נזיר: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (הכנסת ערכים ממילון הראיה לויקישיבה)
שורה 1: שורה 1:
[[תמונה:Nazir.jpg|ימין|ממוזער|250px|"הרב הנזיר"- [[הרב דוד כהן]], מראשי [[ישיבת מרכז הרב]]]]
מישיר המדות, בהכרעה לצד [[מילון הראי"ה:קדושה|קדושה]] ופרישות, כדי להגן על הנפש מנטיה קצונית להפקרות ולטמיעה בתוך חיים [[מילון הראי"ה:חמריים|חמריים]] [עפ"י ע"ר א קעה].
==הגדרה==
[[מילון הראי"ה:קדוש|קדוש]] מצד שנדבה רוחו אותו בהרגשתו הפנימית להיות מוסיף בעבודת השי"ת [פנק' ג רעח].
'''אדם שאסר על עצמו שתיית יין, טומאה ותגלחת''' {{מקור|(הסוגיות בכל מסכת נזיר)}}'''.'''
=== קדושת הנזירות ===
 
המשך יסוד הקדש הטבעי בתוך החיים החברתיים הכלליים ע"י אחד משאר אישי האומה, בתולדתו, שיכול להמשיך עליו, בבחירתו ורצונו הטוב, את קדושת [[מילון הראי"ה:הכהונה|הכהונה]] העליונה [עפ"י ע"ר א קעד].
'''לדוגמא''', אם אמר "הריני נזיר" - נעשה נזיר {{מקור|(רש"י ריש נזיר)}}, ואסור בטומאה, תגלחת, והיוצא מן הגפן {{מקור|(משנה נזיר ריש פרק ו)}}.
 
==מקור וטעם==
'''מקורו''' מפורש בפסוקים: "איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'. מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה, וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל. כל ימי נזרו, מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל. כל ימי נזרו תער לא יעבור על ראשו, עד מלאת הימים אשר יזיר לה' קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו. כל ימי הזירו לה', על נפש מת לא יבוא וגו'" {{מקור|(במדבר ו-ב)}}.
 
'''באיסורי הנזירות''' האריכו האחרונים האם הם איסורי חפצא או איסורי גברא, ויש בזה חמש דעות {{מקור|(האריכו בזה אבני מילואים בשו"ת כב ד"ה והנה, וגרש"ש נדרים ד ד"ה והנה. שלוש הדעות הראשונות הן הידועות יותר)}}:
@ איסורי חפצא, שאוסר על עצמו יין טומאה ותגלחת {{מקור|(מהר"י בן לב, הובא באבני מילואים ובגרש"ש שם)}}.
@ איסור גברא, שאוסר את אבריו ליין טומאה ותגלחת, כמו האומר יאסר פי לדיבורי {{מקור|(מהר"י באסאן, הובא באבני מילואים ובגרש"ש שם. מהר"ר דוד בן זמרא, הובא בש"ך רו-י ובשו"ת המבי"ט ח"א עב (דף לו ע"ג))}}.
@ תואר קדושה, שמקדש את גופו וממילא התורה אסרתו ביין טומאה ותגלחת, כמו שאסרה עלינו את שאר האיסורים (כחלב ודם) {{מקור|(שו"ת מהרי"ט ח"א נג ד"ה וכך, הובא באבני מילואים ובגרש"ש שם. והדרכי משה דרך הקודש ד-יא חקר האם בגלל שהוא קדוש ("קדוש יהיה") יש לו דיני נזיר, או בגלל דיני הנזיר הוא קדוש)}}.
@ איסור גברא כקבלת נדר, שמקבל על עצמו לפרוש מיין טומאה ותגלחת {{מקור|(גרש"ש שם ד"ה ועל כן נלענ"ד דנזירות)}} וככל הנדרים שחלים מדין "מפיך זו צדקה" {{מקור|(גרש"ש שם ה ד"ה והנה)}}.
@ יין הוא איסור חפצא, טומאה ותגלחת הן איסור גברא {{מקור|(שו"ת רדב"ז ח"ג תתקנד, הובא בגליוני הש"ס נדרים ב: ד"ה איידי)}}.
 
