ל"ג בעומר: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ל"ג בעומר חל בתאריך י"ח באייר ובו סופרים שלושים ושלושה ימים לעומר (ל"ג הוא ב[[גימטריה]] 33). מנהג ישראל לשמוח ביום זה ולעלות לקברו של [[רבי שמעון בר יוחאי]] (=רשב"י) במירון. למנהג האשכנזים בבוקר יום זה מסתיימים מנהגי האבלות שהחלו לאחר פסח כאבל על תלמידי רבי עקיבא שמתו בתקופה זו. | ל"ג בעומר חל בתאריך י"ח באייר ובו סופרים שלושים ושלושה ימים לעומר (ל"ג הוא ב[[גימטריה]] 33). מנהג ישראל לשמוח ביום זה ולעלות לקברו של [[רבי שמעון בר יוחאי]] (=רשב"י) במירון, אשר יום זה הוא יום פטירתו. למנהג האשכנזים בבוקר יום זה מסתיימים מנהגי האבלות שהחלו לאחר פסח כאבל על תלמידי רבי עקיבא שמתו בתקופה זו. | ||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
לשיטת חלק מחכמי ישראל בל"ג בעומר פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, ולשיטה אחרת מתו התלמידים במשך 33 ימים המתפרסים על פני כל התקופה שבין פסח לשבועות, הימים בהם אין חגיגיות. | לשיטת חלק מחכמי ישראל בל"ג בעומר פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, ולשיטה אחרת מתו התלמידים במשך 33 ימים המתפרסים על פני כל התקופה שבין פסח לשבועות, הימים בהם אין חגיגיות. | ||
לפי שיטות אלו, מבוקר יום ל"ג בעומר ואילך לא נוהגים מנהגי אבלות, ואף נוהגים מנהגי שמחה מסוימים כאיסור תענית ואי אמירת [[תחנון]], וכך מנהג האשכנזים וחלק מקהילות ספרד. | לפי שיטות אלו, מבוקר יום ל"ג בעומר ואילך לא נוהגים מנהגי אבלות, ואף נוהגים מנהגי שמחה מסוימים כאיסור תענית ואי אמירת [[תחנון]], וכך מנהג האשכנזים וחלק מקהילות ספרד. | ||
לפי שיטה אחרת פסקו התלמידים מלמות ביום ל"ד לעומר ועל כן מנהגי האבלות פוסקים בבוקרו של יום זה, וכך מנהג רוב עדות ספרד כפסיקת ה[[שולחן ערוך]]. לשיטה זו אין כל חגיגיות ביום ל"ג בעומר. למרות זאת, גם הספרדים נהגו לשמוח בל"ג בעומר ולעלות לקברו של רשב"י במירון, וזאת על אף שמעטים מחכמי ישראל (כמו ה[[חתם סופר]]) התנגדו לדבר. | לפי שיטה אחרת פסקו התלמידים מלמות ביום ל"ד לעומר ועל כן מנהגי האבלות פוסקים בבוקרו של יום זה, וכך מנהג רוב עדות ספרד כפסיקת ה[[שולחן ערוך]]. לשיטה זו אין כל חגיגיות ביום ל"ג בעומר. למרות זאת, גם הספרדים נהגו לשמוח בל"ג בעומר ולעלות לקברו של רשב"י במירון, וזאת על אף שמעטים מחכמי ישראל (כמו ה[[חתם סופר]]) התנגדו לדבר. | ||
יש נוהגים לעשות "חלאקה" בל"ג בעומר, באתרא קדישא מירון. | |||
כסיבות לשמחה זו נאמרו כמה טעמים. נביא את העיקריים שבהם: | |||
יום זה הוא יום שמחת התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א. וכן הוא יומא דהילולא דיליה [כ"כ מרן החיד"א זצ"ל בספרו ברכי יוסף סימן תצג ס"ק ד ובמורה באצבע אות רכג]. | |||
ועוד, אפשר שביום זה החל רבי עקיבא ללמד את חמשת תלמידיו לאחר שמתו רבבות תלמידיו והיה העלום שמם; ואלו שלימדם - רבי יהודה בן אילעאי ורבי מאיר ורבי יוסי בן חלפתא ורבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בן שמוע [מרן החיד"א זצ"ל בספר טוב עין סימן ח"י אות פז]. | |||
