אנציקלופדיה תלמודית:קרועי בגדים: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "הגדרת הערך - איסור לכהנים להיותם קרועי בגדים בשעת עבודתם. בגדי כהונה צריך שלא יהיו מקורע...")
 
אין תקציר עריכה
 
שורה 3: שורה 3:
בגדי כהונה צריך שלא יהיו מקורעים, ואם עבד בבגדים מקורעים עבודתו פסולה<ref> בריתא זבחים יח ב; רמב&quot;ם כלי המקדש פ&quot;ח ה&quot;ד.</ref>. מלבד הלכה זו יש מהראשונים הסוברים שאף יש איסור לכהנים לעבוד כשהוא קרוע בגדים<ref> עי' להלן. ועי' ציון 23.</ref>. ערך זה עוסק בשיטת ראשונים זו. על ההלכה בבגדי כהונה שצריך שלא יהיו קרועים, עיין ערך בגדי כהונה: חשיבותם<ref> ציון 151 ואילך.</ref>.
בגדי כהונה צריך שלא יהיו מקורעים, ואם עבד בבגדים מקורעים עבודתו פסולה<ref> בריתא זבחים יח ב; רמב&quot;ם כלי המקדש פ&quot;ח ה&quot;ד.</ref>. מלבד הלכה זו יש מהראשונים הסוברים שאף יש איסור לכהנים לעבוד כשהוא קרוע בגדים<ref> עי' להלן. ועי' ציון 23.</ref>. ערך זה עוסק בשיטת ראשונים זו. על ההלכה בבגדי כהונה שצריך שלא יהיו קרועים, עיין ערך בגדי כהונה: חשיבותם<ref> ציון 151 ואילך.</ref>.


== '''האיסור'''  ==
==== '''האיסור'''  ====


יש מהראשונים הסוברים שנאמר איסור לכהנים שיהיו בגדיהם קרועים בשעת עבודה<ref> רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א הי&quot;ד ובספר המצוות ל&quot;ת קסד; חינוך מ' קנ; עי' סמ&quot;ג לאוין שב; עי' רבינו יונה סנהדרין כב ב.</ref>. איסור זה נלמד ממה שנאמר לבני אהרן: &quot;ובגדיכם לא תפרמו&quot;<ref> ויקרא י ו.</ref> ופרשו בתו&quot;כ לא תקרעו בגדיכם<ref> שמיני מכילתא דמילואים המ&quot;א.</ref>. טעם האיסור מפני שצריך שיהיה הכהן נאה בשעת עבודה<ref> רמב&quot;ם סהמ&quot;צ ל&quot;ת קסג לענין פרועי ראש.</ref>, ומשום שקרוע בגדים הוא דרך אבלות ואין ראוי לבוא אל בית השם רק דרך ששון ושמחה ותענוג<ref> חינוך מ' קמט ועי' מ' קנ, וכעי&quot;ז בספר הבתים אזהרה קסג ועי' אזהרה קסד.</ref>. ויש מהראשונים שנחלקו וסברו שהאיסור לבני אהרן נאמר רק לשעתו ולא לדורות<ref> עי' בהשגות הרמב&quot;ן לספר המצוות שם שנצטוו שלא ינהגו מנהגי אבילות בימי המלואים שהיה להם יו&quot;ט ויום מועד ושמחה, ועי' ברמב&quot;ן בתורת האדם ענין הקריעה [מהדורת מערבא מו&quot;ק כד] שכ' שהאיסור הנאמר לאהרן ובניו הוא משום עבודה, ועי' ר&quot;ן סנהדרין כב ב שהק' על דברי הרמב&quot;ן, ועי' בביאור הרי&quot;פ לרס&quot;ג ל&quot;ת רכד שביאר דברי הרמב&quot;ן באופן אחר.</ref>.
יש מהראשונים הסוברים שנאמר איסור לכהנים שיהיו בגדיהם קרועים בשעת עבודה<ref> רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א הי&quot;ד ובספר המצוות ל&quot;ת קסד; חינוך מ' קנ; עי' סמ&quot;ג לאוין שב; עי' רבינו יונה סנהדרין כב ב.</ref>. איסור זה נלמד ממה שנאמר לבני אהרן: &quot;ובגדיכם לא תפרמו&quot;<ref> ויקרא י ו.</ref> ופרשו בתו&quot;כ לא תקרעו בגדיכם<ref> שמיני מכילתא דמילואים המ&quot;א.</ref>. טעם האיסור מפני שצריך שיהיה הכהן נאה בשעת עבודה<ref> רמב&quot;ם סהמ&quot;צ ל&quot;ת קסג לענין פרועי ראש.</ref>, ומשום שקרוע בגדים הוא דרך אבלות ואין ראוי לבוא אל בית השם רק דרך ששון ושמחה ותענוג<ref> חינוך מ' קמט ועי' מ' קנ, וכעי&quot;ז בספר הבתים אזהרה קסג ועי' אזהרה קסד.</ref>. ויש מהראשונים שנחלקו וסברו שהאיסור לבני אהרן נאמר רק לשעתו ולא לדורות<ref> עי' בהשגות הרמב&quot;ן לספר המצוות שם שנצטוו שלא ינהגו מנהגי אבילות בימי המלואים שהיה להם יו&quot;ט ויום מועד ושמחה, ועי' ברמב&quot;ן בתורת האדם ענין הקריעה [מהדורת מערבא מו&quot;ק כד] שכ' שהאיסור הנאמר לאהרן ובניו הוא משום עבודה, ועי' ר&quot;ן סנהדרין כב ב שהק' על דברי הרמב&quot;ן, ועי' בביאור הרי&quot;פ לרס&quot;ג ל&quot;ת רכד שביאר דברי הרמב&quot;ן באופן אחר.</ref>.


== '''העונש''' ==
==== '''העונש''' ====


כהן שעבד בבגד קרוע לוקה<ref> רמב&quot;ם סנהדרין פי&quot;ט ה&quot;ב; עי' חינוך מ' קנ בדעת הבה&quot;ג.</ref>, וחייב מיתה בידי שמים<ref> רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א הי&quot;ד ובספר המצוות מל&quot;ת קסד. ועי' ע' בגדי כהונה ציון 153 שיש הסוברים שכל קרוע בגדים נחשב כמחוסר בגדים.</ref>, שנאמר &quot;ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמותו&quot;<ref> ויקרא שם.</ref> וכשם שפרועי ראש במיתה כך קרועי בגדים במיתה<ref> רמב&quot;ם שם ושם. עי' תוי&quot;ט סנהדרין פ&quot;ט מ&quot;ו והר המוריה ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ח שאחר שילפינן מיחזקאל שהציווי הוא לדורות יש ללמוד מהפסוק שאף קרועי בגדים במיתה, ועי' עמודי שלמה ל&quot;ת שב שמהפסוק לומדים רק שדין קרועי בגדים הוא כפרועי ראש שאם עבד במיתה. עי' תוי&quot;ט שם בטעם הדבר שהמשנה בסנהדרין שם לא הזכירה קרועי בגדים בכלל חייבי מיתה.</ref>. על מחלוקת ראשונים ואחרונים באילו עבודות חייבים מיתה עיין ערך פרועי ראש<ref> עי' מנ&quot;ח מ' קנ שהשוה דין קרועי בגדים לדין פרועי ראש.</ref>. ויש מהראשונים הסובר שקרועי בגדים אין בהם חיוב מיתה<ref> רבינו יונה סנהדרין שם.</ref>.
כהן שעבד בבגד קרוע לוקה<ref> רמב&quot;ם סנהדרין פי&quot;ט ה&quot;ב; עי' חינוך מ' קנ בדעת הבה&quot;ג.</ref>, וחייב מיתה בידי שמים<ref> רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א הי&quot;ד ובספר המצוות מל&quot;ת קסד. ועי' ע' בגדי כהונה ציון 153 שיש הסוברים שכל קרוע בגדים נחשב כמחוסר בגדים.</ref>, שנאמר &quot;ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמותו&quot;<ref> ויקרא שם.</ref> וכשם שפרועי ראש במיתה כך קרועי בגדים במיתה<ref> רמב&quot;ם שם ושם. עי' תוי&quot;ט סנהדרין פ&quot;ט מ&quot;ו והר המוריה ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ח שאחר שילפינן מיחזקאל שהציווי הוא לדורות יש ללמוד מהפסוק שאף קרועי בגדים במיתה, ועי' עמודי שלמה ל&quot;ת שב שמהפסוק לומדים רק שדין קרועי בגדים הוא כפרועי ראש שאם עבד במיתה. עי' תוי&quot;ט שם בטעם הדבר שהמשנה בסנהדרין שם לא הזכירה קרועי בגדים בכלל חייבי מיתה.</ref>. על מחלוקת ראשונים ואחרונים באילו עבודות חייבים מיתה עיין ערך פרועי ראש<ref> עי' מנ&quot;ח מ' קנ שהשוה דין קרועי בגדים לדין פרועי ראש.</ref>. ויש מהראשונים הסובר שקרועי בגדים אין בהם חיוב מיתה<ref> רבינו יונה סנהדרין שם.</ref>.


== '''פסולי כהונה''' ==
==== '''פסולי כהונה''' ====


הפסולים לעבודה שמחמת פסולם אין בהם איסור שתויי יין<ref> עי' ערך שתויי יין, ועיין שם באילו מהפסולים אין איסור.</ref>, יש מהאחרונים הסוברים שאף אין בהם איסור קרועי בגדים<ref> מרכבת המשנה ביאת מקדש פ&quot;ט הי&quot;ב; מנחת סולת מ' קמט, והק' ע&quot;ז ממה שהוזהרו אלעזר ואיתמר שלא יכנסו פרועי ראש וקרועי בגדים ואף שהיו אוננים ופסולים לעבודה. ועי' רדב&quot;ז ביאת מקדש פ&quot;א הי&quot;ז שמשמע שפרועי ראש שוה לשתויי יין שהאיסור הוא דוקא בכהן הראוי לעבודה.</ref>. ויש מהאחרונים שהסתפק אם אף לזה הוקש<ref> עי' מנ&quot;ח מ' קמט אות ט לענין פרועי ראש.</ref>, ודוקא לענין חיוב מיתה כשעבד קרוע בגדים, אך לענין איסור כניסה לעזרה – לסוברים כן<ref> עי' ציון 24.</ref>  – כל שאינו ראוי לעבודה אינו לוקה אם נכנס קרוע בגדים<ref> מנ&quot;ח שם ובאות ב.</ref>.
הפסולים לעבודה שמחמת פסולם אין בהם איסור שתויי יין<ref> עי' ערך שתויי יין, ועיין שם באילו מהפסולים אין איסור.</ref>, יש מהאחרונים הסוברים שאף אין בהם איסור קרועי בגדים<ref> מרכבת המשנה ביאת מקדש פ&quot;ט הי&quot;ב; מנחת סולת מ' קמט, והק' ע&quot;ז ממה שהוזהרו אלעזר ואיתמר שלא יכנסו פרועי ראש וקרועי בגדים ואף שהיו אוננים ופסולים לעבודה. ועי' רדב&quot;ז ביאת מקדש פ&quot;א הי&quot;ז שמשמע שפרועי ראש שוה לשתויי יין שהאיסור הוא דוקא בכהן הראוי לעבודה.</ref>. ויש מהאחרונים שהסתפק אם אף לזה הוקש<ref> עי' מנ&quot;ח מ' קמט אות ט לענין פרועי ראש.</ref>, ודוקא לענין חיוב מיתה כשעבד קרוע בגדים, אך לענין איסור כניסה לעזרה – לסוברים כן<ref> עי' ציון 24.</ref>  – כל שאינו ראוי לעבודה אינו לוקה אם נכנס קרוע בגדים<ref> מנ&quot;ח שם ובאות ב.</ref>.


== '''חילול עבודה''' ==
==== '''חילול עבודה''' ====


עבד כשהוא קרוע בגדים אין עבודתו מחוללת<ref> רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א הי&quot;ד; מאירי סנהדרין כב ב. וע&quot;ע פרועי ראש שיש הסוברים שפרוע ראש מחלל עבודה, וה&quot;ה לקרוע בגדים.</ref>. היה קרוע הבגד באופן שיש בו פסול של בגדיו מקורעים<ref> ע&quot;י בגדי כהונה ציון 151.</ref>, אף מחלל עבודה<ref> זבחים יח ב; רמב&quot;ם כלי המקדש פ&quot;ח ה&quot;ד. עי' מהר&quot;י קורקוס ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו שחילק בין קרוע הרבה מחמת יושנו לבין קרוע רק במקום אחד וכעי&quot;ז בשו&quot;ת הרדב&quot;ז ח&quot;ה ללשונות הרמב&quot;ם סי' צא, קר&quot;א זבחים יח ב, בית הלוי ח&quot;א סי' ב אות ו ובצפנת פענח כלאים פ&quot;י ה&quot;י שחילקו בין קרוע הרבה באופן שאינו לכבוד ולתפארת או שנחשב כמחוסר בגדים לבין קרוע במקצת כדרך קורע על מת, ועי' בבית יצחק יו&quot;ד ב סי' קג שכ' שדוקא בקורע על מת אין מחלל עבודה כיון שדרכו לילך כך ונחשב כבגד, וכעי&quot;ז באבן האזל (ביאת מקדש שם) שכל שקורע משום אבילות אינו דרך בזיון, עי' מהר&quot;ם שיק מ' קנא ומרחשת (ח&quot;א סי' ב ענף א אות ז) שחילקו בין קרוע בבגד עצמו לבין נקרע במקום התפר, ועי' מנ&quot;ח מ' קנ ומקדש דוד סי' לו אות א שאין חילוק בשיעור הקרע והעמידו דברי הרמב&quot;ם שאין מחלל עבודה בעבד בבגד קרוע בנוסף על הבגדי כהונה ועי&quot;ש בטעם הדבר שאין בזה משום יתור בגדים, ועי' במשיב דבר ח&quot;ב סי' צט ובמרומי שדה זבחים יח א ובנר מוה ל&quot;ת קסד ובחזו&quot;י מנחות פ&quot;א ה&quot;ו ובמנחת אברהם זבחים יח ב בשם הגר&quot;ח שמחמת כן העמידו שהבגד הקרוע היה בגד חול, ועי' צפנת פענח שם ומנחת סולת מ' קנ אופנים נוספים.</ref>.
עבד כשהוא קרוע בגדים אין עבודתו מחוללת<ref> רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א הי&quot;ד; מאירי סנהדרין כב ב. וע&quot;ע פרועי ראש שיש הסוברים שפרוע ראש מחלל עבודה, וה&quot;ה לקרוע בגדים.</ref>. היה קרוע הבגד באופן שיש בו פסול של בגדיו מקורעים<ref> ע&quot;י בגדי כהונה ציון 151.</ref>, אף מחלל עבודה<ref> זבחים יח ב; רמב&quot;ם כלי המקדש פ&quot;ח ה&quot;ד. עי' מהר&quot;י קורקוס ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו שחילק בין קרוע הרבה מחמת יושנו לבין קרוע רק במקום אחד וכעי&quot;ז בשו&quot;ת הרדב&quot;ז ח&quot;ה ללשונות הרמב&quot;ם סי' צא, קר&quot;א זבחים יח ב, בית הלוי ח&quot;א סי' ב אות ו ובצפנת פענח כלאים פ&quot;י ה&quot;י שחילקו בין קרוע הרבה באופן שאינו לכבוד ולתפארת או שנחשב כמחוסר בגדים לבין קרוע במקצת כדרך קורע על מת, ועי' בבית יצחק יו&quot;ד ב סי' קג שכ' שדוקא בקורע על מת אין מחלל עבודה כיון שדרכו לילך כך ונחשב כבגד, וכעי&quot;ז באבן האזל (ביאת מקדש שם) שכל שקורע משום אבילות אינו דרך בזיון, עי' מהר&quot;ם שיק מ' קנא ומרחשת (ח&quot;א סי' ב ענף א אות ז) שחילקו בין קרוע בבגד עצמו לבין נקרע במקום התפר, ועי' מנ&quot;ח מ' קנ ומקדש דוד סי' לו אות א שאין חילוק בשיעור הקרע והעמידו דברי הרמב&quot;ם שאין מחלל עבודה בעבד בבגד קרוע בנוסף על הבגדי כהונה ועי&quot;ש בטעם הדבר שאין בזה משום יתור בגדים, ועי' במשיב דבר ח&quot;ב סי' צט ובמרומי שדה זבחים יח א ובנר מוה ל&quot;ת קסד ובחזו&quot;י מנחות פ&quot;א ה&quot;ו ובמנחת אברהם זבחים יח ב בשם הגר&quot;ח שמחמת כן העמידו שהבגד הקרוע היה בגד חול, ועי' צפנת פענח שם ומנחת סולת מ' קנ אופנים נוספים.</ref>.