ונפק"מ, למשל, למי שקיבל על עצמו נזירות בלשון שבועה, שהרי שבועה היא לכו"ע גברא {{מקור|(בבלי:נדרים ב:)}}, ולכן אם גם נזירות היא גברא - הנזירות תחול, ואם חפצא - לא תחול {{מקור|(מהר"ר דוד בן זמרא, הובא בש"ך רו-י ובשו"ת המבי"ט ח"א עב (דף לו ע"ג): נזירות היא גברא ולכן חלה גם בלשון שבועה)}}.
 
'''בנדר הנזירות''' כתב הקונטרסי שיעורים {{מקור|(נדרים א-ד ד"ה ונראה וטז-ד)}} שלרמב"ם הוא נדר איסור ולרמב"ן נדר הקדש.
 
'''טעמו של איסור חומץ ומשרת ענבים''' בנזיר הוא משום סייג ליין {{מקור|(לקח טוב ח-ב)}}<ref>בערך [[דאורייתא#סייג|דאורייתא]] הבאנו כמה דוגמאות לאיסורי דאורייתא שטעמם הוא סייג.</ref>.
 
==פרטי הדין==
'''הכח המחיל את האיסור''' (כח האדם או כח המעשה<ref>בחילוק בין כח האדם לכח המעשה ובנפק"מ ביניהם דנו בערך [[חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]].</ref>) - לא האדם עצמו מחיל את איסורי הנזיר (כח האדם, כקניינים), אלא האדם רק נודר להתנהג בנזירות (מקבל על עצמו), והתורה מחילה את החיוב לקיים את נדרו (כח המעשה, כשחיטה), ולכן לא שייך לחזור בו מנזירות, שהרי לא הוא זה שאסר על עצמו את האיסור {{מקור|(שערי יושר ה-כא ד"ה ולענין, חידושי ר' שמואל נדרים ו-ח ד"ה ונראה)}}.
 
'''במחשבה''' א"א לקבל נזירות, אלא רק בדיבור. שכיוון שכתוב בה "לבטא בשפתיו" אפילו אומדנא דמוכח לא תועיל, שאע"פ שאינו דברים שבלב (כיוון שהוא מוכח), עדיין אינו "לבטא בשפתיים" {{מקור|(אחיעזר ח"ב יט-ג בשם ר"ן ורא"ש)}}.
 
'''שליח''' אינו מועיל לקבלת נזירות {{מקור|(תוס' נזיר יא. ד"ה דהוי)}}. ובטעם לזה כתב החתם סופר שקבלת נזירות היא מילי, ומילי לא ממסרן לשליח {{מקור|(שו"ת חתם סופר ח"ב יו"ד רכ סוף ד"ה שנית)}}. ור' שמואל כתב שנזירות היא חלות מכח המעשה<ref>ביארנו זאת לעיל ד"ה הכח המחיל את האיסור.</ref>, ולכן לא שייך בה שליחות {{מקור|(חידושי ר' שמואל נדרים ו-ח ד"ה ונראה, ובלשונו: שבועה ונדר הם חלות איסור, אך נזירות היא קבלה. אמנם הביא שם שמהר"ן והמחנה אפרים מוכח שגם נדר הוא קבלה, אך תמה עליהם)}}.
 
'''תנאי''' מועיל בנזירות {{מקור|(תוס' נזיר יא. (ד"ה דהוי) מוכיח מהגמרא שם)}}, ובגדר התנאי יש שלוש שיטות:
@ כשאר תנאים, ולכן צריך שיהיה כתנאי בני גד ובני ראובן {{מקור|(תוס' נזיר יא. ד"ה דהוי)}}.
@ מדין אתי דיבור ומבטל דיבור, כיוון שנזירות היא בדיבור {{מקור|(הפלאה כתובות עד., מנחת חינוך שסח-א [יח] ד"ה ולכאורה (לגבי נזירות שמשון))}}.
@ משום שאם לא יתקיים התנאי ממילא אינו "האדם בשבועה", כמו נדרי שגגות וכמו נדר ופתחו עימו, וממילא הנדר בטל {{מקור|(גרי"ז ריש נזירות תחילת ד"ה והנה. ויש להוסיף שלדברי השערי יושר ה-כא שנזירות היא כח המעשה, ולדברי הקובץ הערות עו שבחלויות מכח המעשה אי אפשר להטיל תנאי, ממילא מוכרח שתנאי בנזירות לא יכול להיות מדיני שאר תנאים)}}.
 
