שוגג: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''העובר עבירה ולא ידע שהיא עבירה.''' | '''העובר עבירה ולא ידע שהיא עבירה.''' | ||
'''לדוגמא''', המבשל שבת ולא ידע שאסור לבשל בשבת, או שלא ידע שהיום שבת {{מקור|משנה שבת ז-א, סז:}}. | '''לדוגמא''', המבשל שבת ולא ידע שאסור לבשל בשבת, או שלא ידע שהיום שבת {{מקור|(משנה שבת ז-א, סז:)}}. | ||
בדינים שונים ==בדינים שונים== | בדינים שונים ==בדינים שונים== | ||
בדינים שונים '''מצווה הבאה בעבירה''' פסולה. ולגבי עבירה בשוגג נחלקו האחרונים האם יש בה דין מצווה הבאה בעבירה (האם היא פוסלת את המצווה) {{מקור|שדי חמד ח"ד עמוד 164 אות ח. מהרי"ט אלגאזי בכורות פ"ח אות סה הראשונה ד"ה ואולם לפי חומר העניין, באמצע הדיבור (תחילת נז. בדפיו): יש דין מצווה הבאה בעבירה (ובאונס אין)}}. | בדינים שונים '''מצווה הבאה בעבירה''' פסולה. ולגבי עבירה בשוגג נחלקו האחרונים האם יש בה דין מצווה הבאה בעבירה (האם היא פוסלת את המצווה) {{מקור|(שדי חמד ח"ד עמוד 164 אות ח. מהרי"ט אלגאזי בכורות פ"ח אות סה הראשונה ד"ה ואולם לפי חומר העניין, באמצע הדיבור (תחילת נז. בדפיו): יש דין מצווה הבאה בעבירה (ובאונס אין))}}. | ||
בדינים שונים | בדינים שונים | ||
'''אין שליח לדבר עבירה'''. אמנם כאשר השליח שוגג, כגון שאמר לשליח לקחת שור מבית פלוני שהוא שלי, ונמצא שלא היה שלו והיא גניבה, נחלקו המפרשים לשלוש דעות {{מקור|דן בזה ספר המקנה יח-ו}}: | '''אין שליח לדבר עבירה'''. אמנם כאשר השליח שוגג, כגון שאמר לשליח לקחת שור מבית פלוני שהוא שלי, ונמצא שלא היה שלו והיא גניבה, נחלקו המפרשים לשלוש דעות {{מקור|(דן בזה ספר המקנה יח-ו)}}: | ||
@ בזה יש שליח לדבר עבירה, והמשלח חייב {{מקור|תוס' בבא מציעא י: סוף ד"ה אי, תוס' בבא קמא עט. ד"ה נתנו. וכן כתב המרדכי, הביאו הש"ך חו"מ שמח-ו בתחילתו}}. | @ בזה יש שליח לדבר עבירה, והמשלח חייב {{מקור|(תוס' בבא מציעא י: סוף ד"ה אי, תוס' בבא קמא עט. ד"ה נתנו. וכן כתב המרדכי, הביאו הש"ך חו"מ שמח-ו בתחילתו)}}. | ||
@ גם בזה אין שליח לדבר עבירה, והמשלח פטור {{מקור|ר"י בשיטה מקובצת בבא מציעא י: ד"ה א"כ מצינו שלד"ע, וכן כתב נימוקי יוסף, הביאו הש"ך שם, וכן דעת הש"ך עצמו שם. וכן כתב הריטב"א קידושין מב:, והוסיף שאע"פ שאין בזה את הטעם "דברי הרב", זו גזירת הכתוב שאין שליח לדבר עבירה}}. | @ גם בזה אין שליח לדבר עבירה, והמשלח פטור {{מקור|(ר"י בשיטה מקובצת בבא מציעא י: ד"ה א"כ מצינו שלד"ע, וכן כתב נימוקי יוסף, הביאו הש"ך שם, וכן דעת הש"ך עצמו שם. וכן כתב הריטב"א קידושין מב:, והוסיף שאע"פ שאין בזה את הטעם "דברי הרב", זו גזירת הכתוב שאין שליח לדבר עבירה)}}. | ||
