ספק שאפשר לבררו: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (←הערות שוליים) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''ספק שניתן בקלות לבדוק ולבררו, מחמירים בו בכמה ספיקות''' {{מקור| | '''ספק שניתן בקלות לבדוק ולבררו, מחמירים בו בכמה ספיקות''' {{מקור|הוזכר בפסחים ד:|כן}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', השוכר בית מחבירו בי"ד בניסן, אע"פ שחזקה שבעל הבית בדק את החמץ, אם בעל הבית בעיר צריך לשאול אותו האם בדק {{מקור| | '''לדוגמא''', השוכר בית מחבירו בי"ד בניסן, אע"פ שחזקה שבעל הבית בדק את החמץ, אם בעל הבית בעיר צריך לשאול אותו האם בדק {{מקור|תוס' פסחים ד: ד"ה לאו|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
'''בסעיף זה''' נפרט מה הדין בכל הכרעה כשאפשר לברר את הספק - מתי אפשר לסמוך על ההכרעה ומתי צריך לברר: | '''בסעיף זה''' נפרט מה הדין בכל הכרעה כשאפשר לברר את הספק - מתי אפשר לסמוך על ההכרעה ומתי צריך לברר: | ||
'''מיגו''' לא מועיל כשאפשר לברר את הספק, משום שמיגו לא עדיף מרוב, שלא מועיל באפשר לבררו {{מקור| | '''מיגו''' לא מועיל כשאפשר לברר את הספק, משום שמיגו לא עדיף מרוב, שלא מועיל באפשר לבררו {{מקור|פלפולא חריפתא|כן}}. | ||
'''רוב''' לא פוטר משבועה, משום שנחשב כאפשר לברר את הרוב ע"י השבועה, ורוב לא מועיל כשאפשר לבררו {{מקור| | '''רוב''' לא פוטר משבועה, משום שנחשב כאפשר לברר את הרוב ע"י השבועה, ורוב לא מועיל כשאפשר לבררו {{מקור|כך משמע מפלפולא חריפתא|כן}}. | ||
'''רוב''' כשאפשר לברר את הספק - נחלקו בו המפרשים, ויש בזה ארבע דעות: | '''רוב''' כשאפשר לברר את הספק - נחלקו בו המפרשים, ויש בזה ארבע דעות: | ||
@ יש ראשונים שסוברים שצריך לברר {{מקור| | @ יש ראשונים שסוברים שצריך לברר {{מקור|פרי משה רוב ה-א, בינת אדם שער רוב וחזקה י|כן}}. | ||
@ רש"י כתב שאין צריך לברר {{מקור|(חולין ריש יב., וחידש החתם סופר (בשו"ת יו"ד קעה ד"ה ועיי') שגם רש"י מקל רק באיסורין, אך בממונות הוא מודה שצריך לברר)}}. | @ רש"י כתב שאין צריך לברר {{מקור|(חולין ריש יב., וחידש החתם סופר (בשו"ת יו"ד קעה ד"ה ועיי') שגם רש"י מקל רק באיסורין, אך בממונות הוא מודה שצריך לברר)}}. | ||
@ הפרי משה {{מקור| | @ הפרי משה {{מקור|רוב ה-ב|כן}} ביאר בדעת השו"ע שברובא דאיתא קמן צריך לברר, וברובא שליתא קמן אין צריך לברר. | ||
@ ספר המקנה {{מקור| | @ ספר המקנה {{מקור|מט-ה-ז|כן}} כתב שרוב לבד אין צריך לברר, אך כשחזקה דמעיקרא סותרת אותו - אע"פ שהוא עדיף ממנה - צריך לבררו. | ||
'''חזקת אומדנא''' לא מועילה כשאפשר לברר את הספק {{מקור| | '''חזקת אומדנא''' לא מועילה כשאפשר לברר את הספק {{מקור|תוס' פסחים ד: ד"ה לאו|כן}}. | ||
