גדעון בן יואש: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
משופטי ישראל. נקרא גם ירובעל | '''גדעון בן יואש'' משופטי ישראל. נקרא גם '''ירובעל''' ו'''ירובשת'''. צעיר בניו של יואש מעפרה, שהיה ממשפחת אביעזר מ[[שבט מנשה]]. היו לו כ-70 ילדים. | ||
==מלחמתו עם מדין== | |||
===המניעים ליציאה למלחמה=== | |||
בזמן גדעון, רבו הפשיטות של בני [[מדין]] לתוך הארץ (הם הגיעו עד [[עזה]] בדרום ועד עמק יזרעאל בצפון). מטרת הפשיטות הללו היתה ביזה של יבול. בתנ"ך<ref>[[ספר שופטים]] פרקים ו-ח.</ref> מסופר, כי מלאך ה' נשלח לעפרה לבית יואש, ומצא את גדעון חובט חיטים בגת (מפחד המדינים). המלאך אמר לגדעון "ה' עמך גבור החיל", וגדעון סרב להאמין כי ה' רוצה להושיע את [[עם ישראל]]. ה' ענה לגדעון שהוא אכן שלח אותו להושיע את ישראל מיד מדין. גדעון ביקש אות להוכיח כי מלאך ה' מדבר איתו. הוא לקח מנחה, הניח אותה על הסלע, וכאשר המלאך נגע בה במקלו, היא נאכלה והמלאך נעלם. גדעון פחד כי ימות על שראה את מלאך ה', ולאחר שה' הודיעו שלא ימות, הוא בנה מזבח. | |||
גדעון | בלילה גדעון ניתץ את מזבח הבעל ואת ה[[אשרה]] שהיו בבית אביו בעפרה. אנשי העיר רצו להרוג את גדעון על המעשה, אולם יואש אביו הניא אותם בטענה כי הבעל יקום את נקמתו מגדעון, ומאז נקרא שמו ירובעל (מלשון ירב בו הבעל). | ||
[[קטגוריה: | לאחר שמדין נתאספו יחד עם [[עמלק]] ובני קדם למלחמה בישראל, גדעון כינס אנשים משבט מנשה, מ[[שבט אשר]], מ[[שבט זבולון]] ומ[[שבט נפתלי]]. גדעון ביקש שנית מה' אות שינצח במלחמה, שהוא יניח גזת צמר אחת בגורן, ובבוקר, אם הגזה תהיה רטובה וכל הגורן תהיה יבשה- סימן שהוא ינצח. ואכן, בבוקר הגורן היתה יבשה, ומגזת הצמר היה מלוא ספל מים. גדעון מבקש שנית מה' שיעשה אות, אולם הפעם כל הגורן תהיה רטובה ורק הגזה תהיה יבשה, ואכן כך היה. | ||
===מבחן המלקקים=== | |||
גדעון חנה עם עשרים ושלושה אלף חייליו בעין חרוד, ומחנה מדין חנה מצפון לו, בגבעת המורה. ה' ציווה לצמצם את הצבא, כדי שיהיה ניכר שהנצחון יהיה בזכות ה' ולא בזכות רוב חיילי גדעון. גדעון הורה לכל מי שמפחד לחזור לביתו, ובעקבות כך חזרו עשרים אלף איש. ה' ציווה כי גדעון יוריד את האלף הנותרים אל המים. גדעון ציווה אותם לשתות מן המים. גדעון הפריד בין אלו שליקקו מן המים כמו ה[[כלב]]ים, לבין אלו שכרעו על ברכיהם לשתות. גדעון לקח רק את שלוש מאות המלקקים, ושבע מאות הנותרים חזרו לבתיהם. | |||
===חלום המדיני=== | |||
בלילה, ציווה ה' את גדעון לרדת עם פורה נערו למחנה מדין, ולבדוק מה הם אומרים. גדעון שמע את אחד החיילים מספר לחברו כי בחלומו ראה לחם שעורים מתהפך במחנה, והופך את אחד האהלים על פניו. החייל השני השיבו כי זה אות כי גדעון הולך לנצח אותם. | |||
===המלחמה=== | |||
גדעון, מעודד בעקבות החלום ששמע במדין, חילק את חייליו לשלושה חלקים, ונתן לכל חייל שופר, ולפיד בתוך כד. הם הגיעו למחנה מדין בראש האשמורת התיכונה, וכאשר גדעון הורה, תקעו כולם בשופרות ונפצו את הכדים. המדינים, מרוב בהלה, החלו להרוג זה את זה ולברוח. גדעון מכנס שנית אנשים ממנשה, מאשר, מנפתלי ומ[[שבט אפרים]], שיעזרו במרדף אחרי מדין. אנשי אפרים לכדו את שני שרי מדין, עורב וזאב והרגו אותם. | |||
===המריבה עם אנשי אפרים=== | |||
אנשי אפרים הביאו את ראשי עורב וזאב לגדעון, ורבו איתו על שלא קרא להם מההתחלה לעזור להם להלחם במדין. גדעון, ענה להם "הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר"- כלומר התרומה שאפרים תרמו למלחמה (לכידת ערב וזאב) גדולה מהתרומה שתרם שבט מנשה. | |||
===המרדף אחרי זבח וצלמנע=== | |||
==מותו== | |||
==הערות שוליים== | |||
<references/> | |||
[[קטגוריה:אישים בתנ"ך]] | |||
גרסה מ־00:34, 12 בדצמבר 2010
|
|
'גדעון בן יואש משופטי ישראל. נקרא גם ירובעל וירובשת. צעיר בניו של יואש מעפרה, שהיה ממשפחת אביעזר משבט מנשה. היו לו כ-70 ילדים.
