אנציקלופדיה תלמודית:משמרות: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">הגדרת הערך - חלוקת הכהנים והלויים בעבודתם במקדש למשמרות.</span> == <span dir="rtl">מהותם</spa...") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
<span dir="rtl">על חלוקת המשמר לבתי אבות, ע"ע בתי אבות.</span> | <span dir="rtl">על חלוקת המשמר לבתי אבות, ע"ע בתי אבות.</span> | ||
<span dir="rtl">מצוותם</span> | == <span dir="rtl">מצוותם</span> == | ||
=== <span dir="rtl">מצוות משמרות הכהונה</span> === | === <span dir="rtl">מצוות משמרות הכהונה</span> === | ||
| שורה 35: | שורה 35: | ||
<span dir="rtl">חלוקת הלויים למשמרות נחלקו בה ראשונים: א) יש סוברים שהיא הלכה למשה מסיני</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ן לסה"מ עשה לו</span></ref><span dir="rtl">, ועל פי מה ששנינו בברייתא שלומדים זאת באחת מל"ב מידות שהתורה נדרשת בהן, והיינו אותו הלימוד שיש למשמרות הכהנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">1. עי' ברייתא דל"ב מידות מידה יז, ורמב"ן במדבר א נג. ולכאו' סותר הרמב"ן שם לדבריו בציון</span> <span dir="rtl">17.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שהיא מצוות עשה מן התורה</span><ref><span dir="rtl"> ספרי זוטא במדבר ח כו; ריטב"א תענית כו א; חינוך מ' תקט; עי' העמק דבר במדבר שם.</span></ref><span dir="rtl">, מהם שלמדו זאת מהנאמר: ככה תעשה ללוים במשמרותם</span><ref><span dir="rtl"> במדבר שם. ספרי שם; ריטב"א שם.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שלמדו זאת מהנאמר: ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד</span><ref><span dir="rtl"> במדבר יח כג.</span></ref><span dir="rtl">, שמשמעות "הוא" המשמר המיוחד בזמנו</span><ref><span dir="rtl"> העמק דבר במדבר שם.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש סוברים שהיא תקנת נביאים – שתקנוה שמואל ודוד</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם כלי המקדש פ"ג ה"ט, ומעשי למלך בד'.</span></ref> <span dir="rtl">- ולא מצווה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם סהמ"צ עשין לו, שלא הזכיר חלוקת הלוים למשמרות בכלל המצווה של חלוקת הכהנים, ועי' כלי המקדש שם; מנ"ח מ' תקט אות ב. וכ"נ לד' המגילת אסתר שבציון</span> <span dir="rtl">18 שחלוקת הכהנים למשמרות נלמד מדין וקדשתו.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">חלוקת הלויים למשמרות נחלקו בה ראשונים: א) יש סוברים שהיא הלכה למשה מסיני</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ן לסה"מ עשה לו</span></ref><span dir="rtl">, ועל פי מה ששנינו בברייתא שלומדים זאת באחת מל"ב מידות שהתורה נדרשת בהן, והיינו אותו הלימוד שיש למשמרות הכהנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">1. עי' ברייתא דל"ב מידות מידה יז, ורמב"ן במדבר א נג. ולכאו' סותר הרמב"ן שם לדבריו בציון</span> <span dir="rtl">17.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שהיא מצוות עשה מן התורה</span><ref><span dir="rtl"> ספרי זוטא במדבר ח כו; ריטב"א תענית כו א; חינוך מ' תקט; עי' העמק דבר במדבר שם.</span></ref><span dir="rtl">, מהם שלמדו זאת מהנאמר: ככה תעשה ללוים במשמרותם</span><ref><span dir="rtl"> במדבר שם. ספרי שם; ריטב"א שם.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שלמדו זאת מהנאמר: ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד</span><ref><span dir="rtl"> במדבר יח כג.</span></ref><span dir="rtl">, שמשמעות "הוא" המשמר המיוחד בזמנו</span><ref><span dir="rtl"> העמק דבר במדבר שם.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש סוברים שהיא תקנת נביאים – שתקנוה שמואל ודוד</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם כלי המקדש פ"ג ה"ט, ומעשי למלך בד'.</span></ref> <span dir="rtl">- ולא מצווה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם סהמ"צ עשין לו, שלא הזכיר חלוקת הלוים למשמרות בכלל המצווה של חלוקת הכהנים, ועי' כלי המקדש שם; מנ"ח מ' תקט אות ב. וכ"נ לד' המגילת אסתר שבציון</span> <span dir="rtl">18 שחלוקת הכהנים למשמרות נלמד מדין וקדשתו.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">עבודתם וזכותם בקרבנות</span> | == <span dir="rtl">עבודתם וזכותם בקרבנות</span> == | ||
=== <span dir="rtl">חלוקת הקרבנות</span> === | === <span dir="rtl">חלוקת הקרבנות</span> === | ||
| שורה 107: | שורה 107: | ||
<span dir="rtl">על חלוקת גזל הגר לכהני המשמר, ע"ע גזל הגר</span><ref><span dir="rtl"> ציון 156 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. על חלוקת חרמים לכהני המשמר, ע"ע חרמים</span><ref><span dir="rtl"> ציון 261 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על חלוקת גזל הגר לכהני המשמר, ע"ע גזל הגר</span><ref><span dir="rtl"> ציון 156 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. על חלוקת חרמים לכהני המשמר, ע"ע חרמים</span><ref><span dir="rtl"> ציון 261 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">כהן בקרבנותיו</span> | == <span dir="rtl">כהן בקרבנותיו</span> == | ||
=== <span dir="rtl">קרבנות כהן</span> === | === <span dir="rtl">קרבנות כהן</span> === | ||
| שורה 133: | שורה 133: | ||
<span dir="rtl">כהן גדול אונן שרוצה להקריב קרבן עצמו יכול ליתן לכל כהן שירצה, לפי שכהן גדול ראוי להקריב אף כשהוא אונן</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע כהן גדול ציון 649 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אך עבודת הקרבן ועורו שייכים לאנשי המשמר כיון שאינו ראוי לאכול בקדשים</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע הנ"ל ציון 660. ב"ק קי א.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">כהן גדול אונן שרוצה להקריב קרבן עצמו יכול ליתן לכל כהן שירצה, לפי שכהן גדול ראוי להקריב אף כשהוא אונן</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע כהן גדול ציון 649 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אך עבודת הקרבן ועורו שייכים לאנשי המשמר כיון שאינו ראוי לאכול בקדשים</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע הנ"ל ציון 660. ב"ק קי א.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl"> | == <span dir="rtl">דינים הנוהגים בהם</span> == | ||
=== <span dir="rtl">שתיית יין</span> === | === <span dir="rtl">שתיית יין</span> === | ||
גרסה אחרונה מ־21:59, 13 באפריל 2023
|
|
הגדרת הערך - חלוקת הכהנים והלויים בעבודתם במקדש למשמרות.
