אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
מ (טיפול בתבנית מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''עדים לא יכולים להעיד כאשר בעל הדין שנגדו הם מעידים אינו נמצא לפניהם''' {{מקור|הסוגיא בבבא קמא קיב.}}'''.''' | '''עדים לא יכולים להעיד כאשר בעל הדין שנגדו הם מעידים אינו נמצא לפניהם''' {{מקור|(הסוגיא בבבא קמא קיב.)}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', עדים המעידים שראובן חייב כסף לשמעון, וראובן לא נמצא לפנינו, לא מקבלים את עדותם. | '''לדוגמא''', עדים המעידים שראובן חייב כסף לשמעון, וראובן לא נמצא לפנינו, לא מקבלים את עדותם. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' מהפסוק "ואם שור נגח הוא מתמול שלשום והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה, השור יסקל וגם בעליו יומת" {{מקור|שמות כא-כט}}. והועד בבעליו - מכאן שהעדות צריכה להיות בפני בעל השור, שהוא בעל הדין {{מקור|בבלי:בבא קמא קיב:}}. | '''מקורו''' מהפסוק "ואם שור נגח הוא מתמול שלשום והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה, השור יסקל וגם בעליו יומת" {{מקור|(שמות כא-כט)}}. והועד בבעליו - מכאן שהעדות צריכה להיות בפני בעל השור, שהוא בעל הדין {{מקור|(בבלי:בבא קמא קיב:)}}. | ||
בדיני נפשות פשוט שהוא מדאורייתא, שהרי הפסוק דן בדיני נפשות של השור - האם יסקלוהו {{מקור|רשב"א בבא קמא קיב: ד"ה הא דאמר ליה}}. בדיני ממונות דן הרשב"א וסתר את עצמו: בחידושיו {{מקור|שם}} כתב שהם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, שהרי הפסוק עוסק רק בדיני נפשות. אך בתשובה {{מקור|לא נדפסה בשו"ת הרשב"א, והביאוה בהערה 112 על הרשב"א שם}} כתב "דהא בוודאי דיני ממונות נמי מוהועד בבעליו נפקא להו וכו', וכיוון דתרוויהו מקרא נפקא להו מאן פליג לך בין האי להאי", דהיינו שגם בדיני ממונות הוא דאורייתא. | בדיני נפשות פשוט שהוא מדאורייתא, שהרי הפסוק דן בדיני נפשות של השור - האם יסקלוהו {{מקור|(רשב"א בבא קמא קיב: ד"ה הא דאמר ליה)}}. בדיני ממונות דן הרשב"א וסתר את עצמו: בחידושיו {{מקור|(שם)}} כתב שהם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, שהרי הפסוק עוסק רק בדיני נפשות. אך בתשובה {{מקור|(לא נדפסה בשו"ת הרשב"א, והביאוה בהערה 112 על הרשב"א שם)}} כתב "דהא בוודאי דיני ממונות נמי מוהועד בבעליו נפקא להו וכו', וכיוון דתרוויהו מקרא נפקא להו מאן פליג לך בין האי להאי", דהיינו שגם בדיני ממונות הוא דאורייתא. | ||
'''בטעם''' שהעדים צריכים להיות בפני בעל הדין נחלקו הראשונים: רש"י {{מקור|בבא בתרא כח: ד"ה התם}} כתב שזו סברא כדי שבעל הדין יוכל לטעון, להכחישם ולהביא עדים אחרים להזימם, ותוס' {{מקור|שם סוף ד"ה אלא}} כתבו שהיא גזירת הכתוב (לגבי שור מועד שצריך להעיד בפני הבעלים). | '''בטעם''' שהעדים צריכים להיות בפני בעל הדין נחלקו הראשונים: רש"י {{מקור|(בבא בתרא כח: ד"ה התם)}} כתב שזו סברא כדי שבעל הדין יוכל לטעון, להכחישם ולהביא עדים אחרים להזימם, ותוס' {{מקור|(שם סוף ד"ה אלא)}} כתבו שהיא גזירת הכתוב (לגבי שור מועד שצריך להעיד בפני הבעלים). | ||
