בנימין זאב הרצל: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{בעבודה}}
'''בנימין זאב הרצל''' (1860-1904) זכה לכינוי "חוזה המדינה". הוא הקים את התנועה הציונית ןכנס את הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897 בבזל. בו הכריז: "כאן ייסדתי את מדינת היהודים". הוא לא זכה לתמיכה מהיהדות המסורתית, שכן הוא ראה ב"השכלה" את הדרך אשר תוביל את עם ישראל לעתידו. אותו "השכלה" אשר גרמה להתבוללות רבה בקרב [[עם ישראל]] בסוף המאה ה-19. יחד זאת, תרומתו זכתה להכרה ב"הספד ירושלים" שנשא [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]], אשר היה אז רבה של [[יפו]] וה"מושבות" וכך הספידו: ""והנה בתור עקבתא דמשיח בן יוסף נתגלה חזיון הציונות בדורנו, הנוטה לצד הכללי ביותר, ומצד חסרון הכשרתו אין הכחות מתאחדים...עד שהמנהיג הראשי נפל חלל מעוצר רעה ויגון, ע"כ ראוי לנו לשים אל לב להשתדל לנטיית ההתאחדות של עץ יוסף ועץ יהודה" [ מאמרי הראי"ה, "המספד בירושלים"] מקור:'''יונינה דיסון'''.
'''בנימין זאב הרצל''' (1860-1904) זכה לכינוי "חוזה המדינה". הוא הקים את התנועה הציונית ןכנס את הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897 בבזל. בו הכריז: "כאן ייסדתי את מדינת היהודים". הוא לא זכה לתמיכה מהיהדות המסורתית, שכן הוא ראה ב"השכלה" את הדרך אשר תוביל את עם ישראל לעתידו. אותו "השכלה" אשר גרמה להתבוללות רבה בקרב [[עם ישראל]] בסוף המאה ה-19. יחד זאת, תרומתו זכתה להכרה ב"הספד ירושלים" שנשא [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]], אשר היה אז רבה של [[יפו]] וה"מושבות" וכך הספידו: ""והנה בתור עקבתא דמשיח בן יוסף נתגלה חזיון הציונות בדורנו, הנוטה לצד הכללי ביותר, ומצד חסרון הכשרתו אין הכחות מתאחדים...עד שהמנהיג הראשי נפל חלל מעוצר רעה ויגון, ע"כ ראוי לנו לשים אל לב להשתדל לנטיית ההתאחדות של עץ יוסף ועץ יהודה" [ מאמרי הראי"ה, "המספד בירושלים"] מקור:'''יונינה דיסון'''.
היחס של שומרי המסורת לבנימין זאב הרצל הוא מסוייג, למרות תרומתו להקמת מדינת ישראל.


==המניע==
==המניע==


היותו של הרצל עיתונאי הביא אותו לבירת [[צרפת]] בתקופה שבה התרחש אחד האירועים [[אנטישמיות|האנטישמיים]] החמורים - האשמת הקצין היהודי בצבא צרפת בבגידה.  הרצל, שהיה עד לצעקות ההמון "מוות ליהודים!" בעת הסרת דרגותיו של דרייפוס בפומבי, לאחר הרשעתו בדין. בעקבות זאת  שוכנע הרצל שהיהודים יצליחו לשרוד רק כאשר יעזבו את הגולה  ויקימו מדינה יהודית ריבונית ועצמאית. כך החל להתגבש אצלו הרעיון הציוני-המדיני.
היותו של הרצל עיתונאי הביא אותו לבירת [[צרפת]] בתקופה שבה התרחש אחד האירועים [[אנטישמיות|האנטישמיים]] החמורים - האשמת קצין יהודי בכיר, דרייפוס, בבגידה.  הרצל, היה עד לצעקות ההמון "מוות ליהודים!" בעת הסרת דרגותיו של דרייפוס בפומבי. בעקבות אירוע זה ודומים לו  שוכנע הרצל שהיהודים יצליחו לשרוד רק כאשר יעזבו את הגולה  ויקימו מדינה יהודית ריבונית ועצמאית. כך החל להתגבש אצלו הרעיון הציוני-המדיני.
 
==מדינת היהודים==
 
בשנת 1896 הרצל נקט את צעדו הראשון לפתרון "בעיית היהודים" . הוא חבר  את ספרו "מדינת היהודים" , שבו הציע פתרון מעשי לבעיית היהודים . בשנת 1898  נסע הרצל לארץ ישראל בראש משלחת ציונית קטנה, במטרה להיפגש עם הקייזר הגרמני כדי שיעניק חסות להתיישבות יהודית בישראל. הקיסר הגרמני היפנה אותו  לסולטן התורכי, אשר הסכים תמורת ממון רב לאפשר את היישוב היהודי. הממון גוייס על ידי "אוצר התיישבות היהודים" ושימש בסופו של דבר להקמת "חברת אנגלו פלשתינה" - לימים "בנק לאומי לישראל".
 
==הקונגרס הציוני הראשון==
 
בשנת 1897  הרצל כימס את "הקונגרס הציוני הראשון"  ב[[באזל]] שב[[שווייץ]]. הקונגרס כונס בעקבות ההתעוררות הלאומית סביב רעיונותיו, בעיקר במזרח אירופה, בעקבות פרסום ספרו "מדינת היהודים" . הקונגרס היה כינוס פומבי של נציגי היהודים ממדינות שונות, והווה  בסיס להקמת התנועה הציונית .
 