== '''כניסה למקדש''' ==
==== '''כניסה למקדש''' ====


כהן שהוא קרוע בגדים יש מהראשונים הסוברים שאסור לו להכנס לפנים מהמזבח אף בלא עבודה<ref> רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו; סמ&quot;ג לאוין שב; רלב&quot;ג שמיני בתועלת השלישי. עי' מעין החכמה לז ב (מהדורה חדשה פרשת שמיני ל&quot;ת פט אות טו) שהרמב&quot;ם גרס כן במשנה בכלים פ&quot;א מ&quot;ט, וכן הוא בסמ&quot;ג, ועי' מנחת סולת מ' קנ שפרועי ראש וקרועי בגדים שוים בדינם ולפיכך הזכיר התנא רק אחד מהם, ועי' בית הלוי ח&quot;א ס&quot;ב ומנחת סולת שם דתנא ושייר. וע&quot;ע פרועי ראש וע' שתויי יין שיש הסוברים שאיסור הכניסה בין האולם ולמזבח הוא מעלה דרבנן.</ref>, שדין קרועי בגדים כדין פרועי ראש, וכשם שפרועי ראש אסורים להכנס לפנים מהמזבח, כך קרועי בגדים אסורים<ref> ע&quot;ע פרועי ראש. מהר&quot;י קורקוס פ&quot;ט מבית הבחירה ה&quot;כ; עי' תוי&quot;ט סנהדרין פ&quot;ט מ&quot;ו. עי' מל&quot;מ שם שלסוברים בדעת ת&quot;ק בכלים פ&quot;א מ&quot;ט שרק מי שפסולו בגופו אסור להכנס בין האולם ולמזבח (ע&quot;ע שתויי יין) אין איסור בקרועי בגדים, ועי' מהר&quot;י קורקוס שם שאף קרועי בגדים נחשבים כפסול בגופם, ועי' ציון 24.</ref>. ונחלקו האחרונים בשיטה זו, יש שפרשו שאיסור הכניסה הוא איסור הנוסף על איסור העבודה*<ref> עי' רדב&quot;ז שם ה&quot;א לענין שתויי יין; עי' מלבי&quot;ם שמיני אות לז לענין שתויי יין שהוזהרו אף בלא עבודה כדי שלא ימותו אם יעבדו, וכעי&quot;ז במנחת סולת קמט; חי' רח&quot;ה שם.</ref>, ואם עבד אף בלא כניסה חייב<ref> רדב&quot;ז שם.</ref>, ואם נכנס ועבד לוקה שתיים<ref> רדב&quot;ז שם. עי' מעין החכמה לח א (מהדורה חדשה ל&quot;ת צא) סד&quot;ה דעו להבדיל, שמשמע מדבריו שנכנס ושימש אינו לוקה שתיים.</ref>. ויש שפרשו שלשיטה זו עיקר האיסור הוא הכניסה, אלא שבאופן שאף עבד בכניסה זו, הוא חמור יותר וחייב מיתה<ref> עי' מגילת אסתר ולב שמח ל&quot;ת עג שמה שנאמר בתורה לענין שתוי יין בבאכם הוא כולל שני מיני ביאה ועל הביאה בעבודה יש חיוב מיתה, ומשמע שאף אם עבד האיסור הוא בעצם הביאה, ועי' שם עולם (ליכטנשטין) ויקרא י ו שכ' שכן הוא ג&quot;כ לגבי קרועי בגדים; עי' קובץ הערות שבסוף רבינו הלל על התו&quot;כ שמיני פרשתא א לענין שתויי יין שהחיוב הוא על הכניסה והעבודה היא תנאי בדבר, ומחמת כן אפי' עבודה הכשירה בזר חייב עליה; שיח ערב קדשים סי' יג (והובא גם בקובץ נטעי נעמנים ג); מנחת אברהם מנחות יט א בשם הגרי&quot;ד. עי' שיח ערב שם שמטעם כן אין חייב על עבודה הנעשית בעזרה מחוץ למקום המזבח, וכן משמע מדברי הערוך השולחן סי' לד סעי' טו, ומהמנ&quot;ח מ' קמט אות ב משמע שאיסור עבודה הוא אף במקום שאין בו איסור כניסה וכן הוא בחזו&quot;א הוריות סי' טו אות כג, ועי' אור ליהודה סי' כ שכשעבד עבודתו מחשיבה את כניסתו אף שלא בין האולם למזבח, ועי' תורת הקדש ח&quot;א סוף סי' מז לענין שתוי יין שעבודה שמקומה במקום שאין שתוי יין נכנס לשם אף כאשר נעשית בחוץ אסורה שתעשה ע&quot;י שתוי יין (ויתכן שהוא דוקא לענין פסול שאין העבודה כשירה בו, אך מ&quot;מ אינו חייב כשנעשית העבודה בלא כניסה).</ref>. ויש מהראשונים הסובר שמן התורה איסור הכניסה הוא דוקא בהיכל<ref> עי' מהר&quot;י קורקוס שם הט&quot;ו שלדעה זו אין איסור בקריבה למזבח, ומה שהזכיר הראב&quot;ד בהט&quot;ז מזבח הכונה לעבודה, ועי' מרכבת המשנה הט&quot;ז ומלבי&quot;ם שמיני אות לז שלראב&quot;ד אף אסור לקרב למזבח. עי' רשב&quot;א וריטב&quot;א עירובין ב א לגבי ביאה ריקנית שתלוי במחלוקת אם קדושת אולם היא כקדושת ההיכל, ולכא' ה&quot;ה לגבי איסור כניסה בפרועי ראש לראב&quot;ד, ועי' מאירי שם שלגבי איסור שתויי יין לא אומרים ששוה קדושת אולם להיכל, ועי' תוי&quot;ט ואליהו רבא כלים פ&quot;א מ&quot;ט שהאולם שוה להיכל לגבי איסור כניסת המנויים שם. עי' מרכבת המשנה שם שהסתפק לדעה זו אם על ביאה ריקנית חייב מיתה.</ref>, ובין-האולם-ולמזבח* אסור בכניסה משום מעלה דרבנן.<ref> עי' ראב&quot;ד פ&quot;א מביאת מקדש הט&quot;ו והט&quot;ז ובפי' הרדב&quot;ז ומהר&quot;י קורקוס בדעתו, וכן הוא בחי' רח&quot;ה, וצ&quot;ע מפי' הראב&quot;ד לתו&quot;כ שאין איסור אלא כשהוא עובד.</ref>
כהן שהוא קרוע בגדים יש מהראשונים הסוברים שאסור לו להכנס לפנים מהמזבח אף בלא עבודה<ref> רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו; סמ&quot;ג לאוין שב; רלב&quot;ג שמיני בתועלת השלישי. עי' מעין החכמה לז ב (מהדורה חדשה פרשת שמיני ל&quot;ת פט אות טו) שהרמב&quot;ם גרס כן במשנה בכלים פ&quot;א מ&quot;ט, וכן הוא בסמ&quot;ג, ועי' מנחת סולת מ' קנ שפרועי ראש וקרועי בגדים שוים בדינם ולפיכך הזכיר התנא רק אחד מהם, ועי' בית הלוי ח&quot;א ס&quot;ב ומנחת סולת שם דתנא ושייר. וע&quot;ע פרועי ראש וע' שתויי יין שיש הסוברים שאיסור הכניסה בין האולם ולמזבח הוא מעלה דרבנן.</ref>, שדין קרועי בגדים כדין פרועי ראש, וכשם שפרועי ראש אסורים להכנס לפנים מהמזבח, כך קרועי בגדים אסורים<ref> ע&quot;ע פרועי ראש. מהר&quot;י קורקוס פ&quot;ט מבית הבחירה ה&quot;כ; עי' תוי&quot;ט סנהדרין פ&quot;ט מ&quot;ו. עי' מל&quot;מ שם שלסוברים בדעת ת&quot;ק בכלים פ&quot;א מ&quot;ט שרק מי שפסולו בגופו אסור להכנס בין האולם ולמזבח (ע&quot;ע שתויי יין) אין איסור בקרועי בגדים, ועי' מהר&quot;י קורקוס שם שאף קרועי בגדים נחשבים כפסול בגופם, ועי' ציון 24.</ref>. ונחלקו האחרונים בשיטה זו, יש שפרשו שאיסור הכניסה הוא איסור הנוסף על איסור העבודה*<ref> עי' רדב&quot;ז שם ה&quot;א לענין שתויי יין; עי' מלבי&quot;ם שמיני אות לז לענין שתויי יין שהוזהרו אף בלא עבודה כדי שלא ימותו אם יעבדו, וכעי&quot;ז במנחת סולת קמט; חי' רח&quot;ה שם.</ref>, ואם עבד אף בלא כניסה חייב<ref> רדב&quot;ז שם.</ref>, ואם נכנס ועבד לוקה שתיים<ref> רדב&quot;ז שם. עי' מעין החכמה לח א (מהדורה חדשה ל&quot;ת צא) סד&quot;ה דעו להבדיל, שמשמע מדבריו שנכנס ושימש אינו לוקה שתיים.</ref>. ויש שפרשו שלשיטה זו עיקר האיסור הוא הכניסה, אלא שבאופן שאף עבד בכניסה זו, הוא חמור יותר וחייב מיתה<ref> עי' מגילת אסתר ולב שמח ל&quot;ת עג שמה שנאמר בתורה לענין שתוי יין בבאכם הוא כולל שני מיני ביאה ועל הביאה בעבודה יש חיוב מיתה, ומשמע שאף אם עבד האיסור הוא בעצם הביאה, ועי' שם עולם (ליכטנשטין) ויקרא י ו שכ' שכן הוא ג&quot;כ לגבי קרועי בגדים; עי' קובץ הערות שבסוף רבינו הלל על התו&quot;כ שמיני פרשתא א לענין שתויי יין שהחיוב הוא על הכניסה והעבודה היא תנאי בדבר, ומחמת כן אפי' עבודה הכשירה בזר חייב עליה; שיח ערב קדשים סי' יג (והובא גם בקובץ נטעי נעמנים ג); מנחת אברהם מנחות יט א בשם הגרי&quot;ד. עי' שיח ערב שם שמטעם כן אין חייב על עבודה הנעשית בעזרה מחוץ למקום המזבח, וכן משמע מדברי הערוך השולחן סי' לד סעי' טו, ומהמנ&quot;ח מ' קמט אות ב משמע שאיסור עבודה הוא אף במקום שאין בו איסור כניסה וכן הוא בחזו&quot;א הוריות סי' טו אות כג, ועי' אור ליהודה סי' כ שכשעבד עבודתו מחשיבה את כניסתו אף שלא בין האולם למזבח, ועי' תורת הקדש ח&quot;א סוף סי' מז לענין שתוי יין שעבודה שמקומה במקום שאין שתוי יין נכנס לשם אף כאשר נעשית בחוץ אסורה שתעשה ע&quot;י שתוי יין (ויתכן שהוא דוקא לענין פסול שאין העבודה כשירה בו, אך מ&quot;מ אינו חייב כשנעשית העבודה בלא כניסה).</ref>. ויש מהראשונים הסובר שמן התורה איסור הכניסה הוא דוקא בהיכל<ref> עי' מהר&quot;י קורקוס שם הט&quot;ו שלדעה זו אין איסור בקריבה למזבח, ומה שהזכיר הראב&quot;ד בהט&quot;ז מזבח הכונה לעבודה, ועי' מרכבת המשנה הט&quot;ז ומלבי&quot;ם שמיני אות לז שלראב&quot;ד אף אסור לקרב למזבח. עי' רשב&quot;א וריטב&quot;א עירובין ב א לגבי ביאה ריקנית שתלוי במחלוקת אם קדושת אולם היא כקדושת ההיכל, ולכא' ה&quot;ה לגבי איסור כניסה בפרועי ראש לראב&quot;ד, ועי' מאירי שם שלגבי איסור שתויי יין לא אומרים ששוה קדושת אולם להיכל, ועי' תוי&quot;ט ואליהו רבא כלים פ&quot;א מ&quot;ט שהאולם שוה להיכל לגבי איסור כניסת המנויים שם. עי' מרכבת המשנה שם שהסתפק לדעה זו אם על ביאה ריקנית חייב מיתה.</ref>, ובין-האולם-ולמזבח* אסור בכניסה משום מעלה דרבנן.<ref> עי' ראב&quot;ד פ&quot;א מביאת מקדש הט&quot;ו והט&quot;ז ובפי' הרדב&quot;ז ומהר&quot;י קורקוס בדעתו, וכן הוא בחי' רח&quot;ה, וצ&quot;ע מפי' הראב&quot;ד לתו&quot;כ שאין איסור אלא כשהוא עובד.</ref>


