המקום<ref>תרוה"ד שם, והובא בב"ש שם ס"ק ג; ט"ז שם ס"ק ב וה; מל"מ שם, בד' הר"ן וריב"ש ומהרי"ק שם. וע"ש מל"מ שם שמד' הר"ן ל"מ כן.</ref>. ויש מהאחרונים שחולקים וסוברים שדווקא אם היה מנהג כל אנשי אותו המקום לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות אינם נאמנים, מפני שהוא נגד מנהג המקום, אבל אם היו רק רוב אנשי המקום מקדשים ואחר כך שולחים סבלונות נאמנים, שלדעתם טענה נגד מנהג המקום – שאין מאמינים לה – אינה אלא כנגד מנהג כל אנשי אותו המקום, אבל כנגד מנהג רוב אנשי המקום, נאמנים<ref>שו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' כב.</ref>. אמרו תחילה ששלח לה סבלונות – במקום שהרוב שולחים סבלונות קודם קידושין - ואחר כך הכחישו הקידושין, כתבו אחרונים שאינם נאמנים להכחיש הקידושין, לפי שהוא מיגו למפרע, שאינו חשוב מיגו, לסוברים כן<ref>ע"ע מגו: מיגו למפרע. ב"ש שם.</ref>. ד) ומהאחרונים יש שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שהאומר לא קידשתיה מעולם אינו נאמן, אבל האומר לא קידשתיה תחילה, אלא הסבלונות עצמם ניתנו בתורת קידושין, נאמן<ref>מל"מ שם בתי' א, בד' ריב"ש שם. ועי' ציון 50 ואילך, שאין חוששים לקידושין אלו, לפי שלא פירש בעת נתינת הסבלונות שנותנם בתורת קידושין. ועי' ציון 40 ואילך, שי"ח.</ref>. | ||
=== יצא קול ששלח לה סבלונות === | |||
יצא קול ששלח לה סבלונות, כתבו ראשונים שאין חוששים לקידושין, שאין חוששים לשתי חששות, שמא שלח לה סבלונות ושמא קדשה קודם לכן<ref>תרוה"ד פסקים וכתבים סי' רכו, והובא בשו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה עוד; רמ"א אה"ע מה סו"ס א.</ref>. | יצא קול ששלח לה סבלונות, כתבו ראשונים שאין חוששים לקידושין, שאין חוששים לשתי חששות, שמא שלח לה סבלונות ושמא קדשה קודם לכן<ref>תרוה"ד פסקים וכתבים סי' רכו, והובא בשו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה עוד; רמ"א אה"ע מה סו"ס א.</ref>. | ||
=== משדך בפרהסיא === | |||
המשדך בפרהסיא ואחר כך שלח לכלה סבלונות, כתבו ראשונים שאין חוששים שמא קדשה תחילה, שאין החשש אלא שמא קדשה קודם בצינעא, שחושש שמא יקנאו בו אחרים או שמא יסיתוה שלא תינשא לו, אבל לאחר ששידכה בגלוי, גילה דעתו שאינו חושש לכך ובודאי יקדשנה בפרהסיא<ref>שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ועוד נראה (ב). ועי' ציון 286.</ref>. | המשדך בפרהסיא ואחר כך שלח לכלה סבלונות, כתבו ראשונים שאין חוששים שמא קדשה תחילה, שאין החשש אלא שמא קדשה קודם בצינעא, שחושש שמא יקנאו בו אחרים או שמא יסיתוה שלא תינשא לו, אבל לאחר ששידכה בגלוי, גילה דעתו שאינו חושש לכך ובודאי יקדשנה בפרהסיא<ref>שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ועוד נראה (ב). ועי' ציון 286.</ref>. | ||
=== שידך בצנעא === | |||
חתן ששדך את הכלה בצנעא ולא פרסמו הדבר ושינו ממנהג המקום לפרסם השידוכים, ואחר כך שלח לה סבלונות - לסוברים שאין חוששים בסבלונות שקידשה תחילה אלא בששידכו<ref>עי' ציון 201. ועי' ציון 202 שי"ח.</ref> - כתבו אחרונים שאין חוששים שקדשה תחילה, שכיון שלא פרסמו הדבר אינם מתביישים לחזור בהם, ואינו חשוב כשידכה לענין זה<ref>ר"ש סבע, בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה עוד. ועי' ר"ש סבע שם, שכ"מ בשו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קפ.</ref>. ומכל מקום אם היה מנהג המקום שלא לפרסם השידוכים, כתבו אחרונים שחוששים שקדשה תחילה קודם הסבלונות<ref>ר"ש סבע שם. וע"ש שה"ה אם התרצו ביניהם שלא לפרסם הדבר, חוששים לקידושין. וצ"ב למה חוששים לקידושין, כיון שאינם מתביישים לחזור בהם, עי' ציון הקודם. ועי' ציון 283.</ref>. שלח הסבלונות בצנעא - ואפילו נתנם לכלה בעצמו בלא שליח - כתבו ראשונים, שחוששים שקידשה תחילה<ref>שו"ת הרא"ם סי' יז סוד"ה התשובה.</ref>. | חתן ששדך את הכלה בצנעא ולא פרסמו הדבר ושינו ממנהג המקום לפרסם השידוכים, ואחר כך שלח לה סבלונות - לסוברים שאין חוששים בסבלונות שקידשה תחילה אלא בששידכו<ref>עי' ציון 201. ועי' ציון 202 שי"ח.</ref> - כתבו אחרונים שאין חוששים שקדשה תחילה, שכיון שלא פרסמו הדבר אינם מתביישים לחזור בהם, ואינו חשוב כשידכה לענין זה<ref>ר"ש סבע, בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה עוד. ועי' ר"ש סבע שם, שכ"מ בשו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קפ.</ref>. ומכל מקום אם היה מנהג המקום שלא לפרסם השידוכים, כתבו אחרונים שחוששים שקדשה תחילה קודם הסבלונות<ref>ר"ש סבע שם. וע"ש שה"ה אם התרצו ביניהם שלא לפרסם הדבר, חוששים לקידושין. וצ"ב למה חוששים לקידושין, כיון שאינם מתביישים לחזור בהם, עי' ציון הקודם. ועי' ציון 283.</ref>. שלח הסבלונות בצנעא - ואפילו נתנם לכלה בעצמו בלא שליח - כתבו ראשונים, שחוששים שקידשה תחילה<ref>שו"ת הרא"ם סי' יז סוד"ה התשובה.</ref>. | ||
=== תיכף לשידוכים === | |||
השולח סבלונות לאשה מיד לאחר שהשתדכו, כתבו ראשונים ואחרונים שאין חוששים שמא קדשה קודם<ref>שו"ת הרשב"א ח"א סוס"י אלף קפ, והובא ברי"ו תא"ו נכ"ב ח"א; עי' מהרי"ק שלהלן; ר"ש סבע בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה עוד; עי' רמ"א שלהלן.</ref>, שהרי שידך עכשיו בפנינו ואנן סהדי שלא קידש אחר השידוכים<ref>עי' ציון 268 שעדים נאמנים שלא קדשה. עי' שו"ת הרשב"א שם; ר"ש סבע שם. ועי' מהרי"ק שם, שאין חוששים שמא קדשה קודם, שא"כ לא היה חוזר ומשדכה.</ref>. ואפילו שלח סבלונות יום או יומיים לאחר השידוכים, כתבו ראשונים שאין חוששים לקידושין<ref>עי' שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ועוד נראה (ב): בו ביום או למחרתו; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א.</ref>, לפי שאין החשש אלא שמא קדשה בצינעא זמן רב קודם, אבל לאחר ששידכה עתה בגלוי, אילו היה מקדשה מיד אחר כך, היה מתפרסם הדבר קודם שליחת הסבלונות<ref>מהרי"ק שם. ועי' ט"ז שם ס"ק ו, שמ' שהטעם הוא, שכשמקדש בזמן קצר כ"כ לאחר השידוכים יוצא קול.</ref>. ויש חולקים וסוברים, שסבלונות ששלח לאחר שידוכים חוששים להם<ref>חלקת מחוקק שם ס"ק ה, בד' מהרי"ק שם. ועי' ראש פינה לח"מ שם.</ref>. | השולח סבלונות לאשה מיד לאחר שהשתדכו, כתבו ראשונים ואחרונים שאין חוששים שמא קדשה קודם<ref>שו"ת הרשב"א ח"א סוס"י אלף קפ, והובא ברי"ו תא"ו נכ"ב ח"א; עי' מהרי"ק שלהלן; ר"ש סבע בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה עוד; עי' רמ"א שלהלן.</ref>, שהרי שידך עכשיו בפנינו ואנן סהדי שלא קידש אחר השידוכים<ref>עי' ציון 268 שעדים נאמנים שלא קדשה. עי' שו"ת הרשב"א שם; ר"ש סבע שם. ועי' מהרי"ק שם, שאין חוששים שמא קדשה קודם, שא"כ לא היה חוזר ומשדכה.</ref>. ואפילו שלח סבלונות יום או יומיים לאחר השידוכים, כתבו ראשונים שאין חוששים לקידושין<ref>עי' שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ועוד נראה (ב): בו ביום או למחרתו; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א.</ref>, לפי שאין החשש אלא שמא קדשה בצינעא זמן רב קודם, אבל לאחר ששידכה עתה בגלוי, אילו היה מקדשה מיד אחר כך, היה מתפרסם הדבר קודם שליחת הסבלונות<ref>מהרי"ק שם. ועי' ט"ז שם ס"ק ו, שמ' שהטעם הוא, שכשמקדש בזמן קצר כ"כ לאחר השידוכים יוצא קול.</ref>. ויש חולקים וסוברים, שסבלונות ששלח לאחר שידוכים חוששים להם<ref>חלקת מחוקק שם ס"ק ה, בד' מהרי"ק שם. ועי' ראש פינה לח"מ שם.</ref>. | ||
=== קבעו שלא לקדש עד זמן מסויים === | |||
קבעו ביניהם בשעה שהשתדכו שלא לקדש עד זמן פלוני, וקודם אותו הזמן שלח לה סבלונות, צידדו אחרונים שאין חוששים לקידושין, שהואיל וקבעו ביניהם שלא לקדש קודם אותו הזמן, אין הסבלונות שנתנו בסתם, מוציאים מידי מה שקבעו ביניהם תחילה, ואין תולים שחזרו בהם וקבעו לקדש קודם אותו הזמן<ref>שו"ת מהרי"ט אה"ע סוס"י כח. וע"ע אין ספק מוציא מידי ודאי. ועי' מהרי"ט שם שהוסיף, שאין מעשה הסבלונות ראיה לקידושין אלא ע"י השידוכים, עי' ציון 201, ובשעת שידוכים קבעו שלא לקדש בזמן זה.</ref>. | קבעו ביניהם בשעה שהשתדכו שלא לקדש עד זמן פלוני, וקודם אותו הזמן שלח לה סבלונות, צידדו אחרונים שאין חוששים לקידושין, שהואיל וקבעו ביניהם שלא לקדש קודם אותו הזמן, אין הסבלונות שנתנו בסתם, מוציאים מידי מה שקבעו ביניהם תחילה, ואין תולים שחזרו בהם וקבעו לקדש קודם אותו הזמן<ref>שו"ת מהרי"ט אה"ע סוס"י כח. וע"ע אין ספק מוציא מידי ודאי. ועי' מהרי"ט שם שהוסיף, שאין מעשה הסבלונות ראיה לקידושין אלא ע"י השידוכים, עי' ציון 201, ובשעת שידוכים קבעו שלא לקדש בזמן זה.</ref>. | ||
=== מקום שהחרימו שלא לקדש === | |||
מקום שהחרימו שאין מקדשים בפחות מעשרה, ושלח החתן לכלה סבלונות, כתבו ראשונים שאין חוששים שמא קידשה קודם שליחת הסבלונות, לפי שאין חוששים שעברו על החרם לקדש שלא בפני עשרה, ואם קדשה בפני עשרה היה יוצא קול שהתקדשה<ref>שו"ת הריטב"א סוס"י סח; רמ"א אה"ע מה א. ועי' ח"מ שם ס"ק יב, שכ"מ בשו"ת מהרי"ק סי' קעא.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שחוששים שעבר על החרם וקידשה תחילה<ref>שו"ת הרא"ם סי' יז ד"ה ומה שנסתפק.</ref>. | מקום שהחרימו שאין מקדשים בפחות מעשרה, ושלח החתן לכלה סבלונות, כתבו ראשונים שאין חוששים שמא קידשה קודם שליחת הסבלונות, לפי שאין חוששים שעברו על החרם לקדש שלא בפני עשרה, ואם קדשה בפני עשרה היה יוצא קול שהתקדשה<ref>שו"ת הריטב"א סוס"י סח; רמ"א אה"ע מה א. ועי' ח"מ שם ס"ק יב, שכ"מ בשו"ת מהרי"ק סי' קעא.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שחוששים שעבר על החרם וקידשה תחילה<ref>שו"ת הרא"ם סי' יז ד"ה ומה שנסתפק.</ref>. | ||
=== סבלונות ששויים מועט === | |||
חתן ששלח לכלה סבלונות של מיני מתיקה - ששויים מועט ואין חוששים עליהם להפסידם - כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שהכל מודים שאין הוכחה בסבלונות אלו שקידשה תחילה, לפי שאפילו אם תחזור בה אינו חושש להפסידם<ref>יד המלך (פלומבו) אישות פ"ט הכ"ח, בד' הר"א ן' יעיש שבציון 212. וכ"מ בשו"ת הרא"ם שבציון הנ"ל.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שאף בסבלונות ששווים מועט חוששים שקידשה תחילה לסוברים כן<ref>עי' ציון 213. עי' שו"ת הרא"ם שם.</ref>. | חתן ששלח לכלה סבלונות של מיני מתיקה - ששויים מועט ואין חוששים עליהם להפסידם - כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שהכל מודים שאין הוכחה בסבלונות אלו שקידשה תחילה, לפי שאפילו אם תחזור בה אינו חושש להפסידם<ref>יד המלך (פלומבו) אישות פ"ט הכ"ח, בד' הר"א ן' יעיש שבציון 212. וכ"מ בשו"ת הרא"ם שבציון הנ"ל.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שאף בסבלונות ששווים מועט חוששים שקידשה תחילה לסוברים כן<ref>עי' ציון 213. עי' שו"ת הרא"ם שם.</ref>. | ||
=== שידך בתו קטנה ומת === | |||
המשדך בתו קטנה, ומת האב, ואחר כך שלח לה החתן סבלונות, כתבו אחרונים שחוששים שמא קדשה תחילה בחיי האב, ומחמת קידושין אלו שלח לה סבלונות<ref>חי' מהרי"ט קידושין נ ב, והובא בב"ש אה"ע סי' מה ס"ק א.</ref>. | המשדך בתו קטנה, ומת האב, ואחר כך שלח לה החתן סבלונות, כתבו אחרונים שחוששים שמא קדשה תחילה בחיי האב, ומחמת קידושין אלו שלח לה סבלונות<ref>חי' מהרי"ט קידושין נ ב, והובא בב"ש אה"ע סי' מה ס"ק א.</ref>. | ||
=== שליח קטן === | |||
השולח סבלונות לאשה על ידי שליח קטן, כתבו אחרונים שחוששים שמא קדשה קודם<ref>המקנה קו"א סי' מה ס"א.</ref>. | השולח סבלונות לאשה על ידי שליח קטן, כתבו אחרונים שחוששים שמא קדשה קודם<ref>המקנה קו"א סי' מה ס"א.</ref>. | ||
=== סבלונות למשפחת הכלה === | |||
סבלונות ששלח החתן למשפחת הכלה: נראה מדברי ראשונים, שאף סבלונות שנשלחו על ידי החתן למשפחת הכלה חוששים בהם שמא קדשה קודם, ומחמת קידושין אלו שלח להם סבלונות<ref>עי' שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו.</ref>. | סבלונות ששלח החתן למשפחת הכלה: נראה מדברי ראשונים, שאף סבלונות שנשלחו על ידי החתן למשפחת הכלה חוששים בהם שמא קדשה קודם, ומחמת קידושין אלו שלח להם סבלונות<ref>עי' שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו.</ref>. | ||
=== סבלונות מאבי החתן === | |||
השולח סבלונות למשודכת לבנו - וכן סבלונות ששלחו משפחת החתן לכלה - כתבו ראשונים שחוששים שמא קדשה בנו קודם לכן, ומחמת קידושין אלו שלח לה אביו של החתן סבלונות<ref>שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו; עי' שו"ת הריב"ש סי' תעט ד"ה בענין: אפשר, ועי' בב"ש אה"ע סי' מה ס"ק א וראש פינה שם. ועי' ציון 17.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים, שאין חוששים לקידושין<ref>אב"מ שם ס"ק א.</ref>. בטעם שאין חוששים לקידושין, כתבו אחרונים, שההוכחה לקידושין הוא - לדעתם - משליחת החתן הסבלונות לכלה, ולא מקבלת האשה הסבלונות<ref>עי' ציון 239. שעורי ר' שמואל קידושין אות תיז. ועי' ציון 241 שי"ח.</ref>. | השולח סבלונות למשודכת לבנו - וכן סבלונות ששלחו משפחת החתן לכלה - כתבו ראשונים שחוששים שמא קדשה בנו קודם לכן, ומחמת קידושין אלו שלח לה אביו של החתן סבלונות<ref>שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו; עי' שו"ת הריב"ש סי' תעט ד"ה בענין: אפשר, ועי' בב"ש אה"ע סי' מה ס"ק א וראש פינה שם. ועי' ציון 17.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים, שאין חוששים לקידושין<ref>אב"מ שם ס"ק א.</ref>. בטעם שאין חוששים לקידושין, כתבו אחרונים, שההוכחה לקידושין הוא - לדעתם - משליחת החתן הסבלונות לכלה, ולא מקבלת האשה הסבלונות<ref>עי' ציון 239. שעורי ר' שמואל קידושין אות תיז. ועי' ציון 241 שי"ח.</ref>. | ||
=== שלחה הכלה לחתן === | |||
כלה ששלחה דורונות לחתן, כתבו אחרונים שאף אלו חשובים כסבלונות, וחוששים שמא התקדשו קודם<ref>חי' מהרי"ט קידושין נ ב, והובא בב"ש אה"ע סי' מה ס"ק א.</ref>. | כלה ששלחה דורונות לחתן, כתבו אחרונים שאף אלו חשובים כסבלונות, וחוששים שמא התקדשו קודם<ref>חי' מהרי"ט קידושין נ ב, והובא בב"ש אה"ע סי' מה ס"ק א.</ref>. | ||
=== נשא אשה אחרת === | |||
שלח החתן סבלונות לכלה, ואחר כך נשא אשה אחרת, כתבו אחרונים שאין חוששים שמא קידשה תחילה, לפי שאין חוששים שעבר על חרם-דרבנו-גרשום* לישא שתי נשים<ref>ע"ע חרם דרבנו גרשום ציון 12 ואילך. שו"ת שארית יוסף סי' כח, מר"י רפורק, והובא בב"ש סי' מה ס"ק טו. ועי' ראש פינה לב"ש שם. ועי' ציון 269.</ref>. | שלח החתן סבלונות לכלה, ואחר כך נשא אשה אחרת, כתבו אחרונים שאין חוששים שמא קידשה תחילה, לפי שאין חוששים שעבר על חרם-דרבנו-גרשום* לישא שתי נשים<ref>ע"ע חרם דרבנו גרשום ציון 12 ואילך. שו"ת שארית יוסף סי' כח, מר"י רפורק, והובא בב"ש סי' מה ס"ק טו. ועי' ראש פינה לב"ש שם. ועי' ציון 269.</ref>. | ||
=== שלח גם לפני קידושין === | |||
השולח סבלונות קודם קידושין, ולאחר זמן חזר ושלח שוב סבלונות, כתבו ראשונים שאין בשליחת סבלונות אלו הוכחה שקדשה, שהרי ראינו ששלח לה סבלונות אף קודם קידושין, ואין סבלונותיו ראיה שקדשה<ref>שו"ת הרשב"א ח"א סוס"י אלף קפ, והובא ברי"ו תא"ו נכ"ב ח"א; עי' רמ"א בשו"ע אה"ע מה א.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו שמשמע מדברי ראשונים שחולקים וסוברים, שאף באופן זה חוששים לקידושין<ref>ב"ש שם סוס"ק ט, שכ"מ בשו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ונחזור.</ref>. | השולח סבלונות קודם קידושין, ולאחר זמן חזר ושלח שוב סבלונות, כתבו ראשונים שאין בשליחת סבלונות אלו הוכחה שקדשה, שהרי ראינו ששלח לה סבלונות אף קודם קידושין, ואין סבלונותיו ראיה שקדשה<ref>שו"ת הרשב"א ח"א סוס"י אלף קפ, והובא ברי"ו תא"ו נכ"ב ח"א; עי' רמ"א בשו"ע אה"ע מה א.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו שמשמע מדברי ראשונים שחולקים וסוברים, שאף באופן זה חוששים לקידושין<ref>ב"ש שם סוס"ק ט, שכ"מ בשו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ונחזור.</ref>. | ||
=== שולח בתורת קידושין === | |||
השולח סבלונות לכלתו, ואחר כך אומר שהתכוין בהם לקידושין, כתבו ראשונים שאין חוששים שמא קדשה תחילה, שהרי הוא עצמו מודה בדבריו שלא קדשה תחילה ואחר כך שלח לה סבלונות, אלא ששלחם בתורת קידושין<ref>עי' שו"ת ריב"ש סי' ה, ועי' שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח בדעתו; שו"ת תשב"ץ ח"א סוס"י מב, והובא במהרי"ט שם. אם חוששים בסבלונות אלו לקידושין, עי' ציון 40 ואילך.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחוששים שמא קדשה תחילה, ואין אנו סומכים על דבריו שלא קדשה תחילה<ref>שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח, בד' תרה"ד ושו"ת הרא"ם ושא"ר שבציון 261.</ref>. | השולח סבלונות לכלתו, ואחר כך אומר שהתכוין בהם לקידושין, כתבו ראשונים שאין חוששים שמא קדשה תחילה, שהרי הוא עצמו מודה בדבריו שלא קדשה תחילה ואחר כך שלח לה סבלונות, אלא ששלחם בתורת קידושין<ref>עי' שו"ת ריב"ש סי' ה, ועי' שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח בדעתו; שו"ת תשב"ץ ח"א סוס"י מב, והובא במהרי"ט שם. אם חוששים בסבלונות אלו לקידושין, עי' ציון 40 ואילך.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחוששים שמא קדשה תחילה, ואין אנו סומכים על דבריו שלא קדשה תחילה<ref>שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח, בד' תרה"ד ושו"ת הרא"ם ושא"ר שבציון 261.</ref>. | ||
=== לאחר קידושין שלא תפסו === | |||
המקדש אשה בפחות משוה פרוטה - שאין קידושיו קידושין<ref>ע"ע קידושין.</ref> - ולאחר זמן שלח לה סבלונות, אין חוששים שמא קדשה שוב כדין, ומחמת קידושין אלו שלח הסבלונות, אלא מחמת קידושין הראשונים שלחם<ref>רמב"ן ורשב"א קידושין נ ב, בביאור המשנה והגמ' שם, ועי' ציון 184. וכ"כ עצמות יוסף ומהר"ם מלובלין ומרומי שדה קידושין שם, בד' תוס' ושא"ר שבציון 206. ועי' רא"ש קידושין פ"ב ס"כ, שמהמשנה מ' כד' רש"י שבציון הנ"ל, ומ' שאינו מפרש המשנה כך.</ref>. וכן קטן שקידש - שאין קידושיו קידושין<ref>ע"ע חרש שוטה וקטן ציון 112 ואילך וערכים קטן וקידושין.</ref> - ולאחר שהגדיל שלח סבלונות לארוסתו, אין חוששים שמא קדשה תחילה כדין, ומחמת קידושין אלו שלח הסבלונות, אלא מחמת קידושין הראשונים שלחם<ref>עצמות יוסף ומהר"ם מלובלין שם, בד' תוס' שם, בביאור המשנה שם, ועי' ציון 192.</ref>. | המקדש אשה בפחות משוה פרוטה - שאין קידושיו קידושין<ref>ע"ע קידושין.</ref> - ולאחר זמן שלח לה סבלונות, אין חוששים שמא קדשה שוב כדין, ומחמת קידושין אלו שלח הסבלונות, אלא מחמת קידושין הראשונים שלחם<ref>רמב"ן ורשב"א קידושין נ ב, בביאור המשנה והגמ' שם, ועי' ציון 184. וכ"כ עצמות יוסף ומהר"ם מלובלין ומרומי שדה קידושין שם, בד' תוס' ושא"ר שבציון 206. ועי' רא"ש קידושין פ"ב ס"כ, שמהמשנה מ' כד' רש"י שבציון הנ"ל, ומ' שאינו מפרש המשנה כך.</ref>. וכן קטן שקידש - שאין קידושיו קידושין<ref>ע"ע חרש שוטה וקטן ציון 112 ואילך וערכים קטן וקידושין.</ref> - ולאחר שהגדיל שלח סבלונות לארוסתו, אין חוששים שמא קדשה תחילה כדין, ומחמת קידושין אלו שלח הסבלונות, אלא מחמת קידושין הראשונים שלחם<ref>עצמות יוסף ומהר"ם מלובלין שם, בד' תוס' שם, בביאור המשנה שם, ועי' ציון 192.</ref>. | ||
=== הוכחה שלא קדשה === | |||
מקום שנהגו לשלוח סבלונות מיד לאחר שידוכים או לאחר קידושין, ויצא קול בעיר שאחד קידש או שידך אשה, ועברו כמה חודשים ולא שלח לה סבלונות, כתבו ראשונים שאין חוששים לקידושין, לפי שאם היה מקדשה או משדכה, היה שולח לה סבלונות<ref>ר"ש צרור בשו"ת תשב"ץ ח"ד טור ב סי' יב ד"ה ועוד שאלתי.</ref>. | מקום שנהגו לשלוח סבלונות מיד לאחר שידוכים או לאחר קידושין, ויצא קול בעיר שאחד קידש או שידך אשה, ועברו כמה חודשים ולא שלח לה סבלונות, כתבו ראשונים שאין חוששים לקידושין, לפי שאם היה מקדשה או משדכה, היה שולח לה סבלונות<ref>ר"ש צרור בשו"ת תשב"ץ ח"ד טור ב סי' יב ד"ה ועוד שאלתי.</ref>. | ||
== '''חזרת סבלונות''' == | |||
=== סבלונות שאינם עשויים ליבלות === | |||
חתן שקידש אשה ושלח לה סבלונות שאינם עשויים ליבלות - כגון תכשיטים מכסף וזהב, על בגדים אם חשובים עשויים ליבלות, עי' להלן<ref>ציון 368 ואילך.</ref> - ולאחר מכן חזרו בהם או שמת אחד מהם, מחזירים הסבלונות<ref>משנה ב"ב קמו א וגמ' שם ב; רמב"ם זכיה פ"ו הכ"א; טור אה"ע נ. ומש"כ שהכלה חוזרת בה, עי' שו"ת אבנ"ז אה"ע סי' קלב סק"ב, שהיינו שמחמת כך הוצרך לגרשה, ועי' חזו"א שם סי' סב סק"ג, ע"פ מרדכי קידושין סי' תקלה, שהיינו שהרגילה ביניהם קטטה.</ref>, ואפילו שלחם בסתמא בלא לפרש ששולחם כדי שתביאם אחר כך לביתו<ref>רשב"ם שם ד"ה אינן. ועי' ציון 437 ואילך.</ref>. בטעם שמחזירים הסבלונות כתבו ראשונים ואחרונים, לפי שלא שלחם אלא על דעת שישאנה<ref>שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו, ועי' ב"י אה"ע סי' נ שהביא כן מתשובה נוספת, ונד' בס' אדעתא דרבנן סי' יא; מאירי ב"ב שם; שו"ת הרא"ש כלל לה סוס"י ח, והובא בטור שם; שו"ת מהרשד"ם אה"ע סי' צז. ועי' ציון הבא וציון 408 ובהגר"א שם ס"ק יג.</ref>, ועוד שירדו חז"ל לסוף דעתם של בריות שהשולח סבלונות לכלה, אין דעתו לשולחם כמתנה גמורה, אלא על דעת שישובו אליו לאחר שישאנה<ref>רשב"א שם; לבוש אה"ע שם ס"ג. ועי' ציון 504.</ref>. ויש מהראשונים שכתבו, שלא שלחם בתורת מתנה, אלא שתתנאה בהם<ref>עי' רמב"ם שם הכ"ב; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ד); לבוש שם. ועי' שו"ת הריב"ש סי' שא, שמי שאין לו נותן כלים שאולים ולאחר הנישואין מחזירם לבעליהם. ועי' ציון 503 בנ"מ בין הטעמים.</ref>. ואפילו אכל או שתה החתן עמהם סעודת חתן, מחזירים הסבלונות<ref>עי' ציון 332. ב"ב שם.</ref>, לפי שאינו מוחל על סבלונות שאינם עשויים ליבלות<ref>עי' ציון 335 ואילך. רבינו גרשום שם; שו"ת הרשב"א שם.</ref>. ואפילו בלו הסבלונות ואינם בעין, כתבו ראשונים ואחרונים שמחזירים דמיהם<ref>עי' ר' אברהם אב"ד בשיטת הקדמונים; ריטב"א שם; עי' מהרש"ל שם.</ref>. ומכל מקום אמרו בתלמוד, שאם היה מנהג המקום שלא להחזיר הסבלונות, אין מחזירים אותם<ref>שם קמה א. ועי' מאירי שם, שכ"ה להלכה, וכן מבואר בשו"ת הריב"ש סי' צז ובשו"ת בנימין זאב סי' נה ד"ה וכל ובתשובת ר"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג. ועי' פרי"ד שם, שמ' קצת, שלהלכה אינו תלוי במנהג, וצ"ב.</ref>. | חתן שקידש אשה ושלח לה סבלונות שאינם עשויים ליבלות - כגון תכשיטים מכסף וזהב, על בגדים אם חשובים עשויים ליבלות, עי' להלן<ref>ציון 368 ואילך.</ref> - ולאחר מכן חזרו בהם או שמת אחד מהם, מחזירים הסבלונות<ref>משנה ב"ב קמו א וגמ' שם ב; רמב"ם זכיה פ"ו הכ"א; טור אה"ע נ. ומש"כ שהכלה חוזרת בה, עי' שו"ת אבנ"ז אה"ע סי' קלב סק"ב, שהיינו שמחמת כך הוצרך לגרשה, ועי' חזו"א שם סי' סב סק"ג, ע"פ מרדכי קידושין סי' תקלה, שהיינו שהרגילה ביניהם קטטה.</ref>, ואפילו שלחם בסתמא בלא לפרש ששולחם כדי שתביאם אחר כך לביתו<ref>רשב"ם שם ד"ה אינן. ועי' ציון 437 ואילך.</ref>. בטעם שמחזירים הסבלונות כתבו ראשונים ואחרונים, לפי שלא שלחם אלא על דעת שישאנה<ref>שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו, ועי' ב"י אה"ע סי' נ שהביא כן מתשובה נוספת, ונד' בס' אדעתא דרבנן סי' יא; מאירי ב"ב שם; שו"ת הרא"ש כלל לה סוס"י ח, והובא בטור שם; שו"ת מהרשד"ם אה"ע סי' צז. ועי' ציון הבא וציון 408 ובהגר"א שם ס"ק יג.</ref>, ועוד שירדו חז"ל לסוף דעתם של בריות שהשולח סבלונות לכלה, אין דעתו לשולחם כמתנה גמורה, אלא על דעת שישובו אליו לאחר שישאנה<ref>רשב"א שם; לבוש אה"ע שם ס"ג. ועי' ציון 504.</ref>. ויש מהראשונים שכתבו, שלא שלחם בתורת מתנה, אלא שתתנאה בהם<ref>עי' רמב"ם שם הכ"ב; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ד); לבוש שם. ועי' שו"ת הריב"ש סי' שא, שמי שאין לו נותן כלים שאולים ולאחר הנישואין מחזירם לבעליהם. ועי' ציון 503 בנ"מ בין הטעמים.</ref>. ואפילו אכל או שתה החתן עמהם סעודת חתן, מחזירים הסבלונות<ref>עי' ציון 332. ב"ב שם.</ref>, לפי שאינו מוחל על סבלונות שאינם עשויים ליבלות<ref>עי' ציון 335 ואילך. רבינו גרשום שם; שו"ת הרשב"א שם.</ref>. ואפילו בלו הסבלונות ואינם בעין, כתבו ראשונים ואחרונים שמחזירים דמיהם<ref>עי' ר' אברהם אב"ד בשיטת הקדמונים; ריטב"א שם; עי' מהרש"ל שם.</ref>. ומכל מקום אמרו בתלמוד, שאם היה מנהג המקום שלא להחזיר הסבלונות, אין מחזירים אותם<ref>שם קמה א. ועי' מאירי שם, שכ"ה להלכה, וכן מבואר בשו"ת הריב"ש סי' צז ובשו"ת בנימין זאב סי' נה ד"ה וכל ובתשובת ר"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג. ועי' פרי"ד שם, שמ' קצת, שלהלכה אינו תלוי במנהג, וצ"ב.</ref>. | ||
=== סבלונות העשויים ליבלות === | |||
חתן ששלח לכלה סבלונות העשויים ליבלות - קודם נישואין<ref>רשב"ם ב"ב קמו א ד"ה סבלונות. ועי' המקנה קו"א סי' נ ס"ק ה, שאף סבלונות שלא היו עשויים ליבלות עד שעת חזרה אלא עד שעת הנישואין חשובים סבלונות העשויים ליבלות.</ref>, כגון דברי מאכל<ref>רבינו גרשום שם א; רשב"ם שם ב ד"ה סבלונות.</ref>, או בגדים שממהרים ליבלות<ref>עי' ציון 373. ועי' ציון 368 ואילך.</ref> - וסתם ולא פירש ששולחם כדי שתביאם אחר כך לביתו, ולאחר מכן מת החתן, או שמתה הכלה, או שהחתן חוזר בו ורוצה לגרשה, אם אכל - אפילו מאכל שאינו חשוב<ref>שו"ת מגן גבורים סי' עד ד"ה ואם על.</ref>, או שתה<ref>גמ' ב"ב שם; טור אה"ע נ. ועי' רבינו גרשום שם, ששתיה בכלל אכילה וחשוב כאילו אכל עמהם. ועי' גמ' שם ששיעור השתיה הוא ג"כ שוה דינר, ועי' כוס הישועות שם.</ref> - החתן עמהם סעודת חתן<ref>עי' ציון 32. ועי' רמב"ם זכיה פ"ו הכ"א ור"י בן חכמון שמ' שהיינו סעודת אירוסין. ועי' ציון 361 ואילך.</ref>, ואפילו לא אכל אלא שווה דינר - שהוא שיעור אכילתו של אדם<ref>רבינו גרשום שם; רשב"ם שלהלן ד"ה אורחא. ועי' פרישה שם ס"ק ו, שפחות מדינר אינו חשוב אכילה לענין זה. ועי' ערוה"ש שם סי"ב, וצ"ב.</ref> - אמרו במשנה שאין מחזירים הסבלונות, ואפילו היו שוים הסבלונות מאה מנה<ref>משנה ב"ב שם. ועי' רשב"ם שם ב ד"ה סבלונות ושא"ר שם ושו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו, שרבין סבא בגמ' שם, בא לפרש המשנה ואינו חולק, ועי' ציון 339 שי"ס שרבין סבא חולק על המשנה. ועי' ל' המשנה בית חמיו, ועי' רש"י ב"מ פא א ד"ה לשגרן שהיינו ארוסתו, וכ"מ ברבינו יהונתן שבשמ"ק ב"ק עט א, ועי' רשב"ם ב"ב שם ששלחם לבית חמיו לכבוד אשתו, ועי' רש"י שעל הרי"ף שם (סח א בדפי הרי"ף) ששולח הסבלונות לכבוד חמיו, ונ' שהוא ט"ס, ועי' ציון 488 בביאור הל' בית חמיו. ועי' שו"ת מהריט"ץ ור"מ די בוטון שלהלן, שבאופן שהתחייב אבי הכלה בשטר אירוסין לזון את החתן כמה שנים, וחזר בו או מת, מחזירים אף המאכל והמשתה, שלא התחייב לזונו אלא על דעת שישאנה, ועי' נתיבות משפט (אלגאזי) ד' קח ב בד' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו.</ref>. היו הסבלונות שוים יותר ממאה מנה, יש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שצריך שיאכל החתן יותר משווה דינר<ref>עצי ארזים שם ס"ק ח וי, בד' רי"ו שבציון 355.</ref>. ויש מהראשונים שכתבו, שאפילו היו הסבלונות שוים אלף מנה, ואכל החתן שווה דינר, אין מחזירים הסבלונות<ref>יד רמ"ה שם.</ref>. בטעם שכשאכל עמהם החתן אין מחזירים הסבלונות, כתבו ראשונים שמחמת חיבת השמחה שאכל ושתה עמהם מחל הסבלונות<ref>רשב"ם שם. וכעי"ז בעליות דר"י ובר"י קרקושא (בשיטת הקדמונים): כיון שנהנה מן הסעודה שעושין לשמחת סבלונות. ועי' ר"י בן חכמון שם, שע"י שמחת האכילה, נראית חשיבותו ומחמת כך מוחל. ועי' עצי ארזים שם ס"ק ח, שמחמת שמחת סעודת מצוה מוחל הסבלונות, ומ', שסבלונות ששלח לאחר מכן, אינו מוחל, וצ"ב.</ref>. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם, שאותם הסבלונות שלחם על דעת לאוכלם בסעודה, וכשאוכל עמהם מסיח דעתו מהם ומוחל הכל<ref>עי' רבינו גרשום שם. ונפ"מ, בדברי מאכל שלא נשלחו על דעת לאוכלם בסעודה זו, ולדעה זו אפילו אכל עמהם החתן בסעודה מחזירים סבלונות אלו.</ref>. על סבלונות העשויים ליבלות שלא בלו אם צריך להחזירם, עי' להלן<ref>ציון 382 ואילך, 399 ואילך.</ref>. | חתן ששלח לכלה סבלונות העשויים ליבלות - קודם נישואין<ref>רשב"ם ב"ב קמו א ד"ה סבלונות. ועי' המקנה קו"א סי' נ ס"ק ה, שאף סבלונות שלא היו עשויים ליבלות עד שעת חזרה אלא עד שעת הנישואין חשובים סבלונות העשויים ליבלות.</ref>, כגון דברי מאכל<ref>רבינו גרשום שם א; רשב"ם שם ב ד"ה סבלונות.</ref>, או בגדים שממהרים ליבלות<ref>עי' ציון 373. ועי' ציון 368 ואילך.</ref> - וסתם ולא פירש ששולחם כדי שתביאם אחר כך לביתו, ולאחר מכן מת החתן, או שמתה הכלה, או שהחתן חוזר בו ורוצה לגרשה, אם אכל - אפילו מאכל שאינו חשוב<ref>שו"ת מגן גבורים סי' עד ד"ה ואם על.</ref>, או שתה<ref>גמ' ב"ב שם; טור אה"ע נ. ועי' רבינו גרשום שם, ששתיה בכלל אכילה וחשוב כאילו אכל עמהם. ועי' גמ' שם ששיעור השתיה הוא ג"כ שוה דינר, ועי' כוס הישועות שם.</ref> - החתן עמהם סעודת חתן<ref>עי' ציון 32. ועי' רמב"ם זכיה פ"ו הכ"א ור"י בן חכמון שמ' שהיינו סעודת אירוסין. ועי' ציון 361 ואילך.</ref>, ואפילו לא אכל אלא שווה דינר - שהוא שיעור אכילתו של אדם<ref>רבינו גרשום שם; רשב"ם שלהלן ד"ה אורחא. ועי' פרישה שם ס"ק ו, שפחות מדינר אינו חשוב אכילה לענין זה. ועי' ערוה"ש שם סי"ב, וצ"ב.</ref> - אמרו במשנה שאין מחזירים הסבלונות, ואפילו היו שוים הסבלונות מאה מנה<ref>משנה ב"ב שם. ועי' רשב"ם שם ב ד"ה סבלונות ושא"ר שם ושו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו, שרבין סבא בגמ' שם, בא לפרש המשנה ואינו חולק, ועי' ציון 339 שי"ס שרבין סבא חולק על המשנה. ועי' ל' המשנה בית חמיו, ועי' רש"י ב"מ פא א ד"ה לשגרן שהיינו ארוסתו, וכ"מ ברבינו יהונתן שבשמ"ק ב"ק עט א, ועי' רשב"ם ב"ב שם ששלחם לבית חמיו לכבוד אשתו, ועי' רש"י שעל הרי"ף שם (סח א בדפי הרי"ף) ששולח הסבלונות לכבוד חמיו, ונ' שהוא ט"ס, ועי' ציון 488 בביאור הל' בית חמיו. ועי' שו"ת מהריט"ץ ור"מ די בוטון שלהלן, שבאופן שהתחייב אבי הכלה בשטר אירוסין לזון את החתן כמה שנים, וחזר בו או מת, מחזירים אף המאכל והמשתה, שלא התחייב לזונו אלא על דעת שישאנה, ועי' נתיבות משפט (אלגאזי) ד' קח ב בד' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו.</ref>. היו הסבלונות שוים יותר ממאה מנה, יש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שצריך שיאכל החתן יותר משווה דינר<ref>עצי ארזים שם ס"ק ח וי, בד' רי"ו שבציון 355.</ref>. ויש מהראשונים שכתבו, שאפילו היו הסבלונות שוים אלף מנה, ואכל החתן שווה דינר, אין מחזירים הסבלונות<ref>יד רמ"ה שם.</ref>. בטעם שכשאכל עמהם החתן אין מחזירים הסבלונות, כתבו ראשונים שמחמת חיבת השמחה שאכל ושתה עמהם מחל הסבלונות<ref>רשב"ם שם. וכעי"ז בעליות דר"י ובר"י קרקושא (בשיטת הקדמונים): כיון שנהנה מן הסעודה שעושין לשמחת סבלונות. ועי' ר"י בן חכמון שם, שע"י שמחת האכילה, נראית חשיבותו ומחמת כך מוחל. ועי' עצי ארזים שם ס"ק ח, שמחמת שמחת סעודת מצוה מוחל הסבלונות, ומ', שסבלונות ששלח לאחר מכן, אינו מוחל, וצ"ב.</ref>. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם, שאותם הסבלונות שלחם על דעת לאוכלם בסעודה, וכשאוכל עמהם מסיח דעתו מהם ומוחל הכל<ref>עי' רבינו גרשום שם. ונפ"מ, בדברי מאכל שלא נשלחו על דעת לאוכלם בסעודה זו, ולדעה זו אפילו אכל עמהם החתן בסעודה מחזירים סבלונות אלו.</ref>. על סבלונות העשויים ליבלות שלא בלו אם צריך להחזירם, עי' להלן<ref>ציון 382 ואילך, 399 ואילך.</ref>. | ||
שורה 303: | שורה 303: | ||