מהותם
עניינם
כהנים ולויים המחוייבים בעבודת המקדש חלקום למשמרות[1], כשבכל שבוע היה משמר אחר עובד במקדש[2], ומיום השבת ליום השבת הם מתחלפים, משמר אחד יוצא והאחר שהוא אחריו נכנס[3], כל משמר היה מתחלק לבתי-אבות*, עד שיהיה כל בית אב ואנשיו עובד ביום אחד מימות השבוע והאחר ביום שלאחריו והאחר ביום שלאחריו, ולכל בית אב ואב ראש אחד ממונה עליו[4]. בטעם חלוקתם למשמרות, כתבו ראשונים שאם לא יהיה ידוע להם זמן עבודתם הקבוע, ומתי העת שישבו לביתם יתעצלו ולא יבואו לעבודה[5], או לפי שאם יהיה הדבר שכל כהן ולוי שיזדמן ימלא את ידו ויעבוד לפעמים יסמכו אלו על אלו ולא יעלו אלו ואלו לעבוד ותתבטל העבודה[6], או כדי למנוע המחלוקת, שכשבאים בערבוביה כל אחד אומר אני אעבוד ותרבה המחלוקת[7].
מנין המשמרות
מנין המשמרות שנתחלקו כהנים ולויים, תקנום נביאים[8], וחלוקתם היתה על פי ריבוי ומיעוט הכהנים[9]. בברייתא אחת שנינו שבתחילה משה תיקן שיתחלקו לשמונה משמרות, ארבעה ממשפחת בני אלעזר וארבעה ממשפחת בני איתמר, לאחר מכן בא שמואל וחילקם לשש עשרה משמרות, ולאחר מכן בא דוד וחילקם לעשרים וארבעה משמרות – כדי שתעבוד כל משמרת פעמיים בשנה[10], ולא להטריחם יותך מכך[11] - שנאמר: המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם[12], והיינו שמיסודם העמידו המשמרות משמונה לעשרים וארבעה, ונאמר: בשנת הארבעים למלך דוד נדרשו וימצא בהם גבורי חיל ביעזר גלעד[13], וקודם לכן נמנו כ"ד משמרות של כהנים, ומשמע שרק אז נקבעו המשמרות לעשרים וארבעה[14]. ובברייתא אחרת שנינו שמשה תיקן שש עשרה משמרות, שמונה ממשפחת אלעזר ושמונה מאיתמר, וכשרבו בני אלעזר על איתמר חלקום – שמואל ודוד[15] - לכ"ד משמרות שש עשרה מבני אלעזר ושמונה מאיתמר, שנאמר: וימצאו בני אלעזר רבים וכו' ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה[16].
שמות המשמרות
המשמרות נתחלקו לעשרים וארבע משפחות כהונה וזה סדרם: יהויריב, ידעיה, חרם, שערים, מלכיה, מימן, הקוץ, אביה, ישוע, שכניהו, אלישיב, יקים, חפה, ישבאב, בלגה, אמר, חזיר, הפצץ, פתחיה, יחזקאל, יכין, גמול, דליהו ומעזיהו[17].
ראש המשמר
לכל משמר היה ממונה ראש משמר[18], והוא היה מחלק את המשמר לבתי אבות[19].
מעלתו
ראש משמר נחלקו בו אמוראים במעלתו: יש אומרים שקודם הוא – להחיותו[20], לפדותו משביה ולכל דבר שבקדושה[21] - דוקא לראש בית אב ולכהן הדיוט, אך גזבר ואמרכל קודמים לו[22], לפי שגדלותם קבועה כל חייהם לעומת ראש משמר שגדלותו היא רק לזמן המשמר[23], או לפי ששליטתם היא על כל עבודת המקדש, לעומת ראש המשמר ששליטתו רק על משמרו[24]. ויש אומרים שקודם הוא אף לאמרכל* ולגזבר*[25], לפי שגדולתו היא מחמת עבודה במקדש, מה שאין כן אמרכל וגזבר שאין גדולתם תלויה בעבודה[26].
על חלוקת המשמר לבתי אבות, ע"ע בתי אבות.
מצוותם
מצוות משמרות הכהונה
מצוות חלוקת הכהנים למשמרות, נחלקו בה תנאים וראשונים: א) יש סוברים שהיא הלכה למשה מסיני[27], ועל פי מה ששנינו בברייתא שמצוה זו נלמדת באחת מל"ב מדות-שהתורה-נדרשת-בהן*, דהיינו דבר שאינו מתפרש במקומו ומתפרש במקום אחר[28], לפי שנאמר: משפחת בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה[29], ואצל בני מררי נאמר: יחנו צפנה[30], אבל לא שמענו שצוה אהרן את בניו שיתחלקו למשמרות, אלא זה מתפרש מהנאמר: פקדתם לעבדתם לבא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם[31]. ב) ויש סוברים שהיא מצוות עשה מן התורה[32], יש שלמדו זאת מהנאמר: חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות[33], והיינו הסכמת האבות לחלק עבודת המקדש למשמרות[34], ויש שלמדו זאת מהנאמר: וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב[35], שנכלל בציווי זה להבדיל הכהנים ולקדשם ולהכינם לקרבנות על ידי חלוקתם למשמרות[36].
מצוות משמרות הלויה
חלוקת הלויים למשמרות נחלקו בה ראשונים: א) יש סוברים שהיא הלכה למשה מסיני[37], ועל פי מה ששנינו בברייתא שלומדים זאת באחת מל"ב מידות שהתורה נדרשת בהן, והיינו אותו הלימוד שיש למשמרות הכהנים[38]. ב) ויש סוברים שהיא מצוות עשה מן התורה[39], מהם שלמדו זאת מהנאמר: ככה תעשה ללוים במשמרותם[40], ויש שלמדו זאת מהנאמר: ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד[41], שמשמעות "הוא" המשמר המיוחד בזמנו[42]. ג) ויש סוברים שהיא תקנת נביאים – שתקנוה שמואל ודוד[43] - ולא מצווה[44].
עבודתם וזכותם בקרבנות
חלוקת הקרבנות
המשמר העובד באותו שבוע במקדש אוכל מן הקרבנות שהקריב את כל מה שראוי לכהנים[45], שנאמר: לכהן המקריב אתה לו תהיה[46], והזוכה בעבודתו זוכה באכילתו[47], וכן זוכה בעורה של הבהמה, שנאמר: עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה[48].
על בכור שניתן לכהנים אם הוא לכהני המשמר או לכהן שהישראל רוצה, ע"ע בכור[49].