== '''המקום האסור בכניסה''' ==
==== '''המקום האסור בכניסה''' ====


בין-האולם-ולמזבח* שנאסר להכנס לשם, נחלקו בו ראשונים ואחרונים בדעת ראשונים. יש הסוברים שהמקום שבין-האולם-ולמזבח* - שנאסרו להכנס שם - הוא בכל העשרים ושתיים אמה שבין האולם ולמזבח ואף שלא כנגד המזבח<ref> עי' רמב&quot;ן בספר המצוות ל&quot;ת סט לענין בעל מום, ופי' שזה המקום של בין-האולם-ולמזבח; מגילת אסתר שם בדעת הרמב&quot;ם; מרכבת המשנה ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו; עי' מנחת סולת מ' קמט. עי' עזרת כהנים על מדות פ&quot;ה מ&quot;א בין האולם ולמזבח אות ב שכ' שדוקא במאה אמה שכנגד האולם, ועי' מרכבת המשנה עבודת יוה&quot;כ פ&quot;ג ה&quot;ב שכל אורך הרצועה קל&quot;ה אמה נחשב בין אולם ולמזבח.</ref>, ויש סוברים שדוקא בכנגד המזבח<ref> אבן האזל ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א אות ו.</ref>. יש הסוברים שאף יש איסור כניסה למזבח<ref> עי' ספרי זוטא פרשת נשא ה ב ומדרש רבה נשא פ&quot;ז סי' ח, ושם שאף ד' אמות שסביב המזבח הם בכלל המזבח, ועי' אבן האזל שם שאף הרמב&quot;ן שבציון 32 מודה בזה, ועי' ציון 37; עי' מל&quot;מ ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א לענין איסור כניסת בע&quot;מ, ועי' מנ&quot;ח מצוה קנב שהביא דברי המל&quot;מ אף לענין שתויי יין, וכן מצדד במצוה קמט אות ד; עי' אחרונים דלהלן. עי' בלשון הרמב&quot;ם המובא בספר הבתים אזהרה סט: עם כלל המזבח וההיכל נאסרה כניסתו על בע&quot;מ ופרועי ראש (ולכא' ה&quot;ה בקרועי בגדים), ובנוסח ספר המצות שלפנינו לא הוזכר מזבח וכן בתרגום קאפח.</ref>, ונחלקו אחרונים בשיטה זו אם האיסור הוא רק במזבח<ref> עי' מנ&quot;ח מ' קמט אות ועי' אות ד; מנחת סולת מ' קמט.</ref> או אף בכל רוחב העזרה שכנגד המזבח לצפונו או לדרומו<ref> מרכבת המשנה שם פ&quot;א הט&quot;ז, וכ' שהאיסור הוא קריבה למזבח, ולפיכך האיסור הוא דוקא כנגד המזבח, ומה שכ' הרמב&quot;ם שנכנס בין האולם למזבח, הוא משום שבאופן זה הרי הוא עובר את כל המקום שכנגד המזבח; מעשה רקח ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א, ועי' ציון 49; עזרת כהנים שם, ועי&quot;ש שכ' שלדעת הרמב&quot;ם עד כותל העזרה בצפון ובדרום נחשב כנגד המזבח, ובדעת רש&quot;י הסתפק שמא רק עד מקום הננסין נחשב כנגד המזבח; עי' שם עולם ויקרא כא כג.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאין איסור במזבח<ref> הר המוריה ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א; מלבי&quot;ם אמור אות נח ושם עולם ויקרא כא כג בדעת הרמב&quot;ן.</ref>.
בין-האולם-ולמזבח* שנאסר להכנס לשם, נחלקו בו ראשונים ואחרונים בדעת ראשונים. יש הסוברים שהמקום שבין-האולם-ולמזבח* - שנאסרו להכנס שם - הוא בכל העשרים ושתיים אמה שבין האולם ולמזבח ואף שלא כנגד המזבח<ref> עי' רמב&quot;ן בספר המצוות ל&quot;ת סט לענין בעל מום, ופי' שזה המקום של בין-האולם-ולמזבח; מגילת אסתר שם בדעת הרמב&quot;ם; מרכבת המשנה ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו; עי' מנחת סולת מ' קמט. עי' עזרת כהנים על מדות פ&quot;ה מ&quot;א בין האולם ולמזבח אות ב שכ' שדוקא במאה אמה שכנגד האולם, ועי' מרכבת המשנה עבודת יוה&quot;כ פ&quot;ג ה&quot;ב שכל אורך הרצועה קל&quot;ה אמה נחשב בין אולם ולמזבח.</ref>, ויש סוברים שדוקא בכנגד המזבח<ref> אבן האזל ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א אות ו.</ref>. יש הסוברים שאף יש איסור כניסה למזבח<ref> עי' ספרי זוטא פרשת נשא ה ב ומדרש רבה נשא פ&quot;ז סי' ח, ושם שאף ד' אמות שסביב המזבח הם בכלל המזבח, ועי' אבן האזל שם שאף הרמב&quot;ן שבציון 32 מודה בזה, ועי' ציון 37; עי' מל&quot;מ ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א לענין איסור כניסת בע&quot;מ, ועי' מנ&quot;ח מצוה קנב שהביא דברי המל&quot;מ אף לענין שתויי יין, וכן מצדד במצוה קמט אות ד; עי' אחרונים דלהלן. עי' בלשון הרמב&quot;ם המובא בספר הבתים אזהרה סט: עם כלל המזבח וההיכל נאסרה כניסתו על בע&quot;מ ופרועי ראש (ולכא' ה&quot;ה בקרועי בגדים), ובנוסח ספר המצות שלפנינו לא הוזכר מזבח וכן בתרגום קאפח.</ref>, ונחלקו אחרונים בשיטה זו אם האיסור הוא רק במזבח<ref> עי' מנ&quot;ח מ' קמט אות ועי' אות ד; מנחת סולת מ' קמט.</ref> או אף בכל רוחב העזרה שכנגד המזבח לצפונו או לדרומו<ref> מרכבת המשנה שם פ&quot;א הט&quot;ז, וכ' שהאיסור הוא קריבה למזבח, ולפיכך האיסור הוא דוקא כנגד המזבח, ומה שכ' הרמב&quot;ם שנכנס בין האולם למזבח, הוא משום שבאופן זה הרי הוא עובר את כל המקום שכנגד המזבח; מעשה רקח ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א, ועי' ציון 49; עזרת כהנים שם, ועי&quot;ש שכ' שלדעת הרמב&quot;ם עד כותל העזרה בצפון ובדרום נחשב כנגד המזבח, ובדעת רש&quot;י הסתפק שמא רק עד מקום הננסין נחשב כנגד המזבח; עי' שם עולם ויקרא כא כג.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאין איסור במזבח<ref> הר המוריה ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א; מלבי&quot;ם אמור אות נח ושם עולם ויקרא כא כג בדעת הרמב&quot;ן.</ref>.


== '''כניסה שלא בשעת עבודה''' ==
==== '''כניסה שלא בשעת עבודה''' ====


הסוברים שמן התורה אסור קרועי בגדים להכנס למקדש*<ref> עי' ציון 24 ואילך.</ref>, אין האיסור אלא בשעה הראויה לעבודה<ref> רמב&quot;ם שם הט&quot;ו ע&quot;פ תורת כהנים שמיני פרשתא א ה&quot;ד. עי' מעשה רקח ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א שהכניסה כנגד המזבח האיסור הוא דוקא בשעת עבודה, ומבין האולם ולמזבח אסור להכנס אף שלא בשעת עבודה.</ref>, ולפיכך הנכנס קרוע בגדים בלילה, אין לוקה<ref> רמב&quot;ן בספר המצוות ל&quot;ת עג בדעת הרמב&quot;ם, הובא בכס&quot;מ שם; עזרת כהנים שם.</ref>. ויש מהאחרונים הסוברים שאף לילה נחשב זמן הראוי לעבודה משום הקטר חלבים ואברים הנעשה בלילה<ref> עי' ערך הקטרה:זמנה. מנ&quot;ח מ' קמט; יריעות שלמה ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו, ועי' אבן האזל שם פ&quot;א הט&quot;ו ובכלי המקדש פ&quot;ח הי&quot;א שכ' לישב שלילה אינו נחשב זמן עבודה כיון שאין ראוי להתחיל בו עבודה.</ref>, ולא התמעט אלא בשעה שנפגם המזבח*<ref> ע&quot;ע מזבח החיצון. מנ&quot;ח שם.</ref> או אחר גמר העבודה<ref> יריעות שלמה שם, ועי' ערוך לנר ערכין יג ב בתוד&quot;ה ונכנס שג&quot;כ משמע כן.</ref>. ויש מהאחרונים שחילק שכהן שהבית אב שלו עובד באותו יום אסור אף בלילה, ושאר כהנים אסורים להכנס דוקא ביום ולא בלילה<ref> מנחת סולת מ' קמט.</ref>. יש מהאחרונים שכתב שאף שמן התורה לא נאסר שלא בשעת עבודה*, מ&quot;מ משום מעלה דרבנן אסור להיכנס אף שלא בשעת עבודה<ref> אבן האזל ביאת מקדש שם.</ref>.
הסוברים שמן התורה אסור קרועי בגדים להכנס למקדש*<ref> עי' ציון 24 ואילך.</ref>, אין האיסור אלא בשעה הראויה לעבודה<ref> רמב&quot;ם שם הט&quot;ו ע&quot;פ תורת כהנים שמיני פרשתא א ה&quot;ד. עי' מעשה רקח ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א שהכניסה כנגד המזבח האיסור הוא דוקא בשעת עבודה, ומבין האולם ולמזבח אסור להכנס אף שלא בשעת עבודה.</ref>, ולפיכך הנכנס קרוע בגדים בלילה, אין לוקה<ref> רמב&quot;ן בספר המצוות ל&quot;ת עג בדעת הרמב&quot;ם, הובא בכס&quot;מ שם; עזרת כהנים שם.</ref>. ויש מהאחרונים הסוברים שאף לילה נחשב זמן הראוי לעבודה משום הקטר חלבים ואברים הנעשה בלילה<ref> עי' ערך הקטרה:זמנה. מנ&quot;ח מ' קמט; יריעות שלמה ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו, ועי' אבן האזל שם פ&quot;א הט&quot;ו ובכלי המקדש פ&quot;ח הי&quot;א שכ' לישב שלילה אינו נחשב זמן עבודה כיון שאין ראוי להתחיל בו עבודה.</ref>, ולא התמעט אלא בשעה שנפגם המזבח*<ref> ע&quot;ע מזבח החיצון. מנ&quot;ח שם.</ref> או אחר גמר העבודה<ref> יריעות שלמה שם, ועי' ערוך לנר ערכין יג ב בתוד&quot;ה ונכנס שג&quot;כ משמע כן.</ref>. ויש מהאחרונים שחילק שכהן שהבית אב שלו עובד באותו יום אסור אף בלילה, ושאר כהנים אסורים להכנס דוקא ביום ולא בלילה<ref> מנחת סולת מ' קמט.</ref>. יש מהאחרונים שכתב שאף שמן התורה לא נאסר שלא בשעת עבודה*, מ&quot;מ משום מעלה דרבנן אסור להיכנס אף שלא בשעת עבודה<ref> אבן האזל ביאת מקדש שם.</ref>.


== '''שלא בדרך כניסה'''  ==
==== '''שלא בדרך כניסה'''  ====


איסור קרועי בגדים נאמר אף אם קרע בגדיו בפנים ויצא<ref> רמב&quot;ם שם הט&quot;ז.</ref>, וכשם שלמדו לענין שתויי יין<ref> ע&quot;ע שתויי יין.</ref>. יש הסוברים שהשתיה בפנים, היא המחייבת ואף בלא יציאה<ref> עי' להלן, ומבואר שהחיוב הוא מעשה של שתיה בפנים.</ref>, והחידוש הוא שאין צריך דוקא שיכנס כשהוא קרוע בגדים<ref> עי' רמב&quot;ן בספר המצוות שם; עי' רדב&quot;ז שם, ודעתו שיש חיוב על מה ששוהה בפנים כשהוא שתוי יין, ולפיכך אף אם נכנס כשהוא שתוי ואמרו לו צא מן המקום ולא יצא חייב, ואם שתה בפנים אפי' יצא מיד ולא שהה חייב; עזרת כהנים שם סד&quot;ה אלא; ערוך השולחן ביאת מקדש סי' לג ה&quot;ה; חזו&quot;א מעילה סי' לט סק&quot;ה. עי' מנחת סלת מ' קנב שחיובו דוקא אם שתה בפנים, אך אם השקוהו באונס אינו מחוייב על שהיה אלא אם עבד מתחיב על העבודה, ומשמע שאף על יציאתו אינו חייב.</ref>, או שיהיה בדרך ביאה<ref> חי' רח&quot;ה שם הט&quot;ו בדעת הרמב&quot;ם.</ref>, ואף אם קרע בגדיו באופן שהוא בדרך יציאתו חייב<ref> עי' ראב&quot;ד בפי' לתו&quot;כ שם; עי' פי' רבינו הלל לתו&quot;כ שם, ועי' ציון 82; עי' מרכבת המשנה שם הט&quot;ז בדעת הראב&quot;ד.</ref>. ויש הסוברים שהתרבה שאף היציאה אסורה, מהם שפרשו שהיציאה האסורה היינו יציאה מאהל מועד* למזבח, וחיובו הוא משום ביאתו למזבח<ref> קרבן אהרן שם; זית רענן לילקוט שמעוני פרשת שמיני רמז תקכט; עי' מרכבת המשנה שם שהאיסור של דרך יציאה הוא במה שעובר כנגד מקום המזבח כשהוא שתוי, וכעין זה באבן האזל שם ועי' ציון 82.</ref>, ומהם שפרשו שעצם היציאה אסורה ככניסה<ref> קרית ספר ביאת מקדש פ&quot;א אזהרת ריא; חכמת שלמה או&quot;ח סי' קכח סעי' לח, ושם שלרמב&quot;ם הריבוי הוא שאם שתה בפנים חייב על היציאה ולראב&quot;ד הריבוי הוא שאם נכנס שתוי יין ויצא חייב שתיים; עי' ערוך לנר ערכין יג ב; אבן האזל ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א שהאיסור הוא מה שמהלך במקום האסור בכניסה כשהוא שתוי יין; קובץ הערות בסוף פי' רבינו הלל לתו&quot;כ שם.</ref>. לשיטה זו יש שכתבו בדעת ראשונים שאף אם קרע בגדיו אחר שעבד ויצא חייב מיתה<ref> קובץ הערות שבסוף פי' רבינו הלל שם, בשיטת רבינו הלל.</ref>. מטעם זה יש מהאחרונים שסברו שאם יקרע בגדיו ויעמוד במקומו אינו עובר באיסור<ref> אבן האזל שם פ&quot;א הט&quot;ז. עי' מרכבת המשנה שם שאין חייב אלא על כניסתו כנגד המזבח, והוא לפי מה שכתב שם שכנגד האולם והמזבח אין איסור כניסה לשם כשהוא שתוי יין.</ref>. ויש מהאחרונים הסוברים בדעת ראשונים שלא נאמרה כלל הלכה לגבי קריעת בגדים בפנים<ref> עי' כס&quot;מ שם והט&quot;ז קרבן אהרן שם בדעת הראב&quot;ד בהשגות על הרמב&quot;ם. ועי' חי' רח&quot;ה שם הט&quot;ו בדעת הראב&quot;ד והרמב&quot;ן שכיון שהחיוב הוא על העבודה אין משמעות אם נעשה בחוץ או בפנים, ועי&quot;ש ובחכמת שלמה שם ובגליונות החזו&quot;א שם שפי' השגת הראב&quot;ד באופן אחר.</ref>.
איסור קרועי בגדים נאמר אף אם קרע בגדיו בפנים ויצא<ref> רמב&quot;ם שם הט&quot;ז.</ref>, וכשם שלמדו לענין שתויי יין<ref> ע&quot;ע שתויי יין.</ref>. יש הסוברים שהשתיה בפנים, היא המחייבת ואף בלא יציאה<ref> עי' להלן, ומבואר שהחיוב הוא מעשה של שתיה בפנים.</ref>, והחידוש הוא שאין צריך דוקא שיכנס כשהוא קרוע בגדים<ref> עי' רמב&quot;ן בספר המצוות שם; עי' רדב&quot;ז שם, ודעתו שיש חיוב על מה ששוהה בפנים כשהוא שתוי יין, ולפיכך אף אם נכנס כשהוא שתוי ואמרו לו צא מן המקום ולא יצא חייב, ואם שתה בפנים אפי' יצא מיד ולא שהה חייב; עזרת כהנים שם סד&quot;ה אלא; ערוך השולחן ביאת מקדש סי' לג ה&quot;ה; חזו&quot;א מעילה סי' לט סק&quot;ה. עי' מנחת סלת מ' קנב שחיובו דוקא אם שתה בפנים, אך אם השקוהו באונס אינו מחוייב על שהיה אלא אם עבד מתחיב על העבודה, ומשמע שאף על יציאתו אינו חייב.</ref>, או שיהיה בדרך ביאה<ref> חי' רח&quot;ה שם הט&quot;ו בדעת הרמב&quot;ם.</ref>, ואף אם קרע בגדיו באופן שהוא בדרך יציאתו חייב<ref> עי' ראב&quot;ד בפי' לתו&quot;כ שם; עי' פי' רבינו הלל לתו&quot;כ שם, ועי' ציון 82; עי' מרכבת המשנה שם הט&quot;ז בדעת הראב&quot;ד.</ref>. ויש הסוברים שהתרבה שאף היציאה אסורה, מהם שפרשו שהיציאה האסורה היינו יציאה מאהל מועד* למזבח, וחיובו הוא משום ביאתו למזבח<ref> קרבן אהרן שם; זית רענן לילקוט שמעוני פרשת שמיני רמז תקכט; עי' מרכבת המשנה שם שהאיסור של דרך יציאה הוא במה שעובר כנגד מקום המזבח כשהוא שתוי, וכעין זה באבן האזל שם ועי' ציון 82.</ref>, ומהם שפרשו שעצם היציאה אסורה ככניסה<ref> קרית ספר ביאת מקדש פ&quot;א אזהרת ריא; חכמת שלמה או&quot;ח סי' קכח סעי' לח, ושם שלרמב&quot;ם הריבוי הוא שאם שתה בפנים חייב על היציאה ולראב&quot;ד הריבוי הוא שאם נכנס שתוי יין ויצא חייב שתיים; עי' ערוך לנר ערכין יג ב; אבן האזל ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א שהאיסור הוא מה שמהלך במקום האסור בכניסה כשהוא שתוי יין; קובץ הערות בסוף פי' רבינו הלל לתו&quot;כ שם.</ref>. לשיטה זו יש שכתבו בדעת ראשונים שאף אם קרע בגדיו אחר שעבד ויצא חייב מיתה<ref> קובץ הערות שבסוף פי' רבינו הלל שם, בשיטת רבינו הלל.</ref>. מטעם זה יש מהאחרונים שסברו שאם יקרע בגדיו ויעמוד במקומו אינו עובר באיסור<ref> אבן האזל שם פ&quot;א הט&quot;ז. עי' מרכבת המשנה שם שאין חייב אלא על כניסתו כנגד המזבח, והוא לפי מה שכתב שם שכנגד האולם והמזבח אין איסור כניסה לשם כשהוא שתוי יין.</ref>. ויש מהאחרונים הסוברים בדעת ראשונים שלא נאמרה כלל הלכה לגבי קריעת בגדים בפנים<ref> עי' כס&quot;מ שם והט&quot;ז קרבן אהרן שם בדעת הראב&quot;ד בהשגות על הרמב&quot;ם. ועי' חי' רח&quot;ה שם הט&quot;ו בדעת הראב&quot;ד והרמב&quot;ן שכיון שהחיוב הוא על העבודה אין משמעות אם נעשה בחוץ או בפנים, ועי&quot;ש ובחכמת שלמה שם ובגליונות החזו&quot;א שם שפי' השגת הראב&quot;ד באופן אחר.</ref>.


