זמן בית דין: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
[[קטגוריה:סדרי הדיון]] | |||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה מ־13:19, 25 באוקטובר 2011
|
|
פרק זמן שניתן לאדם על ידי בית דין לצורך ביצוע הפעולה שהטילו עליו.
כל אימת שבית דין מטילים על אדם לבצע פעולה, קוצבים לו פרק זמן מסויים לביצוע אותה פעולה. כרגיל פרק הזמן הניתן על ידי בית דין הוא: שלושים יום, אם לא נאמר במפורש פרק זמן אחר.
לדוגמא: אדם שברשותו כותל רעוע או אילן הנוטה ליפול, בית דין קוצבים לו שלושים יום לסתור את הכותל או לקצוץ את האילן. אם נפלו הכותל או האילן בתוך שלושים יום והזיקו - פטור; אם נפלו לאחר שלושים יום - חייב.
גם פרק הזמן שניתן על ידי בית דין לפרעון חוב הוא שלושים יום.
אחד החריגים לכלל זה הוא אדם החובל בחברו. החובל בחברו חייב לשלם לו חמשה דברים: נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת. כשבית דין פוסקים שהחובל חייב בתשלומין, אין הם קוצבים לו זמן לביצוע התשלום, אלא גובים ממנו הכל מיד.
ברם, אם נתחייב בתשלומי בושת בלבד, נותנים לו שהות לביצוע התשלום, מפני שלא גרם למתבייש חסרון ממון.