החסידות: הבדלים בין גרסאות בדף
(קטגוריה חסידות) |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''החסידות''' היא תנועה מן הגדולות בתנועות שידעה | '''תנועת החסידות''' היא תנועה מן הגדולות בתנועות שידעה ה[[היסטוריה יהודית|היסטוריה היהודית]], שמתקיימת - באופנים שונים - במשך כמאתיים וחמישים שנה. מייסדה הוא [[הבעל שם טוב]], ועיקרה הוא ה[[שמחה]] וההתלהבות ב[[עבודת ה']]. | ||
כמו כן היו בתקופה זו פרעות, עלילות דם וגזירות שגזרו | == רקע [[היסטוריה|היסטורי]] של התפתחות החסידות == | ||
=== מצוקה קשה ב[[עם ישראל]] === | |||
החסידות קמה על רקע של מצוקה קשה ל[[יהודי|יהודים]] הפשוטים, הן מבפנים והן מבחוץ. | |||
'''המצוקה מבפנים -''' ביהדות [[פולין]] היו שתי שכבות חברתיות מנוגדות: למדנים - לומדי [[תורה]] ו[[תלמוד]], שזה היה קנה המידה היחיד להערכה בישראל, ובורים גמורים - תושבי כפרים, עיירות וערי שדה, והם היו רוב העם. [[תלמיד חכם|תלמידי החכמים]] בזו להם והתרחקו מהם, והם חשו עצמם זנוחים ועזובים, דחויים ומנוכרים. הניגודים בין השכבות העמיקו עד כדי איבה הדדית. | |||
'''המצוקה מבחוץ -''' כמה עשרות שנים קודם היו פרעות [[ת"ח ות"ט]] בהם [[רצח|נרצחו]], [[גזל|נגזלו]],[[עושק|נעשקו]] ונרמסו יהודים רבים. כמו כן היו בתקופה זו פרעות, [[עלילת דם|עלילות דם]] וגזירות שגזרו ה[[גוי|גויים]] (בעיקר ה[[נוצרי|נוצרים]]) על היהודים. | |||
המצב ה[[נפש|נפשי]], ה[[רוחני]] והכלכלי של היהודים בפולין היה בשפל המדרגה. | |||
=== התפשטות החסידות === | |||
בשנת ת"ק (1740) בערך הבעל שם טוב מגיע ל[[מז'יבוז']] ומייסד את תנועת החסידות. מאז מכונה מז'יבוז' "ירושלים של החסידות". בשנת תק"כ (1760) נפטר הבעש"ט. בעת פטירתו מונים חסידיו כעשרת אלפים איש, ויש אומרים כארבעים אלף איש. | |||
בשנת תק"מ (1780) [[רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה]], תלמיד הבעש"ט, מוציא לאור את הספר "[[תולדות יעקב יוסף]]" שעוסק ביסודות משנת החסידות. זו הפעם הראשונה שתורת החסידות מנוסחת בכתב ומופצת ברבים. | |||
תנועת החסידות, מן הגדולות בתנועות שידעה ההיסטוריה היהודית, מתפשטת חיש מהר ברחבי העם היהודי, בעיקר ב[[פולין]]<ref>גבולות מדינות אירופה השתנו בימי [[מלחמת העולם הראשונה]] [[מלחמת העולם השניה|והשניה]] באופן דרסטי, ובפרט בפולין חלו שינויים מרחיקי לכת, עד שערב מלחמת העולם הראשונה רוב שטחי "[[ליטא]]" (ובכללם העיירות [[וולוז'ין]] ו[[וילנא]] היו בפולין. כאן "פולין" הכוונה לפולין הישנה, של הימים ההם.</ref>, עד שהיא מקיפה את מרבית היהודים שם. | |||
במקביל, בשנת תקל"ב (1772) נוצרה תנועה המתנגדת לחסידות, בעיקר ברחבי [[ליטא]]. המתנגדים, ובראשם [[הגר"א]], לוחמים בחריפות בחסידות. | |||