== '''איסור כניסה דרך ניוול''' ==
==== '''איסור כניסה דרך ניוול''' ====


קרוע בגדים דרך ניוול<ref> עי' הר המוריה בית הבחירה פ&quot;ז ה&quot;כ. ועי' מנחת סולת מ' קנ שקרועי בגדים בכל אופן נחשב דרך ניוול.</ref>, בין כהן ובין ישראל, בין איש ובין אשה<ref> עי' מנ&quot;ח קנב אות ג.</ref>, אסור לו להכנס מעזרת ישראל<ref> ע&quot;ע עזרה.</ref> ולפנים<ref> רמב&quot;ם שם הי&quot;ז; חינוך שם: מפני כבוד הבית.</ref>, משום מורא מקדש<ref> כס&quot;מ שם שהוא מסברא ובמרכבת המשנה שיש ללמוד דבר זה ממה שאנשי משמר אסור להם להכנס כשהם מנוולים, ועי' מנחת חינוך שעובר בעשה דמורא מקדש, ובאור שמח שם שנלמד מסוטה.</ref>. הר הבית<ref> מנחת חינוך סוף מצוה קמט מותר אף שגם שם שייך מורא מקדש.</ref>, וכן הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לעזרה<ref> עי' ערך לשכות ציון 67 ואילך. או&quot;ש ביאת מקדש שם ומשום שאין חייבים שם משום טומאה, וכן הביא בשיח השדה מנחות עד ב בשם הג&quot;ר ראובן פיין (ועי' טעמא דקרא ישעיה פס&quot;ב וירמיה פל&quot;ה שביאר הפסוקים לפי&quot;ז).</ref>, אינם בכלל האיסור.
קרוע בגדים דרך ניוול<ref> עי' הר המוריה בית הבחירה פ&quot;ז ה&quot;כ. ועי' מנחת סולת מ' קנ שקרועי בגדים בכל אופן נחשב דרך ניוול.</ref>, בין כהן ובין ישראל, בין איש ובין אשה<ref> עי' מנ&quot;ח קנב אות ג.</ref>, אסור לו להכנס מעזרת ישראל<ref> ע&quot;ע עזרה.</ref> ולפנים<ref> רמב&quot;ם שם הי&quot;ז; חינוך שם: מפני כבוד הבית.</ref>, משום מורא מקדש<ref> כס&quot;מ שם שהוא מסברא ובמרכבת המשנה שיש ללמוד דבר זה ממה שאנשי משמר אסור להם להכנס כשהם מנוולים, ועי' מנחת חינוך שעובר בעשה דמורא מקדש, ובאור שמח שם שנלמד מסוטה.</ref>. הר הבית<ref> מנחת חינוך סוף מצוה קמט מותר אף שגם שם שייך מורא מקדש.</ref>, וכן הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לעזרה<ref> עי' ערך לשכות ציון 67 ואילך. או&quot;ש ביאת מקדש שם ומשום שאין חייבים שם משום טומאה, וכן הביא בשיח השדה מנחות עד ב בשם הג&quot;ר ראובן פיין (ועי' טעמא דקרא ישעיה פס&quot;ב וירמיה פל&quot;ה שביאר הפסוקים לפי&quot;ז).</ref>, אינם בכלל האיסור.


== '''כניסה לצורך מצות ערבה''' ==
==== '''כניסה לצורך מצות ערבה''' ====


יש מהראשונים שכתבו שלסוברים שלצורך מצות ערבה מותר לבעלי מומים להכנס בין האולם ולמזבח*<ref> ר&quot;ל בסוכה מד א.</ref>, אף לקרועי בגדים מותר<ref> תוספות שם לענין פרעי ראש ובערוך לנר שם שלפ&quot;ז אף קרועי בגדים; תוס' רא&quot;ש שם; אור זרוע הל' סוכה סי' שטו. עי' מגילת אסתר לאוין סט שלדעת הרמב&quot;ם עשה של ערבה דוחה איסור כניסת בעלי מומים, ולכא' ה&quot;ה בקרועי בגדים.</ref>. ויש שסוברים שאף לצורך מצות ערבה אסור לקרועי בגדים להכנס<ref> רש&quot;ש שם; ערוך לנר שם; שדה יצחק (גואיטה) שם.</ref>.
יש מהראשונים שכתבו שלסוברים שלצורך מצות ערבה מותר לבעלי מומים להכנס בין האולם ולמזבח*<ref> ר&quot;ל בסוכה מד א.</ref>, אף לקרועי בגדים מותר<ref> תוספות שם לענין פרעי ראש ובערוך לנר שם שלפ&quot;ז אף קרועי בגדים; תוס' רא&quot;ש שם; אור זרוע הל' סוכה סי' שטו. עי' מגילת אסתר לאוין סט שלדעת הרמב&quot;ם עשה של ערבה דוחה איסור כניסת בעלי מומים, ולכא' ה&quot;ה בקרועי בגדים.</ref>. ויש שסוברים שאף לצורך מצות ערבה אסור לקרועי בגדים להכנס<ref> רש&quot;ש שם; ערוך לנר שם; שדה יצחק (גואיטה) שם.</ref>.


== '''שמירת המקדש''' ==
==== '''שמירת המקדש''' ====


יש מהאחרונים הסובר שאף שמירת המקדש הנעשית בכהנים<ref> ע&quot;ע מקדש.</ref> יש בה איסור קרועי בגדים<ref> משכנות לאביר יעקב ח&quot;א סי' פ.</ref>.
יש מהאחרונים הסובר שאף שמירת המקדש הנעשית בכהנים<ref> ע&quot;ע מקדש.</ref> יש בה איסור קרועי בגדים<ref> משכנות לאביר יעקב ח&quot;א סי' פ.</ref>.


== '''בפרה''' ==
==== '''בפרה''' ====


קרועי בגדים בפרה-אדומה* יש מהאחרונים שסבר שפסול<ref> עי' מנחת חינוך מ' שצז.</ref>, ויש מהאחרונים שנראה בדבריהם שהסתפקו בזה<ref> עי' קרן אורה זבחים יז ב וחזו&quot;א פרה סי' ח סק&quot;ח לענין שתויי יין ופרועי ראש.</ref>.
קרועי בגדים בפרה-אדומה* יש מהאחרונים שסבר שפסול<ref> עי' מנחת חינוך מ' שצז.</ref>, ויש מהאחרונים שנראה בדבריהם שהסתפקו בזה<ref> עי' קרן אורה זבחים יז ב וחזו&quot;א פרה סי' ח סק&quot;ח לענין שתויי יין ופרועי ראש.</ref>.


== '''נשיאת כפים''' ==
==== '''נשיאת כפים''' ====


כהן שהוא קרוע בגדים יכול לישא כפיו<ref> פמ&quot;ג או&quot;ח קכט משב&quot;ז סקס&quot;ב.</ref>.
כהן שהוא קרוע בגדים יכול לישא כפיו<ref> פמ&quot;ג או&quot;ח קכט משב&quot;ז סקס&quot;ב.</ref>.


== '''הקריעה''' ==
==== '''הקריעה''' ====


הקריעה שיש מחמתה איסור קרועי בגדים, הרי היא אף בקורע שלא על המת<ref> עי' רמב&quot;ם ספר המצוות ל&quot;ת קסג; מנ&quot;ח מ' קנ; שם עולם ויקרא י ו.</ref>, אך צריך שתהיה קריעה כדרך שקורעים על מת<ref> רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו; חינוך מ' קנ. עי' שם עולם שם שהרמב&quot;ם למד כן ממה שנאמר &quot;לא תפרומו&quot; ולא נאמר לא תקרעו.</ref>, ולפיכך צריך שיהיה קרוע בשיעור טפח<ref> ע&quot;ע קריעה. חינוך שם; יריעות שלמה שם הי&quot;ד, ועי&quot;ש שהאיסור בכה&quot;ג הוא אף בכל שהו.</ref>, ויש מהאחרונים הסובר שאף באינו קרוע טפח<ref> עי' צפנת פענח הפלאה בהשמטות (נד א).</ref>. וכן צריך שיהיה קרוע מן הצואר שכן הוא דרך קריעה על מת<ref> עי' מהר&quot;י קורקוס שם סוף הט&quot;ו; עי' רדב&quot;ז ח&quot;ה ללשונות הרמב&quot;ם סי' צא; מנ&quot;ח שם; מלבי&quot;ם שמיני אות ל; מטה אהרן ע' תספורת כה&quot;ג; יריעות שלמה שם; שם עולם שם.</ref>, ויש הסוברים שיש איסור קרוע בגדים אף בקרע שאינו בצואר<ref> עי' מנחת סולת קנ; עי' מהר&quot;ם שיק מ' קנא וכעי&quot;ז במרחשת ח&quot;א סי' ב ענף א אות ז. עי' קרן אורה זבחים יח ב שבמקורעים הרבה חייב מיתה כ&quot;ש מקרע אחד, ועי' רדב&quot;ז שם שאינו חייב מיתה ועי' מטה אהרן שם וחמדת ישראל קונטרס נר מצוה חלק הלאוין אות מב (עמ' 56) שהוא משום שאין זה קורע כדרך שקורעים על המת.</ref>, ויש מן האחרונים הסובר שאף אם היו קרועים הפעמונים והרימונים שבמעיל, עובר באיסור קרועי בגדים<ref> צפנת פענח תרומות בהשמטות (עמ' 110)</ref>.
הקריעה שיש מחמתה איסור קרועי בגדים, הרי היא אף בקורע שלא על המת<ref> עי' רמב&quot;ם ספר המצוות ל&quot;ת קסג; מנ&quot;ח מ' קנ; שם עולם ויקרא י ו.</ref>, אך צריך שתהיה קריעה כדרך שקורעים על מת<ref> רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו; חינוך מ' קנ. עי' שם עולם שם שהרמב&quot;ם למד כן ממה שנאמר &quot;לא תפרומו&quot; ולא נאמר לא תקרעו.</ref>, ולפיכך צריך שיהיה קרוע בשיעור טפח<ref> ע&quot;ע קריעה. חינוך שם; יריעות שלמה שם הי&quot;ד, ועי&quot;ש שהאיסור בכה&quot;ג הוא אף בכל שהו.</ref>, ויש מהאחרונים הסובר שאף באינו קרוע טפח<ref> עי' צפנת פענח הפלאה בהשמטות (נד א).</ref>. וכן צריך שיהיה קרוע מן הצואר שכן הוא דרך קריעה על מת<ref> עי' מהר&quot;י קורקוס שם סוף הט&quot;ו; עי' רדב&quot;ז ח&quot;ה ללשונות הרמב&quot;ם סי' צא; מנ&quot;ח שם; מלבי&quot;ם שמיני אות ל; מטה אהרן ע' תספורת כה&quot;ג; יריעות שלמה שם; שם עולם שם.</ref>, ויש הסוברים שיש איסור קרוע בגדים אף בקרע שאינו בצואר<ref> עי' מנחת סולת קנ; עי' מהר&quot;ם שיק מ' קנא וכעי&quot;ז במרחשת ח&quot;א סי' ב ענף א אות ז. עי' קרן אורה זבחים יח ב שבמקורעים הרבה חייב מיתה כ&quot;ש מקרע אחד, ועי' רדב&quot;ז שם שאינו חייב מיתה ועי' מטה אהרן שם וחמדת ישראל קונטרס נר מצוה חלק הלאוין אות מב (עמ' 56) שהוא משום שאין זה קורע כדרך שקורעים על המת.</ref>, ויש מן האחרונים הסובר שאף אם היו קרועים הפעמונים והרימונים שבמעיל, עובר באיסור קרועי בגדים<ref> צפנת פענח תרומות בהשמטות (עמ' 110)</ref>.


== '''מקורעים הרבה''' ==
==== '''מקורעים הרבה''' ====


בגד שקרוע באופן שאין בו שלש אצבעות על שלש אצבעות<ref> עי' מנ&quot;ח שם שהוא באופן שנקרע ולא נשתייר כדי מעפורת.</ref>  - שמחמת כן אינו נחשב כבגד לטומאה<ref> עי' ערך בגד ציון 21 ואילך.</ref> ולייתור בגדים<ref> ע&quot;ע בגדי כהונה ציון 134 ואילך. ועי' מנ&quot;ח שם שבבגד קרוע גרע מצלצול קטן.</ref>  – יש בו איסור קרועי בגדים<ref> מנ&quot;ח שם; מקדש דוד סי' לו.</ref>.
בגד שקרוע באופן שאין בו שלש אצבעות על שלש אצבעות<ref> עי' מנ&quot;ח שם שהוא באופן שנקרע ולא נשתייר כדי מעפורת.</ref>  - שמחמת כן אינו נחשב כבגד לטומאה<ref> עי' ערך בגד ציון 21 ואילך.</ref> ולייתור בגדים<ref> ע&quot;ע בגדי כהונה ציון 134 ואילך. ועי' מנ&quot;ח שם שבבגד קרוע גרע מצלצול קטן.</ref>  – יש בו איסור קרועי בגדים<ref> מנ&quot;ח שם; מקדש דוד סי' לו.</ref>.


== '''בקרע שתפרו''' ==
==== '''בקרע שתפרו''' ====


בגדי כונה שנקרעו יש מהאחרונים הסובר שמותר לתופרו<ref> ערוך השולחן סי' ל סעי' י.</ref>, יש מהאחרונים שכתב שאף קרע שנתאחה יש בו איסור קרועי בגדים<ref> אבי עזרי ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ח.</ref>.
בגדי כונה שנקרעו יש מהאחרונים הסובר שמותר לתופרו<ref> ערוך השולחן סי' ל סעי' י.</ref>, יש מהאחרונים שכתב שאף קרע שנתאחה יש בו איסור קרועי בגדים<ref> אבי עזרי ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ח.</ref>.


== '''בבגדים מקורעים''' ==
==== '''בבגדים מקורעים''' ====


כהן שעבד בבגדים מקורעים – שעבודתו מחוללת<ref> ע&quot;ע בגדי כהונה ציון 151.</ref>  – יש הסוברים שעובר גם על איסור קרועי בגדים<ref> מנ&quot;ח שם, ועי&quot;ש שאף אם היו קרועים באופן שנחשב מחוסר בגדים מחמת כן.</ref>, ויש הסוברים שכיון שעבודתו מחוללת לא עבר על איסור קרועי בגדים<ref> צפנת פענח כלאים פ&quot;י ה&quot;י.</ref>.
כהן שעבד בבגדים מקורעים – שעבודתו מחוללת<ref> ע&quot;ע בגדי כהונה ציון 151.</ref>  – יש הסוברים שעובר גם על איסור קרועי בגדים<ref> מנ&quot;ח שם, ועי&quot;ש שאף אם היו קרועים באופן שנחשב מחוסר בגדים מחמת כן.</ref>, ויש הסוברים שכיון שעבודתו מחוללת לא עבר על איסור קרועי בגדים<ref> צפנת פענח כלאים פ&quot;י ה&quot;י.</ref>.


