זכירת מעמד הר סיני: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 9: שורה 9:
שפת אמת שמות פרשת יתרו תרמ"ה ד"ה ודרשו חז"ל:
שפת אמת שמות פרשת יתרו תרמ"ה ד"ה ודרשו חז"ל:
:הנה מצווין תמיד לזכור קבלת התורה. יום אשר עמדת לפני ה"א בחורב. דאיתא בזוה"ק... כי ה[[נשמה]] קודם בואה ל[[עולם הזה]] עומדת לפניו ית' ע"ש. וכמו כן, כאן {{מקור|(- במעמד הר סיני)}} עמדת לפני ה', פירוש: בלי מחיצות, כמו שיהיה [[לעתיד לבוא|לעתיד]]... ו...דרשו חז"ל {{מקור|בבלי שבת פח א$שבת פח.|כן}} שיצאו נשמתן. והיינו שהיו [[קדושה|קדושים]] כ[[מלאכי השרת]] ממש... ולכן כתיב 'עמדת' - כי מלאכים נקראו 'עומדין' ואדם נקרא 'מהלך' ע"י שלעולם... צריך להלוך ממדרגה למדרגה, עד שמסתלק מן העולם ופושט מלבוש הגוף, אז עצם הנשמה בתיקונה נקראת 'עומדת'. ולכן לעולם צריכין לזכור מעמד הר סיני, כי אין יותר מלהשיג רק הנשמה בשלימות, ובהר סיני היו ממש נשמות בלי שום הסתר שהיו הגופים מזדככים."
:הנה מצווין תמיד לזכור קבלת התורה. יום אשר עמדת לפני ה"א בחורב. דאיתא בזוה"ק... כי ה[[נשמה]] קודם בואה ל[[עולם הזה]] עומדת לפניו ית' ע"ש. וכמו כן, כאן {{מקור|(- במעמד הר סיני)}} עמדת לפני ה', פירוש: בלי מחיצות, כמו שיהיה [[לעתיד לבוא|לעתיד]]... ו...דרשו חז"ל {{מקור|בבלי שבת פח א$שבת פח.|כן}} שיצאו נשמתן. והיינו שהיו [[קדושה|קדושים]] כ[[מלאכי השרת]] ממש... ולכן כתיב 'עמדת' - כי מלאכים נקראו 'עומדין' ואדם נקרא 'מהלך' ע"י שלעולם... צריך להלוך ממדרגה למדרגה, עד שמסתלק מן העולם ופושט מלבוש הגוף, אז עצם הנשמה בתיקונה נקראת 'עומדת'. ולכן לעולם צריכין לזכור מעמד הר סיני, כי אין יותר מלהשיג רק הנשמה בשלימות, ובהר סיני היו ממש נשמות בלי שום הסתר שהיו הגופים מזדככים."
וע"ע שפת אמת לשבועות תרל"ד ותרמ"ג.


== להזכיר ולפרסם בציבור ==
== להזכיר ולפרסם בציבור ==

גרסה מ־21:59, 22 בינואר 2012

מצות זכירת מתן תורה, שנאמר (דברים ד, ט - י): "השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב".


תוקפה וגדרה

מטרתה

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק שמות פרשת משפטים אות ג:

"וזה ענין זכירת מעמד הר סיני שאנו מצווים לזכור בכל יום המכוון על קבלת עול מלכות שמים מחדש מצדנו כמו שאמרנו אז כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע שיתחדש בלבנו השמיעה והקבלה בכל יום מחדש."

שפת אמת שמות פרשת יתרו תרמ"ה ד"ה ודרשו חז"ל:

הנה מצווין תמיד לזכור קבלת התורה. יום אשר עמדת לפני ה"א בחורב. דאיתא בזוה"ק... כי הנשמה קודם בואה לעולם הזה עומדת לפניו ית' ע"ש. וכמו כן, כאן (- במעמד הר סיני) עמדת לפני ה', פירוש: בלי מחיצות, כמו שיהיה לעתיד... ו...דרשו חז"ל (שבת פח.) שיצאו נשמתן. והיינו שהיו קדושים כמלאכי השרת ממש... ולכן כתיב 'עמדת' - כי מלאכים נקראו 'עומדין' ואדם נקרא 'מהלך' ע"י שלעולם... צריך להלוך ממדרגה למדרגה, עד שמסתלק מן העולם ופושט מלבוש הגוף, אז עצם הנשמה בתיקונה נקראת 'עומדת'. ולכן לעולם צריכין לזכור מעמד הר סיני, כי אין יותר מלהשיג רק הנשמה בשלימות, ובהר סיני היו ממש נשמות בלי שום הסתר שהיו הגופים מזדככים."

וע"ע שפת אמת לשבועות תרל"ד ותרמ"ג.