יש מי שכתב כי ביום זה יצא רשב"י מהמערה לאחר שהסתתר בה 13 שנה מפני הרומאים שביקשו להורגו ([[ערוך השלחן]]). | יש מי שכתב כי ביום זה יצא רשב"י מהמערה לאחר שהסתתר בה 13 שנה מפני הרומאים שביקשו להורגו ([[ערוך השלחן]]). | ||
ביום זה נהגו להדליק מדורות ולירות בחץ וקשת, וכמה טעמים ניתנו למנהגים אלו. | ביום זה נהגו להדליק מדורות ולירות בחץ וקשת, וכמה טעמים ניתנו למנהגים אלו. | ||
== שירים לכבוד רשב"י == | |||
רבותינו ז"ל חיברו פיוטים לכבוד רבי שמעון בן יוחאי ע"ה, ונתפשטו הפיוטים בקהילות ישראל בס"ד. | |||
"בר יוחאי נמשחת אשריך" - חיברו רבי שמעון לביא ע"ה. | |||
"ואמרתם כה לחי" - פיוט שכתב מרן רבינו יוסף חיים זצ"ל בעל ה[[בן איש חי]]. | |||
גרסה מ־14:00, 3 במאי 2009
|
|
ל"ג בעומר חל בתאריך י"ח באייר ובו סופרים שלושים ושלושה ימים לעומר (ל"ג הוא בגימטריה 33). מנהג ישראל לשמוח ביום זה ולעלות לקברו של רבי שמעון בר יוחאי (=רשב"י) במירון, אשר יום זה הוא יום פטירתו. למנהג האשכנזים בבוקר יום זה מסתיימים מנהגי האבלות שהחלו לאחר פסח כאבל על תלמידי רבי עקיבא שמתו בתקופה זו.
בימי ספירת העומר נוהגים מנהגי אבלות, מפני שבימים אלו מתו עשרים וארבעה אלף תלמידי התנא רבי עקיבא, משום שלא נהגו כבוד זה בזה.
לשיטת חלק מחכמי ישראל בל"ג בעומר פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, ולשיטה אחרת מתו התלמידים במשך 33 ימים המתפרסים על פני כל התקופה שבין פסח לשבועות, הימים בהם אין חגיגיות.
לפי שיטות אלו, מבוקר יום ל"ג בעומר ואילך לא נוהגים מנהגי אבלות, ואף נוהגים מנהגי שמחה מסוימים כאיסור תענית ואי אמירת תחנון, וכך מנהג האשכנזים וחלק מקהילות ספרד.
לפי שיטה אחרת פסקו התלמידים מלמות ביום ל"ד לעומר ועל כן מנהגי האבלות פוסקים בבוקרו של יום זה, וכך מנהג רוב עדות ספרד כפסיקת השולחן ערוך. לשיטה זו אין כל חגיגיות ביום ל"ג בעומר. למרות זאת, גם הספרדים נהגו לשמוח בל"ג בעומר ולעלות לקברו של רשב"י במירון, וזאת על אף שמעטים מחכמי ישראל (כמו החתם סופר) התנגדו לדבר.
יש נוהגים לעשות "חלאקה" בל"ג בעומר, באתרא קדישא מירון.
כסיבות לשמחה זו נאמרו כמה טעמים. נביא את העיקריים שבהם: יום זה הוא יום שמחת התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א. וכן הוא יומא דהילולא דיליה [כ"כ מרן החיד"א זצ"ל בספרו ברכי יוסף סימן תצג ס"ק ד ובמורה באצבע אות רכג]. ועוד, אפשר שביום זה החל רבי עקיבא ללמד את חמשת תלמידיו לאחר שמתו רבבות תלמידיו והיה העלום שמם; ואלו שלימדם - רבי יהודה בן אילעאי ורבי מאיר ורבי יוסי בן חלפתא ורבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בן שמוע [מרן החיד"א זצ"ל בספר טוב עין סימן ח"י אות פז]. יש מי שכתב כי ביום זה יצא רשב"י מהמערה לאחר שהסתתר בה 13 שנה מפני הרומאים שביקשו להורגו (ערוך השלחן).
ביום זה נהגו להדליק מדורות ולירות בחץ וקשת, וכמה טעמים ניתנו למנהגים אלו.
שירים לכבוד רשב"י
רבותינו ז"ל חיברו פיוטים לכבוד רבי שמעון בן יוחאי ע"ה, ונתפשטו הפיוטים בקהילות ישראל בס"ד.
"בר יוחאי נמשחת אשריך" - חיברו רבי שמעון לביא ע"ה. "ואמרתם כה לחי" - פיוט שכתב מרן רבינו יוסף חיים זצ"ל בעל הבן איש חי.