הכהן המקבל
כהן המקבל את הקרבנות שנתחלקו למשמרות נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שהמחלק היה נותן את חלק המשמר לראש המשמר והוא היה מחלקם בני כהני המשמר[50]. ויש סוברים שכל כהן היה מקבל את חלקו מיד המחלק[51].
בשבת
בשבת שהיו המשמרות מתחלפות, המשמר היוצא היה מקריב תמיד של שחר ואת המוספים, ומשמר הנכנס היה עושה תמיד של בין הערביים[52].
בזיכין
בזיכין* נחלקו ראשונים בדעת תנאים מי מקריבם: יש אומרים שהמשמר הנכנס היה מקריבם[53]. ויש אומרים שמשמר היוצא היה מקריבם[54], לפי שזה שייך לשבוע שעבר[55]. ויש אומרים שהדבר תלוי במחלוקת תנאים, שלסוברים שבזיכין קודמים למוספים[56], הקרבתם נעשית על ידי המשמר היוצא - שהם מקריבים את המוספים[57] - ולסוברים שמוספים קודמים לבזיכים[58], הקרבת הבזיכין נעשית על ידי המשמר הנכנס שמקריב את קרבן התמיד של בין הערביים[59]. סילוק הבזיכין, יש מהאחרונים שכתבו שאף לסוברים שהקרבתם נעשתה על ידי משמר היוצא[60], סידורם נעשה על ידי משמר הנכנס[61].
חלוקת המוספים של שבת
חלוקת המוספים של שבת – יש סוברים דהיינו עורות מוספי השבת[62], ויש סוברים דהיינו שעירי חטאת של מוספים כשחל ראש-חודש* או ראש-השנה* בשבת[63] - נחלקו בה אמוראים: יש אומרים שמשמר היוצא ומשמר הנכנס חולקים בהם בשווה[64], ואף שמשמר היוצא מקריבו[65], מכל מקום אף משמר הנכנס טורח בו להפך על המזבח את איבריו שלא עוכלו באש[66], או משום שמשמר היוצא מקטיר את נסכי המוסף – לסוברים שאת הבזיכין היה משמר הנכנס מקריב[67] - שזמנם לאחר הקרבת הבזיכין[68]. ויש אומרים שהמשמר היוצא מקבל את העורות[69], וכך הלכה[70].
על סידור לחם הפנים וסילוקו אם נעשה על ידי משמר הנכנס או היוצא ע"ע לחם הפנים[71]. על חלוקתו בין המשמר הנכנס ליוצא, ע"ע הנ"ל[72]. על דרך חלוקתו בין שתי המשמרות, ובין כהני כל משמר, ע"ע הנ"ל[73]. על מקום חלוקתו, ע"ע הנ"ל[74].
פתיחת והגפת הדלתות בשבת
פתיחת והגפת הדלתות – יש סוברים דהיינו דלתות העזרה, החיל, ההיכל והלשכות[75]. ויש סוברים דהיינו דלתות בית אבטינס, בית בנצוץ ובית המוקד, מקומות שהכהנים היו שומרים[76]. ויש סוברים דהיינו הדלתות שהיו במקומות שאסור ללויים להיכנס שם[77] – בשבת, נחלקו בהם ראשונים בדעת אמוראים: יש סוברים שמשמר היוצא היה פותחם ומשמר הנכנס היה מגיפם[78]. ויש סוברים שפתיחת הדלתות נעשתה על ידי משמר היוצא ומשמר הנכנס, והגפת הדלתות על ידי משמר הנכנס לבד[79].
בג' רגלים
בג' פרקים בשנה – דהיינו ג' רגלים[80] - היו כל המשמרות שוות בעבודה של קרבנות הרגלים[81], שנאמר: ובא בכל אות נפשו ושרת[82] - משמע שאין משמר יכול לעכב כהן מלעבוד[83] - ונאמר שם: וכי יבוא הלוי מאחד שעריך וכו'[84], בשעה שכל ישראל נכנסים בשער אחד[85], כלומר בעיר אחת[86].
קרבנות שאינם באים מחמת הרגל
קרבנות שאינם באים מחמת הרגל – כגון: קרבנות התמיד, נדרים ונדבות[87], וכן חטאות הציבור ועולותיהם, עולות חובה של יחיד, בכורות[88], מעשרות וקרבן מוסף של שבת[89], וכן פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים[90], באופן שברגל עברו עבירה בהוראת בית דין[91], וכן קייץ המזבח[92], דהיינו עולות שהיו מביאים מכספי המקדש כשאין קרבנות אחרים להקריב, כדי שלא יעמוד המזבח ריק[93] - היה מקריב המשמר שזמנו קבוע[94] .
אימורי הרגלים
בג' הרגלים שוים כל משמרות הכהנים בחלוקת אימורי הרגלים[95] – דהיינו עורות של עולה וחזה ושוק של שלמי חגיגה הבאות מחמת הרגל[96] – כיון שכל במשמרות שוות בעבודתן של קרבנות אלו, וכל הזוכה בעבודתו זוכה באכילתו, שנאמר: לכהן המקריב אתה לו תהיה[97].
על סידור לחם הפנים וסילוקו בשבת שבתוך הרגל, ע"ע לחם הפנים[98]. על חלוקת לחם הפנים בשבת שבתוך הרגל ע"ע הנ"ל[99].
קרבן פסח
קרבן-פסח* - וכן חגיגת הפסח[100] - כתבו אחרונים שאף שאינו קרב ברגל אלא בערב פסח[101], כל המשמרות שוות בו[102], לפי שמהכתוב למדים שבזמן שכל ישראל עולים בשער אחד כל המשמרות שוות[103], ובערב פסח אחר חצות כל ישראל כבר עלו בשער אחד לשחוט את פסחיהם[104].
קרבן פסח-שני*, נסתפקו אחרונים אם כל המשמרות שוות בו כיון שהוקש לפסח ראשון לכמה דברים[105], או שרק משמר קבוע זוכה בו[106].
קרבן העומר
קרבן העומר* נחלקו אחרונים אם כל המשמרות שוות בו: יש סוברים שכולן שוות בו[107]. ויש סוברים שרק משמר הקבוע זוכה בו[108], ואף שבא מחמת הרגל, מכל מקום כיון שאינו בא ביום טוב עצמו אלא ביום ראשון של חול המועד[109], אין זה חשוב זמן ש"כל ישראל בשער אחד" שיהיו כל המשמרות שוות בו[110], לפי שבחול המועד התירה תורה לישראל לשוב לאהליהם[111], או לפי שלדעתם קרבן העומר לא חשוב מקרבנות הרגל אלא דין הוא בששה עשר לחודש ניסן[112].
שתי הלחם
חג שבועות* שחל בשבת כל המשמרות שוות בשתי-הלחם*[113], הן בעבודה והן בחלוקה[114], לפי שהן באות מחמת הרגל[115].
