רבי מנחם עזריה מפאנו: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 37: | שורה 37: | ||
==שרה אמנו - אם כל חי== | ==שרה אמנו - אם כל חי== | ||
ד"ר יעל לוין, דוקטור לפילוסופיה ממחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן, <ref>בשבועון "מקור ראשון" מוסף שבת כ"ו אלול תשס"ה</ref> כותבת על המסה המדרשי והקבלי | ד"ר יעל לוין, דוקטור לפילוסופיה ממחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן, <ref>בשבועון "מקור ראשון" מוסף שבת כ"ו אלול תשס"ה</ref> כותבת על המסה המדרשי והקבלי - של ר' מנחם עזריה מפאנו - על '''שרה אמנו - אם כל חי''' - אשר נועדה "לדרוש ברבים בכסא ליום חננו" - הוא [[ראש השנה]]. היא מתארת את דרשתו כמעצימה את דמותה של שרה, את נס פקידתה בראש השנה ואת מרכזיות הזוגיות של האבות. | ||
הדרשה | הדרשה עוסקת בבאור משמעות הפסוק: "וַה' פָּקַד אֶת-שָׂרָה, כַּאֲשֶׁר אָמָר; וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר {{מקור|([[ספר בראשית]], כ"א,א')}}. פקידת אשר התרחשה לפי חז"ל בראש השנה. | ||
הרמ"ע כותב: "אך המובן מלשון צווי (פקד) הוא בלי ספק חידוש בריאה. שלא היתה עקרה בלבד כדרך כל הארץ, אלא מתחילת יצירתה היתה חסרת השלפוחית שהולד נוצר בתוכה (הרחם) ועל זה אמרו חכמים: שעיקר מטרין (רחם) לא היה בה והוצרך הקב"ה לצוות על יצירת הכלי הזה בה בדרך פלא או במקור:"עיקר מיטרין לא היה לה וגלף לה הקב"ה עיקר מיטחרין"{{מקור|(בראשית רבה, מ"ז, ב)}}. . והוא בטבעה קדוש מעשה בראשית דכתיב :'''כי הוא אמר ויהי, הוא צוה ויעמוד'''{{מקור|([[ספר תהילים]], ל"ג, ט')}} , כתיב התם, אמר וצוה, וכתיב הכה:'''פקד | הרמ"ע כותב: "אך המובן מלשון צווי (פקד) הוא בלי ספק חידוש בריאה. שלא היתה עקרה בלבד כדרך כל הארץ, אלא מתחילת יצירתה היתה חסרת השלפוחית שהולד נוצר בתוכה (הרחם) ועל זה אמרו חכמים: שעיקר מטרין (רחם) לא היה בה והוצרך הקב"ה לצוות על יצירת הכלי הזה בה בדרך פלא או במקור:"עיקר מיטרין לא היה לה וגלף לה הקב"ה עיקר מיטחרין"{{מקור|(בראשית רבה, מ"ז, ב)}}. . והוא בטבעה קדוש מעשה בראשית דכתיב :'''כי הוא אמר ויהי, הוא צוה ויעמוד'''{{מקור|([[ספר תהילים]], ל"ג, ט')}} , כתיב התם, אמר וצוה, וכתיב הכה:'''פקד את שרה כאשר אמר'''." | ||
אשר לכינוי של שרה אמנו היתה '''אם כל חי''', הרי הוא מקביל לכינוי לאברהם, אשר התמנה ל"אב המון גויים". הרמ"ע מרחיב את המונח ל"אם לכל איש חי" הכוונה לצדיקים שאפילו במיתתם קרויים חיים וכל הגרים העתידים להתגייר בכלל הזה. | |||
עוד הוא מפרש, שכאשר נאמר בהמשך "ויעש ה' לשרה כאשר דבר" - המשמעות שעשה לה בית נאמן "והוא בית ישראל שכולם היו צדיקים וחביבים לפני הב"ה יותר מחוקות השמים". מכאן, אפשר להבין כי שרה "אם כל חי" הייתה האם של עם ישראל. | |||