'''חזקה דמעיקרא''' בפשטות לא מועילה כשאפשר לברר את הספק {{מקור|(ריטב"א פסחים ד: בשם יש למדין, בינת אדם שער רוב וחזקה י, אך יש אומרים שמועילה (ריטב"א חולין ג: בשם קצת מרבותינו))}}.'''ברוב וחזקה דמעיקרא''' יחד - לכו"ע אין צריך לברר. | '''חזקה דמעיקרא''' בפשטות לא מועילה כשאפשר לברר את הספק {{מקור|(ריטב"א פסחים ד: בשם יש למדין, בינת אדם שער רוב וחזקה י, אך יש אומרים שמועילה (ריטב"א חולין ג: בשם קצת מרבותינו))}}.'''ברוב וחזקה דמעיקרא''' יחד - לכו"ע אין צריך לברר. | ||
'''ספיקא דאורייתא''' כשאפשר לברר את הספק, יש מקילים {{מקור| | '''ספיקא דאורייתא''' כשאפשר לברר את הספק, יש מקילים {{מקור|ערוך השולחן יו"ד קי-קי|כן}}, יש אומרים שצריך לברר אפילו מדאורייתא {{מקור|פרי חדש, הובא בערוך השולחן שם|כן}}, ויש אומרים שבזה גם הרמב"ם (שסובר שספיקא דאורייתא מדאורייתא לקולא<ref>במחלוקת הראשונים האם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן הארכנו בערך [[ספיקא דאורייתא#מקור_וטעם]] ד"ה במקורו.</ref>) מודה שצריך לברר מדאורייתא {{מקור|(מהרי"ט, והשער המלך טומאת מת ט-יב (לב. בדפיו) הביאו ודן בדבריו)}}. | ||
'''ספיקא דרבנן''' כשאפשר לברר את הספק, הראב"ד מחמיר והרמב"ם מקל {{מקור| | '''ספיקא דרבנן''' כשאפשר לברר את הספק, הראב"ד מחמיר והרמב"ם מקל {{מקור|שו"ע או"ח קס-יא ומשנה ברורה שם-נא|כן}}. | ||
'''ספק ספיקא''' כשאפשר לברר, לרש"י צריך לברר, ותוס' חולקים עליו {{מקור| | '''ספק ספיקא''' כשאפשר לברר, לרש"י צריך לברר, ותוס' חולקים עליו {{מקור|הובאו בחתם סופר כתובות מהדורא בתרא ב. ד"ה שאם. וכן הש"ך יו"ד קי קיצור כללי ספק ספיקא לה הביא שיש בזה מחלוקת|כן}}. והרשב"א כתב שצריך לברר, אף על פי שברוב כתב שאין צריך לברר, והקשו עליו שהרי הוא סובר שספק ספיקא מטעם רוב<ref>כמו שהבאנו בערך [[ספק ספיקא#מקור_וטעם]] ד"ה בטעמו.</ref> {{מקור|פרי משה רוב ה-ג|כן}}. | ||
ובשני מקרים לכו"ע אין צריך לברר: כאשר אפשר לברר רק ספק אחד, וכן כאשר אפשר לברר רק האם הוא אסור בוודאי ואי אפשר לברר האם הוא מותר בוודאי {{מקור| | ובשני מקרים לכו"ע אין צריך לברר: כאשר אפשר לברר רק ספק אחד, וכן כאשר אפשר לברר רק האם הוא אסור בוודאי ואי אפשר לברר האם הוא מותר בוודאי {{מקור|פתחי תשובה יו"ד קי על קיצור כללי ספק ספיקא לש"ך לה|כן}}. | ||
'''חזקת שליח עושה שליחותו''' מועילה גם בספק שאפשר לבררו, ומקילים (כגון שהיה יכול לבדוק האם השליח עשה את השליחות) {{מקור| | '''חזקת שליח עושה שליחותו''' מועילה גם בספק שאפשר לבררו, ומקילים (כגון שהיה יכול לבדוק האם השליח עשה את השליחות) {{מקור|משנה למלך בכורות ד-א ד"ה והנני|כן}}. | ||
גרסה מ־09:24, 5 בספטמבר 2012
|
|
==הגדרה== ספק שניתן בקלות לבדוק ולבררו, מחמירים בו בכמה ספיקות (הוזכר בפסחים ד:).
לדוגמא, השוכר בית מחבירו בי"ד בניסן, אע"פ שחזקה שבעל הבית בדק את החמץ, אם בעל הבית בעיר צריך לשאול אותו האם בדק (תוס' פסחים ד: ד"ה לאו).