ויש מן הראשונים שכתבו בדעת רבין סבא, שחולק וסובר שאפילו אכל עמהם החתן סעודת חתן מחזירים הסבלונות, מלבד סבלונות של מאכל ומשתה שכלו - וכן סבלונות מועטים שבלו מחמת תשמיש<ref>ר"י מגאש שלהלן; רמב"ם שם הכ"ב; מאירי שם. ועי' ציון 386, שלדעתם אם סבלונות אלו בעין, מחזירים אותם.</ref> - שאפילו לא אכל עמהם החתן סעודת חתן, אין מחזירים אותם<ref>ב"ב קמו ב. ר"י מגאש שם; שו"ת הרשב"א שם ד"ה ולענין; מאירי שם; שו"ת הריב"ש סוס"י צז וסי' צא; מ"מ שם הכ"א ושו"ת מהר"ם אלשקר סי' מד ולח"מ שם כב ובהגר"א שם ס"ק ו, בד' הרמב"ם שם. וכ"מ בשו"ת הרא"ם סי' יז, שהוכיח שמאכל ומשתה אינם חשובים סבלונות, עי' ציון 11. ועי' ר"י מגאש ומאירי שם, שמ' שרבין סבא חולק על המשנה שם, ועי' יד רמ"ה ונתיבות משפט ד' קט א ושו"ת מהריט"ץ סי' י ד"ה ובאמת שתמהו, ועי' נתיבות משפט שם, שפסקו כר' אחא שר הבירה בברייתא שם א, ועי' עצי ארזים סי' נ ס"ק ה ויא, ועי' טיב קידושין אה"ע שם ס"ק ז ויב ומרומי שדה ב"ב שם וציון 324. ועי' תוספ' שם פ"י: סבלונות קיימות במקומן, ועי' חזו"י שם, שהיינו כדעה זו, שאפילו אכל עמהם החתן בסעודה מחזירים סבלונות הקיימות לחתן, ועי' מצפה שמואל ומנחת ביכורים שם שפי' שהסבלונות נשארות ביד הכלה, ועי' ציון 361.</ref>. בטעם שלדעתם אין מחזירים סבלונות של מאכל ומשתה ואפילו לא אכל עמהם סעודת חתן, כתבו אחרונים, שכיון שהם דברים שאינם מתקיימים, מוחל עליהם אפילו אם יחזרו בהם<ref>שו"ת מהריט"ץ סי' י ד"ה אמנם. וכעי"ז בשו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כ ד"ה ואפילו מר"מ די בוטון.</ref>. ואף להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים, שיש שפסקו שדווקא אם אכל החתן עמהם סעודת חתן אין מחזירים הסבלונות, אבל אם לא אכל החתן עמהם מחזירים אף סבלונות של מאכל ומשתה<ref>עי' השגות הראב"ד לרמב"ם שם; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ד); טור שם; רמ"א בשו"ע שם ג; לבוש שם. ועי' רי"ו שם ושו"ת מהר"ם אלשקר שם וב"י וב"ח שם, שכ"נ ד' הרי"ף (שם סח א), ועי' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' רלד ונתיבות משפט ד' קז א, בדעתם. ועי' ב"י וב"ח שם, שכ"ד הרא"ש שם פ"ט סי' טו. ועי' שו"ת מהר"ם אלשקר שם וב"י וב"ח שם, שכ"ד הטור שם. וכ"פ בשו"ת דברי ריבות סי' צח ור"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג ושו"ת מהרי"ט סוס"י כב. ועי' ב"ש ובהגר"א שם ס"ק ו, שכ"ד רוה"פ.</ref>, ויש שפסקו שאפילו אכל עמהם החתן מחזירים הסבלונות, מלבד סבלונות של מאכל ומשתה - וכן סבלונות מועטים שבלו - שאינם חוזרים<ref>ראשונים שבציון 339; רמב"ם זכיה שם ובפהמ"ש שם; שו"ת הריב"ש סי' צז; ב"י בבד"ה ובשו"ע שם ג. ועי' שו"ת מהרי"ט סוס"י כב, בד' ר' קלונימוס ב"ר יהודה שבאו"ז ב"ב סי' קעו. ועי' שו"ת מגן גבורים סוס"י עד, שלהלכה, אפילו המאכל והמשתה בעין, יכולה הכלה לומר, קים לי כדעה זו, ע"ע קים לי, ואין מוציאים מידה.</ref>. ומהראשונים יש שמחלקים, שאם אכל החתן סעודת חתן, סבלונות העשויים ליבלות אינם חוזרים, ואם לא אכל החתן סעודת חתן, מחזירים כל הסבלונות, מלבד סבלונות של מאכל ומשתה שאינם חוזרים<ref>קיצור פסקי הרא"ש שם פ"ט סי' טו. וע"ש, שמחלק בין דברים שעומדים להשתמש בהם בבית אביה, לדברים שאינם עומדים להשתמש בהם בבית אביה. ועי' מלאכת שלמה (חכים) לרמב"ם שם, שתמה.</ref>. | ויש מן הראשונים שכתבו בדעת רבין סבא, שחולק וסובר שאפילו אכל עמהם החתן סעודת חתן מחזירים הסבלונות, מלבד סבלונות של מאכל ומשתה שכלו - וכן סבלונות מועטים שבלו מחמת תשמיש<ref>ר"י מגאש שלהלן; רמב"ם שם הכ"ב; מאירי שם. ועי' ציון 386, שלדעתם אם סבלונות אלו בעין, מחזירים אותם.</ref> - שאפילו לא אכל עמהם החתן סעודת חתן, אין מחזירים אותם<ref>ב"ב קמו ב. ר"י מגאש שם; שו"ת הרשב"א שם ד"ה ולענין; מאירי שם; שו"ת הריב"ש סוס"י צז וסי' צא; מ"מ שם הכ"א ושו"ת מהר"ם אלשקר סי' מד ולח"מ שם כב ובהגר"א שם ס"ק ו, בד' הרמב"ם שם. וכ"מ בשו"ת הרא"ם סי' יז, שהוכיח שמאכל ומשתה אינם חשובים סבלונות, עי' ציון 11. ועי' ר"י מגאש ומאירי שם, שמ' שרבין סבא חולק על המשנה שם, ועי' יד רמ"ה ונתיבות משפט ד' קט א ושו"ת מהריט"ץ סי' י ד"ה ובאמת שתמהו, ועי' נתיבות משפט שם, שפסקו כר' אחא שר הבירה בברייתא שם א, ועי' עצי ארזים סי' נ ס"ק ה ויא, ועי' טיב קידושין אה"ע שם ס"ק ז ויב ומרומי שדה ב"ב שם וציון 324. ועי' תוספ' שם פ"י: סבלונות קיימות במקומן, ועי' חזו"י שם, שהיינו כדעה זו, שאפילו אכל עמהם החתן בסעודה מחזירים סבלונות הקיימות לחתן, ועי' מצפה שמואל ומנחת ביכורים שם שפי' שהסבלונות נשארות ביד הכלה, ועי' ציון 361.</ref>. בטעם שלדעתם אין מחזירים סבלונות של מאכל ומשתה ואפילו לא אכל עמהם סעודת חתן, כתבו אחרונים, שכיון שהם דברים שאינם מתקיימים, מוחל עליהם אפילו אם יחזרו בהם<ref>שו"ת מהריט"ץ סי' י ד"ה אמנם. וכעי"ז בשו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כ ד"ה ואפילו מר"מ די בוטון.</ref>. ואף להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים, שיש שפסקו שדווקא אם אכל החתן עמהם סעודת חתן אין מחזירים הסבלונות, אבל אם לא אכל החתן עמהם מחזירים אף סבלונות של מאכל ומשתה<ref>עי' השגות הראב"ד לרמב"ם שם; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ד); טור שם; רמ"א בשו"ע שם ג; לבוש שם. ועי' רי"ו שם ושו"ת מהר"ם אלשקר שם וב"י וב"ח שם, שכ"נ ד' הרי"ף (שם סח א), ועי' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' רלד ונתיבות משפט ד' קז א, בדעתם. ועי' ב"י וב"ח שם, שכ"ד הרא"ש שם פ"ט סי' טו. ועי' שו"ת מהר"ם אלשקר שם וב"י וב"ח שם, שכ"ד הטור שם. וכ"פ בשו"ת דברי ריבות סי' צח ור"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג ושו"ת מהרי"ט סוס"י כב. ועי' ב"ש ובהגר"א שם ס"ק ו, שכ"ד רוה"פ.</ref>, ויש שפסקו שאפילו אכל עמהם החתן מחזירים הסבלונות, מלבד סבלונות של מאכל ומשתה - וכן סבלונות מועטים שבלו - שאינם חוזרים<ref>ראשונים שבציון 339; רמב"ם זכיה שם ובפהמ"ש שם; שו"ת הריב"ש סי' צז; ב"י בבד"ה ובשו"ע שם ג. ועי' שו"ת מהרי"ט סוס"י כב, בד' ר' קלונימוס ב"ר יהודה שבאו"ז ב"ב סי' קעו. ועי' שו"ת מגן גבורים סוס"י עד, שלהלכה, אפילו המאכל והמשתה בעין, יכולה הכלה לומר, קים לי כדעה זו, ע"ע קים לי, ואין מוציאים מידה.</ref>. ומהראשונים יש שמחלקים, שאם אכל החתן סעודת חתן, סבלונות העשויים ליבלות אינם חוזרים, ואם לא אכל החתן סעודת חתן, מחזירים כל הסבלונות, מלבד סבלונות של מאכל ומשתה שאינם חוזרים<ref>קיצור פסקי הרא"ש שם פ"ט סי' טו. וע"ש, שמחלק בין דברים שעומדים להשתמש בהם בבית אביה, לדברים שאינם עומדים להשתמש בהם בבית אביה. ועי' מלאכת שלמה (חכים) לרמב"ם שם, שתמה.</ref>. | ||
=== לא אכל החתן עמהם סעודה === | |||
לא אכל החתן בבית חמיו סעודת חתן, מחזירים כל הסבלונות לדברי הכל<ref>משנה וגמ' שם.</ref>, מלבד שיעור אכילתו של החתן שאין צריך להחזירו<ref>רבינו גרשום שם.</ref>. ויש מן הראשונים מחלקים שדווקא שאר סבלונות העשויים ליבלות מחזירים, אבל מאכל ומשתה אין מחזירים, שהרי שלחם מלכתחילה לאכילה, ומה היה על הכלה לעשות כיון שהיא אינה חוזרת בה<ref>יד רמ"ה שם א וב. ועי' ציון 419, שכשהכלה עצמה חוזרת בה מחזירים כל הסבלונות.</ref>. אכל החתן מן הסעודה לבדו - בלא הכלה ואביה - ואפילו רכב על סוסו בפתח בית חמיו והביאו לו לאכול מהסעודה שווה דינר, אין מחזירים הסבלונות, לסוברים כן<ref>עי' גמ' שם. ועי' שו"ת רדב"ז ח"א סי' שכט, שאף א"צ שיראה הכלה. וצ"ב אם לא אכל החתן בביתו מאותה סעודה אם מחל הסבלונות.</ref>. שלחו לחתן מהסעודה לביתו, או ששלוחו של החתן אכל עמהם בסעודה, נסתפקו בתלמוד אם מחזירים הסבלונות ולא נפשט<ref>גמ' שם. ועי' עצי ארזים סי' נ ס"ק ח, בצדדי הספק. וע"ש שתלה במח' ר' יהודה ור' יוסי בפסחים מט א אם סעודת אירוסין חשובה סעודת מצוה, ע"ע סעודת מצוה.</ref>. להלכה נחלקו ראשונים, יש מן הראשונים סוברים שמחזירים הסבלונות<ref>נ"י שם (סח ב בדפי הרי"ף). ועי' כתונת פסים שם שתמה, ועי' נתיבות משפט ד' קט ב ועצי ארזיםהשם והמקנה קו"א שם ס"ק ז.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שמספק אין מחזירים הסבלונות<ref>ע"ע המוציא מחברו עליו הראיה. יד רמ"ה שם; ריטב"א שם; רא"ש שם פ"ט סי' טו; קיצור פסקי הרא"ש שם; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ד); טור אה"ע נ; ב"י שם; ב"ש שם ס"ק ו.</ref>, ואם תפס החתן אין מוציאין מידו<ref>ע"ע תפיסה. ריטב"א שם.</ref>. | לא אכל החתן בבית חמיו סעודת חתן, מחזירים כל הסבלונות לדברי הכל<ref>משנה וגמ' שם.</ref>, מלבד שיעור אכילתו של החתן שאין צריך להחזירו<ref>רבינו גרשום שם.</ref>. ויש מן הראשונים מחלקים שדווקא שאר סבלונות העשויים ליבלות מחזירים, אבל מאכל ומשתה אין מחזירים, שהרי שלחם מלכתחילה לאכילה, ומה היה על הכלה לעשות כיון שהיא אינה חוזרת בה<ref>יד רמ"ה שם א וב. ועי' ציון 419, שכשהכלה עצמה חוזרת בה מחזירים כל הסבלונות.</ref>. אכל החתן מן הסעודה לבדו - בלא הכלה ואביה - ואפילו רכב על סוסו בפתח בית חמיו והביאו לו לאכול מהסעודה שווה דינר, אין מחזירים הסבלונות, לסוברים כן<ref>עי' גמ' שם. ועי' שו"ת רדב"ז ח"א סי' שכט, שאף א"צ שיראה הכלה. וצ"ב אם לא אכל החתן בביתו מאותה סעודה אם מחל הסבלונות.</ref>. שלחו לחתן מהסעודה לביתו, או ששלוחו של החתן אכל עמהם בסעודה, נסתפקו בתלמוד אם מחזירים הסבלונות ולא נפשט<ref>גמ' שם. ועי' עצי ארזים סי' נ ס"ק ח, בצדדי הספק. וע"ש שתלה במח' ר' יהודה ור' יוסי בפסחים מט א אם סעודת אירוסין חשובה סעודת מצוה, ע"ע סעודת מצוה.</ref>. להלכה נחלקו ראשונים, יש מן הראשונים סוברים שמחזירים הסבלונות<ref>נ"י שם (סח ב בדפי הרי"ף). ועי' כתונת פסים שם שתמה, ועי' נתיבות משפט ד' קט ב ועצי ארזיםהשם והמקנה קו"א שם ס"ק ז.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שמספק אין מחזירים הסבלונות<ref>ע"ע המוציא מחברו עליו הראיה. יד רמ"ה שם; ריטב"א שם; רא"ש שם פ"ט סי' טו; קיצור פסקי הרא"ש שם; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ד); טור אה"ע נ; ב"י שם; ב"ש שם ס"ק ו.</ref>, ואם תפס החתן אין מוציאין מידו<ref>ע"ע תפיסה. ריטב"א שם.</ref>. | ||
=== אכל פחות משווה דינר === | |||
אכל החתן עמהם בסעודת חתן פחות משווה דינר אמר רבא שמחזירים כל הסבלונות, ואפילו העשויים ליבלות<ref>ב"ב קמו א; לבוש אה"ע סי' נ ס"ג, ועי' ציון 357. ועי' ראשונים שבציון 342, שלדעתם אפילו אכל החתן עמהם שווה דינר, מחזירים הסבלונות.</ref>. ומהראשונים יש הסוברים, שדברי רבא נדחו בתלמוד, ואפילו אכל פחות משווה דינר אין צריך להחזיר הסבלונות<ref>ר"י בן חכמון ב"ב שם. ועי' רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה טור ד): ואפילו בדינר או פחות, ועי' עצי ארזים שם ס"ק ח, שהוא ט"ס. ונ' שמ"מ פחות משוה פרוטה, אינה חשובה אכילה, וחשוב כאילו לא אכל בסעודה, ע"ע פרוטה.</ref>. ויש מהראשונים סוברים שנסתפקו בתלמוד אם אכל שווה מחצית או שליש דינר, אם מוחל מחצית או שליש מהסבלונות, ולא נפשט<ref>ר"ח, הובא ברשב"ם שם; תוס' שם ד"ה איבעיא; ר"י בן חכמון שם, לד' רבא שבציון 319; יד רמ"ה שם; פרי"ד שם; ר"י קרקושא, בשיטת הקדמונים שם; ריטב"א שם; קיצור פסקי הרא"ש שם פ"ט סי' טו ובטור שם, ועי' פרישה שם ס"ק י בדעתו; ר"ן שם. וע"ש שגרסו בגמ' מהו שישלש בסבלונות. ועי' המקנה קו"א שם ס"ק ז.</ref>. ומהראשונים יש שסוברים שנסתפקו בתלמוד בששלח חמישים מנה ואכל עמהם בסעודה חצי דינר או אם שלח עשרים וחמשה מנים ואכל רביע הדינר, אם מוחל הסבלונות, ולא נפשט<ref>עי' ציון 332. ר"י מגאש שם; רי"ו שם; ר"ן שם בשם איכא מאן דפריש; רא"ם בשטמ"ק שם. ועי' עצי ארזים שם ס"ק י, שלדעות אלו אין מחזירים הסבלונות לחצאין, וע"כ אם אכל מחצית או שליש דינר מחזירים הכל. ועי' עצי ארזים שם, הטעם שפירשו כך בגמ'. ועי' ציון 397.</ref>. להלכה כתבו ראשונים, שמספק אם אכל שווה מחצית או שליש הדינר, אין מחזירים מחצית או שליש הסבלונות<ref>יד רמ"ה שם; קיצור פסקי הרא"ש שם וטור שם; ב"ש שם ס"ק ו. ועי' גל' מהרש"א לח"מ שם סק"ח.</ref>, ויש מהאחרונים שכתב בדעת ראשונים, שמחזירים כל הסבלונות<ref>נתיבות משפט ד' קט ב, בד' נ"י שבציון 349. ועי' לבוש שבציון 352.</ref>. שלח סבלונות ששויים חמישים מנה והשביחו ועמדו על מאה מנה, ואכל שם החתן שווה מחצית הדינר, יש מהראשונים שכתבו שנסתפקו בתלמוד אם הולכים אחר שעת שליחתם שהיו שוים חמישים מנה, ואין מחזירים אותם לסוברים כן<ref>עי' ציון 355.</ref>, או שהולכים אחר שעת חזרה שהם שוים מאה מנה, ומחזירים הסבלונות, ולא נפשט<ref>ר"י מגאש שם בפי' א'; מאירי שם; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נו א); רא"ם בשטמ"ק שם.</ref>. | אכל החתן עמהם בסעודת חתן פחות משווה דינר אמר רבא שמחזירים כל הסבלונות, ואפילו העשויים ליבלות<ref>ב"ב קמו א; לבוש אה"ע סי' נ ס"ג, ועי' ציון 357. ועי' ראשונים שבציון 342, שלדעתם אפילו אכל החתן עמהם שווה דינר, מחזירים הסבלונות.</ref>. ומהראשונים יש הסוברים, שדברי רבא נדחו בתלמוד, ואפילו אכל פחות משווה דינר אין צריך להחזיר הסבלונות<ref>ר"י בן חכמון ב"ב שם. ועי' רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה טור ד): ואפילו בדינר או פחות, ועי' עצי ארזים שם ס"ק ח, שהוא ט"ס. ונ' שמ"מ פחות משוה פרוטה, אינה חשובה אכילה, וחשוב כאילו לא אכל בסעודה, ע"ע פרוטה.</ref>. ויש מהראשונים סוברים שנסתפקו בתלמוד אם אכל שווה מחצית או שליש דינר, אם מוחל מחצית או שליש מהסבלונות, ולא נפשט<ref>ר"ח, הובא ברשב"ם שם; תוס' שם ד"ה איבעיא; ר"י בן חכמון שם, לד' רבא שבציון 319; יד רמ"ה שם; פרי"ד שם; ר"י קרקושא, בשיטת הקדמונים שם; ריטב"א שם; קיצור פסקי הרא"ש שם פ"ט סי' טו ובטור שם, ועי' פרישה שם ס"ק י בדעתו; ר"ן שם. וע"ש שגרסו בגמ' מהו שישלש בסבלונות. ועי' המקנה קו"א שם ס"ק ז.</ref>. ומהראשונים יש שסוברים שנסתפקו בתלמוד בששלח חמישים מנה ואכל עמהם בסעודה חצי דינר או אם שלח עשרים וחמשה מנים ואכל רביע הדינר, אם מוחל הסבלונות, ולא נפשט<ref>עי' ציון 332. ר"י מגאש שם; רי"ו שם; ר"ן שם בשם איכא מאן דפריש; רא"ם בשטמ"ק שם. ועי' עצי ארזים שם ס"ק י, שלדעות אלו אין מחזירים הסבלונות לחצאין, וע"כ אם אכל מחצית או שליש דינר מחזירים הכל. ועי' עצי ארזים שם, הטעם שפירשו כך בגמ'. ועי' ציון 397.</ref>. להלכה כתבו ראשונים, שמספק אם אכל שווה מחצית או שליש הדינר, אין מחזירים מחצית או שליש הסבלונות<ref>יד רמ"ה שם; קיצור פסקי הרא"ש שם וטור שם; ב"ש שם ס"ק ו. ועי' גל' מהרש"א לח"מ שם סק"ח.</ref>, ויש מהאחרונים שכתב בדעת ראשונים, שמחזירים כל הסבלונות<ref>נתיבות משפט ד' קט ב, בד' נ"י שבציון 349. ועי' לבוש שבציון 352.</ref>. שלח סבלונות ששויים חמישים מנה והשביחו ועמדו על מאה מנה, ואכל שם החתן שווה מחצית הדינר, יש מהראשונים שכתבו שנסתפקו בתלמוד אם הולכים אחר שעת שליחתם שהיו שוים חמישים מנה, ואין מחזירים אותם לסוברים כן<ref>עי' ציון 355.</ref>, או שהולכים אחר שעת חזרה שהם שוים מאה מנה, ומחזירים הסבלונות, ולא נפשט<ref>ר"י מגאש שם בפי' א'; מאירי שם; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נו א); רא"ם בשטמ"ק שם.</ref>. | ||
=== אכל דבר איסור === | |||
אכל החתן עמהם בסעודה ואחר כך נודע שהיה דבר איסור, צידדו אחרונים שאינה חשובה סעודה לענין זה, ואם חזרו בהם מחזירים הסבלונות, שאף על פי שבשעת אכילה שמח עמהם, מכל מקום לאחר שנודע הדבר, חשוב בעיניו כאילו לא אכל ואינו מוחל הסבלונות<ref>מלאכת שלמה (חכים) זכיה פ"ו סוף הכ"א, ע"פ ירו' תרומות פ"ו ה"ב ותוס' יו"ט שם מ"ג. ונ' מדבריו, שבאופן שידע בשעת האכילה שהדבר אסור, מוחל הסבלונות, שהרי לא קץ במאכל.</ref>. | אכל החתן עמהם בסעודה ואחר כך נודע שהיה דבר איסור, צידדו אחרונים שאינה חשובה סעודה לענין זה, ואם חזרו בהם מחזירים הסבלונות, שאף על פי שבשעת אכילה שמח עמהם, מכל מקום לאחר שנודע הדבר, חשוב בעיניו כאילו לא אכל ואינו מוחל הסבלונות<ref>מלאכת שלמה (חכים) זכיה פ"ו סוף הכ"א, ע"פ ירו' תרומות פ"ו ה"ב ותוס' יו"ט שם מ"ג. ונ' מדבריו, שבאופן שידע בשעת האכילה שהדבר אסור, מוחל הסבלונות, שהרי לא קץ במאכל.</ref>. | ||
=== אכל סעודה אחרת === | |||
אכל החתן עמהם בסעודה אחרת - שאינה סעודת חתן - אפילו אכל שווה דינר, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שמחזירים הסבלונות<ref>נתיבות משפט ד' קו ב, בד' רי"ו נכ"ג ח"ב שכ' סעודת חתן כלומר סעודת אירוסין, ובד' טור אה"ע נ; חס"ד ב"ב פ"י ה"ד; או"ש זכיה פ"ו הכ"א. ועי' חס"ד ואו"ש שם, שכ"מ בתוספ' שם פ"י, ועי' ציון 339 שנחלקו בד' התוספ'. ועי' נתיבות משפט שם בד' ב"י שלהלן.</ref>. ואפילו אכל סעודת חתן לאחר זמן - ולא מיד כשהביא החתן הסבלונות - כתבו אחרונים בדעת ראשונים שמחזירים הסבלונות<ref>ב"י וב"ח שם בד' הטור שם, והובא בפרישה שם ס"ק ג. ועי' ב"ח שם, שכ"מ בגמ' ב"ב קמו א. ועי' המקנה קו"א שם ס"ק ז בטעם הדבר.</ref>. בטעם הדבר כתבו אחרונים, שדווקא כשאוכל מיד לאחר שליחת הסבלונות מוחל עליהם מחמת שמחת אכילתם<ref>עי' ציון 335. ב"י שם. ועי' ציון 336 ואילך.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים בדעת ראשונים וסוברים שאפילו אכל מהסעודה לאחר זמן, אין מחזירים הסבלונות<ref>ב"י שם בתי' הב', והובא בפרישה שם; שו"ת מגן גבורים סי' עד ד"ה אמנם לא.</ref>. | אכל החתן עמהם בסעודה אחרת - שאינה סעודת חתן - אפילו אכל שווה דינר, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שמחזירים הסבלונות<ref>נתיבות משפט ד' קו ב, בד' רי"ו נכ"ג ח"ב שכ' סעודת חתן כלומר סעודת אירוסין, ובד' טור אה"ע נ; חס"ד ב"ב פ"י ה"ד; או"ש זכיה פ"ו הכ"א. ועי' חס"ד ואו"ש שם, שכ"מ בתוספ' שם פ"י, ועי' ציון 339 שנחלקו בד' התוספ'. ועי' נתיבות משפט שם בד' ב"י שלהלן.</ref>. ואפילו אכל סעודת חתן לאחר זמן - ולא מיד כשהביא החתן הסבלונות - כתבו אחרונים בדעת ראשונים שמחזירים הסבלונות<ref>ב"י וב"ח שם בד' הטור שם, והובא בפרישה שם ס"ק ג. ועי' ב"ח שם, שכ"מ בגמ' ב"ב קמו א. ועי' המקנה קו"א שם ס"ק ז בטעם הדבר.</ref>. בטעם הדבר כתבו אחרונים, שדווקא כשאוכל מיד לאחר שליחת הסבלונות מוחל עליהם מחמת שמחת אכילתם<ref>עי' ציון 335. ב"י שם. ועי' ציון 336 ואילך.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים בדעת ראשונים וסוברים שאפילו אכל מהסעודה לאחר זמן, אין מחזירים הסבלונות<ref>ב"י שם בתי' הב', והובא בפרישה שם; שו"ת מגן גבורים סי' עד ד"ה אמנם לא.</ref>. | ||
=== סעודת חתן בזמן הזה === | |||
בזמן הזה שאין נוהגים לעשות סעודה בעת שהחתן שולח סבלונות לכלה<ref>עי' ציון 33.</ref>, יש מהאחרונים שכתבו, שהסעודה שעושים בעת התנאים ובאותה השעה שמחים יחד, חשוב כאכל עמהם החתן בסעודה, ומוחל הסבלונות העשויים ליבלות, לסוברים כן<ref>ערוה"ש אה"ע סי' נ סי"ז.</ref>, שבזמן הזה יש יותר התקשרות אהבה בין החתן לכלה בעת קישורי התנאים, מאשר אכילת החתן עמהם בסעודה בזמן התלמוד<ref>שם סי"ח.</ref>. | בזמן הזה שאין נוהגים לעשות סעודה בעת שהחתן שולח סבלונות לכלה<ref>עי' ציון 33.</ref>, יש מהאחרונים שכתבו, שהסעודה שעושים בעת התנאים ובאותה השעה שמחים יחד, חשוב כאכל עמהם החתן בסעודה, ומוחל הסבלונות העשויים ליבלות, לסוברים כן<ref>ערוה"ש אה"ע סי' נ סי"ז.</ref>, שבזמן הזה יש יותר התקשרות אהבה בין החתן לכלה בעת קישורי התנאים, מאשר אכילת החתן עמהם בסעודה בזמן התלמוד<ref>שם סי"ח.</ref>. | ||
=== סבלונות בגדים === | |||
סבלונות של בגדים, נחלקו בהם אחרונים בדעת ראשונים אם חשובים כסבלונות העשויים ליבלות, או שחשובים כסבלונות שאינם עשויים ליבלות: יש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שדווקא כלי כסף וכלי זהב חשובים סבלונות שאינם עשויים ליבלות, אבל בגדים חשובים סבלונות העשויים ליבלות<ref>נתיבות משפט ד' קז א, בד' רשב"ם רמב"ן ור"ן ב"ב קמו א; שארית יהודה (טאיטצק) הגהות טור אה"ע ד' מא ב בד' הר"ן ונ"י שם (סח א בדפי הרי"ף), ועי' ציון 370 ואילך; שו"ת מגן גבורים סי' עד סוד"ה ומדכתב, בד' נ"י שם. ועי' שארית יהודה שם, שכ"מ בגמ' שם, ועי' מגן גבורים שם ד"ה ולע"ד. ועי' שארית יהודה שם, שכ"ד הטור אה"ע סי' נ, ועי' ציון 370 ואילך. ועי' ב"י שם, שנדחק בד' הר"ן במש"כ שבגדים חשובים כאינם עשויים ליבלות, שהיינו בייבא וסבכתא, עי' ציונים 373,370, ועי' נתיבות משפט שם, שתמה עליו. ועי' ערוה"ש שם סי"ג, שנראה שסובר בד' הטור, שכל הבגדים חשובים כייבא וסבתכא, שאף אם הם בעין אין מחזירים אותם, וצ"ב.</ref>. ויש מהראשונים שחולקים וסוברים, שאף בגדים - שאינם ממהרים ליבלות<ref>עי' ציון הנ"ל.</ref> - חשובים סבלונות שאינם עשויים ליבלות<ref>ר"י בן חכמון ב"ב שם; ב"י שם ונתיבות משפט שם ומגן גבורים שם סוד"ה הן, בד' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו ורי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה טור ד). וכ"מ ברבינו גרשום ב"ב שם. ועי' ב"י שם, שכ"ד הטור שם, ועי' נתיבות משפט ד' קז ב, שתמה עליו, ועי' ציון 368 וציון הבא, ועי' שו"ת מגן גבורים שם ד"ה ותמיהתו. ועי' ב"י שם, בד' הר"ן שם, ועי' ציון הבא. ועי' מגן גבורים שם ד"ה ומדברי, בד' הרמב"ן שם ב.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שיש בגדים שחשובים עשויים ליבלות, ויש בגדים שחשובים אינם חשובים ליבלות, והכל לפי ראות עיני הדיין<ref>ר"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג, בד' הר"ן שם ובד' הטור שם, ועי' ציון הקודם וציון 368; עי' ב"ש שם ס"ק ו: הכל לפי הענין. ועי' ר"ש גאון שם, שכ"מ לדעות שבציון 394.</ref>, וכתבו אחרונים, שבגדים שבזמנינו חשובים אינם עשויים ליבלות<ref>עי' ערוה"ש שם סי"ז.</ref>. בגדים שאינם חשובים הממהרים ליבלות, אמרו בתלמוד שחשובים סבלונות העשויים ליבלות<ref>ב"ב שם ייבא (ועי' הערוך ע' ייכא והערוך השלם ע' בייכא שגרס ייכא, ועי' יד רמ"ה שם שגרס יוכא, ועי' המקנה קו"א סי' נ ס"ק ה, שנ' שגרס בייבא, ועי' דק"ס שם) וסבכתא, ועי' רבינו גרשום ור"י מגאש ורשב"ם ומאירי שם ושא"ר שם. ועי' רשב"ם שפי' ייבא וסבכתא: צעיפים וקישורי נשים, ועי' ר"י בן חכמון ויד רמ"ה שם, ועי' רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ד): מנעלים ושבכא. ועי' עליות דר"י ונ"י שם (סח א בדפי הרי"ף) בשם מפרשים, שייבא וסבכתא הם מלבושים שדרכם ליבלות בעודה בבית אביה, ועי' ציון 325.</ref>. על השולח כמה בגדים הממהרים ליבלות, אם חשובים יתר הבגדים כאינם עשויים ליבלות, עי' להלן<ref>ציון 394.</ref>. | סבלונות של בגדים, נחלקו בהם אחרונים בדעת ראשונים אם חשובים כסבלונות העשויים ליבלות, או שחשובים כסבלונות שאינם עשויים ליבלות: יש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שדווקא כלי כסף וכלי זהב חשובים סבלונות שאינם עשויים ליבלות, אבל בגדים חשובים סבלונות העשויים ליבלות<ref>נתיבות משפט ד' קז א, בד' רשב"ם רמב"ן ור"ן ב"ב קמו א; שארית יהודה (טאיטצק) הגהות טור אה"ע ד' מא ב בד' הר"ן ונ"י שם (סח א בדפי הרי"ף), ועי' ציון 370 ואילך; שו"ת מגן גבורים סי' עד סוד"ה ומדכתב, בד' נ"י שם. ועי' שארית יהודה שם, שכ"מ בגמ' שם, ועי' מגן גבורים שם ד"ה ולע"ד. ועי' שארית יהודה שם, שכ"ד הטור אה"ע סי' נ, ועי' ציון 370 ואילך. ועי' ב"י שם, שנדחק בד' הר"ן במש"כ שבגדים חשובים כאינם עשויים ליבלות, שהיינו בייבא וסבכתא, עי' ציונים 373,370, ועי' נתיבות משפט שם, שתמה עליו. ועי' ערוה"ש שם סי"ג, שנראה שסובר בד' הטור, שכל הבגדים חשובים כייבא וסבתכא, שאף אם הם בעין אין מחזירים אותם, וצ"ב.</ref>. ויש מהראשונים שחולקים וסוברים, שאף בגדים - שאינם ממהרים ליבלות<ref>עי' ציון הנ"ל.</ref> - חשובים סבלונות שאינם עשויים ליבלות<ref>ר"י בן חכמון ב"ב שם; ב"י שם ונתיבות משפט שם ומגן גבורים שם סוד"ה הן, בד' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו ורי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה טור ד). וכ"מ ברבינו גרשום ב"ב שם. ועי' ב"י שם, שכ"ד הטור שם, ועי' נתיבות משפט ד' קז ב, שתמה עליו, ועי' ציון 368 וציון הבא, ועי' שו"ת מגן גבורים שם ד"ה ותמיהתו. ועי' ב"י שם, בד' הר"ן שם, ועי' ציון הבא. ועי' מגן גבורים שם ד"ה ומדברי, בד' הרמב"ן שם ב.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שיש בגדים שחשובים עשויים ליבלות, ויש בגדים שחשובים אינם חשובים ליבלות, והכל לפי ראות עיני הדיין<ref>ר"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג, בד' הר"ן שם ובד' הטור שם, ועי' ציון הקודם וציון 368; עי' ב"ש שם ס"ק ו: הכל לפי הענין. ועי' ר"ש גאון שם, שכ"מ לדעות שבציון 394.</ref>, וכתבו אחרונים, שבגדים שבזמנינו חשובים אינם עשויים ליבלות<ref>עי' ערוה"ש שם סי"ז.</ref>. בגדים שאינם חשובים הממהרים ליבלות, אמרו בתלמוד שחשובים סבלונות העשויים ליבלות<ref>ב"ב שם ייבא (ועי' הערוך ע' ייכא והערוך השלם ע' בייכא שגרס ייכא, ועי' יד רמ"ה שם שגרס יוכא, ועי' המקנה קו"א סי' נ ס"ק ה, שנ' שגרס בייבא, ועי' דק"ס שם) וסבכתא, ועי' רבינו גרשום ור"י מגאש ורשב"ם ומאירי שם ושא"ר שם. ועי' רשב"ם שפי' ייבא וסבכתא: צעיפים וקישורי נשים, ועי' ר"י בן חכמון ויד רמ"ה שם, ועי' רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ד): מנעלים ושבכא. ועי' עליות דר"י ונ"י שם (סח א בדפי הרי"ף) בשם מפרשים, שייבא וסבכתא הם מלבושים שדרכם ליבלות בעודה בבית אביה, ועי' ציון 325.</ref>. על השולח כמה בגדים הממהרים ליבלות, אם חשובים יתר הבגדים כאינם עשויים ליבלות, עי' להלן<ref>ציון 394.</ref>. | ||
=== מעות === | |||
חתן שקידש אשה ושלח לה מעות בתורת סבלונות - והוציאה אותם בדברים שאינם של קיימא<ref>חלקת מחוקק אה"ע סי' נ ס"ק ז, והובא בבאה"ט שם ס"ק ו. ומ', שאם מה שקנתה במעות עדיין קיים או אם הוציאה המעות בדברים של קיימא אפילו כלו, צריך להחזירם, וצ"ב.</ref> - כתבו ראשונים שחשוב כסבלונות העשויים ליבלות, שאם אכל עמהם החתן בסעודה אינם חוזרות לסוברים כן, לפי שהמעות ניתנו להוצאה לצורך הסעודה<ref>עליות דר"י ב"ב קמו א, והובא בר"י קרקושא (בשיטת הקדמונים) ובנ"י שם (סח א בדפי הרי"ף); שו"ע שם ג (בדפוס שלפנינו, ובדפו"ר אינו); לבוש שם. וכ"פ בערך לחם שם ודרישה שם ס"ק ב וב"ש שם ס"ק ו. ועי' עצי ארזים שם ס"ק ו, שכ"מ ברמב"ם זכיה פ"ו הכ"ב, שכתב שדברים המתקיימים חוזרים לפי ששלחם לנוי, ומ' שמעות שלא שלחם לנוי, אין מחזירים.</ref>. ומהאחרונים יש שכתבו בדעתם, שאם שלח לה מעות מרובים, מחזירים אותם, שמעות מרובים לא ניתנו להוצאה לצורך הסעודה, וחשובים סבלונות שאינם עשויים ליבלות<ref>נתיבות משפט (אלגאזי) ד' קח ב, בד' הרא"ש ורבינו יונה שם.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחולקים וסוברים, שאף מעות מועטים חשובים כסבלונות שאינם עשויים ליבלות<ref>ערך לחם שם, בד' הרמב"ם שם הכ"ד, וצ"ב. ועי' שו"ת הרא"ש כלל לה סי' ח והובא בטור שם, שנ' מדבריו שחולק וסובר שצריך להחזיר מעות, ועי' שו"ת מהריט"ץ סי' י ד"ה ואם ור"מ די בוטון בשו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כ ד"ה אמנם ושו"ת תורת משה אה"ע סי' א ד"ה ואכתי ואילך, ועי' ציון הקודם. ועי' רשב"ם שם קמה א ד"ה מוהרי, שמ' שסבלונות ממון דינם כסבלונות שאין עשויים ליבלות, שבין אכל שם החתן ובין לא אכל, חוזרים.</ref>. היו המעות בעין, כתבו אחרונים שמחזירים אותם<ref>שו"ת חת"ס ח"ד סוס"י קכח. על שאר סבלונות העשויים ליבלות שבעין, עי' ציונים 382 ואילך, 399 ואילך.</ref>. | חתן שקידש אשה ושלח לה מעות בתורת סבלונות - והוציאה אותם בדברים שאינם של קיימא<ref>חלקת מחוקק אה"ע סי' נ ס"ק ז, והובא בבאה"ט שם ס"ק ו. ומ', שאם מה שקנתה במעות עדיין קיים או אם הוציאה המעות בדברים של קיימא אפילו כלו, צריך להחזירם, וצ"ב.</ref> - כתבו ראשונים שחשוב כסבלונות העשויים ליבלות, שאם אכל עמהם החתן בסעודה אינם חוזרות לסוברים כן, לפי שהמעות ניתנו להוצאה לצורך הסעודה<ref>עליות דר"י ב"ב קמו א, והובא בר"י קרקושא (בשיטת הקדמונים) ובנ"י שם (סח א בדפי הרי"ף); שו"ע שם ג (בדפוס שלפנינו, ובדפו"ר אינו); לבוש שם. וכ"פ בערך לחם שם ודרישה שם ס"ק ב וב"ש שם ס"ק ו. ועי' עצי ארזים שם ס"ק ו, שכ"מ ברמב"ם זכיה פ"ו הכ"ב, שכתב שדברים המתקיימים חוזרים לפי ששלחם לנוי, ומ' שמעות שלא שלחם לנוי, אין מחזירים.</ref>. ומהאחרונים יש שכתבו בדעתם, שאם שלח לה מעות מרובים, מחזירים אותם, שמעות מרובים לא ניתנו להוצאה לצורך הסעודה, וחשובים סבלונות שאינם עשויים ליבלות<ref>נתיבות משפט (אלגאזי) ד' קח ב, בד' הרא"ש ורבינו יונה שם.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחולקים וסוברים, שאף מעות מועטים חשובים כסבלונות שאינם עשויים ליבלות<ref>ערך לחם שם, בד' הרמב"ם שם הכ"ד, וצ"ב. ועי' שו"ת הרא"ש כלל לה סי' ח והובא בטור שם, שנ' מדבריו שחולק וסובר שצריך להחזיר מעות, ועי' שו"ת מהריט"ץ סי' י ד"ה ואם ור"מ די בוטון בשו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כ ד"ה אמנם ושו"ת תורת משה אה"ע סי' א ד"ה ואכתי ואילך, ועי' ציון הקודם. ועי' רשב"ם שם קמה א ד"ה מוהרי, שמ' שסבלונות ממון דינם כסבלונות שאין עשויים ליבלות, שבין אכל שם החתן ובין לא אכל, חוזרים.</ref>. היו המעות בעין, כתבו אחרונים שמחזירים אותם<ref>שו"ת חת"ס ח"ד סוס"י קכח. על שאר סבלונות העשויים ליבלות שבעין, עי' ציונים 382 ואילך, 399 ואילך.</ref>. | ||
=== עשויים ליבלות ולא בלו === | |||
סבלונות העשויים ליבלות - שאינם חוזרים<ref>עי' ציון 332.</ref> - ולא בלו, אם הם דבר מועט - כגון בגד שממהר ליבלות ואינו יקר<ref>עי' ציון 373.</ref> - ואכל שם החתן בסעודת חתן, אמר רבא שאין צריך להחזירם<ref>ב"ב קמו א. וכ"ז כשאכל שם החתן, אבל כשלא אכל, מחזירים אף סבלונות אלו, עי' ציון 344, וכ"כ בראש פינה לב"ש אה"ע סי' נ ס"ק ו.</ref>, משום שנתנם לה במתנה על דעת שתשתמש בהם ומוחל עליהם<ref>רבינו גרשום שם; ר"י מגאש, בנ"י שם; רשב"ם שם ד"ה כגון; יד רמ"ה שם; עליות דר"י שם.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שדווקא אם השתמשה בסבלונות אלו, אין מחזירים אותם, אבל אם לא השתמשה בהם, מחזירים אותם<ref>ב"י שם, בד' הרמב"ם זכיה פ"ו הכ"ב, ועי' נתיבות משפט ד' קז ב ושו"ת מהריט"ץ סי' רסב ושו"ת מגן גבורים סי' עד ד"ה הכלל ומלאכת שלמה לרמב"ם שם הכ"א; ב"י ופרישה שם ונתיבות משפט שם וב"ח שם ס"ק ב וח"מ שם ס"ק ט, בד' הטור שם. ועי' ב"ח נתיבות משפט שם שהוכיחו כן מהגמ' שם.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו, שרבין סבא – שלדעתם מחלק בין שאר סבלונות שחוזרים למאכל ומשתה שאינם חוזרים<ref>עי' ציון 339.</ref> - חולק וסובר שאם בגדים אלו קיימים בעין, מחזירים אותם, ודווקא אם בלו, אין מחזירים אותם<ref>רמב"ם שם הכ"ב ובשו"ת סוס"י פח; מאירי שם; שו"ע שם ג. ועי' שו"ת מהריט"ץ סי' רסב והמקנה קו"א שם ס"ג ד"ה אבל. ועי' שו"ת מהר"ם גלאנטי סי' יד ד"ה אם, שכ"ד כל הפוסקים, וצ"ב. ועי' ציון 338.</ref>. ואף להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים, שיש שפסקו שאפילו היו סבלונות העשויים ליבלות בעין, אין מחזירים אותם<ref>טור שם; רמ"א בשו"ע שם ג; ב"ש שם ס"ק ג. ועי' ב"ש שם שתמה על הטור שהשמיט, וצ"ב. ועי' השגות הראב"ד לרמב"ם שם הכ"א ואו"ז ב"ב סי' קעו מר' קלונימוס ב"ר יהודה והובא בשו"ת הרא"ם סוס"י טז, שאפילו תפס מוציאים מידו.</ref>, ויש שפסקו שאם היו בעין, מחזירים אותם<ref>רמב"ם שם; שו"ע שם.</ref>. | סבלונות העשויים ליבלות - שאינם חוזרים<ref>עי' ציון 332.</ref> - ולא בלו, אם הם דבר מועט - כגון בגד שממהר ליבלות ואינו יקר<ref>עי' ציון 373.</ref> - ואכל שם החתן בסעודת חתן, אמר רבא שאין צריך להחזירם<ref>ב"ב קמו א. וכ"ז כשאכל שם החתן, אבל כשלא אכל, מחזירים אף סבלונות אלו, עי' ציון 344, וכ"כ בראש פינה לב"ש אה"ע סי' נ ס"ק ו.</ref>, משום שנתנם לה במתנה על דעת שתשתמש בהם ומוחל עליהם<ref>רבינו גרשום שם; ר"י מגאש, בנ"י שם; רשב"ם שם ד"ה כגון; יד רמ"ה שם; עליות דר"י שם.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שדווקא אם השתמשה בסבלונות אלו, אין מחזירים אותם, אבל אם לא השתמשה בהם, מחזירים אותם<ref>ב"י שם, בד' הרמב"ם זכיה פ"ו הכ"ב, ועי' נתיבות משפט ד' קז ב ושו"ת מהריט"ץ סי' רסב ושו"ת מגן גבורים סי' עד ד"ה הכלל ומלאכת שלמה לרמב"ם שם הכ"א; ב"י ופרישה שם ונתיבות משפט שם וב"ח שם ס"ק ב וח"מ שם ס"ק ט, בד' הטור שם. ועי' ב"ח נתיבות משפט שם שהוכיחו כן מהגמ' שם.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו, שרבין סבא – שלדעתם מחלק בין שאר סבלונות שחוזרים למאכל ומשתה שאינם חוזרים<ref>עי' ציון 339.</ref> - חולק וסובר שאם בגדים אלו קיימים בעין, מחזירים אותם, ודווקא אם בלו, אין מחזירים אותם<ref>רמב"ם שם הכ"ב ובשו"ת סוס"י פח; מאירי שם; שו"ע שם ג. ועי' שו"ת מהריט"ץ סי' רסב והמקנה קו"א שם ס"ג ד"ה אבל. ועי' שו"ת מהר"ם גלאנטי סי' יד ד"ה אם, שכ"ד כל הפוסקים, וצ"ב. ועי' ציון 338.</ref>. ואף להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים, שיש שפסקו שאפילו היו סבלונות העשויים ליבלות בעין, אין מחזירים אותם<ref>טור שם; רמ"א בשו"ע שם ג; ב"ש שם ס"ק ג. ועי' ב"ש שם שתמה על הטור שהשמיט, וצ"ב. ועי' השגות הראב"ד לרמב"ם שם הכ"א ואו"ז ב"ב סי' קעו מר' קלונימוס ב"ר יהודה והובא בשו"ת הרא"ם סוס"י טז, שאפילו תפס מוציאים מידו.</ref>, ויש שפסקו שאם היו בעין, מחזירים אותם<ref>רמב"ם שם; שו"ע שם.</ref>. | ||
שורה 341: | שורה 341: | ||
שאר סבלונות העשויים ליבלות ולא בלו, כתבו ראשונים שנסתפקו בכך בתלמוד אם צריך להחזירם, ולא נפשט<ref>ר' אברהם אב"ד בשיטת הקדמונים שם; יד רמ"ה שם; פרי"ד שם; עי' או"ז ב"ב סי' קעה.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שהשולח סבלונות העשויים ליבלות לבד, אין מחזירים אותם, ודווקא כששלח - מלבד סבלונות העשויים ליבלות - גם סבלונות שאינם עשויים ליבלות נסתפקו בתלמוד, אם כשמחזירים סבלונות שאינם עשויים ליבלות, מחזירים עמהם גם סבלונות העשויים ליבלות<ref>עי' רשב"ם שם ד"ה בעי: מי הדרי עמהן, ומהרש"א שם והמקנה קו"א שם ס"ק ז בדעתו; המקנה שם, בד' הראשונים שבציון 355.</ref>. להלכה, כתבו ראשונים ואחרונים, שמספק אין מחזירים הסבלונות<ref>השגות הראב"ד לרמב"ם שם הכ"א; יד רמ"ה שם; פרי"ד שם; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ד); קיצור פסקי הרא"ש פ"ט סי' טו, וטור שם ופרישה שם ס"ק ה בדעתו; ב"ש שם ס"ק ו. וע"ע המוציא מחברו עליו הראיה. ועי' נתיבות משפט ד' קט ב, שלנ"י שבציון 349 מחזירים הסבלונות. ועי' ראב"ד שם, שאם תפס אין מוצאין מידו.</ref>. | שאר סבלונות העשויים ליבלות ולא בלו, כתבו ראשונים שנסתפקו בכך בתלמוד אם צריך להחזירם, ולא נפשט<ref>ר' אברהם אב"ד בשיטת הקדמונים שם; יד רמ"ה שם; פרי"ד שם; עי' או"ז ב"ב סי' קעה.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שהשולח סבלונות העשויים ליבלות לבד, אין מחזירים אותם, ודווקא כששלח - מלבד סבלונות העשויים ליבלות - גם סבלונות שאינם עשויים ליבלות נסתפקו בתלמוד, אם כשמחזירים סבלונות שאינם עשויים ליבלות, מחזירים עמהם גם סבלונות העשויים ליבלות<ref>עי' רשב"ם שם ד"ה בעי: מי הדרי עמהן, ומהרש"א שם והמקנה קו"א שם ס"ק ז בדעתו; המקנה שם, בד' הראשונים שבציון 355.</ref>. להלכה, כתבו ראשונים ואחרונים, שמספק אין מחזירים הסבלונות<ref>השגות הראב"ד לרמב"ם שם הכ"א; יד רמ"ה שם; פרי"ד שם; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ד); קיצור פסקי הרא"ש פ"ט סי' טו, וטור שם ופרישה שם ס"ק ה בדעתו; ב"ש שם ס"ק ו. וע"ע המוציא מחברו עליו הראיה. ועי' נתיבות משפט ד' קט ב, שלנ"י שבציון 349 מחזירים הסבלונות. ועי' ראב"ד שם, שאם תפס אין מוצאין מידו.</ref>. | ||
=== סבלונות מאכל ומשתה בעין === | |||