@ תלוי באיזו עבירה: בבין אדם למקום אין שליח והמשלח פטור, ובבין אדם לחבירו (כגון גניבה) יש שליח והמשלח חייב {{מקור|חתם סופר כתובות מהדורא בתרא (תקעג ד"ה וכי) בדעת התוס'}}. | @ תלוי באיזו עבירה: בבין אדם למקום אין שליח והמשלח פטור, ובבין אדם לחבירו (כגון גניבה) יש שליח והמשלח חייב {{מקור|(חתם סופר כתובות מהדורא בתרא (תקעג ד"ה וכי) בדעת התוס')}}. | ||
'''קים ליה בדרבה מיניה''' - חייבי מיתות שוגגין, אע"פ שפטורים מהמיתה, פטורים גם מהתשלומין ("תנא דבי חזקיה") {{מקור|כתובות לח. לתוס' הלכה כחזקיה אך לרש"י לא (מהרש"א פסחים כט. על רש"י ד"ה את)}}. וביאר הקונטרסי שיעורים {{מקור|בבא מציעא כח-א ד"ה אולם}} שדין הפטור בשוגג ובמזיד הם שני דינים נפרדים. | '''קים ליה בדרבה מיניה''' - חייבי מיתות שוגגין, אע"פ שפטורים מהמיתה, פטורים גם מהתשלומין ("תנא דבי חזקיה") {{מקור|(כתובות לח. לתוס' הלכה כחזקיה אך לרש"י לא (מהרש"א פסחים כט. על רש"י ד"ה את))}}. וביאר הקונטרסי שיעורים {{מקור|(בבא מציעא כח-א ד"ה אולם)}} שדין הפטור בשוגג ובמזיד הם שני דינים נפרדים. | ||
'''הגוזל בשוגג''', השיטה מקובצת כתב שלא עובר משום גזל {{מקור|בבא קמא סט. בשם תלמידי ר"פ, וכן כתב הקצוה"ח כה-א שאדם מועד לעולם נאמר רק על מזיק}}, אך המאירי כתב שהוא כן גזלן {{מקור|בבא קמא צה.}}. | '''הגוזל בשוגג''', השיטה מקובצת כתב שלא עובר משום גזל {{מקור|(בבלי:בבא קמא סט. בשם תלמידי ר"פ, וכן כתב הקצוה"ח כה-א שאדם מועד לעולם נאמר רק על מזיק)}}, אך המאירי כתב שהוא כן גזלן {{מקור|(בבא קמא צה.)}}. | ||
'''המאנה (אונאה) בשוגג''', חידש הקונטרסי שיעורים {{מקור|בבא מציעא כב-ו ד"ה ונלענ"ד}} שאע"פ שחייב להחזיר, לא עבר באיסור כלל (ואינו כשאר העבירות שעבר באיסור בשוגג), שכל איסור אונאה נאמר רק כשמתכוון לכך. | '''המאנה (אונאה) בשוגג''', חידש הקונטרסי שיעורים {{מקור|(בבא מציעא כב-ו ד"ה ונלענ"ד)}} שאע"פ שחייב להחזיר, לא עבר באיסור כלל (ואינו כשאר העבירות שעבר באיסור בשוגג), שכל איסור אונאה נאמר רק כשמתכוון לכך. | ||
'''האוכל תרומה בשוגג משלם קרן'''. תוס' כתבו שהוא כפרה ולא ממונא {{מקור|כתובות ל: ד"ה זר}}, והר"ש כתב שאינה כפרה אלא ממונא {{מקור|תרומות ו-א סוף ד"ה והתשלומין}}. | '''האוכל תרומה בשוגג משלם קרן'''. תוס' כתבו שהוא כפרה ולא ממונא {{מקור|(כתובות ל: ד"ה זר)}}, והר"ש כתב שאינה כפרה אלא ממונא {{מקור|(תרומות ו-א סוף ד"ה והתשלומין)}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
* [[דבר שאינו מתכוון]] | * [[דבר שאינו מתכוון]] | ||
* [[דעת {{מקור|בכל הדינים הצריכים דעת - מצוות, עבירות, קניינים ועוד}}]] | * [[דעת {{מקור|(בכל הדינים הצריכים דעת - מצוות, עבירות, קניינים ועוד)}}]] | ||
* [[מתעסק]] | * [[מתעסק]] | ||
גרסה מ־14:42, 8 במרץ 2009
|
|
הגדרה
העובר עבירה ולא ידע שהיא עבירה.
