בריה: הבדלים בין גרסאות בדף
(התנגשות ערכים בקטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת) |
Yeshivaorgil (שיחה | תרומות) מ (שוחזר מעריכה של Yeshivaorgil bot (שיחה) לעריכה האחרונה של הבונה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | |||
'''האוכל בריה שלמה חייב גם בפחות מכשיעור, וכן אינה בטילה בתערובת אפילו באלף''' {{מקור|(הסוגיא במכות יז., בסוגיא זו האריך קהילות יעקב חולין כג וכד)}}'''.''' | |||
'''לדוגמא''', האוכל נמלה חייב עליה אע"פ שאין בה כזית {{מקור|(מכות יג. בסוף המשנה)}}. | |||
==מקור וטעם== | |||
'''החילוק מהי בריה ומה לא''': דוגמאות לדברים שהם בריה - נמלה, גיד הנשה, עוף טמא ואבר מן החי. | |||
דוגמאות לדברים שאינם בריה - נבילה, חיטה {{מקור|(לחכמים, אך לרבי שמעון גם חיטה היא בריה (מכות יג. בסוף המשנה), שסובר שאין צריך בריית נשמה (כלומר בעל חיים) (מכות יז.))}}. | |||
[[קטגוריה: | '''בטעם החילוק מהי בריה ומה לא''' (בדעת חכמים שחיטים אינן בריה) נחלקו הראשונים: | ||
@ בריה היא רק כשהתורה הזכירה את שמה ואם תיחלק אין שמה עליה. ולכן גיד הנשה, עוף טמא ואבר מן החי הם בריה, שהתורה הזכירה את שמות אלה, ומשמע בין גדול ובין קטן. אך לגבי טבל התורה לא הזכירה "חיטה", ולכן אינה בריה {{מקור|(תוס' חולין צו. ד"ה מאי טעמא, והוסיפו שגם לחכמים אין צריך בריית נשמה (כלומר בעל חיים), שהרי גם גיד הנשה ואבר מן החי הם בריה, ודברי הגמרא שלחכמים רק בריית נשמה נחשבת בריה (מכות יז.) - הם רק לדבריו דרבי שמעון)}}. | |||
@ בריה היא רק בריית נשמה (כלומר בעל חיים) {{מקור|(כפשטות הגמרא מכות יז.)}}, ולכן נמלה ועוף טמא הם בריה, וגם גיד הנשה ואבר מן החי נחשבים בריית נשמה, משום שבאו מבעל חיים. אך חיטה אינה בריית נשמה. וכן נבילה שלימה לא נחשבת בריה מפני שלא נאסרה מתחילת ברייתה (אלא רק כשמתה) {{מקור|(ר"ן חולין סוף פרק גיד הנשה)}}. | |||
'''בטעם החיוב על בריה''' חקר הרוגאצ'ובר האם נחשב כאילו יש בה שיעור שלם (כאילו הנמלה היא כזית), או שאינה צריכה שיעור שלם (באמת אינה כזית ואעפ"כ חייב עליה) {{מקור|(צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה בריה)}}. | |||
==בדינים שונים== | |||
'''באיסור עשה''', כגון האיסור לאכול נבילה מדין "שאינו זבוח" (חוץ מאיסור הלאו על נבילה), דנו האחרונים: רעק"א הביא צד לומר שלעניין איסור עשה אין דין בריה, משום שכל טעמו של דין בריה הוא שהתורה החשיבה אותה להתחייב עליה מלקות, אך בעשה, שאין עליו מלקות - אין דין בריה. אמנם הוא דחה את צד זה, והסיק שיש דין בריה גם לאיסורי עשה {{מקור|(רעק"א על המשנה מכות פרק ג אות יד, והקהילות יעקב חולין כד (ד"ה והנראה) כתב בדעת הגהות שערי דורא שגם בעשה יש דין בריה)}}. | |||
==פרטי הדין== | |||
'''מה שלא נחשב בריה''' לעניין פחות מכשיעור, כגון נבילה, לא נחשב בריה גם לעניין ביטול ברוב (שבריה אינה בטילה אפילו באלף) {{מקור|(רעק"א על המשנה מכות פרק ג אות יד)}}. | |||
==ראה גם== | |||
* [[ביטול ברוב]] | |||
* [[חצי שיעור]] | |||
* [[שיעורין]] | |||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | |||
גרסה מ־17:58, 23 בדצמבר 2008
|
|
הגדרה
האוכל בריה שלמה חייב גם בפחות מכשיעור, וכן אינה בטילה בתערובת אפילו באלף (הסוגיא במכות יז., בסוגיא זו האריך קהילות יעקב חולין כג וכד).
