משתמש:בנימין פנש/רבי כמייש חורי: הבדלים בין גרסאות בדף

רבי כמייש חורי זצ"ל

ההקדמה נכתבה על ידי בנו ר' יונה חורי הי"ו ומתוכה העתקתי חלקים מסיפור חייו של

מורי ורבי רבי כמייש חורי זצ"ל.

"

אדוני אבי מורי ורבי הכ"מ עליו השלום נולד בדרום תוניסיה בעירה מדנין הסמוכה לג'רבה

ביום י"ב שבט התרפ"ד, ושם יצק מים על ידי שני ענקי הרוח, רבי מרדכי סגרון זצוק"ל,

ורבי חומני עלוש זצוק"ל (בעל "אני חומה") שראה בו אחד התלמידים הטובים שהעמיד,

והיה מחליף איתו מכתבים מארץ ישראל (צפת) עד תוניסיה.

אבי עליו השלום הנו דור שביעי להרב הקדוש רבי רחמים חורי הראשון זצוק"ל הידוע.

אחיו הגדול של מור אבי עליו השלום, הנו הרב חיים חזקיה חורי זצוק"ל (נתיבות).

אבא עליו השלום היה מוהל. בשנות העשרים לחיוו הכשירו אותו לזה, כי היו חסרים מוהלים

באזור באותה עת. הוא היה גם שוחט ובודק של בהמות ועופות, סופר סת"ם, חזן, שליח ציבור,

וקורא מובהק בספר תורה. הוא היה מל בחינם, ולא היה דורש כסף בכלל, אם רצו לשלם היה

לוקח ומחלק לצדקה. המליצה "מל ולא פרע כאילו לא מל" לא חלה עליו כלל.

על תעודותיו חתומים שמות גדולי ישראל באותה תקופה, הגאונים האדירים רבי כלפון משה

כהן זצוק"ל ..., רבי רחמים חי חויתה זצוק"ל,..., רבי מכלוף עידאן זצוק"ל,....

גולת הכותרת של מפעל חיוו של אמו"ר עליו השלום היתה ההוראה, לימוד תורה לאחרים.

הוא שימש הרבה שנים כר"מ , אם זה במדנין ואם זה בתוניס. אני בנו (יונה חורי), כותב

שורות אלה, זכיתי ללמוד אצלו חומש רש"י וגמרא בתוניס, שם שימש כר"מ בישיבת חב"ד

שבהנהלת הרב ניסן פינסון שליט"א...

עברו עליו מאות תלמידים שהיו שונים מאוד מהמנטליות של ג'רבה, הם היו מודרנים ומושפעים מאוד מהתרבות הצרפתית. עם כל זאת, לאבי עליו השלום היתה סבלנות גדולה וסיעתא דשמיא מרובה ןהצליח להתחבב על כלם ונודע שמו ברבים. בהיותו בתוניס, היה אבי עליו השלום חזן ורב של בית הכנסת על שם רבי חיים בלעיש זצ"ל, שהיה רב ראשי לתוניסיה. סיפר תלמידו של רבי חיים בלעיש זצ"ל, רבי שמעיה צרפתי הי"ו שבית כנסת זה היה פעם בתוך ביתו של הרב זצ"ל ואחרי פטירתו חברו תלמידיו את ביתו לבית הכנסת וכך הגדילו אותו. אבי עליו השלום היה רבו של אותו בית הכנסת במשך כ- 15 שנה עד היום שעזב את טוניס. בבית הכנסת הנ"ל היה מנין מצומצם ומר אבי עליו השלום הצליח במתק לשונו להפוך אותו, אחרי בית הכנסת הגדול של תוניס, למגדלור לכל הקהילה. בבית הכנסת הנ"ל וגם בבית הכנסת הגדול של תוניס, ובעוד הרבה מקומות הוא היה דורש להם כל שבת שעה לפני צאת שבת, באזכרות, בימי ספירת העומר…על פרשת השבוע, הלכה, מוסר, אגדה… בפרט בימי ראשון שלהמון העם שם היה זה יום שבתון מהעבודה, ובית הכנסת היה מלא. לפני עליית אבי ארצה, רבי פרג'י ואזן נתן מכתב המלצה ובו כתב:" זכה את הרבים בדרשותיו אשר מדבש מתוקים" רבי מאיר מאזוז שליט"א אמר לאבי פעם "ישר כח" נוטריקון יש ר' כמייס חורי. בדרשותיו של אאמו"ר עליו השלום היו באים המונים, מהם רחוקים מתורה ומהם קרובים. הוא היה מתאים את לשונו לפי רמת הציבור. הוא תמיד דרבן את השומעים לקיים קודם כל פשטות הדברים בהלכה ואחר כך חומרות. היה תמיד צמוד לסדרת שולחן ערוך של "כף החיים" עוד מצעירותו. הביא את הספרים בעצמם אתו ארצה. אותם ספרים היו בלויים מרוב שימוש אבל לא רצה להחליפם כי התרגל להם. רבנו חיים חורי זצ"ל היה אומר שאוי לו לאדם שספריו חדשים סימן שהוא לא נגע בהם. בדרשותיו הוא היה דורש על וצאה בשבת שזה היה נפוץ שמה בעוונות הרבים. היה גם מתריע על עוון לשון הרע, גלוח בסכין, על יין כשר לקדוש ולא מהול במים. הוא בעצמו היה מהדר במצוות. בסוכות היה מקפיד על אתרוג מרוקאי. בפסח היה מקפיד לאכול רק מצה שמורה, גם בחו"ל וגם בארץ. הוא ספר שגם בשנת בצורת ובמלחמת העולם השניה הקפידו הוא ומשפחתו רק על מצה שמורה. פה בארץ היה מזכיר ענין תרומות ומעשרות בפרות וירקות. והיה אומר ב"ה שזכינו לקים מצוות אלו. היה מניח תפילין של רש"י ושל רבנו תם ביחד. כך נהג מצעירותו.