היו הסבלונות של מאכל ומשתה בעין בשעת חזרת הסבלונות: כתבו ראשונים שאפילו היו הסבלונות בעין אם אכל החתן עמהם סעודת חתן אין מחזירים אותם<ref>ריטב"א ב"ב קמו א; טור אה"ע נ; לבוש שם ס"ג. ועי' עצי ארזים שם ס"ק ז, שכ"ד הרמב"ם זכיה פ"ו הכ"א. ועי' המקנה קו"א שם ס"ג, שכ"מ בכמה ראשונים.</ref>, כיון שאפשר לאוכלם ולשתותם<ref>המקנה שם.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שאם היו המאכל והמשתה בעין, מחזירים אותם<ref>יד רמ"ה שם ב.</ref>. ובדעת רבין סבא שסובר שאפילו אכל החתן סעודת חתן מחזירים כל הסבלונות מלבד מאכל ומשתה לסוברים כן<ref>עי' ציון 339. ועי' ציון 332 שי"ח.</ref>, נחלקו ראשונים: יש מהראשונים סוברים שמחזירים אותם<ref>מאירי שם; טיב קידושין שם ס"ק ח, בד' הרמב"ם שם. ועי' ר"ש גאון שלהלן, שכ"מ בפהמ"ש לרמב"ם ב"ב פ"ט מ"ה שבש"ס וילנא: יחזור הכל מלבד מה שאכלו ושתו שאינו חוזר, וע"ש מהדו' קאפח, ועי' ציון הבא.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאף אם היו המאכל והמשתה בעין אין מחזירים אותם<ref>ר"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג ד"ה אמנם, בד' הרמב"ם בפהמ"ש שם, שלא חילק בין אם הסבלונות נאכלו או שקיימים בעין, ועי' ציון הקודם. וכ"מ בר"י מגאש שם ובשו"ת הריב"ש סי' שא, שסתמו ולא חילקו במאכל ומשתה בין בלו ללא בלו. ועי' ריב"ש שם הטעם, ע"פ טעם חזרת הסבלונות שבציון 320, ובדברי מאכל ומשתה ל"ש טעם זה, ודעתו בתורת מתנה גמורה.</ref>. ויש מהאחרונים שכתב בדעת ראשונים לחלק בין אם חוזרים בהם לאחר שידוכים, שמחזירים אפילו הסבלונות שבעין, לחוזרים בהם לאחר קידושין, שאין מחזירים סבלונות שבעין<ref>חלקת מחוקק שם ס"ק יא, בד' הרמ"א שבציון 488.</ref>. | היו הסבלונות של מאכל ומשתה בעין בשעת חזרת הסבלונות: כתבו ראשונים שאפילו היו הסבלונות בעין אם אכל החתן עמהם סעודת חתן אין מחזירים אותם<ref>ריטב"א ב"ב קמו א; טור אה"ע נ; לבוש שם ס"ג. ועי' עצי ארזים שם ס"ק ז, שכ"ד הרמב"ם זכיה פ"ו הכ"א. ועי' המקנה קו"א שם ס"ג, שכ"מ בכמה ראשונים.</ref>, כיון שאפשר לאוכלם ולשתותם<ref>המקנה שם.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שאם היו המאכל והמשתה בעין, מחזירים אותם<ref>יד רמ"ה שם ב.</ref>. ובדעת רבין סבא שסובר שאפילו אכל החתן סעודת חתן מחזירים כל הסבלונות מלבד מאכל ומשתה לסוברים כן<ref>עי' ציון 339. ועי' ציון 332 שי"ח.</ref>, נחלקו ראשונים: יש מהראשונים סוברים שמחזירים אותם<ref>מאירי שם; טיב קידושין שם ס"ק ח, בד' הרמב"ם שם. ועי' ר"ש גאון שלהלן, שכ"מ בפהמ"ש לרמב"ם ב"ב פ"ט מ"ה שבש"ס וילנא: יחזור הכל מלבד מה שאכלו ושתו שאינו חוזר, וע"ש מהדו' קאפח, ועי' ציון הבא.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאף אם היו המאכל והמשתה בעין אין מחזירים אותם<ref>ר"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג ד"ה אמנם, בד' הרמב"ם בפהמ"ש שם, שלא חילק בין אם הסבלונות נאכלו או שקיימים בעין, ועי' ציון הקודם. וכ"מ בר"י מגאש שם ובשו"ת הריב"ש סי' שא, שסתמו ולא חילקו במאכל ומשתה בין בלו ללא בלו. ועי' ריב"ש שם הטעם, ע"פ טעם חזרת הסבלונות שבציון 320, ובדברי מאכל ומשתה ל"ש טעם זה, ודעתו בתורת מתנה גמורה.</ref>. ויש מהאחרונים שכתב בדעת ראשונים לחלק בין אם חוזרים בהם לאחר שידוכים, שמחזירים אפילו הסבלונות שבעין, לחוזרים בהם לאחר קידושין, שאין מחזירים סבלונות שבעין<ref>חלקת מחוקק שם ס"ק יא, בד' הרמ"א שבציון 488.</ref>. | ||
=== כלה ששלחה לחתן === | |||
כלה ששלחה סבלונות לחתן, ולאחר מכן מת אחד מהם או שחזרה בה הכלה, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש מהראשונים והאחרונים שכתבו שדינם כדין סבלונות ששלח החתן לכלה<ref>ר' קלונימוס ב"ר יהודה באו"ז ב"ב סי' קעו, והובא בשו"ת הרא"ם סוס"י טז, ועי' שו"ת מהרי"ט שלהלן בדעתו; שו"ת הרשב"א ח"ג סוס"י צו, ועי' ב"י אה"ע סי' נ שהביא כן מתשובה נוספת ונד' בס' אדעתא דרבנן סי' יא, והובא בשו"ת מהרשד"ם אה"ע סי' לב (הב') וקיז וקעז; שו"ע שם ג; לבוש שם; עי' שו"ת מהריט"ץ סי' י ד"ה ואומר; ר"מ די בוטון בשו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כ ד"ה תשובה ואילך; עי' נחלת שבעה סוף נוסח תנאים אחרונים (בנדמ"ח סוס"י ט); שו"ת תורת משה אה"ע סי' א ד"ה ומעתה; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת סי' קט, בד' רשב"ם ב"ב קמה א ד"ה מוהרי; ערוה"ש שם סי"ט. על פרטי הדינים עי' לעיל ולהלן.</ref> - שמחזירים הסבלונות, בין אותם שעשויים ליבלות ובין אותם שאינם עשויים ליבלות<ref>עי' ציונים 344,316.</ref> - לפי שאין דעתה לשולחם כמתנה גמורה, אלא על דעת שישאנה<ref>שו"ת הרשב"א שם; שו"ע שם ד.</ref>. ואף סבלונות ששלח אבי הכלה לחתן, כתבו ראשונים שמחזירים אותם<ref>עי' שו"ת הרא"ם שם; עי' שו"ת הרשב"א שם ושם; עי' מהריט"ץ שם; עי' ר"מ די בוטון שם; עי' שו"ת תורת משה שם.</ref>. ומכל מקום כתבו אחרונים, שבסבלונות ששלח אבי הכלה - או ששלחה הכלה<ref>עי' ב"מ שם ס"ד.</ref> - אפילו אכל החתן עמהם סעודת חתן מחזירים הסבלונות, שאין אבי הכלה מוחל הסבלונות מחמת שמחת אכילת חתנו בסעודה<ref>עי' ציון 332 ואילך. עי' שו"ת דברי ריבות סי' צח; שו"ת מהרי"ט שם סוס"י כב; שו"ת פני משה ח"ב סי' נ; שו"ת תורת משה אה"ע סי' א ד"ה ואכתי; ב"מ שם. ועי' ב"מ שם שהוסיף, שהואיל והחתן יכול לחזור בו ולגרשה, אינם מוחלים לו הסבלונות. ועי' דברי ריבות שם, שכ"מ בשו"ת הרשב"א שם ושם, ועי' ר"מ די בוטון בשו"ת מהרי"ט שם סי' כ שתמה, ועי' מהרי"ט שם סי' כב וכנה"ג שם הגב"י ס"ק טו ומלאכת שלמה לרמב"ם שלהלן ד"ה ואנא, ועי' ציון הבא.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחולקים וסוברים, שאף סבלונות ששלח אבי הכלה אם אכל החתן עמהם סעודת חתן, אין מחזירים סבלונות העשויים ליבלות<ref>נתיבות משפט ד' קח א ושו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' סג ד"ה ומאותה, בד' הרשב"א שם.</ref>. אכל אבי הכלה סעודה בבית החתן, כתבו אחרונים, שמחזירים הסבלונות<ref>מלאכת שלמה (חכים) לרמב"ם זכיה פ"ו הכ"א, בד' שו"ת דברי ריבות שם. ונ' שהכל מודים בזה, שהרי אכילת אבי הכלה בבית החתן אינה אלא כשאר סעודות, עי' ציון 361.</ref>. ב) ויש מהראשונים שחולקים וסוברים, שסבלונות ששלחה הכלה לחתן אינם חוזרים, שמתנה גמורה הם<ref>שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רצב סוף תיקון ב; שו"ת הרא"ם סי' טז, ע"פ רמב"ם שבציון 320; נתיבות משפט שם, בד' רבינו קלונימוס שבאו"ז שם; שו"ת הב"ח סי' מט, בד' הרמב"ם שם, ועי' שואל ומשיב שם. ועי' תשב"ץ שם, שכ"ד הרשב"א, ועי' ציון 409, ועי' שו"מ שם בסוה"ס. ועי' שו"מ שם סוד"ה הנה, שכן מוכח לריב"ש שבציון 502. ועי' מהרי"ט שם, שהסתפק להלכה, ע"פ ד' הראשונים שבציון 339 שאפילו אם לא אכל אין מחזירים הסבלונות, ושאם החתן מוחזק א"א להוציא מידו, וכ"פ הב"ח שם.</ref>. סבלונות ששלח אבי הכלה לחתן, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שהדבר תלוי במחלוקת תנאים: שלדעת תנא קמא, מחזירים הסבלונות<ref>כתובות מז א. שואל ומשיב מהדו"ת סי' קט, לד' הרמב"ם שם.</ref>. לדעת רבי נתן, אין מחזירים הסבלונות<ref>שם. שו"מ שם.</ref>. | כלה ששלחה סבלונות לחתן, ולאחר מכן מת אחד מהם או שחזרה בה הכלה, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש מהראשונים והאחרונים שכתבו שדינם כדין סבלונות ששלח החתן לכלה<ref>ר' קלונימוס ב"ר יהודה באו"ז ב"ב סי' קעו, והובא בשו"ת הרא"ם סוס"י טז, ועי' שו"ת מהרי"ט שלהלן בדעתו; שו"ת הרשב"א ח"ג סוס"י צו, ועי' ב"י אה"ע סי' נ שהביא כן מתשובה נוספת ונד' בס' אדעתא דרבנן סי' יא, והובא בשו"ת מהרשד"ם אה"ע סי' לב (הב') וקיז וקעז; שו"ע שם ג; לבוש שם; עי' שו"ת מהריט"ץ סי' י ד"ה ואומר; ר"מ די בוטון בשו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כ ד"ה תשובה ואילך; עי' נחלת שבעה סוף נוסח תנאים אחרונים (בנדמ"ח סוס"י ט); שו"ת תורת משה אה"ע סי' א ד"ה ומעתה; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת סי' קט, בד' רשב"ם ב"ב קמה א ד"ה מוהרי; ערוה"ש שם סי"ט. על פרטי הדינים עי' לעיל ולהלן.</ref> - שמחזירים הסבלונות, בין אותם שעשויים ליבלות ובין אותם שאינם עשויים ליבלות<ref>עי' ציונים 344,316.</ref> - לפי שאין דעתה לשולחם כמתנה גמורה, אלא על דעת שישאנה<ref>שו"ת הרשב"א שם; שו"ע שם ד.</ref>. ואף סבלונות ששלח אבי הכלה לחתן, כתבו ראשונים שמחזירים אותם<ref>עי' שו"ת הרא"ם שם; עי' שו"ת הרשב"א שם ושם; עי' מהריט"ץ שם; עי' ר"מ די בוטון שם; עי' שו"ת תורת משה שם.</ref>. ומכל מקום כתבו אחרונים, שבסבלונות ששלח אבי הכלה - או ששלחה הכלה<ref>עי' ב"מ שם ס"ד.</ref> - אפילו אכל החתן עמהם סעודת חתן מחזירים הסבלונות, שאין אבי הכלה מוחל הסבלונות מחמת שמחת אכילת חתנו בסעודה<ref>עי' ציון 332 ואילך. עי' שו"ת דברי ריבות סי' צח; שו"ת מהרי"ט שם סוס"י כב; שו"ת פני משה ח"ב סי' נ; שו"ת תורת משה אה"ע סי' א ד"ה ואכתי; ב"מ שם. ועי' ב"מ שם שהוסיף, שהואיל והחתן יכול לחזור בו ולגרשה, אינם מוחלים לו הסבלונות. ועי' דברי ריבות שם, שכ"מ בשו"ת הרשב"א שם ושם, ועי' ר"מ די בוטון בשו"ת מהרי"ט שם סי' כ שתמה, ועי' מהרי"ט שם סי' כב וכנה"ג שם הגב"י ס"ק טו ומלאכת שלמה לרמב"ם שלהלן ד"ה ואנא, ועי' ציון הבא.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחולקים וסוברים, שאף סבלונות ששלח אבי הכלה אם אכל החתן עמהם סעודת חתן, אין מחזירים סבלונות העשויים ליבלות<ref>נתיבות משפט ד' קח א ושו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' סג ד"ה ומאותה, בד' הרשב"א שם.</ref>. אכל אבי הכלה סעודה בבית החתן, כתבו אחרונים, שמחזירים הסבלונות<ref>מלאכת שלמה (חכים) לרמב"ם זכיה פ"ו הכ"א, בד' שו"ת דברי ריבות שם. ונ' שהכל מודים בזה, שהרי אכילת אבי הכלה בבית החתן אינה אלא כשאר סעודות, עי' ציון 361.</ref>. ב) ויש מהראשונים שחולקים וסוברים, שסבלונות ששלחה הכלה לחתן אינם חוזרים, שמתנה גמורה הם<ref>שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רצב סוף תיקון ב; שו"ת הרא"ם סי' טז, ע"פ רמב"ם שבציון 320; נתיבות משפט שם, בד' רבינו קלונימוס שבאו"ז שם; שו"ת הב"ח סי' מט, בד' הרמב"ם שם, ועי' שואל ומשיב שם. ועי' תשב"ץ שם, שכ"ד הרשב"א, ועי' ציון 409, ועי' שו"מ שם בסוה"ס. ועי' שו"מ שם סוד"ה הנה, שכן מוכח לריב"ש שבציון 502. ועי' מהרי"ט שם, שהסתפק להלכה, ע"פ ד' הראשונים שבציון 339 שאפילו אם לא אכל אין מחזירים הסבלונות, ושאם החתן מוחזק א"א להוציא מידו, וכ"פ הב"ח שם.</ref>. סבלונות ששלח אבי הכלה לחתן, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שהדבר תלוי במחלוקת תנאים: שלדעת תנא קמא, מחזירים הסבלונות<ref>כתובות מז א. שואל ומשיב מהדו"ת סי' קט, לד' הרמב"ם שם.</ref>. לדעת רבי נתן, אין מחזירים הסבלונות<ref>שם. שו"מ שם.</ref>. | ||
שורה 351: | שורה 351: | ||
כלה או אביה ששלחו סבלונות לחתן, ואחר כך חזר בו החתן ובא לגרשה, כתבו אחרונים שמחזיר כל הסבלונות<ref>ר"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג ד"ה נמצינו. ועי' ציון 419.</ref>, שעל דעת כן לא שלחו לו הסבלונות<ref>עי' ציון 420.</ref>. | כלה או אביה ששלחו סבלונות לחתן, ואחר כך חזר בו החתן ובא לגרשה, כתבו אחרונים שמחזיר כל הסבלונות<ref>ר"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג ד"ה נמצינו. ועי' ציון 419.</ref>, שעל דעת כן לא שלחו לו הסבלונות<ref>עי' ציון 420.</ref>. | ||
=== חזרה בה הכלה === | |||
חתן ששלח סבלונות לכלה ואחר כך חזרה בה הכלה ואינה רוצה לינשא לו, אפילו אכל עמה החתן בסעודת חתן מחזירים הסבלונות, ואף סבלונות העשויים ליבלות<ref>ב"ב קמו ב; רמב"ם זכיה פ"ו הכ"ג; טור אה"ע נ.</ref>, שעל דעת כן לא שלח הסבלונות<ref>רמב"ם שם; יד רמ"ה שם; ריטב"א שם; נ"י שם. ועי' לבוש שם ס"ג שהוסיף: שעל דעת כן לא מחל באכילה, עי' ציון 335 ואילך. ועי' יד רמ"ה שם שכתב עוד, שחייבת לשלם לפי שגרמה לו להפסיד ממונו, וצ"ב שהרי בשעת אכילת הסבלונות לא היה בדעתה לחזור בה, ורק אח"כ נמלכה בדעתה, וא"כ בשעת הפסד הסבלונות לא התכוונה להזיקו, וכשחוזרת בה אינה גורמת לו נזק, ועי' ט"ז שם ס"ק ה, ועי' ר"א ן' יעיש בשו"ת הרא"ם סי' יז, שמקום שנהגו לשלוח סבלונות קודם קידושין, היינו שבאותו המקום סומכים על הנשים שלא יחזרו בהם, וי"ל שגרמה לו הנזק בכך שסמך עליה שלא תחזור בה.</ref>. וכתבו ראשונים שאף שיעור אכילתו של החתן אין מנכים ומחזירים הכל<ref>עי' ציון 345. ריטב"א שם; נ"י שם.</ref>. ויש מהראשונים שכתבו, שדווקא מה שאכלו משפחת הכלה מחזירים, אבל מה שאכלו השושבינים ושאר האורחים באותה הסעודה אין מחזירים, לפי שלא שלח הסבלונות לאותם האורחים אלא לבית חמיו לאכילה, ואותם האורחים אכלו ברשות בעל הבית<ref>יד רמ"ה שם. וע"ש, שאם שלח הסבלונות על דעת הכלה בלבד, היא חייבת והשאר פטורים. וצ"ב אם לדעתו מחזירים אף את מה שאכל החתן עצמו.</ref>. על מקומות שנהגו שהחתן לאחר האירוסין עושה סעודה או מחלק מעות לשמשים וחזנים וכדומה, וחזרה בה הכלה, אם חייבת לשלם הוצאותיו ע"ע גרמא בנזיקין; גרמי<ref>ציון 208 ואילך.</ref>. בגדים פשוטים שממהרים ליבלות, נחלקו בו ראשונים: יש מהראשונים שכתבו, שאינה צריכה להחזיר<ref>רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ב), והובא בב"ש שם ס"ק ו. ועי' נתיבות משפט שם, שצידד שהוא ט"ס ברי"ו. ועי' עצי ארזים שם ס"ק ט, שכ"מ בגמ' שם.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שאף בגדים פשוטים אלו מחזירים<ref>יד רמ"ה שם. וע"ש שהוא כ"ש ממאכל ומשתה ששלחם ע"ד שיכלו.</ref>. | חתן ששלח סבלונות לכלה ואחר כך חזרה בה הכלה ואינה רוצה לינשא לו, אפילו אכל עמה החתן בסעודת חתן מחזירים הסבלונות, ואף סבלונות העשויים ליבלות<ref>ב"ב קמו ב; רמב"ם זכיה פ"ו הכ"ג; טור אה"ע נ.</ref>, שעל דעת כן לא שלח הסבלונות<ref>רמב"ם שם; יד רמ"ה שם; ריטב"א שם; נ"י שם. ועי' לבוש שם ס"ג שהוסיף: שעל דעת כן לא מחל באכילה, עי' ציון 335 ואילך. ועי' יד רמ"ה שם שכתב עוד, שחייבת לשלם לפי שגרמה לו להפסיד ממונו, וצ"ב שהרי בשעת אכילת הסבלונות לא היה בדעתה לחזור בה, ורק אח"כ נמלכה בדעתה, וא"כ בשעת הפסד הסבלונות לא התכוונה להזיקו, וכשחוזרת בה אינה גורמת לו נזק, ועי' ט"ז שם ס"ק ה, ועי' ר"א ן' יעיש בשו"ת הרא"ם סי' יז, שמקום שנהגו לשלוח סבלונות קודם קידושין, היינו שבאותו המקום סומכים על הנשים שלא יחזרו בהם, וי"ל שגרמה לו הנזק בכך שסמך עליה שלא תחזור בה.</ref>. וכתבו ראשונים שאף שיעור אכילתו של החתן אין מנכים ומחזירים הכל<ref>עי' ציון 345. ריטב"א שם; נ"י שם.</ref>. ויש מהראשונים שכתבו, שדווקא מה שאכלו משפחת הכלה מחזירים, אבל מה שאכלו השושבינים ושאר האורחים באותה הסעודה אין מחזירים, לפי שלא שלח הסבלונות לאותם האורחים אלא לבית חמיו לאכילה, ואותם האורחים אכלו ברשות בעל הבית<ref>יד רמ"ה שם. וע"ש, שאם שלח הסבלונות על דעת הכלה בלבד, היא חייבת והשאר פטורים. וצ"ב אם לדעתו מחזירים אף את מה שאכל החתן עצמו.</ref>. על מקומות שנהגו שהחתן לאחר האירוסין עושה סעודה או מחלק מעות לשמשים וחזנים וכדומה, וחזרה בה הכלה, אם חייבת לשלם הוצאותיו ע"ע גרמא בנזיקין; גרמי<ref>ציון 208 ואילך.</ref>. בגדים פשוטים שממהרים ליבלות, נחלקו בו ראשונים: יש מהראשונים שכתבו, שאינה צריכה להחזיר<ref>רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ב), והובא בב"ש שם ס"ק ו. ועי' נתיבות משפט שם, שצידד שהוא ט"ס ברי"ו. ועי' עצי ארזים שם ס"ק ט, שכ"מ בגמ' שם.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שאף בגדים פשוטים אלו מחזירים<ref>יד רמ"ה שם. וע"ש שהוא כ"ש ממאכל ומשתה ששלחם ע"ד שיכלו.</ref>. | ||
שורה 357: | שורה 357: | ||
וכן כלה ששלחה סבלונות לחתן - שדינם כסבלונות ששלח החתן לכלה, לסוברים כן<ref>עי' ציון 406 ואילך. ועי' ציון 414 שי"ח.</ref> - ואחר כך חזר בו החתן ואינו רוצה לישא אותה, כתבו אחרונים שמחזיר את כל הסבלונות, כדין כלה שחוזרת בה שמחזירה לחתן את כל הסבלונות ששלח לה<ref>עי' ציון 417. ועי' טיב קידושין שם סוס"ק ז.</ref>. | וכן כלה ששלחה סבלונות לחתן - שדינם כסבלונות ששלח החתן לכלה, לסוברים כן<ref>עי' ציון 406 ואילך. ועי' ציון 414 שי"ח.</ref> - ואחר כך חזר בו החתן ואינו רוצה לישא אותה, כתבו אחרונים שמחזיר את כל הסבלונות, כדין כלה שחוזרת בה שמחזירה לחתן את כל הסבלונות ששלח לה<ref>עי' ציון 417. ועי' טיב קידושין שם סוס"ק ז.</ref>. | ||
=== חזר בו החתן מחמת הכלה === | |||
חזר בו החתן מחמת הכלה - כגון שחזרה בה מהנדוניא* שהתחייבה להביא עמה, ומחמת כך אינו רוצה לישא אותה - כתבו אחרונים שחשוב כחזרה בה הכלה<ref>עי' ציון 419. שו"ת מהרש"ך ח"ג סי' ז, והובא בבאה"ט אה"ע סי' נ ס"ק ז.</ref>. וכן כלה שחזרה בה מחמת החתן - כגון שהיה מכה אותה או שהיה מנבל פיו - כתבו אחרונים שחשוב כחזר בו החתן<ref>מהרח"ש בתשובה כ"י, הובא בכנה"ג הגה"ט שם ס"ק יא ובבאה"ט שם. ועי' שו"ת אמונת שמואל סי' ח ד"ה הכלל, שנ' שחולק וסובר שאף אם חזרה בה הכלה מחמת מעשיו של החתן, מחזירה הסבלונות.</ref>. חתן שחזר בו ואחר כך התפייס, ומחמת כך חזרה בה הכלה, כתבו אחרונים שחשוב כחזר בו החתן<ref>ר"ש טיטצאק בס' שארית יהודה ד' ס א, והובא בבאה"ט שם סוס"ק ח.</ref>. | חזר בו החתן מחמת הכלה - כגון שחזרה בה מהנדוניא* שהתחייבה להביא עמה, ומחמת כך אינו רוצה לישא אותה - כתבו אחרונים שחשוב כחזרה בה הכלה<ref>עי' ציון 419. שו"ת מהרש"ך ח"ג סי' ז, והובא בבאה"ט אה"ע סי' נ ס"ק ז.</ref>. וכן כלה שחזרה בה מחמת החתן - כגון שהיה מכה אותה או שהיה מנבל פיו - כתבו אחרונים שחשוב כחזר בו החתן<ref>מהרח"ש בתשובה כ"י, הובא בכנה"ג הגה"ט שם ס"ק יא ובבאה"ט שם. ועי' שו"ת אמונת שמואל סי' ח ד"ה הכלל, שנ' שחולק וסובר שאף אם חזרה בה הכלה מחמת מעשיו של החתן, מחזירה הסבלונות.</ref>. חתן שחזר בו ואחר כך התפייס, ומחמת כך חזרה בה הכלה, כתבו אחרונים שחשוב כחזר בו החתן<ref>ר"ש טיטצאק בס' שארית יהודה ד' ס א, והובא בבאה"ט שם סוס"ק ח.</ref>. | ||
=== סבלונות מועטים === | |||
חתן ששלח לכלה סבלונות מועטים שאינן עשויים ליבלות, וסתם ולא פירש אם שולחם כדי שתביאם אחר כך לביתו, יש מהראשונים שכתבו, שאינם חוזרים, ואפילו לא אכל שם החתן סעודת חתן, שהואיל והם מועטים מוחל עליהם<ref>רבינו גרשום ב"ב קמו א.</ref>. ויש מהראשונים שחולקים וסוברים שאפילו סבלונות מועטים שאינן עשויים ליבלות חוזרים, ואפילו אכל החתן עמהם סעודת חתן<ref>עי' רשב"ם שם ד"ה שלח; ריב"ם באו"ז ב"ב סי' קעג; רשב"א שם ב; מאירי שם א; ריטב"א שם; תוס' רא"ש בשטמ"ק שם; ר"ן שם; נ"י שם (סח א בדפי הרי"ף). ועי' רשב"א ומאירי וריטב"א ור"ן שם, שמש"כ במשנה סבלונות מועטין, היינו סבלונות שמתמעטין ובלים. ועי' שו"ת מהר"ם גלאנטי סי' יד ומעשה רקח זכיה פ"ו הכ"ב, שכ"ד הרמב"ם שם.</ref>. | חתן ששלח לכלה סבלונות מועטים שאינן עשויים ליבלות, וסתם ולא פירש אם שולחם כדי שתביאם אחר כך לביתו, יש מהראשונים שכתבו, שאינם חוזרים, ואפילו לא אכל שם החתן סעודת חתן, שהואיל והם מועטים מוחל עליהם<ref>רבינו גרשום ב"ב קמו א.</ref>. ויש מהראשונים שחולקים וסוברים שאפילו סבלונות מועטים שאינן עשויים ליבלות חוזרים, ואפילו אכל החתן עמהם סעודת חתן<ref>עי' רשב"ם שם ד"ה שלח; ריב"ם באו"ז ב"ב סי' קעג; רשב"א שם ב; מאירי שם א; ריטב"א שם; תוס' רא"ש בשטמ"ק שם; ר"ן שם; נ"י שם (סח א בדפי הרי"ף). ועי' רשב"א ומאירי וריטב"א ור"ן שם, שמש"כ במשנה סבלונות מועטין, היינו סבלונות שמתמעטין ובלים. ועי' שו"ת מהר"ם גלאנטי סי' יד ומעשה רקח זכיה פ"ו הכ"ב, שכ"ד הרמב"ם שם.</ref>. | ||
=== סבלונות מרובים === | |||
חתן ששלח לכלה סבלונות מרובים העשויים ליבלות ואכל עמהם החתן סעודת חתן, נחלקו בו ראשונים: יש ראשונים שכתבו שאין מחזירים הסבלונות<ref>עי' רשב"ם ב"ב קמו א ד"ה שלח; רמב"ן שם ב; רשב"א שם; מאירי שם א; ריטב"א שם; תוס' רא"ש בשטמ"ק שם; ר"ן שם; נ"י שם א (סח א בדפי הרי"ף). ועי' ר"ן ונ"י שם שכ"מ בגמ' שם במעשה באדם ששגר מאה קרונות וכו', וצ"ב למה לא הביאו ראיה מהמשנה שבציון 332. ועי' רשב"א ומאירי וריטב"א שם, שמש"כ במשנה סבלונות מרובין, היינו שעשויים לעמוד בריבויין ולא להתמעט. ועי' שו"ת מהר"ם גלאנטי סי' יד, שכ"ד הרמב"ם זכיה פ"ו הכ"ב.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שאם היו הסבלונות מרובים אפילו אכל עמהם החתן סעודת חתן, מחזירים הסבלונות<ref>תוס' שם ד"ה סבלונות בתי' הב', ועי' מהרש"א שם ושו"ת תורת משה אה"ע סי' א ד"ה והתוספות בדעתו; עי' עליות דר"י שם. וצ"ב מל' המשנה שבציון הנ"ל, ועי' רבינו יונה שם ונ"י שם בשם ר"ת שתירצו, שהיינו בתכשיטים מועטים שערכם מרובה, שעשויים ליבלות עד זמן הנישואין, ועי' ציון 394 דין תכשיטים מרובים.</ref>. ויש מהראשונים שמחלקים, שאם היו הסבלונות דברי מאכל, אפילו היו הסבלונות מרובים אם אכל עמהם החתן סעודה אין מחזירים אותם, אבל בגדים ושאר דברים אפילו הם עשויים ליבלות, אם היו מרובים מחזירים אותם<ref>נ"י שם בתי' א.</ref>. | חתן ששלח לכלה סבלונות מרובים העשויים ליבלות ואכל עמהם החתן סעודת חתן, נחלקו בו ראשונים: יש ראשונים שכתבו שאין מחזירים הסבלונות<ref>עי' רשב"ם ב"ב קמו א ד"ה שלח; רמב"ן שם ב; רשב"א שם; מאירי שם א; ריטב"א שם; תוס' רא"ש בשטמ"ק שם; ר"ן שם; נ"י שם א (סח א בדפי הרי"ף). ועי' ר"ן ונ"י שם שכ"מ בגמ' שם במעשה באדם ששגר מאה קרונות וכו', וצ"ב למה לא הביאו ראיה מהמשנה שבציון 332. ועי' רשב"א ומאירי וריטב"א שם, שמש"כ במשנה סבלונות מרובין, היינו שעשויים לעמוד בריבויין ולא להתמעט. ועי' שו"ת מהר"ם גלאנטי סי' יד, שכ"ד הרמב"ם זכיה פ"ו הכ"ב.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שאם היו הסבלונות מרובים אפילו אכל עמהם החתן סעודת חתן, מחזירים הסבלונות<ref>תוס' שם ד"ה סבלונות בתי' הב', ועי' מהרש"א שם ושו"ת תורת משה אה"ע סי' א ד"ה והתוספות בדעתו; עי' עליות דר"י שם. וצ"ב מל' המשנה שבציון הנ"ל, ועי' רבינו יונה שם ונ"י שם בשם ר"ת שתירצו, שהיינו בתכשיטים מועטים שערכם מרובה, שעשויים ליבלות עד זמן הנישואין, ועי' ציון 394 דין תכשיטים מרובים.</ref>. ויש מהראשונים שמחלקים, שאם היו הסבלונות דברי מאכל, אפילו היו הסבלונות מרובים אם אכל עמהם החתן סעודה אין מחזירים אותם, אבל בגדים ושאר דברים אפילו הם עשויים ליבלות, אם היו מרובים מחזירים אותם<ref>נ"י שם בתי' א.</ref>. | ||
=== מפרש שתביאם לביתו === | |||
חתן ששלח סבלונות לכלה, ופירש שנותנם כדי שתביא אותם עימה לבית בעלה - ואפילו לא אמר על מנת או שכפל תנאו<ref>ע"ע תנאי. ריטב"א ב"ב קמו א.</ref> - ולאחר מכן מת החתן או שמתה הכלה או שחוזר בו ורוצה לגרשה, אפילו היו הסבלונות עשויים ליבלות ואפילו אכל החתן עמהם סעודת חתן, מחזירים הסבלונות<ref>משנה שם ורשב"ם שם ד"ה שלח ושם ב ד"ה סבלונות. ועי' שו"ת תורת משה אה"ע סי' א סוד"ה והנה בפירושא.</ref>. | חתן ששלח סבלונות לכלה, ופירש שנותנם כדי שתביא אותם עימה לבית בעלה - ואפילו לא אמר על מנת או שכפל תנאו<ref>ע"ע תנאי. ריטב"א ב"ב קמו א.</ref> - ולאחר מכן מת החתן או שמתה הכלה או שחוזר בו ורוצה לגרשה, אפילו היו הסבלונות עשויים ליבלות ואפילו אכל החתן עמהם סעודת חתן, מחזירים הסבלונות<ref>משנה שם ורשב"ם שם ד"ה שלח ושם ב ד"ה סבלונות. ועי' שו"ת תורת משה אה"ע סי' א סוד"ה והנה בפירושא.</ref>. | ||
=== מפרש שתשתמש בבית אביה === | |||
חתן ששלח לכלה סבלונות העשויים ליבלות, ופירש שנותנם כדי שתשתמש בהם בעודה בבית אביה, ולאחר מכן מת החתן, או שמתה הכלה, או שחוזר בו ורוצה לגרשה, אין מחזירים הסבלונות<ref>משנה ב"ב קמו א, לפירוש הרשב"ם שלהלן.</ref>, וכתבו ראשונים ואחרונים שהיינו אפילו לא אכל החתן עמהם סעודת חתן, הואיל ופירש שנותנם כדי שתשתמש בעודה בבית אביה<ref>עי' רשב"ם שם ד"ה אינן וד"ה שלח, ועי' מהרש"א ותורת חיים שם בדעתו, ועי' ציון 442.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שאם לא אכל עמהם החתן סעודה, מחזירים הסבלונות, שאף על פי שפירש שנותנם כדי שתשתמש בהם בבית אביה, לא נתנם אלא על דעת שתנשא לו<ref>עליות דר"י שם; ר"י קרקושא בשיטת הקדמונים שם. וע"ש בפירושם במשנה שם.</ref>. השולח סבלונות שאינם עשויים ליבלות ופירש שנותנם כדי שתשתמש בהם בבית אביה, נחלקו אחרונים בדעת ראשונים: יש שכתבו שאין מחזירים הסבלונות, הואיל ופירש שנותנם כדי שתשתמש בעודה בבית אביה<ref>מהרש"א שם בד' רשב"ם שם. ועי' כתונת פסים (לנ"י) שם, שכ"מ ברשב"ם שם ב ד"ה סבלונות.</ref>. ויש שכתבו שאפילו פירש שנותנם כדי שהכלה תשתמש בהם בעודה בבית אביה, מחזירים הסבלונות<ref>מהרש"ל שם בד' רשב"ם שם.</ref>. | חתן ששלח לכלה סבלונות העשויים ליבלות, ופירש שנותנם כדי שתשתמש בהם בעודה בבית אביה, ולאחר מכן מת החתן, או שמתה הכלה, או שחוזר בו ורוצה לגרשה, אין מחזירים הסבלונות<ref>משנה ב"ב קמו א, לפירוש הרשב"ם שלהלן.</ref>, וכתבו ראשונים ואחרונים שהיינו אפילו לא אכל החתן עמהם סעודת חתן, הואיל ופירש שנותנם כדי שתשתמש בעודה בבית אביה<ref>עי' רשב"ם שם ד"ה אינן וד"ה שלח, ועי' מהרש"א ותורת חיים שם בדעתו, ועי' ציון 442.</ref>. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שאם לא אכל עמהם החתן סעודה, מחזירים הסבלונות, שאף על פי שפירש שנותנם כדי שתשתמש בהם בבית אביה, לא נתנם אלא על דעת שתנשא לו<ref>עליות דר"י שם; ר"י קרקושא בשיטת הקדמונים שם. וע"ש בפירושם במשנה שם.</ref>. השולח סבלונות שאינם עשויים ליבלות ופירש שנותנם כדי שתשתמש בהם בבית אביה, נחלקו אחרונים בדעת ראשונים: יש שכתבו שאין מחזירים הסבלונות, הואיל ופירש שנותנם כדי שתשתמש בעודה בבית אביה<ref>מהרש"א שם בד' רשב"ם שם. ועי' כתונת פסים (לנ"י) שם, שכ"מ ברשב"ם שם ב ד"ה סבלונות.</ref>. ויש שכתבו שאפילו פירש שנותנם כדי שהכלה תשתמש בהם בעודה בבית אביה, מחזירים הסבלונות<ref>מהרש"ל שם בד' רשב"ם שם.</ref>. | ||
=== דברים שדרך תשמישם בבית אביה === | |||
חתן ששלח סבלונות לכלתו, דברים שדרך תשמישם הוא בבית אביה, ולא פירש שנותנם כדי שתשמש בהם בעודה בבית אביה, אמרו בתוספתא - ויש שפירשו כן גם במשנה<ref>ב"ב קמו א. תורת חיים שם.</ref> - שאין צריך להחזירם<ref>תוספ' שם פ"י.</ref>. השולח דברים שאין דרך תשמישם בבית אביה, ולא פירש שתביאם עמה לביתו, אמרו בתוספתא - ויש שפירשו כן גם במשנה<ref>שם. תורת חיים שם.</ref> - שצריך להחזירם<ref>תוספ' שם.</ref>. | חתן ששלח סבלונות לכלתו, דברים שדרך תשמישם הוא בבית אביה, ולא פירש שנותנם כדי שתשמש בהם בעודה בבית אביה, אמרו בתוספתא - ויש שפירשו כן גם במשנה<ref>ב"ב קמו א. תורת חיים שם.</ref> - שאין צריך להחזירם<ref>תוספ' שם פ"י.</ref>. השולח דברים שאין דרך תשמישם בבית אביה, ולא פירש שתביאם עמה לביתו, אמרו בתוספתא - ויש שפירשו כן גם במשנה<ref>שם. תורת חיים שם.</ref> - שצריך להחזירם<ref>תוספ' שם.</ref>. | ||
=== שבח הסבלונות === | |||
השביחו סבלונות שאינם עשויים ליבלות - כגון ששלח בהמות וילדו<ref>רבינו גרשום שם; רשב"ם שם ד"ה שבח; ר"י בן חכמון שם.</ref> - כתבו ראשונים שכשם שמחזירים הסבלונות<ref>עי' ציון 321.</ref>, כך מחזירים השבח שהשביחו, לפי שהסבלונות שייכים לחתן, והשביחו לו<ref>עי' ר"י מיגאש שם; עי' מאירי ב"ב קמו א בשם גאוני ספרד; נ"י שם (סח ב בדפי הרי"ף); ערוה"ש אה"ע סי' נ סי"ד. ועי' טוש"ע חו"מ רלב טו, וסמ"ע שם ס"ק לג.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו, שנסתפקו בתלמוד אם מחזירים הסבלונות, ולא נפשט<ref>שו"ת פני משה ח"ב סי' נ, לגי' שבציון 485.</ref>. הוציאה הכלה הסבלונות - כגון ששלחו לה סבלונות של מעות והוציאה אותם או שמכרה הסבלונות - ואחר כך השביחו הסבלונות, כתבו ראשונים ואחרונים שאינה צריכה להחזיר את השבח, לפי שברשותה השביחו<ref>נ"י שם, והובא בב"ש אה"ע שם ס"ק ו; שו"ת הראנ"ח סי' קד, והובא בפני משה שם; ערוה"ש שם סי"ד.</ref>. | השביחו סבלונות שאינם עשויים ליבלות - כגון ששלח בהמות וילדו<ref>רבינו גרשום שם; רשב"ם שם ד"ה שבח; ר"י בן חכמון שם.</ref> - כתבו ראשונים שכשם שמחזירים הסבלונות<ref>עי' ציון 321.</ref>, כך מחזירים השבח שהשביחו, לפי שהסבלונות שייכים לחתן, והשביחו לו<ref>עי' ר"י מיגאש שם; עי' מאירי ב"ב קמו א בשם גאוני ספרד; נ"י שם (סח ב בדפי הרי"ף); ערוה"ש אה"ע סי' נ סי"ד. ועי' טוש"ע חו"מ רלב טו, וסמ"ע שם ס"ק לג.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו, שנסתפקו בתלמוד אם מחזירים הסבלונות, ולא נפשט<ref>שו"ת פני משה ח"ב סי' נ, לגי' שבציון 485.</ref>. הוציאה הכלה הסבלונות - כגון ששלחו לה סבלונות של מעות והוציאה אותם או שמכרה הסבלונות - ואחר כך השביחו הסבלונות, כתבו ראשונים ואחרונים שאינה צריכה להחזיר את השבח, לפי שברשותה השביחו<ref>נ"י שם, והובא בב"ש אה"ע שם ס"ק ו; שו"ת הראנ"ח סי' קד, והובא בפני משה שם; ערוה"ש שם סי"ד.</ref>. | ||
שורה 387: | שורה 387: | ||
סבלונות העשויים ליבלות - שאין מחזירים אותם<ref>עי' ציון 332 ואילך. ועי' ציון 460.</ref> - והשביחו הסבלונות, נחלקו בו ראשונים בדעת אמוראים: א) יש מן הראשונים סוברים שנסתפקו בתלמוד אם מחזירים שבח הסבלונות, ולא נפשט<ref>רבינו גרשום ורשב"ם ושא"ר ב"ב קמו א, בביאור הגמ' שם. בצדדי הספק עי' גמ' שלפנינו שם ועי' רבינו גרשום שם ושו"ת חיים שאל סי' סד ד"ה ומכללן, ועי' ציון 485. ועי' ר"י מגאש שם שתמה, שאם אין שבח הסבלונות בעין, אין בהם שבח. ולהלכה, עי' ריטב"א ונ"י שם, שהוא ספק ממון, ע"ע, והמוציא מחברו עליו הראיה, ע"ע, ועי' ציון 457.</ref>. ואף אם שלח סבלונות והתייקרו, כתבו ראשונים שהסתפקו בתלמוד אם מחזירים הסבלונות ולא נפשט<ref>עי' מאירי שם. ועי' פני משה שלהלן, שכ"מ בנ"י שם.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שדווקא אם נוסף שבח בסבלונות הסתפקו בתלמוד, אבל אם הסבלונות עצמם הושבחו - כגון שהתייקרו - אינו מוחל עליהם ומחזירים אותם<ref>שו"ת פני משה ח"ב סי' נ, בשם חכם אחד.</ref>. היה שבח הסבלונות בעין, יש מהראשונים סוברים שמחזירים אותם<ref>עי' ר"י מגאש שם; ריטב"א שם; נ"י שם.</ref>. ויש מהראשונים שסוברים, שאף כשהשבח בעין, נסתפקו בתלמוד לענין דמיהם, שאף על פי שמחזירים הסבלונות עצמם עם השבח שהשביחו, נסתפקו אם החתן צריך לשלם לכלה את דמי השבח שהשביחו ברשותה, ולא נפשט<ref>עי' יד רמ"ה שם; כתונת פסים (פדווא) לנ"י שם (ד' עז א), בד' רשב"ם שם ד"ה שבח. ועי' יד רמ"ה שם, שלהלכה הואיל ומחזירים שבח הסבלונות לחתן, הכלה חשובה כמוציאה מיד החתן, והמוציא מחבירו עליו הראיה, ע"ע, ועי' ציון 453.</ref>. ב) ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שמחזירים שבח הסבלונות<ref>עי' מאירי שם בשם גאוני ספרד; ריטב"א שם.</ref>, ולדעתם הסתפקו בתלמוד באופן אחר<ref>עי' ציון 468.</ref>. סבלונות העשויים ליבלות ולא אכל החתן עמהם סעודה<ref>עי' ציון 344. ונ' שה"ה כשחזרה בה הכלה, עי' ציון 419.</ref>, יש מהראשונים שכתבו, שמחזירים אף את השבח שהשביחו הסבלונות<ref>נ"י שם.</ref>. והרבה ראשונים כתבו, שאף בסבלונות העשויים ליבלות ולא אכל החתן עמהם נסתפקו בתלמוד ולא נפשט<ref>רבינו גרשום שם; ר"י מגאש שם בפי' הב'; ר"א אב"ד בשיטת הקדמונים שם; ר"י קרקושא שם.</ref>. | סבלונות העשויים ליבלות - שאין מחזירים אותם<ref>עי' ציון 332 ואילך. ועי' ציון 460.</ref> - והשביחו הסבלונות, נחלקו בו ראשונים בדעת אמוראים: א) יש מן הראשונים סוברים שנסתפקו בתלמוד אם מחזירים שבח הסבלונות, ולא נפשט<ref>רבינו גרשום ורשב"ם ושא"ר ב"ב קמו א, בביאור הגמ' שם. בצדדי הספק עי' גמ' שלפנינו שם ועי' רבינו גרשום שם ושו"ת חיים שאל סי' סד ד"ה ומכללן, ועי' ציון 485. ועי' ר"י מגאש שם שתמה, שאם אין שבח הסבלונות בעין, אין בהם שבח. ולהלכה, עי' ריטב"א ונ"י שם, שהוא ספק ממון, ע"ע, והמוציא מחברו עליו הראיה, ע"ע, ועי' ציון 457.</ref>. ואף אם שלח סבלונות והתייקרו, כתבו ראשונים שהסתפקו בתלמוד אם מחזירים הסבלונות ולא נפשט<ref>עי' מאירי שם. ועי' פני משה שלהלן, שכ"מ בנ"י שם.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שדווקא אם נוסף שבח בסבלונות הסתפקו בתלמוד, אבל אם הסבלונות עצמם הושבחו - כגון שהתייקרו - אינו מוחל עליהם ומחזירים אותם<ref>שו"ת פני משה ח"ב סי' נ, בשם חכם אחד.</ref>. היה שבח הסבלונות בעין, יש מהראשונים סוברים שמחזירים אותם<ref>עי' ר"י מגאש שם; ריטב"א שם; נ"י שם.</ref>. ויש מהראשונים שסוברים, שאף כשהשבח בעין, נסתפקו בתלמוד לענין דמיהם, שאף על פי שמחזירים הסבלונות עצמם עם השבח שהשביחו, נסתפקו אם החתן צריך לשלם לכלה את דמי השבח שהשביחו ברשותה, ולא נפשט<ref>עי' יד רמ"ה שם; כתונת פסים (פדווא) לנ"י שם (ד' עז א), בד' רשב"ם שם ד"ה שבח. ועי' יד רמ"ה שם, שלהלכה הואיל ומחזירים שבח הסבלונות לחתן, הכלה חשובה כמוציאה מיד החתן, והמוציא מחבירו עליו הראיה, ע"ע, ועי' ציון 453.</ref>. ב) ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שמחזירים שבח הסבלונות<ref>עי' מאירי שם בשם גאוני ספרד; ריטב"א שם.</ref>, ולדעתם הסתפקו בתלמוד באופן אחר<ref>עי' ציון 468.</ref>. סבלונות העשויים ליבלות ולא אכל החתן עמהם סעודה<ref>עי' ציון 344. ונ' שה"ה כשחזרה בה הכלה, עי' ציון 419.</ref>, יש מהראשונים שכתבו, שמחזירים אף את השבח שהשביחו הסבלונות<ref>נ"י שם.</ref>. והרבה ראשונים כתבו, שאף בסבלונות העשויים ליבלות ולא אכל החתן עמהם נסתפקו בתלמוד ולא נפשט<ref>רבינו גרשום שם; ר"י מגאש שם בפי' הב'; ר"א אב"ד בשיטת הקדמונים שם; ר"י קרקושא שם.</ref>. | ||
=== סבלונות שחוששים בהם לקידושין === | |||
סבלונות שחוששים בהם לקידושין - כגון ששלח סבלונות למשודכתו ולא פירש שנותנם בתורת מתנה, שחוששים לקידושין, לסוברים כן<ref>עי' ציון 40 ואילך. ועי' ציון 50 ואילך שי"ח.</ref> - כתבו אחרונים שאין מחזירים אותם, כדין קידושין שאם חזרו בהם אין מחזירים אותם<ref>ע"ע קידושין. שואל ומשיב מהדו"ת סי' קט ד"ה והנה. וע"ש שכן מוכח לראשונים שבציון 320, שהרי אם חוששים בהם לקידושין, אין סיבת נתינתם שתתנאה בהם, אלא בתורת קידושין.</ref>. | סבלונות שחוששים בהם לקידושין - כגון ששלח סבלונות למשודכתו ולא פירש שנותנם בתורת מתנה, שחוששים לקידושין, לסוברים כן<ref>עי' ציון 40 ואילך. ועי' ציון 50 ואילך שי"ח.</ref> - כתבו אחרונים שאין מחזירים אותם, כדין קידושין שאם חזרו בהם אין מחזירים אותם<ref>ע"ע קידושין. שואל ומשיב מהדו"ת סי' קט ד"ה והנה. וע"ש שכן מוכח לראשונים שבציון 320, שהרי אם חוששים בהם לקידושין, אין סיבת נתינתם שתתנאה בהם, אלא בתורת קידושין.</ref>. | ||
=== כיצד שמים הסבלונות === | |||
