פשרה: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) (←הגדרה) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''דיינים יכולים לפשר בין בעלי הדין''' {{מקור| | '''דיינים יכולים לפשר בין בעלי הדין''' {{מקור|הסוגיא בסנהדרין ו, בסוגיא זו האריך דברי גאונים פא|כן}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', התובע מחבירו מאה, והנתבע מכחיש, והדיין מפשר ביניהם שישלם רק חמישים. | '''לדוגמא''', התובע מחבירו מאה, והנתבע מכחיש, והדיין מפשר ביניהם שישלם רק חמישים. | ||
'''הלשון''' "פשרה" היא מלשון פושרים, שאינם קרים ואינם חמים {{מקור| | '''הלשון''' "פשרה" היא מלשון פושרים, שאינם קרים ואינם חמים {{מקור|שבות יעקב ח"ב קמה|כן}}. | ||
'''נקראת גם''' "[[ביצוע]]" {{מקור| | '''נקראת גם''' "[[ביצוע]]" {{מקור|בבלי:סנהדרין ו:|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורה''' מהפסוק {{מקור| | '''מקורה''' מהפסוק {{מקור|זכריה ח-טז|כן}} "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" - איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זו פשרה. וכן מהפסוק {{מקור|שמואל ב ח-טו|כן}} "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו" - איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זו פשרה {{מקור|בבלי:סנהדרין ו:|כן}}. | ||
'''במהותה''' דנו האם היא כמכר או כמתנה {{מקור| | '''במהותה''' דנו האם היא כמכר או כמתנה {{מקור|שו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"א מח וקמח מביא שיש בזה סתירה בשו"ת התשב"ץ ח"ב סב ורכז|כן}}. | ||
'''בדינה''' נחלקו תנאים לשלוש דעות: מצווה לעשות פשרה, מותר, או אסור, שיקוב הדין את ההר {{מקור| | '''בדינה''' נחלקו תנאים לשלוש דעות: מצווה לעשות פשרה, מותר, או אסור, שיקוב הדין את ההר {{מקור|בבלי:סנהדרין ו: ז.|כן}}. ולהלכה זו מצווה, ולכן מצווה לומר לבעלי הדין בתחילה "הדין אתם רוצים או הפשרה", וכל בית דין שעושה פשרה תמיד הרי זה משובח {{מקור|שו"ע חו"מ יב-ב|כן}}. | ||
==מתי מפשרים== | ==מתי מפשרים== | ||
'''זמנה''' הוא רק קודם ששמע הדיין את טענות בעלי הדין, או אחר ששמעם ואינו יודע להיכן הדין נוטה {{מקור| | '''זמנה''' הוא רק קודם ששמע הדיין את טענות בעלי הדין, או אחר ששמעם ואינו יודע להיכן הדין נוטה {{מקור|שו"ע חו"מ יב-א|כן}}, אך אחר גמר הדין אינו רשאי לעשות פשרה {{מקור|שם סעיף ב|כן}}. | ||
'''כאשר אחד מבעלי הדין קשה''', שהדיין חושש לחייבו, מותר לדיין לעשות פשרה {{מקור| | '''כאשר אחד מבעלי הדין קשה''', שהדיין חושש לחייבו, מותר לדיין לעשות פשרה {{מקור|שו"ע חו"מ יב-א|כן}}. | ||
'''כשהדיין לא יכול לחתוך דין ברור''', כגון שיש סברא לכאן ולכאן - יכול לעשות פשרה גם בעל כורחם של בעלי הדין {{מקור| | '''כשהדיין לא יכול לחתוך דין ברור''', כגון שיש סברא לכאן ולכאן - יכול לעשות פשרה גם בעל כורחם של בעלי הדין {{מקור|דברי גאונים פא-א|כן}}. | ||