דרכו בלימוד על שיטת הלימוד של מר אבי ע"ה אפשר לדבר הרבה, כי היא היתה מוצלחת מאוד, ואפילו הרב ניסן פינסון שליט"א שבח מאוד את דרכו בהוראה בזו הלשון "הראה אמנות בהוראה והעמיד תלמידים הרבה", כפי שכתב לו בהמלצה לפני עלייתו ארצה. כאן המקום להזכיר חשיבות ההוראה לילדי ישראל, במה שמרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א אמר ... כי זה כחו של מורה המקנה את יסודות התורה לדור העתיד. ובדידי הוה עבדה ששנה שעברה פגשתי בפריז אחד מהתלמידים של מר אבי ע"ה שהוא היום רופא ירא שמים, ואמר לי: "כל שבת בעת קריאת התורה הלימוד עם מר אביך חוזר אליי".למרות שעברו עשרות שנים, אי אפשר לשכוח, זה חקוק בזכרון". דרכו בלמוד היתה מאוד מענינת , הוא הצליח להפוך את שיעורי הגמרא וחומש עם פרוש רש"י למושכים ומרתקים, לחויה, ולא משעממים כמו שהרבה אז נטו לחשוב בעונות הרבים. אבי ע"ה עמד על זה שילמדו בעיון כפי המסורת התוניסאית והיינו לומדים לפעמים פסוק אחד של חומש עם פרוש רש"י במשך שעתיים. וראה זה פלא- אף אחד לא הרגיש איך עבר הזמן. מתחילת שנת הלימודים הוא היה מסדר את סדר הישיבה של התלמידים. היה מבקש מהראשון לקרוא ולתרגם את הפסוק הראשון. אם לא היה יודע מילה היה עובר לבא בתור. הוא היה משתף את כל הכיתה ומכניס בה רוח תחרותית עד שכל אחד היה מנסה למצוא את פירוש המילה או השאלה של רש"י ועוד. היתה לו מחברת מחברת בה היה רושם נקודה למי שענה נכון ובסוף החודש היה מעדכן אותנו כל אחד מה הציון שלו. פעם סיפר לי ידיד מפריז שלמד אצלו שהוא היה שובב מאוד ואיך מר אבי ע"ה השתיק אותו והפך אותו לרגוע בכמה מילים.הם גמרו אותו ושנו אותו כליל.

עליתו ארצה בהגיעו לגיל שישים, החליט אבי מורי ע"ה לעלות לארץ ישראל. למרות שנסו לשכנעו לעבור לצרפת, הוא סרב בתוקף. הוא ראה שתש כחו בהוראה ובשחיטה, וגם רבים מבני הקהילה עלו לארץ ישראל או הגרו לצרפת, והחליט שדרכו לארץ ישראל אכן סופית. אחר שנה בכפר חב"ד עבר לבני ברק. כאן היה סופר סת"ם, והיה היה דורש ברבים בהרבה מקומות ובפרט בבית הכנסת "בית רחמים" שבפרדס כץ. דרשתו האחרונה היתה בשבת "וירא" התשס"ד. כאן בארץ ישראל סבל יסורים רבים בגופו, עד שהגיע לאי יכול הליכה לגמרי והייתי לוקח אותו לבית הכנסת בשבתות וחגים על כסא גלגלים. ראוי לציין שהוא היה בעל צדקות למופת למרות הכנסותיו הזעירות. לאחר פטירתו ראיתי המון קבלות של מאות שקלים שנתנו לישיבות לכוללים ולקופות צדקה.

פטירתו כחודשים וחצי לפני פטירתו רבו יסוריו ולא יכול לקום בכלל מהמיטה. הוא טולטל בין בית החולים לביתו הלוך ושוב כמה פעמים. אבל שמר על הכרה עד הרגע האחרון. תמיד פיו היה ממלמל תפילות ופרקי תהילים, קבל יסוריו באהבה ובשמחה. היסורים המשיכו ליסר אותו עד ליום ד' ז"ך בטבת התשס"ד שבו הוא נפח נשמתו בביתו שבבני ברק. בשעה 9:00 בלילה הובא למנוחות בבית עלמין ירקון חלקת שומרי שבת תחת גשמי זלעפות שירדו מעינינו ומענני שמיא, קהל גדול ליווה אותו. הספידהו הרבנים הגאונים רבי צמח מאזוז, רבי חיים כהן, רבי מרדכי קדוש.בשבעה, הספידוהו הגאונים רבי מאיר מאזוז, הרב רפאל כהן, תלמידו המובהק של מור אבי רבי גבריאל סרוסי (שתמיד נשאר לו בזיכרון תמונת אבי לומד גמרא ובאמצע באים אליו לבדוק ספק בעוף), רבי חי פיטוסי, רבי מאמוש פנש ממרסיי, תלמידו של מור אבי והיה המוהל שלו, שגם הוא הפך למוהל ורב, רבי דויד עידאן, רבי ברכאל כהן, רבי נחום סעדון, הרב יהודה שמואל, הרב דויד מאדר. כולם יבורכו מפי עליון.

מור אבי ע"ה השאיר אחריו הרבה כתבי יד בכל מקצועות התורה, 1026 דפים כמנין "מה אהבתי תורתך". אנו עמלים להוציאם לאור, וספר זה בעזרת ה' יתברך הוא הראשון. יונה חורי כתב הי"ו

מכאן והלאה דברים אלה נכתבו על ידי תלמידו בנימין פנש

דברים אלה כתבתי סמוך לפטירתו של הרב זצ"ל

הרב הגיע מהעיר מדנין בדרום לטוניס עיר הבירה בצפון. באחד התמונות הישנות שהיו לו, הוא מופיע בכיתה

במדנין כשמאחוריו תמונה גדולה של הרצל. בנו הסביר לי שהוא היה פעיל עלייה עד שטוניסיה קבלה את

עצמאותה בשנת 56 ואז אסרו על כל פעילות ציונית.

אני למדתי אצל הרב זצ"ל בתחילת שנות ה-80 בטוניס בישיבת חב"ד שבראשות הרב פינסון הי"ו. למדנו

אצלו חומש והיינו עוברים על רש"י שבפרשה. על כל רש"י היינו צריכים התלמידים להגיד מה הבעיה

של רש"י לפני שמסבירים את התשובה שלו. המסר היה שרש"י לא מסביר ללא סיבה

באותם שנים, הוא היה מוהל, סופר סת"ם,שען ורב בבית הכנסת של "רבי חיים בלעיש זצ"ל

שם הוא דרש כל שבת לפני צאת השבת. הבית כנסת היה מלא מאזינים המגיעים מכל רחבי העיר טוניס

אני זוכר שפעם אחת הוא רצה כנראה להעביר מסר שאסור לדבר בזמן קריאת התורה, ואז כשסיפר

סיפור הוא אמר ככה:" זה היה אדם ירא שמיים שבין עליה לעליה בתורה מעיין ברש"י על הפרשה ...

וככה המשיך בסיפור בלי קשר להערה הזאת. אבל אצלי זה נחקק בראש שבין עליה לעליה מעיינים

במפרשים ולא חס וחלילה מדברים עם השכן. וזה ההגדרה של ירא שמים: אדם שמרגיש את כבוד ה

בבית הכנסת לא מדבר דברים בטלים עם שכנו גם בין עליות לתורה

אני זוכר שערב יציאה לחופשת הקיץ הוא אמר לנו: " עכשיו זה המבחן האמיתי שלכם. מי שימשיך

בתפילה עם מניין בהנחת תפילין בלימוד התורה ושאר הדברים שמחייבים בבית הספר אז כל מה שהוא

עשה יחשב לו. אבל אם יפסיק את כל זה אז הוא מראה שבעצם כל מה שעשה במשך השנה בבית ספר זה

רק בגלל שחייבו אותו. ואז הוא יפסיד. עכשיו המבחן האמיתי שלכם

היה מדבר איתנו כנערים בוגרים שמקבלים עליהם אחראיות.

תענית דיבור היו מארגנים כל שנה בבית כנסת שלו ביום ראשון (יום חופשי בטוניס) בשובב"ים. בסוף

היום אחרי שסיימו 3 פעמים את התהילים ואמרו תחנונים, הוא היה מעביר את הדרשה

רבי כמייש חורי היה גם שען וגם רב. הוא לימד אותנו שהתפילה ושעון זה אותו דבר. יש סדר לתפילה

כמו חלקי השעון. ואם אתה מחליף מקום לחלקים של השעון הוא יפסיק לעבוד. אותו דבר התפילה. צריך

להגיע מוקדם לתפילה ולהתחיל מהפתיחה ולהמשיך לפי הסדר שנקבע ולא להגיע מאוחר ולהפוך את כל הסדר

רבי כמייש היה נאה דורש ונאה מקיים. עלה ארצה כמו שחינך אותנו לעשות

הוא התיישב בגבול בני ברק- פרדס כץ, המשיך למסור דרשות בבית הכנסת הטוניסאי

ובישיבה הקרובה לביתו.הרב אסף דרשות של רבי חומני עלוש והוציא אותם לאור

בכ"ז בטבט תשס"ד רבי כמייש חורי נפטר. יהיה זכרו ברוך