מקור וטעם
במקור ובטעם שמחמירים בו חקר הברכת אברהם האם הוא משום שלא נאמרו בו דיני רוב וחזקה, או שהיא חומרא מדרבנן משום שיכול לברר בקלות (פסחים סימן "ספק שאפשר לברר" א (עמוד יג בדפיו). והפרי מגדים אשל אברהם או"ח ח-י כתב שהוא מדרבנן).
בהכרעות שונות
בסעיף זה נפרט מה הדין בכל הכרעה כשאפשר לברר את הספק - מתי אפשר לסמוך על ההכרעה ומתי צריך לברר:
מיגו לא מועיל כשאפשר לברר את הספק, משום שמיגו לא עדיף מרוב, שלא מועיל באפשר לבררו (פלפולא חריפתא).
רוב לא פוטר משבועה, משום שנחשב כאפשר לברר את הרוב ע"י השבועה, ורוב לא מועיל כשאפשר לבררו (כך משמע מפלפולא חריפתא).
רוב כשאפשר לברר את הספק - נחלקו בו המפרשים, ויש בזה ארבע דעות:
- יש ראשונים שסוברים שצריך לברר (פרי משה רוב ה-א, בינת אדם שער רוב וחזקה י).
- רש"י כתב שאין צריך לברר (חולין ריש יב., וחידש החתם סופר (בשו"ת יו"ד קעה ד"ה ועיי') שגם רש"י מקל רק באיסורין, אך בממונות הוא מודה שצריך לברר).
- הפרי משה (רוב ה-ב) ביאר בדעת השו"ע שברובא דאיתא קמן צריך לברר, וברובא שליתא קמן אין צריך לברר.
- ספר המקנה (מט-ה-ז) כתב שרוב לבד אין צריך לברר, אך כשחזקה דמעיקרא סותרת אותו - אע"פ שהוא עדיף ממנה - צריך לבררו.
חזקת אומדנא לא מועילה כשאפשר לברר את הספק (תוס' פסחים ד: ד"ה לאו).
חזקה דמעיקרא בפשטות לא מועילה כשאפשר לברר את הספק (ריטב"א פסחים ד: בשם יש למדין, בינת אדם שער רוב וחזקה י, אך יש אומרים שמועילה (ריטב"א חולין ג: בשם קצת מרבותינו)).ברוב וחזקה דמעיקרא יחד - לכו"ע אין צריך לברר.
ספיקא דאורייתא כשאפשר לברר את הספק, יש מקילים (ערוך השולחן יו"ד קי-קי), יש אומרים שצריך לברר אפילו מדאורייתא (פרי חדש, הובא בערוך השולחן שם), ויש אומרים שבזה גם הרמב"ם (שסובר שספיקא דאורייתא מדאורייתא לקולא[1]) מודה שצריך לברר מדאורייתא (מהרי"ט, והשער המלך טומאת מת ט-יב (לב. בדפיו) הביאו ודן בדבריו).
ספיקא דרבנן כשאפשר לברר את הספק, הראב"ד מחמיר והרמב"ם מקל (שו"ע או"ח קס-יא ומשנה ברורה שם-נא).
ספק ספיקא כשאפשר לברר, לרש"י צריך לברר, ותוס' חולקים עליו (הובאו בחתם סופר כתובות מהדורא בתרא ב. ד"ה שאם. וכן הש"ך יו"ד קי קיצור כללי ספק ספיקא לה הביא שיש בזה מחלוקת). והרשב"א כתב שצריך לברר, אף על פי שברוב כתב שאין צריך לברר, והקשו עליו שהרי הוא סובר שספק ספיקא מטעם רוב[2] (פרי משה רוב ה-ג).
ובשני מקרים לכו"ע אין צריך לברר: כאשר אפשר לברר רק ספק אחד, וכן כאשר אפשר לברר רק האם הוא אסור בוודאי ואי אפשר לברר האם הוא מותר בוודאי (פתחי תשובה יו"ד קי על קיצור כללי ספק ספיקא לש"ך לה).
חזקת שליח עושה שליחותו מועילה גם בספק שאפשר לבררו, ומקילים (כגון שהיה יכול לבדוק האם השליח עשה את השליחות) (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה והנני).
הערות שוליים
- ↑ במחלוקת הראשונים האם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן הארכנו בערך ספיקא דאורייתא#מקור_וטעם ד"ה במקורו.
- ↑ כמו שהבאנו בערך ספק ספיקא#מקור_וטעם ד"ה בטעמו.