בביאור של [[בעלי התוספות]] עולה כי אפשר ששמו המוחלף של יעקב, הוא ישראל, אף הוא מקורו בשם "שרה". ואם נרחיב קמעה, אז גם שם עם ישראל הוא על שם [[שרה אמנו]]. | |||
בפתח המאמר עוסק הרמ"ע בכינוי של השכינה. נאמר בפתח הפרשה "וה'" - והרי זו מידת הדין שהכוונה לקב"ה ובית דינו {{מקור| תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, ט', ה')}} והרי פקידת שרה היה ממידת הרחמים. מכל מקום הוא בדעה שהקב"ה נמלך במידת הדין שכן אם הצדיקים צריך לדקדק כחוט השערה. אשר להריונה ולידתה, כבר לא הוצרך למידת הדין ולכן נאמר: "ויעש ה' לשרה כאשר דבר" - שהרי את ההסכמה הוא כבר קבל. | |||
עוד הרמ"ע עוסק בהחלפת שמה מ"שרי" ל שרה". האות "ה" שניתן בשמה לשרה גרם לכך שהרחם התחדש בתוכה. | |||
הרמ"ע מתיחס לעיצה ששרה נותבת לאברהם, לפיה יבוא להגר שפחתה ויהיה לה ממנה זרע. הרמ"ע מפרש כי היוזמה לכך יצאה מהקב"ה. יעל לוין במאמרה מציינת כי שרה זכתה לשבחים על כך מפי חז"ל. עד כדי כך שהם העניקו את זכות [[יציאת מצרים]] לאמהות על כך שנתנו את השפחות לאבות האומה. | |||
הרמ"ע מציין עוד כי שרה היא הראשונה מבין שבע הנביאות {{מקור|[[מסכת מגילה]], י"ד, א-ב)}}. ואלו מקבילות לשבע הספירות בקבלה. רמנם [[רבינו בחיי נתיחס ראשון להקבלה, אך דר' יעל לוין סבורה כי הרמ"G הוא הראשון שממנו הגיעתנו בכתובים הקבלה מפורטת בין הנביאות לבין הספירות. מדבריו עולה שמסורת זו היתה קיימת כבר אצך תלמידי האר"י. | |||
בסיכומו של המאמר מובאת הצעה:" מאמר "אם כל חי" הוא דרשה שראוי לחדש את העיון בה ולהשיח על אודותיה ביום שנפקדה אמנו שרה, ובמועד בו אנו אומרים בתפילותינו"צאצאיה כן פקד לטוב היום (מתוך תפילת שחרית לראש השנה). | |||
==מספריו== | ==מספריו== | ||
גרסה מ־15:43, 28 בספטמבר 2008
|
|
רבי מנחם עזריה מפאנו - הרמ"ע (ה'ש"ח (1548) פאנו, איטליה - ה'שס"א (1620) מנטובה, איטליה) היה רב, פוסק ומקובל ידוע. נחשב לגדול המקובלים באיטליה . הוא נולד למשפחה מיוחסת בעיירה פאנו (איטליה). אביו רבי יצחק ברכיה היה מ"גזע ישרים" ומיקירי היהודים למשפחת פאנו. הוא נשא לאישה את בתו של ר' יצחק פואה ממנטובה מגדולי רבני איטליה באותה עתה. לאחר שלמד תלמוד והלכות שקד על לימוד הקבלה.
יהודה אריה ליב בכ"ר יעקב וואידיסלאווסקי, בספר תולדות רבינו מנחם עזריה מפאנו,מתאר את סגולותיו במשפטים הבאים: "המלאך הגואל את חכמת הקבלה, והפיץ את רוחה בחבל מדינת איטליא היה רבינו מנחם עזריה מפאנו. הוא הגבר הוקם על, לשאת את דגל תורת הקבלה ביד רמה, והראה את גודל תפארתה על פני כל החכמות והמדעים. הוא הגבר אשר שקד באמונה על דלתות חכמת האמת ואסף בחפניו כל גנזי תורת הקבלה והיו לאחדים בידו. הוא הגבר אשר האיר עיני ישראל במאמריו הטהורים המאירים כספירים, והמפנים דרך ישר לפני כל החפצים להיכנס בפרדס החכמה ולהינות מעץ דעת הקבלה. הלא הוא הרמ"ע ז"ל איש חמודות המולך בחכמת האמת ובכל תושיה לו עשר ידות ומי בכל בית הקבלה נאמן כמוהו".