תנועת החסידות מאחדת שכבות רבות של העם ומעוררת ביהדות התחדשות דתית. היא מחזירה ליהודי הפשוט את בטחונו בה' ואת בטחונו העצמי, מעוררת את צלם האלוקים שבתוכו, נוטעת אמונה ושמחה - שמחה בעבודת ה'. מפנה את מבטו של היהודי מהעולם החיצון - הסביבה הגויית המכאיבה - אל עצמו ואל היהדות. היהודים מתחזקים ומתחשלים רוחנית וחברתית. גם גדולי תורה נוהים אחריה ומשתלבים בה. | תנועת החסידות מאחדת שכבות רבות של העם ומעוררת ביהדות התחדשות דתית. היא מחזירה ליהודי הפשוט את בטחונו בה' ואת בטחונו העצמי, מעוררת את צלם האלוקים שבתוכו, נוטעת אמונה ושמחה - שמחה בעבודת ה'. מפנה את מבטו של היהודי מהעולם החיצון - הסביבה הגויית המכאיבה - אל עצמו ואל היהדות. היהודים מתחזקים ומתחשלים רוחנית וחברתית. גם גדולי תורה נוהים אחריה ומשתלבים בה. | ||
==יסודות== | |||
== יסודות במשנת החסידות == | |||
==== ה[[רגש]] והשמחה בעבודת ה' ==== | |||
החסידות הדגישה מאוד את חשיבות השמחה, התלהבות והלהט נפשי הם בעבודת ה', ושללה מאד את העבודה כ[[מצוות אנשים מלומדה]].היא גרסה שכשהאדם שרוי ב[[עצבות]] - איננו יכול להתעלות. | |||
*'''אלוקות | |||
*''' | כמו כן, החסידות הרחקה גם את ה[[סיגופים]]<ref>יתכן לשער שהטבילה במקוה {{מקור|(ר' להלן)}} הודגשה כתחליף לסיגופים. אולם מסתבר יותר שהטבילה היא ערך בפני עצמו במשנת החסידות, ולא בא רק כתחליף לסיגופי אחרים.</ref>, וגרסה שטוב שהאדם יוכל לשובע נפשו<ref>עפ"י משלי יג, כה: "צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן [[רשע|רשעים]] תחסר".</ref> בכדי שיהיו לו כוחות לעבודת ה' במרץ ובהתלהבות. | ||
* | |||
מנהגם של החסידים הראשונים לרקוד בהתלהבות גולה בשעת התפילה ובזמנים נוספים, והם נתנו לכך מקום מרכזי בעבודת ה'. | |||
* | |||
* | ==== [[קבלה]] ==== | ||
* | החסידות ביסססה את השקפותיה ותפיסת עולם על [[תורת הנסתר]] (ובפרט על תורת [[האר"י]] הקדוש), ואף עשתה שימוש נרחב במושגים קבליים (כגון: [[עשר הספירות]], [[צמצום]] ו[[שבירת הכלים|שבירה]], [[בירור ניצוצות]] וכיו"ב). החסידות הפיצה להמון הרחב רעיונות ומושגים, שעד אז, היו שייכים רק ל[[יחידי סגולה]]. העלאת מחשבות זרות, ענווה. | ||
==== מעמד ה[[צדיק]] ==== | |||
הצדיק (שהוא ה[[אדמו"ר]]) מתווך בין החסידים לבוראם. עיקר העבודה באה מהצדיק, הוא מחיה את החסידים, והחסידים סומכים עליו שהוא יעשה את הכל. | |||
החסידות הדגישה את כחותיו הנפשיים הייחודיים של הצדיק וקרבתם המיוחדת אל ה', דבר המתבטא בעבודת ה' מיוחדת ובעשיית [[מופתים]]. החסידות הפיצה בהמון מושגים כמו: [[צדיק גוזר והקב"ה מקיים]]; הקב"ה גוזר וצדיק מבטל; כל מה שהצדיקים מבקשים - ה' עושה תיכף. | |||
