החקלאות היהודית ביהודה ובשומרון: הבדלים בין גרסאות בדף

החקלאות היהודית ביהודה ובשומרון נחשבת לייחודים מסוגה. מימדיה מצומצמים לאור הרקע לפיו הוקם הישוב היהודי ביהודה ובשומרון. רובה של ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון מורכבת מישובים קהילתיים. בישובים אלה התושבים יוצאים לעבודה מחוץ לישוב ומקום מגוריהם משמש ללינה ולחיי הקהילה, הם לא עובדים בישוב בו הם גרים ולא בסביבתו. יחד עם זאת, באחדים מהישובים קיימות גם יוזמות חקלאיות.

אחרי מלחמת ששת הימים חודשה הפעילות החקלאית בקיבוץ כפר עציון - קיבוץ אשר התבסס על חקלאות עד לכיבושו על ידי הלגיון הערבי במלחמת השחרור. בהמשך ישובים נוספים בגוש עציון החלו לעסוק בחקלאות ואחרונים נוספו הישובים בהרי חברון. שר החקלאות רפאל איתן, בימי כהונתו בשנים 1990 - 1991, אישר "מכסות חלב" לישובים היהודיים וכך התפתח ענף גידול בקר לחלב. אשר לשטחי עיבוד לחקלאות, מפאת החשש לפגיעה באדמות העשויות להחשב לאדמות פרטיות של פלסטינים הוקצבו לישובים היהודים שטחי קרקע בנגב, בבקעת ערד ועוד.

במרוצת השנים החלו גם בנטיעת כרמי הענבים ומטעי הזית. בהמשך הוקמו בתי בד ויקבים. בהרי יהודה ובדרום הרי חברון יש גם מטעי נשירים כמו עצי גודגדנים . יש גם משתלות פרחי ועצי נוי באחדים מהישובים.

בהמשך לגידול פרות לחלב, החלה יוזמה לגידול עזים לחלב ובגידול כבשים. היום יש דירים גדולים בישובים רבים ביהודה ושומרון. מחלבות קיימות בסוסיא ובגבעות עולם. המחלבה האחרונה נהנית ממוניטין עקב העובדה שהעיזים גדלים בה על בסיס מזון אורגני ללא ריסוסים ומוצרי מחלבה שלה: גבינות ויוגורטים מיוצרים מתנובת חלב העדר המקומי בלבד.

בשנת 2008 נאמדים שטחי העיבוד החקלאי של היהודים ביהודה ושומרון באלף דונם. מספרם של המשקים החקלאיים נאמד ב-40 ומספר המעוסקים על ידם עולה על 100, רובם יהודים. התפוקה השנתית נאמדת במיליון וחצי ש"ח - בחלקה הופקה מחקלאות אורגנית. התפוקה החקלאית נאמדת: 60% מהצומח - בעיקר גפן וזית] ו-40% מבעלי חיים חלב ומוצרי חלב.‏‏^[1]

בההתיישבות העברית בבקעה כוללת תעשיית חקלאות מתקדמת וחלק מתושביה מתפרנס מחקלאות בדומה לישובים חקלאים במדינה ישראל.