פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שו א: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (Try fix category tree) תגית: ריקון |
(Added ben shmuel book.) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אורח חיים שו א|שולחן-ערוך-אורח-חיים|שו|א}} | |||
== סעיף א | ממצוא חפציך == | |||
<blockquote>חז"ל אסרו (קנ.) לאדם לעיין בנכסיו בשבת לראות מה הם צריכים. דבר זה נלמד מהפסוק 'ממצוא חפציך'. איסור זה הוא אפילו כשלא עושה בהם שום מלאכה. כמו כן אסרו חכמים ללכת לקצה העיר כדי שיוכל לצאת משם בצאת השבת במהירות או שיוכל לשכור פועלים מחוץ לתחום מיד בצאת שבת. | |||
הברייתא אומרת (קנא.) שהתירו חכמים להחשיך על דבר שהיה אפשר לעשותו בשבת, לכן מותר להחשיך על התחום כדי שיוכל להביא משם בהמתו כיוון שאם היו בורגנין היה יכול להביאה אפילו בשבת. | |||
</blockquote> | |||
תוספות: יש ברייתא שממנה משמע שאסור לקרוא לבהמה מחוץ לתחום. ויש לתרץ ששם מדובר על בהמה קטנה שצריך להביאה בידיו ואסור לעשות כך בשבת. | |||
<blockquote>☜ טור ושו"ע פוסקים את דברי הגמרא. ויש אומרים שבהמה שאינה יכולה ללכת בעצמה, אסור לקרוא לה מחוץ לתחום<ref>ואם רוצה להתקדם למקום שהיא נמצאת בו, ללא החשכה עד סוף התחום, יכול כאשר הדבר לא מינכר '''(אחרונים במשנ"ב)'''.</ref>. | |||
רמ"א (על פי מרדכי): אסור לטייל למצוא בהמה או קרון ליסוע בהם במוצאי שבת. | |||
⤶ אפילו כשהם בתוך התחום (ביה"ל). | |||
</blockquote> | |||
# האיסור לעיין בנכסיו הוא רק אם מינכר מילתא שעושה כך (כגון שעומד בסמוך למרחץ או לשדהו). אך אם לא מינכר מילתא מותר, דזה מכלל הרהור שמותר (משנ"ב<ref>מקור הדברים '''במג"א'''. '''ובביה"ל''' הביא את דעת '''החיי אדם''' שחלק על דבריו והוכיח שזו מחלוקת ראשונים. וכתב '''הביה"ל''' שגם אם אכן זו מחלוקת הרי יש הרבה ראשונים שאפשר לסמוך עליהם בדין דרבנן. ומה גם שלא מוכרח שאכן יש ראשונים שאסרו כך בודאי.</ref>). | |||
# אם הולך לטייל כדרכו ולא מינכר שהולך למצוא סוס או קרון מותר (משנ"ב). | |||
# אסור להחשיך על התחום אפילו כשלא מינכר מילתא (ביה"ל<ref>ע"פ '''המג"א''' בסימן שז שכתב שאסרו חכמים משום שעצם זה נחשב לממצוא חפציך. והרבה אחרונים כתבו שאסור משום שמינכר מילתא.</ref>). | |||
# אם רוצה להביא בהמתו כדי שיוכל לעשות בה מלאכה אסור בכל אופן (ביה"ל). | |||
==הערות שוליים== | |||
[[קטגוריה:בן שמואל]] | |||
גרסה אחרונה מ־20:28, 22 בדצמבר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | ממצוא חפציך[עריכה]
חז"ל אסרו (קנ.) לאדם לעיין בנכסיו בשבת לראות מה הם צריכים. דבר זה נלמד מהפסוק 'ממצוא חפציך'. איסור זה הוא אפילו כשלא עושה בהם שום מלאכה. כמו כן אסרו חכמים ללכת לקצה העיר כדי שיוכל לצאת משם בצאת השבת במהירות או שיוכל לשכור פועלים מחוץ לתחום מיד בצאת שבת.
הברייתא אומרת (קנא.) שהתירו חכמים להחשיך על דבר שהיה אפשר לעשותו בשבת, לכן מותר להחשיך על התחום כדי שיוכל להביא משם בהמתו כיוון שאם היו בורגנין היה יכול להביאה אפילו בשבת.
תוספות: יש ברייתא שממנה משמע שאסור לקרוא לבהמה מחוץ לתחום. ויש לתרץ ששם מדובר על בהמה קטנה שצריך להביאה בידיו ואסור לעשות כך בשבת.
☜ טור ושו"ע פוסקים את דברי הגמרא. ויש אומרים שבהמה שאינה יכולה ללכת בעצמה, אסור לקרוא לה מחוץ לתחום[1].
רמ"א (על פי מרדכי): אסור לטייל למצוא בהמה או קרון ליסוע בהם במוצאי שבת.
⤶ אפילו כשהם בתוך התחום (ביה"ל).
- האיסור לעיין בנכסיו הוא רק אם מינכר מילתא שעושה כך (כגון שעומד בסמוך למרחץ או לשדהו). אך אם לא מינכר מילתא מותר, דזה מכלל הרהור שמותר (משנ"ב[2]).
- אם הולך לטייל כדרכו ולא מינכר שהולך למצוא סוס או קרון מותר (משנ"ב).
- אסור להחשיך על התחום אפילו כשלא מינכר מילתא (ביה"ל[3]).
- אם רוצה להביא בהמתו כדי שיוכל לעשות בה מלאכה אסור בכל אופן (ביה"ל).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ואם רוצה להתקדם למקום שהיא נמצאת בו, ללא החשכה עד סוף התחום, יכול כאשר הדבר לא מינכר (אחרונים במשנ"ב).
- ↑ מקור הדברים במג"א. ובביה"ל הביא את דעת החיי אדם שחלק על דבריו והוכיח שזו מחלוקת ראשונים. וכתב הביה"ל שגם אם אכן זו מחלוקת הרי יש הרבה ראשונים שאפשר לסמוך עליהם בדין דרבנן. ומה גם שלא מוכרח שאכן יש ראשונים שאסרו כך בודאי.
- ↑ ע"פ המג"א בסימן שז שכתב שאסרו חכמים משום שעצם זה נחשב לממצוא חפציך. והרבה אחרונים כתבו שאסור משום שמינכר מילתא.