מעוז צור: הבדלים בין גרסאות בדף
(←נוסחו) |
(←נוסחו) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
מחברו של הפיוט חתם את שמו בראשי הבתים: מרדכי חזק. הוא חי במאה הי"ג לספירה. בפיוט זה נשזרים מאורעות אחדים מדברי ימי ישראל, בהם נושענו מידי הקמים לכלותנו. | מחברו של הפיוט חתם את שמו בראשי הבתים: מרדכי חזק. הוא חי במאה הי"ג לספירה. בפיוט זה נשזרים מאורעות אחדים מדברי ימי ישראל, בהם נושענו מידי הקמים לכלותנו. | ||
== | == נוסח== | ||
{{ציטוט|תוכן= | {{ציטוט|תוכן=מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ. תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ.{{ש}} | ||
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ. אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. | לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ. אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. | ||
רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כִּלָה. חַיַּי מָרְרוּ בְּקוּשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה.{{ש}} | |||
וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה. חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְאֶבֶן בִּמְצוּלָה: | וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה. חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְאֶבֶן בִּמְצוּלָה: | ||
דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי. וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי. כִּי זָרִים עָבַדְתִּי.{{ש}} | |||
וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי. קֵץ בָּבֶל. זְרֻבָּבֶל. לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשָׁעְתִּי: | וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי. קֵץ בָּבֶל. זְרֻבָּבֶל. לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשָׁעְתִּי: | ||
כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא. וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה.{{ש}} | |||
רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ. וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ. רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ: | רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ. וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ. רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ: | ||
יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים. וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים.{{ש}} | |||
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשֶׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים. בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים: | וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשֶׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים. בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים: | ||
חֲ{{הערה|חזק}} שׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה. נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה.{{ש}} | |||
כִּי אָרְכָה לָנוּ הַשָּׁעָה. וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה. דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעֶה שִׁבְעָה:|מרכאות=כן}} | כִּי אָרְכָה לָנוּ הַשָּׁעָה. וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה. דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעֶה שִׁבְעָה:|מרכאות=כן}} | ||
==תוכן== | |||
הנושא הכללי של השיר הוא ההודאה לקב"ה על הצלה מגלויות שונות כאשר הן מתוארות לפי הסדר ההיסטורי- [[יציאת מצרים]], החזרה מ[[גלות בבל]], נס ההצלה ב[[פורים]] ולבסוף נס ההצלה ב[[חנוכה]]. בתחילת השיר ישנה התייחסות מזלזלת לאויבים כ"כלבים מנבחים" מהם הקב"ה מציל אותנו. במהלך השיר משובצים יחדיו גם ניסים גלויים כניסי יציאת מצרים, יחד עם ניסים נסתרים שנעשו בדרך הטבע כניסי פורים וחנוכה. ייתכן ויש בכך אמירה של המחבר כי גם ניסים אלו נעשו בידי הקב"ה וכי על ידי ההתבוננות בשמירה ההיסטורית של הקב"ה על העם גם הצלה שנראית הצלה גשמית כמו ניצחון המכבים בקרב על היוונים נמצאת תחת השגחת ה' ובהובלתו. | |||
* בית א' עוסק בחובת התודה לה' על הניסים שהוא גומל איתנו, כשהוא מצילנו מן כל "צר מנבח" - ואז אנו מודים לו ומקריבים קרבן תודה. "מעוז צור ישועתי הוא כינוי לקב"ה ע"ש כוחו ומבטחנו בו, ומבוסס על הפסוקים ב{{מקור|תנ"ך:תהלים לא ג$תהלים לא, ג}} ו{{מקור|תנ"ך:תהלים פט כז$תהלים פט, כז}}. | * בית א' עוסק בחובת התודה לה' על הניסים שהוא גומל איתנו, כשהוא מצילנו מן כל "צר מנבח" - ואז אנו מודים לו ומקריבים קרבן תודה. "מעוז צור ישועתי" הוא כינוי לקב"ה ע"ש כוחו ומבטחנו בו, ומבוסס על הפסוקים ב{{מקור|תנ"ך:תהלים לא ג$תהלים לא, ג}} ו{{מקור|תנ"ך:תהלים פט כז$תהלים פט, כז}}. | ||
* בית ב' עוסק בגאולה ממצרים המכונה בנביא "עגלה יפיפיה" ({{מקור|תנ"ך:ירמיהו מו כ$ירמיהו מו, כ}}). הסגולה היא עם ישראל הנקרא עם סגולה ({{מקור|תנ"ך:שמות יט ה$שמות יט, ה}}) הבית מסיים ב[[קריעת ים סוף]] בה הוטבעו כל חיל פרעה (הדימויים בשיר לקוחים מ{{מקור|תנ"ך:שמות טו$שמות טו}}). | * בית ב' עוסק בגאולה ממצרים המכונה בנביא "עגלה יפיפיה" ({{מקור|תנ"ך:ירמיהו מו כ$ירמיהו מו, כ}}). הסגולה היא עם ישראל הנקרא עם סגולה ({{מקור|תנ"ך:שמות יט ה$שמות יט, ה}}) הבית מסיים ב[[קריעת ים סוף]] בה הוטבעו כל חיל פרעה (הדימויים בשיר לקוחים מ{{מקור|תנ"ך:שמות טו$שמות טו}}). | ||
גרסה מ־13:18, 29 בנובמבר 2021
|
|
"מעוז צור" הוא פיוט הפותח במילים אלה, הנאמר לאחר הדלקת נרות חנוכה, לפי מנהג בני אשכנז.
