הרב יהודה לייב חסמן: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
בשנת תרס"ט עבר לכהן כרבה של העיר שטוצ'ין, שם ייסד את ישיבת "ענף כנסת ישראל", הנודעת יותר בשם ישיבת שטוצ'ין. ישיבה זו גדלה והתפתחה במהרות, ומנתה מעל לשלוש מאות תלמידים. בתקופת [[מלחמת העולם הראושנה]] התרוקנה הישיבה מתלמידיה, ור' יהודה לייב נאלץ לברוח לפנים רוסיה מחשש שהגרמנים, שתהקרבו לשטוצ'ין, יהרגוהו. בתחילה התיישב בקובנה, שם נפגש עם רבני ישיבת סלובודקה ועם ר' חיים מבריסק, ויחד טכסו עצה כיצד להציל את עולם הישיבות בזמן המלחמה. בהמשך התיישב בוורוניז', שם התקבצו סביבו פליטים מבני הישיבות. כשנגמרה המלחמה, היה מהראשונים שחזרו לליטא, ובשנת תרפ"א הגיע לשטוצ'ין. כשהגיע לעיר, שינתה הקהילה היהודית שם את פניה, וגורמים משכילים החלו להשתלט עליה. הוא עזב את רבנותו בשטוצ'ין, ועבר לעסקנות ב"ועד הישיבות" בוילנא, שם התקרבב לר' חיים עוזר גרוז'ינסקי, ל[[רבי ישראל מאיר הכהן מראדין]] ולרבי שמעון יהודה הכהן שקופ. בשנת תקפ"ז נענה להצעת רבני ישיבת סלובודקה, שהפכה בינתיים ל[[ישיבת חברון]], לבוא ל[[חברון]] ולכהן כמשגיח בישיבה. ניצל עם משפחתו מ[[פרעות תרפ"ט]] שפגעו ביהודי חברון וארץ ישראל, ואף הציל את אחד מתלמידיו בברחו מפני הפורעים הערבים. בגמר ההתפרעויות, היה מן הראשונים שהגישו עזרה לפצועים שנותרו בעיר. הוא עבר יחד עם הישיבה ל[[ירושלים]]. היה תקיף בדעותיו, ושנא את הפשרנות נפטר בי"א ב[[חשוון]] תרצ,ו ונקבר ב[[הר הזיתים]], סמוך לקבריהם של ראשי ישיבת חברון- [[רבי משה מרדכי אפשטיין]] ורבי נתן צבי פינקל. | בשנת תרס"ט עבר לכהן כרבה של העיר שטוצ'ין, שם ייסד את ישיבת "ענף כנסת ישראל", הנודעת יותר בשם ישיבת שטוצ'ין. ישיבה זו גדלה והתפתחה במהרות, ומנתה מעל לשלוש מאות תלמידים. בתקופת [[מלחמת העולם הראושנה]] התרוקנה הישיבה מתלמידיה, ור' יהודה לייב נאלץ לברוח לפנים רוסיה מחשש שהגרמנים, שתהקרבו לשטוצ'ין, יהרגוהו. בתחילה התיישב בקובנה, שם נפגש עם רבני ישיבת סלובודקה ועם ר' חיים מבריסק, ויחד טכסו עצה כיצד להציל את עולם הישיבות בזמן המלחמה. בהמשך התיישב בוורוניז', שם התקבצו סביבו פליטים מבני הישיבות. כשנגמרה המלחמה, היה מהראשונים שחזרו לליטא, ובשנת תרפ"א הגיע לשטוצ'ין. כשהגיע לעיר, שינתה הקהילה היהודית שם את פניה, וגורמים משכילים החלו להשתלט עליה. הוא עזב את רבנותו בשטוצ'ין, ועבר לעסקנות ב"ועד הישיבות" בוילנא, שם התקרבב לר' חיים עוזר גרוז'ינסקי, ל[[רבי ישראל מאיר הכהן מראדין]] ולרבי שמעון יהודה הכהן שקופ. בשנת תקפ"ז נענה להצעת רבני ישיבת סלובודקה, שהפכה בינתיים ל[[ישיבת חברון]], לבוא ל[[חברון]] ולכהן כמשגיח בישיבה. ניצל עם משפחתו מ[[פרעות תרפ"ט]] שפגעו ביהודי חברון וארץ ישראל, ואף הציל את אחד מתלמידיו בברחו מפני הפורעים הערבים. בגמר ההתפרעויות, היה מן הראשונים שהגישו עזרה לפצועים שנותרו בעיר. הוא עבר יחד עם הישיבה ל[[ירושלים]]. היה תקיף בדעותיו, ושנא את הפשרנות נפטר בי"א ב[[חשוון]] תרצ,ו ונקבר ב[[הר הזיתים]], סמוך לקבריהם של ראשי ישיבת חברון- [[רבי משה מרדכי אפשטיין]] ורבי נתן צבי פינקל. | ||
תורותיו ושיחותיו המוסריות קובצו לספר '''אור יהל'' (יהל- '''יה'''ודה '''ל'''ייב). | תורותיו ושיחותיו המוסריות קובצו לספר '''אור יהל''' (יהל- '''יה'''ודה '''ל'''ייב). | ||
{{מיון רגיל:חסמן יהודה לייב}} | {{מיון רגיל:חסמן יהודה לייב}} | ||
גרסה מ־16:03, 16 במאי 2011
|
|
הרב יהודה לייב חסמן היה מגדולי המשגיחים בדור הקודם.