כשמחזירים סבלונות העשויים ליבלות שבלו<ref>עי' ציון 419.</ref>, אמר רב הונא בריה דרב יהושע, ששמים את האוכל והשתיה שאכלו ושתו בזול<ref>ב"ב קמו ב; רמב"ם זכיה פ"ו הכ"ג; שו"ע אה"ע נ ג. ועי' יד רמ"ה שם, שאין שמים מה שהפסידו, לפי שלא התכוונו מלכתחילה להזיקו. ועי' נתיבות משפט (אלגאזי) ד' קט ב ע"פ רי"ף שלהלן, שאפילו לא אכל עמהם החתן סעודת חתן, עי' ציון 344, שמים הסבלונות בזול, וכ"כ מלאכת שלמה (חכים) זכיה פ"ו הכ"א, בד' הרשב"א שבציון 406. וע"ע גרמא בנזקין; גרמי ציון 208 ואילך, שהכלה שחזרה בה משלמת כל הוצאות סעודת האירוסין שעשה החתן, ועי' תשב"ץ ח"ב סי' קסו ור"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג ד"ה אמנם אם יש וב"ש שם ס"ק ז והמקנה קו"א שם סוס"ק ח וערוה"ש שם סט"ז ואו"ש שם הכ"ג.</ref>, והוא פחות שליש משוויו<ref>רבינו גרשום ורי"ף שם (סח א בדפי הרי"ף) ורמב"ם שם ורשב"ם שם ד"ה ושמין ושא"ר שם; טוש"ע שם. ועי' ריטב"א שכ"ד רב יהודה גאון, וכעי"ז ברי"ף וברמב"ם שם בשם הגאונים. וכ"ה בגמ' שם לנוסח שלפנינו, ועי' מרכה"מ ונוה צדק (מירקאדו) שם. ע"ע גזל ציונים 208,234.</ref>, שכך שמים אוכלים הנאכלים שלא לדעת חזרה, ואין שמים את שוויו המלא, לפי שאם היו יודעים תחילה שצריך להחזירם לא היו אוכלים<ref>רשב"ם שם; פרי"ד שם; שו"ת תשב"ץ שם; רדב"ז ח"א סי' תקעט וח"ד סי' רלד; פרישה שם ס"ק ח; ר"י נבון בשו"ת חיים שאל סי' סג ד"ה איך. ועי' ר"י מגאש ויד רמ"ה שבציון הבא, שכתבו טעם אחר.</ref>. ויש מהראשונים שכתבו, שמשלמים כפי מה שנהנו<ref>ע"ע משתרשי וע' נהנה. יד רמ"ה שם, ועי' ציון הבא; ריטב"א שם. ועי' או"ש שם.</ref>. ומהראשונים יש שחולקים וסוברים, שדווקא אוכל ושתיה שנפסדים בהשהייתם - כגון בשר ותבשיל ויין מזוג - שמים בזול, אבל שאר דברים שאינם נפסדים בהשהייתם - כגון יין שאינו מזוג ושמן ותבואה ופירות שאינם נפסדים - שמים כפי ערכם המלא<ref>עי' ר"י מגאש שם; ר"י בן חכמון ב"ב שם. ועי' יד רמ"ה שם שמ', שאפילו שלח יין שאינו מזוג ושאר דברים שאינם נפסדים, משערים בזול, לפי שבשעת האכילה היה הבשר מבושל והיין מזוג, ומשמע, ששאר דברים שאף בשעת אכילה לא היו נפסדים, כגון פירות, אין משערים בזול, וצ"ב. ועי' מרומי שדה ב"ב שם.</ref>. | כשמחזירים סבלונות העשויים ליבלות שבלו<ref>עי' ציון 419.</ref>, אמר רב הונא בריה דרב יהושע, ששמים את האוכל והשתיה שאכלו ושתו בזול<ref>ב"ב קמו ב; רמב"ם זכיה פ"ו הכ"ג; שו"ע אה"ע נ ג. ועי' יד רמ"ה שם, שאין שמים מה שהפסידו, לפי שלא התכוונו מלכתחילה להזיקו. ועי' נתיבות משפט (אלגאזי) ד' קט ב ע"פ רי"ף שלהלן, שאפילו לא אכל עמהם החתן סעודת חתן, עי' ציון 344, שמים הסבלונות בזול, וכ"כ מלאכת שלמה (חכים) זכיה פ"ו הכ"א, בד' הרשב"א שבציון 406. וע"ע גרמא בנזקין; גרמי ציון 208 ואילך, שהכלה שחזרה בה משלמת כל הוצאות סעודת האירוסין שעשה החתן, ועי' תשב"ץ ח"ב סי' קסו ור"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג ד"ה אמנם אם יש וב"ש שם ס"ק ז והמקנה קו"א שם סוס"ק ח וערוה"ש שם סט"ז ואו"ש שם הכ"ג.</ref>, והוא פחות שליש משוויו<ref>רבינו גרשום ורי"ף שם (סח א בדפי הרי"ף) ורמב"ם שם ורשב"ם שם ד"ה ושמין ושא"ר שם; טוש"ע שם. ועי' ריטב"א שכ"ד רב יהודה גאון, וכעי"ז ברי"ף וברמב"ם שם בשם הגאונים. וכ"ה בגמ' שם לנוסח שלפנינו, ועי' מרכה"מ ונוה צדק (מירקאדו) שם. ע"ע גזל ציונים 208,234.</ref>, שכך שמים אוכלים הנאכלים שלא לדעת חזרה, ואין שמים את שוויו המלא, לפי שאם היו יודעים תחילה שצריך להחזירם לא היו אוכלים<ref>רשב"ם שם; פרי"ד שם; שו"ת תשב"ץ שם; רדב"ז ח"א סי' תקעט וח"ד סי' רלד; פרישה שם ס"ק ח; ר"י נבון בשו"ת חיים שאל סי' סג ד"ה איך. ועי' ר"י מגאש ויד רמ"ה שבציון הבא, שכתבו טעם אחר.</ref>. ויש מהראשונים שכתבו, שמשלמים כפי מה שנהנו<ref>ע"ע משתרשי וע' נהנה. יד רמ"ה שם, ועי' ציון הבא; ריטב"א שם. ועי' או"ש שם.</ref>. ומהראשונים יש שחולקים וסוברים, שדווקא אוכל ושתיה שנפסדים בהשהייתם - כגון בשר ותבשיל ויין מזוג - שמים בזול, אבל שאר דברים שאינם נפסדים בהשהייתם - כגון יין שאינו מזוג ושמן ותבואה ופירות שאינם נפסדים - שמים כפי ערכם המלא<ref>עי' ר"י מגאש שם; ר"י בן חכמון ב"ב שם. ועי' יד רמ"ה שם שמ', שאפילו שלח יין שאינו מזוג ושאר דברים שאינם נפסדים, משערים בזול, לפי שבשעת האכילה היה הבשר מבושל והיין מזוג, ומשמע, ששאר דברים שאף בשעת אכילה לא היו נפסדים, כגון פירות, אין משערים בזול, וצ"ב. ועי' מרומי שדה ב"ב שם.</ref>. | ||
שורה 405: | שורה 405: | ||
שבח שהשביחו הסבלונות העשויים ליבלות ובלו - כגון שאכלום או מכרום - לסוברים שמחזירים הסבלונות, יש מהראשונים שכתבו, שהסתפקו בתלמוד אם משלמים כפי שוויים בזמן שליחתם, או כפי שהיו שוים בזמן שבלו, ולא נפשט הספק, והולכים לקולא<ref>ריטב"א שם, בביאור ספק הגמ' שם. ועי' ריטב"א שם צדדי הספק.</ref>. | שבח שהשביחו הסבלונות העשויים ליבלות ובלו - כגון שאכלום או מכרום - לסוברים שמחזירים הסבלונות, יש מהראשונים שכתבו, שהסתפקו בתלמוד אם משלמים כפי שוויים בזמן שליחתם, או כפי שהיו שוים בזמן שבלו, ולא נפשט הספק, והולכים לקולא<ref>ריטב"א שם, בביאור ספק הגמ' שם. ועי' ריטב"א שם צדדי הספק.</ref>. | ||
=== אבדו או נגנבו הסבלונות === | |||
חתן ששלח סבלונות לכלה, ואבדו הסבלונות או נאנסו, ואחר כך מת או שחזר בו אחד מהם, כתבו ראשונים ואחרונים שדינה כשואל* - כדין מקבל מתנה בתנאי, ואבד או נאנס, ואחר כך בטל התנאי<ref>ע"ע מתנה וע' שואל.</ref> - וחייבת לשלם דמיהם<ref>יד רמ"ה ב"ב קמו ב; שו"ת מהר"ם גלאנטי סי' יד; שו"ת פרח מטה אהרן סי' קטו. והובא בבאה"ט אה"ע סי' נ ס"ק ז ובגל' רע"א שם. ועי' גמ' שם בנוסח שלפנינו: דאי אבדי או מגנבי בעי שלומי, ועי' פרח מטה אהרן שם ושו"ת חיים שאל סי' סד ד"ה איברא ופתח עינים ופני שלמה שם, ועי' דק"ס שבכ"י ליתא, ועי' ציון 450. ועי' שו"ת רע"א ח"ג (חדשות) סי' יא וקוב"ש שם אות תקט שתמהו, וע"ע הנ"ל וע' מתנה על מנת להחזיר. ועי' שו"ת מהרשד"ם אה"ע סי' לב (הא'), שאבי הכלה חייב לשלם דמיהם, והובא בכנה"ג הגה"ט סי' נ ס"ק ז, ועי' שו"ת מהר"ם גלאנטי סי' יד ומעשה רקח זכיה פ"ו הכ"ב, שחלקו. ועי' שו"ת פני משה ח"ב סי' נ ד"ה אברא, שאין דינה כשואל אלא כלווה, וע"ש בנ"מ אם דינה כשואל או כלווה. ועי' בית שמואל שם ס"ק ו, שאם מכרה סבלונות שאינם עשויים ליבלות, דינה כגזלן ומשלמת כשעת הגזילה, ואינה פוחתת שליש, עי' ציון 467, ומ' שסבלונות העשויים ליבלות דינם שונה, וצ"ב.</ref>. ומהאחרונים יש חולקים וסוברים שדינה כשומר-שכר* שחייב בגניבה ואבדה ופטור באונסים<ref>פרח מטה אהרן שם, ושכ"מ בגמ' שם בנוסח שלפנינו שלא הוזכר שם שחייבת באונס. וע"ש הטעם שאינה חשובה כשואל, לפי שאין כל ההנאה שלה, ע"ע שואל, שאף החתן נהנה בשליחתם.</ref>. אבדו הסבלונות לאחר שמתו או חזרו בהם, כתבו אחרונים שפטורה מלשלמם, לפי שלאחר שמת או שחזרו בהם, אסורה להשתמש בסבלונות<ref>שו"ת רע"א שם. וע"ש שדינה כשואל לזמן שכלה הזמן, ע"ע שואל.</ref>. | חתן ששלח סבלונות לכלה, ואבדו הסבלונות או נאנסו, ואחר כך מת או שחזר בו אחד מהם, כתבו ראשונים ואחרונים שדינה כשואל* - כדין מקבל מתנה בתנאי, ואבד או נאנס, ואחר כך בטל התנאי<ref>ע"ע מתנה וע' שואל.</ref> - וחייבת לשלם דמיהם<ref>יד רמ"ה ב"ב קמו ב; שו"ת מהר"ם גלאנטי סי' יד; שו"ת פרח מטה אהרן סי' קטו. והובא בבאה"ט אה"ע סי' נ ס"ק ז ובגל' רע"א שם. ועי' גמ' שם בנוסח שלפנינו: דאי אבדי או מגנבי בעי שלומי, ועי' פרח מטה אהרן שם ושו"ת חיים שאל סי' סד ד"ה איברא ופתח עינים ופני שלמה שם, ועי' דק"ס שבכ"י ליתא, ועי' ציון 450. ועי' שו"ת רע"א ח"ג (חדשות) סי' יא וקוב"ש שם אות תקט שתמהו, וע"ע הנ"ל וע' מתנה על מנת להחזיר. ועי' שו"ת מהרשד"ם אה"ע סי' לב (הא'), שאבי הכלה חייב לשלם דמיהם, והובא בכנה"ג הגה"ט סי' נ ס"ק ז, ועי' שו"ת מהר"ם גלאנטי סי' יד ומעשה רקח זכיה פ"ו הכ"ב, שחלקו. ועי' שו"ת פני משה ח"ב סי' נ ד"ה אברא, שאין דינה כשואל אלא כלווה, וע"ש בנ"מ אם דינה כשואל או כלווה. ועי' בית שמואל שם ס"ק ו, שאם מכרה סבלונות שאינם עשויים ליבלות, דינה כגזלן ומשלמת כשעת הגזילה, ואינה פוחתת שליש, עי' ציון 467, ומ' שסבלונות העשויים ליבלות דינם שונה, וצ"ב.</ref>. ומהאחרונים יש חולקים וסוברים שדינה כשומר-שכר* שחייב בגניבה ואבדה ופטור באונסים<ref>פרח מטה אהרן שם, ושכ"מ בגמ' שם בנוסח שלפנינו שלא הוזכר שם שחייבת באונס. וע"ש הטעם שאינה חשובה כשואל, לפי שאין כל ההנאה שלה, ע"ע שואל, שאף החתן נהנה בשליחתם.</ref>. אבדו הסבלונות לאחר שמתו או חזרו בהם, כתבו אחרונים שפטורה מלשלמם, לפי שלאחר שמת או שחזרו בהם, אסורה להשתמש בסבלונות<ref>שו"ת רע"א שם. וע"ש שדינה כשואל לזמן שכלה הזמן, ע"ע שואל.</ref>. | ||
=== חזרו בהם לאחר שידוכים === | |||
חתן ששלח סבלונות לכלה לאחר ששידכה - קודם קידושיה - ולאחר מכן מת החתן, או שמתה הכלה, או שחוזר בו ורוצה לגרשה, נחלקו בו ראשונים, ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים שאפילו אכל עמהם החתן סעודת חתן מחזירים כל הסבלונות, שהואיל ויכולה הכלה לחזור בה מהשידוכים אינו מוחל הסבלונות<ref>ריטב"א ב"ב קמו א, והובא בנ"י שם (סח א בדפי הרי"ף); שו"ת הריב"ש סי' שא; ב"ח אה"ע סי' נ, בד' שו"ת הרא"ש כלל לה סי' ח, ועי' ציון 492; דעה א' ברמ"א שם סו"ס ג; לבוש שם דעה א; שו"ת תורת משה אה"ע סי' א ד"ה וכל. ועי' ריטב"א וריב"ש שם, שכן משמע מלשון המשנה שם בית חמיו שהיינו לאחר קידושין, ועי' ב"מ שם ס"ד, בביאור הראיה מהמשנה. ועי' תורת משה שם, שכ"מ מל' הרשב"ם שם ד"ה השולח: לאחר קידושין, וכעי"ז ברבינו גרשום שם קמה א ד"ה מוהרי וברשב"ם שם ד"ה סבלונות. ועי' שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' רלד. ועי' ח"מ שם ס"ק יא, שתמה, שבאופן שהחתן חוזר בו למה משלמת הרי אכלה ברשות, ועי' ב"ש שם ס"ק ט ועצי ארזים שם ס"ק יג וטיב קידושין שם ס"ק יג. ועי' ערוה"ש שם סי"ח, שהאחרונים הכריעו כדעה זו.</ref>. ויש שכתבו בדעתם, שדווקא סבלונות שבעין - שאם היו חוזרים בהם לאחר קידושין אין מחזירים סבלונות אלו, לסוברים כן<ref>עי' ציונים 399,382.</ref> - מחזירים, אבל סבלונות שבלו אין מחזירים הואיל ונתן להם רשות להשתמש בהם<ref>חלקת מחוקק שם ס"ק יא. ועי' ב"ש שם ס"ק ט. ועי' ציונים 382,399 בדין סבלונות העשויים ליבלות שהם עדיין בעין.</ref>. אם כשחוזרים בהם לאחר שידוכים מחזירים הסבלונות שבלו בזול או כפי ששווים, עי' לעיל<ref>ציון 481 ואילך.</ref>. ב) ויש שחולקים וסוברים, שאפילו מתו או חזר בו החתן אחר שידוכים, אם אכל החתן סעודת חתן, אין מחזירים סבלונות העשויים ליבלות<ref>שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שכט; ב"י שם ובהגר"א שם ס"ק יב, בד' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו; דעה ב' ברמ"א שם; י"ח בלבוש שם; נתיבות משפט (אלגאזי) ד' קו ב, בד' שו"ת הרא"ש שם, ועי' ציון 488. ועי' ר"ש גאון שם במשפטים ישרים סי' ג ונתיבות משפט שם ושו"ת מגן גבורים סי' עד ד"ה ולא וט"ז שם ס"ק ו וב"ש שם ס"ק י ושו"ת חת"ס ח"ד סי' קכח, שאינו מוכרח בד' הרשב"א שם, ועי' עצי ארזים שם. ועי' בית הלל לרמ"א שם. ועי' ר"ש גאון שם, בד' שו"ת הרא"ש שם. ועי' רדב"ז שם, של' בית חמיו ב"ב שם, משמע אף לאחר שידוכים.</ref>. | חתן ששלח סבלונות לכלה לאחר ששידכה - קודם קידושיה - ולאחר מכן מת החתן, או שמתה הכלה, או שחוזר בו ורוצה לגרשה, נחלקו בו ראשונים, ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים שאפילו אכל עמהם החתן סעודת חתן מחזירים כל הסבלונות, שהואיל ויכולה הכלה לחזור בה מהשידוכים אינו מוחל הסבלונות<ref>ריטב"א ב"ב קמו א, והובא בנ"י שם (סח א בדפי הרי"ף); שו"ת הריב"ש סי' שא; ב"ח אה"ע סי' נ, בד' שו"ת הרא"ש כלל לה סי' ח, ועי' ציון 492; דעה א' ברמ"א שם סו"ס ג; לבוש שם דעה א; שו"ת תורת משה אה"ע סי' א ד"ה וכל. ועי' ריטב"א וריב"ש שם, שכן משמע מלשון המשנה שם בית חמיו שהיינו לאחר קידושין, ועי' ב"מ שם ס"ד, בביאור הראיה מהמשנה. ועי' תורת משה שם, שכ"מ מל' הרשב"ם שם ד"ה השולח: לאחר קידושין, וכעי"ז ברבינו גרשום שם קמה א ד"ה מוהרי וברשב"ם שם ד"ה סבלונות. ועי' שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' רלד. ועי' ח"מ שם ס"ק יא, שתמה, שבאופן שהחתן חוזר בו למה משלמת הרי אכלה ברשות, ועי' ב"ש שם ס"ק ט ועצי ארזים שם ס"ק יג וטיב קידושין שם ס"ק יג. ועי' ערוה"ש שם סי"ח, שהאחרונים הכריעו כדעה זו.</ref>. ויש שכתבו בדעתם, שדווקא סבלונות שבעין - שאם היו חוזרים בהם לאחר קידושין אין מחזירים סבלונות אלו, לסוברים כן<ref>עי' ציונים 399,382.</ref> - מחזירים, אבל סבלונות שבלו אין מחזירים הואיל ונתן להם רשות להשתמש בהם<ref>חלקת מחוקק שם ס"ק יא. ועי' ב"ש שם ס"ק ט. ועי' ציונים 382,399 בדין סבלונות העשויים ליבלות שהם עדיין בעין.</ref>. אם כשחוזרים בהם לאחר שידוכים מחזירים הסבלונות שבלו בזול או כפי ששווים, עי' לעיל<ref>ציון 481 ואילך.</ref>. ב) ויש שחולקים וסוברים, שאפילו מתו או חזר בו החתן אחר שידוכים, אם אכל החתן סעודת חתן, אין מחזירים סבלונות העשויים ליבלות<ref>שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שכט; ב"י שם ובהגר"א שם ס"ק יב, בד' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו; דעה ב' ברמ"א שם; י"ח בלבוש שם; נתיבות משפט (אלגאזי) ד' קו ב, בד' שו"ת הרא"ש שם, ועי' ציון 488. ועי' ר"ש גאון שם במשפטים ישרים סי' ג ונתיבות משפט שם ושו"ת מגן גבורים סי' עד ד"ה ולא וט"ז שם ס"ק ו וב"ש שם ס"ק י ושו"ת חת"ס ח"ד סי' קכח, שאינו מוכרח בד' הרשב"א שם, ועי' עצי ארזים שם. ועי' בית הלל לרמ"א שם. ועי' ר"ש גאון שם, בד' שו"ת הרא"ש שם. ועי' רדב"ז שם, של' בית חמיו ב"ב שם, משמע אף לאחר שידוכים.</ref>. | ||
שורה 415: | שורה 415: | ||
כתבו שטר שידוכים ועשו בו קנין, וכל שכן אם נשבעו על השידוכים כמנהג המקום, או שעשו ביניהם קנסות וחיזוקים, כתבו אחרונים שלדברי הכל אין מחזירים הסבלונות, לפי שסמכה דעתם שלא יחזרו בהם, ודינם כחזרו בהם לאחר אירוסין<ref>עי' ציונים 496,332. רדב"ז שם; ב"מ שם ס"ד; עי' ערוה"ש שם סי"ח.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים שאף אם עשו ביניהם קנסות וחיזוקים מחזירים הסבלונות, שכיון שיכולה לחזור בה בטענה של קלקול מעשי החתן או מחמת שיעבור זמן הנישואין או שימצאו בו מומים וכדומה, אינו מוחל הסבלונות<ref>שו"ת חת"ס ח"ד סי' קכח. וע"ש שכ"מ מסתימת האחרונים.</ref>. עשו סעודה גדולה לאחר השידוכים וזימנו אליו אורחים, כתבו אחרונים שאין מחזירים הסבלונות, לפי שסמכה דעתם שלא יחזרו בהם, שאין-אדם-טורח-בסעודה-ומפסידה*<ref>ע"ע. רדב"ז שם. וע"ש, שבאופנים אלו, אף הראשונים שבציון 488, מודים שאין מחזירים הסבלונות. ומסתימת ד' החת"ס שבציון הקודם מ' שחולק, וצ"ב.</ref>. | כתבו שטר שידוכים ועשו בו קנין, וכל שכן אם נשבעו על השידוכים כמנהג המקום, או שעשו ביניהם קנסות וחיזוקים, כתבו אחרונים שלדברי הכל אין מחזירים הסבלונות, לפי שסמכה דעתם שלא יחזרו בהם, ודינם כחזרו בהם לאחר אירוסין<ref>עי' ציונים 496,332. רדב"ז שם; ב"מ שם ס"ד; עי' ערוה"ש שם סי"ח.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים שאף אם עשו ביניהם קנסות וחיזוקים מחזירים הסבלונות, שכיון שיכולה לחזור בה בטענה של קלקול מעשי החתן או מחמת שיעבור זמן הנישואין או שימצאו בו מומים וכדומה, אינו מוחל הסבלונות<ref>שו"ת חת"ס ח"ד סי' קכח. וע"ש שכ"מ מסתימת האחרונים.</ref>. עשו סעודה גדולה לאחר השידוכים וזימנו אליו אורחים, כתבו אחרונים שאין מחזירים הסבלונות, לפי שסמכה דעתם שלא יחזרו בהם, שאין-אדם-טורח-בסעודה-ומפסידה*<ref>ע"ע. רדב"ז שם. וע"ש, שבאופנים אלו, אף הראשונים שבציון 488, מודים שאין מחזירים הסבלונות. ומסתימת ד' החת"ס שבציון הקודם מ' שחולק, וצ"ב.</ref>. | ||
=== חזרו בהם לאחר קידושין === | |||
חתן שקידש את כלתו לאחר ששלח לה סבלונות, ולאחר מכן מת אחד מהם או שהכלה חזרה בה קודם שהכניסה לחופה, כתבו ראשונים שהדבר תלוי במחלוקת תנאים: שלדעת תנא קמא, אין מחזירים הסבלונות, לפי שהחתן שלח אותם כדי שתתקרב דעתם זה לזה, והרי נתקרבה דעתם בקידושין<ref>שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו, בד' ת"ק בכתובות נד ב לענין תוספת כתובה, ע"ע.</ref>. לדעת רבי אלעזר בן עזריה, מחזירים הסבלונות, שאין דעתו אלא על דעת שיכניסה לחופה<ref>שו"ת הרשב"א שם, בד' ראב"ע שם, בענין הנ"ל. ועי' רשב"א שם, שהלכה כראב"ע. ועי' המקנה קו"א סי' נ ס"ק ט, בד' שו"ת הרשב"א שבציון 492 שכ"כ מטעם אחר, ע"ש.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שלא נחלקו בכך תנאים, והכל מודים שאין מחזירים הסבלונות<ref>שואל ומשיב מהדו"ת סי' קט, בד' הרמב"ם שבציון 414. ועי' ציון 501 ואילך.</ref>. | חתן שקידש את כלתו לאחר ששלח לה סבלונות, ולאחר מכן מת אחד מהם או שהכלה חזרה בה קודם שהכניסה לחופה, כתבו ראשונים שהדבר תלוי במחלוקת תנאים: שלדעת תנא קמא, אין מחזירים הסבלונות, לפי שהחתן שלח אותם כדי שתתקרב דעתם זה לזה, והרי נתקרבה דעתם בקידושין<ref>שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו, בד' ת"ק בכתובות נד ב לענין תוספת כתובה, ע"ע.</ref>. לדעת רבי אלעזר בן עזריה, מחזירים הסבלונות, שאין דעתו אלא על דעת שיכניסה לחופה<ref>שו"ת הרשב"א שם, בד' ראב"ע שם, בענין הנ"ל. ועי' רשב"א שם, שהלכה כראב"ע. ועי' המקנה קו"א סי' נ ס"ק ט, בד' שו"ת הרשב"א שבציון 492 שכ"כ מטעם אחר, ע"ש.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שלא נחלקו בכך תנאים, והכל מודים שאין מחזירים הסבלונות<ref>שואל ומשיב מהדו"ת סי' קט, בד' הרמב"ם שבציון 414. ועי' ציון 501 ואילך.</ref>. | ||
=== כשעדיין לא גירשה === | |||
חתן שהתחייב בקנין לגרש את אשתו ולא גירשה, וכן אשה שהתחייבה לקבל את גיטה<ref>ע"ע חרם דרבינו גרשום: בגירושין בעל כרחה.</ref>, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאינם צריכים להחזיר הסבלונות, עד שיגרשנה<ref>שו"ת מהר"ם מינץ ח"א סי' יז ד"ה החלק השני, בד' רשב"ם ב"ב קמו ב ד"ה ויתיב.</ref>. | חתן שהתחייב בקנין לגרש את אשתו ולא גירשה, וכן אשה שהתחייבה לקבל את גיטה<ref>ע"ע חרם דרבינו גרשום: בגירושין בעל כרחה.</ref>, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאינם צריכים להחזיר הסבלונות, עד שיגרשנה<ref>שו"ת מהר"ם מינץ ח"א סי' יז ד"ה החלק השני, בד' רשב"ם ב"ב קמו ב ד"ה ויתיב.</ref>. | ||
=== חזרו בהם לאחר נישואין === | |||
חתן שנשא את כלתו לאחר ששלח לה סבלונות, ואחר כך מת אחד מהם או שחזרו בהם ובא לגרשה, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאין מחזירים הסבלונות, ואף סבלונות מרובים וסבלונות שאין עשויים ליבלות אין מחזירים<ref>מאירי ב"ב קמה א; עי' קיצור פסקי הרא"ש ב"ב פ"ט סי' טו; שו"ת הב"ח סי' ב; בית הלל אה"ע סי' נ ס"ג; שו"ת מהר"ם מינץ ח"א סי' יז. ועי' ב"מ שם סי' צט ס"ב ומהר"ם מינץ שם, שכ"מ ברשב"ם שם ד"ה מוהרי. ועי' ב"מ שם, שאף הרמב"ם שלהלן מודה. ועי' שו"ת מהרח"ש אה"ע סי' נג ד"ה וגם (ב), שכ"מ בשו"ת מהרשד"ם סי' צז, ועי' ציון הבא.</ref>. ויש מן הראשונים והאחרונים שחולקים וסוברים, שאף לאחר שנישאו אם חוזרים בהם, מחזירים הסבלונות, ואפילו הכריז החתן בעת נתינתם ואמר זה נותן החתן לכלה<ref>שו"ת הריב"ש סי' שא; שו"ת הרא"ם סי' טז; שו"ת מהרשד"ם אה"ע סי' לב (הב') וסג וקיז וקעז, ועי' ציון הקודם; עי' שו"ת אמונת שמואל סי' ח ד"ה הכלל. ועי' שו"ת מהרח"ש שם ד"ה אך, שאע"פ שפקפק בזה, הכריע שאין בידינו להוציא מיד הבעל. ועי' רא"ם שם, שחילק בין סבלונות למתנות, שמתנות שנותן הבעל לאשתו אינם חוזרים.</ref>. בטעם שמחזירים הסבלונות כתבו ראשונים ואחרונים, שהוא אומדנא מוכחת שאינו נותן לה הסבלונות במתנה<ref>ריב"ש ורא"ם וב"מ שם, ע"פ טעמו של הרמב"ם בציון 320. ועי' שו"ת מהרח"ש אה"ע סי' נג ד"ה ואיברא (ב) וב"מ שם ושואל ומשיב מהדו"ת סי' קט ד"ה והנה שדחו הראיה מד' הרמב"ם. ועי' ריב"ש שם, שמעולם לא שמענו מי שפקפק בדבר, שלא לשום תכשיטי זהב וכסף.</ref>, אלא שתביאם עימה לביתו<ref>שו"ת מהרשד"ם שם. ועי' ציון 319.</ref>. סבלונות ששלחה הכלה או אביה לחתן, ואחר כך הכניסה לחופה, ומת אחד מהם או שחזרו בהם, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאין מחזירים הסבלונות<ref>שו"ת מהרשד"ם שם, ע"פ שו"ת הרשב"א שבציון 318; שו"ת מהרח"ש שם ד"ה ועוד וד"ה כלל; שו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' סג ד"ה כלל. ועי' פרח מטה אהרן שם, החילוק בין סבלונות ששלח החתן לסבלונות ששלחה הכלה.</ref>, שהואיל וכנסה לחופה מחלו הסבלונות<ref>מהרשד"ם שם, ע"פ הרשב"א שם. ועי' ציון הנ"ל.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים בדעת ראשונים אלו וסוברים שאפילו נכנסה לחופה, מחזירים הסבלונות ששלחה הכלה או אביה לחתן<ref>שו"ת מהרח"ש שם ד"ה והיה, בד' הרשב"א שם. ועי' ציון 505.</ref>. על נדוניא ותכשיטים שנותנים לכלה, ומתה הכלה בתוך שנה או שנתיים לנישואים ולא השאירה אחריה זרע, אם החתן צריך להחזירם, ע"ע ירושת הבעל<ref>ציון 816 ואילך.</ref>, וע' תקנת שו"ם. | חתן שנשא את כלתו לאחר ששלח לה סבלונות, ואחר כך מת אחד מהם או שחזרו בהם ובא לגרשה, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאין מחזירים הסבלונות, ואף סבלונות מרובים וסבלונות שאין עשויים ליבלות אין מחזירים<ref>מאירי ב"ב קמה א; עי' קיצור פסקי הרא"ש ב"ב פ"ט סי' טו; שו"ת הב"ח סי' ב; בית הלל אה"ע סי' נ ס"ג; שו"ת מהר"ם מינץ ח"א סי' יז. ועי' ב"מ שם סי' צט ס"ב ומהר"ם מינץ שם, שכ"מ ברשב"ם שם ד"ה מוהרי. ועי' ב"מ שם, שאף הרמב"ם שלהלן מודה. ועי' שו"ת מהרח"ש אה"ע סי' נג ד"ה וגם (ב), שכ"מ בשו"ת מהרשד"ם סי' צז, ועי' ציון הבא.</ref>. ויש מן הראשונים והאחרונים שחולקים וסוברים, שאף לאחר שנישאו אם חוזרים בהם, מחזירים הסבלונות, ואפילו הכריז החתן בעת נתינתם ואמר זה נותן החתן לכלה<ref>שו"ת הריב"ש סי' שא; שו"ת הרא"ם סי' טז; שו"ת מהרשד"ם אה"ע סי' לב (הב') וסג וקיז וקעז, ועי' ציון הקודם; עי' שו"ת אמונת שמואל סי' ח ד"ה הכלל. ועי' שו"ת מהרח"ש שם ד"ה אך, שאע"פ שפקפק בזה, הכריע שאין בידינו להוציא מיד הבעל. ועי' רא"ם שם, שחילק בין סבלונות למתנות, שמתנות שנותן הבעל לאשתו אינם חוזרים.</ref>. בטעם שמחזירים הסבלונות כתבו ראשונים ואחרונים, שהוא אומדנא מוכחת שאינו נותן לה הסבלונות במתנה<ref>ריב"ש ורא"ם וב"מ שם, ע"פ טעמו של הרמב"ם בציון 320. ועי' שו"ת מהרח"ש אה"ע סי' נג ד"ה ואיברא (ב) וב"מ שם ושואל ומשיב מהדו"ת סי' קט ד"ה והנה שדחו הראיה מד' הרמב"ם. ועי' ריב"ש שם, שמעולם לא שמענו מי שפקפק בדבר, שלא לשום תכשיטי זהב וכסף.</ref>, אלא שתביאם עימה לביתו<ref>שו"ת מהרשד"ם שם. ועי' ציון 319.</ref>. סבלונות ששלחה הכלה או אביה לחתן, ואחר כך הכניסה לחופה, ומת אחד מהם או שחזרו בהם, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאין מחזירים הסבלונות<ref>שו"ת מהרשד"ם שם, ע"פ שו"ת הרשב"א שבציון 318; שו"ת מהרח"ש שם ד"ה ועוד וד"ה כלל; שו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' סג ד"ה כלל. ועי' פרח מטה אהרן שם, החילוק בין סבלונות ששלח החתן לסבלונות ששלחה הכלה.</ref>, שהואיל וכנסה לחופה מחלו הסבלונות<ref>מהרשד"ם שם, ע"פ הרשב"א שם. ועי' ציון הנ"ל.</ref>. ויש מהאחרונים חולקים בדעת ראשונים אלו וסוברים שאפילו נכנסה לחופה, מחזירים הסבלונות ששלחה הכלה או אביה לחתן<ref>שו"ת מהרח"ש שם ד"ה והיה, בד' הרשב"א שם. ועי' ציון 505.</ref>. על נדוניא ותכשיטים שנותנים לכלה, ומתה הכלה בתוך שנה או שנתיים לנישואים ולא השאירה אחריה זרע, אם החתן צריך להחזירם, ע"ע ירושת הבעל<ref>ציון 816 ואילך.</ref>, וע' תקנת שו"ם. | ||
=== מתנות ששלחו קרוביו לכלה === | |||
קרובי החתן ששלחו מתנות לכלה ואחר כך מת אחד מהם או שחזרו בהם, כתבו אחרונים שדינם כמתנות שנתן החתן עצמו לכלה, שהם על דעת שיכנסנה לחופה, ואם לא הכניסה לחופה מחזירים הסבלונות<ref>שו"ת מהרשד"ם אה"ע סוס"י צז; שו"ת מהרח"ש אה"ע סי' נג ד"ה והנה בענין. ועי' מהרשד"ם שם, שכ"ד שו"ת הרא"ם סי' טז.</ref>. הכניסה לחופה - אף לסוברים שסבלונות ששלח החתן מחזירים<ref>עי' ציון 502.</ref> - כתבו ראשונים ואחרונים שאין מחזירים הסבלונות<ref>שו"ת הריב"ש סוס"י שא; מהרשד"ם שם; מהרח"ש שם. ועי' מהרשד"ם שם, שכ"ד שו"ת הרא"ם, ועי' רא"ם שם שמ' שמדבר בסבלונות ששלחו הורי הכלה לחתן, ועי' ציון 513.</ref>, שכיון שיצאו המתנות מידם ודאי נתכוונו בתורת מתנה<ref>עי' ריב"ש שם; מהרח"ש שם.</ref>. מתנות שנתנו אבי החתן ואמו לכלה, כתבו אחרונים שהם כמתנות שנתן החתן עצמו<ref>עי' ציון 501 ואילך. מהרח"ש שם. וע"ש, שפעמים מתנות שנותנים הורי החתן לכלה הוא מממון החתן עצמו. ועי' מהרשד"ם שבציון 511.</ref>. | קרובי החתן ששלחו מתנות לכלה ואחר כך מת אחד מהם או שחזרו בהם, כתבו אחרונים שדינם כמתנות שנתן החתן עצמו לכלה, שהם על דעת שיכנסנה לחופה, ואם לא הכניסה לחופה מחזירים הסבלונות<ref>שו"ת מהרשד"ם אה"ע סוס"י צז; שו"ת מהרח"ש אה"ע סי' נג ד"ה והנה בענין. ועי' מהרשד"ם שם, שכ"ד שו"ת הרא"ם סי' טז.</ref>. הכניסה לחופה - אף לסוברים שסבלונות ששלח החתן מחזירים<ref>עי' ציון 502.</ref> - כתבו ראשונים ואחרונים שאין מחזירים הסבלונות<ref>שו"ת הריב"ש סוס"י שא; מהרשד"ם שם; מהרח"ש שם. ועי' מהרשד"ם שם, שכ"ד שו"ת הרא"ם, ועי' רא"ם שם שמ' שמדבר בסבלונות ששלחו הורי הכלה לחתן, ועי' ציון 513.</ref>, שכיון שיצאו המתנות מידם ודאי נתכוונו בתורת מתנה<ref>עי' ריב"ש שם; מהרח"ש שם.</ref>. מתנות שנתנו אבי החתן ואמו לכלה, כתבו אחרונים שהם כמתנות שנתן החתן עצמו<ref>עי' ציון 501 ואילך. מהרח"ש שם. וע"ש, שפעמים מתנות שנותנים הורי החתן לכלה הוא מממון החתן עצמו. ועי' מהרשד"ם שבציון 511.</ref>. |
גרסה אחרונה מ־18:27, 2 בפברואר 2020
|
הגדרת הערך - מתנות ששולח החתן לכלה לענין חשש קידושין או הוכחה לקידושין, ודין חזרת סבלונות כשהתבטלו השידוכים.
מהותו
מהות סבלונות, דורונות שדרך חתן לשלוח לכלתו[1], בין לאחר שידוכים[2], ובין לאחר קידושין[3], ויש מקומות שנוהגים לשלוח הסבלונות בעת שרואים פני הכלה[4], ואפילו נתן לה הסבלונות בעצמו - בלי שליח ובלי פרסום - חשובים כסבלונות[5], וזהו מוהר האמור בתורה[6]. וכתבו ראשונים, שפעמים שולחים הסבלונות כדי לפרסם השידוכים[7].
מיני הסבלונות
סבלונות הם בגדים וכלים ששולח החתן לכלה לצורכי החופה והנישואין[8], וכן שאר דורונות ומתנות חשובות ששולח החתן לכלה[9], ואף מיני מאכל ומגדנות חשובים סבלונות[10].
סבלונות שאחרים שולחים זה לזה
סבלונות הם מתנות שדרך החתן לשלוח לכלה, ואף סבלונות שאחרים שולחים זה לזה חשובים סבלונות[11]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שדורנות שאף אחרים שולחים זה לזה - לענין דינים מסויימים[12] - אינם חשובים סבלונות, ודווקא דברים שניכר בהם שהם דרך חתנות נקראים סבלונות[13]. ויש סוברים שאף הדורונות שהחתן שולח לכלתו אינם חשובים סבלונות, אלא הדורון הראשון שדרך חתן לשלוח תחילה[14].
סבלונות ממשפחת החתן
סבלונות ששלחו משפחת החתן לכלה, כתבו ראשונים ואחרונים שאינם חשובים סבלונות[15]. ויש מהראשונים שחולקים וסוברים שאף סבלונות ששלחו משפחת החתן לכלה, חשובים סבלונות[16].
סבלונות למשפחת הכלה
סבלונות ששלח החתן למשפחת הכלה – וכן סבלונות ששלחה הכלה למשפחת החתן, לסוברים שאף מתנות שהכלה שולחת חשובים סבלונות[17] - לענין דינים מסויימים חשובים כסבלונות[18]. ולענין דינים אחרים נחלקו בו ראשונים: יש מהם שכתבו, שאף סבלונות שהחתן שולח למשפחת הכלה - לכבודה של הכלה[19] - חשובים סבלונות[20]. ויש מהראשונים חולקים שאינם חשובים סבלונות, אלא שחוששים להם בתורת ספק, שמא הכלה עשתה אותם שליח לקבלת הסבלונות[21].
כלה השולחת לחתן
כלה ששלחה דורונות לחתן, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאף אלו חשובים כסבלונות[22]. ויש חולקים וסוברים שאינם חשובים סבלונות[23].
קודם קידושין
סבלונות יש מקומות שנהגו שלא לשולחם קודם קידושין[24], שמא תחזור בה הכלה ויפסיד סבלונות העשויים ליבלות[25], ויש מקומות שנהגו לשולחם אף קודם קידושין[26], ולא חששו שמא תחזור בה הכלה, לפי שבאותם מקומות הקפידו שלא לחזור בהם לאחר ששידכו ביניהם[27].
אופן שליחתם
יש מקומות שנהגו ליתן לרב העיר או הפרנס להוליך הסבלונות לכלה, וטובי העיר ושאר הקרואים הולכים עימו[28], ונהגו לומר בשעת נתינתם לאשה: הנה החתן שלח לך דורון זה שיהא שלך לאחר קידושין[29]. ויש מקומות שהחתן עצמו מוליך הסבלונות לכלה[30].
סעודת סבלונות
סעודת סבלונות, כתבו ראשונים שדרך החתנים שלאחר סעודת האירוסין חוזר ושולח סבלונות לארוסתו, ואחר כך סועד שם בבית חמיו, וסעודה זו נקראת סעודת סבלונות[31], וכתבו אחרונים שבזמנינו אין נוהגים כן[32]. על סעודה זו אם חשובה סעודת מצוה, ע"ע סעודת-מצוה. על אכילת החתן בסעודה זו, שמחמתה מוחל על הסבלונות ששלח, עי' להלן[33]. על סעודת סבלונות שיש שנהגו לעשות בלילה שלפני החופה, ע"ע חתן-וכלה: ביום החופה[34].
על הגונב ושולח הגניבה בתורת סבלונות לבית חמיו - מקום מגורי הכלה[35] - שחשוב כמכירה לענין חיוב ארבעה וחמשה, ע"ע ארבעה-וחמשה[36]. על הלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו בתורת סבלונות, ואמר לו שאם יקבלו ממנו סבלונות אלו יתן לו דמיהם ואם לאו יתן לו כפי טובת הנאה שיחזיקו לו על שרצה לתת להם הסבלונות, ונאנסו הסבלונות בהליכתו או בחזרתו, ע"ע שומר-שכר.
בתורת כסף קידושין
חשש קידושין
השולח סבלונות למשודכתו[37] - וכן המקדש את משודכתו בכסף, ולא פירש לשם קידושין, שחשוב כסבלונות[38] - נחלקו בו ראשונים בדעת אמוראים: א) יש סוברים בדעת אמוראים שחוששים ששלח סבלונות אלו בתורת קידושין*[39], ולדעתם זהו שאמרו רב הונא ורבה שחוששים לסבלונות[40], ומהאחרונים יש שכתב שאף שאר האמוראים סוברים כן[41]. בטעם שחוששים שנתן הסבלונות בתורת קידושין, יש שכתבו שכיון ששידכו ביניהם ושלח לה סבלונות כמנהג החתנים[42], חשוב כמדבר עימה על עסקי קידושיה, שאינו צריך לפרש כוונתו בתורת קידושין[43]. ויש שכתבו, שחוששים שפירש בשעת שידוכים שישלח לה אח"כ קידושיה[44]. ויש שכתבו, שכיון שירא שמא תחזור בה מהשידוכים ויפסיד הסבלונות, חוששים שכיוון בסבלונות עצמם לשם קידושין[45]. ומהאחרונים יש שכתב בדעת ראשונים, שאין חוששים שנתן הסבלונות בתורת קידושין, שהרי לא פירש כוונתו, אלא הואיל והשולח סבלונות לכלה חשוב כהוכחה שקידשה תחילה, לסוברים כן[46], חוששים אף לסבלונות עצמם בתורת קידושין, שלדעתם כל מקום שיש מעשה המוכיח שכבר נעשה הדבר, הרי הוא חשוב כמו הדבר בעצמו[47]. על הסוברים שצריך לפרש בעת נתינת הסבלונות, עי' להלן[48]. ב) ואביי חולק וסובר שאין חוששים לסבלונות[49], ויש מן הראשונים סוברים שאף שאר האמוראים סוברים כן, וביארו דבריהם באופנים אחרים[50]. בטעם שאין חוששים לקידושין, כתבו ראשונים, משום שלא פירש בעת נתינת הסבלונות שנותנם בתורת קידושין[51]. ג) בדעת רב פפא, שמחלק בין מקום שנוהגים לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות לבין מקום שנוהגים לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש[52], יש מן הראשונים שכתבו שמקומות שנהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות - ואין שולחים סבלונות קודם קידושין[53], שמא הכלה תחזור בה ויפסידו הסבלונות[54], או שמא תסרב לקבלם ואין לך בושה גדולה מזו[55] - חוששים שמא שלח סבלונות אלו בתורת קידושין, ומקומות שנהגו לשלוח תחילה סבלונות ואחר כך לקדש, אין חוששים לקידושין[56], שכיון ששלח סתם ולא פירש לשם קידושין, מסתמא כוונתו כמנהג המדינה שלא בתורת קידושין[57]. על מקום שהרוב נהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות ומיעוט נהגו לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש, ע"ע רוב. על חתן ששלח סבלונות לכלה באופן שחוששים בהם לקידושין וחזרו בהם החתן או הכלה או שמת אחד מהם אם מחזירים אותם, עי' להלן[58].
הלכה
להלכה, כתבו ראשונים ואחרונים, שמקום שנהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות חוששים לקידושין, אבל מקום שנהגו לשלוח תחילה סבלונות ואחר כך לקדש, אין חוששים לקידושין[59]. ובזמנינו שאין מקדשים אלא בשעת נישואין וחופה[60], כתבו ראשונים, שחשוב כמקום שנהגו לשלוח סבלונות תחילה ואחר כך לקדש, שאין חוששים לקידושין[61], ומכל מקום כתבו ראשונים, שאם ראינו החתן מחזר אחר עדים שיראו נתינת הסבלונות, אף בזמנינו חוששים לקידושין[62].
ספק או ודאי קידושין
החשש לקידושין, לסוברים כן, נחלקו בו ראשונים: א) יש מהראשונים שכתבו, שחוששים בתורת קידושי ספק[63], ואם נתקדשה לאחר צריכה גט* מן הראשון[64]. וכתבו אחרונים בדעתם, שהחשש לקידושין הוא להצריכה לכתחילה גט, אבל אם נישאת לאחר לא תצא[65], לפי שקידושי הראשון קידושי ספק וקידושי השני קידושי ודאי[66]. ב) ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שמקודשת בתורת ודאי, שחזקה* כל השולח סבלונות לאחר שידוכים, בתורת קידושין שולח[67]. ג) ומהאחרונים יש מחלקים, שמקום שהכל נוהגים בו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות, מקודשת בתורת ודאי, ומקום שיש שנהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות ויש שנהגו לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש, מקודשת מספק[68].
עיר חדשה
עיר חדשה שאין בה מנהג, נחלקו בה ראשונים: יש סוברים שחוששים בה לקידושין[69], שכל מקום שאין בו מנהג רואים אותו כמחצה על מחצה[70]. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שאין חוששים בה לקידושין[71], לפי שיש לכלה חזקת הגוף שלא התקדשה[72]. ויש מהראשונים שכתבו, שלעולם חוששים לקידושין, ואף במקום שנוהגים לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש, שמי יכניס עצמו לספק זה לידע מנהג המקום שיצא משם, שמא נהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות[73], ויש שפירשו בדעתם, שדווקא במקום שיש מיעוט שנוהגים לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות חוששים, אבל במקום שאין מקדשים כלל קודם סבלונות אין חוששים לקידושין[74]. ומדברי הרבה ראשונים נראה שאין חוששים שמא מנהג מקום שיצא ממנו הוא לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות[75]. מקום שהיה בו מנהג לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות, ונתבטל המנהג מחמת גזירה, כתבו ראשונים שאותו המנהג התבטל, ושוב אין חוששים לקידושין[76].
חילוקי מנהגים בין המקומות
היה החתן ממקום שאין חוששים לסבלונות, והכלה ממקום שחוששים לסבלונות, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש מהראשונים שכתבו, שהולכים אחר מקום שליחת הסבלונות בין להקל ובין להחמיר[77], ואפילו אמר החתן שלא ידע מנהג המקום אינו נאמן, שאנן-סהדי* ("אנחנו עדים") שכל השולח סבלונות חוקר ודורש תחילה מנהג המקום[78]. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שהולכים אחר מנהג מקומו של החתן, שאין המשלח מקפיד אלא על מנהג מקומו[79]. היה מנהג מקום החתן לחוש לסבלונות ומנהג מקום הכלה שלא לחוש לסבלונות, כתבו ראשונים שאין חוששים לסבלונות, שהרי הוא כאילו אמרה בפירוש שמקבלת הסבלונות שלא בתורת קידושין[80], ועוד שאין האשה מתקדשת אלא מדעתה, ואם אינה יודעת שכוונתו בתורת קידושין אין לחוש לכך[81]. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שלעולם הולכים אחר מנהג מקומו של החתן בין להקל ובין להחמיר[82].
מיני הסבלונות
מתנות ששלח החתן לכלה שחוששים בהם לקידושין, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שאין חוששים אלא בדברים שדרך חתן לשלוח לכלה, שניכר בהם שהם דרך חתנות, וחוששים שקבלתם בתורת קידושין, אבל מתנות שאף אחרים שולחים זה לזה, ואפשר שניתנו בתורת מתנה או פקדון וכדומה, אין חוששים בהם לקידושין[83]. ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שאף בשאר מתנות חוששים לקידושין[84]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שאם פירש שנותנם לשם אהבה וחיבה, אף במתנות שאחרים שולחים זה לזה, חוששים לקידושין[85].