== '''בבגד חול''' ==
==== '''בבגד חול''' ====


היה לבוש בגד חול קרוע, כתבו אחרונים שעובר באיסור קרועי בגדים<ref> משיב דבר ח&quot;ב סי' צט ובמרומי שדה זבחים יח א; נר מצוה (ואלק) ל&quot;ת קסד; חזו&quot;י מנחות פ&quot;א ה&quot;ו; מנחת אברהם זבחים יח ב בשם הגר&quot;ח.</ref>, ויש מהאחרונים הסוברים שהאיסור הוא רק בבגדי כהונה<ref> אבי עזרי ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;י</ref>.
היה לבוש בגד חול קרוע, כתבו אחרונים שעובר באיסור קרועי בגדים<ref> משיב דבר ח&quot;ב סי' צט ובמרומי שדה זבחים יח א; נר מצוה (ואלק) ל&quot;ת קסד; חזו&quot;י מנחות פ&quot;א ה&quot;ו; מנחת אברהם זבחים יח ב בשם הגר&quot;ח.</ref>, ויש מהאחרונים הסוברים שהאיסור הוא רק בבגדי כהונה<ref> אבי עזרי ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;י</ref>.


== '''האיסור בכהן גדול''' ==
==== '''האיסור בכהן גדול''' ====


כהן גדול אסור לקרוע בגדיו שנאמר &quot;ובגדיו לא יפרום&quot;<ref> ויקרא כא י.</ref>. נחלקו ראשונים, יש הסוברים שנאמר איסור לכהן גדול שלא יהיה קורע על מת<ref> רס&quot;ג ל&quot;ת רכה, ועי' ר&quot;י פרלא; יראים מ' שכא; רש&quot;י יומא עג א ד&quot;ה לא פורע וויקרא כא י, ועי' גור אריה בדעתו, ועי' צדה לדרך שפי' דברי רש&quot;י כרמב&quot;ם; רמב&quot;ן ספר המצוות ל&quot;ת קסג ובפי' עה&quot;ת ויקרא שם וי ו; חי' הר&quot;ן סנהדרין כב ב; עי' ריטב&quot;א מו&quot;ק יד ב. ועי' רמב&quot;ן שם שכ&quot;כ גם בד' הרמב&quot;ם בל&quot;ת קסד, וכן כ' בדעתו במעין החכמה לו ב (מ&quot;ח שמיני ל&quot;ת פח), וכן משמע בקרית ספר אבל פ&quot;ה, ועי' ציון 99. במה שהוצרך לשיטה זו ריבוי שכה&quot;ג מצורע צריך לפרום בגדיו, ע&quot;ע כהן גדול ציון 836 ואילך.</ref>, ויש הסוברים שאיסור זה הרי הוא כאיסור קרועי בגדים הנאמר לכהן הדיוט, ושנה הכתוב האיסור בכהן גדול<ref> עי' רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;י; חינוך מ' קנ. עי' חסדי דוד מכות פ&quot;ג ה&quot;י, שממה שנאמר בכה&quot;ג מן המקדש לא יצא נלמד שאין יוצא מקדושותו וצריך שיהיה ראוי לעולם להכנס למקדש, ועי' הר המוריה ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;י שמפסוק זה יש ללמוד שתמיד הוא זמן ביאה.</ref>  ללמד שכהן גדול אסור אף כשאינו במקדש<ref> רמב&quot;ם כלי המקדש פ&quot;ה ה&quot;ו וביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;י; סמ&quot;ג ל&quot;ת שב; חינוך מ' קמט; עי' מאירי ברכות כ א יומא עג א; רלב&quot;ג ויקרא י ו וכא י ובפרשת שמיני בתועלת השלישי. עי' מהר&quot;י קורקוס שם סט&quot;ו בתחילת דבריו בדעת הרמב&quot;ם שאיסור חוץ למקדש הוא מדרבנן, וכן סבר בקרית ספר אבל פ&quot;ה , ומסקנת המהר&quot;י קורקוס שהוא איסור דאוריתא.</ref>, ומשום שכהן גדול דינו שתמיד הוא במקדש<ref> רמב&quot;ם ביאת מקדש שם, ועי' רמב&quot;ם כלי המקדש פ&quot;ה ה&quot;ז; סמ&quot;ג שם; חינוך שם; רלב&quot;ג שם. ועי' רלב&quot;ג כא י, ובתועלת השלישי: שהוא יהיה מוכן לעבוד כשירצה.</ref>, ואין עבודתו תלויה במשמרות ולעולם הוא זמן עבודתו<ref> רלב&quot;ג ויקרא י ו ובפרשת שמיני בתועלת השלישי; מהר&quot;י קורקוס ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;י, ועי' בדבריו הט&quot;ו שהאיסור הוא משום שקרוב הדבר שיכנס בין אולם למזבח; אבי עזרי שם.</ref>, ולפיכך אף כשיצא עדיין הוא בחיוב שלא יהיה קרוע בגדים<ref> חינוך שם. עי' חזו&quot;א הוריות סי' טו אות כג שהטעם שאסור בחוץ הוא כיון שעתיד לחזור. עי' מזרחי ויקרא כא י שמשמע מדבריו שמחמת חיובו שיהיה תמיד במקדש, לפיכך נאסר לקרוע אף על מת.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו שכיון שכהן גדול צריך ללבוש בגדי כהונה* גם חוץ למקדש – כדי שיהיה הציץ* מרצה<ref> עי' כלי חמדה תצוה אות ד שכתב כן בדעת הרמב&quot;ם והירושלמי.</ref> - לפיכך מוזהר אף בחוץ בכל מה שמוזהר כהן הדיוט בפנים<ref> חמדת ישראל נר מצוה אות מב; נר מצוה (ואלק) ל&quot;ת קסד.</ref> . ויש מהאחרונים שכתב שכהן גדול יש בו שני האיסורים<ref> חמדת ישראל שם, ועי' ציון 109.</ref>. אף שחלוק האיסור בכהן גדול ובכהן הדיוט, אין נמנים כשתי מצוות<ref> עי' רמב&quot;ם ספר המצוות סוף ל&quot;ת קסה שלא נמנה המצוה בכהן גדול כיון דגופיה דקרא שלא יעשה בשעת העבודה , ועי' אבן האזל ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו ואבי עזרי שם ה&quot;י ; עי' סמ&quot;ג ל&quot;ת שא שמנה רק האיסור בכהן גדול ולא מנה בכהן הדיוט . עי' הקדמת הבה&quot;ג שמנה בב' מצוות, ועי' הוצאת מקיצי נרדמים י-ם [נדפס בסוף ח&quot;ג (עמ' 65)] שבכת&quot;י אינו, וכן לא היה לפני הרמב&quot;ן בסהמ&quot;צ שם.</ref>. עבר הכהן גדול וקרע בגדיו לוקה<ref> רמב&quot;ם כלי המקדש פ&quot;ה ה&quot;ו, עי' מנ&quot;ח מ' קנ.</ref>, ויש הסוברים שאף שהתרבה בכהן גדול שאסור אף מחוץ לעזרה, התרבה לאיסור ולא למלקות<ref> מהר&quot;י קורקוס ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו.</ref>.
כהן גדול אסור לקרוע בגדיו שנאמר &quot;ובגדיו לא יפרום&quot;<ref> ויקרא כא י.</ref>. נחלקו ראשונים, יש הסוברים שנאמר איסור לכהן גדול שלא יהיה קורע על מת<ref> רס&quot;ג ל&quot;ת רכה, ועי' ר&quot;י פרלא; יראים מ' שכא; רש&quot;י יומא עג א ד&quot;ה לא פורע וויקרא כא י, ועי' גור אריה בדעתו, ועי' צדה לדרך שפי' דברי רש&quot;י כרמב&quot;ם; רמב&quot;ן ספר המצוות ל&quot;ת קסג ובפי' עה&quot;ת ויקרא שם וי ו; חי' הר&quot;ן סנהדרין כב ב; עי' ריטב&quot;א מו&quot;ק יד ב. ועי' רמב&quot;ן שם שכ&quot;כ גם בד' הרמב&quot;ם בל&quot;ת קסד, וכן כ' בדעתו במעין החכמה לו ב (מ&quot;ח שמיני ל&quot;ת פח), וכן משמע בקרית ספר אבל פ&quot;ה, ועי' ציון 99. במה שהוצרך לשיטה זו ריבוי שכה&quot;ג מצורע צריך לפרום בגדיו, ע&quot;ע כהן גדול ציון 836 ואילך.</ref>, ויש הסוברים שאיסור זה הרי הוא כאיסור קרועי בגדים הנאמר לכהן הדיוט, ושנה הכתוב האיסור בכהן גדול<ref> עי' רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;י; חינוך מ' קנ. עי' חסדי דוד מכות פ&quot;ג ה&quot;י, שממה שנאמר בכה&quot;ג מן המקדש לא יצא נלמד שאין יוצא מקדושותו וצריך שיהיה ראוי לעולם להכנס למקדש, ועי' הר המוריה ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;י שמפסוק זה יש ללמוד שתמיד הוא זמן ביאה.</ref>  ללמד שכהן גדול אסור אף כשאינו במקדש<ref> רמב&quot;ם כלי המקדש פ&quot;ה ה&quot;ו וביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;י; סמ&quot;ג ל&quot;ת שב; חינוך מ' קמט; עי' מאירי ברכות כ א יומא עג א; רלב&quot;ג ויקרא י ו וכא י ובפרשת שמיני בתועלת השלישי. עי' מהר&quot;י קורקוס שם סט&quot;ו בתחילת דבריו בדעת הרמב&quot;ם שאיסור חוץ למקדש הוא מדרבנן, וכן סבר בקרית ספר אבל פ&quot;ה , ומסקנת המהר&quot;י קורקוס שהוא איסור דאוריתא.</ref>, ומשום שכהן גדול דינו שתמיד הוא במקדש<ref> רמב&quot;ם ביאת מקדש שם, ועי' רמב&quot;ם כלי המקדש פ&quot;ה ה&quot;ז; סמ&quot;ג שם; חינוך שם; רלב&quot;ג שם. ועי' רלב&quot;ג כא י, ובתועלת השלישי: שהוא יהיה מוכן לעבוד כשירצה.</ref>, ואין עבודתו תלויה במשמרות ולעולם הוא זמן עבודתו<ref> רלב&quot;ג ויקרא י ו ובפרשת שמיני בתועלת השלישי; מהר&quot;י קורקוס ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;י, ועי' בדבריו הט&quot;ו שהאיסור הוא משום שקרוב הדבר שיכנס בין אולם למזבח; אבי עזרי שם.</ref>, ולפיכך אף כשיצא עדיין הוא בחיוב שלא יהיה קרוע בגדים<ref> חינוך שם. עי' חזו&quot;א הוריות סי' טו אות כג שהטעם שאסור בחוץ הוא כיון שעתיד לחזור. עי' מזרחי ויקרא כא י שמשמע מדבריו שמחמת חיובו שיהיה תמיד במקדש, לפיכך נאסר לקרוע אף על מת.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו שכיון שכהן גדול צריך ללבוש בגדי כהונה* גם חוץ למקדש – כדי שיהיה הציץ* מרצה<ref> עי' כלי חמדה תצוה אות ד שכתב כן בדעת הרמב&quot;ם והירושלמי.</ref> - לפיכך מוזהר אף בחוץ בכל מה שמוזהר כהן הדיוט בפנים<ref> חמדת ישראל נר מצוה אות מב; נר מצוה (ואלק) ל&quot;ת קסד.</ref> . ויש מהאחרונים שכתב שכהן גדול יש בו שני האיסורים<ref> חמדת ישראל שם, ועי' ציון 109.</ref>. אף שחלוק האיסור בכהן גדול ובכהן הדיוט, אין נמנים כשתי מצוות<ref> עי' רמב&quot;ם ספר המצוות סוף ל&quot;ת קסה שלא נמנה המצוה בכהן גדול כיון דגופיה דקרא שלא יעשה בשעת העבודה , ועי' אבן האזל ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו ואבי עזרי שם ה&quot;י ; עי' סמ&quot;ג ל&quot;ת שא שמנה רק האיסור בכהן גדול ולא מנה בכהן הדיוט . עי' הקדמת הבה&quot;ג שמנה בב' מצוות, ועי' הוצאת מקיצי נרדמים י-ם [נדפס בסוף ח&quot;ג (עמ' 65)] שבכת&quot;י אינו, וכן לא היה לפני הרמב&quot;ן בסהמ&quot;צ שם.</ref>. עבר הכהן גדול וקרע בגדיו לוקה<ref> רמב&quot;ם כלי המקדש פ&quot;ה ה&quot;ו, עי' מנ&quot;ח מ' קנ.</ref>, ויש הסוברים שאף שהתרבה בכהן גדול שאסור אף מחוץ לעזרה, התרבה לאיסור ולא למלקות<ref> מהר&quot;י קורקוס ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו.</ref>.


== '''שלא על מתו''' ==
==== '''שלא על מתו''' ====


איסור קריעה בכה&quot;ג נחלקו בו, יש שכתבו שאף לסוברים שהאיסור הוא משום שתמיד הוא במקדש<ref> עי' ציון 92 ואילך.</ref> לא נאסר אלא קריעה על מתו<ref> עי' רמב&quot;ם ספר המצוות ל&quot;ת קסד ובכלי המקדש פ&quot;ה ה&quot;ה וחינוך מ' קנ ומנ&quot;ח שם בדעתם, ועי' אבי עזרי ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;י שלהלכה הרמב&quot;ם לא סבר כן, ועי' ספר הבתים מגדל דוד מצוה ל&quot;ת קסד שנראה מדבריו שמה שכ' הרמב&quot;ם קורע על מת היינו אפי' על מת, וכן הוא במאירי יומא עג א ובחזקוני ויקרא כא י, ועי' בציון הבא.</ref>, ויש שסברו שכל קריעה שהיא כקריעה על מתו אסורה<ref> מהר&quot;י קורקוס ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו, ועי&quot;ש שמה שנקט הרמב&quot;ם קורע על מת הוא משום שאיסור הקריעה הוא דוקא בקרע כעי&quot;ז; עי' לב שמח ל&quot;ת קסג שאף שמשמעות קרא היא קריעה על מת מ&quot;מ כיון שנכפל האיסור בכהן גדול למדו מכך שהאיסור אינו מחמת מת וקרא אורחא דמילתא נקט; מנחת סולת מ' קמט; חסדי דוד מכות פ&quot;ג ה&quot;י; חמדת ישראל נר מצוה אות מב; חזו&quot;א הוריות סי' טו אות כג, ועי' ציון קודם.</ref>.
איסור קריעה בכה&quot;ג נחלקו בו, יש שכתבו שאף לסוברים שהאיסור הוא משום שתמיד הוא במקדש<ref> עי' ציון 92 ואילך.</ref> לא נאסר אלא קריעה על מתו<ref> עי' רמב&quot;ם ספר המצוות ל&quot;ת קסד ובכלי המקדש פ&quot;ה ה&quot;ה וחינוך מ' קנ ומנ&quot;ח שם בדעתם, ועי' אבי עזרי ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;י שלהלכה הרמב&quot;ם לא סבר כן, ועי' ספר הבתים מגדל דוד מצוה ל&quot;ת קסד שנראה מדבריו שמה שכ' הרמב&quot;ם קורע על מת היינו אפי' על מת, וכן הוא במאירי יומא עג א ובחזקוני ויקרא כא י, ועי' בציון הבא.</ref>, ויש שסברו שכל קריעה שהיא כקריעה על מתו אסורה<ref> מהר&quot;י קורקוס ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו, ועי&quot;ש שמה שנקט הרמב&quot;ם קורע על מת הוא משום שאיסור הקריעה הוא דוקא בקרע כעי&quot;ז; עי' לב שמח ל&quot;ת קסג שאף שמשמעות קרא היא קריעה על מת מ&quot;מ כיון שנכפל האיסור בכהן גדול למדו מכך שהאיסור אינו מחמת מת וקרא אורחא דמילתא נקט; מנחת סולת מ' קמט; חסדי דוד מכות פ&quot;ג ה&quot;י; חמדת ישראל נר מצוה אות מב; חזו&quot;א הוריות סי' טו אות כג, ועי' ציון קודם.</ref>.