'''בדינו''' נחלקו הראשונים אם קבלו עדות שלא בפני בעל הדין - האם בדיעבד היא עדות ודנים על פיה: לראבי"ה היא עדות ולריב"א לא {{מקור|הביאם הגהות אשר"י כתובות פ"ב טו, והריב"א הובא גם במרדכי בבא קמא קיב: סימן קמז}}. | '''בדינו''' נחלקו הראשונים אם קבלו עדות שלא בפני בעל הדין - האם בדיעבד היא עדות ודנים על פיה: לראבי"ה היא עדות ולריב"א לא {{מקור|(הביאם הגהות אשר"י כתובות פ"ב טו, והריב"א הובא גם במרדכי בבא קמא קיב: סימן קמז)}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''להחזיק ממון''', נחלקו האם תועיל לזה עדות שלא בפני בעל הדין: רוב האחרונים כתבו שגם להחזיק ממון לא תועיל עדות שלא בפניו {{מקור|מהר"ם מינץ עד-כו, שו"ת מהר"ש הלוי חו"מ לד, מהרש"ך ספר א ה וספר ב קעח. והקצוה"ח קי-ב (ד"ה והנה) הביאם וסובר כמותם}}, והמהרי"ט {{מקור|חו"מ לב, הובא בקצוה"ח שם}} הוסיף לכך סברא שאם לא כן לא שבקת חיי לכל בריה, שכל לווה יביא עדים של בפני המלווה שפרעו, ויפטור את עצמו. ועוד, ש"והועד בבעליו" אמר רחמנא - מה לי ממונו ומה לי הפקעת ממונו. אך המשנה למלך {{מקור|מלווה ולווה כא-א ד"ה ועל}} כתב שכן תועיל. וממחלוקת זו יוצאת מחלוקת אחרת - האם יועיל מיגו שלא בפני בעל דין: לרוב האחרונים לא יועיל, שלא עדיף מיגו מעדים, אך למשנה למלך כן, כיוון שבעל המיגו מוחזק בממון, והרי לשיטתו במוחזק כן מועיל שלא בפני בעל הדין. | '''להחזיק ממון''', נחלקו האם תועיל לזה עדות שלא בפני בעל הדין: רוב האחרונים כתבו שגם להחזיק ממון לא תועיל עדות שלא בפניו {{מקור|(מהר"ם מינץ עד-כו, שו"ת מהר"ש הלוי חו"מ לד, מהרש"ך ספר א ה וספר ב קעח. והקצוה"ח קי-ב (ד"ה והנה) הביאם וסובר כמותם)}}, והמהרי"ט {{מקור|(חו"מ לב, הובא בקצוה"ח שם)}} הוסיף לכך סברא שאם לא כן לא שבקת חיי לכל בריה, שכל לווה יביא עדים של בפני המלווה שפרעו, ויפטור את עצמו. ועוד, ש"והועד בבעליו" אמר רחמנא - מה לי ממונו ומה לי הפקעת ממונו. אך המשנה למלך {{מקור|(מלווה ולווה כא-א ד"ה ועל)}} כתב שכן תועיל. וממחלוקת זו יוצאת מחלוקת אחרת - האם יועיל מיגו שלא בפני בעל דין: לרוב האחרונים לא יועיל, שלא עדיף מיגו מעדים, אך למשנה למלך כן, כיוון שבעל המיגו מוחזק בממון, והרי לשיטתו במוחזק כן מועיל שלא בפני בעל הדין. | ||
'''לפסול עדים''', נחלקו הראשונים האם אפשר שלא בפניהם, כגון להעיד שהם גזלנים או שהם זוממים (לכו"ע לא יענשו ב"כאשר זמם", שזו בוודאי עדות שלא בפני בעל דין, אך נחלקו האם יפסלו לעדות): לרמ"ה {{מקור|הובא בשו"ת זכרון יהודה לר"י בן הרא"ש פב) }}לא נפסלים ולרמב"ן {{מקור|(הובא בשו"ת הריב"ש רסו}} כן. ובטעם הרמב"ן ביאר הקובץ שיעורים {{מקור|בבא בתרא קג, והביא את הראשונים הללו}} שהנפסל לעדות לא נחשב בעל דין, ולכן אין עליו דין "אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין". | '''לפסול עדים''', נחלקו הראשונים האם אפשר שלא בפניהם, כגון להעיד שהם גזלנים או שהם זוממים (לכו"ע לא יענשו ב"כאשר זמם", שזו בוודאי עדות שלא בפני בעל דין, אך נחלקו האם יפסלו לעדות): לרמ"ה {{מקור|(הובא בשו"ת זכרון יהודה לר"י בן הרא"ש פב) )}}לא נפסלים ולרמב"ן {{מקור|(הובא בשו"ת הריב"ש רסו)}} כן. ובטעם הרמב"ן ביאר הקובץ שיעורים {{מקור|(בבא בתרא קג, והביא את הראשונים הללו)}} שהנפסל לעדות לא נחשב בעל דין, ולכן אין עליו דין "אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין". | ||
==אנשים== | ==אנשים== | ||
'''כשבעל הדין קטן''' נחשב כשלא בפניו ולא מקבלים את עדותם {{מקור|בבלי:בבא קמא קיב.}}. | '''כשבעל הדין קטן''' נחשב כשלא בפניו ולא מקבלים את עדותם {{מקור|(בבלי:בבא קמא קיב.)}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־16:23, 17 במרץ 2009
|
|
הגדרה
עדים לא יכולים להעיד כאשר בעל הדין שנגדו הם מעידים אינו נמצא לפניהם (הסוגיא בבבא קמא קיב.).
