בההיא הנאה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
==הגדרה==
יש ואדם מוכן לקבל על עצמו אחריות והתחייבות ולשעבד את עצמו, בגלל הנאה מסויימת שיש לו.
'''הקונה גורם הנאה למוכר''' {{מקור|(הסוגיא בקידושין ז.)}}'''.'''


'''לדוגמא''', הנותנת מנה לאדם חשוב, שאינו רגיל לקבל מתנות, מקודשת בהנאה זו שהסכים לקבל ממנה {{מקור|(קידושין ז.)}}, שהיתה מוכנה לתת פרוטה לאדם אחר שיפייסנו לקבל ממנה את המתנה {{מקור|(רש"י שם ד"ה בההיא הנאה)}}.  
לדוגמא: המפקיד מעות שאינם צרורות אצל שולחני, רשאי השולחני להשתמש בהן. משום כך, אם אבדו המעות, אפילו לא השתמש בהן השולחני, הרי זה חייב באחריותן. הטעם הוא: "דבההיא הנאה, דאי מתרמי ליה זבינא דאית ביה רווחא, זבן בהו, הוי עלייהו שומר שכר", כלומר, שמחמת אותה הנאה, שאם תזדמן לו עיסקה שיש בה רווח, יוכל להשתמש באותם הכספים, מוכן הוא לקבל על עצמו אחריות וחיובים של שומר שכר.


==מקור וטעם==
'''בטעמו''' יש שלוש שיטות:
@ מדין קניין כסף {{מקור|(רמב"ן קידושין ז., ריטב"א קידושין ו:)}}.
@ מדין קניין חליפין {{מקור|(ר"ח שהובא ברשב"א קידושין ז)}}. וביאר הר"ן {{מקור|(שם בדעת הר"ח)}} שאין הכוונה שקונה רק מדין חליפין, שא"כ כיצד האשה מתקדשת בזה, והרי אינה מתקדשת בחליפין. אלא באשה שמתקדשת בכסף נחשב ככסף, ובמטלטלין שנקנים בחליפין נחשב כחליפין {{מקור|(דנו בשיטות אלו - כסף וחליפין - הפרי משה קניינים סג-ד ונחל יצחק מ)}}.
@ או קניין נפרד {{מקור|(שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד רמז: כסף או קניין נפרד)}}.


==הנכס==
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]]
'''הנכסים הנקנים הם''':
 
'''האשה המתקדשת''', דהיינו שהאיש מקדש את האשה בההיא הנאה {{מקור|(קידושין ז.)}}.
 
'''קרקע''' {{מקור|(ראשונים קידושין ז.)}}.
 
'''מטלטלין''' - תלוי במחלוקת בטעמו<ref>לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.</ref>: לר"ח {{מקור|(הובא ברשב"א קידושין ז.)}} שהוא חליפין קונה גם מטלטלין, אך לרמב"ן {{מקור|(קידושין ז.)}} שהוא כסף אינו קונה מטלטלין.
 
==ראה גם==
* [[כסף (קניין)]]
 
[[ערב {{מקור|(ושם בסעיף "מקור וטעם"]] (ד"ה בטעם) הבאנו דעות שהוא מדין קניין בההיא הנאה)}}
 
 
==הערות שוליים==
<references />
 
[[קטגוריה:עקרונות הלכתיים]]
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]]

גרסה מ־16:20, 23 בדצמבר 2008

יש ואדם מוכן לקבל על עצמו אחריות והתחייבות ולשעבד את עצמו, בגלל הנאה מסויימת שיש לו.

לדוגמא: המפקיד מעות שאינם צרורות אצל שולחני, רשאי השולחני להשתמש בהן. משום כך, אם אבדו המעות, אפילו לא השתמש בהן השולחני, הרי זה חייב באחריותן. הטעם הוא: "דבההיא הנאה, דאי מתרמי ליה זבינא דאית ביה רווחא, זבן בהו, הוי עלייהו שומר שכר", כלומר, שמחמת אותה הנאה, שאם תזדמן לו עיסקה שיש בה רווח, יוכל להשתמש באותם הכספים, מוכן הוא לקבל על עצמו אחריות וחיובים של שומר שכר.