חזקת שלוש שנים: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
אדם שהחזיק בנכס<ref>ר' להלן שדין זה לא נאמר בכל הנכסים, אלא דוקא ב[[קרקע|קרקעות]], [[עבד|עבדים]] ועוד. לדוגמא ב[[מטלטלין]] זוכה ה[[מוחזק]] מייד.</ref> חבירו כדרך [[בעלים]] שלוש [[שנה|שנים]], וה[[מרא קמא|בעלים הקודם]] לא [[מחאה|מחה]] נאמן לומר שהוא הבעלים.
אדם שהחזיק בנכס<ref>ר' להלן שדין זה לא נאמר בכל הנכסים, אלא דוקא ב[[קרקע|קרקעות]], [[עבד|עבדים]] ועוד. לדוגמא ב[[מטלטלין]] זוכה ה[[מוחזק]] מייד.</ref> חבירו כדרך [[בעלים]] שלוש [[שנה|שנים]], וה[[מרא קמא|בעלים הקודם]] לא [[מחאה|מחה]] נאמן לומר שהוא הבעלים.


==מקור וטעם==
== בסיס וטעם הדין ==
'''בטעמה''' נחלקו הראשונים והאחרונים לחמש שיטות {{מקור|(שיטות א וד הן הידועות יותר)}}:
בגמרא {{מקור|(ב"ב כט.)}} מבואר שהטעם שחזקה היא בשלוש שנים<ref>ור' בערך [[חזקת קרקעות]] שיש הסוברים שחזקה נוצרת בפחות משלוש שנים.</ref>, משום שדרך האנשים לשמור [[שטר|שטרותיהם]] במשך שלוש שנים, ולאחר מכן מאבדים אותם.
@ חזקת אומדנא מכך שלא מיחה, שאם הקרקע היתה שלו היה מוחה. ורק תוך שלוש שנים לא מועילה משום שיש נגדה טענת "אחווי שטרך", שהרי אנשים שומרים את שטרותיהם שלוש שנים {{מקור|(רמב"ן בבא בתרא מב., ולולא טענת אחווי שטרך היתה צריכה להועיל מייד כמו מוחזק במטלטלין (ריטב"א בבא בתרא כט. ד"ה אלא))}}.
 