תפקידו של הצדיק לקרב כל אדם מ[[ישראל]] לעבודת ה'. הצדיק לא רואה שום רע באדם, ובעינו כולם זכאים, ולכן הוא [[אהבת ישראל|אוהב את ישראל]] מאוד. | |||
==== מושגים נוספים ==== | |||
* '''[[אלוקות]] -''' הבורא מצוי בארץ ובכל אבר שבאדם. | |||
* '''תפילה -''' החסידות הדגישה את מקומה של התפילה, ומרכזיות ה[[כוונה]] בה, ונתנה לה מעמד מעל [[לימוד תורה]], משום שבתפילה מודגשת ההתחברות הנפשית של האדם לבוראו, ולא רק לימוד שכלי וקר. | |||
* [[אמונה תמימה]]. | |||
* ה[[טבילה]] ב[[מקווה]]. | |||
* אין רע גמור, אפילו ברע יש [[ניצוצות]] אלוקיים. הרע הוא אמצעי לטוב. [[השכינה]] שורה גם ברעים ובחוטאים, ואפשר לעבוד את ה' גם ב[[יצר הרע]]. | |||
*החסידות גרסה דגשים שונים בלימוד תורה, ממה שהיה נהוג קודם לכן, והעדיפה את הלימוד המביא לידי [[יראת שמים]] (ספרי [[מוסר]]) או [[הלכה למעשה]] על פני לימוד ו[[פילפול]] תאורתי ב[[תלמוד]]. גם בלימוד [[גמרא]] הדגישה החסידות שעיקרו הוא ה[[דבקות]] שהאדם משיג מהלימוד. לכן, הטהרה (המתבטאת בטבילה במקווה) וה[[תפילה]] הם עיקר העיקרים, והם עולים בערכם על לימוד תורה. לימוד ש[[לא לשמה]] אין לו ערך מיוחד והוא עלול לחזק את מידת ה[[גאווה]]. | |||
*'''מצוות: '''העיקר הוא נשמת המצווה, הכוונה עיקר ולא העשייה. | *'''מצוות: '''העיקר הוא נשמת המצווה, הכוונה עיקר ולא העשייה. | ||
*'''מקווה: '''יש צורך לא רק בטהרת הנפש אלא גם בטהרת הגוף. הטבילה באה במקום הסיגופים והצומות שבקבלה, והיא מטהרת ומשמחת את האדם. | *'''מקווה: '''יש צורך לא רק בטהרת הנפש אלא גם בטהרת הגוף. הטבילה באה במקום הסיגופים והצומות שבקבלה, והיא מטהרת ומשמחת את האדם. | ||
| שורה 89: | שורה 101: | ||
*הרגש - אצל החסידים הכל מבוסס על הרגש הדתי, אך אין לסמוך עליו כי כל אדם יכול להיגרר אפילו אחרי רגש של כפירה. | *הרגש - אצל החסידים הכל מבוסס על הרגש הדתי, אך אין לסמוך עליו כי כל אדם יכול להיגרר אפילו אחרי רגש של כפירה. | ||
*קבלה - אחת הטענות העיקריות היתה כלפי העובדה שהחסידות הביאה את חלק הסוד שבתורה לידי גילוי. | *קבלה - אחת הטענות העיקריות היתה כלפי העובדה שהחסידות הביאה את חלק הסוד שבתורה לידי גילוי. | ||
== מנהיגי תנועת החסידות הראשונים == | |||
*'''הבעל שם טוב''' (ת"ס-תק"כ 1700-1760) - נולד באוקופ שבגבול פולין-תורכיה. מייסד החסידות. | |||
*'''רבי יעקב יוסף מפולנאה''' (נפטר בשנת תקמ"ד 1884) - הפיץ בכתב את יסודות החסידות. | |||
*'''[[המגיד ממזריטש]]''' (תס"ד-תקל"ג 1704-1773) - רבי דוב בער, נולד בלוקאטש. תלמיד הבעש"ט ויורשו המוכר. הרחיב את גבולות החסידות והצליח לקבץ עשרות גדולי תורה לדגלו. שינה את נוסח התפילה לנוסח ספרד. | |||
