אבות נזיקין: הבדלים בין גרסאות בדף

סוגי הנזק, המפורשים בתורה, שאדם עושה לחברו על ידי גופו או על ידי רכושו.

בפרשת משפטים מלמדת אותנו התורה, שחייב אדם לשלם בין בעד נזקי גופו ובין בעד נזקי ממונו, כלומר בין כשהזיק את חברו על ידי גופו ובין כשהזיקו על ידי רכושו, שכן מוזהר האדם להשגיח ולשמור היטב על רכושו העלול להזיק, שלא יפגע בבני אדם ולא יגרום להם הפסדים.

המשנה בבא קמא ב, א מונה ארבעה אבות נזיקין: "השור והבור והמבעה וההבער". מתוך ארבעה אלה שניים הם ברורים, ואין עליהם כל מחלוקת: א. הבור; ב. ההבער, כלומר האש. אבל השניים האחרים - השור והמבעה - אינם ברורים. לדעת רב, "שור" האמור במשנה , כולל את כל נזקי השור, כלומר: קרן, שן ורגל, ו"מבעה" פירושו: אדם המזיק בגופו את ממון חברו. ושמואל סובר שאין המשנה מונה אלא ארבעה סוגי נזקי ממון, שהם מועדים מתחילתם, ו"שור" פירושו רגל בלבד, ו"מבעה" זה שן. נמצא לדעת שמואל, שאמנם אין המשנה מונה אלא ארבעה אבות נזיקין: רגל, שן, בור ואש. בירושלמי מפרשים, ש"שור" פירושו קרן, ו"מבעה" כולל שן ורגל.

יש שמנו שלשה עשר אבות נזיקין, ויש שמנו עשרים וארבעה.

כל אותם אופני הנזק המפורשים בתורה נקראים "אבות נזיקין", לפי שיש להם "תולדות", והם הנזקים הדומים אל האבות באופיים ובתכונתם, ואינם מפורשים בתורה.

אופייה של קרן שור המזיק בקרנו היא: כוונתו של השור להזיק. תולדות הקרן: נגיפה בגוף, נשיכה, רביצה על כלים בכוונה לשברם או בעיטה ברגל בכוונה להזיק.

אופייה של שן היזק הבהמות על ידי אכילה היא: יש הנאה להזיקה. תולדותיה: נתחככה הבהמה בכותל להנאתה והפילתו, או נתגלגלה על פירות להנאתה וטנפתם, או שדרסה על נוד מלא שמן ונהנה גופה מן הסיכה.

אופייה של רגל היזק הבהמות על ידי דריסת הרגל היא: היזקה מצוי, שרגילה הבהמה להזיק דרך הילוכה. תולדותיה: הזיקה בגופה דרך הילוכה, בשערה דרך הילוכה שנדבקו שערותיה בכלי וגררתו, ברסן שבפיה, באוכף שעליה, או בקרון שהיא מושכת בו.

אופיו של בור הוא: תחילת עשייתו לנזק; התקלה עומדת במקומה והעובר עליה ניזוק. תולדותיו: אבנו, סכינו ומשאו של אדם שהניחם ברשות הרבים, ונתקלו בהם.

אופייה של אש: כח אחר, והוא הרוח, מעורב בה. תולדותיה: אבנו, סכינו ומשאו של אדם שהניחם בראש הגג ונפלו ברוח מצויה והזיקו דרך נפילתם.