החלוקה
קודם חלוקת שתי הלחם מחלקים את לחם הפנים בין כהני המשמרות[116], ומשום שלחם הפנים תדיר יותר משתי הלחם[117]. ובזמן חלוקת לחם הפנים ושתי הלחם, אומר המחלק "הילך מצה הילך חמץ"[118], כדי להודיע לכהן שזה חלקו, ולפי שלחם הפנים בא מצה[119], ושתי הלחם חמץ[120], יש להודיעו שלא יכול לחלוק עם חבירו מנחה כנגד מנחה[121], אלא כל אחד יקבל חלקו[122], או כדי שלא יהיה לבו נוקפו שנוטל חמץ כנגד מצה[123].
יום טבוח
עולות שמקריבים ביום-טבוח* נחלקו תנאים ואחרונים בדעתם אם כל המשמרות שוות בחלוקת עורותיהם – וכן בשאר עבודת הקרבנות שביום זה[124] - או לא: יש אומרים שכל המשמרות שוות בהם[125], לפי שקרבנות אלו באים מחמת חג השבועות[126], ובשביל שנדחתה הקרבתם לא נדחתה זכותם של כל המשמרות בהם[127], או לפי שכל שבעה ימים שאחר העצרת יש להם את דין הרגל[128]. ויש אומרים שהם שייכים למשמר הקבוע בשבוע זה[129], לפי שהולכים אחר שעת ההקרבה שהוא בחול[130]. בשאר שבעת ימי התשלומין שאחר חג השבועות: יש סוברים שדינם דומה ליום טבוח[131], שלדעתם כל שבעת ימי התשלומין דינם כימי רגל, לפי שהוקש חג שבועות לפסח לענין זה[132]. ויש סוברים שבימים אלו לפי כולם זוכה רק משמר הקבוע בעבודת הקרבנות[133], שלדעתם להלכה לא הוקשו שבעת ימים אלו לרגל[134].
שלמי שמחה
שלמי-שמחה* נחלקו אחרונים אם כל המשמרות שוות בו: יש סוברים שרק משמר הקבוע זוכה בהם[135], ואינם חשובים קרבנות הרגל, שהרי כל הפטור מראיה פטור מלעלות בשביל השלמי שמחה[136], ועל כן אין כל המשמרות שוות לחלוק בו[137]. ויש סוברים ששלמי שמחה שמביאים במיוחד ברגל – ואין יוצאים ידי חובתם בנדרים ונדבות – כל המשמרות שוות בהם[138].
על חלוקת גזל הגר לכהני המשמר, ע"ע גזל הגר[139]. על חלוקת חרמים לכהני המשמר, ע"ע חרמים[140].
כהן בקרבנותיו
קרבנות כהן
כהן הבא להקריב את קרבנותיו יקריב אף במשמרת שאינה שלו[141], יש שלומדים זאת מהנאמר: ובא בכל אות נפשו וגו' ושרת[142], ויש שלומדים זאת מהנאמר: ואיש את קדשיו לו יהיו[143]. כמו כן הוא מקבל את - שכר[144] - עבודתה – יש סוברים שהוא בשר הבהמה[145], ויש סוברים שהוא מתנותיה, שנאמר: עבודת מתנה[146] - ועורה[147], יש שכתבו שהוא ככל כהן המקריב שחלק הכהנים הולך אליו[148], ולומדים זאת מהנאמר: לכהן המקריב אתה לו תהיה[149]. ויש שכתבו שלומדים זאת מהנאמר: ואיש את קדשיו לו יהיו[150].
נתן לכהן אחר
כהן הבא להקריב את קרבנותיו יכול ליתן לכל כהן שירצה להקריב עבורו[151]. נתן לכהן אחר להקריב עבורו נחלקו ראשונים אם עבודתה ועורה לבעל הקרבן או למקריב: יש סוברים שהכהן המקריב זכאי בזה[152]. ויש סוברים שבעל הקרבן זכאי בזה[153].
כהן שאינו ראוי לעבוד
כהן שהביא קרבן ואינו ראוי לעבוד לא יכול למנות כהן אחר שליח שיקריב תחתיו, אלא אנשי המשמר מקריבים אותו[154], לפי שכל דבר שאין יכול לעשותו אין יכול למנות עליו שליח[155], או לפי שהיכולת של כהן להקריב את קרבנותיו אף כשאינו במשמר שלו הוא זכות שנתנה תורה לכהן שהוא בעל הקרבן, וכשיש לו זכות זו יכול להעבירה לכל כהן שירצה, אך כשאינו ראוי לעבוד אין לו כלל זכות הקרבה שלא במשמרתו, וזוכים אנשי המשמר בזכות ההקרבה, וממילא אינו יכול לתת לאחר להקריב ולהפקיע את זכותם של אנשי המשמר[156].
בעל מום
כהן בעל מום – שראוי לאכול מן הקדשים[157], אך לא להקריבם[158] - נחלקו ראשונים בדעת אמוראים מי זכאי בעבודתו ועורו של הקרבן: יש אומרים שהכהן המביא את הקרבן זכאי בזה, שנאמר: ואיש את קדשיו לו יהיו[159], ומכיון שכהן רגיל המקריב קרבנותיו שזכאי בחלק הכהנים למדים ממקום אחר[160], מיותר הכתוב ללמד על בעל מום שזכאי לקבל את חלק הכהנים בקרבנו[161]. ויש סוברים שלמדים מהכתוב: איש את קדשיו לו יהיו[162], שאנשי המשמר זכאים בזה[163], כיון שהם הקריבו את הקרבן[164], וההקרבה היא עיקר הקרבן[165].
זקן או חולה
כהן זקן או חולה שיכול להקריב ולאכול על ידי הדחק נותן את קרבנו לכל כהן שירצה כדי להקריב לפי שעבודה על ידי הדחק עבודה היא ויכול למנות שליח תחתיו[166]. עבודתה של הבהמה לשיטת הבבלי היא של אנשי המשמר, לפי שאכילה על ידי הדחק אכילה גסה היא – שאינה חשובה אכילה לקדשים[167] - וחשוב כמי שאינו יכול לאכול[168]. בשיטת הירושלמי נחלקו אחרונים: יש סוברים שסובר כהבבלי, שדוקא כשיכול לאכול שלא על ידי הדחק עבודת הקרבן שלו[169], ויש סוברים בדעתו שאף כאשר אינו יכול לעבוד ולאכול כלל עבודת הקרבן תהיה שלו[170], לפי שאין בו דין פסול באכילה, אלא שבפועל אינו יכול לאכול, ובאופן זה אינו מאבד את זכות האכילה שלו בקרבן[171]. עורה של הבהמה – לסוברים שעבודתה לאנשי המשמר - נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שהולך לבעל הקרבן, לפי שאינו עומד לאכילה[172]. ויש סוברים שאף הוא הולך לאנשי המשמר, ולא לבעל הקרבן[173], לפי שכל שאינו חולק בבשר אינו חולק בעורות[174].
