גניבת נפש: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
מ (טיפול בתבנית מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''איסור לגנוב אדם ולמוכרו''' {{מקור|הסוגיא בסנהדרין פה:}}'''.''' | '''איסור לגנוב אדם ולמוכרו''' {{מקור|(הסוגיא בסנהדרין פה:)}}'''.''' | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' מהפסוק "וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת" {{מקור|שמות כא-טז}}. | '''מקורו''' מהפסוק "וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת" {{מקור|(שמות כא-טז)}}. | ||
'''במהותו''' חקר הפרי משה האם האיסור במכירה עצמה או בהשפלה שבמכירה {{מקור|פרי משה גניבה וגזילה טו-א}}. | '''במהותו''' חקר הפרי משה האם האיסור במכירה עצמה או בהשפלה שבמכירה {{מקור|(פרי משה גניבה וגזילה טו-א)}}. | ||
'''במניין המצווה''' נחלקו מוני המצוות האם איסור גניבת נפש ואיסור גניבת ממון הם לאו אחד או שני לאווין נפרדים {{מקור|רס"ג, אזהרות ר"א הזקן, ר"י אלברגלוני, ר"ש בן גבירול: לאו אחד. רמב"ם ובה"ג: שני לאווין נפרדים. דן בדבריהם הגריפ"פ ל"ת צא בתחילתו (דף קכח עמוד ג בדפיו)}}<ref>בשאלה האם גוף האדם שייך לאדם כממונו דנו בערך בעלות בסעיף "הנכס" ד"ה גוף האדם.</ref>. | '''במניין המצווה''' נחלקו מוני המצוות האם איסור גניבת נפש ואיסור גניבת ממון הם לאו אחד או שני לאווין נפרדים {{מקור|(רס"ג, אזהרות ר"א הזקן, ר"י אלברגלוני, ר"ש בן גבירול: לאו אחד. רמב"ם ובה"ג: שני לאווין נפרדים. דן בדבריהם הגריפ"פ ל"ת צא בתחילתו (דף קכח עמוד ג בדפיו))}}<ref>בשאלה האם גוף האדם שייך לאדם כממונו דנו בערך בעלות בסעיף "הנכס" ד"ה גוף האדם.</ref>. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''המכירה''' אינה מועילה כלל, שהרי לא יכול למכור את חבירו אם אינו עבד, אלא שהתורה חייבה על מעשה המכירה אע"פ שאינו מועיל {{מקור|מנחת חינוך לו-א [ו] ד"ה והנה מכירה}}. | '''המכירה''' אינה מועילה כלל, שהרי לא יכול למכור את חבירו אם אינו עבד, אלא שהתורה חייבה על מעשה המכירה אע"פ שאינו מועיל {{מקור|(מנחת חינוך לו-א [ו] ד"ה והנה מכירה)}}. | ||
'''גנבו כשהיה פטור''', כגון שהיה קטן או גוי, ומכרו לאחר שנתחייב, שהגדיל או התגייר, הסתפק בזה המנחת חינוך, האם כיוון שבשעת הגניבה לא היה בר חיוב פטור גם על המכירה, או שכיוון שהמכירה היא עיקר האיסור חייב {{מקור|לו-א [טו] ד"ה ונראה לי}}. | '''גנבו כשהיה פטור''', כגון שהיה קטן או גוי, ומכרו לאחר שנתחייב, שהגדיל או התגייר, הסתפק בזה המנחת חינוך, האם כיוון שבשעת הגניבה לא היה בר חיוב פטור גם על המכירה, או שכיוון שהמכירה היא עיקר האיסור חייב {{מקור|(לו-א [טו] ד"ה ונראה לי)}}. | ||
'''מכרו לגוי''' - הכסף משנה כתב בדעת הרמב"ם שפטור {{מקור|עדות כא-ט ד"ה העידו שניים שמכרו}}, והלחם משנה {{מקור|שם ד"ה שמכרו}} חלק עליו וכתב שגם לרמב"ם חייב. וכן המנחת חינוך כתב שגם המוכר לגוי חייב {{מקור|לו-א [ו] ד"ה והנה מכירה}}. | '''מכרו לגוי''' - הכסף משנה כתב בדעת הרמב"ם שפטור {{מקור|(עדות כא-ט ד"ה העידו שניים שמכרו)}}, והלחם משנה {{מקור|(שם ד"ה שמכרו)}} חלק עליו וכתב שגם לרמב"ם חייב. וכן המנחת חינוך כתב שגם המוכר לגוי חייב {{מקור|(לו-א [ו] ד"ה והנה מכירה)}}. | ||
'''הגוזל נפש''' למנחת חינוך פטור, שנאמר רק "וגונב" ו"לא תגנוב" {{מקור|לו-א [יד] ד"ה וחיוב זה}}, ולגריפ"פ חייב {{מקור|ל"ת צא בתחילתו (דף קכח עמוד ג בדפיו)}}. | '''הגוזל נפש''' למנחת חינוך פטור, שנאמר רק "וגונב" ו"לא תגנוב" {{מקור|(לו-א [יד] ד"ה וחיוב זה)}}, ולגריפ"פ חייב {{מקור|(ל"ת צא בתחילתו (דף קכח עמוד ג בדפיו))}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־17:08, 17 במרץ 2009
|
|
הגדרה
איסור לגנוב אדם ולמוכרו (הסוגיא בסנהדרין פה:).
מקור וטעם
מקורו מהפסוק "וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת" (שמות כא-טז).
במהותו חקר הפרי משה האם האיסור במכירה עצמה או בהשפלה שבמכירה (פרי משה גניבה וגזילה טו-א).
במניין המצווה נחלקו מוני המצוות האם איסור גניבת נפש ואיסור גניבת ממון הם לאו אחד או שני לאווין נפרדים (רס"ג, אזהרות ר"א הזקן, ר"י אלברגלוני, ר"ש בן גבירול: לאו אחד. רמב"ם ובה"ג: שני לאווין נפרדים. דן בדבריהם הגריפ"פ ל"ת צא בתחילתו (דף קכח עמוד ג בדפיו))[1].
פרטי הדין
המכירה אינה מועילה כלל, שהרי לא יכול למכור את חבירו אם אינו עבד, אלא שהתורה חייבה על מעשה המכירה אע"פ שאינו מועיל (מנחת חינוך לו-א [ו] ד"ה והנה מכירה).
גנבו כשהיה פטור, כגון שהיה קטן או גוי, ומכרו לאחר שנתחייב, שהגדיל או התגייר, הסתפק בזה המנחת חינוך, האם כיוון שבשעת הגניבה לא היה בר חיוב פטור גם על המכירה, או שכיוון שהמכירה היא עיקר האיסור חייב (לו-א [טו] ד"ה ונראה לי).
מכרו לגוי - הכסף משנה כתב בדעת הרמב"ם שפטור (עדות כא-ט ד"ה העידו שניים שמכרו), והלחם משנה (שם ד"ה שמכרו) חלק עליו וכתב שגם לרמב"ם חייב. וכן המנחת חינוך כתב שגם המוכר לגוי חייב (לו-א [ו] ד"ה והנה מכירה).
הגוזל נפש למנחת חינוך פטור, שנאמר רק "וגונב" ו"לא תגנוב" (לו-א [יד] ד"ה וחיוב זה), ולגריפ"פ חייב (ל"ת צא בתחילתו (דף קכח עמוד ג בדפיו)).
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ בשאלה האם גוף האדם שייך לאדם כממונו דנו בערך בעלות בסעיף "הנכס" ד"ה גוף האדם.