מתלמידיו: ר' אהרן ברכיה ממודינה (בעל "מעבר יבק"), ר' יצחק לומברזו מטוניס (בעל "זרע יצחק").
תולדות חייו
ר' מנחם עזריה מפאנו נולד בעיר פאנו - עיר קטנה ליד פיזארי, שישבו שם יהודים כבר במאה ה- 14, ובשנת 1542 הגיעו אליה יהודים מסיציליה. לפי מאמרהשל יעל לוין הוא נולד בבולוניה, עבר בשנת 1569 לפרארה והגיע לונציה.
בצעירותו הוא למד בונציה. שם למד עם "חכמי העיר הנבונים והמקובלים". כבן שלושים יצא כבר שמו ובשנת של"ד רבי יוסף קארו מינה אותו להדפיס בבית הדפוס בעיר את ספרו כסף משנה. בונציה תיקן תקנות בעניני התפילות ונוסחותיהם, והוא שקבע את נוסח התפילה לקהילת האיטליאני נוסח איטליאני.
מקום מושבו היה מנטובה, היכן שהיה גר חותנו רבי יצחק פואה. היה איש עשיר ובעל ישיבה גדולה.
רבותיו
את ראשית תורת הקבלה הוא קבל מרבו, רבי עזרא מפאנו ממנטובה. הוא היה מ"בני עליה" ממקובלי ארץ איטליא הוא "סלל דרך אמת לפני הרמ"ע בשדה חכמת האמת והכניסו לגינת ביתן החכמה" - כך הוא כתב בהקדמה לספר "פלח הרמון".
מר' משה מקורדובירו הוא קבל את גופי תורת הקבלה. הוא שלח לו למנחה, "בכבודו ובעצמו", את ספרו פרדס רימונים , ובמותו שילם הרמ"ע לאלמנתו אלף זהובים זהב עבור הרשות להעתיק את כתב יד בעלה. בנוסף לסכום זה שלח 20 אדומים לר' יוסף קארו, 20 לרבי שלמה אלקבץ ו – 10 לאלשיך על מנת שימליצו בעדו בפני האלמנה.
מרבי' ישראל סרוק מצפת שלמד ממנו קבלת הארי ז"ל, וכתב: "כך הוא קבלת הארי ז"ל מפי מורי הה"ר ישראל נר"ו אחד מגדולי תלמידיו שזיכני להרבה גופי תורה" .
הרמ"ע היה גם תלמידו של הרב הנדול, רבי ישמעאל הנינא מוואלמונטו, מנדולי רבני פירארה וראשי הכמי התלמוד במדינת איטליא , והרם"ע מזכירו בתשובותיו בזו הלשון: "זו הוא השיטה הנכונה וקלטה מורי הר"ר ישמעאל הנינא נרו אשר ידעתי דמהדרן ונהירן שמעתתייה טובא" . גם במקומות נוספים הוא מזכירו בשם התואר: "מורי ורבי"
עורך תולדות חייו כותב, כי יותר משלמד אצל רבו, למד מספרים, מספרי התלמוד והפוסקים ששקד עליהם בשקידה רבה, והאירו לפניו דרך אמת בתורה והוראה.