מלחמתו עם מדין
המניעים ליציאה למלחמה
בזמן גדעון, רבו הפשיטות של בני מדין לתוך הארץ (הם הגיעו עד עזה בדרום ועד עמק יזרעאל בצפון). מטרת הפשיטות הללו היתה ביזה של יבול. בתנ"ך[1] מסופר, כי מלאך ה' נשלח לעפרה לבית יואש, ומצא את גדעון חובט חיטים בגת (מפחד המדינים). המלאך אמר לגדעון "ה' עמך גבור החיל", וגדעון סרב להאמין כי ה' רוצה להושיע את עם ישראל. ה' ענה לגדעון שהוא אכן שלח אותו להושיע את ישראל מיד מדין. גדעון ביקש אות להוכיח כי מלאך ה' מדבר איתו. הוא לקח מנחה, הניח אותה על הסלע, וכאשר המלאך נגע בה במקלו, היא נאכלה והמלאך נעלם. גדעון פחד כי ימות על שראה את מלאך ה', ולאחר שה' הודיעו שלא ימות, הוא בנה מזבח.
בלילה גדעון ניתץ את מזבח הבעל ואת האשרה שהיו בבית אביו בעפרה. אנשי העיר רצו להרוג את גדעון על המעשה, אולם יואש אביו הניא אותם בטענה כי הבעל יקום את נקמתו מגדעון, ומאז נקרא שמו ירובעל (מלשון ירב בו הבעל).
לאחר שמדין נתאספו יחד עם עמלק ובני קדם למלחמה בישראל, גדעון כינס אנשים משבט מנשה, משבט אשר, משבט זבולון ומשבט נפתלי. גדעון ביקש שנית מה' אות שינצח במלחמה, שהוא יניח גזת צמר אחת בגורן, ובבוקר, אם הגזה תהיה רטובה וכל הגורן תהיה יבשה- סימן שהוא ינצח. ואכן, בבוקר הגורן היתה יבשה, ומגזת הצמר היה מלוא ספל מים. גדעון מבקש שנית מה' שיעשה אות, אולם הפעם כל הגורן תהיה רטובה ורק הגזה תהיה יבשה, ואכן כך היה.
מבחן המלקקים
גדעון חנה עם עשרים ושלושה אלף חייליו בעין חרוד, ומחנה מדין חנה מצפון לו, בגבעת המורה. ה' ציווה לצמצם את הצבא, כדי שיהיה ניכר שהנצחון יהיה בזכות ה' ולא בזכות רוב חיילי גדעון. גדעון הורה לכל מי שמפחד לחזור לביתו, ובעקבות כך חזרו עשרים אלף איש. ה' ציווה כי גדעון יוריד את האלף הנותרים אל המים. גדעון ציווה אותם לשתות מן המים. גדעון הפריד בין אלו שליקקו מן המים כמו הכלבים, לבין אלו שכרעו על ברכיהם לשתות. גדעון לקח רק את שלוש מאות המלקקים, ושבע מאות הנותרים חזרו לבתיהם.
חלום המדיני
בלילה, ציווה ה' את גדעון לרדת עם פורה נערו למחנה מדין, ולבדוק מה הם אומרים. גדעון שמע את אחד החיילים מספר לחברו כי בחלומו ראה לחם שעורים מתהפך במחנה, והופך את אחד האהלים על פניו. החייל השני השיבו כי זה אות כי גדעון הולך לנצח אותם.
המלחמה
גדעון, מעודד בעקבות החלום ששמע במדין, חילק את חייליו לשלושה חלקים, ונתן לכל חייל שופר, ולפיד בתוך כד. הם הגיעו למחנה מדין בראש האשמורת התיכונה, וכאשר גדעון הורה, תקעו כולם בשופרות ונפצו את הכדים. המדינים, מרוב בהלה, החלו להרוג זה את זה ולברוח. גדעון מכנס שנית אנשים ממנשה, מאשר, מנפתלי ומשבט אפרים, שיעזרו במרדף אחרי מדין. אנשי אפרים לכדו את שני שרי מדין, עורב וזאב והרגו אותם.
המריבה עם אנשי אפרים
אנשי אפרים הביאו את ראשי עורב וזאב לגדעון, ורבו איתו על שלא קרא להם מההתחלה לעזור להם להלחם במדין. גדעון, ענה להם "הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר"- כלומר התרומה שאפרים תרמו למלחמה (לכידת ערב וזאב) גדולה מהתרומה שתרם שבט מנשה.
המרדף אחרי זבח וצלמנע
מותו
הערות שוליים
- ↑ ספר שופטים פרקים ו-ח.