'''אסור לנתבע לבקש צדדים להישמט''' מהתביעה כדי שיתרצה התובע לעשות עימו פשרה {{מקור| | '''אסור לנתבע לבקש צדדים להישמט''' מהתביעה כדי שיתרצה התובע לעשות עימו פשרה {{מקור|שו"ע חו"מ יב-ו|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''הדיין מוזהר שלא להטות את הפשרה''' כשם שמוזהר שלא להטות את הדין {{מקור| | '''הדיין מוזהר שלא להטות את הפשרה''' כשם שמוזהר שלא להטות את הדין {{מקור|שו"ע חו"מ יב-ב|כן}}. | ||
'''פשרה צריכה קניין''' למסקנת הגמרא {{מקור| | '''פשרה צריכה קניין''' למסקנת הגמרא {{מקור|בבלי:סנהדרין ו.|כן}}. | ||
'''פשרה הקרובה לדין''' - בעלי דין שקבלו בקניין שהדיין יפשר ביניהם בפשרה הקרובה לדין, הכוונה היא שהדיין לא יחצה את הדבר, אלא שלא יטה מהדין האמיתי - בין בפטור ובין בחיוב - ביותר משליש. כגון שהנתבע ישלם רק שני שלישים מהסך שמחויב, או שישלם שליש יותר מהסך שמחויב. אך הדיין יכול ליטות מהדין האמיתי בפחות משליש {{מקור| | '''פשרה הקרובה לדין''' - בעלי דין שקבלו בקניין שהדיין יפשר ביניהם בפשרה הקרובה לדין, הכוונה היא שהדיין לא יחצה את הדבר, אלא שלא יטה מהדין האמיתי - בין בפטור ובין בחיוב - ביותר משליש. כגון שהנתבע ישלם רק שני שלישים מהסך שמחויב, או שישלם שליש יותר מהסך שמחויב. אך הדיין יכול ליטות מהדין האמיתי בפחות משליש {{מקור|דברי גאונים פא-ו|כן}}. | ||
'''כשיש כמה דיינים''', יש אומרים שבפשרה לא הולכים אחר הרוב אלא צריך שיסכימו כל הדיינים {{מקור| | '''כשיש כמה דיינים''', יש אומרים שבפשרה לא הולכים אחר הרוב אלא צריך שיסכימו כל הדיינים {{מקור|תוס' סנהדרין ו. ד"ה ביצוע, שו"ע חו"מ יב-יח|כן}}. | ||
'''אסמכתא''' בפשרה מועילה, כגון שבפשרה פסקו שאם לא יעשה מעשה מסוים יתחייב לשלם {{מקור| | '''אסמכתא''' בפשרה מועילה, כגון שבפשרה פסקו שאם לא יעשה מעשה מסוים יתחייב לשלם {{מקור|דברי גאונים פא-יג|כן}}. | ||
'''אפוטרופוס''', נחלקו האחרונים האם הוא יכול לפשר עבור היתומים {{מקור| | '''אפוטרופוס''', נחלקו האחרונים האם הוא יכול לפשר עבור היתומים {{מקור|מהרלב"ח צה: יכול, שו"ת פני משה ח"א ט: לא יכול. הובאו בדברי גאונים ז-יא|כן}}. | ||
==טעות== | ==טעות== | ||
'''פשרה בטעות''' חוזרת, כגון שהתובע לא מצא עדים ולכן נתפשר, ואח"כ מצא עדים וחוזר בו מהפשרה {{מקור| | '''פשרה בטעות''' חוזרת, כגון שהתובע לא מצא עדים ולכן נתפשר, ואח"כ מצא עדים וחוזר בו מהפשרה {{מקור|שו"ע חו"מ יב-יד, שו"ת רדב"ז ח"א רעא|כן}}. | ||
'''כשהדיין''' טעה ועבר על חוק הפשרה הישרה הנוהגת בין האנשים, הפשרה חוזרת, כשם שדין שהדיין טעה בו - חוזר {{מקור| | '''כשהדיין''' טעה ועבר על חוק הפשרה הישרה הנוהגת בין האנשים, הפשרה חוזרת, כשם שדין שהדיין טעה בו - חוזר {{מקור|דברי גאונים פא-ב|כן}}. | ||
'''פשרה שנתבטלה מקצתה''' (מחמת טעות) לא נתבטלה כולה {{מקור| | '''פשרה שנתבטלה מקצתה''' (מחמת טעות) לא נתבטלה כולה {{מקור|שבות יעקב ח"ב קמד, שאלת יעב"ץ קט|כן}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־09:25, 5 בספטמבר 2012
|
|
==הגדרה== דיינים יכולים לפשר בין בעלי הדין (הסוגיא בסנהדרין ו, בסוגיא זו האריך דברי גאונים פא).