*'''רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]]''' (ת"צ-תקמ"ח) הנהיג את החסידות ב[[רוסיה]] הלבנה ובליטא. | |||
*'''רבי [[שניאור זלמן מליאדי]]''' (תק"ה-תקע"ג) ייסד את זרם חסידות [[חב"ד]]. מהחסידויות הבולטות ברוסיה. | |||
*'''[[החוזה מלובלין]]''' (נולד בערך בשנת תק"ה 1745) - תלמיד המגיד ממזריטש ורבי אלימלך מליזענסק. מפורסם בראייתו הרחוקה ולכן כונה "החוזה". כמעט כל גדולי פולין היו תלמידיו. | |||
== ספרי יסוד == | |||
*'''תולדות יעקב יוסף''' - [[ר' יעקב יוסף הכהן מפולנאה]], תלמיד [[הבעש"ט]]. | |||
*'''מגיד דבריו ליעקב, ליקוטים יקרים''' - [[המגיד ממזריטש]]. | |||
*'''זאת זיכרון, זיכרון זאת, דברי אמת''' - [[החוזה מלובלין]]. | |||
*'''התניא - ספרן של בינונים''' - [[ר' שניאור זלמן מלאדי]]. | |||
== ספרים על הנושא == | == ספרים על הנושא == | ||
גרסה מ־21:24, 28 בינואר 2010
|
|
תנועת החסידות היא תנועה מן הגדולות בתנועות שידעה ההיסטוריה היהודית, שמתקיימת - באופנים שונים - במשך כמאתיים וחמישים שנה. מייסדה הוא הבעל שם טוב, ועיקרה הוא השמחה וההתלהבות בעבודת ה'.
רקע היסטורי של התפתחות החסידות
מצוקה קשה בעם ישראל
החסידות קמה על רקע של מצוקה קשה ליהודים הפשוטים, הן מבפנים והן מבחוץ.
המצוקה מבפנים - ביהדות פולין היו שתי שכבות חברתיות מנוגדות: למדנים - לומדי תורה ותלמוד, שזה היה קנה המידה היחיד להערכה בישראל, ובורים גמורים - תושבי כפרים, עיירות וערי שדה, והם היו רוב העם. תלמידי החכמים בזו להם והתרחקו מהם, והם חשו עצמם זנוחים ועזובים, דחויים ומנוכרים. הניגודים בין השכבות העמיקו עד כדי איבה הדדית.
המצוקה מבחוץ - כמה עשרות שנים קודם היו פרעות ת"ח ות"ט בהם נרצחו, נגזלו,נעשקו ונרמסו יהודים רבים. כמו כן היו בתקופה זו פרעות, עלילות דם וגזירות שגזרו הגויים (בעיקר הנוצרים) על היהודים.
המצב הנפשי, הרוחני והכלכלי של היהודים בפולין היה בשפל המדרגה.
התפשטות החסידות
בשנת ת"ק (1740) בערך הבעל שם טוב מגיע למז'יבוז' ומייסד את תנועת החסידות. מאז מכונה מז'יבוז' "ירושלים של החסידות". בשנת תק"כ (1760) נפטר הבעש"ט. בעת פטירתו מונים חסידיו כעשרת אלפים איש, ויש אומרים כארבעים אלף איש.
בשנת תק"מ (1780) רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה, תלמיד הבעש"ט, מוציא לאור את הספר "תולדות יעקב יוסף" שעוסק ביסודות משנת החסידות. זו הפעם הראשונה שתורת החסידות מנוסחת בכתב ומופצת ברבים.
תנועת החסידות, מן הגדולות בתנועות שידעה ההיסטוריה היהודית, מתפשטת חיש מהר ברחבי העם היהודי, בעיקר בפולין[1], עד שהיא מקיפה את מרבית היהודים שם.
במקביל, בשנת תקל"ב (1772) נוצרה תנועה המתנגדת לחסידות, בעיקר ברחבי ליטא. המתנגדים, ובראשם הגר"א, לוחמים בחריפות בחסידות.