על גדולתו
רמ"ע היה ראש ישיבה בעיר במנטובה והשיב שאלות רבות שנשלחו לו ממדינות שונות. היה ענו מאד ולא חש לדברי מבקריו. וכאשר השיג עליו הר"י סאמיגה על חיבורו "ימין ה' רוממה" בדין הקפת הלולב, ונשאל מדוע לא יענה לו על דבריו הקשים, השיב בלשון הזה:
"שאלת מה אני משיב על לשון מדברת גדולות וצפצופי עופות כנגד מה שנתפרסם בשמי על הקפת הלולב, תשובתי: אני אני הוא החתום כי רבנן מנחם עזריה זה שמי מעביר עון וכו' וזה זכרי מוחל עלבון. וזו תשובה ניצחת לכל מה שעתיד לכתוב נגד ימין רוממה דידן. כי לא מראש לכבודי דברתי ובמקום קנטוריא עת לחשות, כי האמת יודה דרכו ליראי ה' ולחושבי שמו. אני שלום וכי אדבר לעשות רצון אבינו שבשמים כל הנשמה תהלל יה הללויה" (מצרף לחכמה דף פ"ד:).
שרה אמנו - אם כל חי
ד"ר יעל לוין, דוקטור לפילוסופיה ממחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן, [1] כותבת על המסה המדרשי והקבלי - של ר' מנחם עזריה מפאנו - על שרה אמנו - אם כל חי - אשר נועדה "לדרוש ברבים בכסא ליום חננו" - הוא ראש השנה. היא מתארת את דרשתו כמעצימה את דמותה של שרה, את נס פקידתה בראש השנה ואת מרכזיות הזוגיות של האבות.
הדרשה עוסקת בבאור משמעות הפסוק: "וַה' פָּקַד אֶת-שָׂרָה, כַּאֲשֶׁר אָמָר; וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר ([[ספר בראשית]], כ"א,א'). פקידת אשר התרחשה לפי חז"ל בראש השנה.
הרמ"ע כותב: "אך המובן מלשון צווי (פקד) הוא בלי ספק חידוש בריאה. שלא היתה עקרה בלבד כדרך כל הארץ, אלא מתחילת יצירתה היתה חסרת השלפוחית שהולד נוצר בתוכה (הרחם) ועל זה אמרו חכמים: שעיקר מטרין (רחם) לא היה בה והוצרך הקב"ה לצוות על יצירת הכלי הזה בה בדרך פלא או במקור:"עיקר מיטרין לא היה לה וגלף לה הקב"ה עיקר מיטחרין"(בראשית רבה, מ"ז, ב). . והוא בטבעה קדוש מעשה בראשית דכתיב :כי הוא אמר ויהי, הוא צוה ויעמוד([[ספר תהילים]], ל"ג, ט') , כתיב התם, אמר וצוה, וכתיב הכה:פקד את שרה כאשר אמר."
אשר לכינוי של שרה אמנו היתה אם כל חי, הרי הוא מקביל לכינוי לאברהם, אשר התמנה ל"אב המון גויים". הרמ"ע מרחיב את המונח ל"אם לכל איש חי" הכוונה לצדיקים שאפילו במיתתם קרויים חיים וכל הגרים העתידים להתגייר בכלל הזה.
עוד הוא מפרש, שכאשר נאמר בהמשך "ויעש ה' לשרה כאשר דבר" - המשמעות שעשה לה בית נאמן "והוא בית ישראל שכולם היו צדיקים וחביבים לפני הב"ה יותר מחוקות השמים". מכאן, אפשר להבין כי שרה "אם כל חי" הייתה האם של עם ישראל.
בביאור של בעלי התוספות עולה כי אפשר ששמו המוחלף של יעקב, הוא ישראל, אף הוא מקורו בשם "שרה". ואם נרחיב קמעה, אז גם שם עם ישראל הוא על שם שרה אמנו.
בפתח המאמר עוסק הרמ"ע בכינוי של השכינה. נאמר בפתח הפרשה "וה'" - והרי זו מידת הדין שהכוונה לקב"ה ובית דינו תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, ט', ה') והרי פקידת שרה היה ממידת הרחמים. מכל מקום הוא בדעה שהקב"ה נמלך במידת הדין שכן אם הצדיקים צריך לדקדק כחוט השערה. אשר להריונה ולידתה, כבר לא הוצרך למידת הדין ולכן נאמר: "ויעש ה' לשרה כאשר דבר" - שהרי את ההסכמה הוא כבר קבל.
