לא פלוג רבנן: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
לא חילקו חכמים בגזירותיהם ובתקנותיהם. | לא חילקו חכמים בגזירותיהם ובתקנותיהם. | ||
לפעמים נוצר מצב שבו אין צורך, לכאורה, לגזירה או לתקנת חכמים מסויימת, כי גם בלעדיה אין חשש לתקלה. לדוגמא: חכמים גזרו שלא לעלות באילן בשבת, גזירה שלא יתלוש ענף. שמא תאמר, שבאילן שאין בו ענפים מותר לעלות, שהרי בודאי לא יבוא העולה בו לתלוש ענפים?! או שמא במקום שאין אילנות מותר לרכוב על גבי בהמה, שהרי לא נאסרה הרכיבה אלא מפני החשש שמא יחתוך הרוכב זמורת אילן להכות את הבהמה?! אל תאמר כן, כי "לא פלוג רבנן"! חכמים לא נתנו את דבריהם לשיעורים אלא גזירותיהם ותקנותיהם כוללות הן, וכשאסרו עלייה באילן - כל האילנות בכלל, וכשגזרו על רכיבה - בכל המצבים גזרו. | לפעמים נוצר מצב שבו אין צורך, לכאורה, לגזירה או לתקנת חכמים מסויימת, כי גם בלעדיה אין חשש לתקלה. לדוגמא: חכמים גזרו שלא לעלות באילן בשבת, גזירה שלא יתלוש ענף. שמא תאמר, שבאילן שאין בו ענפים מותר לעלות, שהרי בודאי לא יבוא העולה בו לתלוש ענפים?! או שמא במקום שאין אילנות מותר לרכוב על גבי בהמה, שהרי לא נאסרה הרכיבה אלא מפני החשש שמא יחתוך הרוכב זמורת אילן להכות את הבהמה?! אל תאמר כן, כי "לא פלוג רבנן"! חכמים לא נתנו את דבריהם לשיעורים אלא גזירותיהם ותקנותיהם כוללות הן, וכשאסרו עלייה באילן - כל האילנות בכלל, וכשגזרו על רכיבה - בכל המצבים גזרו. | ||
| שורה 8: | שורה 6: | ||
אם חכמים היו מתקנים את תקנותיהם באופן שרק במקום ששיך הטעם שייכת התקנה, היה קשה מאוד לדעת מתי הטעם שייך ומתי כבר לא. בנוסף יש חשש שאנשים ירחיבו מדעתם ויאמרו שלגביהם הטעם לא שייך ועליהם לא גזרו חכמים וכך תאבד הגזירה את כוחה. | אם חכמים היו מתקנים את תקנותיהם באופן שרק במקום ששיך הטעם שייכת התקנה, היה קשה מאוד לדעת מתי הטעם שייך ומתי כבר לא. בנוסף יש חשש שאנשים ירחיבו מדעתם ויאמרו שלגביהם הטעם לא שייך ועליהם לא גזרו חכמים וכך תאבד הגזירה את כוחה. | ||
== נושאים קרובים== | == נושאים קרובים== | ||
[[לא פלוג אורייתא]] | |||
[[בטל טעם לא בטלה תקנה]] | |||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה מ־00:32, 21 בפברואר 2010
|
|
לא חילקו חכמים בגזירותיהם ובתקנותיהם.
לפעמים נוצר מצב שבו אין צורך, לכאורה, לגזירה או לתקנת חכמים מסויימת, כי גם בלעדיה אין חשש לתקלה. לדוגמא: חכמים גזרו שלא לעלות באילן בשבת, גזירה שלא יתלוש ענף. שמא תאמר, שבאילן שאין בו ענפים מותר לעלות, שהרי בודאי לא יבוא העולה בו לתלוש ענפים?! או שמא במקום שאין אילנות מותר לרכוב על גבי בהמה, שהרי לא נאסרה הרכיבה אלא מפני החשש שמא יחתוך הרוכב זמורת אילן להכות את הבהמה?! אל תאמר כן, כי "לא פלוג רבנן"! חכמים לא נתנו את דבריהם לשיעורים אלא גזירותיהם ותקנותיהם כוללות הן, וכשאסרו עלייה באילן - כל האילנות בכלל, וכשגזרו על רכיבה - בכל המצבים גזרו.
טעם הדבר
אם חכמים היו מתקנים את תקנותיהם באופן שרק במקום ששיך הטעם שייכת התקנה, היה קשה מאוד לדעת מתי הטעם שייך ומתי כבר לא. בנוסף יש חשש שאנשים ירחיבו מדעתם ויאמרו שלגביהם הטעם לא שייך ועליהם לא גזרו חכמים וכך תאבד הגזירה את כוחה.