עדות על הסבלונות
השולח סבלונות למשודכתו - שחוששים בהם לקידושין, לסוברים כן[86] - אם צריך עדות על שליחתם, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש ראשונים ואחרונים שכתבו, שאין חוששים אלא אם שלח הסבלונות בפני עדים - וכן שהשליח ימסרם לאשה בפני עדים[87] - אבל אם שלח הסבלונות בלא עדים, אפילו שניהם מודים שנתנם לה, הכל מודים שאין חוששים לקידושין[88]. ואפילו היה עד-אחד* על הסבלונות, כתבו ראשונים – שאף לסוברים שהמקדש בעד אחד חוששים לקידושיו[89] - שאין חוששים לקידושין, שאין מוסיפים חומרא על חומרא, ועוד שיש הוכחה ממעשיו שלא התכוין לקידושין, שאם לא כן היה שולח הסבלונות בעדים כדרך המקדשים[90]. ב) ויש מהראשונים שחולקים וסוברים, שמקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות, אפילו שלח הסבלונות בלא עדים כלל ושניהם מודים שנתנם לה, חוששים לקידושין[91], שהואיל ושידכו ביניהם, שליחת הסבלונות הם דרך חתנות, ואנן סהדי שכיוונו בכך לקידושין[92]. ויש מהאחרונים שכתב בדעתם, שאפילו אינם מודים ששלחו סבלונות חוששים לקידושין, שכיון שיש עדים שנשתדכו ומנהג אותו המקום לשלוח סבלונות, אנן סהדי ששלח לה סבלונות, וחשוב כאילו עדי השידוכים ראו הקידושין[93]. ג) ויש מהראשונים שמחלקים, שדווקא אם נתן החתן הסבלונות לשליח בפני עדים חוששים לקידושין, ואפילו מסר השליח הסבלונות לכלה בלא עדים[94], שבודאי עשה השליח שליחותו[95]. ד) ומהאחרונים יש שמחלק, שכשיש עדים על הסבלונות חוששים לקידושין בתורת ודאי, וכשאין עדים על הסבלונות חוששים לקידושין בתורת ספק[96]. על אופן ששניהם אומרים ששידכו ביניהם, ואין עדים על כך, ואחר כך שלח סבלונות, עי' להלן[97].
אומרים שלא התכוונו לקידושין
השולח סבלונות לאשה - שחוששים בהם לקידושין, לסוברים כן[98] - ולאחר מכן אמרו שניהם שלא התכוונו בסבלונות לשם קידושין, כתבו ראשונים ואחרונים שאינם נאמנים וחוששים לקידושין[99], ואפילו נשבעו על כך[100], שכל מקום שהכריעו חכמים שלכך התכוונו, אינם נאמנים לומר לא התכווננו[101]. היו אומרים בשעת נתינת הסבלונות, שאין כוונתם לקידושין, כתבו ראשונים ואחרונים שנאמנים ואין חוששים לקידושין[102].
הכלה אומרת שלא התכוונה לקידושין
השולח סבלונות לכלה – שחוששים בהם לקידושין, לסוברים כן[103] – והכלה מכחישה ואומרת שלא נתנם בתורת קידושין, אלא מתנה בעלמא, כתבו ראשונים שנאמנת – כדין האשה שאומרת לבעלה גרשתני – שחזקה אין-אשה-מעיזה-פניה-בפני-בעלה*[104]. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שבמקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות אינה נאמנת, לפי שחשוב כאילו יש לחתן עדים שקידשה[105]. לא היו עדים על שליחת הסבלונות, ואין אנו יודעים אלא מפיהם ששלח לה סבלונות – לסוברים שחוששים לקידושין[106] – כתבו אחרונים, שנאמנת להכחיש ולומר שלא נתנם בתורת קידושין, במיגו שהיתה מכחישה את שליחת הסבלונות עצמם[107].
שתק ולא פירש
השולח סבלונות למשודכתו, ושתק ולא פירש בשעת נתינתם לאשה שנותנם בתורת קידושין, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש ראשונים ואחרונים שכתבו שחוששים לקידושין[108]. בטעם שחוששים לקידושין - ואינו חשוב כמקדש סתם שאין חוששים לקידושיו, אלא אם כן היו עסוקים באותו ענין[109] - יש מהם שכתבו שכיון ששידכו ביניהם, חוששים שמא אמר לה שישלח קידושיה לאחר מכן[110]. ויש שכתבו שהואיל ושידכו, דעתם לעולם - ואפילו לאחר זמן מרובה[111] - בתורת קידושין וחשובים כעסוקים באותו ענין[112]. ויש שכתבו שהואיל ואין דרך לשלוח סבלונות אלא לארוסתו[113], הרי זה כאילו פירש השליח לשם קידושין[114]. ויש מהראשונים שכתבו, שהשולח סבלונות ולא פירש כוונתו, חוששים לקידושין בתורת ספק, ולא בתורת ודאי[115]. ומהאחרונים יש שכתב, שלעולם אין צריך לפרש לשם קידושין, ואפילו אינם עסוקים באותו ענין[116]. על האופנים שבהם לדעתו צריך לפרש לשם קידושין, ע"ע קידושין. ב) ויש ראשונים שחולקים וסוברים שאם לא פירש ששולח בתורת קידושין אין חוששים לקידושין[117]. מהם שכתבו שדווקא כשאין ידוע אם פירש בשעת נתינת הסבלונות לשם קידושין, חוששים לקידושין, שמא פירש בשעת מסירתם[118]. ומהם שכתבו שדווקא כשאמר בעת נתינת הסבלונות לשון המוכיח על סבלונות - כגון לשון אהבה וחיבה - חוששים לקידושין[119]. ג) ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שהשולח דברים שדרך החתן לשלוח לכלה, חוששים לקידושין אפילו סתם ולא פירש, אבל השולח דברים שאף אחרים שולחים זה לזה, אין חוששים לקידושין אלא אם פירש שנותנם לשם קידושין[120]. ד) ומהאחרונים יש מחלקים, שבאופן שהתרצתה בעת השידוכים לקבל קידושיה, חוששים לקידושין אפילו לא אמר השליח דבר, אבל אם לא התרצתה לקבל קידושיה, אין חוששים לקידושין[121]. השולח סבלונות על ידי שני שלוחים, יש מהראשונים שכתב, שאפילו שתקו השלוחים חוששים לקידושין, שכיון ששלח על ידי שנים - ושינה משאר משלחי דורונות - גילה דעתו שמכוין לקידושין[122].
מדבר על עסקי קידושין
היה השליח מדבר עימה על עסקי קידושיה - שחשוב הוכחה שמכוין לקידושין[123] - ואחר כך נתן לה סבלונות, יש מהראשונים סוברים שמקודשת[124]. ויש מהראשונים שמחלקים, שאם נתן סבלונות מיד לאחר שדיבר עימה על עסקי קידושיה, אף על פי שלא פירש שנותנם בתורת קידושין, הרי היא מקודשת, ואם שהה מעט לאחר שדיבר עימה ולא פירש שנותנם בתורת קידושין, אינה מקודשת[125].
מפרש לשם סבלונות
השולח סבלונות למשודכתו, ומפרש שנותנם בתורת סבלונות - דהיינו מתנה בעלמא[126] - כתבו ראשונים ואחרונים שהכל מודים שאינה מקודשת[127]. ומהאחרונים יש שכתב שחוששים לקידושי ספק[128]. ומהאחרונים יש שכתב בדעת ראשונים שחולקים וסוברים, שאף כשמפרש שנותנם בתורת סבלונות, חוששים לקידושין[129].
אמר לה השליח בשעת נתינת הסבלונות לשון המוכיח כוונת סבלונות יותר מקידושין - כגון שאמר לה, דברים אלו שולח פלוני שתתנאי בהם בין הבנות[130] - יש מהראשונים סוברים שנחלקו בה אמוראים, רב הונא ורבה סוברים שחוששים לקידושין, ואביי סובר שאין חוששים לקידושין, ורב פפא מחלק בין המקומות, שמקומות שנהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות חוששים לקידושין, ומקומות שנהגו לשלוח תחילה סבלונות ואחר כך לקדש אין חוששים לקידושין[131].
מפרש לשם אהבה וחיבה
השולח סבלונות למשודכתו, ופירש שנותנם לשם אהבה וחיבה, כתבו ראשונים ואחרונים שחוששים לקידושין[132]. ואפילו שלח דורונות שאף אחרים שולחים זה לזה - שאינו חשוב כסבלונות, לסוברים כן[133], ופירש שנותנם לשם אהבה וחיבה, יש מהאחרונים שכתבו שחוששים לקידושין[134]. ויש מהאחרונים שכתבו, שאף השולח סבלונות לאשה בלא ששידכה תחילה ופירש שנותנם לשם אהבה וחיבה, חוששים לקידושין[135].
יצא קול שהתקדשה
מקום שנהגו לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש - שלהלכה אין חוששים לקידושין[136] - ויצא עליה קול מחמת הסבלונות שהתקדשה, כתבו ראשונים שאין חוששים לקידושין[137], הואיל ודרך הנשים לומר על סבלונות אלו שהם קידושין[138].
יצא קול ששלח לה סבלונות
יצא קול ששלח לה סבלונות, כתבו אחרונים שאין חוששים לקידושין, שאין חוששים לשתי חששות, שמא שלח לה סבלונות ושמא קדשה בהם[139].
נתן הסבלונות בעצמו
חתן שנתן סבלונות לכלה בעצמו ולא על ידי שליח, יש מהאחרונים שכתב, שאף במקום שנוהגים לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש חוששים לקידושין[140], שמטירחתו שטרח להביא הסבלונות בעצמו ולא שלחם על ידי שליח, ניכר שכוונתו בתורת קידושין, שמצוה-בו-יותר-מבשלוחו*[141]. והאחרונים חולקים וסוברים שבמקום שנוהגים לשלוח סבלונות קודם קידושין, אפילו נותן הסבלונות בעצמו אין חוששים לקידושין[142]. מקום שנהגו לשלוח סבלונות על ידי שליח ואחר כך לקדש, והוא שינה ממנהג המקום ונתן הסבלונות בעצמו, כתבו אחרונים שחוששים לקידושין, לפי ששינה ממנהג המקום ונתנם בעצמו, חוששים שהיתה דעתו בתורת קידושין[143].
היה שם ושלח על ידי אחר
השולח סבלונות לכלה על ידי שליח, והחתן עצמו נוכח במסירת הסבלונות לאשה, כתבו ראשונים שאין חוששים בהם לקידושין, לפי שאם היה מכוין בהם לקידושין, היה נותנם בעצמו ולא מוסרם ביד השליח, שמצוה בו יותר מבשלוחו[144].
נתנה לאחרת לקבלם
השולח לאשה סבלונות במקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות, ואותה האשה כסתה פניה מלהסתכל בהם, וקבלה אשה אחרת הסבלונות תחתיה, כתבו ראשונים שחוששים לקידושין, שמא התכוונה שתעשה שליח לקבל הסבלונות עבורה[145], ואין אומרים שסירובה לקבלם מוכיח שלא התכוונה לקידושין, שדרך הנשים לעשות כן מחמת הבושה[146]. ויש מהראשונים והאחרונים חולקים וסוברים, שאין חוששים לקידושין[147]. בטעם שאין חוששים לקידושין, יש שכתבו שהואיל וסירבה לקבלם, אין חוששים לקידושין[148]. ויש שכתבו שאין חוששים לשני חששות, שמא החתן התכוין לקדשה בסבלונות, ושמא עשתה את מקבלת הסבלונות שליח לקבלם עבורה[149]. אמרה האשה שאינה מוכנה לקבל הסבלונות מיד החתן אלא מיד אחרים, כתבו ראשונים שאין חוששים לקידושין, שדווקא אם שתקה חוששים שמא התביישה לקבלם, אבל אם אמרה בפירוש שאינה רוצה לקבלם, אנו תולים שעשתה כן כדי ליזהר מלהתקדש לו[150].
מקום שנוהגים שאחרות מקבלות
מקום שנהגו ששולחים סבלונות מיד לאחר השידוכים, ונהגו שאותם הסבלונות אין האשה עצמה מקבלתם אלא אשה אחרת, כתבו ראשונים שהמנהג מוכיח שעושים כן כדי שלא יחשבו הסבלונות כקידושין[151].
הורי החתן שלחו הסבלונות
אבי החתן ואמו ששלחו סבלונות לכלה, נחלקו ראשונים אם חוששים בהם לקידושין: יש מהראשונים שכתבו, שחוששים לקידושין, שמא החתן עשה אותם שליח לקדש עבורו[152]. ויש מהראשונים חולקים, שאין חוששים בהם לקידושין[153], ואפילו אמרו שנותנים בתורת קידושי בנם[154].
בנותן שטר כתובה
הוחזק בשוק שלאחר שליחת הסבלונות נתן לה שטר כתובה*, כתבו ראשונים בדעת אמוראים, שאף במקום שנהגו לשלוח סבלונות קודם קידושין, אם נהגו שלא לכתוב כתובה קודם קידושין, חוששים שנתן הסבלונות בתורת קידושין[155]. בטעם שחוששים לקידושין כתבו ראשונים, שאלמלא היו קידושין לא היה כותב לה כתובה[156], ואין אומרים שמא אין הסופר מצוי בעיר תמיד ועל כן הקדים לכתוב כתובה קודם קידושין[157]. ויש מהאחרונים שכתב, שלפי ששינה ממנהג מקומו וכתב כתובה קודם קידושין, חוששים ששינה אף בסבלונות ושלחם בתורת קידושין[158]. ויש מפרשים, שאף על פי שאין חוששים לסבלונות לבד או לכתובה לבד, מכל מקום הואיל ושלח סבלונות ואף כתב לה כתובה, חוששים מחמת שניהם יחד לקידושין[159].
הכותב שטר כתובה מדעת שניהם ולעיני הכל כמנהג שעושים בחתונות, ולאחר מכן שלח לה סבלונות, כתבו ראשונים בדעת אמוראים, שודאי דעתו היתה לקדשה בסבלונות[160], ולפיכך כתב לה כתובה, שאלמלא היה מקדשה לא היה מקדים לכתוב הכתובה[161].
בלא שידוכים
השולח סבלונות לאשה, בלא שנשתדכה עימו תחילה - לסוברים שחוששים בסבלונות לקידושין[162] - כתבו ראשונים, שאין חוששים לקידושין[163], שהאשה אינה יודעת שכוונתו בתורת קידושין[164]. ויש מהראשונים שכתב, שאם שניהם מודים שהתכוונו לקידושין, אף על פי שלא שידכו ביניהם תחילה, חוששים לקידושין[165]. ויש מהאחרונים שכתבו, שהשולח סבלונות לאשה ופירש שנותנם לשם אהבה וחיבה, חוששים לקידושין[166].
היו שניהם אומרים ששידכו ביניהם תחילה - ולא היו עדים על כך - ואחר כך נתן לה סבלונות, כתבו ראשונים שחוששים לקידושין[167]. אם לא היו עדים לא על השידוכים ולא על הסבלונות, אלא שהם אומרים עצמם אומרים ששידכו ושלח לה סבלונות, כתבו אחרונים שאין חוששים לקידושין[168].
שלח גם קודם שידוכים
השולח סבלונות לאשה קודם ששידכה, ואחר כך שידכה ושוב שלח לה סבלונות, כתבו אחרונים שאין חוששים שקידשה בסבלונות אלו, שהרי ראינו ששלח לה סבלונות אף קודם ששידכה[169]. ויש מהאחרונים שכתבו שמשמע מדברי ראשונים שחולקים וסוברים, שאף באופן זה חוששים לקידושין[170].
בשעת השידוכים
השולח סבלונות לאשה בשעת שידוכים, כתבו אחרונים שחוששים שמא קדשה בסבלונות אלו, ואפילו במקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות חוששים לקידושין, ואין אומרים שהואיל ושינה מהמנהג לא שלחם בתורת קידושין, לפי שעיקר הקפידא הוא שלא להקדים הסבלונות לקידושין, שמא יחזרו בהם מהשידוך[171]. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שאין חוששים אלא לסבלונות שנשלחו לאחר השידוכים, אבל סבלונות שנשלחים בשעת השידוכים, אין חוששים להם[172].
שלח לאחר זמן רב
השולח סבלונות למשודכתו לאחר זמן מרובה, כתבו ראשונים, שאף על פי שעבר זמן רב לאחר שנשתדכו, חוששים שנתנם בתורת קידושין[173].
שידך בצנעא
חתן ששדך את הכלה בצנעא ולא פרסמו הדבר - ושינו ממנהג המקום לפרסם השידוכים - ואחר כך שלח לה סבלונות, כתבו אחרונים שאין חוששים לקידושין, שכיון שלא פרסמו הדבר אינם מתביישים לחזור בהם, ואינו חשוב כשידכה לענין זה[174]. ומכל מקום אם היה מנהג המקום שלא לפרסם השידוכים, כתבו אחרונים שחוששים לסבלונות שנתנם בתורת קידושין[175].
קידושין באיסור
השולח סבלונות בשבת, כתבו ראשונים ואחרונים שאין חוששים לקידושין, שבודאי לא שלח הסבלונות בתורת קידושין, לפי שאין מקדשים בשבת[176]. וכן השולח סבלונות שאולים, כתבו אחרונים שאין חוששים לקידושין, שבודאי לא עבר על איסור וקידש בדבר שאול[177]. ויש מהאחרונים שנראה מדבריהם שחולקים וסוברים, שבאסור-דרבנן* אין הכל זהירים, וחוששים ששלח הסבלונות בתורת קידושין[178]. מקום שהחרימו שאין מקדשים בפחות מעשרה, כתבו ראשונים ואחרונים שאין חוששים לסבלונות שנתנם בתורת קידושין, לפי שאין חוששים שעברו על החרם לקדש שלא בפני עשרה, ואם קדשה בפני עשרה היה יוצא קול שהתקדשה[179]. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שחוששים שנתנם בתורת קידושין[180].
לאחר קידושין שלא תפסו
המקדש אשה בפחות משוה פרוטה - שאין קידושיו קידושין[181] - ולאחר מכן שלח לה - על ידי עדים כשרים[182] - סבלונות, אינה מקודשת בהם[183], ואף בתורת ספק קידושין - אפילו לסוברים שחוששים בסתם סבלונות לקידושין[184] - אין חוששים בהם[185], בין שלח הסבלונות לאלתר מיד לאחר קידושין הראשונים שחשוב כעסוקים באותו ענין[186], ובין שלח לאחר זמן מרובה שיתכן שנודעה לו טעותו[187], לפי שאנו אומרים שאין דעתו לקדש בסבלונות, ומחמת קידושין הראשונים שלחם[188]. וכתבו ראשונים, שאפילו נתן הסבלונות בסתמא - שלא פירש שהם בתורת סבלונות - אינה מקודשת, ואין אומרים שמאחר שלא פירש, כוונתו בתורת קידושין[189]. וכן קטן שקידש אשה - שאין קידושיו קידושין[190] - ולאחר שהגדיל שלח לה סבלונות, אינה מקודשת[191], לפי שאינו שולח הסבלונות בתורת קידושין[192]. ואפילו היה מדבר עימה על עסקי קידושיה, ואחר כך שלח לה סבלונות, כתבו ראשונים שאינה מקודשת[193], לפי שהוא סבור שקידושיו הראשונים היו כדין, ואינו מכוין בסבלונות לקידושין[194]. ומכל מקום כתבו ראשונים, שאם הזכיר בהם השליח לשון קידושין, מקודשת[195].
מקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות, ושלח לה סבלונות ואחר כך קדשה בפחות משוה פרוטה, כתבו ראשונים שחוששים ששלח תחילה הסבלונות בתורת קידושין, אבל מקום שנהגו לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש, וקדשה בפחות משוה פרוטה, אין חוששים להם בתורת קידושין, שכוונתו כמנהג המקום ולא בתורת קידושין[196].
לאחר נישואים בנימוסי האומות
השולח סבלונות לאחר נישואים בנימוסי האומות ("נישואים אזרחיים"), כתבו ראשונים שאין חוששים בהם לקידושין, שעל דעת אותם נישואים שלח הסבלונות[197].
לאחר שהתחייבו לינשא
השולח סבלונות לאשה לאחר שהתחייבו זה לזה לינשא, יש מהראשונים שכתב שאין חוששים לקידושין, לפי שלא שלח הסבלונות בתורת קידושין, אלא על דעת ההתחייבות שהתחייבו זה לזה לינשא[198]. והרבה ראשונים חולקים וסוברים שבמקום שמקדשים ואחר כך שולחים סבלונות חוששים לקידושין, לפי שהכל יודעים שההתחייבות לינשא אינה קידושין, וחוששים שמא גמר בדעתו לשלוח הסבלונות בתורת קידושין[199].
בתורת הוכחה לקידושין
חשש קדימת קידושין
השולח סבלונות לאשה - לאחר ששידכו ביניהם[200], ויש חולקים שאפילו לא שידכו ביניהם[201], ויש מחלקים שאף על פי שלא שידכו אלא שדיברו ביניהם בעניני שידוכים ונישואין[202] - ולא ידוע אם קדשה תחילה, נחלקו בו ראשונים בדעת אמוראים: א) יש סוברים בדעת אמוראים שחוששים שמא קדשה תחילה - בפני עדים שהלכו למדינת הים[203], ויש שכתבו, שדווקא כשאומר החתן בפירוש שקדשה בפני עדים והלכו למדינת הים[204] - שכיון שאין שולחים סבלונות אלא לאחר קידושין, חוששים שמא קדשה קודם[205], ולדעתם זהו שאמרו רב הונא ורבה שהשולח סבלונות לאשה חוששים לסבלונות[206]. ב) ואביי חולק וסובר שאין חוששים לסבלונות[207], ויש מן הראשונים סוברים שאף שאר האמוראים סוברים כן, וביארו דבריהם באופנים אחרים[208]. בטעם שאין חוששים לסבלונות, כתבו אחרונים לפי שאם אכן התקדשה, היה צריך להיות קול על הקידושין[209]. ג) בדעת רב פפא, שמחלק בין מקום שנוהגים לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות לבין מקום שנוהגים לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש[210], יש מן הראשונים שכתבו שמקומות שנהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות - ואין שולחים סבלונות קודם קידושין שמא הכלה תחזור בה ויפסידו הסבלונות[211], או שמא תסרב לקבלם ואין לך בושה גדולה מזו[212] - חוששים שקדשה תחילה ומחמתם שלח הסבלונות, ומקומות שנהגו לשלוח תחילה סבלונות ואחר כך לקדש, אין חוששים לקידושין[213]. על מקום שהרוב נהגו לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות ומיעוט נהגו לשלוח סבלונות ואחר כך לקדש, ע"ע רוב.
הלכה
להלכה, כתבו ראשונים, שמקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות, חוששים לקידושין אבל מקום שנהגו לשלוח תחילה סבלונות ואחר כך לקדש אין חוששים לקידושין[214]. ואפילו בעיר שאין בה מנהג, יש מהראשונים שכתבו שחוששים שמא קדשה תחילה[215]. ויש מהראשונים שחולקים, שמקום שאין בו מנהג, אין חוששים לקידושין[216].
ספק או ודאי קידושין
החשש לקידושין, לסוברים כן, נחלקו בו ראשונים: א) יש מהראשונים שכתבו, שחוששים בתורת קידושי ספק[217], ואם נתקדשה לאחר צריכה גט* מן הראשון[218]. על נשאת לאחר אם צריכה לצאת ממנו, עי' להלן[219]. ב) ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שמקודשת בתורת ודאי[220], שחזקה* שכבר קדש, שאלמלא כן לא היה שולח סבלונות[221].
נשאת לאחר
השולח סבלונות לאשה - שחוששים שקדשה תחילה, לסוברים כן[222] - ואחר כך נשאת האשה לאיש אחר, כתבו ראשונים ואחרונים שאינה צריכה לצאת מהשני - כדין ספק אשת-איש* שנשאת לאחר[223] - לפי שהחשש לקידושין אינו מן הדין, אלא חומרא להצריכה גט לכתחילה[224]. ויש חולקים וסוברים שצריכה לצאת מהשני, שלדעתם החשש לקידושין הוא בתורת ודאי[225].
עיר חדשה
עיר חדשה שאין בה מנהג, נחלקו בה ראשונים ואחרונים: יש סוברים שחוששים לקידושין[226], שכל מקום שאין בו מנהג רואים אותו כמחצה על מחצה[227]. ויש חולקים וסוברים שאין חוששים בה לקידושין[228], לפי שיש לכלה חזקת הגוף שלא התקדשה[229]. מקום שהיה בו מנהג ונתבטל המנהג מחמת גזירה, כתבו ראשונים שאותו המנהג התבטל, והולכים אחר מה שנוהגים עכשיו[230].
חילוקי מנהגים בין המקומות
היה החתן ממקום שאין חוששים לסבלונות, והכלה ממקום שחוששים לסבלונות, או להיפך שהחתן ממקום שחוששים בו לסבלונות והכלה ממקום שאין חוששים לסבלונות, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש מהראשונים שכתבו, שהולכים אחר מקום שליחת הסבלונות בין להקל ובין להחמיר[231]. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שהולכים אחר מנהג מקומו של החתן[232], שאין המשלח מקפיד אלא על מנהג מקומו[233]. על חתן שבא ממקום שנהגו שלא לחוש לסבלונות והכלה ממקום שחוששים לסבלונות, ואמר החתן בשעת שליחת הסבלונות שנותנם כמנהג מקומו שלא יהיה בהם הוכחה לקידושין, עי' להלן[234].
מפרש לשם סבלונות
השולח סבלונות למשודכתו, כתבו ראשונים, שבין אם שלחם בסתמא ולא פירש דבר בשעת נתינם ובין אם פירש שנותנם בתורת סבלונות, חוששים שמא קידשה תחילה[235]. וכתבו אחרונים שאם שלח סבלונות בלי שהשתדכו תחילה - לסוברים שאף באופן זה חוששים שמא קידשה תחילה[236] - אין חוששים אלא אם פירש בשעת נתינתם שנותנם בתורת סבלונות, אבל אם נתן הסבלונות בסתמא, הכל מודים שאין חוששים שמא קידשה תחילה[237].
ההוכחה
שליחת סבלונות שחשובה כהוכחה לקידושין, לסוברים כן, כתבו אחרונים שהוא משעת שילוח הסבלונות, קודם שיגיעו הסבלונות לידיה, שמשעה זו ואילך חוששים לקידושין[238], ואפילו היתה מסרבת לקבל הסבלונות חוששים לקידושין[239]. ויש חולקים, שאינה מוחזקת כמקודשת אלא משעה שבאו הסבלונות ליד האשה[240], ואם לא התרצתה בקבלתם, אין חוששים לקידושין[241].
מסרבת לקבל
היתה מסרבת לקבל הסבלונות, כתבו ראשונים ואחרונים שאין חוששים לקידושין[242], שחשוב כאומרת לא קדשתני שנאמנת[243]. ויש מהאחרונים שחולקים וסוברים שאף על פי שמסרבת לקבל הסבלונות, חוששים לקידושין[244], שלדעתם ההוכחה לקידושין הוא משעה שנשתלחו על ידי הבעל[245]. וכתבו אחרונים, שאם יש הוכחה שהטעם שסירבה לקבלם הוא מפני שלא התקדשה תחילה, הכל מודים שאין חוששים לקידושין[246].
נתנה לאחרת לקבלם
השולח לאשה סבלונות במקום שנהגו לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות, ואותה האשה סירבה לקבלם, ונתנה לאשה אחרת לקבלם תחתיה - אפילו נתנה לקטנה, שאינה יכולה להעשות שליח לזכות בהם עבורה[247] - כתבו ראשונים שחוששים לקידושין, ואין אומרים שסירובה לקבלם מוכיח שלא התקדשה, שדרך הנשים לעשות כן מחמת הבושה[248].
מקום שנוהגים שאחרות מקבלות
מקום שנהגו שאין הכלה עצמה מקבלת הסבלונות, אלא אשה אחרת מקבלת אותם עבורה, כתבו ראשונים שהמנהג מוכיח שנהגו כן כדי שלא יהיו הסבלונות ראיה על קידושין[249]. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שחוששים שקידשה קודם לכן, ואין הוכחה מהמנהג, שיתכן שמה שכולם אינם מקבלות הסבלונות בעצמם, הוא מחמת הבושה[250].
עדות על שליחתם
השולח סבלונות לאשה - שחוששים שקדשה תחילה, לסוברים כן[251] - אם צריך עדות על שליחתם: נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש מהראשונים שכתבו, שאין חוששים אלא אם שלח הסבלונות בעדים, אבל אם שלח הסבלונות בלא עדים, אפילו שניהם מודים שנתנם לה, הכל מודים שאין חוששים לקידושין[252]. היה עד אחד מעיד על סבלונות אלו ועד אחר מעיד על סבלונות אחרים, כתבו אחרונים שחוששים לקידושין[253]. היה עד אחד ששלח הסבלונות, ושניהם מודים שנתן לה - אפילו היו מכחישים את הקידושין[254] - יש מהאחרונים שכתבו שחוששים לקידושין, אבל אם היו מכחישים את העד, אין חוששים לקידושין[255]. ב) ויש ראשונים ואחרונים שחולקים וסוברים, שאפילו שלח הסבלונות בלא עדים, ושניהם מודים שנתנם לה - או שהדבר ידוע שנתן לה סבלונות[256] - חוששים לקידושין[257]. ויש מהראשונים שכתבו בדעתם, שדווקא אם היו עדים שראו הסבלונות אחר כך ביד האשה, או שיצא עליהם קול שהתקדשו, חוששים לקידושין, אבל אם לא היתה שום הוכחה על הקידושין, הכל מודים שאין חוששים לקידושין[258].
הכחשת הקידושין
השולח סבלונות לאשה - שחשוב הוכחה שקדשה תחילה, לסוברים כן[259] - ולאחר מכן מכחישים שניהם שלא קדשה מעולם, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש ראשונים ואחרונים שכתבו שאינם נאמנים[260], ואפילו בשבועה[261], שחזקה שקדמו קידושין לסבלונות[262]. ואפילו אם אין עדים על שליחת הסבלונות, ואין אינו יודעים ששלח אלא מפיהם, חוששים לקידושין[263], ואין אומרים הפה-שאסר-הוא-הפה-שהתיר*, לפי שחשוב כמיגו* במקום עדים[264], שכיון ששניהם שמודים ששלח סבלונות, אנן-סהדי* ("אנחנו עדים") שקדשה תחלה[265]. אבל עדים המעידים שלאחר שנשתדכו לא קדשה - קידושי כסף[266] - נאמנים[267]. היתה הוכחה מתוך מעשיהם שלא התקדשו תחילה, צידדו אחרונים שנאמנים[268]. היו מכחישים הקידושין בשעת שליחת הסבלונות, ואומרים שלא קדשה מעולם, כתבו אחרונים שנאמנים ואין חוששים לקידושין[269]. ויש חולקים וסוברים שאינם נאמנים, וחוששים לקידושין, שכל מקום שהכריעו חכמים שלכך נתכוין אינו נאמנים לומר לא לכך התכווננו[270]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעתם, שדווקא כשמכחישים הקדושין עצמם אינם נאמנים, אבל אם מפרשים דבריהם שמה שנתנו לא היה בתורת סבלונות אלא מתנה בעלמא - שאינם מכחישים העדים - נאמנים[271]. היה החתן ממקום שנהגו שלא לחוש לסבלונות והכלה ממקום שחוששים לסבלונות, ואמר החתן בשעת שליחת הסבלונות שנותנם כמנהג מקומו שלא יהיה בהם הוכחה לקידושין, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שאין חוששים לקידושין[272]. לא היו עדים על נתינת הסבלונות, ואין אנו יודעים על כך אלא מפיהם, כתבו ראשונים ואחרונים שנאמנים לומר שלא קדשה[273]. ב) ויש מהראשונים והאחרונים שחולקים וסוברים, שנאמנים לומר שלא קדשה מעולם[274]. היתה האשה מכחישה הקידושין, כתבו אחרונים שאינה נאמנת וחוששים שקידשה תחילה[275]. ג) ויש מהראשונים והאחרונים שמצדדים לחלק, שמקום שרובם נוהגים לקדש תחילה ואחר כך לשלוח סבלונות, אינם נאמנים לומר שלא קדשה, לפי שהוא נגד מנהג אותו המקום שאין שולחים סבלונות לפני קידושין, אבל מקום שהרוב שולחים סבלונות ואחר כך מקדשים ומיעוט מקדשים ואחר כך שולחים סבלונות - שחוששים לקידושין, לסוברים כן[276] - נאמנים לומר שלא קדשה, לפי שאינו נגד מנהג המקום[277]. ויש מהאחרונים שחולקים וסוברים שדווקא אם היה מנהג כל אנשי אותו המקום לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות אינם נאמנים, מפני שהוא נגד מנהג המקום, אבל אם היו רק רוב אנשי המקום מקדשים ואחר כך שולחים סבלונות נאמנים, שלדעתם טענה נגד מנהג המקום – שאין מאמינים לה – אינה אלא כנגד מנהג כל אנשי אותו המקום, אבל כנגד מנהג רוב אנשי המקום, נאמנים[278]. אמרו תחילה ששלח לה סבלונות – במקום שהרוב שולחים סבלונות קודם קידושין - ואחר כך הכחישו הקידושין, כתבו אחרונים שאינם נאמנים להכחיש הקידושין, לפי שהוא מיגו למפרע, שאינו חשוב מיגו, לסוברים כן[279]. ד) ומהאחרונים יש שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שהאומר לא קידשתיה מעולם אינו נאמן, אבל האומר לא קידשתיה תחילה, אלא הסבלונות עצמם ניתנו בתורת קידושין, נאמן[280].
יצא קול ששלח לה סבלונות
יצא קול ששלח לה סבלונות, כתבו ראשונים שאין חוששים לקידושין, שאין חוששים לשתי חששות, שמא שלח לה סבלונות ושמא קדשה קודם לכן[281].
משדך בפרהסיא
המשדך בפרהסיא ואחר כך שלח לכלה סבלונות, כתבו ראשונים שאין חוששים שמא קדשה תחילה, שאין החשש אלא שמא קדשה קודם בצינעא, שחושש שמא יקנאו בו אחרים או שמא יסיתוה שלא תינשא לו, אבל לאחר ששידכה בגלוי, גילה דעתו שאינו חושש לכך ובודאי יקדשנה בפרהסיא[282].
שידך בצנעא
חתן ששדך את הכלה בצנעא ולא פרסמו הדבר ושינו ממנהג המקום לפרסם השידוכים, ואחר כך שלח לה סבלונות - לסוברים שאין חוששים בסבלונות שקידשה תחילה אלא בששידכו[283] - כתבו אחרונים שאין חוששים שקדשה תחילה, שכיון שלא פרסמו הדבר אינם מתביישים לחזור בהם, ואינו חשוב כשידכה לענין זה[284]. ומכל מקום אם היה מנהג המקום שלא לפרסם השידוכים, כתבו אחרונים שחוששים שקדשה תחילה קודם הסבלונות[285]. שלח הסבלונות בצנעא - ואפילו נתנם לכלה בעצמו בלא שליח - כתבו ראשונים, שחוששים שקידשה תחילה[286].
תיכף לשידוכים
השולח סבלונות לאשה מיד לאחר שהשתדכו, כתבו ראשונים ואחרונים שאין חוששים שמא קדשה קודם[287], שהרי שידך עכשיו בפנינו ואנן סהדי שלא קידש אחר השידוכים[288]. ואפילו שלח סבלונות יום או יומיים לאחר השידוכים, כתבו ראשונים שאין חוששים לקידושין[289], לפי שאין החשש אלא שמא קדשה בצינעא זמן רב קודם, אבל לאחר ששידכה עתה בגלוי, אילו היה מקדשה מיד אחר כך, היה מתפרסם הדבר קודם שליחת הסבלונות[290]. ויש חולקים וסוברים, שסבלונות ששלח לאחר שידוכים חוששים להם[291].
קבעו שלא לקדש עד זמן מסויים
קבעו ביניהם בשעה שהשתדכו שלא לקדש עד זמן פלוני, וקודם אותו הזמן שלח לה סבלונות, צידדו אחרונים שאין חוששים לקידושין, שהואיל וקבעו ביניהם שלא לקדש קודם אותו הזמן, אין הסבלונות שנתנו בסתם, מוציאים מידי מה שקבעו ביניהם תחילה, ואין תולים שחזרו בהם וקבעו לקדש קודם אותו הזמן[292].
מקום שהחרימו שלא לקדש
מקום שהחרימו שאין מקדשים בפחות מעשרה, ושלח החתן לכלה סבלונות, כתבו ראשונים שאין חוששים שמא קידשה קודם שליחת הסבלונות, לפי שאין חוששים שעברו על החרם לקדש שלא בפני עשרה, ואם קדשה בפני עשרה היה יוצא קול שהתקדשה[293]. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שחוששים שעבר על החרם וקידשה תחילה[294].
סבלונות ששויים מועט
חתן ששלח לכלה סבלונות של מיני מתיקה - ששויים מועט ואין חוששים עליהם להפסידם - כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שהכל מודים שאין הוכחה בסבלונות אלו שקידשה תחילה, לפי שאפילו אם תחזור בה אינו חושש להפסידם[295]. ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שאף בסבלונות ששווים מועט חוששים שקידשה תחילה לסוברים כן[296].
שידך בתו קטנה ומת
המשדך בתו קטנה, ומת האב, ואחר כך שלח לה החתן סבלונות, כתבו אחרונים שחוששים שמא קדשה תחילה בחיי האב, ומחמת קידושין אלו שלח לה סבלונות[297].
שליח קטן
השולח סבלונות לאשה על ידי שליח קטן, כתבו אחרונים שחוששים שמא קדשה קודם[298].
סבלונות למשפחת הכלה
סבלונות ששלח החתן למשפחת הכלה: נראה מדברי ראשונים, שאף סבלונות שנשלחו על ידי החתן למשפחת הכלה חוששים בהם שמא קדשה קודם, ומחמת קידושין אלו שלח להם סבלונות[299].
סבלונות מאבי החתן
השולח סבלונות למשודכת לבנו - וכן סבלונות ששלחו משפחת החתן לכלה - כתבו ראשונים שחוששים שמא קדשה בנו קודם לכן, ומחמת קידושין אלו שלח לה אביו של החתן סבלונות[300]. ויש מהאחרונים חולקים, שאין חוששים לקידושין[301]. בטעם שאין חוששים לקידושין, כתבו אחרונים, שההוכחה לקידושין הוא - לדעתם - משליחת החתן הסבלונות לכלה, ולא מקבלת האשה הסבלונות[302].
שלחה הכלה לחתן
כלה ששלחה דורונות לחתן, כתבו אחרונים שאף אלו חשובים כסבלונות, וחוששים שמא התקדשו קודם[303].
נשא אשה אחרת
שלח החתן סבלונות לכלה, ואחר כך נשא אשה אחרת, כתבו אחרונים שאין חוששים שמא קידשה תחילה, לפי שאין חוששים שעבר על חרם-דרבנו-גרשום* לישא שתי נשים[304].
שלח גם לפני קידושין
השולח סבלונות קודם קידושין, ולאחר זמן חזר ושלח שוב סבלונות, כתבו ראשונים שאין בשליחת סבלונות אלו הוכחה שקדשה, שהרי ראינו ששלח לה סבלונות אף קודם קידושין, ואין סבלונותיו ראיה שקדשה[305]. ויש מהאחרונים שכתבו שמשמע מדברי ראשונים שחולקים וסוברים, שאף באופן זה חוששים לקידושין[306].
שולח בתורת קידושין
השולח סבלונות לכלתו, ואחר כך אומר שהתכוין בהם לקידושין, כתבו ראשונים שאין חוששים שמא קדשה תחילה, שהרי הוא עצמו מודה בדבריו שלא קדשה תחילה ואחר כך שלח לה סבלונות, אלא ששלחם בתורת קידושין[307]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחוששים שמא קדשה תחילה, ואין אנו סומכים על דבריו שלא קדשה תחילה[308].
לאחר קידושין שלא תפסו
המקדש אשה בפחות משוה פרוטה - שאין קידושיו קידושין[309] - ולאחר זמן שלח לה סבלונות, אין חוששים שמא קדשה שוב כדין, ומחמת קידושין אלו שלח הסבלונות, אלא מחמת קידושין הראשונים שלחם[310]. וכן קטן שקידש - שאין קידושיו קידושין[311] - ולאחר שהגדיל שלח סבלונות לארוסתו, אין חוששים שמא קדשה תחילה כדין, ומחמת קידושין אלו שלח הסבלונות, אלא מחמת קידושין הראשונים שלחם[312].
הוכחה שלא קדשה
מקום שנהגו לשלוח סבלונות מיד לאחר שידוכים או לאחר קידושין, ויצא קול בעיר שאחד קידש או שידך אשה, ועברו כמה חודשים ולא שלח לה סבלונות, כתבו ראשונים שאין חוששים לקידושין, לפי שאם היה מקדשה או משדכה, היה שולח לה סבלונות[313].
חזרת סבלונות
סבלונות שאינם עשויים ליבלות
חתן שקידש אשה ושלח לה סבלונות שאינם עשויים ליבלות - כגון תכשיטים מכסף וזהב, על בגדים אם חשובים עשויים ליבלות, עי' להלן[314] - ולאחר מכן חזרו בהם או שמת אחד מהם, מחזירים הסבלונות[315], ואפילו שלחם בסתמא בלא לפרש ששולחם כדי שתביאם אחר כך לביתו[316]. בטעם שמחזירים הסבלונות כתבו ראשונים ואחרונים, לפי שלא שלחם אלא על דעת שישאנה[317], ועוד שירדו חז"ל לסוף דעתם של בריות שהשולח סבלונות לכלה, אין דעתו לשולחם כמתנה גמורה, אלא על דעת שישובו אליו לאחר שישאנה[318]. ויש מהראשונים שכתבו, שלא שלחם בתורת מתנה, אלא שתתנאה בהם[319]. ואפילו אכל או שתה החתן עמהם סעודת חתן, מחזירים הסבלונות[320], לפי שאינו מוחל על סבלונות שאינם עשויים ליבלות[321]. ואפילו בלו הסבלונות ואינם בעין, כתבו ראשונים ואחרונים שמחזירים דמיהם[322]. ומכל מקום אמרו בתלמוד, שאם היה מנהג המקום שלא להחזיר הסבלונות, אין מחזירים אותם[323].
סבלונות העשויים ליבלות
חתן ששלח לכלה סבלונות העשויים ליבלות - קודם נישואין[324], כגון דברי מאכל[325], או בגדים שממהרים ליבלות[326] - וסתם ולא פירש ששולחם כדי שתביאם אחר כך לביתו, ולאחר מכן מת החתן, או שמתה הכלה, או שהחתן חוזר בו ורוצה לגרשה, אם אכל - אפילו מאכל שאינו חשוב[327], או שתה[328] - החתן עמהם סעודת חתן[329], ואפילו לא אכל אלא שווה דינר - שהוא שיעור אכילתו של אדם[330] - אמרו במשנה שאין מחזירים הסבלונות, ואפילו היו שוים הסבלונות מאה מנה[331]. היו הסבלונות שוים יותר ממאה מנה, יש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שצריך שיאכל החתן יותר משווה דינר[332]. ויש מהראשונים שכתבו, שאפילו היו הסבלונות שוים אלף מנה, ואכל החתן שווה דינר, אין מחזירים הסבלונות[333]. בטעם שכשאכל עמהם החתן אין מחזירים הסבלונות, כתבו ראשונים שמחמת חיבת השמחה שאכל ושתה עמהם מחל הסבלונות[334]. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם, שאותם הסבלונות שלחם על דעת לאוכלם בסעודה, וכשאוכל עמהם מסיח דעתו מהם ומוחל הכל[335]. על סבלונות העשויים ליבלות שלא בלו אם צריך להחזירם, עי' להלן[336].
ויש מן הראשונים שכתבו בדעת רבין סבא, שחולק וסובר שאפילו אכל עמהם החתן סעודת חתן מחזירים הסבלונות, מלבד סבלונות של מאכל ומשתה שכלו - וכן סבלונות מועטים שבלו מחמת תשמיש[337] - שאפילו לא אכל עמהם החתן סעודת חתן, אין מחזירים אותם[338]. בטעם שלדעתם אין מחזירים סבלונות של מאכל ומשתה ואפילו לא אכל עמהם סעודת חתן, כתבו אחרונים, שכיון שהם דברים שאינם מתקיימים, מוחל עליהם אפילו אם יחזרו בהם[339]. ואף להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים, שיש שפסקו שדווקא אם אכל החתן עמהם סעודת חתן אין מחזירים הסבלונות, אבל אם לא אכל החתן עמהם מחזירים אף סבלונות של מאכל ומשתה[340], ויש שפסקו שאפילו אכל עמהם החתן מחזירים הסבלונות, מלבד סבלונות של מאכל ומשתה - וכן סבלונות מועטים שבלו - שאינם חוזרים[341]. ומהראשונים יש שמחלקים, שאם אכל החתן סעודת חתן, סבלונות העשויים ליבלות אינם חוזרים, ואם לא אכל החתן סעודת חתן, מחזירים כל הסבלונות, מלבד סבלונות של מאכל ומשתה שאינם חוזרים[342].
לא אכל החתן עמהם סעודה
לא אכל החתן בבית חמיו סעודת חתן, מחזירים כל הסבלונות לדברי הכל[343], מלבד שיעור אכילתו של החתן שאין צריך להחזירו[344]. ויש מן הראשונים מחלקים שדווקא שאר סבלונות העשויים ליבלות מחזירים, אבל מאכל ומשתה אין מחזירים, שהרי שלחם מלכתחילה לאכילה, ומה היה על הכלה לעשות כיון שהיא אינה חוזרת בה[345]. אכל החתן מן הסעודה לבדו - בלא הכלה ואביה - ואפילו רכב על סוסו בפתח בית חמיו והביאו לו לאכול מהסעודה שווה דינר, אין מחזירים הסבלונות, לסוברים כן[346]. שלחו לחתן מהסעודה לביתו, או ששלוחו של החתן אכל עמהם בסעודה, נסתפקו בתלמוד אם מחזירים הסבלונות ולא נפשט[347]. להלכה נחלקו ראשונים, יש מן הראשונים סוברים שמחזירים הסבלונות[348]. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שמספק אין מחזירים הסבלונות[349], ואם תפס החתן אין מוציאין מידו[350].
אכל פחות משווה דינר
אכל החתן עמהם בסעודת חתן פחות משווה דינר אמר רבא שמחזירים כל הסבלונות, ואפילו העשויים ליבלות[351]. ומהראשונים יש הסוברים, שדברי רבא נדחו בתלמוד, ואפילו אכל פחות משווה דינר אין צריך להחזיר הסבלונות[352]. ויש מהראשונים סוברים שנסתפקו בתלמוד אם אכל שווה מחצית או שליש דינר, אם מוחל מחצית או שליש מהסבלונות, ולא נפשט[353]. ומהראשונים יש שסוברים שנסתפקו בתלמוד בששלח חמישים מנה ואכל עמהם בסעודה חצי דינר או אם שלח עשרים וחמשה מנים ואכל רביע הדינר, אם מוחל הסבלונות, ולא נפשט[354]. להלכה כתבו ראשונים, שמספק אם אכל שווה מחצית או שליש הדינר, אין מחזירים מחצית או שליש הסבלונות[355], ויש מהאחרונים שכתב בדעת ראשונים, שמחזירים כל הסבלונות[356]. שלח סבלונות ששויים חמישים מנה והשביחו ועמדו על מאה מנה, ואכל שם החתן שווה מחצית הדינר, יש מהראשונים שכתבו שנסתפקו בתלמוד אם הולכים אחר שעת שליחתם שהיו שוים חמישים מנה, ואין מחזירים אותם לסוברים כן[357], או שהולכים אחר שעת חזרה שהם שוים מאה מנה, ומחזירים הסבלונות, ולא נפשט[358].
אכל דבר איסור
אכל החתן עמהם בסעודה ואחר כך נודע שהיה דבר איסור, צידדו אחרונים שאינה חשובה סעודה לענין זה, ואם חזרו בהם מחזירים הסבלונות, שאף על פי שבשעת אכילה שמח עמהם, מכל מקום לאחר שנודע הדבר, חשוב בעיניו כאילו לא אכל ואינו מוחל הסבלונות[359].
אכל סעודה אחרת
אכל החתן עמהם בסעודה אחרת - שאינה סעודת חתן - אפילו אכל שווה דינר, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שמחזירים הסבלונות[360]. ואפילו אכל סעודת חתן לאחר זמן - ולא מיד כשהביא החתן הסבלונות - כתבו אחרונים בדעת ראשונים שמחזירים הסבלונות[361]. בטעם הדבר כתבו אחרונים, שדווקא כשאוכל מיד לאחר שליחת הסבלונות מוחל עליהם מחמת שמחת אכילתם[362]. ויש מהאחרונים חולקים בדעת ראשונים וסוברים שאפילו אכל מהסעודה לאחר זמן, אין מחזירים הסבלונות[363].
סעודת חתן בזמן הזה
בזמן הזה שאין נוהגים לעשות סעודה בעת שהחתן שולח סבלונות לכלה[364], יש מהאחרונים שכתבו, שהסעודה שעושים בעת התנאים ובאותה השעה שמחים יחד, חשוב כאכל עמהם החתן בסעודה, ומוחל הסבלונות העשויים ליבלות, לסוברים כן[365], שבזמן הזה יש יותר התקשרות אהבה בין החתן לכלה בעת קישורי התנאים, מאשר אכילת החתן עמהם בסעודה בזמן התלמוד[366].