עוד הרמ"ע עוסק בהחלפת שמה מ"שרי" ל שרה". האות "ה" שניתן בשמה לשרה גרם לכך שהרחם התחדש בתוכה.
הרמ"ע מתיחס לעיצה ששרה נותבת לאברהם, לפיה יבוא להגר שפחתה ויהיה לה ממנה זרע. הרמ"ע מפרש כי היוזמה לכך יצאה מהקב"ה. יעל לוין במאמרה מציינת כי שרה זכתה לשבחים על כך מפי חז"ל. עד כדי כך שהם העניקו את זכות יציאת מצרים לאמהות על כך שנתנו את השפחות לאבות האומה.
הרמ"ע מציין עוד כי שרה היא הראשונה מבין שבע הנביאות [[מסכת מגילה]], י"ד, א-ב). ואלו מקבילות לשבע הספירות בקבלה. רמנם [[רבינו בחיי נתיחס ראשון להקבלה, אך דר' יעל לוין סבורה כי הרמ"G הוא הראשון שממנו הגיעתנו בכתובים הקבלה מפורטת בין הנביאות לבין הספירות. מדבריו עולה שמסורת זו היתה קיימת כבר אצך תלמידי האר"י.
בסיכומו של המאמר מובאת הצעה:" מאמר "אם כל חי" הוא דרשה שראוי לחדש את העיון בה ולהשיח על אודותיה ביום שנפקדה אמנו שרה, ובמועד בו אנו אומרים בתפילותינו"צאצאיה כן פקד לטוב היום (מתוך תפילת שחרית לראש השנה).
מספריו
פוסק, מחבר ומתקן תפלות. הרמ"ע כתב הרבה תשובות בהלכה. נדפסו ממנו:
- שו"ת ר' מנחם עזריה מפאנו (ויניציא 1600) דיהרפירט 1788 סינעט 1894). כולל חלק מן התשובות הרבות בהלכב שהשיב לשאלות ששוגרו אחיו מארצות שונות.
- קיצור מספר האלפסי שנקרא "אלפסי זוטא" (נדפס מסכת ברכות והלכות קטנות ירושלים 1885).
הרב חיד"א - הרב חיים יוסף דוד אזולאי , מונה כ"ד ספרי קבלה שחבר הרמ"ע ועשרה מהם נכללים בספרו "עשרה מאמרות", מאמרים שונים ופשוטים ע"פ קבלת הארי ז"ל והם:
- חקור דין מענייני ר"ה ויו"כ. המאמר עוסק במשפטי ה' אמת בשלשה עולמות: האחר עולם הזה , והשני עולם הנשמות, והשלישי עולם התחיה" - בולל דרושים נעימים ע"ד חכמת האמת מעניני ר"ה ויוה"ב וימי הדין .
- אם כל חי על פרשת וה' פקד את שרה. (ראו לעיל)
- המדות - מאמר, מיוסד על שלש עשרה מרות שהתורה נררשת בהן [2]
- יונת אלם על חכמת הקבלה.
- עולם קטן - מאמר עמוק בחכמה הקבלה מהחיל בפסוק: " כל הנשמה ההלל י'
- צבאות ה' - מאמר בחכמת הקבלה .
- העתים - מאמר על המורת העתים הנזכרים בקהלה
- המלואים - מאמר יקר, מדוברבו נכבדות כוונות ורמזים על מלואו שם הוי' וצירופיו.
- הרקיעים,
- מאה קשיטה - מאמר יקר הערך, כולל מאה פרקים, נחמדים ועמוקים , לחם סתרים , סוד ה' לישרים.
- הנפש - מאמר יקר ונכבד יסודתו בררי הקודש "במהות הנפש לעבדה ולשמרה בטהרה".
- שברי לוחות - מאמר קדישין יסודותיו בהררי קטדש לחזק עמודי הזהר הקדוש.
- יונת אלם - מאמר יקר הערך, כולל מאה שערים בחכמת הקבלה עמוק כאוד
- היסודות - מאמר יקר בהכמת הקבלה.