לדוגמא, המבשל שבת ולא ידע שאסור לבשל בשבת, או שלא ידע שהיום שבת (משנה שבת ז-א, סז:).
בדינים שונים ==בדינים שונים== בדינים שונים מצווה הבאה בעבירה פסולה. ולגבי עבירה בשוגג נחלקו האחרונים האם יש בה דין מצווה הבאה בעבירה (האם היא פוסלת את המצווה) (שדי חמד ח"ד עמוד 164 אות ח. מהרי"ט אלגאזי בכורות פ"ח אות סה הראשונה ד"ה ואולם לפי חומר העניין, באמצע הדיבור (תחילת נז. בדפיו): יש דין מצווה הבאה בעבירה (ובאונס אין)). בדינים שונים
אין שליח לדבר עבירה. אמנם כאשר השליח שוגג, כגון שאמר לשליח לקחת שור מבית פלוני שהוא שלי, ונמצא שלא היה שלו והיא גניבה, נחלקו המפרשים לשלוש דעות (דן בזה ספר המקנה יח-ו):
- בזה יש שליח לדבר עבירה, והמשלח חייב (תוס' בבא מציעא י: סוף ד"ה אי, תוס' בבא קמא עט. ד"ה נתנו. וכן כתב המרדכי, הביאו הש"ך חו"מ שמח-ו בתחילתו).
- גם בזה אין שליח לדבר עבירה, והמשלח פטור (ר"י בשיטה מקובצת בבא מציעא י: ד"ה א"כ מצינו שלד"ע, וכן כתב נימוקי יוסף, הביאו הש"ך שם, וכן דעת הש"ך עצמו שם. וכן כתב הריטב"א קידושין מב:, והוסיף שאע"פ שאין בזה את הטעם "דברי הרב", זו גזירת הכתוב שאין שליח לדבר עבירה).
- תלוי באיזו עבירה: בבין אדם למקום אין שליח והמשלח פטור, ובבין אדם לחבירו (כגון גניבה) יש שליח והמשלח חייב (חתם סופר כתובות מהדורא בתרא (תקעג ד"ה וכי) בדעת התוס').
קים ליה בדרבה מיניה - חייבי מיתות שוגגין, אע"פ שפטורים מהמיתה, פטורים גם מהתשלומין ("תנא דבי חזקיה") (כתובות לח. לתוס' הלכה כחזקיה אך לרש"י לא (מהרש"א פסחים כט. על רש"י ד"ה את)). וביאר הקונטרסי שיעורים (בבא מציעא כח-א ד"ה אולם) שדין הפטור בשוגג ובמזיד הם שני דינים נפרדים.
הגוזל בשוגג, השיטה מקובצת כתב שלא עובר משום גזל (בבלי:בבא קמא סט. בשם תלמידי ר"פ, וכן כתב הקצוה"ח כה-א שאדם מועד לעולם נאמר רק על מזיק), אך המאירי כתב שהוא כן גזלן (בבא קמא צה.).
המאנה (אונאה) בשוגג, חידש הקונטרסי שיעורים (בבא מציעא כב-ו ד"ה ונלענ"ד) שאע"פ שחייב להחזיר, לא עבר באיסור כלל (ואינו כשאר העבירות שעבר באיסור בשוגג), שכל איסור אונאה נאמר רק כשמתכוון לכך.
האוכל תרומה בשוגג משלם קרן. תוס' כתבו שהוא כפרה ולא ממונא (כתובות ל: ד"ה זר), והר"ש כתב שאינה כפרה אלא ממונא (תרומות ו-א סוף ד"ה והתשלומין).
ראה גם
- [[דעת (בכל הדינים הצריכים דעת - מצוות, עבירות, קניינים ועוד)]]