מילתא דבדיחותא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(ערך חדש) |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
ישנם מן ה[[אמוראים]] שהיו משתמשים ב"בדיחות" בתחילת שיעור הלכתי, כדי לעורר את הקהל. ב[[תלמוד בבלי]] [[מסכת שבת]]<ref>דף ל ע"ב</ref> ו[[מסכת פסחים]]<ref>דף קיז ע"א</ref> מובא: | ישנם מן ה[[אמוראים]] שהיו משתמשים ב"בדיחות" בתחילת שיעור הלכתי, כדי לעורר את הקהל. ב[[תלמוד בבלי]] [[מסכת שבת]]<ref>דף ל ע"ב</ref> ו[[מסכת פסחים]]<ref>דף קיז ע"א</ref> מובא: | ||
:כי הא ד[[רבה]], מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא, ובדחי רבנן. לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא. | :"כי הא ד[[רבה]], מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא, ובדחי רבנן. לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא." | ||
ופירש [[רש"י]] במסכת שבת (שם) את סיבת הנהגה זו: "נפתח לבם מחמת השמחה". | ופירש [[רש"י]] במסכת שבת (שם) את סיבת הנהגה זו: "נפתח לבם מחמת השמחה". | ||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
ובבית הבחירה לה[[מאירי]] על מסכת שבת (שם) הבהיר בארוכה: | ובבית הבחירה לה[[מאירי]] על מסכת שבת (שם) הבהיר בארוכה: | ||
:אף על פי שראוי לאדם לעמוד נכנע ושפל רוח ראוי לו להעמיד עצמו בשמחה לקיים מצותיו ולמה שיגיעהו מן השלמות שאין השכינה שורה מתוך עצבות שהעצבון מטמטם את הלב וסותם שבילי ההכנה ולא מתוך עצלות שקידה והתבוננות אלא מתוך שמחת הלב ליושר המזגים ואף דרך החכמים היה בישיבתם לפתוח במילי דבדיחותא. | :"אף על פי שראוי לאדם לעמוד נכנע ושפל רוח ראוי לו להעמיד עצמו בשמחה לקיים מצותיו ולמה שיגיעהו מן השלמות שאין השכינה שורה מתוך עצבות שהעצבון מטמטם את הלב וסותם שבילי ההכנה ולא מתוך עצלות שקידה והתבוננות אלא מתוך שמחת הלב ליושר המזגים ואף דרך החכמים היה בישיבתם לפתוח במילי דבדיחותא." | ||
גרסה מ־23:29, 26 בינואר 2012
|
|
מילתא דבדיחותא - תרגומו המילולי: דברי בדיחה (הומור).
ישנם מן האמוראים שהיו משתמשים ב"בדיחות" בתחילת שיעור הלכתי, כדי לעורר את הקהל. בתלמוד בבלי מסכת שבת[1] ומסכת פסחים[2] מובא:
- "כי הא דרבה, מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא, ובדחי רבנן. לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא."
ופירש רש"י במסכת שבת (שם) את סיבת הנהגה זו: "נפתח לבם מחמת השמחה".
ובבית הבחירה להמאירי על מסכת שבת (שם) הבהיר בארוכה:
- "אף על פי שראוי לאדם לעמוד נכנע ושפל רוח ראוי לו להעמיד עצמו בשמחה לקיים מצותיו ולמה שיגיעהו מן השלמות שאין השכינה שורה מתוך עצבות שהעצבון מטמטם את הלב וסותם שבילי ההכנה ולא מתוך עצלות שקידה והתבוננות אלא מתוך שמחת הלב ליושר המזגים ואף דרך החכמים היה בישיבתם לפתוח במילי דבדיחותא."