לחם משנה: הבדלים בין גרסאות בדף

הדף "לחם משנה" מפנה לכאן. לערך העוסק בפירוש על משנה תורה לרמב"ם, ראו רבי אברהם די בוטון.

לחם משנה הוא דין בהלכות סעודות שבת הקובע כי יש לאכול שתי כיכרות לחם בסעודות השבת ויום טוב. דין לחם משנה נלמד מירידת המן כאשר בני ישראל הלכו במדבר בו ירדה כמות כפולה של מן ביום שישי (לחם משנה) בשביל שתספיק גם לסעודות השבת.

מקור וטעם

בתורה בפרשת בשלח נאמר כי כאשר הלכו עם ישראל במדבר הם קיבלו בכל יום את המן, אך בשבת המן לא ירד ולכן ביום שישי קיבלו מנה כפולה או בלשון התורה "לחם משנה". על פי דברים אלו למדו בגמרא שבת קיז ב כי "בשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות דכתיב: לֶחֶם מִשְׁנֶה". הריטב"א פירש כי דין לחם משנה עניינו להזכיר את נס המן שירד בכל יום וכן ירד כפול ביום שישי לפני שבת.

דינים שונים

נחלקו הפוסקים האם המברך חייב לבצוע על שני הלחמים מדין לחם משנה או שמספיק שיאחז בשני הלחמים בעת הברכה אך יבצע רק אחד מהם. בשולחן ערוך נפסק כי בעת הברכה יש לאחוז בשתי הכיכרות, אך בוצעים רק אחת מהן. מנגד, מנהג הגר"א לבצוע את שתי החלות וכך נוהגים ההולכים כשיטתו.

הנחת החלות

גם בבציעת החלה ישנם מנהגים שונים. בשולחן ערוך מובא כי יש לבצוע את החלה התחתונה, אך הרמ"א כתב כי נוהגים לבצוע את החלה התחתונה בליל שבת ובבוקר את החלה העליונה‏^[1]. לשיטת האר"י והקבלה, המנהג הוא להניח 12 חלות קטנות בכל סעודה. באור לציון (ח"ב כ"א א') כתב לחבר את שתי הכיכרות אלו לאלו בצדדיהם ולהטות אותן קצת באלכסון ולבצוע מן הכיכר הימנית.

חלה שלמה ולחם פרוס

לכתחילה יש להקפיד שהחלות יהיו שלימות לגמרי, ולכן אין להסיר את התווית הדבוקה לחלה לפני הבציעה, שלא לפגום בשלימות החלה. כשאין לחמים שלימים לגמרי, יש לבחור את הפחות פגומים. אמנם, בדיעבד ניתן לברך גם על לחם פרוס שנמצא כולו בשקית כך שנחשב כאילו הוא מחובר, וכן מי שאין לו כלל לחם שלם יכול לברך על שתי פרוסות (שמירת שבת כהלכתה נה,יז).

לחם משנה ביום טוב

בגמרא לא מובא דינו של לחם משנה ביחס ליום טוב, אך רב נטרונאי גאון פסק כי יש לברך על לחם משנה גם ביום טוב בדומה לשבת- שהרי גם ביום טוב לא היה יורד המן בשבת אלא היו יורדות שתי מנות קודם לכן בערב יום טוב.

מנגד, תוספות ביצה ב ב מביאים שישנה מחלוקת בין המדרשים האם גם ביום טוב היה יורד מן לבני ישראל או שלא, וממילא גם לגבי חיוב לחם משנה ביום טוב. לדעת המדרש הסובר שלא ירדה מנה כפולה ביום טוב, נראה שמשום שניתן לבצע מלאכה ביום טוב משום אוכל נפש- היה ניתן ללכת וללקוט את המן גם ביום טוב. להלכה, רוב הראשונים פסקו כי יש לברך על לחם משנה גם ביום טוב וכן נפסק בשולחן ערוך אורח חיים תקכט א.

בסעודה שלישית ושאר סעודות

מדברי הגמרא כי "בשבת חייב אדם לבצוע על שתי כיכרות" משמע כי חיוב לחם משנה קיים בכל סעודות השבת וכן פסק הרמב"ם כי בכל סעודות השבת יש חובה לבצוע על שתי כיכרות (שבת ל,ט). האבודרהם אף הוסיף כי בכל סעודה שאוכל האדם בשבת (גם מעבר לשלושת הסעודות) עליו לאכול לחם משנה.

מנגד, ראשונים רבים כתבו כי אין חיוב בלחם משנה בסעודה שלישית. המרדכי (מרדכי שבת שצז) כתב כי משני העומרים שהיו יורדים לישראל ביום שישי היו ישראל עושים ארבעה לחמים- אחד אכלו בשישי בבוקר, ועוד שלושה נוספים היו אוכלים בשבת- כך שבסעודה השלישית היו אוכלים רק לחם אחד‏^[2]. כמו כן, הראבי"ה חלק א - מסכת שבת רנב הביא שאביו לא נהג לבצוע לחם משנה בסעודה שלישית משום שמספיק ההיכר שקיים בסעודות שבת בלילה ובבוקר ובקידוש ‏^[3].