- מעין גנים -מאמר יקר הערך, שושן סודות , מדובר בו נכבדות, בבוונה יטי השבוע, סוד ה' להודיע, והי' לאותות ולמועדים , בכוונה ההקיעוה ורמזי ראש השנה יום הכפורים ומועדי ה' , וביחוד על הנדה וספירת העומר.
- הטוטפות - מאמר בעניני הלכות הפילין ע"ד הקבלה.
- שבתות ה' - מאמר בחכמת הרבלה סובב הולך על שבעת ימי השבוע.
- גור אריה - מאמר בקבלה - בכהב-יד.
- מאורות הגדולים - מאמר בעניני חכמה התכונה ע"ר האמה, עמוק מאוד.
- כנפי יונה - כוונות התפילות, רמזים ויחודים, בשמות קדושים מצומדים מלקוטים מכתבי האר"י ז"ל - חר' משה יונה , נפטר בשנת 1600 בערך והיה מתלמידי הארי.
- יין הרקח - מאמר בחכמה הקבלה - בכתב-יד.
- ימין ה' רוממה - על הקפת הלולב.
- ימין ה' עושה חיל, על הקפת הלולב - והוא קובע במה דאמור רבנן "כל פינות שאתה פונה יהיו דרך ימין".
- עסיס רמונים פי' על פרדס רמונים - הוא קיצור ספר פרדם רמונים להרם"ק על ידי הלמידיו הר'ר שמואל גאליקו.
- פלח הרמון בקבלה - ספר יקר הערך בחכמת הקבלה, והוא קיצור וביאור לחלק האצילות מספר "פרדס רימונים" לרמ"ק.
- שפת אחת ח"ב מספר פלח הרמון,
- סדר עבודה - למועדים , לתמידין ולמוספין, והוא סדר עבודת הכהנים והלויים עם תפילות ופזמונים.
- תקוני תשובה. נדפס בצירוף ראשית חכמה לר' יוסף פוינטי (ויניציא 1600);
- שפת אמת - מאמר בקבלה , על ערכי הכנויים.
- שו"ת.
- אלפסי זוטא.
בס"ה שלושים ספרים.( יש הפרש של אחד)
- סדר העבודה עשה למועדים ע"ד שיסד מהר"ם לונזאנו לשבת וחול (נדפסים בספר אוצרות חיים סי' 3150,3149).
- חיבר את הפיוט: אדון לכל פועל בית אראל תברך, בסדר א"ב, וחתום מנחם עזריה עמנואל.
- הרמ"ע תיקן תקנות במקומו לקהלת איטליני בענייני התפילות ונוסחיהן (עי' שו"ת סי' כ"ה וסי' ע"ט). ועל ידו נתפשט המנהג לקום באשמורות בכל יום ויום ולהתפלל סליחות ותחינות, כעדות ר' אהרן ברכיה ממודינא במעירי שחר (ויניציא 1720). וזה לשונו שם (דף רכ"ו)
- "והראשון לדבר שבקדושה זו היה מורי הגאון מפאנו זצוק"ל שהוא בבחרותו התחיל להנהיג בויניציא בק"ק איטליאני יצ"ו לקום באשמורות ואחריהם החזיקו הרבה יחידים מקהלות איטליה ישמרם ה' ותקבל תפילתם ברחמים".
- ר' יוסף ידידיה קרמי בספרו כנף רננים (ויניציא שפ"ז דף ק"ה:) קונן עליו קינה:
- וי וי בבני תורין, וי וי בין גוריא וכו' אוי על שתא די ש"ף די שף מר מדוכתיה.
רומז בזה יום ושנת מותו.
קישורים חיצוניים
- יהודה אריה ליב בכ"ר יעקב - יכונה וואידיסלאווסקי, ספר תולדות רבינו מנחם עזריה מפאנו, פעטרקוב, תרס"ד _1903)
- יהודה דוד אייזענשטיין, אוצר ישראל כרך ח', הערך: פאנו, מנחם עזריה
- ספר גלגולי נשמות
- עשרת המאורות