סבלונות בגדים
סבלונות של בגדים, נחלקו בהם אחרונים בדעת ראשונים אם חשובים כסבלונות העשויים ליבלות, או שחשובים כסבלונות שאינם עשויים ליבלות: יש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שדווקא כלי כסף וכלי זהב חשובים סבלונות שאינם עשויים ליבלות, אבל בגדים חשובים סבלונות העשויים ליבלות[367]. ויש מהראשונים שחולקים וסוברים, שאף בגדים - שאינם ממהרים ליבלות[368] - חשובים סבלונות שאינם עשויים ליבלות[369]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שיש בגדים שחשובים עשויים ליבלות, ויש בגדים שחשובים אינם חשובים ליבלות, והכל לפי ראות עיני הדיין[370], וכתבו אחרונים, שבגדים שבזמנינו חשובים אינם עשויים ליבלות[371]. בגדים שאינם חשובים הממהרים ליבלות, אמרו בתלמוד שחשובים סבלונות העשויים ליבלות[372]. על השולח כמה בגדים הממהרים ליבלות, אם חשובים יתר הבגדים כאינם עשויים ליבלות, עי' להלן[373].
מעות
חתן שקידש אשה ושלח לה מעות בתורת סבלונות - והוציאה אותם בדברים שאינם של קיימא[374] - כתבו ראשונים שחשוב כסבלונות העשויים ליבלות, שאם אכל עמהם החתן בסעודה אינם חוזרות לסוברים כן, לפי שהמעות ניתנו להוצאה לצורך הסעודה[375]. ומהאחרונים יש שכתבו בדעתם, שאם שלח לה מעות מרובים, מחזירים אותם, שמעות מרובים לא ניתנו להוצאה לצורך הסעודה, וחשובים סבלונות שאינם עשויים ליבלות[376]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחולקים וסוברים, שאף מעות מועטים חשובים כסבלונות שאינם עשויים ליבלות[377]. היו המעות בעין, כתבו אחרונים שמחזירים אותם[378].
עשויים ליבלות ולא בלו
סבלונות העשויים ליבלות - שאינם חוזרים[379] - ולא בלו, אם הם דבר מועט - כגון בגד שממהר ליבלות ואינו יקר[380] - ואכל שם החתן בסעודת חתן, אמר רבא שאין צריך להחזירם[381], משום שנתנם לה במתנה על דעת שתשתמש בהם ומוחל עליהם[382]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שדווקא אם השתמשה בסבלונות אלו, אין מחזירים אותם, אבל אם לא השתמשה בהם, מחזירים אותם[383]. ויש מן הראשונים שכתבו, שרבין סבא – שלדעתם מחלק בין שאר סבלונות שחוזרים למאכל ומשתה שאינם חוזרים[384] - חולק וסובר שאם בגדים אלו קיימים בעין, מחזירים אותם, ודווקא אם בלו, אין מחזירים אותם[385]. ואף להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים, שיש שפסקו שאפילו היו סבלונות העשויים ליבלות בעין, אין מחזירים אותם[386], ויש שפסקו שאם היו בעין, מחזירים אותם[387].
חזרה בה הכלה, מחזירים אף סבלונות אלו[388], וכתבו ראשונים - שכשם שמחזירים שאר סבלונות בזול[389] - כך מחזירים אף סבלונות אלו בזול[390], על האופן ששמים סבלונות בזול, עי' להלן[391]. ויש מהראשונים שחולקים וסוברים שאף אם חזרה בה הכלה, אין מחזירים סבלונות אלו[392].
שלח לה כמה בגדים כאלו, כתבו ראשונים שמחזירים אותם, שהרי אינם צריכים לה בגדים אלו בבית אביה, ולא שלחם אלא כדי שתביאם עימה לביתו[393]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחולקים וסוברים, שאפילו שלח כמה בגדים מעין אלו, אין מחזירים אותם[394].
שאר סבלונות העשויים ליבלות ולא בלו, כתבו ראשונים שנסתפקו בכך בתלמוד אם צריך להחזירם, ולא נפשט[395]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שהשולח סבלונות העשויים ליבלות לבד, אין מחזירים אותם, ודווקא כששלח - מלבד סבלונות העשויים ליבלות - גם סבלונות שאינם עשויים ליבלות נסתפקו בתלמוד, אם כשמחזירים סבלונות שאינם עשויים ליבלות, מחזירים עמהם גם סבלונות העשויים ליבלות[396]. להלכה, כתבו ראשונים ואחרונים, שמספק אין מחזירים הסבלונות[397].
סבלונות מאכל ומשתה בעין
היו הסבלונות של מאכל ומשתה בעין בשעת חזרת הסבלונות: כתבו ראשונים שאפילו היו הסבלונות בעין אם אכל החתן עמהם סעודת חתן אין מחזירים אותם[398], כיון שאפשר לאוכלם ולשתותם[399]. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שאם היו המאכל והמשתה בעין, מחזירים אותם[400]. ובדעת רבין סבא שסובר שאפילו אכל החתן סעודת חתן מחזירים כל הסבלונות מלבד מאכל ומשתה לסוברים כן[401], נחלקו ראשונים: יש מהראשונים סוברים שמחזירים אותם[402]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאף אם היו המאכל והמשתה בעין אין מחזירים אותם[403]. ויש מהאחרונים שכתב בדעת ראשונים לחלק בין אם חוזרים בהם לאחר שידוכים, שמחזירים אפילו הסבלונות שבעין, לחוזרים בהם לאחר קידושין, שאין מחזירים סבלונות שבעין[404].
כלה ששלחה לחתן
כלה ששלחה סבלונות לחתן, ולאחר מכן מת אחד מהם או שחזרה בה הכלה, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש מהראשונים והאחרונים שכתבו שדינם כדין סבלונות ששלח החתן לכלה[405] - שמחזירים הסבלונות, בין אותם שעשויים ליבלות ובין אותם שאינם עשויים ליבלות[406] - לפי שאין דעתה לשולחם כמתנה גמורה, אלא על דעת שישאנה[407]. ואף סבלונות ששלח אבי הכלה לחתן, כתבו ראשונים שמחזירים אותם[408]. ומכל מקום כתבו אחרונים, שבסבלונות ששלח אבי הכלה - או ששלחה הכלה[409] - אפילו אכל החתן עמהם סעודת חתן מחזירים הסבלונות, שאין אבי הכלה מוחל הסבלונות מחמת שמחת אכילת חתנו בסעודה[410]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחולקים וסוברים, שאף סבלונות ששלח אבי הכלה אם אכל החתן עמהם סעודת חתן, אין מחזירים סבלונות העשויים ליבלות[411]. אכל אבי הכלה סעודה בבית החתן, כתבו אחרונים, שמחזירים הסבלונות[412]. ב) ויש מהראשונים שחולקים וסוברים, שסבלונות ששלחה הכלה לחתן אינם חוזרים, שמתנה גמורה הם[413]. סבלונות ששלח אבי הכלה לחתן, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שהדבר תלוי במחלוקת תנאים: שלדעת תנא קמא, מחזירים הסבלונות[414]. לדעת רבי נתן, אין מחזירים הסבלונות[415].
כלה או אביה ששלחו סבלונות לחתן, ואחר כך חזר בו החתן ובא לגרשה, כתבו אחרונים שמחזיר כל הסבלונות[416], שעל דעת כן לא שלחו לו הסבלונות[417].
חזרה בה הכלה
חתן ששלח סבלונות לכלה ואחר כך חזרה בה הכלה ואינה רוצה לינשא לו, אפילו אכל עמה החתן בסעודת חתן מחזירים הסבלונות, ואף סבלונות העשויים ליבלות[418], שעל דעת כן לא שלח הסבלונות[419]. וכתבו ראשונים שאף שיעור אכילתו של החתן אין מנכים ומחזירים הכל[420]. ויש מהראשונים שכתבו, שדווקא מה שאכלו משפחת הכלה מחזירים, אבל מה שאכלו השושבינים ושאר האורחים באותה הסעודה אין מחזירים, לפי שלא שלח הסבלונות לאותם האורחים אלא לבית חמיו לאכילה, ואותם האורחים אכלו ברשות בעל הבית[421]. על מקומות שנהגו שהחתן לאחר האירוסין עושה סעודה או מחלק מעות לשמשים וחזנים וכדומה, וחזרה בה הכלה, אם חייבת לשלם הוצאותיו ע"ע גרמא בנזיקין; גרמי[422]. בגדים פשוטים שממהרים ליבלות, נחלקו בו ראשונים: יש מהראשונים שכתבו, שאינה צריכה להחזיר[423]. ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שאף בגדים פשוטים אלו מחזירים[424].
וכן כלה ששלחה סבלונות לחתן - שדינם כסבלונות ששלח החתן לכלה, לסוברים כן[425] - ואחר כך חזר בו החתן ואינו רוצה לישא אותה, כתבו אחרונים שמחזיר את כל הסבלונות, כדין כלה שחוזרת בה שמחזירה לחתן את כל הסבלונות ששלח לה[426].
חזר בו החתן מחמת הכלה
חזר בו החתן מחמת הכלה - כגון שחזרה בה מהנדוניא* שהתחייבה להביא עמה, ומחמת כך אינו רוצה לישא אותה - כתבו אחרונים שחשוב כחזרה בה הכלה[427]. וכן כלה שחזרה בה מחמת החתן - כגון שהיה מכה אותה או שהיה מנבל פיו - כתבו אחרונים שחשוב כחזר בו החתן[428]. חתן שחזר בו ואחר כך התפייס, ומחמת כך חזרה בה הכלה, כתבו אחרונים שחשוב כחזר בו החתן[429].
סבלונות מועטים
חתן ששלח לכלה סבלונות מועטים שאינן עשויים ליבלות, וסתם ולא פירש אם שולחם כדי שתביאם אחר כך לביתו, יש מהראשונים שכתבו, שאינם חוזרים, ואפילו לא אכל שם החתן סעודת חתן, שהואיל והם מועטים מוחל עליהם[430]. ויש מהראשונים שחולקים וסוברים שאפילו סבלונות מועטים שאינן עשויים ליבלות חוזרים, ואפילו אכל החתן עמהם סעודת חתן[431].
סבלונות מרובים
חתן ששלח לכלה סבלונות מרובים העשויים ליבלות ואכל עמהם החתן סעודת חתן, נחלקו בו ראשונים: יש ראשונים שכתבו שאין מחזירים הסבלונות[432]. ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שאם היו הסבלונות מרובים אפילו אכל עמהם החתן סעודת חתן, מחזירים הסבלונות[433]. ויש מהראשונים שמחלקים, שאם היו הסבלונות דברי מאכל, אפילו היו הסבלונות מרובים אם אכל עמהם החתן סעודה אין מחזירים אותם, אבל בגדים ושאר דברים אפילו הם עשויים ליבלות, אם היו מרובים מחזירים אותם[434].
מפרש שתביאם לביתו
חתן ששלח סבלונות לכלה, ופירש שנותנם כדי שתביא אותם עימה לבית בעלה - ואפילו לא אמר על מנת או שכפל תנאו[435] - ולאחר מכן מת החתן או שמתה הכלה או שחוזר בו ורוצה לגרשה, אפילו היו הסבלונות עשויים ליבלות ואפילו אכל החתן עמהם סעודת חתן, מחזירים הסבלונות[436].
מפרש שתשתמש בבית אביה
חתן ששלח לכלה סבלונות העשויים ליבלות, ופירש שנותנם כדי שתשתמש בהם בעודה בבית אביה, ולאחר מכן מת החתן, או שמתה הכלה, או שחוזר בו ורוצה לגרשה, אין מחזירים הסבלונות[437], וכתבו ראשונים ואחרונים שהיינו אפילו לא אכל החתן עמהם סעודת חתן, הואיל ופירש שנותנם כדי שתשתמש בעודה בבית אביה[438]. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שאם לא אכל עמהם החתן סעודה, מחזירים הסבלונות, שאף על פי שפירש שנותנם כדי שתשתמש בהם בבית אביה, לא נתנם אלא על דעת שתנשא לו[439]. השולח סבלונות שאינם עשויים ליבלות ופירש שנותנם כדי שתשתמש בהם בבית אביה, נחלקו אחרונים בדעת ראשונים: יש שכתבו שאין מחזירים הסבלונות, הואיל ופירש שנותנם כדי שתשתמש בעודה בבית אביה[440]. ויש שכתבו שאפילו פירש שנותנם כדי שהכלה תשתמש בהם בעודה בבית אביה, מחזירים הסבלונות[441].
דברים שדרך תשמישם בבית אביה
חתן ששלח סבלונות לכלתו, דברים שדרך תשמישם הוא בבית אביה, ולא פירש שנותנם כדי שתשמש בהם בעודה בבית אביה, אמרו בתוספתא - ויש שפירשו כן גם במשנה[442] - שאין צריך להחזירם[443]. השולח דברים שאין דרך תשמישם בבית אביה, ולא פירש שתביאם עמה לביתו, אמרו בתוספתא - ויש שפירשו כן גם במשנה[444] - שצריך להחזירם[445].
שבח הסבלונות
השביחו סבלונות שאינם עשויים ליבלות - כגון ששלח בהמות וילדו[446] - כתבו ראשונים שכשם שמחזירים הסבלונות[447], כך מחזירים השבח שהשביחו, לפי שהסבלונות שייכים לחתן, והשביחו לו[448]. ויש מהאחרונים שכתבו, שנסתפקו בתלמוד אם מחזירים הסבלונות, ולא נפשט[449]. הוציאה הכלה הסבלונות - כגון ששלחו לה סבלונות של מעות והוציאה אותם או שמכרה הסבלונות - ואחר כך השביחו הסבלונות, כתבו ראשונים ואחרונים שאינה צריכה להחזיר את השבח, לפי שברשותה השביחו[450].
סבלונות העשויים ליבלות - שאין מחזירים אותם[451] - והשביחו הסבלונות, נחלקו בו ראשונים בדעת אמוראים: א) יש מן הראשונים סוברים שנסתפקו בתלמוד אם מחזירים שבח הסבלונות, ולא נפשט[452]. ואף אם שלח סבלונות והתייקרו, כתבו ראשונים שהסתפקו בתלמוד אם מחזירים הסבלונות ולא נפשט[453]. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים, שדווקא אם נוסף שבח בסבלונות הסתפקו בתלמוד, אבל אם הסבלונות עצמם הושבחו - כגון שהתייקרו - אינו מוחל עליהם ומחזירים אותם[454]. היה שבח הסבלונות בעין, יש מהראשונים סוברים שמחזירים אותם[455]. ויש מהראשונים שסוברים, שאף כשהשבח בעין, נסתפקו בתלמוד לענין דמיהם, שאף על פי שמחזירים הסבלונות עצמם עם השבח שהשביחו, נסתפקו אם החתן צריך לשלם לכלה את דמי השבח שהשביחו ברשותה, ולא נפשט[456]. ב) ויש מהראשונים חולקים וסוברים, שמחזירים שבח הסבלונות[457], ולדעתם הסתפקו בתלמוד באופן אחר[458]. סבלונות העשויים ליבלות ולא אכל החתן עמהם סעודה[459], יש מהראשונים שכתבו, שמחזירים אף את השבח שהשביחו הסבלונות[460]. והרבה ראשונים כתבו, שאף בסבלונות העשויים ליבלות ולא אכל החתן עמהם נסתפקו בתלמוד ולא נפשט[461].
סבלונות שחוששים בהם לקידושין
סבלונות שחוששים בהם לקידושין - כגון ששלח סבלונות למשודכתו ולא פירש שנותנם בתורת מתנה, שחוששים לקידושין, לסוברים כן[462] - כתבו אחרונים שאין מחזירים אותם, כדין קידושין שאם חזרו בהם אין מחזירים אותם[463].
כיצד שמים הסבלונות
כשמחזירים סבלונות העשויים ליבלות שבלו[464], אמר רב הונא בריה דרב יהושע, ששמים את האוכל והשתיה שאכלו ושתו בזול[465], והוא פחות שליש משוויו[466], שכך שמים אוכלים הנאכלים שלא לדעת חזרה, ואין שמים את שוויו המלא, לפי שאם היו יודעים תחילה שצריך להחזירם לא היו אוכלים[467]. ויש מהראשונים שכתבו, שמשלמים כפי מה שנהנו[468]. ומהראשונים יש שחולקים וסוברים, שדווקא אוכל ושתיה שנפסדים בהשהייתם - כגון בשר ותבשיל ויין מזוג - שמים בזול, אבל שאר דברים שאינם נפסדים בהשהייתם - כגון יין שאינו מזוג ושמן ותבואה ופירות שאינם נפסדים - שמים כפי ערכם המלא[469].
ואף סבלונות שאינם עשויים ליבלות, וכן בגדים ותכשיטים העשויים ליבלות שמחזירים אותם, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, ששמים אותם בזול, שמנכים שליש משוויים מחמת הבלאי[470]. ומהאחרונים יש חולקים וסוברים ששמים בגדים ותכשיטים כפי שווים, ודווקא אוכל ושתיה שמים בזול[471], לפי שדרך העולם לצמצם עצמם באכילה ושתיה - ואילו היו יודעים שצריך להחזיר לא היו אוכלים[472] - ואין דרכם להצטמצם במלבושים[473].
מכרה הכלה סבלונות שאינם עשויים ליבלות, כתבו ראשונים ואחרונים שמשלמת כפי שהיו שווים הסבלונות בשעת מכירתם[474]. וכן מכרה הכלה סבלונות העשויים ליבלות לאחר שחזרו בהם, כתבו אחרונים שמשלמת כפי שהיו שווים בשעת מכירתם[475].
היו הסבלונות העשויים ליבלות בעין אלא שבלו מעט מחמת תשמיש, אם הם ראויים למלאכתם הראשונה, כתבו אחרונים שאין צריך לשלם את בלאי הסבלונות[476]. ויש מהאחרונים שחולקים וסוברים, שאפילו ראויים למלאכתם הראשונה - אם לא אכל החתן בסעודה, לסוברים כן[477] - צריך לשלם את הבלאי שבלו הסבלונות[478].
חזרו בהם לאחר שידוכים - שמחזירים סבלונות שאינם עשויים ליבלות, לסוברים כן[479] - כתבו אחרונים שמשלמים הסבלונות בזול[480]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאם חזרו בהם קודם נישואין משלמים הסבלונות כפי שווים[481].
שבח שהשביחו הסבלונות העשויים ליבלות ובלו - כגון שאכלום או מכרום - לסוברים שמחזירים הסבלונות, יש מהראשונים שכתבו, שהסתפקו בתלמוד אם משלמים כפי שוויים בזמן שליחתם, או כפי שהיו שוים בזמן שבלו, ולא נפשט הספק, והולכים לקולא[482].
אבדו או נגנבו הסבלונות
חתן ששלח סבלונות לכלה, ואבדו הסבלונות או נאנסו, ואחר כך מת או שחזר בו אחד מהם, כתבו ראשונים ואחרונים שדינה כשואל* - כדין מקבל מתנה בתנאי, ואבד או נאנס, ואחר כך בטל התנאי[483] - וחייבת לשלם דמיהם[484]. ומהאחרונים יש חולקים וסוברים שדינה כשומר-שכר* שחייב בגניבה ואבדה ופטור באונסים[485]. אבדו הסבלונות לאחר שמתו או חזרו בהם, כתבו אחרונים שפטורה מלשלמם, לפי שלאחר שמת או שחזרו בהם, אסורה להשתמש בסבלונות[486].
חזרו בהם לאחר שידוכים
חתן ששלח סבלונות לכלה לאחר ששידכה - קודם קידושיה - ולאחר מכן מת החתן, או שמתה הכלה, או שחוזר בו ורוצה לגרשה, נחלקו בו ראשונים, ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים שאפילו אכל עמהם החתן סעודת חתן מחזירים כל הסבלונות, שהואיל ויכולה הכלה לחזור בה מהשידוכים אינו מוחל הסבלונות[487]. ויש שכתבו בדעתם, שדווקא סבלונות שבעין - שאם היו חוזרים בהם לאחר קידושין אין מחזירים סבלונות אלו, לסוברים כן[488] - מחזירים, אבל סבלונות שבלו אין מחזירים הואיל ונתן להם רשות להשתמש בהם[489]. אם כשחוזרים בהם לאחר שידוכים מחזירים הסבלונות שבלו בזול או כפי ששווים, עי' לעיל[490]. ב) ויש שחולקים וסוברים, שאפילו מתו או חזר בו החתן אחר שידוכים, אם אכל החתן סעודת חתן, אין מחזירים סבלונות העשויים ליבלות[491].
כתבו שטר שידוכים ועשו בו קנין, וכל שכן אם נשבעו על השידוכים כמנהג המקום, או שעשו ביניהם קנסות וחיזוקים, כתבו אחרונים שלדברי הכל אין מחזירים הסבלונות, לפי שסמכה דעתם שלא יחזרו בהם, ודינם כחזרו בהם לאחר אירוסין[492]. ויש מהאחרונים חולקים וסוברים שאף אם עשו ביניהם קנסות וחיזוקים מחזירים הסבלונות, שכיון שיכולה לחזור בה בטענה של קלקול מעשי החתן או מחמת שיעבור זמן הנישואין או שימצאו בו מומים וכדומה, אינו מוחל הסבלונות[493]. עשו סעודה גדולה לאחר השידוכים וזימנו אליו אורחים, כתבו אחרונים שאין מחזירים הסבלונות, לפי שסמכה דעתם שלא יחזרו בהם, שאין-אדם-טורח-בסעודה-ומפסידה*[494].
חזרו בהם לאחר קידושין
חתן שקידש את כלתו לאחר ששלח לה סבלונות, ולאחר מכן מת אחד מהם או שהכלה חזרה בה קודם שהכניסה לחופה, כתבו ראשונים שהדבר תלוי במחלוקת תנאים: שלדעת תנא קמא, אין מחזירים הסבלונות, לפי שהחתן שלח אותם כדי שתתקרב דעתם זה לזה, והרי נתקרבה דעתם בקידושין[495]. לדעת רבי אלעזר בן עזריה, מחזירים הסבלונות, שאין דעתו אלא על דעת שיכניסה לחופה[496]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שלא נחלקו בכך תנאים, והכל מודים שאין מחזירים הסבלונות[497].
כשעדיין לא גירשה
חתן שהתחייב בקנין לגרש את אשתו ולא גירשה, וכן אשה שהתחייבה לקבל את גיטה[498], כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאינם צריכים להחזיר הסבלונות, עד שיגרשנה[499].
חזרו בהם לאחר נישואין
חתן שנשא את כלתו לאחר ששלח לה סבלונות, ואחר כך מת אחד מהם או שחזרו בהם ובא לגרשה, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאין מחזירים הסבלונות, ואף סבלונות מרובים וסבלונות שאין עשויים ליבלות אין מחזירים[500]. ויש מן הראשונים והאחרונים שחולקים וסוברים, שאף לאחר שנישאו אם חוזרים בהם, מחזירים הסבלונות, ואפילו הכריז החתן בעת נתינתם ואמר זה נותן החתן לכלה[501]. בטעם שמחזירים הסבלונות כתבו ראשונים ואחרונים, שהוא אומדנא מוכחת שאינו נותן לה הסבלונות במתנה[502], אלא שתביאם עימה לביתו[503]. סבלונות ששלחה הכלה או אביה לחתן, ואחר כך הכניסה לחופה, ומת אחד מהם או שחזרו בהם, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאין מחזירים הסבלונות[504], שהואיל וכנסה לחופה מחלו הסבלונות[505]. ויש מהאחרונים חולקים בדעת ראשונים אלו וסוברים שאפילו נכנסה לחופה, מחזירים הסבלונות ששלחה הכלה או אביה לחתן[506]. על נדוניא ותכשיטים שנותנים לכלה, ומתה הכלה בתוך שנה או שנתיים לנישואים ולא השאירה אחריה זרע, אם החתן צריך להחזירם, ע"ע ירושת הבעל[507], וע' תקנת שו"ם.
מתנות ששלחו קרוביו לכלה
קרובי החתן ששלחו מתנות לכלה ואחר כך מת אחד מהם או שחזרו בהם, כתבו אחרונים שדינם כמתנות שנתן החתן עצמו לכלה, שהם על דעת שיכנסנה לחופה, ואם לא הכניסה לחופה מחזירים הסבלונות[508]. הכניסה לחופה - אף לסוברים שסבלונות ששלח החתן מחזירים[509] - כתבו ראשונים ואחרונים שאין מחזירים הסבלונות[510], שכיון שיצאו המתנות מידם ודאי נתכוונו בתורת מתנה[511]. מתנות שנתנו אבי החתן ואמו לכלה, כתבו אחרונים שהם כמתנות שנתן החתן עצמו[512].
הערות שוליים
- ↑ רבינו גרשום ב"ב קמה א; רש"י קידושין נ א ד"ה סבלונות; פהמ"ש לרמב"ם קידושין פ"ב מ"ו וב"ב פ"ט מ"ה; פי' ר' חננאל בן שמואל קידושין שם; ר"י מלוניל קידושין שם; עי' רמב"ן שבציון 3: כמנהג הארוסות; תוס' ר"י הזקן קידושין שם; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (דף נה ד); נ"י קידושין שם; רע"ב קידושין שם. ועי' ר"י בן חכמון ב"ב שם, ששולחם בשביל שמחת ארוסתו. ועי' פמה"ש שם ושם ור"י בן חכמון שם ורחב"ש שם ומאירי ב"ב קמו א, שהוא מלשון סבל ומשא, ועי' ס' התשבי שם, ועי' עוד או"ז ב"ב סי' קעו (והובא בשו"ת הרא"ם סוס"י טז) ומוסף הערוך ע' סבלונות, שהוא ל' מתנה ביוונית. ועי' רמב"ן בראשית לד יב, שנ' שרק לבתולה שולחים סבלונות ולא לאלמנה.
- ↑ רמב"ן קידושין נ ב. וע"ש שמתנות ששולח קודם השידוכים אינם סבלונות אלא מתנת חינם. ועי' ציונים 38,164.
- ↑ רבינו גרשום ב"ב קמה א ד"ה מוהרי; רשב"ם שם ד"ה סבלונות וקמו א ד"ה השולח; רבנו גרשום שם.
- ↑ עי' השואל בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' שכט.
- ↑ שו"ת הרא"ם סי' יז. ועי' תרוה"ד סי' רז, שהטעם שכתוב בכ"מ בלשון שלוח, לפי שקודם נישואין אינה ברשותו, ועי' ציון 141. אם צריך עדים על שליחת הסבלונות, עי' ציון 89 ואילך וציון 253 ואילך.
- ↑ בראשית לד יב ושמות כב טו. רמב"ן בראשית שם ושמות שם; עי' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו סוד"ה ואף; עי' נ"י ב"ב קמה א (סח א בדפי הרי"ף). ועי' ב"ב קמה א ורשב"ם שם ד"ה מוהרי ואו"ז שם סי' קע, ועי' עצי ארזים סי' נ ס"ק ה בד' הרמב"ם זכיה פ"ו הכ"א. ועי' נ"י שם ושו"ת הרדב"ז ח"ד סי' רלד, שהטעם שנקראים כן, משום שממהרים ליתנם קודם קדושין. ועי' רש"י בראשית שם ושמות שם וע' כתובה ציון 20 ואילך, שי"ח, ועי' מל"מ נערה בתולה פ"א ה"ג ד"ה וראיתי.
- ↑ עי' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' מב.
- ↑ רמב"ן שמות כב טו. וע"ע כתובה ציון 23 ואילך.
- ↑ רבינו גרשום ב"ב קמה א ד"ה מוהרי; עי' רש"י פסחים מט א ד"ה סבלונות; רשב"ם ב"ב שם ד"ה סבלונות; עי' רבינו ברוך באו"ז ב"ב סי' קע; עי' רמב"ן בראשית לד יב ושמות שם; עי' מאירי קידושין נ א: מיני תכשיטין; עי' שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה ועוד איכא, מר"א אבן יעיש; עי' לקט הקמח ד' קכט א, והובא במעשה רקח אישות פ"ד ה"כ.
- ↑ רבינו גרשום ב"ב קמו א; רש"י כתובות עג ב ד"ה סבלונות; נימוקי יוסף ב"ב שם (סח א בדפי הרי"ף); עי' שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ואשר כתב דלאו, בד' רשב"ם שם; שו"ת הרא"ם סי' יז; השואל בשו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' סג. ועי' מהרי"ק שם ד"ה ועל אשר כתבתי ושו"ת פרח מטה אהרן שם ד"ה מעתה, מהרמב"ם בפהמ"ש קידושין פ"ב: מגדים ומנחות, ולפנינו אינו. ועי' רשב"ם ב"ב שם ד"ה השולח סבלונות ורע"ב שם פ"ט מ"ה: שולח לבית חמיו לכבוד אשתו תכשיטין ומיני פירות וכדי יין וכדי שמן, וצ"ב אם מיני המאכל בכלל הסבלונות, וכן צ"ב אם חשוב כן דווקא לענין חזרת סבלונות, או אף לשאר דברים. ועי' שו"ת הרא"ם שם ד"ה התשובה, שמאכל ומשתה אינם חשובים סבלונות, ושכ"מ בגמ' שבציונים 332,339, ומ"מ דינם שווה לדין הסבלונות.
- ↑ עי' פנ"י קידושין נ א, בד' תוס' שם ב ד"ה חוששין ור"ן שם (כא ב בדפי הרי"ף), ועי' קו"א שם, שכ"מ מל' רוה"פ. ועי' שו"ת הרא"ם שם, שאע"פ ששאר מתנות אינם נקראים סבלונות, מ"מ דינם שווה.
- ↑ עי' ציונים 84,121,135. ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ועל אשר כתבתי.
- ↑ עי' רש"י קידושין שם ור"י מלוניל ור"י הזקן ומאירי ורע"ב שם, וחי' מהרי"ט ופנ"י קידושין שם ואב"מ סי' מה ס"ק ד וחמדת שלמה שם וחזו"א סי' קמח לדף נ ב ד"ה תוד"ה, בדעתם. ועי' לקט הקמח (חגיז) דף קכט א, שמיני דורונות שדרך חתן לשלוח לארוסתו נקראים בשם סבלונות, ואלו שאחרים שולחים זה לזה נקראים בשם דורונות, ועי' שו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' סג ד"ה מעתה, שמ' ששם סבלונות תלוי בשולח, שמה שהחתן שולח דורון לארוסתו נקרא סבלונות, ומה שאחרים שולחים זל"ז נקרא דורונות.
- ↑ שו"ת הרא"ם שם, והובא בלקח הקמח שם. ועי' בד' השואל בשו"ת פרח מטה אהרן שם, ושם ד"ה מעתה. ועי' רשב"ם ב"ב קמו א: לאחר קדושין למחרת.
- ↑ שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו ושו"ת הריב"ש סי' תעט ד"ה בענין, לדעות שבציון 40; אב"מ שבציון 302.
- ↑ מהר"ח או"ז וריב"ש שם, לדעות שבציון 206; עי' מהרי"ט שבציון 304. ועי' שו"ת מהרח"ש אה"ע סי' נג ד"ה והנה בענין, שלענין חזרת סבלונות, עי' ציון 332 ואילך, הורי החתן הם כחתן עצמו.
- ↑ עי' ציון 10.
- ↑ עי' משנה ב"ב קמו א.
- ↑ רשב"ם שלהלן.
- ↑ עי' רשב"ם ב"ב שם ורע"ב שם פ"ט מ"ה, לענין חזרת סבלונות, עי' ציון 332 ואילך, והובא בשו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ואשר כתב דלאו; שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו, לשיטות שבציון 206.
- ↑ מהר"ח או"ז שם, והובא בהג' אשר"י קידושין פ"ב סי' כ ובתרה"ד סי' רז, לדעות שבציון 11. וע"ש, שכ"ש אם הכלה קטנה או נערה, וקבלו הוריה סבלונות, שחוששים לקידושין. ועי' ראש פינה לח"מ אה"ע סי' מה ס"ק י, שבבוגרת אם אביה קיבל הסבלונות אין חוששים לקידושין, שאדם אינו מחציף לעשות אביו שליח עבורו, ע"ע לא חציף ציון 126 ואילך.
- ↑ שו"ת הרשב"א שבציון 406; שו"ת בנימין זאב סי' נה ד"ה ותפוש ואילך; ר"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג; חי' מהרי"ט קידושין נ ב, לדעות שבציון 206. ועי' ר"ש גאון שם ד"ה נמצינו, שבזמן התלמוד לא נהגו לשלוח לחתן אלא החתן היה שולח לכלה.
- ↑ שו"ת הרא"ם סי' טז; מהרי"ט שם, לדעות שבציון 40; שואל ומשיב מהדו"ת סוס"י קט. ועי' שו"מ שם ע"פ ב"מ עד ב, שסבלונות ששולחת הכלה לחתן נקראים בשם נדוניא, ע"ע.
- ↑ עי' ציונים 53,211.
- ↑ עי' ציונים 55,212.
- ↑ עי' ציונים 53,211.
- ↑ עי' ציונים 46,55.
- ↑ שו"ת מהר"ם מינץ סי' קט; השואל בשו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' סג. ועי' שו"ת פרח מטה אהרן שם, שבמקומו לא נהגו כן.
- ↑ שו"ת מהר"ם מינץ שם. וע"ש, שנהגו לומר כך, כדי לצאת מחשש קידושין בסבלונות, עי' ציון 40 ואילך.
- ↑ עי' ערוה"ש אה"ע סי' נ סי"ז.
- ↑ רש"י פסחים מט א ד"ה סעודה; מאירי שם; טור אה"ע נ. ועי' משנה ב"ב קמו א, שסעודה זו קרויה סעודת חתן, ועי' רשב"ם שם ד"ה השולח, שמ' שרק פעמים החתן אוכל עמהם. ועי' ציון 330, שי"מ המשנה באופ"א.
- ↑ ערוה"ש שם סי"ז וס"כ. ועי' ציון 365.
- ↑ ציון 332.
- ↑ ציון 39 ואילך.
- ↑ עי' רש"י ב"מ פא א ד"ה לשגרן ורבינו יהונתן שלהלן, ועי' ציון 21 ואילך.
- ↑ ציון 90. ועי' ר"י מלוניל ב"ק עט א, והובא בשטמ"ק שם, שהנותן מתנה לאשתו אינו חשוב כמכירה, שכל שקנתה אשה קנה בעלה, וקמ"ל שסבלונות ששולחים לאחר אירוסין חשוב מכירה גמורה, ועי' רשימות שיעורים (סולוביצ'יק) שקמ"ל שאע"פ שאם יתבטל השידוך יחזרו הסבלונות, עי' ציון 344 ואילך, חייב בתשלומי ארבעה וחמשה.
- ↑ ע"ע שדוכים וע' תנאים. רש"י שלהלן, ושא"ר שם. ועי' רש"י שם ושו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה עוד יש להקל וחי' מהרי"ט קידושין נ ב, שהיינו באופן שהאשה נתרצתה להתקדש לו, אבל אם לא נתרצתה לכך אין חוששין לקידושין, וכ"מ בשו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא. ועי' מאירי שם שדווקא כששלח הסבלונות על גמר השידוכים חוששים לקידושין, וצ"ב.
- ↑ עי' שו"ת מהר"ם מר"ב שם ושם, והובא במרדכי שם.
- ↑ רש"י קידושין נ ב ד"ה חוששין; רי"ו תא"ו נכ"ב ח"א, מרמ"ה; בעה"מ שם; ר"י מלוניל שם; תשו' הרי"ד סי' לג, ועי' ציון 206. וכ"מ בראב"ן קידושין שם. ועי' תשו' הרי"ד שם ורמב"ן ורשב"א ושיטה לא נודע למי וריטב"א ור"ן שם (כב א) שכ"מ מל' הגמ' שם: כי קא משדר סבלונות אדעתא דקידושין קא משדר, וכן מל' הגמ' אבל הכא דנחית לתורת קידושין אימא הוו קידושין, ועי' ציון 206.
- ↑ עי' ראשונים שבציון 40. ועי' רי"ף שם (כא ב) שגרס רבא, וכ"ה בכמה כ"י, ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ונחזור (ב), שגרס רבה.
- ↑ שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' ק.
- ↑ עי' ציונים 2,14.
- ↑ ע"ע קידושין. רבינו שמחה במהר"ח או"ז ר"ס כו; רמב"ן שם; עי' שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא, ומל"מ אישות פ"ט הכ"ח בדעתו; סי' שיטה לא נודע למי שם; שו"ת מקור ברוך (קלעי) ר"ס כז; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה עוד יש להקל ובחידושיו לקידושין שם; ב"ש אה"ע סי' מה ס"ק א; פנ"י שם; חמדת שלמה שם; פני שלמה שם; חזו"א סי' קמח לדף נ ב ד"ה תוד"ה. ועי' רשב"א בחי' שם ובשו"ת ח"א סי' תקנח שחולק. ועי' שו"ת הרא"ם סי' יז ד"ה התשובה, שאע"פ שלדעתו אינו חשוב כעסוקים באותו ענין, מ"מ כיון שהתרצתה בעת השידוכים ומנהג המקום לקדש קודם סבלונות חוששים ששלחם בתורת קידושין, וצ"ב.
- ↑ חי' הראב"ד קידושין נ ב; ריטב"א שם; נ"י שם; המקנה קידושין שם, בד' תוד"ה חוששין. ועי' המקנה שם, ע"פ ט"ז אה"ע סי' כח ס"ק כט וסי' כט ס"ק ה, שא"צ אמירה סמוך לנתינה.
- ↑ ר"י מלוניל שם, ועי' ציון 55.
- ↑ עי' ציון 206 ואילך.
- ↑ עי' צפנת פענח אישות פ"ט הכ"ח, בד' רש"י שם.
- ↑ ציון 118 ואילך.
- ↑ קידושין שם ללישנא בתרא.
- ↑ תוס' קידושין שם ד"ה חוששין; חי' הראב"ד שם ד"ה מאי וד"ה מקדשי; רמב"ן שם; רשב"א שם ובשו"ת ח"א סי' תקנח וסי' אלף קפ ומיוחסות סי' קלה; תוס' ר"י הזקן שם; שו"ת מקור ברוך שם. ועי' מל"מ שבציון 281, בד' ריב"ש סי' ה. ועי' ציון 206.
- ↑ תוס' שם; רמב"ן שם; רשב"א שם ובשו"ת ח"א שם ושם; תוס' ר"י הזקן שם. ועי' רשב"א ושיטה לא נודע למי ותוס' הרא"ש קידושין שם, שהזכירו סברא זו בביאור ההו"א בגמ' שחוששין להקל. ועי' ציון 44 ואילך וציון 111 ואילך.
- ↑ קידושין שם.
- ↑ עי' ר"ן קידושין שם (כב א) מהרשב"א; מהרי"ק שלהלן. ועי' פנ"י שם.
- ↑ שו"ת מהרי"ק סי' קע וקעא; ר"א ן' יעיש בשו"ת רא"ם סי' יז. ועי' ציון 46. ועי' ר"א ן' יעיש שם, שבאותם מקומות שנהגו לשלוח סבלונות קודם קידושין, מקפידים מאד שלא לבטל השידוך, ע"ש.
- ↑ שו"ת הרא"ם שם.
- ↑ תוס' קידושין שם ד"ה ה"ג בפי' א ושא"ר שם, לשיטות שבציון 40. ועי' ר"י מלוניל שבציונים 214, 40 ופנ"י קידושין שם בד' רש"י, שמפרשים דברי ר"פ באופ"א.
- ↑ שו"ת הריב"ש סי' ה ד"ה ולענין.
- ↑ ציון 464.
- ↑ שו"ת או"ז סי' תשעה ד"ה ואם; עי' שו"ת הרא"ש כלל לה סי' יב, ועי' רא"ש קידושין פ"ב סי' כ, וטור שלהלן ושלטה"ג שם (כא ב בדפי הרי"ף) בדעתו; עי' ריטב"א קידושין שם ובשו"ת סי' סח; טור אה"ע מה; ר"ן שם (כב א בדפי הרי"ף); הג"א שם פ"ב סי' כ; שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' קיג; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א, ועי' שו"ע שם. ועי' הג"א שם והג' ארץ צבי בדעתו, שמ' שחוששים בתורת חומרא כשיטה זו. ועי' או"ז ח"א סי' תשס ושו"ת מהר"ח או"ז סי' כו ותרה"ד סי' רז, מרבינו יהודה.
- ↑ ע"ע חפה.
- ↑ מאירי שם; תרה"ד סי' רז ד"ה אמנם היה ופסקים וכתבים סי' עד. וכעי"ז בשו"ת מהרי"ק סי' קע ובשו"ת מהר"ם פדואה סוס"י כח. ועי' ד"מ אה"ע סי' מה ס"ק ה, שכ"מ בשו"ת הריב"ש סי' תעט. ועי' תרה"ד פסקים וכתבים שם, שלא סמך להתיר על סברא זו אלא בצירוף צד התר נוסף.
- ↑ מאירי שם.
- ↑ עי' רש"י קידושין נ ב: שמא; חי' הראב"ד שם; עי' ר"י מלוניל שבציון הבא; עי' ריטב"א שבציון הבא; עי' רא"ש שם פ"ב סי' כ: חשש קידושין, ותרה"ד סי' רז ד"ה אמנם היה בדעתו, ועי' פנ"י שם וציון 116; מאירי שם; תרה"ד פסקים וכתבים סי' עד; שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ועל אשר כתב וד"ה ואשר כתב וז"ל. ועי' תרה"ד סי' רז, שכ"מ מל' הגמ': חוששין לקידושין. ועי' שו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' כט ד"ה ועל (א), שהוא חשש בעלמא מדרבנן.
- ↑ רש"י שם; ר"י מלוניל שם; ריטב"א שם; עי' שו"ת מהר"ם מינץ סי' קט.
- ↑ שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' קח; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א. ועי' ח"מ שם ס"ק ז וב"ש שם ס"ק י.
- ↑ ע"ע קידושין. ר' שכנא שם. וכן מוכח למהרי"ט שם, שהוא חשש בעלמא מדרבנן.
- ↑ ע"ע חזקה (ג). רבינו שמחה בר שמואל, באו"ז ח"א סי' תשס ובשו"ת מהר"ח או"ז סי' כו, והובא בתרה"ד סי' רז; עי' רשב"א קידושין שם. ועי' תוס' גיטין מ ב ד"ה חיישינן, שפעמים לשון חיישינן הוא בתורת ודאי. ועי' ציונים 97,129.
- ↑ שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' קט.
- ↑ רמב"ן קידושין נ ב; ריטב"א שם; שו"ת הרא"ש כלל לה סוס"י ב; ר"ן שם; נ"י שם בשם מפרשים; רמ"א אה"ע מה ב.
- ↑ רמב"ן שם; ריטב"א שם; ר"ן שם; נ"י שם. ועי' ריטב"א ור"ן ונ"י שם טעם נוסף.
- ↑ שו"ת או"ז סי' תשעה ד"ה ואם; שיטה לא נודע למי שם; מל"מ אישות פ"ט הכ"ח בד' שו"ת הריב"ש סי' ה; ח"מ שם ס"ק טז. ועי' ח"מ שם, שאף הרמ"א שם מודה בזה.
- ↑ ע"ע חזקה (ב): חזקת הגוף וחזקת הדין. שיטה לא נודע למי שם. וע"ש טעם נוסף, שכן משמע מדברי החתן שלא הזכיר לשון קידושין, ועי' ציון 58.
- ↑ ע"ע מנהג. שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא ובהג"א שם פ"ב סי' כ ובתרה"ד סי' רז; רמ"א אה"ע מה ב: וי"א. ועי' רמ"א שם, שבמקום שהחתן עצמו אומר שלא התכוין בתורת קידושין, אין לחוש לקידושין.
- ↑ שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ואם נפשך וסי' קעא ד"ה ואשר כתב עוד (א); מל"מ שם. וע"ע לא ראינו אינה ראיה ציון 124. ועי' מהרי"ק שם ד"ה ועוד לכשתמצא, שמש"כ מהר"ם מר"ב שם מי יכניס עצמו לידע מנהג המקום שיצא משם, היינו משום שמדבר באדם שבא מארץ אחרת.
- ↑ עי' או"ז שם; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקנח, והובא במהרי"ק שלהלן; עי' שו"ת מהרי"ק שם ד"ה ולכן. ועי' מהרי"ק שם שכ"מ מרב פפא בקידושין שם, שאמר שבמקום שכולם שולחים סבלונות ואח"כ מקדשים אין חוששים.
- ↑ שו"ת הריב"ש סי' ה; רמ"א שם. וע"ע מנהג.
- ↑ ר"א ן' יעיש בשו"ת הרא"ם סי' יז. וע"ש שכ"מ מל' הגמ' אתרא דמקדשי ואתרא דמסבלי.
- ↑ ר"א ן' יעיש שם. וע"ש עוד, שאם היה משנה ממנהג המקום היה לכך קול, ועוד שכל הטוען נגד המנהג עליו להביא ראיה.
- ↑ ר"ש סבע בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה ועוד; ב"ש סי' מה ס"ק יט. ועי' ר"א ן' יעיש שם, שאין כאן דין חומרי מקום שיצא משם, ע"ע מנהג, ע"ש הטעם.
- ↑ עי' ציון 103. ר"א ן' יעיש שם.
- ↑ ע"ע קידושין. ר"א ן' יעיש שם.
- ↑ ר"ש סבע שם.
- ↑ חי' מהרי"ט קידושין נ ב, ו פנ"י שם א ואב"מ סי' מה ס"ק ד, בד' רש"י שם.
- ↑ עי' שו"ת הרא"ם סי' יז, שאע"פ ששאר מתנות אינם חשובות סבלונות, מ"מ דינם שווה.
- ↑ עי' ציון 135.
- ↑ עי' ציון 40 ואילך.
- ↑ ר"י מלוניל קידושין נ ב; שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רכג; שו"ת הריב"ש סי' ה; ב"י אה"ע סי' מה, בד' הטור שם; ב"ח שם. וכ"ה בחי' הרשב"א קידושין שם לגי' שבמהדו' מה"ק (וכ"ה בכל כתבי היד ובדפו"י, ועי' מהדו' זכרון יעקב ונ' שהוא ט"ס). וכ"כ בב"י שם ובשו"ת מקור ברוך ר"ס כז, בד' הר"ן שבציון הבא. ועי' רשב"א שם ושם וב"ח שם, שה"ה בששלח הסבלונות ביד שנים, ועי' מהרי"ק שם, שה"ה היה ע"א מלבד השליח, חוששים לקידושין.
- ↑ ע"ע קידושין. רש"י קידושין שם ד"ה חוששין, ועי' ציון 92 ואילך; ראב"ן, בתרה"ד סי' רז ד"ה אלו; ר"י מלוניל קידושין נ א; מאירי שם; שיטה לא נודע למי שם; ריטב"א שם ב ובשו"ת סי' סח; טור שם; ר"ן שם (כב א בדפי הרי"ף); נ"י שם; שו"ת הריב"ש שם; עי' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' מב, ועי' מל"מ אישות פ"ט סוף הכ"ח, ועי' נחלת צבי שבציון 92; שו"ת מהרי"ק סי' כח; שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' קז, ועי' ציון 97; רמ"א שם: י"א; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כט ד"ה ולענין ובחי' מהרי"ט קידושין שם; ב"ח שם; ב"ש שם ס"ק א. וכן צידד באגודה. ועי' נחלת צבי שם ס"ק י, שהעיקר כדעה זו.
- ↑ ע"ע הנ"ל.
- ↑ שו"ת מהרי"ק סי' כח וקא, והובא בד"מ שם סי' כח ס"ק ה ובב"ש שם ס"ק א. ועי' ב"ש שם, שאף אם שלח ב' פעמים כל פעם עם עד אחד, אין חוששים שקידשה תחילה.
- ↑ רבינו שמחה בר שמואל שלהלן; שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא; המקנה קידושין שם. ועי' נחלת צבי שם ס"ק י, שכ"ד התשב"ץ ח"א סי' מב, ועי' ציון 89. ועי' ב"ח שם, שאף רש"י שבציון 89 מודה לדינא, ועי' ציון הבא. ועי' שו"ת מקור ברוך שם, שלמד בד' רבינו שמחה שדווקא כשיש עדים על מסירתם לשליח חוששים, עי' ציון 95, ועי' ב"ח שם שחולק.
