ברכת הגומל: הבדלים בין גרסאות בדף

יסוד החיוב - מי שהיה חולה ונתרפא הוא אחד מארבעה אשר צריכים להודות, היינו לברך ברכת הגומל, שנאמר^[1]: 'כל אכל תתעב נפשם וגו' ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם, יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם'^[2], וברכה זו נתקנה במקום קרבן תודה^[3].

יש מי שכתב, שברכת הגומל היא רשות^[4], וחלקו עליו וכתבו שהיא חובה, ועיקרה מדברי קבלה^[5].

סוגי החולים - יש אומרים, שחולה חייב לברך דווקא אם נתרפא מחולי שיש בו סכנה, כגון מכה של חלל, או שאר חולי שיש בו סכנה^[6]; יש אומרים, שבכל חולי שעלה למשכב, אפילו לא היה חולי של סכנה, כשיבריא חייב לברך^[7]. לשיטה זו יש אומרים, שחייב בברכה דווקא אם נפל למשכב, לא פחות משלשה ימים^[8], ולאו דווקא מעת לעת^[9], ויש אומרים, שבמחלה מסוכנת גם בפחות משלשה ימים יברך^[10], ואפילו לא עלה למיטה כלל^[11]. אם חלה במחלה שדרך בני אדם לעלות למיטה בשכמותה, והוא התאמץ ולא שכב, לא יברך, וכן להיפך, חולה שהוא איסטניס ושוכב מתוך פינוק, במחלה שדרך רוב בני אדם לא לעלות למשכב, לא יברך^[12]; ויש אומרים, שאפילו הבריא ממיחוש בעלמא חייב לברך^[13].

סוגי מחלות - יש אומרים, שברכת הגומל נתקנה דווקא על צרה שבאה לאדם בעל כורחו ושלא מדעתו; ויש אומרים, שבכל מקרה שניצל מסכנה, ללא חשיבות כיצד נכנס לסכנה, חייב לברך^[14].

אין הפרש בין מיחוש קבוע הבא מזמן לזמן ובין שאינו קבוע, ולכן מחלה החוזרת לעיתים, יברך כל פעם שמתרפא, שהרי נתרפא לגמרי ורק שהמחלה חוזרת שנית, ונחשב כל פעם כמחלה חדשה וכהבראה מלאה^[15].

עיתוי הברכה - אין לברך אלא אחר שנגמרה הטובה והיא שלימה^[16], והחולה הולך על בוריו^[17], וצריך להמתין עד שיהא בריא לגמרי, ולא יהא עליו שם חולה כלל, אפילו שאין בו סכנה^[18].

נכון לברך תוך שלשה ימים משחזר לבוריו ממחלתו^[19], ואפילו יצטרך בשביל זה לברך שלא בפני ספר תורה כפי המנהג, אף על פי כן לא יאחר יותר משלשה ימים^[20]; ויש אומרים, שיכול לברך עד חמישה ימים^[21]. אכן, אם אין לו עשרה גדולים לברך בפניהם, ימתין עד שלשים יום, שמא יזדמנו לו עשרה שיוכל לקיים המצווה כהלכתה, ויותר לא ימתין^[22]. ואם איחר, יש לו תשלומים כל זמן שירצה^[23].

עמידה - המברך צריך לעמוד^[24], והשומעים ראוי שישבו^[25], ובדיעבד יצא גם אם בירך בישיבה^[26].

המניין - צריך לברך ברכה זו בפני עשרה אנשים גדולים^[27]. יש אומרים, שבעל הנס נכלל במניין העשרה^[28]; ויש אומרים, שצריך עשרה מלבד בעל הנס^[29].

שנים מן העשרה צריכים להיות תלמידי חכמים שעוסקים בהלכות^[30]; ויש אומרים, שצריך עשרה ועוד שני תלמידי חכמים^[31]. ואם אין שם שני תלמידי חכמים, אינו מעכב הברכה^[32]. יש מי שכתב, שאם יש שני מניינים, ובאחד מהם יש שני תלמידי חכמים, לכתחילה יש להעדיף לומר ברכת הגומל במניין זה^[33].

