אם הבנים שמחה: הבדלים בין גרסאות בדף

ספר שכתב הרב ישכר שלמה טייכטל בתקופת השואה. הספר עוסק בהבנתו המחודשת של המחבר לגבי הציונות, אחדות ישראל ועניינה של ארץ ישראל.

תחילת דרכו של המחבר

בתחילת דרכו היה המחבר, שחי בפישטיאן שבהונגריה, מתנגד לציונות, כפי שרווח באירופה החרדית באותה תקופה. הוא היה המשמש של האדמו"ר ממונקאטש, הרב חיים אלעזר שפירא, בעל שו"ת מנחת אלעזר, שהיה ממתנגדיה החריפים ביותר של הציונות. המחבר אף פרסם מאמר נגד הציונות בעיתון היהודי "יידישע צייטונג" שיצא במונקאטש. בעקבות השואה והרדיפות הנוראות והשמועות שהגיעו להונגריה על מעשי הנאצים - החל המחבר לעיין בנושא, וכתב ספר בו הוא מסביר את משנתו החדשה.

תוכן הספר

בהקדמתו,כותב המחבר כי רק עתה, בזמן שאין תלמידים בבית מדרשו בפישטיאן, ושהוא נמצא בהחבא במקום שבו מוחו נטרד מדי מכדי לעסוק בסוגיות תלמודיות, החל לחשוב על הנושא הזה, וכך הגיע לנקודת מפנה בחשיבתו לגבי הציונות.

הסיבה לצרות בגלות

הוא דן ומראה כי הסיבה לצרות של עם ישראל בגלות היא מניעת עליה לארץ.

גאולה בידינו

בספר מוכיח המחבר כי הגאולה יכולה לבוא ע"י מאמצי בשר ודם (גאולה טבעית) ולאו דווקא ע"י שמים בהופעה פתאומית של משיח (גאולה נסית). הוא מחלק בין גאולת "אחישנה" - שהיא בידי שמים, לבין גאולת "בעיתה" - שבה צריך את המאמצים שלנו.

מצוות ישוב הארץ גם בימינו

המחבר מתפלמס עם בעל "מנחת אליעזר" שטען בשו"ת כי אין מצווה כיום לעלות לארץ - כשהוא מתבסס על דברי ה"מגילת אסתר" על מצווה ד' בהשגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם, שבהם נאמר כי כיום אין מצווה מחמת שלוש השבועות וכדומה. הוא מוכיח כי זו אינה שיטת הרמב"ם, כפי שניתן לראות במקומות רבים בספריו, ושיטת ה"מגילת אסתר" מתבססת על דעה דחויה בתוספות, אלא ודאי שיש מצווה רבה בבניין הארץ גם לפי הרמב"ם, אלא שלא מנאה מחמת שהיא מצווה כוללת. המחבר מראה כי הרמב"ם סובר כי עזיבת הארץ לפי הרמב"ם היא חורבן היהדות. המחבר קובל על כך שכל הבא לעורר ולדבר משבח הארץ - משתיקים אותו וקוראים לו "ציוניסט". הוא סובר שזה כעין חטא המרגלים, של מאיסה בארץ חמדה מחמת "סברות תורניות".

היחס לבוני הארץ החופשיים

המחבר מסביר כי אין כל תועלת בעזיבת בניין הארץ בידי ה"חופשיים", ואם היו החרדים עולים - ודאי היו משפיעים לטובה על רמת הישוב. כמו כן מוכיח המחבר כי לא ניתן לקרוא למתיישבים פורקי העול "רשעים", כשרואים את מסירות נפשם.

סגנון הספר

הספר נכתב בצורת מעין דרשה, ולכן ניתן לראות בו פעמים רבות חזרות והדגשות לדבריו, ומשולבים בו מקורות מפסוקים, מדרשים, גמרות ודברי חכמים מהדורות האחרונים, וכן משלים וסיפורים. לשונו של המחבר עשירה מאוד. הספר נכתב בתנאים לא תנאים, ולמחבר חסרו הרבה ספרים, ולעיתים הוא מצטט מקורות כמעט במדויק מן הזכרון, ומתנצל על שאין לו ספרים.

סופו של המחבר

הספר כבר יצא לאור בהונגריה לפני שפלשו אליה הנאצים ימ"ש. לאחר פלישת הנאצים החלה השמדת היהודים שם, וביניהם רבינו. מסופר כי מותו הגיע כשהצוררים לאחר שהרעיבו את שבוייהם, חילקו להם כמה ככרות לחם, במטרה לראותם מתנפלים אליהם ורבים עליהם. אוקרייני אחד שהיה שם חטף מיהודי את מנתו, והרב נזעק להציל עשוק מיד עושקו ומחה נמרצות. בעקבות כך הרגו אותו הנאצים.