כהן גדול אונן
כהן גדול אונן שרוצה להקריב קרבן עצמו יכול ליתן לכל כהן שירצה, לפי שכהן גדול ראוי להקריב אף כשהוא אונן[175], אך עבודת הקרבן ועורו שייכים לאנשי המשמר כיון שאינו ראוי לאכול בקדשים[176].
דינים הנוהגים בהם
שתיית יין
אנשי המשמר – אף אלו שאינם עובדים באותו יום[177] - מותרים בשתיית יין בלילות ואסורים בימים[178], שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ביום, ויצטרכו אלו לבוא לסייע להם[179], אבל בלילות אין צריכים לחוש שמא ירבו עבודות ויצטרכו אנשי בית אב לסיוע שלהם, שהרי עבר היום ולא באו[180]. על שתיית יין לכהנים בזמן הזה, אלו שיודעים ומכירים משמרתם ואלו שלא, עי' ערך בתי אבות[181].
אנשי המשמר שנאסרו בשתיית יין בימים נחלקו בהם ראשונים ואחרונים: יש סוברים שבין כהנים ובין לויים אסורים בשתיית יין[182], ויש מן האחרונים סוברים שדווקא למשמר הכהנים אסור לשתות יין, לפי שאסורים בעבודה כשהם שתויי-יין*, אך לויים במשמרתם מותרים בשתיית יין, לפי שלא נאסרו לשיר כשהם שתויי יין[183].
סיפור וכיבוס
אנשי משמר – כהנים ולויים[184] - אסור להם לספר ולכבס[185], כדי שלא יכנסו למשמרתם כשהם מנוולים[186], שמכיון שיודעים שיהיו אסורים מלספר ולכבס בגדיהם אחר שיכנסו למשמרתם, יסתפרו ויכבסו בגדיהם קודם לכן[187], וכתבו אחרונים שהאיסור לכבס הוא דווקא כאשר לובש הבגד בשבוע של משמרתו, אך לכבס וללבוש לאחר מכן מותר[188]. ביום חמישי – יש סוברים שבין בכיבוס ובין בסיפור[189], ויש סוברים שדוקא בכיבוס[190] - מותרים, מפני כבוד השבת[191], שדוחה את גזירת חכמים לכבוד המקדש[192]. בערב שבת, נחלקו ראשונים, יש סוברים שכל שכן שמותרים מפני כבוד השבת[193]. ויש סוברים שאסורים, מפני הטורח[194].
יום פרע
הגיע יום פרע – דהיינו ל' יום מזמן שהסתפר[195] – בשבוע המשמר, כתבו ראשונים שמותר לו להסתפר[196], לפי שאין דוחים איסור תורה של גדול-פרע*[197] מפני גזירה[198].
גילוח כהסתיימה משמרתו באמצע הרגל
כהן שהסתיימה משמרתו באמצע הרגל, כתבו ראשונים שהיא מחלוקת תנאים אם יכול לגלח שערו: יש אומרים שמותר לו לגלח[199] - אף שאסור לגלח ברגל[200] - לפי שחשוב אנוס מפני שלא יכל לגלח קודם הרגל מחמת משמרתו[201]. ויש אומרים שאסור לו לגלח[202], לפי שברגלים כל הכהנים שוים בקרבנות הרגל, על כן לא נחשב שסיים משמרתו[203].
כיבוס כשהסתיימה משמרתו באמצע הרגל
כהן שהסתיימה משמרתו באמצע הרגל, הסתפקו ראשונים – לסוברים שבגילוח מותר[204] - אם מותר הוא בכיבוס[205], צדדי הספק באירו אחרונים, אם חשוב הוא כאנוס כיון שלא יכל לכבס קודם הרגל מחמת משמרתו או שבכיבוס אינו חשוב אנוס כבגילוח, לפי שהיה יכול לכבס קודם משמרתו ולהשאיר הבגד נקי עד הרגל[206].
הסתיימה משמרתו עם כניסת הרגל
כהן שהסתיימה משמרתו עם כניסת הרגל – כלומר שהרגל חל ביום ראשון בשבוע עם סיום משמרתו[207] – נחלקו ראשונים בדעת תנאים אם יכול לגלח שערו: יש סוברים שאסור לו לגלח[208], לפי שהיה יכול לגלח שערו ביום חמישי, ואף שהיה זה אמצע משמרתו, מכל מקום בחמישי מותרים בסיפור[209]. ויש סוברים שהוא מחלוקת תנאים[210], יש אומרים שמותר הוא בגילוח[211], לפי שכבר נסתיימה משמרתו[212], וקודם לרגל לא היה יכול לגלח[213]. ויש אומרים שאסור בגילוח[214], לפי שברגלים כל הכהנים שוים בקרבנות הרגל, על כן לא נחשב שסיים משמרתו[215].
בתענית גשמים
תענית-גשמים*, נחלקו תנאים אם אנשי המשמר מתענים בה: ר' יהושע אומר שבשלוש תעניות ראשונות מתחילים להתענות אך לא משלימים התענית עד הלילה[216] - יש סוברים שמיד אחר חצות יכולים לאכול[217], ויש סוברים שרק סמוך לערב[218] - ואף אלו שאינם בעבודה באותו יום, לפי שמכל מקום יום טוב שלהם הוא[219], או מפני שחוששים שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ואנשי המשמר יצטרכו לסייעם[220], ובשלוש תעניות השניות ובשבע אחרונות מתענים ומשלימים[221]. וחכמים אומרים שבשלוש תעניות ראשונות אינם מתענים כלל, בשלוש שניות מתענים אך לא משלימים, ובשבע אחרונות מתענים ומשלימים.
על סדר הטבעות במקדש שהיו כנגד עשרים וארבע משמרות כהנוה, ע"ע בית המטבחיים[222].
הערות שוליים
- ↑ עי' ציון 10 ואילך.
- ↑ רמב"ם סהמ"צ עשה לו ובכלי המקדש פ"ד ה"ג.
- ↑ רמב"ם כלי המקדש שם
- ↑ ע"ע בתי אבות ציון 1 ואילך.
- ↑ רמב"ן סהמ"צ שם.
- ↑ ריטב"א תענית כו א; חינוך מ' תקט; ידי אליהו כלי המקדש פ"ד ה"ג.
- ↑ חינוך שם; ידי אליהו שם.
- ↑ עי' להלן, ועי' ריטב"א תענית כו א.
- ↑ עי' ריטב"א שם; עי מאירי תענית כז א ד"ה משמרות; מנ"ח מ' תקט אות א.
- ↑ חינוך מ' תקט; ידי אליהו כלי המקדש פ"ד ה"ג.
- ↑ ידי אליהו שם.
- ↑ דה"י א ט כב.
- ↑ דה"י שם כו לא. תענית כז א.