תנועת החסידות מאחדת שכבות רבות של העם ומעוררת ביהדות התחדשות דתית. היא מחזירה ליהודי הפשוט את בטחונו בה' ואת בטחונו העצמי, מעוררת את צלם האלוקים שבתוכו, נוטעת אמונה ושמחה - שמחה בעבודת ה'. מפנה את מבטו של היהודי מהעולם החיצון - הסביבה הגויית המכאיבה - אל עצמו ואל היהדות. היהודים מתחזקים ומתחשלים רוחנית וחברתית. גם גדולי תורה נוהים אחריה ומשתלבים בה.
יסודות במשנת החסידות
הרגש והשמחה בעבודת ה'
החסידות הדגישה מאוד את חשיבות השמחה, התלהבות והלהט נפשי הם בעבודת ה', ושללה מאד את העבודה כמצוות אנשים מלומדה.היא גרסה שכשהאדם שרוי בעצבות - איננו יכול להתעלות.
כמו כן, החסידות הרחקה גם את הסיגופים[2], וגרסה שטוב שהאדם יוכל לשובע נפשו[3] בכדי שיהיו לו כוחות לעבודת ה' במרץ ובהתלהבות.
מנהגם של החסידים הראשונים לרקוד בהתלהבות גולה בשעת התפילה ובזמנים נוספים, והם נתנו לכך מקום מרכזי בעבודת ה'.
קבלה
החסידות ביסססה את השקפותיה ותפיסת עולם על תורת הנסתר (ובפרט על תורת האר"י הקדוש), ואף עשתה שימוש נרחב במושגים קבליים (כגון: עשר הספירות, צמצום ושבירה, בירור ניצוצות וכיו"ב). החסידות הפיצה להמון הרחב רעיונות ומושגים, שעד אז, היו שייכים רק ליחידי סגולה. העלאת מחשבות זרות, ענווה.
מעמד הצדיק
הצדיק (שהוא האדמו"ר) מתווך בין החסידים לבוראם. עיקר העבודה באה מהצדיק, הוא מחיה את החסידים, והחסידים סומכים עליו שהוא יעשה את הכל.
החסידות הדגישה את כחותיו הנפשיים הייחודיים של הצדיק וקרבתם המיוחדת אל ה', דבר המתבטא בעבודת ה' מיוחדת ובעשיית מופתים. החסידות הפיצה בהמון מושגים כמו: צדיק גוזר והקב"ה מקיים; הקב"ה גוזר וצדיק מבטל; כל מה שהצדיקים מבקשים - ה' עושה תיכף.
תפקידו של הצדיק לקרב כל אדם מישראל לעבודת ה'. הצדיק לא רואה שום רע באדם, ובעינו כולם זכאים, ולכן הוא אוהב את ישראל מאוד.
מושגים נוספים
- אלוקות - הבורא מצוי בארץ ובכל אבר שבאדם.
- תפילה - החסידות הדגישה את מקומה של התפילה, ומרכזיות הכוונה בה, ונתנה לה מעמד מעל לימוד תורה, משום שבתפילה מודגשת ההתחברות הנפשית של האדם לבוראו, ולא רק לימוד שכלי וקר.
- אמונה תמימה.
- הטבילה במקווה.
- אין רע גמור, אפילו ברע יש ניצוצות אלוקיים. הרע הוא אמצעי לטוב. השכינה שורה גם ברעים ובחוטאים, ואפשר לעבוד את ה' גם ביצר הרע.
- החסידות גרסה דגשים שונים בלימוד תורה, ממה שהיה נהוג קודם לכן, והעדיפה את הלימוד המביא לידי יראת שמים (ספרי מוסר) או הלכה למעשה על פני לימוד ופילפול תאורתי בתלמוד. גם בלימוד גמרא הדגישה החסידות שעיקרו הוא הדבקות שהאדם משיג מהלימוד. לכן, הטהרה (המתבטאת בטבילה במקווה) והתפילה הם עיקר העיקרים, והם עולים בערכם על לימוד תורה. לימוד שלא לשמה אין לו ערך מיוחד והוא עלול לחזק את מידת הגאווה.
- מצוות: העיקר הוא נשמת המצווה, הכוונה עיקר ולא העשייה.
- מקווה: יש צורך לא רק בטהרת הנפש אלא גם בטהרת הגוף. הטבילה באה במקום הסיגופים והצומות שבקבלה, והיא מטהרת ומשמחת את האדם.