לדוגמא, עדים המעידים שראובן חייב כסף לשמעון, וראובן לא נמצא לפנינו, לא מקבלים את עדותם.
מקור וטעם
מקורו מהפסוק "ואם שור נגח הוא מתמול שלשום והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה, השור יסקל וגם בעליו יומת" (שמות כא-כט). והועד בבעליו - מכאן שהעדות צריכה להיות בפני בעל השור, שהוא בעל הדין (בבלי:בבא קמא קיב:).
בדיני נפשות פשוט שהוא מדאורייתא, שהרי הפסוק דן בדיני נפשות של השור - האם יסקלוהו (רשב"א בבא קמא קיב: ד"ה הא דאמר ליה). בדיני ממונות דן הרשב"א וסתר את עצמו: בחידושיו (שם) כתב שהם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, שהרי הפסוק עוסק רק בדיני נפשות. אך בתשובה (לא נדפסה בשו"ת הרשב"א, והביאוה בהערה 112 על הרשב"א שם) כתב "דהא בוודאי דיני ממונות נמי מוהועד בבעליו נפקא להו וכו', וכיוון דתרוויהו מקרא נפקא להו מאן פליג לך בין האי להאי", דהיינו שגם בדיני ממונות הוא דאורייתא.
בטעם שהעדים צריכים להיות בפני בעל הדין נחלקו הראשונים: רש"י (בבא בתרא כח: ד"ה התם) כתב שזו סברא כדי שבעל הדין יוכל לטעון, להכחישם ולהביא עדים אחרים להזימם, ותוס' (שם סוף ד"ה אלא) כתבו שהיא גזירת הכתוב (לגבי שור מועד שצריך להעיד בפני הבעלים).
בדינו נחלקו הראשונים אם קבלו עדות שלא בפני בעל הדין - האם בדיעבד היא עדות ודנים על פיה: לראבי"ה היא עדות ולריב"א לא (הביאם הגהות אשר"י כתובות פ"ב טו, והריב"א הובא גם במרדכי בבא קמא קיב: סימן קמז).
פרטי הדין
להחזיק ממון, נחלקו האם תועיל לזה עדות שלא בפני בעל הדין: רוב האחרונים כתבו שגם להחזיק ממון לא תועיל עדות שלא בפניו (מהר"ם מינץ עד-כו, שו"ת מהר"ש הלוי חו"מ לד, מהרש"ך ספר א ה וספר ב קעח. והקצוה"ח קי-ב (ד"ה והנה) הביאם וסובר כמותם), והמהרי"ט (חו"מ לב, הובא בקצוה"ח שם) הוסיף לכך סברא שאם לא כן לא שבקת חיי לכל בריה, שכל לווה יביא עדים של בפני המלווה שפרעו, ויפטור את עצמו. ועוד, ש"והועד בבעליו" אמר רחמנא - מה לי ממונו ומה לי הפקעת ממונו. אך המשנה למלך (מלווה ולווה כא-א ד"ה ועל) כתב שכן תועיל. וממחלוקת זו יוצאת מחלוקת אחרת - האם יועיל מיגו שלא בפני בעל דין: לרוב האחרונים לא יועיל, שלא עדיף מיגו מעדים, אך למשנה למלך כן, כיוון שבעל המיגו מוחזק בממון, והרי לשיטתו במוחזק כן מועיל שלא בפני בעל הדין.
לפסול עדים, נחלקו הראשונים האם אפשר שלא בפניהם, כגון להעיד שהם גזלנים או שהם זוממים (לכו"ע לא יענשו ב"כאשר זמם", שזו בוודאי עדות שלא בפני בעל דין, אך נחלקו האם יפסלו לעדות): לרמ"ה (הובא בשו"ת זכרון יהודה לר"י בן הרא"ש פב) )לא נפסלים ולרמב"ן (הובא בשו"ת הריב"ש רסו) כן. ובטעם הרמב"ן ביאר הקובץ שיעורים (בבא בתרא קג, והביא את הראשונים הללו) שהנפסל לעדות לא נחשב בעל דין, ולכן אין עליו דין "אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין".
אנשים
כשבעל הדין קטן נחשב כשלא בפניו ולא מקבלים את עדותם (בבלי:בבא קמא קיב.).