'''דבר שיש לו מתירין''' - נזירות אינה דבר שיש לו מתירין. לדוגמא, יין גפן שנתערב ביין תאנים, והנזיר רוצה לשתותו. אע"פ שאפשר להישאל לחכם לא נחשב שיש לו מתירין, משום שהשאלה לחכם היא על הנזירות עצמה (שיבטל את הנזירות) ולא על הדברים האסורים (כגון שתיית היין), ורק כשהחכם עוקר את הנזירות - איסור שתיית היין מתבטל ממילא, לכן לא נחשב שיש לו מתירין {{מקור|(צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה דבר שיש לו מתירין בנזירות)}}.
 
'''אין שליח לדבר עבירה''', דנו הפוסקים מה הדין בנדרים שבועות ונזירות. למשל, נשבע שלא לקדש אשה מסוימת ואח"כ שלח שליח לקדשה {{מקור|(מחנה אפרים שלוחין ט, נודע ביהודה עז, ספר המקנה יח-יב)}}.
 
'''קיבל נזירות על חצי גופו''' - לגר"א וסרמן פשטה קדושתו וכולו נזיר, כמו בדיני קודשים {{מקור|(קובץ שיעורים קידושין מב)}}. אך הקונטרסי שיעורים סובר שלא פשטה, משום שפשטה שייך רק בקדושות שבהן החצי המוקדש לא יוכל להתקיים בקדושתו ללא החצי האחר {{מקור|(קידושין יא-ח ד"ה ובמה)}}.
 
'''בחיוב קרבנותיו''' חקרו ראשי הישיבות האם מתחייב בהם ע"י קבלתו, כשאר דיני נזירות, או שמתחייב ממילא ע"י הנזירות (והקבלה היא רק על הנזירות עצמה) {{מקור|(קובץ שיעורים ביצה נב, חידושי ר' שמואל נדרים עמוד ריז)}}.'''אסור ביין עד לאחר כל המעשים''' (לרמב"ם). וחקר הגר"ח {{מקור|(סטנסיל רד)}} האם איסור זה הוא מדין נזיר, או מצווה מחודשת (אך איסור נזיר פקע לאחר זריקת אחד מן הדמים).
 
'''[[נזירות התלויה בזמן]]''' - ע"ע.
 
==אב==
'''אב יכול להזיר את בנו הקטן'''.
 
'''הזיר את בנו וגדל''' - לרש"י הנזירות ממשיכה {{מקור|(בבלי:נזיר ל.)}} ולתוס' מתבטלת משהגדיל {{מקור|(שם)}}.
 
'''להזיר את בנו בנזירות עולם''' - לשיטת תוס' שהנזירות תתבטל כשיגדיל, הסתפק המנחת חינוך {{מקור|(שסח-א [יב] ד"ה ואני מסופק)}} האם יכול להזירו בנזירות עולם, שהרי ע"כ יגדיל והנזירות לא יכולה לחול לאחר שיגדיל. והסיק שיכול להזירו.
 
'''אב שהזיר את בנו והאב רוצה להישאל''' - הסתפק המשנה למלך {{מקור|(נזירות ב-יג)}} האם האב יכול להישאל, או ששאלה מועילה לאדם רק על עצמו. והסיק שהאב יכול להישאל.
 
'''אב שהזיר את בנו והבן רוצה להישאל''' - הסתפק המשנה למלך {{מקור|(נזירות ב-יג)}} האם הבן יכול להישאל, או ששאלה מועילה רק בגדלות, וגם כשגדל אפשר שלא תועיל שאלתו כי שאלה מועילה רק על מה שנדר בעצמו ולא על מה שהדירו אביו. והסיק שהבן לא יכול להישאל. אמנם המנחת חינוך {{מקור|(שסח-א [י] בקומץ המנחה)}} כתב שהבן כן יכול להישאל.
 