תולדות חייו
נולד בשנת תרכ"ט באיוויה שבפלך וילנא, ליטא, לרבי רפאל חסמן. בילדותו למד בבית המדרש בעירו, יחד עם בן העיר רבי חיים עוזר גרודז'נסקי. בהמשך עבר ללמוד בישישבת כנסת ישראל (ישיסת סלובודקה), אצל רבי יצחק בלאזר, ורבי נתן צבי פינקל- הסבא מסלובודקה. בסלובודקה דבק בדרכה של תנועת המוסר, ונחשב לאחד התלמידים המצוינים. בסביבות שנת תרמ"ח עבר ללמוד בישיבת קלם אצל רבי שמחה זיסל זיו- "הסבא מקלם". בשנת תרמ"ט נשא את בתו של ר' אברהם יבנה- מנכבדי קלם. בתקופה זו החל לעסוק במחסר קמח לצד לימודיו בישיבה. בשנת תרנ"א עבר למוד בישיבת וולוז'ין אצל הנצי"ב ורבי חיים סולובייצ'יק. בשנת תרנ"ב נסגרה ישיבת וולוז'ין, ור' יהודה לייב חזר לקלם, משם נסע ללובטש, שם התבודד ועסק בתורה. שימש כמה שנים כמנהל רוחני (משגיח) בישיבת טלז של רבי אליעזר גורדון, יחד עם רבי יהודה לייב בלוך ורבי שמעון שקופ. הוא עשה מאמצים גדולים על מנת לחזק ולקבוע את לימוד המוסר בישיבה, והצליח המאמציו. בשנת תרס"ה עבר לכהן כרב בכפר לודבינובה, שתושביו היהודים היו כפריים פשוטים ועמי הארצות גמרוים. ר' יהודה לייב השתדל לחדור אל לבם בשיחות המסור שהעביר להם. הוא יסד שם תלמוד תורה לילדים.
בשנת תרס"ט עבר לכהן כרבה של העיר שטוצ'ין, שם ייסד את ישיבת "ענף כנסת ישראל", הנודעת יותר בשם ישיבת שטוצ'ין. ישיבה זו גדלה והתפתחה במהרות, ומנתה מעל לשלוש מאות תלמידים. בתקופת מלחמת העולם הראושנה התרוקנה הישיבה מתלמידיה, ור' יהודה לייב נאלץ לברוח לפנים רוסיה מחשש שהגרמנים, שתהקרבו לשטוצ'ין, יהרגוהו. בתחילה התיישב בקובנה, שם נפגש עם רבני ישיבת סלובודקה ועם ר' חיים מבריסק, ויחד טכסו עצה כיצד להציל את עולם הישיבות בזמן המלחמה. בהמשך התיישב בוורוניז', שם התקבצו סביבו פליטים מבני הישיבות. כשנגמרה המלחמה, היה מהראשונים שחזרו לליטא, ובשנת תרפ"א הגיע לשטוצ'ין. כשהגיע לעיר, שינתה הקהילה היהודית שם את פניה, וגורמים משכילים החלו להשתלט עליה. הוא עזב את רבנותו בשטוצ'ין, ועבר לעסקנות ב"ועד הישיבות" בוילנא, שם התקרבב לר' חיים עוזר גרוז'ינסקי, לרבי ישראל מאיר הכהן מראדין ולרבי שמעון יהודה הכהן שקופ. בשנת תקפ"ז נענה להצעת רבני ישיבת סלובודקה, שהפכה בינתיים לישיבת חברון, לבוא לחברון ולכהן כמשגיח בישיבה. ניצל עם משפחתו מפרעות תרפ"ט שפגעו ביהודי חברון וארץ ישראל, ואף הציל את אחד מתלמידיו בברחו מפני הפורעים הערבים. בגמר ההתפרעויות, היה מן הראשונים שהגישו עזרה לפצועים שנותרו בעיר. הוא עבר יחד עם הישיבה לירושלים. היה תקיף בדעותיו, ושנא את הפשרנות נפטר בי"א בחשוון תרצ,ו ונקבר בהר הזיתים, סמוך לקבריהם של ראשי ישיבת חברון- רבי משה מרדכי אפשטיין ורבי נתן צבי פינקל.
תורותיו ושיחותיו המוסריות קובצו לספר אור יהל (יהל- יהודה לייב).