== '''גדר האיסור''' ==
==== '''גדר האיסור''' ====


איסור קריעה בכהן גדול, יש מהאחרונים שכתבו שהאיסור הוא במעשה הקריעה ואין איסור בלבישת בגדים קרועים<ref> מנ&quot;ח מ' קנ אות ה שכן משמע מלשון הרמב&quot;ם כלי המקדש פ&quot;ה ה&quot;ו. ועי' חזו&quot;א שם שהסתפק בהיה לבוש בגד פרום, אם יש בו איסור כיון שבגד קרוע הרי הוא כבגד חול.</ref>, ויש שכתבו שהאיסור הוא בלבישת בגדים קרועים<ref> מנ&quot;ח מ' קעא אות ב; מעשי למלך כלי המקדש פ&quot;ה ה&quot;ו; .</ref>.
איסור קריעה בכהן גדול, יש מהאחרונים שכתבו שהאיסור הוא במעשה הקריעה ואין איסור בלבישת בגדים קרועים<ref> מנ&quot;ח מ' קנ אות ה שכן משמע מלשון הרמב&quot;ם כלי המקדש פ&quot;ה ה&quot;ו. ועי' חזו&quot;א שם שהסתפק בהיה לבוש בגד פרום, אם יש בו איסור כיון שבגד קרוע הרי הוא כבגד חול.</ref>, ויש שכתבו שהאיסור הוא בלבישת בגדים קרועים<ref> מנ&quot;ח מ' קעא אות ב; מעשי למלך כלי המקדש פ&quot;ה ה&quot;ו; .</ref>.


== '''בלילה''' ==
==== '''בלילה''' ====


יש מהאחרונים שכתב שבלילה כיון שאינו זמן עבודה אף כהן גדול אינו מוזהר בלבישת בגדים קרועים<ref> עי' חמדת ישראל נר מצוה אות מב, ועי&quot;ש על מתו אסור לקרוע אף בלילה; אבי עזרי שם.</ref> - לסוברים שאין איסור כניסה בלילה<ref> עי' ציון 50.</ref>, ויש שכתב שאף בלילה אסור כה&quot;ג להיות קרוע בגדים<ref> אבן האזל כלי המקדש פ&quot;ח הי&quot;א.</ref>.
יש מהאחרונים שכתב שבלילה כיון שאינו זמן עבודה אף כהן גדול אינו מוזהר בלבישת בגדים קרועים<ref> עי' חמדת ישראל נר מצוה אות מב, ועי&quot;ש על מתו אסור לקרוע אף בלילה; אבי עזרי שם.</ref> - לסוברים שאין איסור כניסה בלילה<ref> עי' ציון 50.</ref>, ויש שכתב שאף בלילה אסור כה&quot;ג להיות קרוע בגדים<ref> אבן האזל כלי המקדש פ&quot;ח הי&quot;א.</ref>.


== '''מצורע'''  ==
==== '''מצורע'''  ====


על דיני פרימת בגדים בכהן גדול שנצטרע ע&quot;ע כהן גדול<ref> ציון 832 ואילך.</ref>.
על דיני פרימת בגדים בכהן גדול שנצטרע ע&quot;ע כהן גדול<ref> ציון 832 ואילך.</ref>.


== '''כהן משיח שעבר ומשוח מלחמה''' ==
==== '''כהן משיח שעבר ומשוח מלחמה''' ====


כהן משיח שעבר<ref> ע&quot;ע כהן גדול ציון 56 ואילך.</ref> וכן כהן משוח מלחמה<ref> עי' ערך משוח מלחמה.</ref> אסורים בקריעת בגדים ככהן גדול<ref> משנה הוריות יא ב לענין משיח שעבר ובריתא שם יב ב ויומא עג א לענין שניהם; יראים מ' שכז; עי' מל&quot;מ כלהמ&quot;ק פ&quot;ה ה&quot;ו ומנ&quot;ח מ' קמט שהק' על השמטת הרמב&quot;ם בזה, ושם שלענין משיח שעבר סמך הרמב&quot;ם על דבריו בהלכות עבודת יוה&quot;כ פ&quot;א ה&quot;ג, ובכלי חמדה סוף פ' תזריע שהרמב&quot;ם סמך על דבריו בהלכות טומאת צרעת פ&quot;י ה&quot;ו לענין כה&quot;ג מצורע.</ref>. ויש הסוברים בדעת ראשונים שמשוח מלחמה לא נאסר בפריעת הראש<ref> מרכבת המשנה והר המוריה כלי המקדש שם ושם עולם ויקרא כב י בדעת הרמב&quot;ם שהשמיט דין משוח מלחמה.</ref>.
כהן משיח שעבר<ref> ע&quot;ע כהן גדול ציון 56 ואילך.</ref> וכן כהן משוח מלחמה<ref> עי' ערך משוח מלחמה.</ref> אסורים בקריעת בגדים ככהן גדול<ref> משנה הוריות יא ב לענין משיח שעבר ובריתא שם יב ב ויומא עג א לענין שניהם; יראים מ' שכז; עי' מל&quot;מ כלהמ&quot;ק פ&quot;ה ה&quot;ו ומנ&quot;ח מ' קמט שהק' על השמטת הרמב&quot;ם בזה, ושם שלענין משיח שעבר סמך הרמב&quot;ם על דבריו בהלכות עבודת יוה&quot;כ פ&quot;א ה&quot;ג, ובכלי חמדה סוף פ' תזריע שהרמב&quot;ם סמך על דבריו בהלכות טומאת צרעת פ&quot;י ה&quot;ו לענין כה&quot;ג מצורע.</ref>. ויש הסוברים בדעת ראשונים שמשוח מלחמה לא נאסר בפריעת הראש<ref> מרכבת המשנה והר המוריה כלי המקדש שם ושם עולם ויקרא כב י בדעת הרמב&quot;ם שהשמיט דין משוח מלחמה.</ref>.


== '''כהן הדיוט ביום חינוכו''' ==
==== '''כהן הדיוט ביום חינוכו''' ====


יש מהראשונים שנראה דעתו, שאף כהן ביום חינוכו אסור בקריעת בגדים ככהן גדול<ref> סמ&quot;ג ברמזי המצוות ל&quot;ת שב.</ref>.
יש מהראשונים שנראה דעתו, שאף כהן ביום חינוכו אסור בקריעת בגדים ככהן גדול<ref> סמ&quot;ג ברמזי המצוות ל&quot;ת שב.</ref>.


== '''הערות שוליים''' ==
==== '''הערות שוליים''' ====


<references />
<references />

גרסה אחרונה מ־14:27, 3 באוגוסט 2020

הגדרת הערך - איסור לכהנים להיותם קרועי בגדים בשעת עבודתם.

בגדי כהונה צריך שלא יהיו מקורעים, ואם עבד בבגדים מקורעים עבודתו פסולה[1]. מלבד הלכה זו יש מהראשונים הסוברים שאף יש איסור לכהנים לעבוד כשהוא קרוע בגדים[2]. ערך זה עוסק בשיטת ראשונים זו. על ההלכה בבגדי כהונה שצריך שלא יהיו קרועים, עיין ערך בגדי כהונה: חשיבותם[3].

האיסור

יש מהראשונים הסוברים שנאמר איסור לכהנים שיהיו בגדיהם קרועים בשעת עבודה[4]. איסור זה נלמד ממה שנאמר לבני אהרן: "ובגדיכם לא תפרמו"[5] ופרשו בתו"כ לא תקרעו בגדיכם[6]. טעם האיסור מפני שצריך שיהיה הכהן נאה בשעת עבודה[7], ומשום שקרוע בגדים הוא דרך אבלות ואין ראוי לבוא אל בית השם רק דרך ששון ושמחה ותענוג[8]. ויש מהראשונים שנחלקו וסברו שהאיסור לבני אהרן נאמר רק לשעתו ולא לדורות[9].

העונש

כהן שעבד בבגד קרוע לוקה[10], וחייב מיתה בידי שמים[11], שנאמר "ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמותו"[12] וכשם שפרועי ראש במיתה כך קרועי בגדים במיתה[13]. על מחלוקת ראשונים ואחרונים באילו עבודות חייבים מיתה עיין ערך פרועי ראש[14]. ויש מהראשונים הסובר שקרועי בגדים אין בהם חיוב מיתה[15].

פסולי כהונה

הפסולים לעבודה שמחמת פסולם אין בהם איסור שתויי יין[16], יש מהאחרונים הסוברים שאף אין בהם איסור קרועי בגדים[17]. ויש מהאחרונים שהסתפק אם אף לזה הוקש[18], ודוקא לענין חיוב מיתה כשעבד קרוע בגדים, אך לענין איסור כניסה לעזרה – לסוברים כן[19] – כל שאינו ראוי לעבודה אינו לוקה אם נכנס קרוע בגדים[20].

חילול עבודה

עבד כשהוא קרוע בגדים אין עבודתו מחוללת[21]. היה קרוע הבגד באופן שיש בו פסול של בגדיו מקורעים[22], אף מחלל עבודה[23].

כניסה למקדש

כהן שהוא קרוע בגדים יש מהראשונים הסוברים שאסור לו להכנס לפנים מהמזבח אף בלא עבודה[24], שדין קרועי בגדים כדין פרועי ראש, וכשם שפרועי ראש אסורים להכנס לפנים מהמזבח, כך קרועי בגדים אסורים[25]. ונחלקו האחרונים בשיטה זו, יש שפרשו שאיסור הכניסה הוא איסור הנוסף על איסור העבודה*[26], ואם עבד אף בלא כניסה חייב[27], ואם נכנס ועבד לוקה שתיים[28]. ויש שפרשו שלשיטה זו עיקר האיסור הוא הכניסה, אלא שבאופן שאף עבד בכניסה זו, הוא חמור יותר וחייב מיתה[29]. ויש מהראשונים הסובר שמן התורה איסור הכניסה הוא דוקא בהיכל[30], ובין-האולם-ולמזבח* אסור בכניסה משום מעלה דרבנן.[31]

המקום האסור בכניסה

בין-האולם-ולמזבח* שנאסר להכנס לשם, נחלקו בו ראשונים ואחרונים בדעת ראשונים. יש הסוברים שהמקום שבין-האולם-ולמזבח* - שנאסרו להכנס שם - הוא בכל העשרים ושתיים אמה שבין האולם ולמזבח ואף שלא כנגד המזבח[32], ויש סוברים שדוקא בכנגד המזבח[33]. יש הסוברים שאף יש איסור כניסה למזבח[34], ונחלקו אחרונים בשיטה זו אם האיסור הוא רק במזבח[35] או אף בכל רוחב העזרה שכנגד המזבח לצפונו או לדרומו[36]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאין איסור במזבח[37].

כניסה שלא בשעת עבודה

הסוברים שמן התורה אסור קרועי בגדים להכנס למקדש*[38], אין האיסור אלא בשעה הראויה לעבודה[39], ולפיכך הנכנס קרוע בגדים בלילה, אין לוקה[40]. ויש מהאחרונים הסוברים שאף לילה נחשב זמן הראוי לעבודה משום הקטר חלבים ואברים הנעשה בלילה[41], ולא התמעט אלא בשעה שנפגם המזבח*[42] או אחר גמר העבודה[43]. ויש מהאחרונים שחילק שכהן שהבית אב שלו עובד באותו יום אסור אף בלילה, ושאר כהנים אסורים להכנס דוקא ביום ולא בלילה[44]. יש מהאחרונים שכתב שאף שמן התורה לא נאסר שלא בשעת עבודה*, מ"מ משום מעלה דרבנן אסור להיכנס אף שלא בשעת עבודה[45].

שלא בדרך כניסה

איסור קרועי בגדים נאמר אף אם קרע בגדיו בפנים ויצא[46], וכשם שלמדו לענין שתויי יין[47]. יש הסוברים שהשתיה בפנים, היא המחייבת ואף בלא יציאה[48], והחידוש הוא שאין צריך דוקא שיכנס כשהוא קרוע בגדים[49], או שיהיה בדרך ביאה[50], ואף אם קרע בגדיו באופן שהוא בדרך יציאתו חייב[51]. ויש הסוברים שהתרבה שאף היציאה אסורה, מהם שפרשו שהיציאה האסורה היינו יציאה מאהל מועד* למזבח, וחיובו הוא משום ביאתו למזבח[52], ומהם שפרשו שעצם היציאה אסורה ככניסה[53]. לשיטה זו יש שכתבו בדעת ראשונים שאף אם קרע בגדיו אחר שעבד ויצא חייב מיתה[54]. מטעם זה יש מהאחרונים שסברו שאם יקרע בגדיו ויעמוד במקומו אינו עובר באיסור[55]. ויש מהאחרונים הסוברים בדעת ראשונים שלא נאמרה כלל הלכה לגבי קריעת בגדים בפנים[56].

איסור כניסה דרך ניוול

קרוע בגדים דרך ניוול[57], בין כהן ובין ישראל, בין איש ובין אשה[58], אסור לו להכנס מעזרת ישראל[59] ולפנים[60], משום מורא מקדש[61]. הר הבית[62], וכן הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לעזרה[63], אינם בכלל האיסור.

כניסה לצורך מצות ערבה

יש מהראשונים שכתבו שלסוברים שלצורך מצות ערבה מותר לבעלי מומים להכנס בין האולם ולמזבח*[64], אף לקרועי בגדים מותר[65]. ויש שסוברים שאף לצורך מצות ערבה אסור לקרועי בגדים להכנס[66].

שמירת המקדש

יש מהאחרונים הסובר שאף שמירת המקדש הנעשית בכהנים[67] יש בה איסור קרועי בגדים[68].

בפרה

קרועי בגדים בפרה-אדומה* יש מהאחרונים שסבר שפסול[69], ויש מהאחרונים שנראה בדבריהם שהסתפקו בזה[70].

נשיאת כפים

כהן שהוא קרוע בגדים יכול לישא כפיו[71].

הקריעה

הקריעה שיש מחמתה איסור קרועי בגדים, הרי היא אף בקורע שלא על המת[72], אך צריך שתהיה קריעה כדרך שקורעים על מת[73], ולפיכך צריך שיהיה קרוע בשיעור טפח[74], ויש מהאחרונים הסובר שאף באינו קרוע טפח[75]. וכן צריך שיהיה קרוע מן הצואר שכן הוא דרך קריעה על מת[76], ויש הסוברים שיש איסור קרוע בגדים אף בקרע שאינו בצואר[77], ויש מן האחרונים הסובר שאף אם היו קרועים הפעמונים והרימונים שבמעיל, עובר באיסור קרועי בגדים[78].

מקורעים הרבה

בגד שקרוע באופן שאין בו שלש אצבעות על שלש אצבעות[79] - שמחמת כן אינו נחשב כבגד לטומאה[80] ולייתור בגדים[81] – יש בו איסור קרועי בגדים[82].

בקרע שתפרו

בגדי כונה שנקרעו יש מהאחרונים הסובר שמותר לתופרו[83], יש מהאחרונים שכתב שאף קרע שנתאחה יש בו איסור קרועי בגדים[84].

בבגדים מקורעים

כהן שעבד בבגדים מקורעים – שעבודתו מחוללת[85] – יש הסוברים שעובר גם על איסור קרועי בגדים[86], ויש הסוברים שכיון שעבודתו מחוללת לא עבר על איסור קרועי בגדים[87].

בבגד חול

היה לבוש בגד חול קרוע, כתבו אחרונים שעובר באיסור קרועי בגדים[88], ויש מהאחרונים הסוברים שהאיסור הוא רק בבגדי כהונה[89].