להלכה, השולחן ערוך אורח חיים רצא ד פסק כי יש לבצוע על לחם משנה גם בסעודה שלישית. הרמ"א הביא את דברי האבודרהם כי גם מי שסועד יותר משלוש סעודות חייב בלחם משנה, אך הוסיף כי המנהג הקיים הוא להקל ולעשות סעודה שלישית רק על לחם אחד אם כי "יש להחמיר ליקח שניים".

מדאורייתא או מדרבנן

הט"ז (תרעח,ב) לומד כי דין לחם משנה הוא חיוב מהתורה שהרי הוא נלמד מפסוק. לכן הוא פוסק כי במידה ויש לאדם ממון מצומצם לקנות לעצמו או פת ללחם משנה או נר למצוות נר חנוכה- עליו להקדים ולקנות ללחם משנה. כדבריו פסק גם בעל ערוך השולחן אורח חיים רעד א כי מדובר בלימוד מייתור בפסוק.

מנגד, רוב האחרונים ‏^[4] חלקו על הט"ז וכתבו כי מדובר בדין מדרבנן. לדבריהם, על אף שדין לחם משנה נלמד מפסוק, הרי שלא נאמר בפסוק כי יש לאכול לחם משנה בשבת אלא רק כי כך היה יורד המן בזמן שעם ישראל הלכו במדבר. כמו כן, גם הציווי שניתן לעם ישראל ללקוט לחם משנה מהמן- היה ללקוט לחם משנה ביום שישי לקראת שבת ולא בשבת עצמה.

לחם משנה בחלה קפואה

נחלקו הפוסקים האם מותר לצרף חלה קפואה בתור לחם משנה או שמכיוון שהחלה איננה ראויה לאכילה בעת הברכה הרי שהיא לא מצטרפת כלחם משנה. רוב האחרונים כתבו כי מכיוון שהחלה ראויה לאכילה בעת שתופשר, והאדם רק צריך לחכות עד שיוכל לאוכלה- ניתן לצרפה כלחם משנה. כמו כן, יש שהוסיפו לסברא בכך שגם אם הלחם לא יופשר במהלך הסעודה הרי שעדיין הוא מוגדר כלחם שיהיה ראוי לאכילה וככזה הוא יוכל להצטרף לדין לחם משנה ‏^[5].

מנגד, יש שכתבו שראוי להחמיר ולא לקחת חלה קפואה כלחם משנה. שיטה זו חוששת לדעת הראשונים כי יש לבצוע בעת הברכה על שתי החלות וממילא על שתיהן להיות ראויות לאכילה ולא ניתן להקל בכך שהן עתידות להפשיר במהלך הסעודה‏^[6]. הרב אויערבך (שולחן שלמה סי' רעד סע' א) פסק כדעת ביניים כי לחם קפוא יכול להצטרף כלחם משנה רק במידה והאדם עתיד להאריך בסעודתו עד זמן בו הלחם יופשר.

חיוב נשים בלחם משנה

חיוב לחם משנה הוא חיוב החל דווקא בשבתות ובימים טובים, ולכן היה מקום לפטור נשים מהמצווה משום שמדובר במצווה שהזמן גרמא אך הראשונים כתבו כי נשים חייבות גם במצווה זו. הר"ן (שבת קיז,ב) מביא את דברי רבינו תם כי נשים חייבות בדין לחם משנה מכיוון שאף הן היו באותו הנס. הר"ן עצמו גם פוסק כי נשים חייבות בלחם משנה אך הוא מנמק את דבריו בכך שהן חייבות כדין שחייבות בכל דיני שבת מההיקש המובא בגמרא כי "כל שישנו בשמירה (שמירת שבת) ישנו בזכירה (דיני כבוד שבת)".

על פי דברים אלו פסק המשנה ברורה משנה ברורה רעד א כי נשים חייבות בלחם משנה. אמנם, רבי שלמה קלוגר (שו"ת האלף לך שלמה סימן קיד) כתב כי הנשים לא נהגו בלחם משנה מכיוון שדין אף הן היו באותו הנס שייך רק למצוות הקשורות להודאה על הנס וכן כי ההיקש בין זכירה לשמירה שייך רק לדין קידוש ולא לשאר דינים.

לקריאה נוספת

• מיקרופדיה תלמודית:לחם משנה מתוך מיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.
• עיון בדיני לחם משנה מתוך פרויקט דרשני

קישורים חיצוניים

• לקטו לחם משנה מתוך שיעורו של הרב שמואל אליהו
• על איזו פת בוצעים בשבת? הרב נועם דביר מייזלס

הערות שוליים