בית הכנסת העתיק במירון: הבדלים בין גרסאות בדף

חזית בית הכנסת במירון

בית הכנסת העתיק במירון נמצא במקום מתנשא מעל הישוב מירון , כמקובל לגבי בתי הכנסת, האמורים להיבנות במקום הגבוה ביותר בישוב. כפי שרמב"ם פוסק במשנה תורה: כשבונין בית הכנסת, אין בונין אותו אלא בגובהה של עיר, שנאמר " בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת, תִּקְרָא, בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר" (משלי א',כ"א). ומגביהין אותו עד שיהיה גבוה מכל חצרות העיר, שנאמר "לְרוֹמֵם אֶת-בֵּית אֱלֹהֵינוּ " (עזרא ט,ט) . ספר אהבה, הלכות תפילה, י"א, ב'). בית הכנסת מצויבמרחק הליכה מקבר רבי שמעון בר יוחאי.

מסורת מתקופת ימי הביניים מייחסת לרבי שמעון בר יוחאי הקמת 24 בתי כנסת בגליל. צבי אילן בספרו בתי-כנסת בגליל והגולן סבור כי הנוסעים בימי הבינים שמעו על המסורת הזאת מתושבי הארץ היהודים שהמשיכו לגור בגליל אחרי חורבן הבית השני.

ייחודו של בית הכנסת הוא באגדה כי אם משקופו או כתליו ייפלו אות הוא לבואו הקרוב של משיח בן דוד. צבי אילן מייחס את האגדה לייהודים שבקרו במקום בימי הביניים.

תולדות היישוב

שרידי הכפר על רקע בית הכנסת - באדיבות שבעה פלאי ישראל

היישוב קיים מימי בית שני. ואכן לרגלי בית הכנסת במזרח נחשפו בתי מגורים של הישוב הקדום. לדעת החופר מארייס, המקום ניטש בשנת 360 ^[1].

בנין בית הכנסת עורר התפעלות של תיירים ונוסעים שבקרו בארץ ישראל.

זאב וילנאי באנציקלופדיה אריאל כותב כי עולה רגל מהמאה ה-14 מספרים על בית הכנסת ומייחסים אותו לרבי שמעון בר יוחאי . הם כתבו: "בנין מפואר מאד" ו"שם אבן גדולה חלולה מראשה ועד למעלה קרוב לארץ. אומרים כי שם היה מזבח, והדם היה שותת ויורד דרך אותו מקום חלול".

עולה רגל אחר משנת רנ"ו (1495) מספר על בית הכנסת ומשקופו: "עוד ראיתי בית הכנסת מר שמעון בר יוחאי ז"ל, וגם בנין מאבנים גדולות: אבל עתה הוא חרב ולא נשאר ממנו אלה כותל אחד. ואומרים אנשי צפת כי אם יפול הכותל הזה - אז יבוא המשיח". והוא מסיים: " בשנת 1492, שנת גרוש ספרד, החל הכותל ליפול ואז עשו אנשי צפת יום משתה ושמחה"

לאחר החפירות שבוצעו במקום חוזק המשקוף בתבניות מתכת.

תאורו של בית הכנסת

חזית בית הכנסת - מבט מלמטה - אפשר להבחין בחציבה בהר

הבניין נבנה על גבי משטח, אשר נחצב בתוך משטח סלע מההר, אשר נוצר באופן טבעי. מבט על הצלע המערבית של בית הכנסת מעידה על החציבה. בית הכנסת הוא מהגדולים בגליל, 27 מטר על 14 מטר . בכל אחד מהסטווים (העמודים המרכזיים) היו שמונה עמודים. בחלק הדרומי של הקיר המזרחי יש מעבר לחדר נספח, ששימש כנראה מחסן של בי הכנסת ^[2].

גובה הקיר החצוב הוא מקביל לגובה העמודים שנותרו במקומם ולכן ניתן להעריך כי החציבה נעשתה עד לגובה של המבנה. גם תשתית המבנה היא חצובה ובה יש בליטות שהיו בסיס לאדני העמודים אשר החזיקו את גג בית הכנסת. בית הכנסת מכוון לירושלים. מקירותיו אפשר לזהות רק את הקיר בו מצוי הפתחים, שלושה בממספר: שניים מקוריים ואחד משוחזר. הפתח מרכזי הוא הפתח עם המשקוף הסדוק, אשר עליו מספר האגדה. חזית המבנה היא לצד דרום, כפי שמקובל לגבי בתי הכנסת בהגליל. ארון הקודש היה כנראה ליד הפתח הראשי. בפינה המערבית של חזית בית הכנסת יש סימנים לספסל חצוב בסלע.

בבית הכנסת המשקופים וכן הכרכובים מעוטרים בתבליטים גיאומטריים, פשוטים מאוד. צבי אילן סבור כי זו תוצאה של מגמה לא להגזים בקישוט בית הכנסת ולא עדות למצבם הכלכלי של תושבי המקום, אשר השקיעו רבות בבניה של בית הכנסת.

אל בית הכנסת עלו במדרגות, אשר את חלקן ניתן למצוא, כמעט בשלמות, עד היום. מנחם מרקוס בספרו הר מירון כותב :"לפי עדויות מבקרים שסיירו באתר לפני שנים רבות, ניצב בזמנו לפני החזית טור עמודים שיצר מרפסת, בדומה לטור העמודים בבית הכנסת העתיק בברעם. כיום אין שריד למרפסת זו".

הערות שוליים

לקריאה נוספת

• צבי אילן, בתי הכנסת הקדומים בארץ ישראל – ההוצאה לאור- משרד הביטחון, 1991, עמ' 39 -40
• צבי אילן, בתי הכנסת בגליל ובגולן, אריאל - כתב עת לידיעת ארץ ישראל, מאי 1987
• מנחם מרקוס, הר מירון - סקר נוף ומסלולי טיול, רשות שמורת הטבע, 1994