בדיעבד, אם בירך ברכת הגומל שלא בפני עשרה - יש אומרים, שהברכה בפני עשרה היא לעיכוב, ולכן אם בירך בפחות מעשרה לא יצא^[34], ולדעה זו אם בירך בלא עשרה, הרי זו ברכה לבטלה^[35]; ויש אומרים, שאף לדעה זו אין איסור לברך בלא עשרה^[36]. ולדעה זו טוב לחזור ולברך בפני עשרה, בלא הזכרת שם ומלכות^[37]; ויש אומרים, שהברכה בפני עשרה איננה אלא לכתחילה, ולכן אין צריך לחזור ולברך^[38].

מקום הברכה - נהגו לברך ברכת הגומל בבית הכנסת אחר קריאת התורה, לאחר שבירך ברכת התורה האחרונה^[39]. והטעם, לפי שבבית הכנסת יש עשרה^[40], ויש שם תלמידי חכמים^[41], והעליה לתורה היא במקום קרבן^[42].

בלחש - המברך בלחש כאילו ברך שלא בפני עשרה^[43].

שבת ויום-טוב - מברכים ברכת הגומל גם בשבת וביום-טוב^[44].

תשעה באב - מברכים ברכת הגומל גם בתשעה באב^[45].

בלילה - יש אומרים, שאין לברך ברכת הגומל בלילה, מפני שברכה זו היא במקום קרבן תודה, ואין תודה אלא ביום^[46]; ויש אומרים, שיכול לברך גם בלילה^[47], ואפילו נשים יכולות לברך בלילה^[48]; ויש מי העלה שמעיקר הדין מותר לברך בלילה, אלא שמנהג ישראל שלא לעשות כן^[49].

ספק אם בירך ברכת הגומל, יברך בלא שם ומלכות^[50]. ומשמע שדין זה נכון גם אם ספק לו אם הוא בכלל מחוייב בברכה.

קטן - דין קטן בברכת הגומל הוא מחלוקת הפוסקים. יש אומרים, שלא יברך ברכת הגומל, ואפילו מצד מצות חינוך לא יברך^[51]; ויש אומרים, שאף קטן יכול לברך ברכת הגומל^[52]. יש אומרים, שעל האב לברך עבור בנו הקטן שנעשה לו נס^[53]; יש אומרים, שאין האב יכול לברך בשביל בנו^[54]; ויש מי שכתב, שיברך האב בלא שם ומלכות^[55]. ומכל מקום, מבן י"ג שנה יברך לכל הדעות, ולא צריך להמתין עד כ' שנים^[56].

נשים חייבות בברכת הגומל מעיקר הדין. אך יש שכתבו, שמנהג העולם הוא שהנשים לא מברכות^[57], וכן לא יברך בעלה עבורה^[58]; ויש שכתבו, שגם הנשים צריכות לברך ברכת הגומל כעיקר הדין^[59].

אבל - מי שהיה אבל בתוך שבעה, והיה חולה שנרפא, יברך ברכת הגומל בעשרה, מבלי שיעלה לתורה^[60].

דין ברכת הגומל ליולדת - ראה ערך לדה

שליח - יש אומרים, שאיש אחר, שהוא אוהבו וקרובו של בעל הנס, או אפילו שאינו קרובו אלא רוצה בטובתו, יכול לברך בשבילו, ולומר אשר גמלך כל טוב, והוא יענה אמן^[61]; ויש אומרים שלא יברך, ואם בירך גוערים בו, שמא ברכה לבטלה היא^[62].

נוסח הברכה של המברך - ישנן כמה גירסאות בנוסח הברכה:

מאי מברך, אמר ר' יהודה, גומל חסדים טובים^[63]. ואף שבגמרא הנוסח הוא בלא שם ומלכות, הוא לאו דווקא, וצריך להזכיר שם ומלכות^[64].

הנוסח בסידורים שלנו הוא: בא"י אמ"ה הגומל [גומל]^[65] לחייבים^[66] טובות שגמלני כל טוב^[67]. יש שהנוסח שלהם הוא הגומל חסדים טובים לחייבים שגמלני כל טוב^[68]; ויש שהנוסח שלהם הוא שגמלני טוב, בלי המילה 'כל'^[69].

יש אומרים, שהנוסח מעכב, ואין לשנות ממטבע שטבעו חז"ל^[70]; ויש אומרים, שהנוסח איננו מעכב בדיעבד, כל שאמר עניין הברכה^[71].