להזכיר ולפרסם בציבור

וכך כותב הרמב"ם באגרת תימן:

"לפיכך, אחינו כל ישראל הנפוצים בקצוות הארץ... זכרו מעמד הר סיני שציונו הקדוש ברוך הוא לזכרו תמיד, וגם הזהירנו מלשכחו אותו, וציונו ללמד אותו לבנינו כדי שיגדלו על תלמודו... וראוי לכם, אחינו, שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול, ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והדרו, שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו, והטענה המביאה לידי אמת, וגדלו המעמד ההוא על כל גדולה כמו שגדלו הקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים ד, לב): "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך".
ודעו אחינו בברית הזאת ובסברה הזאת, שהדבר הגדול הזה שנראה במציאות, שהעיד עליו מבחר כל העדים, שלא היה מקודם כמוהו וכן לא יהיה אחריו כמוהו, והוא שתשמע אומה אחת בכללה דבור הקדוש ברוך הוא ושתראה כבודו עין בעין, ודבר זה היה [בכדי] שתתחזק האמונה חיזוק שלא ישנהו משנה, ויגיע לנו על ידי האמת כדי להעמיד רגלינו לבל ימעדו אשורינו בעתות כאלו, כשיתחדש שום רוגז או שמד על יהודים חס וחלילה וכשתתגבר יד האנס, שכן כתוב (שמות כ' כ'): "כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו", כלומר שזה הנגלה עליהם בענין זה, כדי שתעמדו בכל נסיון שיפגע בכם באחרית הימים, שלא יזוז לבבכם ולא תחטאו.
ואתם, אחינו, היו על בריתכם קיימים ובדתכם מחזיקים ועל אמונתכם נוהגים ועומדים."


הזכרה בבית המקדש

הזכרה בתפילה

של"ה מסכת חולין פרק דרך חיים תוכחת מוסר אות רנב:

וטוב לומר בתחלה גם כן פרשת העקידה ופרשת המן ועשרת הדברות ושאר פסוקים דרחמי ותחנונים ובקשות ואחר כך ילמוד. וכתב הבית יוסף בטור אורח חיים סימן א' וזה לשונו: וטוב לאומרם (רצה לומר, עשרת הדברות), שעל ידי כן יזכור מעמד הר סיני בכל יום ותתחזק אמונתו בזה; ופרשת העקידה, כדי לזכור זכות אבות לפני הקדוש ברוך הוא, וגם להכניע יצרו לעבודת השם יתברך כמו שמסר יצחק נפשו; ופרשת המן, כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה, עכ"ל.

במגן אברהם (או"ח סימן ס ס"ק ב) מובא, כי כשאומרים בברכות קריאת שמע "ובנו בחרת" יש לזכור את מתן תורה.

ליקוטי מהרי"ל ויקרא ריש פרשת בהר ד"ה אלא ידוע:

...שהיה להם יראה בפני משה מחמת שראו את המופתים שעשה ה' על ידו, אבל יראה הרוממות לא היה עדיין לישראל, ורצון הבורא ית"ש שגם יהיה לישראל יראה (הרוממות), כמו שכתוב (שם כ, טז) (ל)[ו]בעבור תהיה יראתו על פניכם, לכך כפה עליהם הר כגיגית, להביאם אל היראה, לקבל התורה הקדושה באהבה וביראה. וזה מה שאנו מתפללים בכל יום וקרבתנו מלכנו לעבודתך באמת ובאהבה, צריכין לזכור מעמד הר סיני (שער הכונות סוף ענין כונת יוצר), שהיה ביראה ובאהבה, וה' פתח לנו כל הרקיעים וראינו שה' אחד (פסיקתא רבתי ס"פ כ; רש"י דברים ד, לה), ואיתא (מכות כד א) בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב, ד), שעיקר הוא האמונה באמת, כי כל ישראל יש להם אמונה, אלא העיקר שיהיה אמונה באמת, והכתוב מעיד על אברהם אבינו ע"ה (בראשית טו, ו) והאמין בה', שהיה אמונת אמת, על כן ויחשבה לו צדקה

זכירה תמידית

בספר 'אוהב ישראל' לרבי יהושע מאפטה זצ"ל[1] בפרשת כי תצא לפסוק "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה, יז), כתב:

"התורה הקדושה הזהירה אותנו על ד' זכירות. היינו שנזכור תמיד אלו הד' דברים אשר הם עיקרי ושרשי הדת. והראשון, לזכור תמיד בכל עת מעמד הנבחר אצל הר סיני, שכל איש ישראל צריך להיות בעיניו תמיד בכל עת ורגע כאלו הוא עומד בהר סיני לקבל את התורה. דבאדם שייך עבר ועתיד, אבל אצל ה' יתברך אינו שייך זה, ובכל יום ויום הוא 'נותן התורה' לעמו ישראל[2].
ועל כן כשאדם פותח איזה ספר ללמוד צריך אז לזכור מעמד הר סיני וכאלו הוא קיבל את התורה מפי הגבורה ואז בא על ידי זה לידי אימה ויראה כמו שניתנה התורה ברתת ובזיע, שנאמר (שמות יט, טז): 'ויחרד כל העם אשר במחנה'. וצריך שיהיה להאדם חרדה בכל הרמ"ח איבריו..."



הערות שוליים

  1. רעיון זה הובא ג"כ בספרו 'תורת אמת' (שמות, לפרשת זכור) ובספר 'שפתי צדיקים' (הוצאת מישור, ב"ב תש"ס, פרשת כי תצא).
  2. ר' ט"ז (או"ח סי' מז ס"ק ה): "...ונ"ל עוד שתקנו לחתום 'נותן התורה' שיש במשמעותו לשון הווה, ולא 'נתן' בלשון עבר, אלא הכוונה שהוא יתברך נותן לנו תמיד בכל יום תורתו..."