טענה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''אדם שטוען שממון או נכסים שייכים לו''' {{מקור| | '''אדם שטוען שממון או נכסים שייכים לו''' {{מקור|סוגיות עם טענות רבות נמצאות בבבא בתרא ל. והלאה}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', טוען שפרע את החוב. | '''לדוגמא''', טוען שפרע את החוב. | ||
'''דינים דומים''': עדות<ref>ע"ע עדים.</ref> - החילוק בין טענה לעדות הוא שעדות היא כשהדבר נוגע לאחרים וטענה היא כשהדבר נוגע לטוענים עצמם {{מקור| | '''דינים דומים''': עדות<ref>ע"ע עדים.</ref> - החילוק בין טענה לעדות הוא שעדות היא כשהדבר נוגע לאחרים וטענה היא כשהדבר נוגע לטוענים עצמם {{מקור|דרכי משה דרכי הקניינים ו-יט}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
'''טעמה''': | '''טעמה''': | ||
@ בטענת "לא היו דברים מעולם" - פשוט שהתובע הוא זה שצריך להביא ראיה לדבריו בשביל להוציא מהנתבע הטוען להד"ם. | @ בטענת "לא היו דברים מעולם" - פשוט שהתובע הוא זה שצריך להביא ראיה לדבריו בשביל להוציא מהנתבע הטוען להד"ם. | ||
@ בשאר טענות (כגון פרעתי) - יש לנתבע זכות לתבוע מהמלווה להביא ראיה לדבריו {{מקור| | @ בשאר טענות (כגון פרעתי) - יש לנתבע זכות לתבוע מהמלווה להביא ראיה לדבריו {{מקור|ר' נחום בבא בתרא לב: קמ ד"ה ולבאר}}. | ||
ואינו נאמנות אלא הנהגה {{מקור| | ואינו נאמנות אלא הנהגה {{מקור|קובץ שיעורים בבא מציעא יב, מנחת אשר בבא בתרא יז-ב ד"ה אלא, ר' נחום שם}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''אדם שהוחזק כפרן''' לא נאמן לטעון פרעתי, וטענתו נחשבת כטענת שמא {{מקור| | '''אדם שהוחזק כפרן''' לא נאמן לטעון פרעתי, וטענתו נחשבת כטענת שמא {{מקור|קובץ שיעורים בבא בתרא ל}}. | ||
'''כשלא טוען כלום''' (אפילו לא טענת שמא) מוציאים ממנו בלי שום ראיה {{מקור| | '''כשלא טוען כלום''' (אפילו לא טענת שמא) מוציאים ממנו בלי שום ראיה {{מקור|רבנו יונה בבא בתרא כח: ד"ה טעמא, ובשיטה מקובצת ד"ה אלא}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־18:36, 5 בפברואר 2009
|
|
הגדרה
אדם שטוען שממון או נכסים שייכים לו סוגיות עם טענות רבות נמצאות בבבא בתרא ל. והלאה.
לדוגמא, טוען שפרע את החוב.
דינים דומים: עדות[1] - החילוק בין טענה לעדות הוא שעדות היא כשהדבר נוגע לאחרים וטענה היא כשהדבר נוגע לטוענים עצמם דרכי משה דרכי הקניינים ו-יט.
מקור וטעם
מקורה מסברא.
טעמה:
- בטענת "לא היו דברים מעולם" - פשוט שהתובע הוא זה שצריך להביא ראיה לדבריו בשביל להוציא מהנתבע הטוען להד"ם.
- בשאר טענות (כגון פרעתי) - יש לנתבע זכות לתבוע מהמלווה להביא ראיה לדבריו ר' נחום בבא בתרא לב: קמ ד"ה ולבאר.
ואינו נאמנות אלא הנהגה קובץ שיעורים בבא מציעא יב, מנחת אשר בבא בתרא יז-ב ד"ה אלא, ר' נחום שם.
פרטי הדין
אדם שהוחזק כפרן לא נאמן לטעון פרעתי, וטענתו נחשבת כטענת שמא קובץ שיעורים בבא בתרא ל.
כשלא טוען כלום (אפילו לא טענת שמא) מוציאים ממנו בלי שום ראיה רבנו יונה בבא בתרא כח: ד"ה טעמא, ובשיטה מקובצת ד"ה אלא.
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ ע"ע עדים.