האיסור בכהן גדול

כהן גדול אסור לקרוע בגדיו שנאמר "ובגדיו לא יפרום"[90]. נחלקו ראשונים, יש הסוברים שנאמר איסור לכהן גדול שלא יהיה קורע על מת[91], ויש הסוברים שאיסור זה הרי הוא כאיסור קרועי בגדים הנאמר לכהן הדיוט, ושנה הכתוב האיסור בכהן גדול[92] ללמד שכהן גדול אסור אף כשאינו במקדש[93], ומשום שכהן גדול דינו שתמיד הוא במקדש[94], ואין עבודתו תלויה במשמרות ולעולם הוא זמן עבודתו[95], ולפיכך אף כשיצא עדיין הוא בחיוב שלא יהיה קרוע בגדים[96]. ויש מהאחרונים שכתבו שכיון שכהן גדול צריך ללבוש בגדי כהונה* גם חוץ למקדש – כדי שיהיה הציץ* מרצה[97] - לפיכך מוזהר אף בחוץ בכל מה שמוזהר כהן הדיוט בפנים[98] . ויש מהאחרונים שכתב שכהן גדול יש בו שני האיסורים[99]. אף שחלוק האיסור בכהן גדול ובכהן הדיוט, אין נמנים כשתי מצוות[100]. עבר הכהן גדול וקרע בגדיו לוקה[101], ויש הסוברים שאף שהתרבה בכהן גדול שאסור אף מחוץ לעזרה, התרבה לאיסור ולא למלקות[102].

שלא על מתו

איסור קריעה בכה"ג נחלקו בו, יש שכתבו שאף לסוברים שהאיסור הוא משום שתמיד הוא במקדש[103] לא נאסר אלא קריעה על מתו[104], ויש שסברו שכל קריעה שהיא כקריעה על מתו אסורה[105].

גדר האיסור

איסור קריעה בכהן גדול, יש מהאחרונים שכתבו שהאיסור הוא במעשה הקריעה ואין איסור בלבישת בגדים קרועים[106], ויש שכתבו שהאיסור הוא בלבישת בגדים קרועים[107].

בלילה

יש מהאחרונים שכתב שבלילה כיון שאינו זמן עבודה אף כהן גדול אינו מוזהר בלבישת בגדים קרועים[108] - לסוברים שאין איסור כניסה בלילה[109], ויש שכתב שאף בלילה אסור כה"ג להיות קרוע בגדים[110].

מצורע

על דיני פרימת בגדים בכהן גדול שנצטרע ע"ע כהן גדול[111].

כהן משיח שעבר ומשוח מלחמה

כהן משיח שעבר[112] וכן כהן משוח מלחמה[113] אסורים בקריעת בגדים ככהן גדול[114]. ויש הסוברים בדעת ראשונים שמשוח מלחמה לא נאסר בפריעת הראש[115].

כהן הדיוט ביום חינוכו

יש מהראשונים שנראה דעתו, שאף כהן ביום חינוכו אסור בקריעת בגדים ככהן גדול[116].