==תנועת המזרחי==
 
בשנת 1902 , במסגרת ההסתדרות הציונית הוקמה תנועת המזרחי. עם הקמתה, הכריזה המזרחי על עצמה כסיעה של יהודים דתיים, שפועלים בתוך המנגנון החילוני של ההסתדרות הציונית. הרב ריינס, ממייסדי התנועה סבר  כי מטרתה  היא "לכבוש את ההסתדרות מבפנים" על ידי הצטרפות של המוני חרדים ממזרח אירופה.
 
==היהדות האורתודוקסית==
 
אגודת ישראל, אשר הנהיגה את תנועת  היהדות האורתודוקסית לא הסכימה לדעה זאת: ראשית, היא ראתה בה  "דחיקת הקץ" - כלומר פעולה לקירוב הגאולה וביאת המשיח,ושנית, שיתוף פעולה עם ה"משכילים"
 





גרסה מ־15:21, 7 באוקטובר 2008

בנימין זאב הרצל (1860-1904) זכה לכינוי "חוזה המדינה". הוא הקים את התנועה הציונית ןכנס את הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897 בבזל. בו הכריז: "כאן ייסדתי את מדינת היהודים". הוא לא זכה לתמיכה מהיהדות המסורתית, שכן הוא ראה ב"השכלה" את הדרך אשר תוביל את עם ישראל לעתידו. אותו "השכלה" אשר גרמה להתבוללות רבה בקרב עם ישראל בסוף המאה ה-19. יחד זאת, תרומתו זכתה להכרה ב"הספד ירושלים" שנשא הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אשר היה אז רבה של יפו וה"מושבות" וכך הספידו: ""והנה בתור עקבתא דמשיח בן יוסף נתגלה חזיון הציונות בדורנו, הנוטה לצד הכללי ביותר, ומצד חסרון הכשרתו אין הכחות מתאחדים...עד שהמנהיג הראשי נפל חלל מעוצר רעה ויגון, ע"כ ראוי לנו לשים אל לב להשתדל לנטיית ההתאחדות של עץ יוסף ועץ יהודה" [ מאמרי הראי"ה, "המספד בירושלים"] מקור:יונינה דיסון.

היחס של שומרי המסורת לבנימין זאב הרצל הוא מסוייג, למרות תרומתו להקמת מדינת ישראל.

המניע

היותו של הרצל עיתונאי הביא אותו לבירת צרפת בתקופה שבה התרחש אחד האירועים האנטישמיים החמורים - האשמת קצין יהודי בכיר, דרייפוס, בבגידה. הרצל, היה עד לצעקות ההמון "מוות ליהודים!" בעת הסרת דרגותיו של דרייפוס בפומבי. בעקבות אירוע זה ודומים לו שוכנע הרצל שהיהודים יצליחו לשרוד רק כאשר יעזבו את הגולה ויקימו מדינה יהודית ריבונית ועצמאית. כך החל להתגבש אצלו הרעיון הציוני-המדיני.

מדינת היהודים

בשנת 1896 הרצל נקט את צעדו הראשון לפתרון "בעיית היהודים" . הוא חבר את ספרו "מדינת היהודים" , שבו הציע פתרון מעשי לבעיית היהודים . בשנת 1898 נסע הרצל לארץ ישראל בראש משלחת ציונית קטנה, במטרה להיפגש עם הקייזר הגרמני כדי שיעניק חסות להתיישבות יהודית בישראל. הקיסר הגרמני היפנה אותו לסולטן התורכי, אשר הסכים תמורת ממון רב לאפשר את היישוב היהודי. הממון גוייס על ידי "אוצר התיישבות היהודים" ושימש בסופו של דבר להקמת "חברת אנגלו פלשתינה" - לימים "בנק לאומי לישראל".

הקונגרס הציוני הראשון

בשנת 1897 הרצל כימס את "הקונגרס הציוני הראשון" בבאזל שבשווייץ. הקונגרס כונס בעקבות ההתעוררות הלאומית סביב רעיונותיו, בעיקר במזרח אירופה, בעקבות פרסום ספרו "מדינת היהודים" . הקונגרס היה כינוס פומבי של נציגי היהודים ממדינות שונות, והווה בסיס להקמת התנועה הציונית .

תנועת המזרחי

בשנת 1902 , במסגרת ההסתדרות הציונית הוקמה תנועת המזרחי. עם הקמתה, הכריזה המזרחי על עצמה כסיעה של יהודים דתיים, שפועלים בתוך המנגנון החילוני של ההסתדרות הציונית. הרב ריינס, ממייסדי התנועה סבר כי מטרתה היא "לכבוש את ההסתדרות מבפנים" על ידי הצטרפות של המוני חרדים ממזרח אירופה.

היהדות האורתודוקסית

אגודת ישראל, אשר הנהיגה את תנועת היהדות האורתודוקסית לא הסכימה לדעה זאת: ראשית, היא ראתה בה "דחיקת הקץ" - כלומר פעולה לקירוב הגאולה וביאת המשיח,ושנית, שיתוף פעולה עם ה"משכילים"



קישורים חיצוניים