פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רמד ג: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added ben shmuel book.) |
(Added ben shmuel book.) |
||
| שורה 33: | שורה 33: | ||
[[קטגוריה:בן שמואל]] | [[קטגוריה:בן שמואל]] | ||
[[קטגוריה:אורח חיים]] | [[קטגוריה:אורח חיים]] | ||
== סעיף ג | בנו בית בדיעבד == | |||
<blockquote>הגמרא במועד קטן (יב.) מספרת שבנו למר זוטרא בית ביו"ט ולא רצו האמוראים להיכנס אליו, ולמרות שזה היה בקבלנות ומחוץ לתחום, כיוון שאדם חשוב צריך להחמיר בזה, או שמר זוטרא סייע להם בטיט ותבן ולכן החמירו. | |||
</blockquote> | |||
'''''◄''''' רבינו ירוחם: אסור לאדם חשוב גם מחוץ לתחום. | |||
'''''◄''''' ראב"ד: רק בקבלנות שאינה גמורה אסור, כמו שהיה אצל מר זוטרא שסיפק להם תבן והם עשו שלא מדעתו ביו"ט. | |||
הטור לא הביא מזה כלום, ובסימן תקמג כתב שנכון להחמיר שלא להיכנס לבית שבנו בחול המועד. ומסיק '''הבית יוסף''' שק"ו שבשבת נכון להחמיר שלא להיכנס אליו. | |||
<blockquote>☜ שו"ע: אם בנו בית באיסור נכון להחמיר שלא להיכנס אליו. | |||
⤶ לדינא: האחרונים סומכים על ר"ת (שהתיר לכתחילה בניית בית בקבלנות), להתיר בדיעבד שאף הוא יגור בו, וכל שכן בסיתות אבנים וקורות (משנ"ב). | |||
</blockquote> | |||
<ol> | |||
<li><blockquote><p>דברי השו"ע הם רק אם היה איסור מצד מראית עין, אבל אם היה איסור גמור בבניית הבית, כגון שכיר יום, אסור להיכנס מדינא ולא רק 'נכון' (מג"א). (לעצמו לעולם, לאחרים בכדי שיעשה. (רמב"ם, מג"א וחיי אדם)). ויש מקילים לחכות בכדי שיעשו<ref><p>מלאכה שנעשתה בפרהסיא אסורה, אלא שנחלקו הראשונים האם מדובר רק על מלאכה שנעשתה לצורך מת, כגון הבאת חלילים או חפירת קבר (וזו הדיעה המקילה כאן), או שמדובר על כל מלאכה. בסימן שכה, יד, הביא המשנ"ב את המחלוקת בהרחבה.</p></ref> (ר"ן וט"ז)).</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>לדעת השו"ע נכון שלא להיכנס אליו לא הוא ולא אחרים, אבל מותר למכור אותו לגוי (משנ"ב). (ולפי האחרונים שהתירו בקבלנות בדיעבד. נפקא מינה לעניין שכירות יום, שיהיה מותר לאחרים (שער הציון)).</p></blockquote></li></ol> | |||
❖ '''בנה הגוי בעל כרחו של היהודי''' | |||
☜ רמ"א (בשם המרדכי ורבינו ירוחם): אם הגוי עושה בעל כרחו ועובר על תנאו שהתנה עימו היהודי, לא צריך למחות בו אפילו בעת שגוי עושה מלאכה. | |||
⤶ מג"א ואליה רבה: צריך למחות בגוי גם אם עושה בעל כרחו. | |||
☜ לדינא: צריך למחות בגוי בעת המלאכה. (אבל לא צריך לשלם לגוי כדי שיפסיק<ref>משמע שאם לא התנה, צריך גם לשלם שיפסיקו כי פשע בכך שלא התנה. וצ"ע '''(משנ"ב).'''</ref> (אליה רבה)). | |||
==הערות שוליים== | |||
גרסה מ־17:27, 22 בדצמבר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג | אם בנו בית בדיעבד
הגמרא במועד קטן (יב.) מספרת שבנו למר זוטרא בית ביו"ט ולא רצו האמוראים להיכנס אליו, ולמרות שזה היה בקבלנות ומחוץ לתחום, כיוון שאדם חשוב צריך להחמיר בזה, או שמר זוטרא סייע להם בטיט ותבן ולכן החמירו.
◄ רבינו ירוחם: אסור לאדם חשוב גם מחוץ לתחום.
◄ ראב"ד: רק בקבלנות שאינה גמורה אסור, כמו שהיה אצל מר זוטרא שסיפק להם תבן והם עשו שלא מדעתו ביו"ט.
הטור לא הביא מזה כלום, ובסימן תקמג כתב שנכון להחמיר שלא להיכנס לבית שבנו בחול המועד. ומסיק הבית יוסף שק"ו שבשבת נכון להחמיר שלא להיכנס אליו.
☜ שו"ע: אם בנו בית באיסור נכון להחמיר שלא להיכנס אליו.
☜ לדינא: האחרונים סומכים על ר"ת ומותר לדור בדיעבד אפילו שהוא יגור בו, וכל שכן בסיתות אבנים וקורות (משנ"ב).