הערות שוליים

  1. ↑ בריתא זבחים יח ב; רמב"ם כלי המקדש פ"ח ה"ד.
  2. ↑ עי' להלן. ועי' ציון 23.
  3. ↑ ציון 151 ואילך.
  4. ↑ רמב"ם ביאת מקדש פ"א הי"ד ובספר המצוות ל"ת קסד; חינוך מ' קנ; עי' סמ"ג לאוין שב; עי' רבינו יונה סנהדרין כב ב.
  5. ↑ ויקרא י ו.
  6. ↑ שמיני מכילתא דמילואים המ"א.
  7. ↑ רמב"ם סהמ"צ ל"ת קסג לענין פרועי ראש.
  8. ↑ חינוך מ' קמט ועי' מ' קנ, וכעי"ז בספר הבתים אזהרה קסג ועי' אזהרה קסד.
  9. ↑ עי' בהשגות הרמב"ן לספר המצוות שם שנצטוו שלא ינהגו מנהגי אבילות בימי המלואים שהיה להם יו"ט ויום מועד ושמחה, ועי' ברמב"ן בתורת האדם ענין הקריעה [מהדורת מערבא מו"ק כד] שכ' שהאיסור הנאמר לאהרן ובניו הוא משום עבודה, ועי' ר"ן סנהדרין כב ב שהק' על דברי הרמב"ן, ועי' בביאור הרי"פ לרס"ג ל"ת רכד שביאר דברי הרמב"ן באופן אחר.
  10. ↑ רמב"ם סנהדרין פי"ט ה"ב; עי' חינוך מ' קנ בדעת הבה"ג.
  11. ↑ רמב"ם ביאת מקדש פ"א הי"ד ובספר המצוות מל"ת קסד. ועי' ע' בגדי כהונה ציון 153 שיש הסוברים שכל קרוע בגדים נחשב כמחוסר בגדים.
  12. ↑ ויקרא שם.
  13. ↑ רמב"ם שם ושם. עי' תוי"ט סנהדרין פ"ט מ"ו והר המוריה ביאת מקדש פ"א ה"ח שאחר שילפינן מיחזקאל שהציווי הוא לדורות יש ללמוד מהפסוק שאף קרועי בגדים במיתה, ועי' עמודי שלמה ל"ת שב שמהפסוק לומדים רק שדין קרועי בגדים הוא כפרועי ראש שאם עבד במיתה. עי' תוי"ט שם בטעם הדבר שהמשנה בסנהדרין שם לא הזכירה קרועי בגדים בכלל חייבי מיתה.
  14. ↑ עי' מנ"ח מ' קנ שהשוה דין קרועי בגדים לדין פרועי ראש.
  15. ↑ רבינו יונה סנהדרין שם.
  16. ↑ עי' ערך שתויי יין, ועיין שם באילו מהפסולים אין איסור.
  17. ↑ מרכבת המשנה ביאת מקדש פ"ט הי"ב; מנחת סולת מ' קמט, והק' ע"ז ממה שהוזהרו אלעזר ואיתמר שלא יכנסו פרועי ראש וקרועי בגדים ואף שהיו אוננים ופסולים לעבודה. ועי' רדב"ז ביאת מקדש פ"א הי"ז שמשמע שפרועי ראש שוה לשתויי יין שהאיסור הוא דוקא בכהן הראוי לעבודה.
  18. ↑ עי' מנ"ח מ' קמט אות ט לענין פרועי ראש.
  19. ↑ עי' ציון 24.
  20. ↑ מנ"ח שם ובאות ב.
  21. ↑ רמב"ם ביאת מקדש פ"א הי"ד; מאירי סנהדרין כב ב. וע"ע פרועי ראש שיש הסוברים שפרוע ראש מחלל עבודה, וה"ה לקרוע בגדים.
  22. ↑ ע"י בגדי כהונה ציון 151.
  23. ↑ זבחים יח ב; רמב"ם כלי המקדש פ"ח ה"ד. עי' מהר"י קורקוס ביאת מקדש פ"א הט"ו שחילק בין קרוע הרבה מחמת יושנו לבין קרוע רק במקום אחד וכעי"ז בשו"ת הרדב"ז ח"ה ללשונות הרמב"ם סי' צא, קר"א זבחים יח ב, בית הלוי ח"א סי' ב אות ו ובצפנת פענח כלאים פ"י ה"י שחילקו בין קרוע הרבה באופן שאינו לכבוד ולתפארת או שנחשב כמחוסר בגדים לבין קרוע במקצת כדרך קורע על מת, ועי' בבית יצחק יו"ד ב סי' קג שכ' שדוקא בקורע על מת אין מחלל עבודה כיון שדרכו לילך כך ונחשב כבגד, וכעי"ז באבן האזל (ביאת מקדש שם) שכל שקורע משום אבילות אינו דרך בזיון, עי' מהר"ם שיק מ' קנא ומרחשת (ח"א סי' ב ענף א אות ז) שחילקו בין קרוע בבגד עצמו לבין נקרע במקום התפר, ועי' מנ"ח מ' קנ ומקדש דוד סי' לו אות א שאין חילוק בשיעור הקרע והעמידו דברי הרמב"ם שאין מחלל עבודה בעבד בבגד קרוע בנוסף על הבגדי כהונה ועי"ש בטעם הדבר שאין בזה משום יתור בגדים, ועי' במשיב דבר ח"ב סי' צט ובמרומי שדה זבחים יח א ובנר מוה ל"ת קסד ובחזו"י מנחות פ"א ה"ו ובמנחת אברהם זבחים יח ב בשם הגר"ח שמחמת כן העמידו שהבגד הקרוע היה בגד חול, ועי' צפנת פענח שם ומנחת סולת מ' קנ אופנים נוספים.
  24. ↑ רמב"ם ביאת מקדש פ"א הט"ו; סמ"ג לאוין שב; רלב"ג שמיני בתועלת השלישי. עי' מעין החכמה לז ב (מהדורה חדשה פרשת שמיני ל"ת פט אות טו) שהרמב"ם גרס כן במשנה בכלים פ"א מ"ט, וכן הוא בסמ"ג, ועי' מנחת סולת מ' קנ שפרועי ראש וקרועי בגדים שוים בדינם ולפיכך הזכיר התנא רק אחד מהם, ועי' בית הלוי ח"א ס"ב ומנחת סולת שם דתנא ושייר. וע"ע פרועי ראש וע' שתויי יין שיש הסוברים שאיסור הכניסה בין האולם ולמזבח הוא מעלה דרבנן.
  25. ↑ ע"ע פרועי ראש. מהר"י קורקוס פ"ט מבית הבחירה ה"כ; עי' תוי"ט סנהדרין פ"ט מ"ו. עי' מל"מ שם שלסוברים בדעת ת"ק בכלים פ"א מ"ט שרק מי שפסולו בגופו אסור להכנס בין האולם ולמזבח (ע"ע שתויי יין) אין איסור בקרועי בגדים, ועי' מהר"י קורקוס שם שאף קרועי בגדים נחשבים כפסול בגופם, ועי' ציון 24.
  26. ↑ עי' רדב"ז שם ה"א לענין שתויי יין; עי' מלבי"ם שמיני אות לז לענין שתויי יין שהוזהרו אף בלא עבודה כדי שלא ימותו אם יעבדו, וכעי"ז במנחת סולת קמט; חי' רח"ה שם.
  27. ↑ רדב"ז שם.
  28. ↑ רדב"ז שם. עי' מעין החכמה לח א (מהדורה חדשה ל"ת צא) סד"ה דעו להבדיל, שמשמע מדבריו שנכנס ושימש אינו לוקה שתיים.
  29. ↑ עי' מגילת אסתר ולב שמח ל"ת עג שמה שנאמר בתורה לענין שתוי יין בבאכם הוא כולל שני מיני ביאה ועל הביאה בעבודה יש חיוב מיתה, ומשמע שאף אם עבד האיסור הוא בעצם הביאה, ועי' שם עולם (ליכטנשטין) ויקרא י ו שכ' שכן הוא ג"כ לגבי קרועי בגדים; עי' קובץ הערות שבסוף רבינו הלל על התו"כ שמיני פרשתא א לענין שתויי יין שהחיוב הוא על הכניסה והעבודה היא תנאי בדבר, ומחמת כן אפי' עבודה הכשירה בזר חייב עליה; שיח ערב קדשים סי' יג (והובא גם בקובץ נטעי נעמנים ג); מנחת אברהם מנחות יט א בשם הגרי"ד. עי' שיח ערב שם שמטעם כן אין חייב על עבודה הנעשית בעזרה מחוץ למקום המזבח, וכן משמע מדברי הערוך השולחן סי' לד סעי' טו, ומהמנ"ח מ' קמט אות ב משמע שאיסור עבודה הוא אף במקום שאין בו איסור כניסה וכן הוא בחזו"א הוריות סי' טו אות כג, ועי' אור ליהודה סי' כ שכשעבד עבודתו מחשיבה את כניסתו אף שלא בין האולם למזבח, ועי' תורת הקדש ח"א סוף סי' מז לענין שתוי יין שעבודה שמקומה במקום שאין שתוי יין נכנס לשם אף כאשר נעשית בחוץ אסורה שתעשה ע"י שתוי יין (ויתכן שהוא דוקא לענין פסול שאין העבודה כשירה בו, אך מ"מ אינו חייב כשנעשית העבודה בלא כניסה).
  30. ↑ עי' מהר"י קורקוס שם הט"ו שלדעה זו אין איסור בקריבה למזבח, ומה שהזכיר הראב"ד בהט"ז מזבח הכונה לעבודה, ועי' מרכבת המשנה הט"ז ומלבי"ם שמיני אות לז שלראב"ד אף אסור לקרב למזבח. עי' רשב"א וריטב"א עירובין ב א לגבי ביאה ריקנית שתלוי במחלוקת אם קדושת אולם היא כקדושת ההיכל, ולכא' ה"ה לגבי איסור כניסה בפרועי ראש לראב"ד, ועי' מאירי שם שלגבי איסור שתויי יין לא אומרים ששוה קדושת אולם להיכל, ועי' תוי"ט ואליהו רבא כלים פ"א מ"ט שהאולם שוה להיכל לגבי איסור כניסת המנויים שם. עי' מרכבת המשנה שם שהסתפק לדעה זו אם על ביאה ריקנית חייב מיתה.
  31. ↑ עי' ראב"ד פ"א מביאת מקדש הט"ו והט"ז ובפי' הרדב"ז ומהר"י קורקוס בדעתו, וכן הוא בחי' רח"ה, וצ"ע מפי' הראב"ד לתו"כ שאין איסור אלא כשהוא עובד.
  32. ↑ עי' רמב"ן בספר המצוות ל"ת סט לענין בעל מום, ופי' שזה המקום של בין-האולם-ולמזבח; מגילת אסתר שם בדעת הרמב"ם; מרכבת המשנה ביאת מקדש פ"א הט"ו; עי' מנחת סולת מ' קמט. עי' עזרת כהנים על מדות פ"ה מ"א בין האולם ולמזבח אות ב שכ' שדוקא במאה אמה שכנגד האולם, ועי' מרכבת המשנה עבודת יוה"כ פ"ג ה"ב שכל אורך הרצועה קל"ה אמה נחשב בין אולם ולמזבח.
  33. ↑ אבן האזל ביאת מקדש פ"ו ה"א אות ו.
  34. ↑ עי' ספרי זוטא פרשת נשא ה ב ומדרש רבה נשא פ"ז סי' ח, ושם שאף ד' אמות שסביב המזבח הם בכלל המזבח, ועי' אבן האזל שם שאף הרמב"ן שבציון 32 מודה בזה, ועי' ציון 37; עי' מל"מ ביאת מקדש פ"ו ה"א לענין איסור כניסת בע"מ, ועי' מנ"ח מצוה קנב שהביא דברי המל"מ אף לענין שתויי יין, וכן מצדד במצוה קמט אות ד; עי' אחרונים דלהלן. עי' בלשון הרמב"ם המובא בספר הבתים אזהרה סט: עם כלל המזבח וההיכל נאסרה כניסתו על בע"מ ופרועי ראש (ולכא' ה"ה בקרועי בגדים), ובנוסח ספר המצות שלפנינו לא הוזכר מזבח וכן בתרגום קאפח.
  35. ↑ עי' מנ"ח מ' קמט אות ועי' אות ד; מנחת סולת מ' קמט.
  36. ↑ מרכבת המשנה שם פ"א הט"ז, וכ' שהאיסור הוא קריבה למזבח, ולפיכך האיסור הוא דוקא כנגד המזבח, ומה שכ' הרמב"ם שנכנס בין האולם למזבח, הוא משום שבאופן זה הרי הוא עובר את כל המקום שכנגד המזבח; מעשה רקח ביאת מקדש פ"ו ה"א, ועי' ציון 49; עזרת כהנים שם, ועי"ש שכ' שלדעת הרמב"ם עד כותל העזרה בצפון ובדרום נחשב כנגד המזבח, ובדעת רש"י הסתפק שמא רק עד מקום הננסין נחשב כנגד המזבח; עי' שם עולם ויקרא כא כג.
  37. ↑ הר המוריה ביאת מקדש פ"ו ה"א; מלבי"ם אמור אות נח ושם עולם ויקרא כא כג בדעת הרמב"ן.
  38. ↑ עי' ציון 24 ואילך.
  39. ↑ רמב"ם שם הט"ו ע"פ תורת כהנים שמיני פרשתא א ה"ד. עי' מעשה רקח ביאת מקדש פ"ו ה"א שהכניסה כנגד המזבח האיסור הוא דוקא בשעת עבודה, ומבין האולם ולמזבח אסור להכנס אף שלא בשעת עבודה.
  40. ↑ רמב"ן בספר המצוות ל"ת עג בדעת הרמב"ם, הובא בכס"מ שם; עזרת כהנים שם.
  41. ↑ עי' ערך הקטרה:זמנה. מנ"ח מ' קמט; יריעות שלמה ביאת מקדש פ"א הט"ו, ועי' אבן האזל שם פ"א הט"ו ובכלי המקדש פ"ח הי"א שכ' לישב שלילה אינו נחשב זמן עבודה כיון שאין ראוי להתחיל בו עבודה.
  42. ↑ ע"ע מזבח החיצון. מנ"ח שם.
  43. ↑ יריעות שלמה שם, ועי' ערוך לנר ערכין יג ב בתוד"ה ונכנס שג"כ משמע כן.
  44. ↑ מנחת סולת מ' קמט.
  45. ↑ אבן האזל ביאת מקדש שם.
  46. ↑ רמב"ם שם הט"ז.
  47. ↑ ע"ע שתויי יין.
  48. ↑ עי' להלן, ומבואר שהחיוב הוא מעשה של שתיה בפנים.
  49. ↑ עי' רמב"ן בספר המצוות שם; עי' רדב"ז שם, ודעתו שיש חיוב על מה ששוהה בפנים כשהוא שתוי יין, ולפיכך אף אם נכנס כשהוא שתוי ואמרו לו צא מן המקום ולא יצא חייב, ואם שתה בפנים אפי' יצא מיד ולא שהה חייב; עזרת כהנים שם סד"ה אלא; ערוך השולחן ביאת מקדש סי' לג ה"ה; חזו"א מעילה סי' לט סק"ה. עי' מנחת סלת מ' קנב שחיובו דוקא אם שתה בפנים, אך אם השקוהו באונס אינו מחוייב על שהיה אלא אם עבד מתחיב על העבודה, ומשמע שאף על יציאתו אינו חייב.
  50. ↑ חי' רח"ה שם הט"ו בדעת הרמב"ם.
  51. ↑ עי' ראב"ד בפי' לתו"כ שם; עי' פי' רבינו הלל לתו"כ שם, ועי' ציון 82; עי' מרכבת המשנה שם הט"ז בדעת הראב"ד.
  52. ↑ קרבן אהרן שם; זית רענן לילקוט שמעוני פרשת שמיני רמז תקכט; עי' מרכבת המשנה שם שהאיסור של דרך יציאה הוא במה שעובר כנגד מקום המזבח כשהוא שתוי, וכעין זה באבן האזל שם ועי' ציון 82.
  53. ↑ קרית ספר ביאת מקדש פ"א אזהרת ריא; חכמת שלמה או"ח סי' קכח סעי' לח, ושם שלרמב"ם הריבוי הוא שאם שתה בפנים חייב על היציאה ולראב"ד הריבוי הוא שאם נכנס שתוי יין ויצא חייב שתיים; עי' ערוך לנר ערכין יג ב; אבן האזל ביאת מקדש פ"ו ה"א שהאיסור הוא מה שמהלך במקום האסור בכניסה כשהוא שתוי יין; קובץ הערות בסוף פי' רבינו הלל לתו"כ שם.
  54. ↑ קובץ הערות שבסוף פי' רבינו הלל שם, בשיטת רבינו הלל.
  55. ↑ אבן האזל שם פ"א הט"ז. עי' מרכבת המשנה שם שאין חייב אלא על כניסתו כנגד המזבח, והוא לפי מה שכתב שם שכנגד האולם והמזבח אין איסור כניסה לשם כשהוא שתוי יין.
  56. ↑ עי' כס"מ שם והט"ז קרבן אהרן שם בדעת הראב"ד בהשגות על הרמב"ם. ועי' חי' רח"ה שם הט"ו בדעת הראב"ד והרמב"ן שכיון שהחיוב הוא על העבודה אין משמעות אם נעשה בחוץ או בפנים, ועי"ש ובחכמת שלמה שם ובגליונות החזו"א שם שפי' השגת הראב"ד באופן אחר.
  57. ↑ עי' הר המוריה בית הבחירה פ"ז ה"כ. ועי' מנחת סולת מ' קנ שקרועי בגדים בכל אופן נחשב דרך ניוול.
  58. ↑ עי' מנ"ח קנב אות ג.
  59. ↑ ע"ע עזרה.
  60. ↑ רמב"ם שם הי"ז; חינוך שם: מפני כבוד הבית.
  61. ↑ כס"מ שם שהוא מסברא ובמרכבת המשנה שיש ללמוד דבר זה ממה שאנשי משמר אסור להם להכנס כשהם מנוולים, ועי' מנחת חינוך שעובר בעשה דמורא מקדש, ובאור שמח שם שנלמד מסוטה.
  62. ↑ מנחת חינוך סוף מצוה קמט מותר אף שגם שם שייך מורא מקדש.
  63. ↑ עי' ערך לשכות ציון 67 ואילך. או"ש ביאת מקדש שם ומשום שאין חייבים שם משום טומאה, וכן הביא בשיח השדה מנחות עד ב בשם הג"ר ראובן פיין (ועי' טעמא דקרא ישעיה פס"ב וירמיה פל"ה שביאר הפסוקים לפי"ז).
  64. ↑ ר"ל בסוכה מד א.
  65. ↑ תוספות שם לענין פרעי ראש ובערוך לנר שם שלפ"ז אף קרועי בגדים; תוס' רא"ש שם; אור זרוע הל' סוכה סי' שטו. עי' מגילת אסתר לאוין סט שלדעת הרמב"ם עשה של ערבה דוחה איסור כניסת בעלי מומים, ולכא' ה"ה בקרועי בגדים.
  66. ↑ רש"ש שם; ערוך לנר שם; שדה יצחק (גואיטה) שם.
  67. ↑ ע"ע מקדש.
  68. ↑ משכנות לאביר יעקב ח"א סי' פ.
  69. ↑ עי' מנחת חינוך מ' שצז.
  70. ↑ עי' קרן אורה זבחים יז ב וחזו"א פרה סי' ח סק"ח לענין שתויי יין ופרועי ראש.
  71. ↑ פמ"ג או"ח קכט משב"ז סקס"ב.
  72. ↑ עי' רמב"ם ספר המצוות ל"ת קסג; מנ"ח מ' קנ; שם עולם ויקרא י ו.
  73. ↑ רמב"ם ביאת מקדש פ"א הט"ו; חינוך מ' קנ. עי' שם עולם שם שהרמב"ם למד כן ממה שנאמר "לא תפרומו" ולא נאמר לא תקרעו.
  74. ↑ ע"ע קריעה. חינוך שם; יריעות שלמה שם הי"ד, ועי"ש שהאיסור בכה"ג הוא אף בכל שהו.
  75. ↑ עי' צפנת פענח הפלאה בהשמטות (נד א).
  76. ↑ עי' מהר"י קורקוס שם סוף הט"ו; עי' רדב"ז ח"ה ללשונות הרמב"ם סי' צא; מנ"ח שם; מלבי"ם שמיני אות ל; מטה אהרן ע' תספורת כה"ג; יריעות שלמה שם; שם עולם שם.
  77. ↑ עי' מנחת סולת קנ; עי' מהר"ם שיק מ' קנא וכעי"ז במרחשת ח"א סי' ב ענף א אות ז. עי' קרן אורה זבחים יח ב שבמקורעים הרבה חייב מיתה כ"ש מקרע אחד, ועי' רדב"ז שם שאינו חייב מיתה ועי' מטה אהרן שם וחמדת ישראל קונטרס נר מצוה חלק הלאוין אות מב (עמ' 56) שהוא משום שאין זה קורע כדרך שקורעים על המת.
  78. ↑ צפנת פענח תרומות בהשמטות (עמ' 110)
  79. ↑ עי' מנ"ח שם שהוא באופן שנקרע ולא נשתייר כדי מעפורת.
  80. ↑ עי' ערך בגד ציון 21 ואילך.
  81. ↑ ע"ע בגדי כהונה ציון 134 ואילך. ועי' מנ"ח שם שבבגד קרוע גרע מצלצול קטן.
  82. ↑ מנ"ח שם; מקדש דוד סי' לו.
  83. ↑ ערוך השולחן סי' ל סעי' י.
  84. ↑ אבי עזרי ביאת מקדש פ"א ה"ח.
  85. ↑ ע"ע בגדי כהונה ציון 151.
  86. ↑ מנ"ח שם, ועי"ש שאף אם היו קרועים באופן שנחשב מחוסר בגדים מחמת כן.
  87. ↑ צפנת פענח כלאים פ"י ה"י.
  88. ↑ משיב דבר ח"ב סי' צט ובמרומי שדה זבחים יח א; נר מצוה (ואלק) ל"ת קסד; חזו"י מנחות פ"א ה"ו; מנחת אברהם זבחים יח ב בשם הגר"ח.
  89. ↑ אבי עזרי ביאת מקדש פ"א ה"י
  90. ↑ ויקרא כא י.
  91. ↑ רס"ג ל"ת רכה, ועי' ר"י פרלא; יראים מ' שכא; רש"י יומא עג א ד"ה לא פורע וויקרא כא י, ועי' גור אריה בדעתו, ועי' צדה לדרך שפי' דברי רש"י כרמב"ם; רמב"ן ספר המצוות ל"ת קסג ובפי' עה"ת ויקרא שם וי ו; חי' הר"ן סנהדרין כב ב; עי' ריטב"א מו"ק יד ב. ועי' רמב"ן שם שכ"כ גם בד' הרמב"ם בל"ת קסד, וכן כ' בדעתו במעין החכמה לו ב (מ"ח שמיני ל"ת פח), וכן משמע בקרית ספר אבל פ"ה, ועי' ציון 99. במה שהוצרך לשיטה זו ריבוי שכה"ג מצורע צריך לפרום בגדיו, ע"ע כהן גדול ציון 836 ואילך.
  92. ↑ עי' רמב"ם ביאת מקדש פ"א ה"י; חינוך מ' קנ. עי' חסדי דוד מכות פ"ג ה"י, שממה שנאמר בכה"ג מן המקדש לא יצא נלמד שאין יוצא מקדושותו וצריך שיהיה ראוי לעולם להכנס למקדש, ועי' הר המוריה ביאת מקדש פ"א ה"י שמפסוק זה יש ללמוד שתמיד הוא זמן ביאה.
  93. ↑ רמב"ם כלי המקדש פ"ה ה"ו וביאת מקדש פ"א ה"י; סמ"ג ל"ת שב; חינוך מ' קמט; עי' מאירי ברכות כ א יומא עג א; רלב"ג ויקרא י ו וכא י ובפרשת שמיני בתועלת השלישי. עי' מהר"י קורקוס שם סט"ו בתחילת דבריו בדעת הרמב"ם שאיסור חוץ למקדש הוא מדרבנן, וכן סבר בקרית ספר אבל פ"ה , ומסקנת המהר"י קורקוס שהוא איסור דאוריתא.
  94. ↑ רמב"ם ביאת מקדש שם, ועי' רמב"ם כלי המקדש פ"ה ה"ז; סמ"ג שם; חינוך שם; רלב"ג שם. ועי' רלב"ג כא י, ובתועלת השלישי: שהוא יהיה מוכן לעבוד כשירצה.
  95. ↑ רלב"ג ויקרא י ו ובפרשת שמיני בתועלת השלישי; מהר"י קורקוס ביאת מקדש פ"א ה"י, ועי' בדבריו הט"ו שהאיסור הוא משום שקרוב הדבר שיכנס בין אולם למזבח; אבי עזרי שם.
  96. ↑ חינוך שם. עי' חזו"א הוריות סי' טו אות כג שהטעם שאסור בחוץ הוא כיון שעתיד לחזור. עי' מזרחי ויקרא כא י שמשמע מדבריו שמחמת חיובו שיהיה תמיד במקדש, לפיכך נאסר לקרוע אף על מת.
  97. ↑ עי' כלי חמדה תצוה אות ד שכתב כן בדעת הרמב"ם והירושלמי.
  98. ↑ חמדת ישראל נר מצוה אות מב; נר מצוה (ואלק) ל"ת קסד.
  99. ↑ חמדת ישראל שם, ועי' ציון 109.
  100. ↑ עי' רמב"ם ספר המצוות סוף ל"ת קסה שלא נמנה המצוה בכהן גדול כיון דגופיה דקרא שלא יעשה בשעת העבודה , ועי' אבן האזל ביאת מקדש פ"א הט"ו ואבי עזרי שם ה"י ; עי' סמ"ג ל"ת שא שמנה רק האיסור בכהן גדול ולא מנה בכהן הדיוט . עי' הקדמת הבה"ג שמנה בב' מצוות, ועי' הוצאת מקיצי נרדמים י-ם [נדפס בסוף ח"ג (עמ' 65)] שבכת"י אינו, וכן לא היה לפני הרמב"ן בסהמ"צ שם.
  101. ↑ רמב"ם כלי המקדש פ"ה ה"ו, עי' מנ"ח מ' קנ.
  102. ↑ מהר"י קורקוס ביאת מקדש פ"א הט"ו.
  103. ↑ עי' ציון 92 ואילך.
  104. ↑ עי' רמב"ם ספר המצוות ל"ת קסד ובכלי המקדש פ"ה ה"ה וחינוך מ' קנ ומנ"ח שם בדעתם, ועי' אבי עזרי ביאת מקדש פ"א ה"י שלהלכה הרמב"ם לא סבר כן, ועי' ספר הבתים מגדל דוד מצוה ל"ת קסד שנראה מדבריו שמה שכ' הרמב"ם קורע על מת היינו אפי' על מת, וכן הוא במאירי יומא עג א ובחזקוני ויקרא כא י, ועי' בציון הבא.
  105. ↑ מהר"י קורקוס ביאת מקדש פ"א הט"ו, ועי"ש שמה שנקט הרמב"ם קורע על מת הוא משום שאיסור הקריעה הוא דוקא בקרע כעי"ז; עי' לב שמח ל"ת קסג שאף שמשמעות קרא היא קריעה על מת מ"מ כיון שנכפל האיסור בכהן גדול למדו מכך שהאיסור אינו מחמת מת וקרא אורחא דמילתא נקט; מנחת סולת מ' קמט; חסדי דוד מכות פ"ג ה"י; חמדת ישראל נר מצוה אות מב; חזו"א הוריות סי' טו אות כג, ועי' ציון קודם.
  106. ↑ מנ"ח מ' קנ אות ה שכן משמע מלשון הרמב"ם כלי המקדש פ"ה ה"ו. ועי' חזו"א שם שהסתפק בהיה לבוש בגד פרום, אם יש בו איסור כיון שבגד קרוע הרי הוא כבגד חול.
  107. ↑ מנ"ח מ' קעא אות ב; מעשי למלך כלי המקדש פ"ה ה"ו; .
  108. ↑ עי' חמדת ישראל נר מצוה אות מב, ועי"ש על מתו אסור לקרוע אף בלילה; אבי עזרי שם.
  109. ↑ עי' ציון 50.
  110. ↑ אבן האזל כלי המקדש פ"ח הי"א.
  111. ↑ ציון 832 ואילך.
  112. ↑ ע"ע כהן גדול ציון 56 ואילך.
  113. ↑ עי' ערך משוח מלחמה.
  114. ↑ משנה הוריות יא ב לענין משיח שעבר ובריתא שם יב ב ויומא עג א לענין שניהם; יראים מ' שכז; עי' מל"מ כלהמ"ק פ"ה ה"ו ומנ"ח מ' קמט שהק' על השמטת הרמב"ם בזה, ושם שלענין משיח שעבר סמך הרמב"ם על דבריו בהלכות עבודת יוה"כ פ"א ה"ג, ובכלי חמדה סוף פ' תזריע שהרמב"ם סמך על דבריו בהלכות טומאת צרעת פ"י ה"ו לענין כה"ג מצורע.
  115. ↑ מרכבת המשנה והר המוריה כלי המקדש שם ושם עולם ויקרא כב י בדעת הרמב"ם שהשמיט דין משוח מלחמה.
  116. ↑ סמ"ג ברמזי המצוות ל"ת שב.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:קרועי_בגדים&oldid=139911"