הזכרת נשמות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
מנהג זה התפתח בקהילות אשכנז אחרי פרעות הצלבנים {{מקור| | מנהג זה התפתח בקהילות אשכנז אחרי פרעות הצלבנים {{מקור|במאה הי"א}}, כשנהרגו אלפי יהודים על קידוש ה'. שמות קדושים אלה נרשמו בפנקסי הקהילות בנוסח: "יזכור ה' את נשמת... תהא נשמתו צרורה בצרור החיים", ואת השמות האלה הזכירו בבתי הכנסת בין פסח לעצרת. אחר כך נתפשט המנהג להעלות את זכרם של קרובים שנפטרו בתפילת "יזכור", לפני תפילת מוסף, בזמנים שהוזכרו לעיל. | ||
גרסה מ־14:55, 16 בפברואר 2009
|
|
שם התפילה הנאמרת בקהילות שונות לזכר נשמת קרובים שהלכו לעולמם, הפותחת במילים: "יזכור אלקים את נשמת...".
ביום הכיפורים, בשמיני עצרת, בשביעי של פסח ובחג השבועות נוהגים בקהילות שונות להזכיר לפני תפילת מוסף את נשמות הקרובים שהלכו לעולמם ומתפללים ונודבים צדקה לעילוי נשמתם.
בני עדות המזרח אינם נוהגים לומר את תפילת "יזכור".
מנהג זה התפתח בקהילות אשכנז אחרי פרעות הצלבנים במאה הי"א, כשנהרגו אלפי יהודים על קידוש ה'. שמות קדושים אלה נרשמו בפנקסי הקהילות בנוסח: "יזכור ה' את נשמת... תהא נשמתו צרורה בצרור החיים", ואת השמות האלה הזכירו בבתי הכנסת בין פסח לעצרת. אחר כך נתפשט המנהג להעלות את זכרם של קרובים שנפטרו בתפילת "יזכור", לפני תפילת מוסף, בזמנים שהוזכרו לעיל.