@ בדומה לזה יש שכתבו שהיא אנן סהדי שאם לא מכר היה מוחה במחזיק {{מקור|(תוס' בבא מציעא קי. ד"ה אמר ליה)}}.
דברים אלו מהוים הסבר לפרק הזמן של החזקה (שלוש שנים), אך לא לעצם החזקה<ref>כלומר: גם אם הבעלים מאבד את שטרו לאחר שלוש שנים, זה לא מהוה עילה שניתן לו לשבת בקרקע, שכן מנין שהוא בעלים ואיבד שטרו או לא היה לו שטר מעולם, אלא שירד לקרקע חברו ב[[גזילה]]?</ref>. לכן, הציעו המפרשים כמה הסברים לחזקת שלוש שנים:
@ חזקת אומדנא שמשום שמיחה רק לאחר שלוש שנים נראה כמערים, שחיכה שהמחזיק יאבד את שטרו {{מקור|(רשב"א בשיטה מקובצת בבא בתרא כט.)}}.
* אדם איננו שותק כשחברו ישב בקרקע שלו ואוכל פירות, והעובדה שהבעלים שתק ולא מחה מהוה ראיה שהוא [[מכר]] או [[מתנה|נתן]] את הקרקע למחזיק {{מקור|(תוס' ב"מ קי. ד"ה א"ל רבינא, בתירוץ ראשון)}}. ולכן, יש למחזיק ראיה שהוא קנה את הקרקע. אולם, עד שלוש שנים [[אחוי שטרך|העדר השטר]]<ref>משמע מדברי הרמב"ן שה[[ראיה]] נוצרת מייד, אלא שעד שלוש שנים העדר השטר מעכב מלהשתמש בה {{מקור|(וכ"ה להדיא בריטב"א: באכילה אחת)}}. מאידך, בספר [[נתיבות המשפט]] {{מקור|(סי' קמד ביאורים ס"ק ג בתו"ד)}} הוכיח שהראיה נוצרת לכל אחד ואחד בזמן אחר (שכן יש אנשים שמוחים מהר ויש שמחכים). {{מקור|להסבר זה, סדר הסוגיה (ב"ב כט.) מובן, לאחר ההסבר שהחזקה נוצרת ע"י השתיקה, שאולת הגמרא מ}}[[דברי בר אלישיב]] {{מקור|שמוחים מייד, וא"כ להם חזקה תהיה מיידית, ומתרצת שעדיין יש אחוי שטרך עד שלוש שנים, ודו"ק.}}</ref> מורה שהוא לא קנה את הקרקע<ref>משום שדרך הקונים קרקע (ואפילו בכסף {{מקור|-עי' קידושין כו. וברש"י ד"ה לא קנה}}) לדאוג לשטר מכר.</ref>, אך לאחר שלוש שנים העדר השטר איננו מצביע על כלום, שכן אנשים אינם שומרים את השטרות זמן רב כל כך {{מקור|(פשטות לשון}}<ref>יש הטוענים שאין זה ההסבר לדברי הרמב"ן, והם מביאים לדבריהם כמה הוכחות: '''(א)''' להסבר זה, ל[[קטן]] צריכה להיות חזקה מייד, שכן הוא איננו שומר את שטרו. אך הרמב"ן {{מקור|(שם בסו"ד)}} שולל זאת, "דא"כ מי שאין לו דעת הרויח, לא מצינו אותו אלא מפסיד". וטענה זו איננה מובנת להסבר שחזקה היא ראיה. '''(ב)''' אם הבסיס לחזקה הוא שתיקת הבעלים, חובת ההוכחה של המחזיק שהבעלים מחה. אולם ברור שחובת ההוכחה למחאה מוטלת על המחזיק. '''(ג)''' הרמב"ן בעצמו כותב במק"א {{מקור|(ב"ב לה: ד"ה והני מילי בתוך שלוש - בשם י"מ)}} שחזקה היא [[תקנת חכמים]].</ref> [[הרמב"ן]] {{מקור|ב"ב מב. ד"ה הא דתניא אכלה האב;}} [[ריטב"א]]<ref>יש המפקפקים בייחוס שיטה זו לריטב"א, מטעמים שונים.</ref> {{מקור|ב"ב כט. ד"ה אלא אמר רבא - בשם}} [[הרא"ה]]{{מקור|; ועוד)}}.
@ תקנת חכמים, משום שהקונים מאבדים את שטרות הקניה תקנו להם חכמים את חזקה זו {{מקור|(או שתיקנו שהמערער ימחה - רבנו יונה כט. ד"ה אלא)}}, כדי שלא יפסידו {{מקור|(רא"ש ונימוקי יוסף בבא בתרא כח., קצוה"ח קמ-ב. אך בשיעורי רבנו אבי עזרי (בבא בתרא כח. ה סוף ד"ה ומעתה נראה) ביאר בדעת הנימוקי יוסף שאינה תקנת חכמים, אלא שחכמים קבעו מה נחשב מחזיק כדרך שהבעלים מחזיקים בשלהם)}}.
* בגלל שהמערער שתק במשך שלוש שנים ותובע רק לאחר שהמחזיק מסתמא איבד את שטרו, נראה שהוא מערים, שחיכה שהמחזיק יאבד את שטרו ואז תובע אותו {{מקור|(}}[[רשב"א]] {{מקור|ב"ב כט. ד"ה אלא אמר, - מובא בשיטמ"ק שם)}}.
@ תקנת חכמים גורמת לחזקת אומדנא, שכיוון שחכמים תיקנו את החזקה, ממילא היה צריך למחות כדי שהמחזיק לא יזכה בה מתקנת החכמים, ומכך שלא מיחה זו אומדנא שמכרה לו {{מקור|(שער משפט קמ-ג בסופו, קהילות יעקב בבא בתרא י-ג)}}.
* [[תקנת חכמים]], משום שהקונים מאבדים את השטרות לאחר שלוש שנים, תקנו חכמים את חזקה זו כדי שלא יפסידו. ודאגו חכמים שתקנת לא תפסיד את הבעלים, ולא אפשרו לו למחות במשך שלוש שנים {{מקור|(}}[[קצות החשן]] {{מקור|סי' קמ ס"ק ב בדעת ה}}[[רא"ש]] {{מקור|וה}}[[נימוקי יוסף]] {{מקור|(ר"פ חזקת הבתים; ועוד)}}.
* חכמים תקנו לבעלים שאם משהו יושב בקרקעו ימחה קודם ג' שנים, משום שלאחר ג' שנים אנשים מאבדים את שטרותיהם. ולכן אם לא מחה עד שלוש שנים - יש מכאן ראיה שמכר את הקרקע {{מקור|(עליות ד}}[[רבנו יונה]] {{מקור|ב"ב כט. ד"ה אלא אמר רבא, - מובא בנימוק"י הנ"ל; ועוד)}}.
* תקנת חכמים גורמת ל[[חזקת אומדנא]], שכיוון שחכמים תיקנו את החזקה, ממילא היה צריך למחות כדי שהמחזיק לא יזכה בה מתקנת החכמים, ומכיון שלא מיחה - זו הוכחה שמכרה לו, שהרי יודע שכך מפסיד את הקרקע {{מקור|(תוס' הרא"ש ב"מ קי. ד"ה ואמר לקוחה; שער המשפט סי' קמ סוף ס"ק ג; קהילות יעקב בבא בתרא סי' יח<ref>במהד' תש"נ. אך במהד' הקודמת (תשמ"ח): סי' יז.</ref> ס"ק ג בדעת רבנו יונה והנימוק"י הנ"ל; ועוד)}}.
אך בשיעורי רבנו אבי עזרי (בבא בתרא כח. ה סוף ד"ה ומעתה נראה) ביאר בדעת הנימוקי יוסף שאינה תקנת חכמים, אלא שחכמים קבעו מה נחשב מחזיק כדרך שהבעלים מחזיקים בשלהם)}}.


