רבי דוב בער שניאורי: הבדלים בין גרסאות בדף

רבי דוב בער שניאורסון המכונה האדמו"ר האמצעי- מאדמו"רי חסידות חב"ד.

תולדות חייו

נולד בט' בכסלו תקל"ד לרבי שניאור זלמן מלאדי- בעל התניא מייסד חב"ד. נקרא על שם המגיד ממזריטש, כיוון שנולד בתוך שנת האבל על פטירתו.

מנעוריו הצטיין בכשרונות רבים ומגוונים. בשנת תק"ן, בהיותו בן שש-עשרה, נתמנה על ידי אביו להיות מדריך ב"חדר" בלובאוויטש.

בשנת תקע"ג החל למלא את מקומו של אביו באדמו"רות. הוא התיישב בלובאוויטש כיוון שלאדי נחרבה במלחמה עם נפוליאון.

היה כמה מחסידיו של ר' שניאור זלמן שלא קבלו את מרותו, והלכו אחרי רבי אהרן הלוי הורוויץ מסטראשולה, בעל "עבודת הלוי", תלמידו של ר' שניאור זלמן. בין השניים פרצה מחלוקת עקרונית בענין הדבקות החיצונית בתפילה, והם הפסיקו להתרועע. אמנם, רוב תלמידיו של ר' שניאור זלמן הלכו אחרי ר' דוב בער. לפי המסורת המקובלת בחב"ד, בזמן כהנתו התווספו לחסידות כחמישה-עשר אלף חסידים. בשנת תקפ"ב הוציא כרוז בו הוא הקורא לחסידיו בו הוא קורא להם לעסוק בעבודת כפיים וביחוד בחקלאות, וביוזמתו הוקמה המושבה החסידיית הראשונה באוקראינה-רומנובקה על יד העיר הגדולה חרסון. הוא אף ישב בעצמו במושבות למשך כחצי שנה כדי להתרשם מקורב באורח חייהם של המתיישבים ולהכיר את בעיותיהם. הוא המשיך את פועלו של אביו בגיוס כספים למען ארץ ישראל, ובשנת תקע"ט יצא בקיראה ליישב את חברון. בעקבות מחלה בלבו נאלץ למתן את פעלותיו, והתחלק בעבודה זו עם אחיו ואחיינו. בקיץ תקפ"ה נסע בהוראת רופאיו לקארלסבאד, ובדרך נפגש עם רבי עקיבא איגר ורבי מרדכי בנעט, והתרשמו אחד מהשני, והור כתב לבנו שהלוואי וכל חכמי וואהלין, פולין וליטא יהיו כמותם. בתחילת שנת תקפ"זנאסר עקב הלשנת יהודים עם כמה רבנים נוספים (ביניהם ר' אהרן מסטראשולה), בחשד לאיסוף כספים למרידה במלכות ולשליחת שוחד לתורכים ששלטו בארץ. כששהה בכלא, חסידיו הורשו להכנס אליו כדי לשמוע תורות. בי' בכסלו שוחרר ממעצרו, ויום זה הפך למעין חג בקרב חסידי חב"ד, כי"ט כסלו- חג הגאולה של אביו.

בשנת תקפ"ח החל לדבר על פטירתו. בימים הנוראים של אותה שנה שהה בעיר האדיץ', ובדרך חזרה לביתו, כשהיה בניעז'ין, חלה, והרופאים לא מצאו רפואה למחלתו. בליל ט' בכסלו התעלף מספר פעמים, כשהתעורר מעלפונו, ביקש שילבישוהו בגדי לבן והחל לומר תורה. מעלה השחר, סיים את תורתו במילים: "כי עמך מקור החיים מחיי החיים", נפטר ונקבר שם.

את מקומו מילא אחיינו וחתנו רבי מנחם מנדל הצמח צדק, בעלה של בתו חיה-מושקא ובנו של אחיו רבי חיים אברהם שניאורסון. בתו דבורה לאה נישאה לר' יעקב ישראל טברסקי- האדמו"ר מצ'רקס.

ספריו

• אמרי בינה- מצוות יחוד ה', ציצית ותפילין.
• בד קודש.
• ביאורי הזוהר- ששמע מפי אביו.
• דרך חיים- מוסר.
• והנחש היה ערום.
• ליקוטי ביאורים (נכתב יחד עם רבי הלל מפאריש).
• עטרת ראש- ראש השנה ויום הכיפורים.
• עיון תפילה (ביידיש)- על התפילה (יש הטוענים כי לא האדמו"ר האמצעי כתבו אלא חסיד אחר).
• ענין ההשתטחות.
• פוקח עורים.
• קונטרס ההתפעלות- על דבקות חציונית בתפילה.
• פירוש המילות- על סידור בעל התניא.
• שני המאורות.
• שערי אורה- חנוכה ופורים.