המחבר
מחברו של הפיוט חתם את שמו בראשי הבתים: מרדכי חזק. הוא חי במאה הי"ג לספירה. בפיוט זה נשזרים מאורעות אחדים מדברי ימי ישראל, בהם נושענו מידי הקמים לכלותנו.
נוסח
|
מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ. תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ. לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ. אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כִּלָה. חַיַּי מָרְרוּ בְּקוּשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה. דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי. וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי. כִּי זָרִים עָבַדְתִּי. כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא. וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה. יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים. וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים. חֲ[1] שׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה. נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה. |
|
תוכן
הנושא הכללי של השיר הוא ההודאה לקב"ה על הצלה מגלויות שונות כאשר הן מתוארות לפי הסדר ההיסטורי- יציאת מצרים, החזרה מגלות בבל, נס ההצלה בפורים ולבסוף נס ההצלה בחנוכה. בתחילת השיר ישנה התייחסות מזלזלת לאויבים כ"כלבים מנבחים" מהם הקב"ה מציל אותנו. במהלך השיר משובצים יחדיו גם ניסים גלויים כניסי יציאת מצרים, יחד עם ניסים נסתרים שנעשו בדרך הטבע כניסי פורים וחנוכה. ייתכן ויש בכך אמירה של המחבר כי גם ניסים אלו נעשו בידי הקב"ה וכי על ידי ההתבוננות בשמירה ההיסטורית של הקב"ה על העם גם הצלה שנראית הצלה גשמית כמו ניצחון המכבים בקרב על היוונים נמצאת תחת השגחת ה' ובהובלתו.
- בית א' עוסק בחובת התודה לה' על הניסים שהוא גומל איתנו, כשהוא מצילנו מן כל "צר מנבח" - ואז אנו מודים לו ומקריבים קרבן תודה. "מעוז צור ישועתי" הוא כינוי לקב"ה ע"ש כוחו ומבטחנו בו, ומבוסס על הפסוקים בתהלים לא, ג ותהלים פט, כז.
- בית ב' עוסק בגאולה ממצרים המכונה בנביא "עגלה יפיפיה" (ירמיהו מו, כ). הסגולה היא עם ישראל הנקרא עם סגולה (שמות יט, ה) הבית מסיים בקריעת ים סוף בה הוטבעו כל חיל פרעה (הדימויים בשיר לקוחים משמות טו).
- בית ג' עוסק בגאולה מגלות השבעים בימי זרובבל. הנוגש הוא נבוכדנצר שהגלנו בגלל שעבדנו ע"ז.
- בית ד' עוסק בגאולה בימי מרדכי ואסתר. הברוש הוא מרדכי ע"פ דרשת חז"ל בבבלי מגילה י, ב, שאותו ביקש המן לתלות. רצון זה נהיה להמן "לפח ולמוקש" מפני שבעץ זה נתלה. הימיני הוא מרדכי שנאמר עליו שהוא "איש ימיני" (אסתר ב, ה), שאת ראשו נישא המלך אחשורוש. האויב הוא המן שנתלה עם רוב בניו וקנייניו, עליהם התגאה (אסתר ה, יא).
- בית ה' עוסק בגאולה בימי החשמונאים המכונים כאן "חשמנים". היוונים פרצו י"ג פרצות בסורג (משנה מידות ב, ג) וטמאו את כל השמנים, מהם נותר רק כד אחד שנעשה בו נס והספיק לשמונה ימים (בבלי שבת כא, ב). השושנים הם הסנהדרין (מסכתות קטנות אבות דרבי נתן נוסחא א ב ) והם גם "בני בינה" שקבעו מצווה מדרבנן של חנוכה.
- בית ו' מבקש שה' ינקום בגויים ויביא את הגאולה. אדמון הוא כינוי למלכות אדום - היא הנצרות. רועה שבעה הוא המשיח. לגרסא "רועים שבעה" הכוונה לאושפיזין.
הבית האחרון
הבית האחרון, המתחיל במלים "חשוף זרוע קדשך" (ר"ת חזק) והמדבר על נקמה בגויים בעד דם היהודים שנשפך, עורר במאה הט"ו קטרוג בארצות גרמניה, וברוב סידורי התפילה הושמט. יש משערים, שההשמטה באה בעיקר בשל החרוז האחרון "דחה אדמון בצל צלמון, הקם לנו רועים שבעה", שהמחבר התכוון בדבריו לפרידריך האדמון, שארגן את מסע הצלב השלישי, והתפילה היתה כי ינוצח ויקומו נגדו שבעה רועים. בבית זה מבקשים אנו את בוא הגאולה השלמה: "חשוף זרוע קדשך וקרב קץ הישועה".
המנהג לאומרו
כאמור, פיוט זה נאמר לאחר הדלקת נרות חנוכה רק לפי מנהג בני אשכנז. בני עדות המזרח, אינם אומרים את "מעוז צור" אלא את "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" ([[תהילים]] ל').
קישורים חיצוניים
- ↑ חזק