- ↑ ע"ע אנן סהדי ציון 7. רבינו שמחה בר שמואל, באו"ז ח"א סי' תשס ובשו"ת מהר"ח או"ז סי' כו, והובא בהג"א שם פ"ב ס' כ ובתרה"ד סי' רז. וכ"כ במהר"ח או"ז ובתרה"ד שם, מר"י ור"א ממיץ. ועי' רבינו שמחה שם, שאף המקדש בלא עדים לאחר שידוכים, מקודשת, וע"ע קידושין וע' אנן סהדי: בבירור מעשה. ועי' המקנה שם טעם נוסף, שבמקום שהמנהג לקדש ואח"כ לשלוח סבלונות, חשוב מיגו נגד מנהג המקום, ואינם נאמנים, ע"ע מגו ציון 1042 ואילך. ועי' המקנה שם, שמש"כ רש"י ששלח הסבלונות בעדים, היינו שאף כשהיו עדים שראו שליחת הסבלונות ולא שמעו שפירש ששולחם בתורת קידושין, חוששים לקידושין, וכ"ש במקום שלא ראו עדים שליחת הסבלונות, שחוששים שמא פירש שנותנם בתורת קידושין.
- ↑ שו"ת בית זבול סי' כז. וכ"מ מל' הח"מ שם ס"ק ט. ועי' ב"ח שם, שמ' שדווקא כששניהם מודים חוששים לקידושין, וצ"ב. וע"ע אנן סהדי ציון 8 ואילך.
- ↑ שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו ותרה"ד סי' רז, בד' רש"י שבציון 89. ועי' רמ"א שם: ויש מחמירין, ועי' חלקת מחוקק שם ס"ק ב שנקט כן להלכה. ועי' ב"ח שם ס"ק א.
- ↑ ע"ע שליח עושה שליחותו. תרה"ד שם.
- ↑ שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' קט. ועי' ציון 64 ואילך.
- ↑ ציון 168.
- ↑ עי' ציון 40 ואילך.
- ↑ שו"ת או"ז סי' תשעה ד"ה ואף; ריטב"א קידושין נ ב; ר"ן שם (כב א בדפי הרי"ף); ר"ש סבע בשו"ת בית יוסף קידושין סי' א, בד' הרא"ם שבציון 261; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א; חי' מהרי"ט קידושין שם. ועי' מל"מ אישות פ"ט הכ"ח. וע"ע דברים שבלב: באישות.
- ↑ רמ"א שם.
- ↑ שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה תשובה, ע"פ או"ז הל' יבום סי' תריא. וכעי"ז בחי' מהרי"ט שם. ועי' תרוה"ד סי' רז. ועי' ציון 263.
- ↑ תרה"ד פסקים וכתבים סי' עד; ר"א ן' יעיש שבציון 81; ר"ש סבע שם, והובא במל"מ שם; עי' מקור ברוך סי' כז (ד' לט א), בד' ארחות חיים הל' קידושין סי' יט. ועי' ר"ש סבע שם, שכ"ד רי"ו, ואינו לפנינו.
- ↑ עי' ציון 40.
- ↑ ארחות חיים סוס"י יט, והובא בב"י אה"ע סי' מה.
- ↑ ב"י שם. וע"ש, שדומה לאומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני, ועי' מקור ברוך סי' כז (ד' לט א) וכנה"ג שם אות עו.
- ↑ עי' ציון 92, ועי' ציון 89 שי"ח.
- ↑ ב"ש שם סוס"ק ג. וע"ש טעם נוסף, שדומה לאומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני.
- ↑ ראשונים ואחרונים שלהלן; רמ"א אה"ע כז ג. ועי' רמ"א שם, שהיינו באופן ששניהם אומרים שכוונו בתורת קידושין, ועי' ח"מ שם ס"ק ט וב"ש שם ס"ק יב.
- ↑ ע"ע קידושין. ועי' שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' צט, שאין לדחות ולהעמיד הסוגיא בקידושין ו א כדעת רב פפא במקום שנהגו לשלוח סבלונות ואח"כ לקדש, עי' ציון 57, עי"ש.
- ↑ חי' הראב"ד קידושין נ ב; ריטב"א שם; נ"י שם.
- ↑ עי' ציון 174.
- ↑ ר"י מלוניל שם; תשו' הרי"ד סי' לג; רמב"ן שם; רשב"א שם, ועי' מל"מ אישות פ"ג ה"ח וחי' רעק"א קידושין שם; רמ"א בהגהותיו לשו"ת ופסקים מר' שכנא ד' צח, בד' רש"י שבציון 38; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה עוד יש להקל ובחידושיו לקידושין שם. וכ"מ בר"י מלוניל ובשיטה לא נודע למי שם ובשו"ת מקור ברוך (קלעי) ר"ס כז. ועי' רשב"א בחי' שם ובשו"ת ח"א סי' תקנח שחולק. ועי' קרבן נתנאל לרא"ש שלהלן אות ב מר"ש הלוי.
- ↑ עי' ציון 14.
- ↑ עי' ציון 2. רבינו שמחה במהר"ח או"ז ר"ס כו; רמב"ן שם; פנ"י שם; פני שלמה שם. ועי' כעי"ז בחי' רי"ז הלוי בנד' בתחילת הל' גירושין, שסבלונות במקום שנוהגים כן, עי' ציון 57, חשוב אומדנא דמוכח, וכאילו פירש לשם קידושין, וע"ע אומדנא ציון 26 ואילך.
- ↑ חי' הראב"ד שם; עי' רא"ש שם פ"ב סי' כ, ועי' פנ"י שם בדעתו; שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ועל אשר כתב. ועי' ציון 64 ואילך. ועי' שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' צט, שדחה תי' הרא"ש.
- ↑ שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' ק.
- ↑ עי' ראשונים שלהלן.
- ↑ שו"ת הריטב"א סי' סח.
- ↑ עי' שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא; ב"ש סי' מה ס"ק ה. ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ואין, שדוקא לשון אהבה וחיבה וכיו"ב, אבל לשון מתנה בעלמא אין חוששין, ועי' ציונים 127,133, ועי' ציון הבא.
- ↑ אב"מ שם ס"ק ג, בד' שו"ת מהרי"ק שם.
- ↑ חי' מהרי"ט קידושין שם. ועי' ציון 38.
- ↑ מהרי"ק שם ד"ה ועוד נר'. ועי' מהרי"ק סי' קעא ד"ה ועל אשר דקדקתי, שה"ה כשציוה לשליח לייחד עדים על מסירת הסבלונות.
- ↑ ע"ע קידושין וע' ידות ציון 103.
- ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקנח; מאירי קידושין נ ב בשם גדולי המפרשים. ועי' מאירי שם, שמקודשת בתורת ודאי.
- ↑ תוס' ר"י הזקן שם; עי' ק"נ לרא"ש שם פ"ב סי' כ אות ב, מר"ש הלוי בד' הרא"ש שם. ועי' ק"נ שהוסיף, שכיון שפסק מלדבר על עסקי קידושיה, גילה דעתו שחזר בו, ואע"פ שלבסוף נתן לה סבלונות.
- ↑ שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ועוד נראה (ג), והובא בב"ח אה"ע שם. ועי' ציון 120 שכ"מ במהר"ם בר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא).
- ↑ ר"מ מאיוורא, במהרי"ק שם; עי' רמב"ן קידושין נ ב, ועי' ציון 130; מאירי שם; ריטב"א שם; ר"ן שם (כא ב בדפי הרי"ף); נ"י שם; מהרי"ק שם וסי' קעא ד"ה ועוד בר; שו"ת ופסקים לר' שכנא ד' קז; רמ"א בשו"ע שם; ב"ש שם ס"ק ה. ועי' מהרי"ק שם ורמ"א שם, שאפילו אמר שהחתן שלח דורון לכלה, אין חוששים לקידושין.
- ↑ ע"ע קידושין. שו"ת ופסקים לר' שכנא ד' קט. ועי' ציון 64 ואילך.
- ↑ רא"ז מלצר לרמב"ן שם, בד' הרמב"ן ורשב"א שם. ועי' רמב"ן ורשב"א שם, ועי' ציון 128, וצ"ב.
- ↑ מאירי שלהלן. ועי' ציון 120.
- ↑ עי' מאירי קידושין שם בביאור הגמ' שם. ועי' מאירי שם, שמחמת דיבורו גרע יותר, שאילו היה שותק, היתה מקודשת, שהואיל ושידכו חשוב כעסוקים באותו ענין, ע"ע קידושין, וכ"כ במהר"ם מר"ב שם ושם.
- ↑ עי' ראשונים שבציון 120; חלקת מחוקק סי' מה ס"ק ג. ועי' מהרי"ק שבציון הנ"ל, וראש פינה לח"מ שם.
- ↑ עי' ציונים 14,86,121. ועי' ציון 12 שי"ח.
- ↑ אב"מ שם ס"ק ג וד.
- ↑ אב"מ שם ס"ק ה; ראש פינה שם.
- ↑ עי' ציון 60.
- ↑ רבינו שמחה, בשו"ת מהר"ח או"ז סי' כו; תשו' הרי"ד סי' לג; שו"ת הרא"ש כלל לה סי' יב, והובא בתרה"ד סי' רז; הג"א קידושין פ"ב סי' כ; רמ"א אה"ע מו ד. ועי' ח"מ שם ס"ק יא וב"ש שם ס"ק טו.
- ↑ עי' רי"ד שם; הג"א שם. ועי' שו"ת הרא"ש שם.
- ↑ תרה"ד פסקים וכתבים סי' רכו; רמ"א אה"ע מה סו"ס א.
- ↑ שו"ת ופסקים מר' שכנא. ועי' תרה"ד שבציון 6 שפי' לשון "שילוח" באופ"א, ומ' שחולק.
- ↑ ר' שכנא שם ד' קב. וע"ש שאף התוס' ושא"ר שבציון 51, מודים שכשנותן בעצמו חוששים לקידושין. ונ' שבאופן שאין טרחה ליתן בעצמו או שאין שם שליח, שאין חוששים לקידושין, ועי' רשב"א שלהלן.
- ↑ רמ"א בהגהותיו לחמיו ר' שכנא שם ובד"מ אה"ע סוס"י מה ובשו"ע שם, ע"פ שו"ת הרשב"א סי' אלף קפ ואלף קפט. ועי' ציון 6.
- ↑ ר' שכנא שם ד' קה.
- ↑ שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה וכ"ת נהי וסי' קעא ד"ה ועוד כתב והאריך. ועי' ב"ש סי' מה ס"ק ח, ועי' אמרי ברוך וראש פינה לב"ש שם.
- ↑ שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו, והובא בתרה"ד שלהלן ד"ה אמנם. ועי' ראש פינה לח"מ אה"ע סי' מה ס"ק י, שבבוגרת אם אביה קיבל הסבלונות אין חוששים לקידושין, שאדם אינו מחציף לעשות אביו שליח עבורו, ע"ע לא חציף ציון 126 ואילך.
- ↑ תרה"ד סי' רז ד"ה עוד.
- ↑ רבינו שמחה בשו"ת מהר"ח או"ז שם; עי' שו"ת מהרי"ק סי' כח וקע; שו"ת מקור ברוך סי' כז.
- ↑ רבינו שמחה שם.
- ↑ מקור ברוך שם. ועי' רבינו שמחה שם: וכ"ש הכא.
- ↑ תרה"ד פסקים וכתבים סי' עד.
- ↑ שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ונאמר; רמ"א אה"ע מה א. ועי' ח"מ שם ס"ק י וב"ש שם ס"ק יג, שלא הבינו כך בדבריהם, וע"כ ציינו לתרה"ד שבציון 147 שחולק, וצ"ב.
- ↑ שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו.
- ↑ מהר"ח או"ז שם בד' רבינו שמחה; שו"ת הריב"ש סי' תעט; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א.
- ↑ ריב"ש שם. ועי' רמ"א שם: אפילו אמר השליח החתן שלח לך, וצ"ב. ועי' ח"מ שם ס"ק יג, שאם אבי החתן נתן הסבלונות לשליח בפני החתן, או שאמר לשליח להוליכם לכלה בשם החתן, ודאי זיכה לו הסבלונות, ומ' שכה"ג חוששים לקידושין, וכ"כ בב"ש שם ס"ק יז.
- ↑ רמב"ן וריטב"א ונ"י קידושין נ ב, בביאור דברי רב אשי בגמ' שם. ועי' שו"ת ופסקים מר' שכנא ד' קה, שאפשר שכל הראשונים מודים בזה אלא שלא עלה על דעתם לפרש כך בגמ'. ועי' הערות למסכת קידושין (רי"ש אלישיב), שלסוברים שצריך עדות על הסבלונות, עי' ציון 89, צ"ל שראו הסבלונות יחד עם הכתובה, שאם בשעת ראיית הסבלונות עדיין לא הוחזק שנתן שטר כתובה, חסר בעדות לקיום הקידושין, ע"ע קידושין.
- ↑ רמב"ן שם.
- ↑ גמ' ורש"י שם.
- ↑ ר' שכנא שם.
- ↑ ר' שכנא שם. ועי"ש שדחה של"מ כך מל' הגמ' שם.
- ↑ רמב"ן קידושין שם בפי' ב, בביאור דברי רב אשי בגמ' שם. וכעי"ז פי' בריטב"א שם. ועי' רמב"ן שם: וזה ענין נכון.
- ↑ רמב"ן שם.
- ↑ עי' ציון 40 ואילך.
- ↑ תוס' קידושין נ ב ד"ה חוששין; מרדכי שם סי' תקכ; שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רכג; ארחות חיים קידושין סי' יט; ר"ן שם; שו"ת הריב"ש סי' תעט ד"ה בענין; ק"נ לרא"ש שם פ"ב סי' כ אות ב, בד' הרא"ש שם; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א. ועי' רשב"א ר"ן וריב"ש שם, שאל"כ בכל נתינת מתנה לאשה נחוש לקידושין.
- ↑ תוס' שם, ע"פ קידושין ו א; שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רכג.
- ↑ שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא ובהג"א שם פ"ב סי' כ.
- ↑ עי' ציון 136.
- ↑ שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק שם (וסיני וליקוטים שם), והובא במרדכי שם ובהג"א שם. ועי' מהר"ם מר"ב ד"פ סי' תקכ במוסגר בשינוי הגי'. וכ"מ מהראשונים שבציון 89, שלא הזכירו עדים אלא על שלוח הסבלונות.
- ↑ שו"ת בית זבול שבציון 94, שאף הסוברים שאי"צ עדות על הסבלונות, עי' ציון 92, מודים שאם אין עדים על השידוכים אין חוששים לקידושין.
- ↑ רמ"א אה"ע מה א.
- ↑ ב"ש שם סוס"ק ט, שכ"מ בשו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ונחזור. ועי' ראש פינה שם.
- ↑ שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כט ד"ה עוד הוקשה.
- ↑ ר"ש סבע בשו"ת ב"י סי' א ד"ה עוד. ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ועוד נראה (ב) ורמ"א אה"ע מה א ונחלת צבי שם ס"ק ט, וחלקת מחוקק שם ס"ק ה וב"ש שם ס"ק ח ובהגר"א שם ס"ק ז.
- ↑ שו"ת מהר"ם מר"ב ד"ק סי' יט וד"פ סי' תקיט (וסיני וליקוטים סי' נא), והובא במרדכי קידושין סי' תקכא. ועי' ד"מ אה"ע סי' מ ס"ק א, שכ"מ בתוס' קידושין נ ב ד"ה חוששין והרא"ש שם פ"ב סי' כ, וצ"ב.
- ↑ ר"ש סבע, בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה עוד.
- ↑ ר"ש סבע שם. וע"ש שה"ה אם התרצו ביניהם שלא לפרסם הדבר, חוששים לקידושין. וצ"ב למה חוששים לקידושין, כיון שאינם מתביישים לחזור בהם, עי' ציון הקודם.
- ↑ ע"ע שבות. שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ויתר; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א; ב"ש שם ס"ק א. ועי' מהרי"ק שם, שאפילו מי שאין לו בנים, שי"ס שמותר לקדש בשבת, ע"ע הנ"ל, אין נוהגים כן, ואין חוששים בסבלונות לקידושין. ועי' ראש פינה לב"ש שם, שאע"פ שאסור לתת מתנות בשבת, ע"ע שבות, מ"מ בדברים שהם לצורך השבת מותר, ע"ע הנ"ל, וצ"ב שא"כ השולח סבלונות שהם צורך שבת, נחוש בהם לקידושין, וצ"ב. ועי' המקנה קו"א אה"ע שם ס"ק ו, ע"פ תוס' ב"מ י ב ד"ה דאמר, שהשולח סבלונות בשבת, אין חוששים לקידושין, לפי שחשוב שליח לדבר עבירה, ע"ע אין שליח לדבר עברה, וע"ש ציון 21 אם אף באיסור דרבנן אין שליח לדבר עבירה.
- ↑ ע"ע קידושין. שו"ת הרמ"א סי' ל, והובא בט"ז שם סוס"ק ח.
- ↑ עי' גליון מהרש"א לרמ"א שם, ע"פ מ"מ אישות פ"א ה"ד.
- ↑ שו"ת הריטב"א סוס"י סח; רמ"א שם.
- ↑ שו"ת הרא"ם סי' יז ד"ה ומה שנסתפק.
- ↑ ע"ע קידושין.
- ↑ ע"ע הנ"ל. ר"י מלוניל קידושין נ ב; מאירי שם א; ריטב"א שם ב.
- ↑ משנה קידושין שם ותוספתא שם פ"ד, ועי' ציון 311 שי"מ באופ"א; רמב"ם אישות פ"ד ה"כ; טוש"ע אה"ע לא ט.
- ↑ עי' ציון 40 ואילך. עי' גמ' קידושין שם.
- ↑ מאירי שם; טור שם; ב"ש שם ס"ק יט; כתונת פסים לפרישה שם ס"ק ל; ערוה"ש שם. ועי' ב"ש שם וחי' הגהות לטור שם ס"ק ה, שכ"מ בתוספ' שהובא בר"ן קידושין שם (כא ב בדפי הרי"ף) ושא"ר שם: המקדש בפחות משוה פרוטה ושלח סבלונות לא עשה ולא כלום, ובתוספ' שלפנינו ובכ"י הגי' אינה מקודשת.
- ↑ ע"ע קידושין ולעיל ציון 110 ואילך. ר' שכנא שלהלן.
- ↑ שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' צט.
- ↑ רש"י שם ד"ה אינה; תוס' ר"י הזקן שם. ועי' רש"י ור"י הזקן שם, שס"ד שכוונתו ליתנם בתורת קידושין, שאדם יודע שאין קידושין שקידש תחילה קידושין ושלח הסבלונות בתורת קידושין, וקמ"ל שאין דעתו לכך, ועי' רמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן קידושין שם (כא ב בדפי הרי"ף), שהבא עליה לאחר קידושין אלו י"ס בתוספתא שם שמקודשת בביאה, שאנו אומרים אדם יודע שאין קידושין אלו קידושין וגמר ובעל לשם קידושין, ע"ע קידושין, וקמ"ל שבסבלונות אין אומרים כן, ועי' ראשונים שם ותרה"ד סי' רז ד"ה אמנם היה וחכמת שלמה קידושין שם וב"ח אה"ע שם בסוה"ס החילוק שביניהם, ועי' פנ"י והמקנה וברוך שאמר קידושין שם. ועי' ק"ס אישות פ"ד, שהוא כחזקה שלא היתה דעתו בתורת קידושין, ועי' ערוה"ש שם סי' מג ס"ב: בודאי, ועי' לבוש שם ס"א: מסתמא, ועי' לבוש שם סי' לא ס"ט. ועי' ב"ש שם, שמטעם זה אפילו היו עסוקים באותו ענין, אינה מקודשת.
- ↑ מאירי שם.
- ↑ ע"ע חרש שוטה וקטן ציון 112 ואילך וערכים קטן וקידושין.
- ↑ משנה ותוספתא שם, ועי' ציון 313 שי"מ באופ"א; רמב"ם שם; טוש"ע שם מג א.
- ↑ גמ' קידושין שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם מג א. ועי"ש בגמ' שס"ד שהכל יודעים שאין קידושי קטן כלום ושלח הסבלונות בתורת קידושין, ועי' פי' ר' חננאל בן שמואל ורשב"א וריטב"א ופנ"י והמקנה קידושין שם.
- ↑ מאירי שם. ועי' כעי"ז בריטב"א שם ב, שחשוב כעסוק באותו הענין, שכל אדם רוצה לגמור קידושיו, ואעפ"כ אינה מקודשת.
- ↑ עי' מאירי שם.
- ↑ מאירי שם.
- ↑ ראב"ן קידושין שם.
- ↑ שו"ת הריב"ש סי' ה סוד"ה ולענין.
- ↑ תשו' הרי"ד סי' לג.
- ↑ עי' ראשונים שבציונים 193,189; תרה"ד סו"ס רז, והובא בב"ש אה"ע סי' מה ס"ק א. ועי' ב"ש שם שמצדד, שאם נשבעו שישאו זה את זה ואח"כ שלח סבלונות, אין חוששים לקידושין, לפי שסומך עצמו על השבועה ואינו ממהר לקדשה.
- ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רכג; ריטב"א קידושין נ ב; ארחות חיים קידושין סי' יט; שו"ת מהרי"ט אה"ע סוס"י כח, בד' תוס' שלהלן; עי' רמ"א בשו"ע אה"ע מה א, וב"ש שם ס"ק ז בדעתו; נחלת צבי שם. ועי' ר"ן קידושין שם (כב א) שכ"כ בשם ר"ח. ועי' רשב"א שם, שאל"כ אין לך אשה שאינה צריכה גט, הואיל ואינן נזהרות מלקבל מתנות. ועי' חי' מהרי"ט קידושין שם, שאפילו אם לא נתרצתה לקבל קידושיה חוששים לקידושין.
- ↑ חי' מהרי"ט שם וב"ח שם ס"ק א וז ואב"מ שם ס"ק ה וחזו"א שם סי' קמח לדף נ ב, בד' תוס' שם ד"ה חוששין. וכ"מ במרדכי שם סי' תקכ. ועי' אב"מ שם, שהיינו דווקא בדברים שדרך חתן לשלוח לכלה, עי' ציון 14. ועי' ציון 238.
- ↑ ראש פינה לב"ש שם ס"ק ז, בד' תוס' שם.
- ↑ רא"ש ושה"ג קידושין נ ב, מר"ח; רמב"ן בחי' ובמלחמת ה' שם (כא ב); ריטב"א שם; אגודה שם; נ"י שם; שו"ת הריב"ש סי' ה ד"ה ואחרים; תרה"ד ר"ס רז; שו"ת מקור ברוך (קלעי) ר"ס כז; ט"ז שם ס"ק א; פנ"י שם. ועי' ציון 205.
- ↑ מרדכי שם סי' תקכ, והובא בתרה"ד סי' רז ובמהרי"ק סוס"י קע; ב"ח אה"ע סי' מה. ועי' תרה"ד שם, שבלא סבלונות אינו נאמן שקדשה, וע"ע קידושין. ועי' מהרי"ק שם שמ', שאפילו כשטוען החתן שמא קידשתי, אין חוששים לקידושין, ודוקא כשטוען ברי חוששים.
- ↑ רי"ף קידושין שם (כא ב בדפי הרי"ף); תוס' שם ד"ה חוששין; חי' הראב"ד שם; פסקי רי"ד שם, ועי' ציון 40; רמב"ן שם ושם; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקנח ואלף קפ ואלף רכג; תוס' ר"י הזקן שם; שו"ת הריטב"א סי' סח: נכון יותר; ריא"ז שם. וכ"כ ברמב"ן ורשב"א בחי' ובשו"ת שם ושם ושם ורא"ש ור"ן ושה"ג שם בשם ר"ח, וכ"כ במרדכי שם סי' תקכ בשם ראבי"ה, וכ"כ במרדכי שם ובחי' רשב"א וריטב"א ונ"י שם מגאונים. ועי' תוס' ורמב"ן ומאירי ור"ן שם (כב א), שכ"מ מהספק בגמ' שם בהוחזק שטר כתובה בשוק. ועי' ציון 40 בקו' מל' הגמ', ועי' חי' רמב"ן וחי' רשב"א ושיטה לא נודע למי ועצמות יוסף ופנ"י שם שנדחקו ליישב, ועי' רמב"ן שם, שאפשר היה לגאונים גי' אחרת בגמ'.
- ↑ קידושין שם. ועי' רי"ף שם שגרס רבא, וכ"ה בכמה כ"י, ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ונחזור (ב), שגרס רבה.
- ↑ קידושין שם ללישנא בתרא.
- ↑ עי' ראשונים שבציון 40, ושו"ת מהרי"ט אה"ע ר"ס כט בדעתם.
- ↑ המקנה קידושין שם, ע"פ שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ועוד נראה (ב).
- ↑ קידושין שם.
- ↑ שו"ת מהרי"ק שם ד"ה ותדע (א); ר"א ן' יעיש, בשו"ת הרא"ם סי' יז.
- ↑ שו"ת הרא"ם שם. בנ"מ בין הטעמים, עי' ציון 296 ואילך.
- ↑ תוס' שם ד"ה ה"ג בפי' הב' ושא"ר שם, לשיטות שבציון 206; ר"י מלוניל קידושין שם; פנ"י קידושין שם בד' רש"י שם, ועי' ציון 40.
- ↑ רמב"ם אישות פ"ט הכ"ח; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקנח וסי' אלף קפ ומיוחסות סי' קלה; שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו, בשם ר"י הלבן ר"א ממיץ ועוד ראשונים; עי' ריטב"א קידושין נ ב; עי' רא"ש שם פ"ב סי' כ, וטור שלהלן ושלטה"ג שם (כא ב בדפי הרי"ף) בדעתו; תרה"ד סי' רז ד"ה ונראה; טור אה"ע מה; עי' נ"י שם; עי' הג"א שם פ"ב ה"כ לגי' ארץ צבי שם; שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' קיג; שו"ע ורמ"א שם א. ועי' שו"ת מקור ברוך שם (ד' לט א), שכ"ד רוב הפוסקים.
- ↑ שו"ת הריב"ש סי' ה ד"ה ואחרים.
- ↑ עי' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קלה.
- ↑ חי' הראב"ד קידושין נ ב; רמב"ם אישות פ"ט הכ"ח; רמב"ן בחי' ובמלחמת ה' שם (כא ב): חשש שמא; תוס' ר"י הזקן שם: חוששין שנתקדשה; מאירי שם בשם גדולי המפרשים; עי' תרה"ד פסקים וכתבים סי' עד; שו"ע אה"ע מה א. ועי' תרה"ד ר"ס רז, שלא מצינו שר"ח שבציון 206 חולק בזה על רש"י שבציון 40, ועי' ציון 68 שי"ח. ועי' תרה"ד שם, שכ"מ מל' הגמ': חוששין לקידושין. ועי' שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ואשר כתב וז"ל בדעת הרמב"ם שם, שהוא חשש בעלמא משום חומרת אשת איש, ולא יצאה מחזקת פנויה. ועי' שעורי ר' שמואל קידושין אות תיז בד' האב"מ סי' מה ס"ק א, שאין חוששים לקידושין אלא כלפי החתן והכלה עצמם, ומדין שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא, ע"ע, שהואיל והחתן שלח הסבלונות והכלה קיבלה אותם, הרי נהגו בעצמם הוכחת קידושין, ואסורים בקרובים.
- ↑ רמב"ם שם; ריטב"א שם; ריא"ז שם; שו"ע שם. ועי' ציון 225.
- ↑ ציון 225.
- ↑ עי' רשב"א שבציון הבא. ועי' ס' קובץ לרמב"ם אישות שם.
- ↑ חי' הרשב"א שם ובשו"ת ח"א סי' אלף רכג. ועי' תוס' גיטין מ ב ד"ה חיישינן, שפעמים לשון חיישינן הוא בתורת ודאי.
- ↑ עי' ציון 206 ואילך.
- ↑ ע"ע הכחשה ציון 32 ואילך.
- ↑ שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה וגם לפי; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א.
- ↑ עי' ציון 221.
- ↑ רמב"ן קידושין נ ב; רשב"א שם; ריטב"א שם; ר"ן שם; נ"י שם; שו"ת הריב"ש סי' ה ד"ה ואחרים; רמ"א אה"ע מה ב.
- ↑ רמב"ן שם; רשב"א שם; ריטב"א שם; ר"ן שם; נ"י שם. ועי' רשב"א שם שהוסיף, שמא דעת רוב אותה העיר לקדש ואח"כ לשלוח סבלונות, ועי' רשב"א ריטב"א ור"ן ונ"י שם טעם נוסף. ועי' ריב"ש שם, שחוששים מספק שמא קידש קודם.
- ↑ חי' הראב"ד שם, והובא ברשב"א שם; שו"ת או"ז סי' תשעה ד"ה ואם; שיטה לא נודע למי שם; ח"מ שם ס"ק טז. ועי' ח"מ שם, שאף הרמ"א שם מודה בזה.
- ↑ ע"ע חזקה (ב): חזקת הגוף וחזקת הדין. שיטה לא נודע למי שם. וע"ש טעם נוסף, שכן משמע מדברי החתן שלא הזכיר לשון קידושין.
- ↑ שו"ת הריב"ש סי' ה; רמ"א שם. וע"ע מנהג.
- ↑ ר"א ן' יעיש בשו"ת הרא"ם סי' יז. וע"ש שכ"מ מל' הגמ' אתרא דמקדשי ואתרא דמסבלי.
- ↑ ר"ש סבע בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה ועוד; ב"ש סי' מה ס"ק יט. ועי' ר"ש סבע שם, שכ"מ ברש"י קידושין נ ב ד"ה חיישינן. ועי' ר"א ן' יעיש שם, שאין כאן דין חומרי מקום שיצא משם, ע"ע מנהג, וע"ש הטעם.
- ↑ ר"ש סבע שם.
- ↑ ציון 273.
- ↑ רמב"ן קידושין נ ב; מאירי שם; ריטב"א שם; ר"ן שם (כב א בדפי הרי"ף); נ"י שם; שו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ועוד בר; עי' רמ"א בשו"ע אה"ע מה א. ועי' שו"ת ופסקים לר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' קט.
- ↑ עי' ציון 202.
- ↑ בית ישראל (קאזניץ) קידושין שם אות ג.
- ↑ שו"ת הרא"ם סי' יז ד"ה ומה שבקשת; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כט ד"ה ומיהו ואילך; עי' שעורי ר' שמואל שבציון 302 בד' אב"מ שם. ועי' מהרי"ט שם שמ', שאפילו אינה רוצה לקבלם, אין דבריה מעלים ומורידים. ונ' שאפילו נאבדו הסבלונות בדרך, חוששים לקידושין.
- ↑ עי' מהרי"ט שם ד"ה וראיתי.
- ↑ מהרי"ט שם בשם ר' יצחק. וע"ש שדקדק כן מד' הריטב"א קידושין נ ב, ועי' מהרי"ט שם שדחה. וכן מבואר לשיטות שאף אבי החתן ששלח סבלונות למשודכת בנו חוששים לקידושין, עי' ציון 301, שההוכחה היא מקבלת האשה הסבלונות.
- ↑ נ"י שם; ר' יצחק במהרי"ט שם.
- ↑ עי' ריטב"א קידושין נ ב, ועי' להלן; נ"י שם; שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ונאמר; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כט ד"ה וראיתי בשם ר' יצחק.
- ↑ ע"ע קדושין. נ"י שם.
- ↑ עי' מהרי"ט שם.
- ↑ עי' ציון 239.
- ↑ ר"ש סבע בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה ומעתה.
- ↑ ע"ע שליחות וע' חרש שוטה וקטן ציון 148 ואילך. ועי' ציון 146, שבאשה גדולה חוששים לקידושין שמא עשתה אותה שליח לזכות עבורה בסבלונות.
- ↑ תרה"ד סי' רז ד"ה עוד; שו"ת מקור ברוך סי' כז. ועי' מהרי"ק שבציון 250 שמ', שבאופן שהחתן מסר הסבלונות בפניה אין חוששים לקידושין, לפי שאם היתה מתביישת ממנו, לא היתה עומדת שם.
- ↑ שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ונאמר; רמ"א אה"ע מה א.
- ↑ תרה"ד סי' רז.
- ↑ עי' ציון 206 ואילך.
- ↑ ר"י הלבן שבציון 215; עי' חי' הראב"ד קידושין נ ב; עי' פרי"ד שם ותשו' הרי"ד סי' לג; תוס' ר"י הזקן שם; ריא"ז שם פ"ב ה"ו; שו"ת תשב"ץ ח"א סי' מב, ועי' מל"מ אישות פ"ט סוף הכ"ח. וכן צידד באגודה. ועי' תוס' ר"י הזקן שם ושו"ת הרא"ם סי' יח, שכ"מ ברמב"ם אישות שם, וכ"ה בשו"ע אה"ע מה א. ובטעם הדבר, עי' רא"ם שם, שצריך עדים להוציאה מחזקת פנויה, ע"ע חזקה (ב): חזקת הגוף וחזקת הדין. ועי' תוס' ר"י הזקן שם, שסבלונות שהם הוכחה לקידושין אינם עדיפים מקידושין עצמם שאינם אלא בשני עדים, ונ' שכוונתו, שחשוב כדבר שבערוה שאינו אלא בשני עדים, וע"ע דבר שבערוה ציון 84 ואילך. ועי' שעורי ר' שמואל קידושין שם אות תטז, שמ"מ עדים אלו אינם עדי קיום אלא עדי ראיה על הקידושין.
- ↑ ע"ע עדות מיוחדת. חי' מהרי"ט קידושין שם.
- ↑ עי' ציון 261 ואילך.
- ↑ ב"ש שם ס"ק יא. וע"ש שחושש לשיטות שהמקדש בע"א חוששים לקידושיו, ע"ע קידושין, וכשמכחישים העד נאמנים, שע"א בהכחשה אינו כלום, ע"ע עד אחד.
- ↑ שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כט.
- ↑ ר"א ממיץ שבציון 215; מאירי שם; עי' שיטה לא נודע למי שם; ריטב"א שם; טור אה"ע מה; ר"ן שם (כב א); נ"י שם; תרה"ד סי' רז ד"ה אלו; שה"ג שם (כא ב); רמ"א בשו"ע שם; נחלת צבי שם ס"ק ד; חי' מהרי"ט קידושין שם; חלקת מחוקק שם ס"ק ב; ב"ש שם ס"ק א. ועי' אב"מ שם ס"ק א ושעורי ר' שמואל שם.
- ↑ שו"ת הרא"ם שם.
- ↑ עי' ציון 206 ואילך.
- ↑ רמב"ן קידושין נ ב; רשב"א שם; ריטב"א שם; ר"ן קידושין שם (כב א בדפי הרי"ף); נ"י שם; תרה"ד סי' רז ד"ה ונראה; שו"ת הרא"ם סי' יז ד"ה ומה שבקשת; שו"ת ופסקים מר' שכנא (נד' בסוף חי' הרא"ה קידושין) ד' קיא; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א; שו"ת מהריב"ל ח"ב סי' לד; שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה וראיתי. ועי' מל"מ אישות פ"ט הכ"ח.
- ↑ תרה"ד שם; שו"ת הרא"ם שם; רמ"א שם. וע"ש שכ"מ בראב"ן שלהלן.
- ↑ רשב"א שם.
- ↑ עי' ציון 258.
- ↑ ע"ע מיגו: במקום עדים, ושם ציון 858 ואילך.
- ↑ ב"ח שם ס"ק א, בד' רש"י שבציון 89, והובא בב"ש שם ס"ק ג; חלקת מחוקק שם ס"ק א. ועי' ב"ש שם, שכ"מ ברמ"א שם. ועי' ראש פינה לח"מ שם.
- ↑ ע"ע קידושין. ועי' שו"ת הריב"ש סי' ה ד"ה אם, שאין חוששים בסבלונות שמא קדשה בביאה, הואיל ואין דרך לקדש כך, ע"ע הנ"ל.
- ↑ רי"ו תו"א נכ"ב ח"א; טור שם; תרה"ד שם, מראב"ן (ואינו לפנינו); שו"ת מהרי"ק סי' כח, ועי' ציון 275; חידושי מהרי"ט שם. ועי' ב"י שם, שהעדים היו עימו משעת שידוכים עד שילוח הסבלונות ולא קידשה ולא עשה שליח לקדש.
- ↑ עי' מל"מ שם; אור גדול סי' ט אות ו בהגהה וסי' מט ד"ה אמנם נראה דמ"מ. ועי' ציון 305.
- ↑ ר"ש סבע בשו"ת ב"י קידושין סי' א, והובא במל"מ שם; שו"ת מקור ברוך סי' כז (ד' לח ב ואילך).
- ↑ שו"ת הרא"ם שם, ע"פ תרה"ד שבציון 102. ועי' רא"ם שם שהוסיף, ששליחת הסבלונות הוא המוכיח על הקידושין ולא קבלתם ע"י הכלה, עי' ציון 239 ועי' ציון 241 שי"ח, ומ' שבשעת שליחת הסבלונות מועילה אמירתו שלא קידש קודם.
- ↑ ר"ש סבע שם סוד"ה ומעתה.
- ↑ ר"ש סבע שם ד"ה ועוד, בד' הרא"ם שם.
- ↑ שיטה לא נודע למי קידושין שם; שו"ת מקור ברוך שם (ד' לט ב); מהרי"ט שם ד"ה ועוד ובחי' מהרי"ט קידושין שם. וע"ש שהוכיח כן מהגמ' קידושין שם. ועי' תרה"ד שם, ועי' מהרי"ט שם ד"ה ואיכא למידק ואילך. וע"ע הפה שאסר הוא הפה שהתיר. ועי' שיטה לא נודע למי שם, שאם יש עדים שהשליח הביא הסבלונות לבית הכלה אבל לא ראו הנתינה, אינם נאמנים להכחיש הקידושין.
- ↑ רבינו שמחה בר שמואל, בשו"ת או"ז סי' תשס ד"ה ומה וסי' תשעה ד"ה ואף ובשו"ת מהר"ח או"ז ר"ס כו; עי' שו"ת הריב"ש שם, ושו"ת מהריב"ל שם ושו"ת מהרי"ט אה"ע רס"י כח ומל"מ אישות פ"ט הכ"ח בדעתו, ועי' מקור ברוך שם בד' הריב"ש שם ובסי' תעט, ועי' ציון 278 ואילך; עי' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' מב, ומהרי"ט שם בדעתו; שו"ת מהרי"ט שם סי' כט ד"ה ולענין ובחידושיו לקידושין שם. ועי' שו"ת מהרי"ק ר"ס כח וב"ח שם ס"ק ב, שכ"מ במרדכי קידושין סי' תקכ. וכן צידד במהרי"ק שם, ועי' ציון 268. ועי' או"ז סוס"י תשעה ומהרי"ק שם, שמה שאמרו בגמ' קידושין שם שחוששין לקידושין, היינו כשאינו לפנינו שא"א לשאלו.
- ↑ עי' ב"ח שם. וע"ש שכתב ע"פ מרדכי שם, שאע"פ שהאומר לאשה קידשתיך והיא אומרת לא קידשתני אינו נאמן לאוסרה, כאן חוששים מפני ששלח סבלונות.
- ↑ ע"ע רוב.
- ↑ תרוה"ד שם, והובא בב"ש שם ס"ק ג; ט"ז שם ס"ק ב וה; מל"מ שם, בד' הר"ן וריב"ש ומהרי"ק שם. וע"ש מל"מ שם שמד' הר"ן ל"מ כן.
- ↑ שו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' כב.
- ↑ ע"ע מגו: מיגו למפרע. ב"ש שם.
- ↑ מל"מ שם בתי' א, בד' ריב"ש שם. ועי' ציון 50 ואילך, שאין חוששים לקידושין אלו, לפי שלא פירש בעת נתינת הסבלונות שנותנם בתורת קידושין. ועי' ציון 40 ואילך, שי"ח.
- ↑ תרוה"ד פסקים וכתבים סי' רכו, והובא בשו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח ד"ה עוד; רמ"א אה"ע מה סו"ס א.
- ↑ שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ועוד נראה (ב). ועי' ציון 286.
- ↑ עי' ציון 201. ועי' ציון 202 שי"ח.
- ↑ ר"ש סבע, בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה עוד. ועי' ר"ש סבע שם, שכ"מ בשו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קפ.
- ↑ ר"ש סבע שם. וע"ש שה"ה אם התרצו ביניהם שלא לפרסם הדבר, חוששים לקידושין. וצ"ב למה חוששים לקידושין, כיון שאינם מתביישים לחזור בהם, עי' ציון הקודם. ועי' ציון 283.
- ↑ שו"ת הרא"ם סי' יז סוד"ה התשובה.
- ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סוס"י אלף קפ, והובא ברי"ו תא"ו נכ"ב ח"א; עי' מהרי"ק שלהלן; ר"ש סבע בשו"ת ב"י קידושין סי' א ד"ה עוד; עי' רמ"א שלהלן.
- ↑ עי' ציון 268 שעדים נאמנים שלא קדשה. עי' שו"ת הרשב"א שם; ר"ש סבע שם. ועי' מהרי"ק שם, שאין חוששים שמא קדשה קודם, שא"כ לא היה חוזר ומשדכה.
- ↑ עי' שו"ת מהרי"ק סי' קע ד"ה ועוד נראה (ב): בו ביום או למחרתו; רמ"א בשו"ע אה"ע מה א.
- ↑ מהרי"ק שם. ועי' ט"ז שם ס"ק ו, שמ' שהטעם הוא, שכשמקדש בזמן קצר כ"כ לאחר השידוכים יוצא קול.
- ↑ חלקת מחוקק שם ס"ק ה, בד' מהרי"ק שם. ועי' ראש פינה לח"מ שם.
- ↑ שו"ת מהרי"ט אה"ע סוס"י כח. וע"ע אין ספק מוציא מידי ודאי. ועי' מהרי"ט שם שהוסיף, שאין מעשה הסבלונות ראיה לקידושין אלא ע"י השידוכים, עי' ציון 201, ובשעת שידוכים קבעו שלא לקדש בזמן זה.
- ↑ שו"ת הריטב"א סוס"י סח; רמ"א אה"ע מה א. ועי' ח"מ שם ס"ק יב, שכ"מ בשו"ת מהרי"ק סי' קעא.
- ↑ שו"ת הרא"ם סי' יז ד"ה ומה שנסתפק.
- ↑ יד המלך (פלומבו) אישות פ"ט הכ"ח, בד' הר"א ן' יעיש שבציון 212. וכ"מ בשו"ת הרא"ם שבציון הנ"ל.
- ↑ עי' ציון 213. עי' שו"ת הרא"ם שם.
- ↑ חי' מהרי"ט קידושין נ ב, והובא בב"ש אה"ע סי' מה ס"ק א.
- ↑ המקנה קו"א סי' מה ס"א.
- ↑ עי' שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו.
- ↑ שו"ת מהר"ח או"ז סי' כו; עי' שו"ת הריב"ש סי' תעט ד"ה בענין: אפשר, ועי' בב"ש אה"ע סי' מה ס"ק א וראש פינה שם. ועי' ציון 17.
- ↑ אב"מ שם ס"ק א.
- ↑ עי' ציון 239. שעורי ר' שמואל קידושין אות תיז. ועי' ציון 241 שי"ח.
- ↑ חי' מהרי"ט קידושין נ ב, והובא בב"ש אה"ע סי' מה ס"ק א.
- ↑ ע"ע חרם דרבנו גרשום ציון 12 ואילך. שו"ת שארית יוסף סי' כח, מר"י רפורק, והובא בב"ש סי' מה ס"ק טו. ועי' ראש פינה לב"ש שם. ועי' ציון 269.
- ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סוס"י אלף קפ, והובא ברי"ו תא"ו נכ"ב ח"א; עי' רמ"א בשו"ע אה"ע מה א.
- ↑ ב"ש שם סוס"ק ט, שכ"מ בשו"ת מהרי"ק סי' קעא ד"ה ונחזור.
- ↑ עי' שו"ת ריב"ש סי' ה, ועי' שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח בדעתו; שו"ת תשב"ץ ח"א סוס"י מב, והובא במהרי"ט שם. אם חוששים בסבלונות אלו לקידושין, עי' ציון 40 ואילך.
- ↑ שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כח, בד' תרה"ד ושו"ת הרא"ם ושא"ר שבציון 261.
- ↑ ע"ע קידושין.
- ↑ רמב"ן ורשב"א קידושין נ ב, בביאור המשנה והגמ' שם, ועי' ציון 184. וכ"כ עצמות יוסף ומהר"ם מלובלין ומרומי שדה קידושין שם, בד' תוס' ושא"ר שבציון 206. ועי' רא"ש קידושין פ"ב ס"כ, שמהמשנה מ' כד' רש"י שבציון הנ"ל, ומ' שאינו מפרש המשנה כך.
- ↑ ע"ע חרש שוטה וקטן ציון 112 ואילך וערכים קטן וקידושין.
- ↑ עצמות יוסף ומהר"ם מלובלין שם, בד' תוס' שם, בביאור המשנה שם, ועי' ציון 192.
- ↑ ר"ש צרור בשו"ת תשב"ץ ח"ד טור ב סי' יב ד"ה ועוד שאלתי.
- ↑ ציון 368 ואילך.
- ↑ משנה ב"ב קמו א וגמ' שם ב; רמב"ם זכיה פ"ו הכ"א; טור אה"ע נ. ומש"כ שהכלה חוזרת בה, עי' שו"ת אבנ"ז אה"ע סי' קלב סק"ב, שהיינו שמחמת כך הוצרך לגרשה, ועי' חזו"א שם סי' סב סק"ג, ע"פ מרדכי קידושין סי' תקלה, שהיינו שהרגילה ביניהם קטטה.
- ↑ רשב"ם שם ד"ה אינן. ועי' ציון 437 ואילך.
- ↑ שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו, ועי' ב"י אה"ע סי' נ שהביא כן מתשובה נוספת, ונד' בס' אדעתא דרבנן סי' יא; מאירי ב"ב שם; שו"ת הרא"ש כלל לה סוס"י ח, והובא בטור שם; שו"ת מהרשד"ם אה"ע סי' צז. ועי' ציון הבא וציון 408 ובהגר"א שם ס"ק יג.
- ↑ רשב"א שם; לבוש אה"ע שם ס"ג. ועי' ציון 504.
- ↑ עי' רמב"ם שם הכ"ב; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ד); לבוש שם. ועי' שו"ת הריב"ש סי' שא, שמי שאין לו נותן כלים שאולים ולאחר הנישואין מחזירם לבעליהם. ועי' ציון 503 בנ"מ בין הטעמים.
- ↑ עי' ציון 332. ב"ב שם.
- ↑ עי' ציון 335 ואילך. רבינו גרשום שם; שו"ת הרשב"א שם.
- ↑ עי' ר' אברהם אב"ד בשיטת הקדמונים; ריטב"א שם; עי' מהרש"ל שם.
- ↑ שם קמה א. ועי' מאירי שם, שכ"ה להלכה, וכן מבואר בשו"ת הריב"ש סי' צז ובשו"ת בנימין זאב סי' נה ד"ה וכל ובתשובת ר"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג. ועי' פרי"ד שם, שמ' קצת, שלהלכה אינו תלוי במנהג, וצ"ב.
- ↑ רשב"ם ב"ב קמו א ד"ה סבלונות. ועי' המקנה קו"א סי' נ ס"ק ה, שאף סבלונות שלא היו עשויים ליבלות עד שעת חזרה אלא עד שעת הנישואין חשובים סבלונות העשויים ליבלות.
- ↑ רבינו גרשום שם א; רשב"ם שם ב ד"ה סבלונות.
- ↑ עי' ציון 373. ועי' ציון 368 ואילך.
- ↑ שו"ת מגן גבורים סי' עד ד"ה ואם על.
- ↑ גמ' ב"ב שם; טור אה"ע נ. ועי' רבינו גרשום שם, ששתיה בכלל אכילה וחשוב כאילו אכל עמהם. ועי' גמ' שם ששיעור השתיה הוא ג"כ שוה דינר, ועי' כוס הישועות שם.
- ↑ עי' ציון 32. ועי' רמב"ם זכיה פ"ו הכ"א ור"י בן חכמון שמ' שהיינו סעודת אירוסין. ועי' ציון 361 ואילך.
- ↑ רבינו גרשום שם; רשב"ם שלהלן ד"ה אורחא. ועי' פרישה שם ס"ק ו, שפחות מדינר אינו חשוב אכילה לענין זה. ועי' ערוה"ש שם סי"ב, וצ"ב.