==בדינים שונים==
==בדינים שונים==

גרסה מ־04:36, 25 בינואר 2010

אדם שהחזיק בנכס[1] חבירו כדרך בעלים שלוש שנים, והבעלים הקודם לא מחה נאמן לומר שהוא הבעלים.

בסיס וטעם הדין

בגמרא (ב"ב כט.) מבואר שהטעם שחזקה היא בשלוש שנים[2], משום שדרך האנשים לשמור שטרותיהם במשך שלוש שנים, ולאחר מכן מאבדים אותם.

דברים אלו מהוים הסבר לפרק הזמן של החזקה (שלוש שנים), אך לא לעצם החזקה[3]. לכן, הציעו המפרשים כמה הסברים לחזקת שלוש שנים:

אך בשיעורי רבנו אבי עזרי (בבא בתרא כח. ה סוף ד"ה ומעתה נראה) ביאר בדעת הנימוקי יוסף שאינה תקנת חכמים, אלא שחכמים קבעו מה נחשב מחזיק כדרך שהבעלים מחזיקים בשלהם)}}.

בדינים שונים

גט אשה, החזקה מועילה בו, שסומכים על גט ששייך לאשה מדין חזקת שלוש שנים (גיטין כ:).

פרטי הדין

כל חזקה שאין עימה טענה אינה חזקה (בבא בתרא מא. במשנה). ובטעם לזה מצאנו שלוש דעות:

  1. לשיטה שחזקה היא אומדנא מכך שלא מיחה[9] - האומדנא הזו אינה הוכחה גמורה (ולכן לשון הרמב"ן היא "רגליים לדבר"), וצריך טענה בשביל לחזק אותה (מנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה ולהנ"ל).
  2. לשיטה שחזקה היא תקנת חכמים ללקוחות שלא יפסידו[10] - כיוון שכל התקנה נועדה לטובת הלקוח, תקנו רק במקרה שהלקוח עצמו טוען (מנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה וכעין).
  3. אך הקהילות יעקב נשאר על כך בצ"ע (בבא בתרא יז-ג, הובא במנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה וכעין).

שבועת היסת - נחלקו הראשונים האם המחזיק צריך גם להישבע שבועת היסת (שאע"פ שאין נשבעים על הקרקעות - שבועת היסת כן נשבעים): לריטב"א לא נשבע, כיוון שהחזקה עומדת במקום עדים או שטר (וכשיש עדים או שטר אין צריך להישבע), ולרמב"ם צריך להישבע (ריטב"א בבא בתרא כח. ד"ה וכל, והביא את הרמב"ם). וגם הרמב"ם מצריך שבועה רק כשהמערער בא בטענת ברי (ריטב"א שם בשם הרשב"א).