דברי השו"ע הם רק אם היה איסור מצד מראית עין, אבל אם היה איסור גמור בבניית הבית, כגון שכיר יום, אסור להיכנס מדינא ולא רק 'נכון' (מג"א). (לעצמו לעולם, לאחרים בכדי שיעשה. (רמב"ם, מג"א וחיי אדם)). ויש מקילים לחכות בכדי שיעשו[1] (ר"ן וט"ז).
לדעת השו"ע נכון שלא להיכנס אליו לא הוא ולא אחרים, אבל מותר למכור אותו לגוי (משנ"ב). (ולפי האחרונים שהתירו בקבלנות בדיעבד. נפקא מינה לעניין שכירות יום, שיהיה מותר לאחרים (שער הציון)).
❖ בנה הגוי בעל כרחו של היהודי
☜ רמ"א (בשם המרדכי ורבינו ירוחם): אם הגוי עושה בעל כרחו ועובר על תנאו שהתנה איתו היהודי, לא צריך למחות בו אפילו בעת שגוי עושה מלאכה.
⤶ מג"א ואליה רבה: צריך למחות בגוי גם אם עושה בעל כרחו.
☜ לדינא: צריך למחות בגוי בעת המלאכה. (אבל לא צריך לשלם לגוי כדי שיפסיק[2]. (אליה רבה)).
הערות שוליים
סעיף ג | בנו בית בדיעבד
הגמרא במועד קטן (יב.) מספרת שבנו למר זוטרא בית ביו"ט ולא רצו האמוראים להיכנס אליו, ולמרות שזה היה בקבלנות ומחוץ לתחום, כיוון שאדם חשוב צריך להחמיר בזה, או שמר זוטרא סייע להם בטיט ותבן ולכן החמירו.
◄ רבינו ירוחם: אסור לאדם חשוב גם מחוץ לתחום.
◄ ראב"ד: רק בקבלנות שאינה גמורה אסור, כמו שהיה אצל מר זוטרא שסיפק להם תבן והם עשו שלא מדעתו ביו"ט.
הטור לא הביא מזה כלום, ובסימן תקמג כתב שנכון להחמיר שלא להיכנס לבית שבנו בחול המועד. ומסיק הבית יוסף שק"ו שבשבת נכון להחמיר שלא להיכנס אליו.
☜ שו"ע: אם בנו בית באיסור נכון להחמיר שלא להיכנס אליו.
⤶ לדינא: האחרונים סומכים על ר"ת (שהתיר לכתחילה בניית בית בקבלנות), להתיר בדיעבד שאף הוא יגור בו, וכל שכן בסיתות אבנים וקורות (משנ"ב).
דברי השו"ע הם רק אם היה איסור מצד מראית עין, אבל אם היה איסור גמור בבניית הבית, כגון שכיר יום, אסור להיכנס מדינא ולא רק 'נכון' (מג"א). (לעצמו לעולם, לאחרים בכדי שיעשה. (רמב"ם, מג"א וחיי אדם)). ויש מקילים לחכות בכדי שיעשו[3] (ר"ן וט"ז)).
לדעת השו"ע נכון שלא להיכנס אליו לא הוא ולא אחרים, אבל מותר למכור אותו לגוי (משנ"ב). (ולפי האחרונים שהתירו בקבלנות בדיעבד. נפקא מינה לעניין שכירות יום, שיהיה מותר לאחרים (שער הציון)).
❖ בנה הגוי בעל כרחו של היהודי
☜ רמ"א (בשם המרדכי ורבינו ירוחם): אם הגוי עושה בעל כרחו ועובר על תנאו שהתנה עימו היהודי, לא צריך למחות בו אפילו בעת שגוי עושה מלאכה.
⤶ מג"א ואליה רבה: צריך למחות בגוי גם אם עושה בעל כרחו.
☜ לדינא: צריך למחות בגוי בעת המלאכה. (אבל לא צריך לשלם לגוי כדי שיפסיק[4] (אליה רבה)).
הערות שוליים
- ↑
מלאכה שנעשתה בפרהסיא אסורה, אלא שנחלקו הראשונים האם מדובר רק על מלאכה שנעשתה לצורך מת, כגון הבאת חלילים או חפירת קבר, או שמדובר על כל מלאכה. בסימן שכה, יד, הביא המשנ"ב את המחלוקת בהרחבה.
- ↑ משמע שאם לא התנה, צריך גם לשלם שיפסיקו כי פשע בכך שלא התנה. וצ"ע (משנ"ב).
- ↑
מלאכה שנעשתה בפרהסיא אסורה, אלא שנחלקו הראשונים האם מדובר רק על מלאכה שנעשתה לצורך מת, כגון הבאת חלילים או חפירת קבר (וזו הדיעה המקילה כאן), או שמדובר על כל מלאכה. בסימן שכה, יד, הביא המשנ"ב את המחלוקת בהרחבה.
- ↑ משמע שאם לא התנה, צריך גם לשלם שיפסיקו כי פשע בכך שלא התנה. וצ"ע (משנ"ב).