- ענווה: האדם יכול להשיג את כל מה שהשיגו כל התנאים והאמוראים, רק הגאווה מעכבת.
- דביקות באלוקים.
- תיקון המידות: לא רק לתקן את המידות הרעות לטובות, אלא לשפר ולשכלל גם את המידות הטובות.
- אחדות ה': דברי האר"י, שהתהוות העולמות היא ע"י "צמצום" - אור אין סוף ב"ה צמצם את עצמו ונתן אפשרות להתהוות עולמות - אינם כפשוטם: לגבי אין סוף עצמו אין שייך כלל צמצום, הצמצום רק מצד המקבל, ובלשונם של החסידים: אור הסובב ממלא הכל, רק מבחינת האדם ישנו גילוי של אור הממלא - הארה זעירה הבאה להתגלות לאדם ולעולם (והמתנגדים חולקים, עיין שם).
פלגים
במשך השנים נוצרו בחסידות פלגים רבים:
רוז'ין-סדיגורא
רוז'ין ניהלו חצר מפוארת מתוך עושר, והאדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין נסע במרכבה מהודרת עם ידיות כסף, ארבעה סוסים אבירים ומשרתים רבים, וגינוני מלכות נוספים.
חלק מהאדמו"רים ביקרו אותם בחומרה, ולבסוף פרצה בעניין מחלוקת חריפה בין צאנז לסדיגורא, שבראש החולקים עמד ר' חיים מצאנז. המחלוקת שככה - עם מותו של ר' חיים - בשנת תרל"ו 1876.
היהודי הקדוש מפשיסחא - האדמו"ר ר' יעקב יצחק מפשיסחא
לימוד תורה בחריפות ובעמקות. עקירת המידות הרעות בצורה קיצונית. תפילה בכובד ראש ובהתבוננות עמוקה. איחרו להתפלל בכמה שעות, ולפעמים אף היו מתפללים שחרית בזמן תפילת מנחה.
ר' בונים מפשיסחא
כל אחד מסוגל לשאת את כתר המנהיגות. אמנם רק אחד נבחר, אך כל אחד ואחד מהחסידים ראוי לכך. יש לבער את המסתורין מההמונים. החסידים חיים בחבורה סגורה שבה מסתפקים במועט ומשוחררים מנימוסי החברה. עזות רוחנית. חריפים ולמדנים. התרכזו בלמדנים ובחריפים והפקירו את ההמונים.
קוצק - האדמו"ר ר' מנחם מנדל מקוצק
אברכים רבים עזבו את משפחותיהם למשך חודשים ללמוד בקוצק. יש להרבות בתורה, מצוות, עקירת הרע וטיפוח הטוב. הדגישו את צמצום צרכי הגוף, עבודת המידות, אמת, בריחה מגינוני כבוד ומהונאה עצמית. האדמו"ר הסתגר, בעיקר בסוף ימיו, ולא התראה כמעט לאיש.
גור - האדמו"ר ר' יצחק מאיר אלטר מגור
למדנות, חריפות הביטוי, העזה אישית, לימוד תורה.
ברסלב - ר' נחמן מברסלב
ר' נחמן מברסלב הוא יוצר חסידות רגשית של שמחה ודבקות. בשל גודל אישיותו לא העמידה החסידות רבי אחר אחריו, והיא ממשיכה להתקיים עד היום בלא רבי.
חב"ד - ר' שניאור זלמן מלאדי
חסידות של שכל ועומק. הרבי מלובאוויטש - ר' מנחל מנדל שניאורסון ייסד את מפעל קירוב הרחוקים והשלוחים לצורך מטרה זו.
- ערך מורחב - חסידות חב"ד
חולקים
הקבלה
ההבדלים בין החסידות לקבלה:
- רוע - חסידות: הרוע הוא אמצעי לטוב, קבלה: העדר הטוב.
- צומות וסיגופים - חסידות: נגד צומות וסיגופים, קבלה: בעד.
- הציבור אליו היא פונה - חסידות: כולם, קבלה: יחידים.