- ↑ מהרש"א תענית ח"א שם.
- ↑ עי' רש"י תענית שם ד"ה תא שמע, שבזה מבאר הכתובים
- ↑ דה"י שם כד ד. תענית שם.
- ↑ דה"י א כד ז-יח.
- ↑ עי' הוריות יג א; רמב"ם כלי המקדש פ"ד ה"ג; חינוך מ' תקט.
- ↑ ע"ע בתי אבות ציון 2. רמב"ם שם הי"א; חינוך שם.
- ↑ הוריות יג א.
- ↑ מאירי הוריות שם.
- ↑ ע"ע כהן ציון 343 ואילך. הוריות שם.
- ↑ חסדי דוד לתוספתא הוריות פ"ב ה"ט.
- ↑ חסדי דוד שם.
- ↑ תוספתא שם; ירושלמי הוריות פ"ג ה"ה.
- ↑ חסדי דוד שם.
- ↑ רמב"ן בסה"מ שם. ועי"ש שבתחילת דבריו צידד שהיא רק תקנת נביאים. ועי' רמב"ן במדבר א נג, שצידד לומר כהברייתא דל"ב מידות שהובאה בציון 1, ולכאו' סותר לדבריו.
- ↑ ברייתא דל"ב מידות מידה יז. וע"ע מדות שהתורה נדרשת בהן ציון 33 ואילך, על גדרה של מדה מל"ב מדות.
- ↑ במדבר ג כט.
- ↑ במדבר שם לה.
- ↑ דה"י א כד יט. ברייתא דל"ב מידות שם.
- ↑ סה"מ לרמב"ם עשה לו, וכן ביאר בד' ספרי דברים פי' קסט, ובד' תרגום אונקלוס דברים יח ח; ריטב"א תענית כו א; חינוך מ' תקט.
- ↑ דברים שם. רמב"ם שם, ע"פ ספרי שם; ריטב"א שם
- ↑ רמב"ם שם, בד' ספרי שם. ועי' רמב"ן שם מה שתמה על דברי הרמב"ם, ובמגילת אסתר ובלב שמח לסה"מ שם, ובביאור הר"י פערלא לרס"ג עשה קכה, מש"כ בזה.
- ↑ ויקרא כא ח.
- ↑ מגילת אסתר לסה"מ שם, בד' הרמב"ם כלי המקדש פ"ד ה"א-ג.
- ↑ רמב"ן לסה"מ עשה לו
- ↑ עי' ציון 1. עי' ברייתא דל"ב מידות מידה יז, ורמב"ן במדבר א נג. ולכאו' סותר הרמב"ן שם לדבריו בציון 17.
- ↑ ספרי זוטא במדבר ח כו; ריטב"א תענית כו א; חינוך מ' תקט; עי' העמק דבר במדבר שם.
- ↑ במדבר שם. ספרי שם; ריטב"א שם.
- ↑ במדבר יח כג.
- ↑ העמק דבר במדבר שם.
- ↑ עי' רמב"ם כלי המקדש פ"ג ה"ט, ומעשי למלך בד'.
- ↑ עי' רמב"ם סהמ"צ עשין לו, שלא הזכיר חלוקת הלוים למשמרות בכלל המצווה של חלוקת הכהנים, ועי' כלי המקדש שם; מנ"ח מ' תקט אות ב. וכ"נ לד' המגילת אסתר שבציון 18 שחלוקת הכהנים למשמרות נלמד מדין וקדשתו.
- ↑ עי' סוכה נו א, לגבי אכילת הקרבנות ע"י כל המשמרות ברגל; רש"י ויקרא ז ט; ריטב"א סוכה נה ב.
- ↑ ויקרא שם.
- ↑ עי' רש"י שם, ובסוכה נו א ד"ה מהתם.
- ↑ ויקרא שם ח. ריטב"א סוכה נה ב.
- ↑ ציון 103 ואילך.
- ↑ עי' ר"ח סוכה נה ב, לגבי לחם הפנים ושתי הלחם שנתחלקו בין כל המשמרות, שהמחלק אומר לראש המשמר הילך מצה והילך חמץ (עי' ציון 64), ולכאו' ה"ה בכל הקרבנות שהיה ראש המשמר מקבלם, ועי' ערול"נ סוכה שם.
- ↑ עי' רש"י סוכה שם ד"ה אומר, לגבי לחם הפנים ושתי הלחם שנתחלקו בין כל המשמרות, שהמחלק אומר לכל כהן המקבל חלקו הילך מצה והילך חמץ (עי' ציון 64), ולכאו' ה"ה בכל הקרבנות שהיה ראש המשמר מקבלם.
- ↑ ברייתא סוכה נו ב.
- ↑ ברייתא שם; עי' תוספתא סוכה פ"ד הי"ב, לגי' הגר"א שם.
- ↑ ערול"נ סוכה שם וחזו"א מנחות סי' לו אות יג, בד' הרמב"ם תמידין ומוספין פ"ו הי"א, וע"פ המשנה ביומא כו ב; עי' שפ"א מנחות צט ב, בביאור המשנה שם.
- ↑ שפ"א שם.
- ↑ ע"ע בזיכין ציון 51 ואילך.
- ↑ עי' ציון 10.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 56 ואילך.
- ↑ עי' תוס' רא"ש ותו"י יומא שם ד"ה ושנים, ולפ"ז מיישבים הסתירה בין המשנה ביומא שם לברייתא בסוכה שם.
- ↑ עי' ציון 20.
- ↑ חזו"א שם. ועי' או"ש תמידין ומוספין פ"ה ה"ד שמשמר הנכנס היה מסלק הבזיכין לפי שהוא היה מקריבו.
- ↑ רש"י סוכה נו ב ד"ה ובמוספין. ועי' ערול"נ סוכה שם שהק' שהרי העור אסור בטלטול.
- ↑ ערול"נ שם.
- ↑ רב יהודה בסוכה שם.
- ↑ עי' ציון 10.
- ↑ רש"י סוכה שם ד"ה האי. ועי' ערול"נ סוכה שם דאף שמהפכים גם בתמיד של שחר, מ"מ רובו כבר נתאכל קודם שבא משמר הנכנס, או שלא רצו למעט את חלק משמר היוצא.
- ↑ עי' ציון 11.
- ↑ ע"ע קרבן מוסף. מרחשת סי' יא אות יב בהגהה.
- ↑ רבא בסוכה שם.
- ↑ גמ' שם, ועי' ר"ח שם.
- ↑ ציון 777 ואילך.
- ↑ ציון 961 ואילך.
- ↑ ציון 998 ואילך.
- ↑ ציון 1010 ואילך.
- ↑ רש"י יומא יח א ד"ה לר' יהודה. ועי' אמבוהא דספרי זוטא קורח אות ח שאע"פ שכהן ששיער במיתה מ"מ אם התמנה להיות שוער מותר לו, וע"ע חוקת הפסח ח"א קרבן הפסח פ"א הט"ז ד"ה ורוחצים.