לדוגמא, האוכל נמלה חייב עליה אע"פ שאין בה כזית (מכות יג. בסוף המשנה).
מקור וטעם
החילוק מהי בריה ומה לא: דוגמאות לדברים שהם בריה - נמלה, גיד הנשה, עוף טמא ואבר מן החי.
דוגמאות לדברים שאינם בריה - נבילה, חיטה (לחכמים, אך לרבי שמעון גם חיטה היא בריה (מכות יג. בסוף המשנה), שסובר שאין צריך בריית נשמה (כלומר בעל חיים) (מכות יז.)).
בטעם החילוק מהי בריה ומה לא (בדעת חכמים שחיטים אינן בריה) נחלקו הראשונים:
- בריה היא רק כשהתורה הזכירה את שמה ואם תיחלק אין שמה עליה. ולכן גיד הנשה, עוף טמא ואבר מן החי הם בריה, שהתורה הזכירה את שמות אלה, ומשמע בין גדול ובין קטן. אך לגבי טבל התורה לא הזכירה "חיטה", ולכן אינה בריה (תוס' חולין צו. ד"ה מאי טעמא, והוסיפו שגם לחכמים אין צריך בריית נשמה (כלומר בעל חיים), שהרי גם גיד הנשה ואבר מן החי הם בריה, ודברי הגמרא שלחכמים רק בריית נשמה נחשבת בריה (מכות יז.) - הם רק לדבריו דרבי שמעון).
- בריה היא רק בריית נשמה (כלומר בעל חיים) (כפשטות הגמרא מכות יז.), ולכן נמלה ועוף טמא הם בריה, וגם גיד הנשה ואבר מן החי נחשבים בריית נשמה, משום שבאו מבעל חיים. אך חיטה אינה בריית נשמה. וכן נבילה שלימה לא נחשבת בריה מפני שלא נאסרה מתחילת ברייתה (אלא רק כשמתה) (ר"ן חולין סוף פרק גיד הנשה).
בטעם החיוב על בריה חקר הרוגאצ'ובר האם נחשב כאילו יש בה שיעור שלם (כאילו הנמלה היא כזית), או שאינה צריכה שיעור שלם (באמת אינה כזית ואעפ"כ חייב עליה) (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה בריה).
בדינים שונים
באיסור עשה, כגון האיסור לאכול נבילה מדין "שאינו זבוח" (חוץ מאיסור הלאו על נבילה), דנו האחרונים: רעק"א הביא צד לומר שלעניין איסור עשה אין דין בריה, משום שכל טעמו של דין בריה הוא שהתורה החשיבה אותה להתחייב עליה מלקות, אך בעשה, שאין עליו מלקות - אין דין בריה. אמנם הוא דחה את צד זה, והסיק שיש דין בריה גם לאיסורי עשה (רעק"א על המשנה מכות פרק ג אות יד, והקהילות יעקב חולין כד (ד"ה והנראה) כתב בדעת הגהות שערי דורא שגם בעשה יש דין בריה).
פרטי הדין
מה שלא נחשב בריה לעניין פחות מכשיעור, כגון נבילה, לא נחשב בריה גם לעניין ביטול ברוב (שבריה אינה בטילה אפילו באלף) (רעק"א על המשנה מכות פרק ג אות יד).