אם הבנים שמחה: הבדלים בין גרסאות בדף

ספר שכתב הרב ישכר שלמה טייכטל בתקופת השואה. הספר עוסק בהבנתו המחודשת של המחבר לגבי הציונות, אחדות ישראל ועניינה של ארץ ישראל.

תחילת דרכו של המחבר

בתחילת דרכו היה המחבר, ששימש כרב וראש ישיבה בפישטיאן שבהונגריה, מתנגד לציונות, כפי שרווח באירופה החרדית באותה תקופה. הוא היה מקורב לאדמו"ר ממונקאטש, רבי חיים אלעזר שפירא, בעל שו"ת "מנחת אלעזר", שהיה ממתנגדיה החריפים והתקיפים ביותר של הציונות. המחבר אף פרסם מאמר נגד הציונות בעיתון החרדי "יודישע צייטונג" שיצא במונקאטש. בעקבות השואה, ובגלל שיצא מצב שלא היו תלמידים בישיבתו וראשו לא היה פנוי לעיין בתלמוד ובפוסקים, החל המחבר לחשוב מחדש בנושא הצרות, הגלות והגאולה, ארץ ישראל ושיבת ציון. המחבר הגיע למסקנות מחודשות בנושאים אלו, וגישתו השתנתה מקצה אל קצה. למרות שהוא שהה באתוה עת במחבוא בבודפסט ללא ספרים, הוא כתב ספר בו הוא מסביר את משנתו החדשה, כולל אלפי ציטוטים מדוייקים.

תוכן הספר

הספר כולל ארבעה פרקים עיקריים:

פרק א: הסיבה לצרות בגלות

בפרק זה דן המחבר בטעם הצרות בגלות, ומראה כי הסיבה לצרות אלו, ובייחוד בתקופתו, היא על מנת לעורר את עם ישראל לעלות לארץ בהגיע זמן הגאולה.

פרק ב: הפדות

בספר מוכיח המחבר כי הגאולה יכולה לבוא ע"י מאמצי בשר ודם (גאולה טבעית) ולאו דווקא ע"י שמים בהופעה פתאומית של משיח (גאולה נסית). הוא מחלק בין גאולת "אחישנה" - שהיא בידי שמים, לבין גאולת "בעיתה" - שבה צריך את המאמצים שלנו.

מצוות ישוב הארץ גם בימינו

המחבר מתפלמס עם בעל "מנחת אליעזר" שטען בשו"ת כי אין מצווה כיום לעלות לארץ - כשהוא מתבסס על דברי ה"מגילת אסתר" על מצווה ד' בהשגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם, שבהם נאמר כי כיום אין מצווה מחמת שלוש השבועות וכדומה. הוא מוכיח כי זו אינה שיטת הרמב"ם, כפי שניתן לראות במקומות רבים בספריו, ושיטת ה"מגילת אסתר" מתבססת על דעה דחויה בתוספות, אלא ודאי שיש מצווה רבה בבניין הארץ גם לפי הרמב"ם, אלא שלא מנאה מחמת שהיא מצווה כוללת. המחבר מראה כי הרמב"ם סובר כי עזיבת הארץ לפי הרמב"ם היא חורבן היהדות. המחבר קובל על כך שכל הבא לעורר ולדבר משבח הארץ - משתיקים אותו וקוראים לו "ציוניסט". הוא סובר שזה כעין חטא המרגלים, של מאיסה בארץ חמדה מחמת "סברות תורניות".

היחס לבוני הארץ החופשיים

המחבר מסביר כי אין כל תועלת בעזיבת בניין הארץ בידי ה"חופשיים", ואם היו החרדים עולים - ודאי היו משפיעים לטובה על רמת הישוב. כמו כן מוכיח המחבר כי לא ניתן לקרוא למתיישבים פורקי העול "רשעים", כשרואים את מסירות נפשם.

סגנון הספר

הספר נכתב בצורת מעין דרשה, ולכן ניתן לראות בו פעמים רבות חזרות והדגשות לדבריו, ומשולבים בו מקורות מפסוקים, מדרשים, גמרות ודברי חכמים מהדורות האחרונים, וכן משלים וסיפורים. לשונו של המחבר עשירה מאוד. הספר נכתב בתנאים לא תנאים, ולמחבר חסרו הרבה ספרים, ולעיתים הוא מצטט מקורות כמעט במדויק מן הזכרון, ומתנצל על שאין לו ספרים.

סופו של המחבר

הספר כבר יצא לאור בהונגריה לפני שפלשו אליה הנאצים ימ"ש. לאחר פלישת הנאצים החלה השמדת היהודים שם, וביניהם רבינו. מסופר כי מותו הגיע כשהצוררים לאחר שהרעיבו את שבוייהם, חילקו להם כמה ככרות לחם, במטרה לראותם מתנפלים אליהם ורבים עליהם. אוקרייני אחד שהיה שם חטף מיהודי את מנתו, והרב נזעק להציל עשוק מיד עושקו ומחה נמרצות. בעקבות כך הרגו אותו הנאצים.