נוסח הברכה של הציבור - הציבור עונה במטבע מיוחדת^[72], ומצינו גירסאות אחדות:

מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה^[73]; אשר גמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה^[74]; מי שגמלך טוב הוא יגמלך סלה^[75]; מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלה^[76]; צור שגמלך הוא יגמלך סלה^[77]; ואשר גמלך כל טוב וחן וחסד וחמלה, הוא ברחמיו יגמלך כל טוב סלה^[78]; אמן, הא-ל שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה^[79]. ואם לא ענו כלל, אינו מעכב^[80]. ומכל מקום לכל הגירסאות צריך לומר אמן על הברכה לפני אמירת נוסח 'מי שגמלך וכו'^[81].

לימוד קרבן תודה - יש מי שכתב, שכיוון שבזמן בית המקדש היה חייב בקרבן תודה, לכן בזמנינו יש לו ללמוד על כל פנים דיני הקרבת קרבן תודה^[82].

מצבים רפואיים מיוחדים - הפוסקים דנו במצבים רפואיים מיוחדים אם יברך ברכת הגומל. באופן כללי יש לציין, שחלק מהפסקים דלהלן מבוססים על שיטות הפוסקים, שכל מחלה שעלה למיטה יברך, וחלק מהם מבוססים על שיטות הפוסקים, שדווקא במחלה שיש בה סכנה יברך:

שיתוק מחצית הפנים^[83] אינו חייב לברך כשיתרפא, לפי שאין בו סכנה, ואינו זקוק לשכב במיטה^[84].

חש בעיניו, ויש סכנה במחלתו, אלא שלא צריך לשכב - יש אומרים, שחייב לברך^[85]; יש אומרים שפטור^[86]; ויש אומרים, שיברך בלא שם ומלכות^[87].

חש בעיניו ונותח, יברך לאחר שהבריא מהניתוח^[88].

כל ניתוח הוא בחזקת סכנה, ולכן מי שנרפא מניתוח כלשהו, אפילו כגון שבר מעיים^[89], או טחורים - חייב לברך^[90].

מי שתרם איבר פנימי לשם השתלה בגופו של חולה מסוכן הצריך לאיבר זה - יש אומרים, שלא יברך ברכת הגומל לאחר שהבריא מהניתוח, ועל כל פנים בלא שם ומלכות^[91]; ויש מי שכתב, שצריך לברך^[92].

מי שהבריא מהתקף לב, התקף של אבני כליות, או אבני מרה, יברך ברכת הגומל בכל פעם שניצול מההתקף והבריא ממנו, אף שעלול לחזור ולקבל עוד התקפים^[93]. ואם לא נתרפא לגמרי בין ההתקפים, יברך דווקא אחר שיתרפא^[94].

מי שנרפא ממחלה אחת ולא הספיק לברך עד שנכנס למחלה אחרת, אין לברך ברכת הגומל אלא אחרי שנרפא מהמחלה השניה^[95].

חולה לב שעבר צינתור, אפילו אם לא הרחיבו את כלי הדם על ידי בלון, מברך ברכת הגומל^[96].

חולה נפש שנתרפא, אף שקיים חשש סביר שיחזור להתקפיו, יברך לאחר שהבריא מההתקף^[97]. דין זה נכון בוודאי בחולה נפש שמצבו מוגדר כחולה שיש בו סכנה, ויש מי שכתב שגם במצבי נוירוזה יש מקום לברך אחרי שהחלים^[98].

נעקץ על ידי עקרב, אם לא חלה כלל אלא שחש יסורי העקיצה, לא יברך; ואם חלה מחמת העקיצה - יברך^[99].

נרפא אך נעשה טריפה - מי נרפא מחוליו על ידי תרופות או ניתוחים וכיו"ב, אלא שנעשה טריפה בגלל הטיפולים - יש אומרים, שיברך בלא שם ומלכות^[100]; ויש אומרים, שיברך ברכה מלאה^[101].

חלה בספינה על הים - מי שחלה בהיותו על ספינה בים, ואחר כך הבריא ועלה מן הים - יש מי שכתב, שיברך פעם אחת על שתי ההודאות^[102]; ויש מי שכתב, שיש לברך שתי ברכות נפרדות על שתי הודיות שונות^[103].

מבוגר שנימול - יהודי מבוגר שלא נימול בילדותו, ונימול בעת בגרותו, צריך לברך ברכת הגומל לאחר שנרפא מהמילה^[104]; אבל גוי שהתגייר ונימול לא יברך, כי בעת הסכנה היה עדיין בגויותו^[105].

ברכת הגומל במאבד עצמו לדעת - ראה ערך אבוד עצמו לדעת

הערות שוליים