הרב צבי הירש קלישר: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Kalisher.jpg|ימין|ממוזער|250px|הרב צבי הירש קלישר]] | |||
'''הרב צבי הירש קלישר''', [[רב]], מראשוני "מבשרי ה[[ציונות]]". | '''הרב צבי הירש קלישר''', [[רב]], מראשוני "מבשרי ה[[ציונות]]". | ||
==תולדות חייו== | ==תולדות חייו== |
גרסה מ־12:42, 24 ביוני 2011
|
הרב צבי הירש קלישר, רב, מראשוני "מבשרי הציונות".
תולדות חייו
נולד בח' בסיוון תקנ"ה בעיר ליסא שבחבל פוזנא בפולין, לאביו רבי שלמה. היה מיוחס למהר"ל מפראג ולרבי מרדכי יפה, בעל ה"לבושים". למד אצל גדולי דורו רבי עקיבא איגר מפוזנא ורבי יעקב מליסא, בעל נתיבות המשפט. כבר מגיל צעיר נודע כבקיא בתורה וכן בשפות ובחכמות חיצוניות. עם נישואיו עבר לעיירה טהורן. למד תורה כל היום, והתפרנס מעסק קטן שהקימה אשתו. שמו נתפרסם כגדול בתורה, והוא סרב להצעות רבנות מערים שונות, מכיוון שלא רצה לעשות את תורתו קרדום לחפור בה. למרות זאת, נעתר ללחצם של יהודי טהורן לקבל על עצמו רבנות בעיר, בתנאי שלא יקבל שכר על כך. כיהן ברבנות במשך חמישים שנה. לחם בחריפות כנגד המשכילים והרפורמים ואף השתמש בראיות מדעיות כנגד השקפותיהם. היה ידוע כעניו גדול, והיה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות.
היה הראשון שכתב ופעל למען ישוב ארץ ישראל, ואף כונה בשל כך במליצה "הראשון לציון". פעל למען "חברת ישוב ארץ ישראל" ו"חברת ארץ נושבת", שהוקמו במטרה ליזום פעולות בארץ ישראל ולמענה. פעל אצל הנדבנים משה מונטיפיורי ואדמונד רוטשילד לתמיכה בישוב הארץ. כמו כן, פנה בנושא לרבי נתן אדלר. יזם גם חידוש הקרבנות בימינו, כיוון ש"טומאה הותרה בציבור", אך רעיונותיו לא התקבלו בקרב רוב הרבנים, בהם רבו רעק"א.
נפטר בה' בחשוון תרל"ה, בגיל 79. נקבר יומים לאחר מכן, מכיוון שנפטר בערב שבת. בהלוויתו הוספד ע"י גדולי דורו. על שמו נקרא קיבוץ טירת צבי שבבקעת הירדן, וכן רחובות ושכונות בערים שונות בארץ.
ספריו
- מאזנים למשפט- על שולחן ערוך (שני חלקים וחלק שלישי בכתב יד).
- אמונה ישרה- מחקרים בפילוסופיה ואמונה.
- דרישת ציון- ספרו המפורסם שמהווה חלק שלישי לספר אמונה ישרה (החלק השני יצא לאור כשבע שנים לאחר מכן). בספר זה קובצו השקפותיו בנושא ארץ ישראל.
לקריאה נוספת
- יצחק אלפסי, דורשי ציון בפועל, הוצאת שם, ירושלים תשס"ו, עמ' 17-21.