- ↑ משנה ב"ב שם. ועי' רשב"ם שם ב ד"ה סבלונות ושא"ר שם ושו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו, שרבין סבא בגמ' שם, בא לפרש המשנה ואינו חולק, ועי' ציון 339 שי"ס שרבין סבא חולק על המשנה. ועי' ל' המשנה בית חמיו, ועי' רש"י ב"מ פא א ד"ה לשגרן שהיינו ארוסתו, וכ"מ ברבינו יהונתן שבשמ"ק ב"ק עט א, ועי' רשב"ם ב"ב שם ששלחם לבית חמיו לכבוד אשתו, ועי' רש"י שעל הרי"ף שם (סח א בדפי הרי"ף) ששולח הסבלונות לכבוד חמיו, ונ' שהוא ט"ס, ועי' ציון 488 בביאור הל' בית חמיו. ועי' שו"ת מהריט"ץ ור"מ די בוטון שלהלן, שבאופן שהתחייב אבי הכלה בשטר אירוסין לזון את החתן כמה שנים, וחזר בו או מת, מחזירים אף המאכל והמשתה, שלא התחייב לזונו אלא על דעת שישאנה, ועי' נתיבות משפט (אלגאזי) ד' קח ב בד' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו.
- ↑ עצי ארזים שם ס"ק ח וי, בד' רי"ו שבציון 355.
- ↑ יד רמ"ה שם.
- ↑ רשב"ם שם. וכעי"ז בעליות דר"י ובר"י קרקושא (בשיטת הקדמונים): כיון שנהנה מן הסעודה שעושין לשמחת סבלונות. ועי' ר"י בן חכמון שם, שע"י שמחת האכילה, נראית חשיבותו ומחמת כך מוחל. ועי' עצי ארזים שם ס"ק ח, שמחמת שמחת סעודת מצוה מוחל הסבלונות, ומ', שסבלונות ששלח לאחר מכן, אינו מוחל, וצ"ב.
- ↑ עי' רבינו גרשום שם. ונפ"מ, בדברי מאכל שלא נשלחו על דעת לאוכלם בסעודה זו, ולדעה זו אפילו אכל עמהם החתן בסעודה מחזירים סבלונות אלו.
- ↑ ציון 382 ואילך, 399 ואילך.
- ↑ ר"י מגאש שלהלן; רמב"ם שם הכ"ב; מאירי שם. ועי' ציון 386, שלדעתם אם סבלונות אלו בעין, מחזירים אותם.
- ↑ ב"ב קמו ב. ר"י מגאש שם; שו"ת הרשב"א שם ד"ה ולענין; מאירי שם; שו"ת הריב"ש סוס"י צז וסי' צא; מ"מ שם הכ"א ושו"ת מהר"ם אלשקר סי' מד ולח"מ שם כב ובהגר"א שם ס"ק ו, בד' הרמב"ם שם. וכ"מ בשו"ת הרא"ם סי' יז, שהוכיח שמאכל ומשתה אינם חשובים סבלונות, עי' ציון 11. ועי' ר"י מגאש ומאירי שם, שמ' שרבין סבא חולק על המשנה שם, ועי' יד רמ"ה ונתיבות משפט ד' קט א ושו"ת מהריט"ץ סי' י ד"ה ובאמת שתמהו, ועי' נתיבות משפט שם, שפסקו כר' אחא שר הבירה בברייתא שם א, ועי' עצי ארזים סי' נ ס"ק ה ויא, ועי' טיב קידושין אה"ע שם ס"ק ז ויב ומרומי שדה ב"ב שם וציון 324. ועי' תוספ' שם פ"י: סבלונות קיימות במקומן, ועי' חזו"י שם, שהיינו כדעה זו, שאפילו אכל עמהם החתן בסעודה מחזירים סבלונות הקיימות לחתן, ועי' מצפה שמואל ומנחת ביכורים שם שפי' שהסבלונות נשארות ביד הכלה, ועי' ציון 361.
- ↑ שו"ת מהריט"ץ סי' י ד"ה אמנם. וכעי"ז בשו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כ ד"ה ואפילו מר"מ די בוטון.
- ↑ עי' השגות הראב"ד לרמב"ם שם; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ד); טור שם; רמ"א בשו"ע שם ג; לבוש שם. ועי' רי"ו שם ושו"ת מהר"ם אלשקר שם וב"י וב"ח שם, שכ"נ ד' הרי"ף (שם סח א), ועי' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' רלד ונתיבות משפט ד' קז א, בדעתם. ועי' ב"י וב"ח שם, שכ"ד הרא"ש שם פ"ט סי' טו. ועי' שו"ת מהר"ם אלשקר שם וב"י וב"ח שם, שכ"ד הטור שם. וכ"פ בשו"ת דברי ריבות סי' צח ור"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג ושו"ת מהרי"ט סוס"י כב. ועי' ב"ש ובהגר"א שם ס"ק ו, שכ"ד רוה"פ.
- ↑ ראשונים שבציון 339; רמב"ם זכיה שם ובפהמ"ש שם; שו"ת הריב"ש סי' צז; ב"י בבד"ה ובשו"ע שם ג. ועי' שו"ת מהרי"ט סוס"י כב, בד' ר' קלונימוס ב"ר יהודה שבאו"ז ב"ב סי' קעו. ועי' שו"ת מגן גבורים סוס"י עד, שלהלכה, אפילו המאכל והמשתה בעין, יכולה הכלה לומר, קים לי כדעה זו, ע"ע קים לי, ואין מוציאים מידה.
- ↑ קיצור פסקי הרא"ש שם פ"ט סי' טו. וע"ש, שמחלק בין דברים שעומדים להשתמש בהם בבית אביה, לדברים שאינם עומדים להשתמש בהם בבית אביה. ועי' מלאכת שלמה (חכים) לרמב"ם שם, שתמה.
- ↑ משנה וגמ' שם.
- ↑ רבינו גרשום שם.
- ↑ יד רמ"ה שם א וב. ועי' ציון 419, שכשהכלה עצמה חוזרת בה מחזירים כל הסבלונות.
- ↑ עי' גמ' שם. ועי' שו"ת רדב"ז ח"א סי' שכט, שאף א"צ שיראה הכלה. וצ"ב אם לא אכל החתן בביתו מאותה סעודה אם מחל הסבלונות.
- ↑ גמ' שם. ועי' עצי ארזים סי' נ ס"ק ח, בצדדי הספק. וע"ש שתלה במח' ר' יהודה ור' יוסי בפסחים מט א אם סעודת אירוסין חשובה סעודת מצוה, ע"ע סעודת מצוה.
- ↑ נ"י שם (סח ב בדפי הרי"ף). ועי' כתונת פסים שם שתמה, ועי' נתיבות משפט ד' קט ב ועצי ארזיםהשם והמקנה קו"א שם ס"ק ז.
- ↑ ע"ע המוציא מחברו עליו הראיה. יד רמ"ה שם; ריטב"א שם; רא"ש שם פ"ט סי' טו; קיצור פסקי הרא"ש שם; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ד); טור אה"ע נ; ב"י שם; ב"ש שם ס"ק ו.
- ↑ ע"ע תפיסה. ריטב"א שם.
- ↑ ב"ב קמו א; לבוש אה"ע סי' נ ס"ג, ועי' ציון 357. ועי' ראשונים שבציון 342, שלדעתם אפילו אכל החתן עמהם שווה דינר, מחזירים הסבלונות.
- ↑ ר"י בן חכמון ב"ב שם. ועי' רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה טור ד): ואפילו בדינר או פחות, ועי' עצי ארזים שם ס"ק ח, שהוא ט"ס. ונ' שמ"מ פחות משוה פרוטה, אינה חשובה אכילה, וחשוב כאילו לא אכל בסעודה, ע"ע פרוטה.
- ↑ ר"ח, הובא ברשב"ם שם; תוס' שם ד"ה איבעיא; ר"י בן חכמון שם, לד' רבא שבציון 319; יד רמ"ה שם; פרי"ד שם; ר"י קרקושא, בשיטת הקדמונים שם; ריטב"א שם; קיצור פסקי הרא"ש שם פ"ט סי' טו ובטור שם, ועי' פרישה שם ס"ק י בדעתו; ר"ן שם. וע"ש שגרסו בגמ' מהו שישלש בסבלונות. ועי' המקנה קו"א שם ס"ק ז.
- ↑ עי' ציון 332. ר"י מגאש שם; רי"ו שם; ר"ן שם בשם איכא מאן דפריש; רא"ם בשטמ"ק שם. ועי' עצי ארזים שם ס"ק י, שלדעות אלו אין מחזירים הסבלונות לחצאין, וע"כ אם אכל מחצית או שליש דינר מחזירים הכל. ועי' עצי ארזים שם, הטעם שפירשו כך בגמ'. ועי' ציון 397.
- ↑ יד רמ"ה שם; קיצור פסקי הרא"ש שם וטור שם; ב"ש שם ס"ק ו. ועי' גל' מהרש"א לח"מ שם סק"ח.
- ↑ נתיבות משפט ד' קט ב, בד' נ"י שבציון 349. ועי' לבוש שבציון 352.
- ↑ עי' ציון 355.
- ↑ ר"י מגאש שם בפי' א'; מאירי שם; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נו א); רא"ם בשטמ"ק שם.
- ↑ מלאכת שלמה (חכים) זכיה פ"ו סוף הכ"א, ע"פ ירו' תרומות פ"ו ה"ב ותוס' יו"ט שם מ"ג. ונ' מדבריו, שבאופן שידע בשעת האכילה שהדבר אסור, מוחל הסבלונות, שהרי לא קץ במאכל.
- ↑ נתיבות משפט ד' קו ב, בד' רי"ו נכ"ג ח"ב שכ' סעודת חתן כלומר סעודת אירוסין, ובד' טור אה"ע נ; חס"ד ב"ב פ"י ה"ד; או"ש זכיה פ"ו הכ"א. ועי' חס"ד ואו"ש שם, שכ"מ בתוספ' שם פ"י, ועי' ציון 339 שנחלקו בד' התוספ'. ועי' נתיבות משפט שם בד' ב"י שלהלן.
- ↑ ב"י וב"ח שם בד' הטור שם, והובא בפרישה שם ס"ק ג. ועי' ב"ח שם, שכ"מ בגמ' ב"ב קמו א. ועי' המקנה קו"א שם ס"ק ז בטעם הדבר.
- ↑ עי' ציון 335. ב"י שם. ועי' ציון 336 ואילך.
- ↑ ב"י שם בתי' הב', והובא בפרישה שם; שו"ת מגן גבורים סי' עד ד"ה אמנם לא.
- ↑ עי' ציון 33.
- ↑ ערוה"ש אה"ע סי' נ סי"ז.
- ↑ שם סי"ח.
- ↑ נתיבות משפט ד' קז א, בד' רשב"ם רמב"ן ור"ן ב"ב קמו א; שארית יהודה (טאיטצק) הגהות טור אה"ע ד' מא ב בד' הר"ן ונ"י שם (סח א בדפי הרי"ף), ועי' ציון 370 ואילך; שו"ת מגן גבורים סי' עד סוד"ה ומדכתב, בד' נ"י שם. ועי' שארית יהודה שם, שכ"מ בגמ' שם, ועי' מגן גבורים שם ד"ה ולע"ד. ועי' שארית יהודה שם, שכ"ד הטור אה"ע סי' נ, ועי' ציון 370 ואילך. ועי' ב"י שם, שנדחק בד' הר"ן במש"כ שבגדים חשובים כאינם עשויים ליבלות, שהיינו בייבא וסבכתא, עי' ציונים 373,370, ועי' נתיבות משפט שם, שתמה עליו. ועי' ערוה"ש שם סי"ג, שנראה שסובר בד' הטור, שכל הבגדים חשובים כייבא וסבתכא, שאף אם הם בעין אין מחזירים אותם, וצ"ב.
- ↑ עי' ציון הנ"ל.
- ↑ ר"י בן חכמון ב"ב שם; ב"י שם ונתיבות משפט שם ומגן גבורים שם סוד"ה הן, בד' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו ורי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה טור ד). וכ"מ ברבינו גרשום ב"ב שם. ועי' ב"י שם, שכ"ד הטור שם, ועי' נתיבות משפט ד' קז ב, שתמה עליו, ועי' ציון 368 וציון הבא, ועי' שו"ת מגן גבורים שם ד"ה ותמיהתו. ועי' ב"י שם, בד' הר"ן שם, ועי' ציון הבא. ועי' מגן גבורים שם ד"ה ומדברי, בד' הרמב"ן שם ב.
- ↑ ר"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג, בד' הר"ן שם ובד' הטור שם, ועי' ציון הקודם וציון 368; עי' ב"ש שם ס"ק ו: הכל לפי הענין. ועי' ר"ש גאון שם, שכ"מ לדעות שבציון 394.
- ↑ עי' ערוה"ש שם סי"ז.
- ↑ ב"ב שם ייבא (ועי' הערוך ע' ייכא והערוך השלם ע' בייכא שגרס ייכא, ועי' יד רמ"ה שם שגרס יוכא, ועי' המקנה קו"א סי' נ ס"ק ה, שנ' שגרס בייבא, ועי' דק"ס שם) וסבכתא, ועי' רבינו גרשום ור"י מגאש ורשב"ם ומאירי שם ושא"ר שם. ועי' רשב"ם שפי' ייבא וסבכתא: צעיפים וקישורי נשים, ועי' ר"י בן חכמון ויד רמ"ה שם, ועי' רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ד): מנעלים ושבכא. ועי' עליות דר"י ונ"י שם (סח א בדפי הרי"ף) בשם מפרשים, שייבא וסבכתא הם מלבושים שדרכם ליבלות בעודה בבית אביה, ועי' ציון 325.
- ↑ ציון 394.
- ↑ חלקת מחוקק אה"ע סי' נ ס"ק ז, והובא בבאה"ט שם ס"ק ו. ומ', שאם מה שקנתה במעות עדיין קיים או אם הוציאה המעות בדברים של קיימא אפילו כלו, צריך להחזירם, וצ"ב.
- ↑ עליות דר"י ב"ב קמו א, והובא בר"י קרקושא (בשיטת הקדמונים) ובנ"י שם (סח א בדפי הרי"ף); שו"ע שם ג (בדפוס שלפנינו, ובדפו"ר אינו); לבוש שם. וכ"פ בערך לחם שם ודרישה שם ס"ק ב וב"ש שם ס"ק ו. ועי' עצי ארזים שם ס"ק ו, שכ"מ ברמב"ם זכיה פ"ו הכ"ב, שכתב שדברים המתקיימים חוזרים לפי ששלחם לנוי, ומ' שמעות שלא שלחם לנוי, אין מחזירים.
- ↑ נתיבות משפט (אלגאזי) ד' קח ב, בד' הרא"ש ורבינו יונה שם.
- ↑ ערך לחם שם, בד' הרמב"ם שם הכ"ד, וצ"ב. ועי' שו"ת הרא"ש כלל לה סי' ח והובא בטור שם, שנ' מדבריו שחולק וסובר שצריך להחזיר מעות, ועי' שו"ת מהריט"ץ סי' י ד"ה ואם ור"מ די בוטון בשו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כ ד"ה אמנם ושו"ת תורת משה אה"ע סי' א ד"ה ואכתי ואילך, ועי' ציון הקודם. ועי' רשב"ם שם קמה א ד"ה מוהרי, שמ' שסבלונות ממון דינם כסבלונות שאין עשויים ליבלות, שבין אכל שם החתן ובין לא אכל, חוזרים.
- ↑ שו"ת חת"ס ח"ד סוס"י קכח. על שאר סבלונות העשויים ליבלות שבעין, עי' ציונים 382 ואילך, 399 ואילך.
- ↑ עי' ציון 332.
- ↑ עי' ציון 373.
- ↑ ב"ב קמו א. וכ"ז כשאכל שם החתן, אבל כשלא אכל, מחזירים אף סבלונות אלו, עי' ציון 344, וכ"כ בראש פינה לב"ש אה"ע סי' נ ס"ק ו.
- ↑ רבינו גרשום שם; ר"י מגאש, בנ"י שם; רשב"ם שם ד"ה כגון; יד רמ"ה שם; עליות דר"י שם.
- ↑ ב"י שם, בד' הרמב"ם זכיה פ"ו הכ"ב, ועי' נתיבות משפט ד' קז ב ושו"ת מהריט"ץ סי' רסב ושו"ת מגן גבורים סי' עד ד"ה הכלל ומלאכת שלמה לרמב"ם שם הכ"א; ב"י ופרישה שם ונתיבות משפט שם וב"ח שם ס"ק ב וח"מ שם ס"ק ט, בד' הטור שם. ועי' ב"ח נתיבות משפט שם שהוכיחו כן מהגמ' שם.
- ↑ עי' ציון 339.
- ↑ רמב"ם שם הכ"ב ובשו"ת סוס"י פח; מאירי שם; שו"ע שם ג. ועי' שו"ת מהריט"ץ סי' רסב והמקנה קו"א שם ס"ג ד"ה אבל. ועי' שו"ת מהר"ם גלאנטי סי' יד ד"ה אם, שכ"ד כל הפוסקים, וצ"ב. ועי' ציון 338.
- ↑ טור שם; רמ"א בשו"ע שם ג; ב"ש שם ס"ק ג. ועי' ב"ש שם שתמה על הטור שהשמיט, וצ"ב. ועי' השגות הראב"ד לרמב"ם שם הכ"א ואו"ז ב"ב סי' קעו מר' קלונימוס ב"ר יהודה והובא בשו"ת הרא"ם סוס"י טז, שאפילו תפס מוציאים מידו.
- ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
- ↑ עי' רבין סבא ב"ב קמו ב, ועי' מאירי שלהלן.
- ↑ עי' ציון 466.
- ↑ מאירי שם.
- ↑ ציון 466 ואילך.
- ↑ יש חולקים במאירי שם.
- ↑ עליות דר"י שם, והובא בר"י קרקושא (בשיטת הקדמונים) שם; נ"י שם (שם ב); ערוה"ש שם סי"ד. ועי' המקנה קו"א שם ס"ק ה, שכ"ד הרי"ף והרא"ש שלא הביאו דין ייבא וסבכתא. ועי' נתיבות משפט ד' קז ב, שכ"ד הטור שם. ועי' רבינו יונה ור"י קרקושא שם, שהיינו סבלונות מרובים שנזכר במשנה שם. ועי' ציון 435.
- ↑ נתיבות משפט שם ד' קט א, בד' הרמב"ן והר"ן שם.
- ↑ ר' אברהם אב"ד בשיטת הקדמונים שם; יד רמ"ה שם; פרי"ד שם; עי' או"ז ב"ב סי' קעה.
- ↑ עי' רשב"ם שם ד"ה בעי: מי הדרי עמהן, ומהרש"א שם והמקנה קו"א שם ס"ק ז בדעתו; המקנה שם, בד' הראשונים שבציון 355.
- ↑ השגות הראב"ד לרמב"ם שם הכ"א; יד רמ"ה שם; פרי"ד שם; רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ד); קיצור פסקי הרא"ש פ"ט סי' טו, וטור שם ופרישה שם ס"ק ה בדעתו; ב"ש שם ס"ק ו. וע"ע המוציא מחברו עליו הראיה. ועי' נתיבות משפט ד' קט ב, שלנ"י שבציון 349 מחזירים הסבלונות. ועי' ראב"ד שם, שאם תפס אין מוצאין מידו.
- ↑ ריטב"א ב"ב קמו א; טור אה"ע נ; לבוש שם ס"ג. ועי' עצי ארזים שם ס"ק ז, שכ"ד הרמב"ם זכיה פ"ו הכ"א. ועי' המקנה קו"א שם ס"ג, שכ"מ בכמה ראשונים.
- ↑ המקנה שם.
- ↑ יד רמ"ה שם ב.
- ↑ עי' ציון 339. ועי' ציון 332 שי"ח.
- ↑ מאירי שם; טיב קידושין שם ס"ק ח, בד' הרמב"ם שם. ועי' ר"ש גאון שלהלן, שכ"מ בפהמ"ש לרמב"ם ב"ב פ"ט מ"ה שבש"ס וילנא: יחזור הכל מלבד מה שאכלו ושתו שאינו חוזר, וע"ש מהדו' קאפח, ועי' ציון הבא.
- ↑ ר"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג ד"ה אמנם, בד' הרמב"ם בפהמ"ש שם, שלא חילק בין אם הסבלונות נאכלו או שקיימים בעין, ועי' ציון הקודם. וכ"מ בר"י מגאש שם ובשו"ת הריב"ש סי' שא, שסתמו ולא חילקו במאכל ומשתה בין בלו ללא בלו. ועי' ריב"ש שם הטעם, ע"פ טעם חזרת הסבלונות שבציון 320, ובדברי מאכל ומשתה ל"ש טעם זה, ודעתו בתורת מתנה גמורה.
- ↑ חלקת מחוקק שם ס"ק יא, בד' הרמ"א שבציון 488.
- ↑ ר' קלונימוס ב"ר יהודה באו"ז ב"ב סי' קעו, והובא בשו"ת הרא"ם סוס"י טז, ועי' שו"ת מהרי"ט שלהלן בדעתו; שו"ת הרשב"א ח"ג סוס"י צו, ועי' ב"י אה"ע סי' נ שהביא כן מתשובה נוספת ונד' בס' אדעתא דרבנן סי' יא, והובא בשו"ת מהרשד"ם אה"ע סי' לב (הב') וקיז וקעז; שו"ע שם ג; לבוש שם; עי' שו"ת מהריט"ץ סי' י ד"ה ואומר; ר"מ די בוטון בשו"ת מהרי"ט אה"ע סי' כ ד"ה תשובה ואילך; עי' נחלת שבעה סוף נוסח תנאים אחרונים (בנדמ"ח סוס"י ט); שו"ת תורת משה אה"ע סי' א ד"ה ומעתה; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת סי' קט, בד' רשב"ם ב"ב קמה א ד"ה מוהרי; ערוה"ש שם סי"ט. על פרטי הדינים עי' לעיל ולהלן.
- ↑ עי' ציונים 344,316.
- ↑ שו"ת הרשב"א שם; שו"ע שם ד.
- ↑ עי' שו"ת הרא"ם שם; עי' שו"ת הרשב"א שם ושם; עי' מהריט"ץ שם; עי' ר"מ די בוטון שם; עי' שו"ת תורת משה שם.
- ↑ עי' ב"מ שם ס"ד.
- ↑ עי' ציון 332 ואילך. עי' שו"ת דברי ריבות סי' צח; שו"ת מהרי"ט שם סוס"י כב; שו"ת פני משה ח"ב סי' נ; שו"ת תורת משה אה"ע סי' א ד"ה ואכתי; ב"מ שם. ועי' ב"מ שם שהוסיף, שהואיל והחתן יכול לחזור בו ולגרשה, אינם מוחלים לו הסבלונות. ועי' דברי ריבות שם, שכ"מ בשו"ת הרשב"א שם ושם, ועי' ר"מ די בוטון בשו"ת מהרי"ט שם סי' כ שתמה, ועי' מהרי"ט שם סי' כב וכנה"ג שם הגב"י ס"ק טו ומלאכת שלמה לרמב"ם שלהלן ד"ה ואנא, ועי' ציון הבא.
- ↑ נתיבות משפט ד' קח א ושו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' סג ד"ה ומאותה, בד' הרשב"א שם.
- ↑ מלאכת שלמה (חכים) לרמב"ם זכיה פ"ו הכ"א, בד' שו"ת דברי ריבות שם. ונ' שהכל מודים בזה, שהרי אכילת אבי הכלה בבית החתן אינה אלא כשאר סעודות, עי' ציון 361.
- ↑ שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רצב סוף תיקון ב; שו"ת הרא"ם סי' טז, ע"פ רמב"ם שבציון 320; נתיבות משפט שם, בד' רבינו קלונימוס שבאו"ז שם; שו"ת הב"ח סי' מט, בד' הרמב"ם שם, ועי' שואל ומשיב שם. ועי' תשב"ץ שם, שכ"ד הרשב"א, ועי' ציון 409, ועי' שו"מ שם בסוה"ס. ועי' שו"מ שם סוד"ה הנה, שכן מוכח לריב"ש שבציון 502. ועי' מהרי"ט שם, שהסתפק להלכה, ע"פ ד' הראשונים שבציון 339 שאפילו אם לא אכל אין מחזירים הסבלונות, ושאם החתן מוחזק א"א להוציא מידו, וכ"פ הב"ח שם.
- ↑ כתובות מז א. שואל ומשיב מהדו"ת סי' קט, לד' הרמב"ם שם.
- ↑ שם. שו"מ שם.
- ↑ ר"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג ד"ה נמצינו. ועי' ציון 419.
- ↑ עי' ציון 420.
- ↑ ב"ב קמו ב; רמב"ם זכיה פ"ו הכ"ג; טור אה"ע נ.
- ↑ רמב"ם שם; יד רמ"ה שם; ריטב"א שם; נ"י שם. ועי' לבוש שם ס"ג שהוסיף: שעל דעת כן לא מחל באכילה, עי' ציון 335 ואילך. ועי' יד רמ"ה שם שכתב עוד, שחייבת לשלם לפי שגרמה לו להפסיד ממונו, וצ"ב שהרי בשעת אכילת הסבלונות לא היה בדעתה לחזור בה, ורק אח"כ נמלכה בדעתה, וא"כ בשעת הפסד הסבלונות לא התכוונה להזיקו, וכשחוזרת בה אינה גורמת לו נזק, ועי' ט"ז שם ס"ק ה, ועי' ר"א ן' יעיש בשו"ת הרא"ם סי' יז, שמקום שנהגו לשלוח סבלונות קודם קידושין, היינו שבאותו המקום סומכים על הנשים שלא יחזרו בהם, וי"ל שגרמה לו הנזק בכך שסמך עליה שלא תחזור בה.
- ↑ עי' ציון 345. ריטב"א שם; נ"י שם.
- ↑ יד רמ"ה שם. וע"ש, שאם שלח הסבלונות על דעת הכלה בלבד, היא חייבת והשאר פטורים. וצ"ב אם לדעתו מחזירים אף את מה שאכל החתן עצמו.
- ↑ ציון 208 ואילך.
- ↑ רי"ו מישרים נכ"ג ח"ב (ד' נה ב), והובא בב"ש שם ס"ק ו. ועי' נתיבות משפט שם, שצידד שהוא ט"ס ברי"ו. ועי' עצי ארזים שם ס"ק ט, שכ"מ בגמ' שם.
- ↑ יד רמ"ה שם. וע"ש שהוא כ"ש ממאכל ומשתה ששלחם ע"ד שיכלו.
- ↑ עי' ציון 406 ואילך. ועי' ציון 414 שי"ח.
- ↑ עי' ציון 417. ועי' טיב קידושין שם סוס"ק ז.
- ↑ עי' ציון 419. שו"ת מהרש"ך ח"ג סי' ז, והובא בבאה"ט אה"ע סי' נ ס"ק ז.
- ↑ מהרח"ש בתשובה כ"י, הובא בכנה"ג הגה"ט שם ס"ק יא ובבאה"ט שם. ועי' שו"ת אמונת שמואל סי' ח ד"ה הכלל, שנ' שחולק וסובר שאף אם חזרה בה הכלה מחמת מעשיו של החתן, מחזירה הסבלונות.
- ↑ ר"ש טיטצאק בס' שארית יהודה ד' ס א, והובא בבאה"ט שם סוס"ק ח.
- ↑ רבינו גרשום ב"ב קמו א.
- ↑ עי' רשב"ם שם ד"ה שלח; ריב"ם באו"ז ב"ב סי' קעג; רשב"א שם ב; מאירי שם א; ריטב"א שם; תוס' רא"ש בשטמ"ק שם; ר"ן שם; נ"י שם (סח א בדפי הרי"ף). ועי' רשב"א ומאירי וריטב"א ור"ן שם, שמש"כ במשנה סבלונות מועטין, היינו סבלונות שמתמעטין ובלים. ועי' שו"ת מהר"ם גלאנטי סי' יד ומעשה רקח זכיה פ"ו הכ"ב, שכ"ד הרמב"ם שם.
- ↑ עי' רשב"ם ב"ב קמו א ד"ה שלח; רמב"ן שם ב; רשב"א שם; מאירי שם א; ריטב"א שם; תוס' רא"ש בשטמ"ק שם; ר"ן שם; נ"י שם א (סח א בדפי הרי"ף). ועי' ר"ן ונ"י שם שכ"מ בגמ' שם במעשה באדם ששגר מאה קרונות וכו', וצ"ב למה לא הביאו ראיה מהמשנה שבציון 332. ועי' רשב"א ומאירי וריטב"א שם, שמש"כ במשנה סבלונות מרובין, היינו שעשויים לעמוד בריבויין ולא להתמעט. ועי' שו"ת מהר"ם גלאנטי סי' יד, שכ"ד הרמב"ם זכיה פ"ו הכ"ב.
- ↑ תוס' שם ד"ה סבלונות בתי' הב', ועי' מהרש"א שם ושו"ת תורת משה אה"ע סי' א ד"ה והתוספות בדעתו; עי' עליות דר"י שם. וצ"ב מל' המשנה שבציון הנ"ל, ועי' רבינו יונה שם ונ"י שם בשם ר"ת שתירצו, שהיינו בתכשיטים מועטים שערכם מרובה, שעשויים ליבלות עד זמן הנישואין, ועי' ציון 394 דין תכשיטים מרובים.
- ↑ נ"י שם בתי' א.
- ↑ ע"ע תנאי. ריטב"א ב"ב קמו א.
- ↑ משנה שם ורשב"ם שם ד"ה שלח ושם ב ד"ה סבלונות. ועי' שו"ת תורת משה אה"ע סי' א סוד"ה והנה בפירושא.
- ↑ משנה ב"ב קמו א, לפירוש הרשב"ם שלהלן.
- ↑ עי' רשב"ם שם ד"ה אינן וד"ה שלח, ועי' מהרש"א ותורת חיים שם בדעתו, ועי' ציון 442.
- ↑ עליות דר"י שם; ר"י קרקושא בשיטת הקדמונים שם. וע"ש בפירושם במשנה שם.
- ↑ מהרש"א שם בד' רשב"ם שם. ועי' כתונת פסים (לנ"י) שם, שכ"מ ברשב"ם שם ב ד"ה סבלונות.
- ↑ מהרש"ל שם בד' רשב"ם שם.
- ↑ ב"ב קמו א. תורת חיים שם.
- ↑ תוספ' שם פ"י.
- ↑ שם. תורת חיים שם.
- ↑ תוספ' שם.
- ↑ רבינו גרשום שם; רשב"ם שם ד"ה שבח; ר"י בן חכמון שם.
- ↑ עי' ציון 321.
- ↑ עי' ר"י מיגאש שם; עי' מאירי ב"ב קמו א בשם גאוני ספרד; נ"י שם (סח ב בדפי הרי"ף); ערוה"ש אה"ע סי' נ סי"ד. ועי' טוש"ע חו"מ רלב טו, וסמ"ע שם ס"ק לג.
- ↑ שו"ת פני משה ח"ב סי' נ, לגי' שבציון 485.
- ↑ נ"י שם, והובא בב"ש אה"ע שם ס"ק ו; שו"ת הראנ"ח סי' קד, והובא בפני משה שם; ערוה"ש שם סי"ד.
- ↑ עי' ציון 332 ואילך. ועי' ציון 460.
- ↑ רבינו גרשום ורשב"ם ושא"ר ב"ב קמו א, בביאור הגמ' שם. בצדדי הספק עי' גמ' שלפנינו שם ועי' רבינו גרשום שם ושו"ת חיים שאל סי' סד ד"ה ומכללן, ועי' ציון 485. ועי' ר"י מגאש שם שתמה, שאם אין שבח הסבלונות בעין, אין בהם שבח. ולהלכה, עי' ריטב"א ונ"י שם, שהוא ספק ממון, ע"ע, והמוציא מחברו עליו הראיה, ע"ע, ועי' ציון 457.
- ↑ עי' מאירי שם. ועי' פני משה שלהלן, שכ"מ בנ"י שם.
- ↑ שו"ת פני משה ח"ב סי' נ, בשם חכם אחד.
- ↑ עי' ר"י מגאש שם; ריטב"א שם; נ"י שם.
- ↑ עי' יד רמ"ה שם; כתונת פסים (פדווא) לנ"י שם (ד' עז א), בד' רשב"ם שם ד"ה שבח. ועי' יד רמ"ה שם, שלהלכה הואיל ומחזירים שבח הסבלונות לחתן, הכלה חשובה כמוציאה מיד החתן, והמוציא מחבירו עליו הראיה, ע"ע, ועי' ציון 453.
- ↑ עי' מאירי שם בשם גאוני ספרד; ריטב"א שם.
- ↑ עי' ציון 468.
- ↑ עי' ציון 344. ונ' שה"ה כשחזרה בה הכלה, עי' ציון 419.
- ↑ נ"י שם.
- ↑ רבינו גרשום שם; ר"י מגאש שם בפי' הב'; ר"א אב"ד בשיטת הקדמונים שם; ר"י קרקושא שם.
- ↑ עי' ציון 40 ואילך. ועי' ציון 50 ואילך שי"ח.
- ↑ ע"ע קידושין. שואל ומשיב מהדו"ת סי' קט ד"ה והנה. וע"ש שכן מוכח לראשונים שבציון 320, שהרי אם חוששים בהם לקידושין, אין סיבת נתינתם שתתנאה בהם, אלא בתורת קידושין.
- ↑ עי' ציון 419.
- ↑ ב"ב קמו ב; רמב"ם זכיה פ"ו הכ"ג; שו"ע אה"ע נ ג. ועי' יד רמ"ה שם, שאין שמים מה שהפסידו, לפי שלא התכוונו מלכתחילה להזיקו. ועי' נתיבות משפט (אלגאזי) ד' קט ב ע"פ רי"ף שלהלן, שאפילו לא אכל עמהם החתן סעודת חתן, עי' ציון 344, שמים הסבלונות בזול, וכ"כ מלאכת שלמה (חכים) זכיה פ"ו הכ"א, בד' הרשב"א שבציון 406. וע"ע גרמא בנזקין; גרמי ציון 208 ואילך, שהכלה שחזרה בה משלמת כל הוצאות סעודת האירוסין שעשה החתן, ועי' תשב"ץ ח"ב סי' קסו ור"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג ד"ה אמנם אם יש וב"ש שם ס"ק ז והמקנה קו"א שם סוס"ק ח וערוה"ש שם סט"ז ואו"ש שם הכ"ג.
- ↑ רבינו גרשום ורי"ף שם (סח א בדפי הרי"ף) ורמב"ם שם ורשב"ם שם ד"ה ושמין ושא"ר שם; טוש"ע שם. ועי' ריטב"א שכ"ד רב יהודה גאון, וכעי"ז ברי"ף וברמב"ם שם בשם הגאונים. וכ"ה בגמ' שם לנוסח שלפנינו, ועי' מרכה"מ ונוה צדק (מירקאדו) שם. ע"ע גזל ציונים 208,234.
- ↑ רשב"ם שם; פרי"ד שם; שו"ת תשב"ץ שם; רדב"ז ח"א סי' תקעט וח"ד סי' רלד; פרישה שם ס"ק ח; ר"י נבון בשו"ת חיים שאל סי' סג ד"ה איך. ועי' ר"י מגאש ויד רמ"ה שבציון הבא, שכתבו טעם אחר.
- ↑ ע"ע משתרשי וע' נהנה. יד רמ"ה שם, ועי' ציון הבא; ריטב"א שם. ועי' או"ש שם.
- ↑ עי' ר"י מגאש שם; ר"י בן חכמון ב"ב שם. ועי' יד רמ"ה שם שמ', שאפילו שלח יין שאינו מזוג ושאר דברים שאינם נפסדים, משערים בזול, לפי שבשעת האכילה היה הבשר מבושל והיין מזוג, ומשמע, ששאר דברים שאף בשעת אכילה לא היו נפסדים, כגון פירות, אין משערים בזול, וצ"ב. ועי' מרומי שדה ב"ב שם.
- ↑ ערך לחם שם ס"ג ודרישה שם סק"ח ונתיבות משפט ד' קט ב וחלקת מחוקק שם ס"ק יב ועצי ארזים שם ס"ק יא ומלאכת שלמה שם, בד' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו; שו"ת הרדב"ז שם ושם; שו"ת מגן גבורים סי' עד ד"ה הן ועצי ארזים שם, בד' הרי"ף שם; טיב קידושין שם ס"ק י, בד' הטור שם. ועי' רדב"ז ח"א שם, שכ"מ מפהמ"ש לרמב"ם ב"ב פ"ט מ"ה. ועי' דרישה שם, שנדחק בד' הרא"ש שלהלן, ועי' נתיבות משפט שם. ועי' מגן גבורים שם שלענין הלכה, אין מוציאים מהמוחזק, ע"ע המוציא מחברו עליו הראיה וע' חזקת ממון.
- ↑ שו"ת רדב"ז ח"א שם; ערך לחם שם, בד' שו"ע שם; שו"ת מגן גבורים סי' עד ד"ה ואם נשתמשה; שו"ת פרח מטה אהרן ח"ב ר"ס קטו; ב"מ שם ס"ג. והובא בכנה"ג שם הגה"ט ס"ק יב ובבאה"ט שם סק"ח. ועי' דרישה שם ומגן גבורים שם ועצי ארזים שם, שכ"מ מהגמ' שם, ועי' דרישה שם, שנדחק לדחות. ועי' רדב"ז שם ומגן גבורים שם ד"ה איברא וב"מ שם וטיב קידושין שם, שכ"מ ברמב"ם זכיה שם, ועי' רדב"ז שם, שנדחק בד' הרמב"ם בפהמ"ש שם. ועי' ב"מ שם, שכ"מ ברשב"ם שם ד"ה ושמין. ועי' רדב"ז שם ומגן גבורים שם ומלאכת שלמה שם וטיב קידושין שם, שכ"מ משו"ת הרא"ש כלל לה סי' ח. ועי' דרישה שם ור"ש גאון בשו"ת משפטים ישרים סי' ג ד"ה והנה ראיתי, שנדחקו בד' הרא"ש, שדווקא באופן שתפס החתן אין מנכים שליש, ובכה"ג מודה הרשב"א להרא"ש שאין מנכים, ועי' ב"ח שבציון 482.
- ↑ עי' ציון 468.
- ↑ רדב"ז שם; עי' ב"מ שם ס"ג. ועי' רדב"ז ומגן גבורים שם, בטעמים נוספים.
- ↑ נ"י שם (סח ב בדפי הרי"ף); ב"ש שם ס"ק ו; ערוה"ש שם סי"ד.
- ↑ שו"ת חת"ס ח"ד סי' קכח.
- ↑ בית שמואל שם ס"ק ו.
- ↑ עי' ציון 332. ועי' ציונים 339,386 שי"ח, שאפילו אכל החתן מחזירים הסבלונות שבעין.
- ↑ טיב קידושין שם ס"ק ט.
- ↑ עי' ציון 488. ועי' ציון 492 שי"ח.
- ↑ שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' רלד; נתיבות משפט ד' קו ב; ב"ח שם בד' שו"ת הרשב"א שם; ט"ז שם סוס"ק ז; ב"ש שם ס"ק ט.
- ↑ ב"ח קו"א שם, בד' שו"ת הרא"ש שם, ועי' ט"ז שם ס"ק ז וב"ש שם סוס"ק ו שדחו; שו"ת מגן גבורים סי' עד ד"ה ואין. ועי' מגן גבורים שם, שכ"מ ברשב"ם שם ד"ה ושמין שכתב, ששמים כך כל מחזירי אוכלים שנאכלו מתחלה שלא לדעת חזרה. ועי' דרישה שם ס"ק ח בתי' הב' בד' הרא"ש שם, שדווקא אם החוזר מוחזק בסבלונות, משלם בזול, ועי' ב"ש שם.
- ↑ ריטב"א שם, בביאור ספק הגמ' שם. ועי' ריטב"א שם צדדי הספק.
- ↑ ע"ע מתנה וע' שואל.
- ↑ יד רמ"ה ב"ב קמו ב; שו"ת מהר"ם גלאנטי סי' יד; שו"ת פרח מטה אהרן סי' קטו. והובא בבאה"ט אה"ע סי' נ ס"ק ז ובגל' רע"א שם. ועי' גמ' שם בנוסח שלפנינו: דאי אבדי או מגנבי בעי שלומי, ועי' פרח מטה אהרן שם ושו"ת חיים שאל סי' סד ד"ה איברא ופתח עינים ופני שלמה שם, ועי' דק"ס שבכ"י ליתא, ועי' ציון 450. ועי' שו"ת רע"א ח"ג (חדשות) סי' יא וקוב"ש שם אות תקט שתמהו, וע"ע הנ"ל וע' מתנה על מנת להחזיר. ועי' שו"ת מהרשד"ם אה"ע סי' לב (הא'), שאבי הכלה חייב לשלם דמיהם, והובא בכנה"ג הגה"ט סי' נ ס"ק ז, ועי' שו"ת מהר"ם גלאנטי סי' יד ומעשה רקח זכיה פ"ו הכ"ב, שחלקו. ועי' שו"ת פני משה ח"ב סי' נ ד"ה אברא, שאין דינה כשואל אלא כלווה, וע"ש בנ"מ אם דינה כשואל או כלווה. ועי' בית שמואל שם ס"ק ו, שאם מכרה סבלונות שאינם עשויים ליבלות, דינה כגזלן ומשלמת כשעת הגזילה, ואינה פוחתת שליש, עי' ציון 467, ומ' שסבלונות העשויים ליבלות דינם שונה, וצ"ב.
- ↑ פרח מטה אהרן שם, ושכ"מ בגמ' שם בנוסח שלפנינו שלא הוזכר שם שחייבת באונס. וע"ש הטעם שאינה חשובה כשואל, לפי שאין כל ההנאה שלה, ע"ע שואל, שאף החתן נהנה בשליחתם.
- ↑ שו"ת רע"א שם. וע"ש שדינה כשואל לזמן שכלה הזמן, ע"ע שואל.
- ↑ ריטב"א ב"ב קמו א, והובא בנ"י שם (סח א בדפי הרי"ף); שו"ת הריב"ש סי' שא; ב"ח אה"ע סי' נ, בד' שו"ת הרא"ש כלל לה סי' ח, ועי' ציון 492; דעה א' ברמ"א שם סו"ס ג; לבוש שם דעה א; שו"ת תורת משה אה"ע סי' א ד"ה וכל. ועי' ריטב"א וריב"ש שם, שכן משמע מלשון המשנה שם בית חמיו שהיינו לאחר קידושין, ועי' ב"מ שם ס"ד, בביאור הראיה מהמשנה. ועי' תורת משה שם, שכ"מ מל' הרשב"ם שם ד"ה השולח: לאחר קידושין, וכעי"ז ברבינו גרשום שם קמה א ד"ה מוהרי וברשב"ם שם ד"ה סבלונות. ועי' שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' רלד. ועי' ח"מ שם ס"ק יא, שתמה, שבאופן שהחתן חוזר בו למה משלמת הרי אכלה ברשות, ועי' ב"ש שם ס"ק ט ועצי ארזים שם ס"ק יג וטיב קידושין שם ס"ק יג. ועי' ערוה"ש שם סי"ח, שהאחרונים הכריעו כדעה זו.
- ↑ עי' ציונים 399,382.
- ↑ חלקת מחוקק שם ס"ק יא. ועי' ב"ש שם ס"ק ט. ועי' ציונים 382,399 בדין סבלונות העשויים ליבלות שהם עדיין בעין.
- ↑ ציון 481 ואילך.
- ↑ שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שכט; ב"י שם ובהגר"א שם ס"ק יב, בד' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו; דעה ב' ברמ"א שם; י"ח בלבוש שם; נתיבות משפט (אלגאזי) ד' קו ב, בד' שו"ת הרא"ש שם, ועי' ציון 488. ועי' ר"ש גאון שם במשפטים ישרים סי' ג ונתיבות משפט שם ושו"ת מגן גבורים סי' עד ד"ה ולא וט"ז שם ס"ק ו וב"ש שם ס"ק י ושו"ת חת"ס ח"ד סי' קכח, שאינו מוכרח בד' הרשב"א שם, ועי' עצי ארזים שם. ועי' בית הלל לרמ"א שם. ועי' ר"ש גאון שם, בד' שו"ת הרא"ש שם. ועי' רדב"ז שם, של' בית חמיו ב"ב שם, משמע אף לאחר שידוכים.
- ↑ עי' ציונים 496,332. רדב"ז שם; ב"מ שם ס"ד; עי' ערוה"ש שם סי"ח.
- ↑ שו"ת חת"ס ח"ד סי' קכח. וע"ש שכ"מ מסתימת האחרונים.
- ↑ ע"ע. רדב"ז שם. וע"ש, שבאופנים אלו, אף הראשונים שבציון 488, מודים שאין מחזירים הסבלונות. ומסתימת ד' החת"ס שבציון הקודם מ' שחולק, וצ"ב.
- ↑ שו"ת הרשב"א ח"ג סי' צו, בד' ת"ק בכתובות נד ב לענין תוספת כתובה, ע"ע.
- ↑ שו"ת הרשב"א שם, בד' ראב"ע שם, בענין הנ"ל. ועי' רשב"א שם, שהלכה כראב"ע. ועי' המקנה קו"א סי' נ ס"ק ט, בד' שו"ת הרשב"א שבציון 492 שכ"כ מטעם אחר, ע"ש.
- ↑ שואל ומשיב מהדו"ת סי' קט, בד' הרמב"ם שבציון 414. ועי' ציון 501 ואילך.
- ↑ ע"ע חרם דרבינו גרשום: בגירושין בעל כרחה.
- ↑ שו"ת מהר"ם מינץ ח"א סי' יז ד"ה החלק השני, בד' רשב"ם ב"ב קמו ב ד"ה ויתיב.
- ↑ מאירי ב"ב קמה א; עי' קיצור פסקי הרא"ש ב"ב פ"ט סי' טו; שו"ת הב"ח סי' ב; בית הלל אה"ע סי' נ ס"ג; שו"ת מהר"ם מינץ ח"א סי' יז. ועי' ב"מ שם סי' צט ס"ב ומהר"ם מינץ שם, שכ"מ ברשב"ם שם ד"ה מוהרי. ועי' ב"מ שם, שאף הרמב"ם שלהלן מודה. ועי' שו"ת מהרח"ש אה"ע סי' נג ד"ה וגם (ב), שכ"מ בשו"ת מהרשד"ם סי' צז, ועי' ציון הבא.
- ↑ שו"ת הריב"ש סי' שא; שו"ת הרא"ם סי' טז; שו"ת מהרשד"ם אה"ע סי' לב (הב') וסג וקיז וקעז, ועי' ציון הקודם; עי' שו"ת אמונת שמואל סי' ח ד"ה הכלל. ועי' שו"ת מהרח"ש שם ד"ה אך, שאע"פ שפקפק בזה, הכריע שאין בידינו להוציא מיד הבעל. ועי' רא"ם שם, שחילק בין סבלונות למתנות, שמתנות שנותן הבעל לאשתו אינם חוזרים.
- ↑ ריב"ש ורא"ם וב"מ שם, ע"פ טעמו של הרמב"ם בציון 320. ועי' שו"ת מהרח"ש אה"ע סי' נג ד"ה ואיברא (ב) וב"מ שם ושואל ומשיב מהדו"ת סי' קט ד"ה והנה שדחו הראיה מד' הרמב"ם. ועי' ריב"ש שם, שמעולם לא שמענו מי שפקפק בדבר, שלא לשום תכשיטי זהב וכסף.
- ↑ שו"ת מהרשד"ם שם. ועי' ציון 319.
- ↑ שו"ת מהרשד"ם שם, ע"פ שו"ת הרשב"א שבציון 318; שו"ת מהרח"ש שם ד"ה ועוד וד"ה כלל; שו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' סג ד"ה כלל. ועי' פרח מטה אהרן שם, החילוק בין סבלונות ששלח החתן לסבלונות ששלחה הכלה.
- ↑ מהרשד"ם שם, ע"פ הרשב"א שם. ועי' ציון הנ"ל.
- ↑ שו"ת מהרח"ש שם ד"ה והיה, בד' הרשב"א שם. ועי' ציון 505.
- ↑ ציון 816 ואילך.
- ↑ שו"ת מהרשד"ם אה"ע סוס"י צז; שו"ת מהרח"ש אה"ע סי' נג ד"ה והנה בענין. ועי' מהרשד"ם שם, שכ"ד שו"ת הרא"ם סי' טז.
- ↑ עי' ציון 502.
- ↑ שו"ת הריב"ש סוס"י שא; מהרשד"ם שם; מהרח"ש שם. ועי' מהרשד"ם שם, שכ"ד שו"ת הרא"ם, ועי' רא"ם שם שמ' שמדבר בסבלונות ששלחו הורי הכלה לחתן, ועי' ציון 513.
- ↑ עי' ריב"ש שם; מהרח"ש שם.
- ↑ עי' ציון 501 ואילך. מהרח"ש שם. וע"ש, שפעמים מתנות שנותנים הורי החתן לכלה הוא מממון החתן עצמו. ועי' מהרשד"ם שבציון 511.