טענה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
<references /> | <references /> | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:עקרונות משפטיים בדיני ממונות]] | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
גרסה מ־11:49, 24 באוגוסט 2008
|
|
הגדרה
אדם שטוען שממון או נכסים שייכים לו (סוגיות עם טענות רבות נמצאות בבבא בתרא ל. והלאה).
לדוגמא, טוען שפרע את החוב.
דינים דומים: עדות[1] - החילוק בין טענה לעדות הוא שעדות היא כשהדבר נוגע לאחרים וטענה היא כשהדבר נוגע לטוענים עצמם (דרכי משה דרכי הקניינים ו-יט).
מקור וטעם
מקורה מסברא.
טעמה:
- בטענת "לא היו דברים מעולם" - פשוט שהתובע הוא זה שצריך להביא ראיה לדבריו בשביל להוציא מהנתבע הטוען להד"ם.
- בשאר טענות (כגון פרעתי) - יש לנתבע זכות לתבוע מהמלווה להביא ראיה לדבריו (ר' נחום בבא בתרא לב: קמ ד"ה ולבאר).
ואינו נאמנות אלא הנהגה (קובץ שיעורים בבא מציעא יב, מנחת אשר בבא בתרא יז-ב ד"ה אלא, ר' נחום שם).
פרטי הדין
אדם שהוחזק כפרן לא נאמן לטעון פרעתי, וטענתו נחשבת כטענת שמא (קובץ שיעורים בבא בתרא ל).
כשלא טוען כלום (אפילו לא טענת שמא) מוציאים ממנו בלי שום ראיה (רבנו יונה בבא בתרא כח: ד"ה טעמא, ובשיטה מקובצת ד"ה אלא).
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ ע"ע עדים.