==טומאה==
'''באיסור הטומאה''' חקר הרוגאצ'ובר האם האיסור הוא שנגע במת והאהיל עליו, או שנטמא וע"י זה חילל את נזירותו {{מקור|(צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה נזירות לעניין טומאה)}}.
 
'''בהמשך הנזירות לאחר שנטמא''' חקר הדרכי משה {{מקור|(דרך הקודש ג-יט)}} האם מתחיל נזירות חדשה, או שהנזירות הקודמת ממשיכה.
 
'''חיוב קרבנותיו לאחר שנטמא''' אינו על מעשה ההיטמאות, אלא על נזירות הטומאה, שכמו שיש נזירות טהרה כך יש נזירות טומאה {{מקור|(גר"ח סטנסיל רה)}}.
 
'''מונה שבעה ימים'''. ובטעם לזה חקר הגר"ח {{מקור|(סטנסיל רה)}} האם הוא כדי להיטהר מטומאת מת, או מפני שמניין נזירות טומאה הוא שבעה ימים.
 
'''למת מצווה מותר לו להיטמא'''. וחקר הרוגאצ'ובר האם הוא משום ביזיון המת, או משום שמוטל על כולם לקוברו {{מקור|(צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה מת מצווה)}}.
 
==ראה גם==
* [[אשם נזיר]]
* [[מותר נזירים]]
* [[נזירות בתוך נזירות]]
* [[נדר]]
* [[נזיר שמשון]]
* [[נזירות התלויה בזמן]]
* [[שבועת ביטוי]]
 
 


=== קדושת הנזירות, גדל פרע שער ראשו והוא קדוש יהיה ===
רויה משביעת השפעת [[מילון הראי"ה:הקודש|הקודש]] עד כדי הצמחת שריגים רבים ורחוקים המתילדים ג"כ בכל ענפי מעשים מדות הגיונות ומחשבות, והכל עולה [[מילון הראי"ה:בטהרת|בטהרת]] הקודש בלא עירבוב של דמיונות מעביבים ומחשיכים [קובץ ה רי].
"נזר אלהיו על ראשו"<ref> במדבר ו ז.</ref>- החפץ [[מילון הראי"ה:המגמתי|המגמתי]] העומד ממעל לו [א"ק ב תקנה].
==הערות שוליים==
==הערות שוליים==
<references />
<references/>


[[קטגוריה:יסודות וחקירות]]
[[קטגוריה:מילון הראי"ה:מצוות הלכות מנהגים וטעמיהן|נז]]
[[קטגוריה:נזירות]]

גרסה מ־13:39, 26 באוגוסט 2012

מישיר המדות, בהכרעה לצד קדושה ופרישות, כדי להגן על הנפש מנטיה קצונית להפקרות ולטמיעה בתוך חיים חמריים [עפ"י ע"ר א קעה]. קדוש מצד שנדבה רוחו אותו בהרגשתו הפנימית להיות מוסיף בעבודת השי"ת [פנק' ג רעח].

קדושת הנזירות

המשך יסוד הקדש הטבעי בתוך החיים החברתיים הכלליים ע"י אחד משאר אישי האומה, בתולדתו, שיכול להמשיך עליו, בבחירתו ורצונו הטוב, את קדושת הכהונה העליונה [עפ"י ע"ר א קעד].

קדושת הנזירות, גדל פרע שער ראשו והוא קדוש יהיה

רויה משביעת השפעת הקודש עד כדי הצמחת שריגים רבים ורחוקים המתילדים ג"כ בכל ענפי מעשים מדות הגיונות ומחשבות, והכל עולה בטהרת הקודש בלא עירבוב של דמיונות מעביבים ומחשיכים [קובץ ה רי]. "נזר אלהיו על ראשו"[1]- החפץ המגמתי העומד ממעל לו [א"ק ב תקנה].

הערות שוליים

  1. ↑ במדבר ו ז.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=נזיר&oldid=65557"