חוזק

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה[11].

מרא קמא, חזקת שלוש שנים מוציאה ממנו (בבא בתרא כח. במשנה). ואדרבה, כל מה שצריך את חזקת שלוש שנים הוא דווקא כשיש מרא קמא, שאם לא כן מספיקה גם ישיבת יום אחד בקרקע (ריטב"א רא"ש ונימוקי יוסף בבא בתרא כח., רשב"ם כט: ד"ה עליו).

ראה גם

הגדרה

אדם שנמצא בקרקע שלוש שנים והבעלים הקודם לא מחה בו (הסוגיות בבבא בתרא פרק ג).

לדוגמא, ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ביתא, אמר ליה מינך זבינתיה ואכלתיה שני חזקה (בבא בתרא ל.).

נקראת גם חזקת קרקעות.


הערות שוליים

  1. ↑ ר' להלן שדין זה לא נאמר בכל הנכסים, אלא דוקא בקרקעות, עבדים ועוד. לדוגמא במטלטלין זוכה המוחזק מייד.
  2. ↑ ור' בערך חזקת קרקעות שיש הסוברים שחזקה נוצרת בפחות משלוש שנים.
  3. ↑ כלומר: גם אם הבעלים מאבד את שטרו לאחר שלוש שנים, זה לא מהוה עילה שניתן לו לשבת בקרקע, שכן מנין שהוא בעלים ואיבד שטרו או לא היה לו שטר מעולם, אלא שירד לקרקע חברו בגזילה?
  4. ↑ משמע מדברי הרמב"ן שהראיה נוצרת מייד, אלא שעד שלוש שנים העדר השטר מעכב מלהשתמש בה (וכ"ה להדיא בריטב"א: באכילה אחת). מאידך, בספר נתיבות המשפט (סי' קמד ביאורים ס"ק ג בתו"ד) הוכיח שהראיה נוצרת לכל אחד ואחד בזמן אחר (שכן יש אנשים שמוחים מהר ויש שמחכים). להסבר זה, סדר הסוגיה (ב"ב כט.) מובן, לאחר ההסבר שהחזקה נוצרת ע"י השתיקה, שאולת הגמרא מדברי בר אלישיב שמוחים מייד, וא"כ להם חזקה תהיה מיידית, ומתרצת שעדיין יש אחוי שטרך עד שלוש שנים, ודו"ק.
  5. ↑ משום שדרך הקונים קרקע (ואפילו בכסף -עי' קידושין כו. וברש"י ד"ה לא קנה) לדאוג לשטר מכר.
  6. ↑ יש הטוענים שאין זה ההסבר לדברי הרמב"ן, והם מביאים לדבריהם כמה הוכחות: (א) להסבר זה, לקטן צריכה להיות חזקה מייד, שכן הוא איננו שומר את שטרו. אך הרמב"ן (שם בסו"ד) שולל זאת, "דא"כ מי שאין לו דעת הרויח, לא מצינו אותו אלא מפסיד". וטענה זו איננה מובנת להסבר שחזקה היא ראיה. (ב) אם הבסיס לחזקה הוא שתיקת הבעלים, חובת ההוכחה של המחזיק שהבעלים מחה. אולם ברור שחובת ההוכחה למחאה מוטלת על המחזיק. (ג) הרמב"ן בעצמו כותב במק"א (ב"ב לה: ד"ה והני מילי בתוך שלוש - בשם י"מ) שחזקה היא תקנת חכמים.
  7. ↑ יש המפקפקים בייחוס שיטה זו לריטב"א, מטעמים שונים.
  8. ↑ במהד' תש"נ. אך במהד' הקודמת (תשמ"ח): סי' יז.
  9. ↑ הבאנו את המחלוקת בזה לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.
  10. ↑ הבאנו את המחלוקת בזה לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.
  11. ↑ בערך חוזק ההכרעות דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=חזקת_שלוש_שנים&oldid=35979"