לדוגמא, התובע מחבירו מאה, והנתבע מכחיש, והדיין מפשר ביניהם שישלם רק חמישים.
הלשון "פשרה" היא מלשון פושרים, שאינם קרים ואינם חמים (שבות יעקב ח"ב קמה).
נקראת גם "ביצוע" (סנהדרין ו:).
מקור וטעם
מקורה מהפסוק (זכריה ח-טז) "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" - איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זו פשרה. וכן מהפסוק (שמואל ב ח-טו) "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו" - איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זו פשרה (סנהדרין ו:).
במהותה דנו האם היא כמכר או כמתנה (שו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"א מח וקמח מביא שיש בזה סתירה בשו"ת התשב"ץ ח"ב סב ורכז).
בדינה נחלקו תנאים לשלוש דעות: מצווה לעשות פשרה, מותר, או אסור, שיקוב הדין את ההר (סנהדרין ו: ז.). ולהלכה זו מצווה, ולכן מצווה לומר לבעלי הדין בתחילה "הדין אתם רוצים או הפשרה", וכל בית דין שעושה פשרה תמיד הרי זה משובח (שו"ע חו"מ יב-ב).
מתי מפשרים
זמנה הוא רק קודם ששמע הדיין את טענות בעלי הדין, או אחר ששמעם ואינו יודע להיכן הדין נוטה (שו"ע חו"מ יב-א), אך אחר גמר הדין אינו רשאי לעשות פשרה (שם סעיף ב).
כאשר אחד מבעלי הדין קשה, שהדיין חושש לחייבו, מותר לדיין לעשות פשרה (שו"ע חו"מ יב-א).
כשהדיין לא יכול לחתוך דין ברור, כגון שיש סברא לכאן ולכאן - יכול לעשות פשרה גם בעל כורחם של בעלי הדין (דברי גאונים פא-א).
אסור לנתבע לבקש צדדים להישמט מהתביעה כדי שיתרצה התובע לעשות עימו פשרה (שו"ע חו"מ יב-ו).
פרטי הדין
הדיין מוזהר שלא להטות את הפשרה כשם שמוזהר שלא להטות את הדין (שו"ע חו"מ יב-ב).
פשרה צריכה קניין למסקנת הגמרא (סנהדרין ו.).
פשרה הקרובה לדין - בעלי דין שקבלו בקניין שהדיין יפשר ביניהם בפשרה הקרובה לדין, הכוונה היא שהדיין לא יחצה את הדבר, אלא שלא יטה מהדין האמיתי - בין בפטור ובין בחיוב - ביותר משליש. כגון שהנתבע ישלם רק שני שלישים מהסך שמחויב, או שישלם שליש יותר מהסך שמחויב. אך הדיין יכול ליטות מהדין האמיתי בפחות משליש (דברי גאונים פא-ו).
כשיש כמה דיינים, יש אומרים שבפשרה לא הולכים אחר הרוב אלא צריך שיסכימו כל הדיינים (תוס' סנהדרין ו. ד"ה ביצוע, שו"ע חו"מ יב-יח).
אסמכתא בפשרה מועילה, כגון שבפשרה פסקו שאם לא יעשה מעשה מסוים יתחייב לשלם (דברי גאונים פא-יג).
אפוטרופוס, נחלקו האחרונים האם הוא יכול לפשר עבור היתומים (מהרלב"ח צה: יכול, שו"ת פני משה ח"א ט: לא יכול. הובאו בדברי גאונים ז-יא).
טעות
פשרה בטעות חוזרת, כגון שהתובע לא מצא עדים ולכן נתפשר, ואח"כ מצא עדים וחוזר בו מהפשרה (שו"ע חו"מ יב-יד, שו"ת רדב"ז ח"א רעא).
כשהדיין טעה ועבר על חוק הפשרה הישרה הנוהגת בין האנשים, הפשרה חוזרת, כשם שדין שהדיין טעה בו - חוזר (דברי גאונים פא-ב).
פשרה שנתבטלה מקצתה (מחמת טעות) לא נתבטלה כולה (שבות יעקב ח"ב קמד, שאלת יעב"ץ קט).