- ↑ תוס' ב"מ יא ב ד"ה נתון; שיטמ"ק ערכין יא ב אות ד, פי' ב.
- ↑ שיטמ"ק שם, פי' א.
- ↑ ר"ח סוכה נו ב ורש"י סוכה שם ד"ה בשכר ופסקי רי"ד סוכה שם, בד' אמוראים סוכה שם.
- ↑ מאירי סוכה נה ב, בד' אמוראים שם.
- ↑ רש"י סוכה נה ב ד"ה בג'.
- ↑ עי' מתני' סוכה שם. ועי' רמב"ם כלי המקדש פ"ד ה"ד שהיא מצוות עשה.
- ↑ דברים יח ז.
- ↑ רש"י סוכה שם ד"ה ובא.
- ↑ דברים שם ו.
- ↑ סוכה שם, ועי' רש"י ד"ה ובא.
- ↑ רש"י שם ד"ה ת"ל.
- ↑ מתני' סוכה נה ב.
- ↑ ע"ע בכור ציון 103 ואילך אם בכור הולך לכהני המשמר או לכהן שישראל רוצה.
- ↑ תוספתא סוכה פ"ד הי"א.
- ↑ גמ' שם נו א.
- ↑ רש"י סוכה שם ד"ה פר.
- ↑ גמ' שם.
- ↑ רש"י שם ד"ה קייץ.
- ↑ מתני' שם; תוספתא שם.
- ↑ מתני' סוכה נה ב.
- ↑ רש"י סוכה שם ד"ה באימורי.
- ↑ ויקרא ז ט. רש"י שם ד"ה ובא
- ↑ ציון 772 ואילך.
- ↑ ציון 969 ואילך.
- ↑ מנ"ח דלהלן.
- ↑ ע"ע קרבן פסח.
- ↑ רש"ש תמורה יד א; מנ"ח מ' תקט אות ד.
- ↑ עי ציון 73 ואילך.
- ↑ מנ"ח שם.
- ↑ ע"ע פסח שני.
- ↑ מנ"ח מ' תקט אות ד.
- ↑ תוס' רי"ד יומא לט א; מל"מ כלי המקדש פ"ד ה"ה; צל"ח סוכה נה ב.
- ↑ ערול"נ סוכה שם; חזון יחזקאל שבת קלא ב.
- ↑ ע"ע עומר.
- ↑ עי' ציון 14.
- ↑ ערול"נ שם. ועי"ש שמ"מ בקרבן מוסף היו כולם שוים אף בחוה"מ, לפי שהוקשו כל המוספים זה לזה.
- ↑ ע"ע הנ"ל. חזון יחזקאל שם.
- ↑ משנה סוכה נה ב. ועי' תשב"ץ ח"א סי' קלו דהיינו דוקא בזמן שהיו מקדשים החודש ע"פ ראיה, אך לאחר שנקבע הלוח אין חג העצרת יכול לחול בשבת.
- ↑ עי' רמב"ם כלי המקדש פ"ד ה"ו, וברדב"ז שם.
- ↑ רדב"ז שם.
- ↑ ע"ע לחם הפנים ציון 969.
- ↑ סוכה נו א.
- ↑ משנה סוכה נה ב.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 203.
- ↑ ע"ע שתי הלחם.
- ↑ קידושין נג א.
- ↑ רש"י סוכה נה ב ד"ה אומר.
- ↑ מאירי סוכה שם.
- ↑ עי' מל"מ כלי המקדש פ"ד ה"ה; מרכה"מ כל המקדש שם ובתמידין ומוספין פ"ד הי"ג ד"ה והנכון.
- ↑ ריו"ח בירושלמי חגיגה פ"ב ה"ד; פנ"מ בירושלמי שם בד' ר"ל לשי' האית דאמר. ועי' מרכה"מ תמו"מ שם, שכן דעת הרמב"ם כלי מהקדש פ"ד ה"ה להלכה.
- ↑ ע"ע יום טבוח ציון 1 ואילך.
- ↑ קרבן העדה ופנ"מ בירושלמי שם.
- ↑ מרכה"מ שם.
- ↑ קרבן העדה שם, בד' ר"ל; פנ"מ שם בד' ר"ל, ע"פ שיטת ר' טבי.
- ↑ עלי תמר בירושלמי שם.
- ↑ מרכה"מ תמו"מ שם, בד' הרמב"ם; מנ"ח מ' תקט אות ג.
- ↑ ע"ע שבועות. מרכה"מ שם.
- ↑ ערול"נ סוכה נה ב.
- ↑ ע"ע הנ"ל. ערול"נ שם.
- ↑ ערול"נ סוכה נה ב.
- ↑ ע"ע שלמי שמחה.
- ↑ ערול"נ שם.
- ↑ עי' רש"ש סוכה שם, ועי' הערות רי"ש אלישיב סוכה שם בדבריו.
- ↑ ציון 156 ואילך.
- ↑ ציון 261 ואילך.
- ↑ ספרי נשא פי' ו; ב"ק קט ב.
- ↑ דברים יח ו-ז. ב"ק שם; ספרי דבי רב לספרי שם, בד' הספרי.
- ↑ במדבר ה ז. עמק הנצי"ב לספרי שם, בד' הספרי.
- ↑ עי' רש"י ב"ק שם ד"ה שעבודתה.
- ↑ רש"י שם; רשב"א ב"ק שם.
- ↑ במדבר יח ז. רשב"א בשם ר"ח ב"ק שם.
- ↑ עי' גמ' שם.
- ↑ עי' ציון 46.
- ↑ ויקרא ז ט. שיטמ"ק ב"ק שם בשם הרא"ש. ועי' ספרי דבי רב שם שמכתוב זה א"א ללמוד שהכל הולך לכהן שהקרבן שלו, אלא י"ל שכל המשמר שעובד באותו שבוע יחלוק איתו.
- ↑ במדבר ה י. עי' ספרי שם, ובספרי דבי רב ועמק הנצי"ב שם. ועי' ראשונים בד' אמוראים שבציון 21 ואילך, שמכתוב זה למדים לחלוקת הקרבן בכהן בעל מום.
- ↑ עי' ב"ק קי א; רמב"ם כלי המקדש פ"ד ה"ז.
- ↑ רמב"ם שם, ועי' רדב"ז כלי המקדש שם שכך ביאור דברי הגמ' בב"ק לד' הרמב"ם.
- ↑ ראב"ד שם, ועי' רדב"ז שם. ועי' מנ"ח מ' תקט אות ה שהרמב"ם שבציון קודם לא נחלק על הראב"ד.
- ↑ ב"ק קי א.