- מקום הרוחניות - חסידות: האלוקות בארץ ובכל אבר שבאדם, קבלה: מגלה מה שבעולמות העליונים.
- העיקר - חסידות: האדם הפרטי, קבלה: האומה.
המתנגדים
המתנגדים, בהנהגת הגר"א, ראו בחסידים זרם מיסטי - "כת" - שמסכנת את יסודות היהדות. חששו מהשינויים שהחסידים הנהיגו בדינים, במנהגים ובדרך לימוד התורה.
הטענות שלהם נגד החסידות היו:
- לימוד תורה - עקרונות לימוד התורה של החסידים מערערים את יסודות לימוד התורה ויוצרים סכנה לעצם לימוד התורה שהוא יסוד היסודות של קיום העם היהודי.
- רוע - דעת החסידים שהשכינה שורה גם בחוטאים ושאפשר לעבוד את ה' גם ביצר הרע מטשטשת את התחום שבין הקודש לחול, המותר והאסור.
- הצדיק - דעתם שהוא מתווך בין העם לה' היא עבודת אלילים ממש.
- הרגש - אצל החסידים הכל מבוסס על הרגש הדתי, אך אין לסמוך עליו כי כל אדם יכול להיגרר אפילו אחרי רגש של כפירה.
- קבלה - אחת הטענות העיקריות היתה כלפי העובדה שהחסידות הביאה את חלק הסוד שבתורה לידי גילוי.
מנהיגי תנועת החסידות הראשונים
- הבעל שם טוב (ת"ס-תק"כ 1700-1760) - נולד באוקופ שבגבול פולין-תורכיה. מייסד החסידות.
- רבי יעקב יוסף מפולנאה (נפטר בשנת תקמ"ד 1884) - הפיץ בכתב את יסודות החסידות.
- המגיד ממזריטש (תס"ד-תקל"ג 1704-1773) - רבי דוב בער, נולד בלוקאטש. תלמיד הבעש"ט ויורשו המוכר. הרחיב את גבולות החסידות והצליח לקבץ עשרות גדולי תורה לדגלו. שינה את נוסח התפילה לנוסח ספרד.
- רבי מנחם מענדל מויטבסק (ת"צ-תקמ"ח) הנהיג את החסידות ברוסיה הלבנה ובליטא.
- רבי שניאור זלמן מליאדי (תק"ה-תקע"ג) ייסד את זרם חסידות חב"ד. מהחסידויות הבולטות ברוסיה.
- החוזה מלובלין (נולד בערך בשנת תק"ה 1745) - תלמיד המגיד ממזריטש ורבי אלימלך מליזענסק. מפורסם בראייתו הרחוקה ולכן כונה "החוזה". כמעט כל גדולי פולין היו תלמידיו.
ספרי יסוד
- תולדות יעקב יוסף - ר' יעקב יוסף הכהן מפולנאה, תלמיד הבעש"ט.
- מגיד דבריו ליעקב, ליקוטים יקרים - המגיד ממזריטש.
- זאת זיכרון, זיכרון זאת, דברי אמת - החוזה מלובלין.
- התניא - ספרן של בינונים - ר' שניאור זלמן מלאדי.
ספרים על הנושא
הסופר והחוקר ד"ר יצחק אלפסי כתב על החסידות 90 ספרים ובכתביו נמצא פירוט על הנושא.
- ↑ גבולות מדינות אירופה השתנו בימי מלחמת העולם הראשונה והשניה באופן דרסטי, ובפרט בפולין חלו שינויים מרחיקי לכת, עד שערב מלחמת העולם הראשונה רוב שטחי "ליטא" (ובכללם העיירות וולוז'ין ווילנא היו בפולין. כאן "פולין" הכוונה לפולין הישנה, של הימים ההם.
- ↑ יתכן לשער שהטבילה במקוה (ר' להלן) הודגשה כתחליף לסיגופים. אולם מסתבר יותר שהטבילה היא ערך בפני עצמו במשנת החסידות, ולא בא רק כתחליף לסיגופי אחרים.
- ↑ עפ"י משלי יג, כה: "צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר".