עמרם: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) (במטרה לדלל מעט את הערך של משה רבינו) |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
{| class="wikitable" border="1" | |||
! colspan="3" style="text-align: center;" | אלה ראשי בית אבותם [[ספר שמות]] <ref>ו', יד,- כ"ו</ref> | |||
|- | |||
|[[ראובן]]||[[שמעון]]|| [[לוי]] | |||
|- | |||
|חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרֹן וְכַרְמִי (י"ד)||יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן-הַכְּנַעֲנִית (ט"ו) ||גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי (ט"ז) | |||
|} | |||
ולמה הוזכרו רק שלושת השבטים ? בפסיקתא רבתי מובא ההסבר : "אלו שלשה שבטים שגינה אותם יעקב בעת צוואתו, ייחסם עתה הכתוב להודיע שחשובים הם" - חזר הכתוב ויחסם כאן לבדם לומר שחשובים הם ולכן הוזכרו פה לאחר שבברכות יעקב לא זכו לכבוד הראוי.<br /> | |||
"וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שֶׁבַע וּשְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" בן 137 שנה. למה נמנו שנותיו של לוי ? להודיע כמה זמן היה שעבוד מצרים, שכן כל זמן שאחד מן השבטים קיים לא היה שעבוד, שנאמר <ref>שמות א' ו'</ref> "וימת יוסף וכל אחיו", ורק אחר כך ( ח) "ויקם מלך חדש" - ולוי האריך ימים על כולם. | |||
---- | |||
{| class="wikitable" border="1" | |||
! colspan="3" style="text-align: center;" |בני לוי | |||
|- | |||
|בני גרשון||בני קהת||בני מררי | |||
|- | |||
|לִבְנִי וְשִׁמְעִי (י"ז)||עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל (י"ח) ||מַחְלִי וּמוּשִׁי (י"ט) | |||
|} | |||
---- | ---- | ||
{| class="wikitable" border="1" | {| class="wikitable" border="1" | ||
! colspan="3" style="text-align: center;" |בני עמרם בן קהת | ! colspan="3" style="text-align: center;" |בני עמרם בן קהת ויוכבד בת לוי | ||
|- | |- | ||
| [[מרים הנביאה]]||[[אהרן הכהן]]|| '''משה רבינו''' | | [[מרים הנביאה]]||[[אהרן הכהן]]|| '''משה רבינו''' | ||
|} | |} | ||
==סיבת האנונימיות== | |||
[[המהר"ל]] <ref>בספרו "גבורות השם" (פרק טז)</ref> טוען כי האנונימיות בתיאור הוריו של משה "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" יש לה סיבה: "ולא הזכיר הכתוב שם עמרם ושם יוכבד... רק כתב שם איש, שהוא שם לכל איש, ואינו שם פרטי מיוחד, וזה מורה על מדרגה נבדלת אלקית." עם זאת היה חשוב לציין כי הוא מ[[לוי בן יעקב|שבט לוי]] " זהו להודיע לך כי לא היה ראוי לצאת הגואל רק משבט לוי... | [[המהר"ל]] <ref>בספרו "גבורות השם" (פרק טז)</ref> טוען כי האנונימיות בתיאור הוריו של משה "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" יש לה סיבה: "ולא הזכיר הכתוב שם עמרם ושם יוכבד... רק כתב שם איש, שהוא שם לכל איש, ואינו שם פרטי מיוחד, וזה מורה על מדרגה נבדלת אלקית." עם זאת היה חשוב לציין כי הוא מ[[לוי בן יעקב|שבט לוי]] " זהו להודיע לך כי לא היה ראוי לצאת הגואל רק משבט לוי... | ||
| שורה 25: | שורה 43: | ||
בניגוד לאנונימיות של ההורים של משה רבינו, המקרא מספר לנו על בת פרעה אשר הצילה אותו וגידלה אותו, לפחות עד גיל עשרים, כאשר נאלץ לברוח למדיין. מפשט המקראות, עולה שבת פרעה חמלה על התינוק המושלך ביאור ולכן היצילתו. לכאורה – אין כאן ענין מיוחד אלא רגש רחמים טבעי ופשוט המקנן בלב כל בר נש. | בניגוד לאנונימיות של ההורים של משה רבינו, המקרא מספר לנו על בת פרעה אשר הצילה אותו וגידלה אותו, לפחות עד גיל עשרים, כאשר נאלץ לברוח למדיין. מפשט המקראות, עולה שבת פרעה חמלה על התינוק המושלך ביאור ולכן היצילתו. לכאורה – אין כאן ענין מיוחד אלא רגש רחמים טבעי ופשוט המקנן בלב כל בר נש. | ||
== הערות שוליים == | |||
<references /> | |||
[[קטגוריה:משה רבינו]] | |||
גרסה מ־01:01, 21 בינואר 2009
|
|
עמרם בן קהת הוא אביו של משה רבינו. הוא מוזכר בפרשת שמות בתור אלמוני:"וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִי"([[ספר שמות]], ב', א'). כמו כן אשתו, יוכבד בת לוי היא "בת לוי".
תרגום יונתן מספר לנו את הרקע של המשפחה : " "וַאֲזַל עַמְרָם גַבְרָא דְמִשֵׁבֶט לֵוִי וְאוֹתִיב בְּכִילְתָא וְגִינוּנָא דְהִלוּלָא יַת יוֹכֶבֶד אִנְתְּתֵיהּ דְתָרִיךְ מִן קֳדָם גְזֵירְתָּא דְפַרְעֹה וַהֲוַת בְּרַת מֵאָה וּתְלָתִין שְׁנִין כַּד אֲהַדְרָהּ לְוָותֵיהּ וְאִתְעֲבֵיד לָהּ נִיסָא וְהַדְרַת לְעַלֵימוֹתָא כְּמָא דַהֲוַת כַּד הִיא זְעֵירְתָּא מִקְרְיָיא בְּרַת לֵוִי".
מדובר אפוא בעמרם שהושיב (את יוכבד אִשׁתו ) בכילה ובאפיריון של חופה לאחר שגרש לפני הגזירה של פרעה כאשר היתה בת מאה ושלושים שנים. כאשר הוא החזירה אליו כפי שנאמר לעיל "ויקח" - נעשׂה לה נס וחזרה לנערותה כמו שהיתה כאשר היא קטנה ונקראה "בת לוי". ובפרשת וארא, כאשר מתוארת תןלדות משה ואהרן נאמר " וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת-יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ את אהרן ומשה" [1].
אילן היוחסין
אילן היוחסין של עמרם הוא כדלקמן:
| אלה ראשי בית אבותם ספר שמות [2] | ||
|---|---|---|
| ראובן | שמעון | לוי |
| חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרֹן וְכַרְמִי (י"ד) | יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן-הַכְּנַעֲנִית (ט"ו) | גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי (ט"ז) |
ולמה הוזכרו רק שלושת השבטים ? בפסיקתא רבתי מובא ההסבר : "אלו שלשה שבטים שגינה אותם יעקב בעת צוואתו, ייחסם עתה הכתוב להודיע שחשובים הם" - חזר הכתוב ויחסם כאן לבדם לומר שחשובים הם ולכן הוזכרו פה לאחר שבברכות יעקב לא זכו לכבוד הראוי.
"וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שֶׁבַע וּשְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" בן 137 שנה. למה נמנו שנותיו של לוי ? להודיע כמה זמן היה שעבוד מצרים, שכן כל זמן שאחד מן השבטים קיים לא היה שעבוד, שנאמר [3] "וימת יוסף וכל אחיו", ורק אחר כך ( ח) "ויקם מלך חדש" - ולוי האריך ימים על כולם.
| בני לוי | ||
|---|---|---|
| בני גרשון | בני קהת | בני מררי |
| לִבְנִי וְשִׁמְעִי (י"ז) | עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל (י"ח) | מַחְלִי וּמוּשִׁי (י"ט) |
| בני עמרם בן קהת ויוכבד בת לוי | ||
|---|---|---|
| מרים הנביאה | אהרן הכהן | משה רבינו |
סיבת האנונימיות
המהר"ל [4] טוען כי האנונימיות בתיאור הוריו של משה "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" יש לה סיבה: "ולא הזכיר הכתוב שם עמרם ושם יוכבד... רק כתב שם איש, שהוא שם לכל איש, ואינו שם פרטי מיוחד, וזה מורה על מדרגה נבדלת אלקית." עם זאת היה חשוב לציין כי הוא משבט לוי " זהו להודיע לך כי לא היה ראוי לצאת הגואל רק משבט לוי... במה שאמרו רז"ל כי שבט לוי לא נשתעבד במצרים, ולפיכך היה ראוי לצאת מהשבט הזה הגואל אותם מן השעבוד וכל זה מפני קדושת השבט הזה... מכל מקום זכות עצמם וקדושתם הועיל שלא היה ראוי שיהיו מושלים מצרים על שבט לוי הקדוש והנבדל, ואיך יהיה מושל עליהם החומר הגרוע הזה הם המצריים, עד שהיו ישראל ראויים להגאל, ואז הוציא הקב"ה הגואל משבט מושלים הוא שבט לוי אשר הוא קדוש ונבדל."
בניגוד לאנונימיות של ההורים של משה רבינו, המקרא מספר לנו על בת פרעה אשר הצילה אותו וגידלה אותו, לפחות עד גיל עשרים, כאשר נאלץ לברוח למדיין. מפשט המקראות, עולה שבת פרעה חמלה על התינוק המושלך ביאור ולכן היצילתו. לכאורה – אין כאן ענין מיוחד אלא רגש רחמים טבעי ופשוט המקנן בלב כל בר נש.