- ↑ ע"ע שליחות. עי' הגה' חת"ס ב"ק שם; מהרי"ץ חיות ב"ק שם.
- ↑ נוב"י תנינא אהע"ז סי' סט; קר"א נזיר יב א ד"ה ולדברי.
- ↑ ע"ע בעל מום ציון 77 ואילך, וע' כהן ציון 141 ואילך.
- ↑ ע"ע בעל מום ציון ציון 1 ואילך, וע' כהן ציון 139 ואילך.
- ↑ במדבר ה י. רש"י ב"ק קט ב ד"ה אם, בפי' א, ושיטמ"ק ב"ק שם בשם הרא"ש, בביאור הגמ' ב"ק שם.
- ↑ עי' ציון 9 ו46.
- ↑ שיטמ"ק שם בשם הרא"ש.
- ↑ במדבר שם.
- ↑ רש"י שם, בפי' ב, בביאור הגמ' שם; רמב"ם כלי המקדש פ"ד ה"ז.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ מנ"ח מ' תקט אות ה.
- ↑ ב"ק קי א.
- ↑ ע"ע אכילה גסה ציון 6.
- ↑ ב"ק שם.
- ↑ קרבן העדה ופנ"מ לירושלמי יבמות פי"א ה"ו, בד' הירושלמי שם.
- ↑ זכרון שמואל סי' עז ד"ה ועיין, בד' הירושלמי שם.
- ↑ זכרון שמואל שם.
- ↑ עי' תוס' ב"ק שם ד"ה לבעלי, לגבי כהן טמא ולכאו' ה"ה כאן; שיטמ"ק ב"ק שם בשם הרמ"ה. ועי"ש שכן גרס בגמ' שם. ועי' זכרון שמואל סי' עז ד"ה והנה, שיישב ד' זו מהגמ' שהובאה בציון 167.
- ↑ גי' הגמ' שלפנינו ב"ק שם; רמב"ם כלי המקדש פ"ד ה"ח.
- ↑ זבחים צח ב. עי' מנ"ח מ' תקט אות ה; זכרון שמואל שם ד"ה ובשטמ"ק.
- ↑ ע"ע כהן גדול ציון 649 ואילך.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 660. ב"ק קי א.
- ↑ רש"י תענית יז א ד"ה מכאן.
- ↑ מתני' תענית טו ב.
- ↑ תענית יז א.
- ↑ מאירי תענית טז ב.
- ↑ ציון 50 ואילך.
- ↑ רש"י תענית טו ב ד"ב אנשי מעמד.
- ↑ ע"ע שתויי יין. גבו"א תענית שם.
- ↑ גבו"א תענית טו ב.
- ↑ מתני' תענית טו ב.
- ↑ תענית יז א.
- ↑ ר"ח תענית שם ומו"ק יד א; רש"י תענית שם ד"ה כשהן; תוס' תענית שם ד"ה ובחמישי; ריטב"א מו"ק שם.
- ↑ גבו"א תענית שם.
- ↑ שיטה לתלמיד הר"י מפריש מו"ק יד א; ריטב"א מו"ק יז ב.
- ↑ רש"י כת"י מו"ק יז ב ד"ה משמרה.
- ↑ מתני' שם.
- ↑ שו"ת חת"ס או"ח סי' קנד.
- ↑ מאירי תענית טז ב ומו"ק שם; ריטב"א מו"ק יז ב. ועי' מאירי שם שמ"מ לא היו אנשי המעמד נוהגים להסתפר בימי שישי מפני הטורח.
- ↑ עי' ראבי"ה סי' תתמא; שיטה לתלמיד הר"י מפריש מו"ק שם.
- ↑ ע"ע גדול פרע ציון 29.
- ↑ תוס' רא"ש תענית יז א; מאירי תענית טז ב.
- ↑ ע"ע ציון 27.
- ↑ מאירי שם.
- ↑ רש"י מו"ק יז ב ד"ה דשלים וד"ה ותנא, בביאור ברייתא מו"ק שם ע"פ הגמ' שם. וכ"פ רמב"ם יו"ט פ"ז הי"ט וביאת מקדש פ"א הי"ג.
- ↑ ע"ע חול המועד ציון 558 ואילך.
- ↑ רש"י מו"ק שם ד"ה דשלים. רמב"ם יו"ט שם.
- ↑ רש"י שם ושם ד"ה תנא, בביאור המשנה שם יג ב ע"פ הגמ' שם יז ב.
- ↑ גמ' שם יז ב, ע"פ ביאור רש"י הנ"ל. ועי"ש שהתנא של הברייתא סבר שמ"מ כיון שאת משמרתו סיים מותר לגלח.
- ↑ עי' ציון 65. בן משק מו"ק יח א.
- ↑ תוס' מו"ק שם ד"ה אע"ג.
- ↑ בן משק שם.
- ↑ שיטה לתלמיד הר"י מפריש מו"ק יז ב; ריטב"א מו"ק שם.
- ↑ רש"י מו"ק שם ד"ה איבעי, בביאור הגמ' שם בד' תנאים.
- ↑ עי' ציון 53. רש"י שם וריטב"א מו"ק שם בשם תוס', בביאור הגמ' שם.
- ↑ רש"י כת"י שם ד"ה משמרה; ריטב"א שם; שיטה לתלמיד הר"י מפריש שם.
- ↑ רש"י כת"י וריטב"א ותלמיד ה"רי מפריש שם בד' הברייתא שם.
- ↑ גמ' שם, ע"פ רש"י כת"י וריטב"א ותלמיד הר"י מפריש שם.
- ↑ רש"י כת"י מו"ק שם ד"ה משמרה; תלמיד הר"י מפריש שם. ועי' רש"י כת"י שם שהוא לשיטתו בציון 52 שדווקא כיבוס הותר ביום חמישי אבל תספורת לא, ועי' תלמיד הר"י מפריש שתי' באופ"א מה שלכאו' היה מותר לו לגלח ביום חמישי שקודם הרגל.
- ↑ רש"י כת"י שם ד"ה תנא דידן וריטב"א שם בד' מתני' שם יג ב.
- ↑ גמ' שם יז ב, ע"פ רש"י כת"י שם ד"ה כיון וריטב"א שם.
- ↑ משנה תענית טו ב. ועי' תענית יב א שתענית זו היתה לצער עצמם עם הציבור אך לא היה לזה שם תענית.
- ↑ עי' שפ"א תענית שם ופרדס רמונים או"ח סי' יז, בד' רש"י שלהלן.
- ↑ פעולת אדם כלל קלב ס"י (נז א). ועי' אמרי דוד (פדר) סי' תקסב ס"ק ב, שמפסיקים להתענות קודם ט' שעות ומחצה.
- ↑ רבינו גרשום תענית יז א.
- ↑ רש"י תענית טו ב ד"ה ולא..
- ↑ משנה שם.
- ↑ ציון 78 ואילך.