ביכורים: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
פירות שבעת המינים שהבשילו ראשונה, שחובה להביאם לבית המקדש וליתנם לכהנים. | |||
כל איש מישראל, שיש לו שדה או כרם, מצווה להביא ביכורים לבית המקדש וליתנם לכהנים, שנאמר {{מקור| | כל איש מישראל, שיש לו שדה או כרם, מצווה להביא ביכורים לבית המקדש וליתנם לכהנים, שנאמר {{מקור|שמות כג, יט; שם לד, כו)|כן}}: "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך". ברם, לא מכל הפירות חייבים להביא ביכורים אלא רק משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, והם: חטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. | ||
כיצד קובעים מה הם הפירות שהבשילו ראשונים? - אדם יורד לשדהו ורואה תאנה שהתחילה להבשיל, או אשכול ענבים שהתחיל להבשיל, או רימון שהתחיל להבשיל וכיוצא בזה - קושר עליהם גמי {{מקור| | כיצד קובעים מה הם הפירות שהבשילו ראשונים? - אדם יורד לשדהו ורואה תאנה שהתחילה להבשיל, או אשכול ענבים שהתחיל להבשיל, או רימון שהתחיל להבשיל וכיוצא בזה - קושר עליהם גמי {{מקור|כמין חוט של גומא)|כן}}, לסימן שהופרשו לביכורים, ואומר: "הרי אלו ביכורים". | ||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
בהבאת ביכורים ישנה מצווה נוספת, והיא מצוות "מקרא ביכורים", שבבוא האדם עם טנא הביכורים אל הכהן בבית המקדש הריהו מצהיר תחילה דברי הודיה לה': "הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" - כלומר בפרי הביכורים שהבאתי הריני מודה לה' שהביאני אל הארץ הזאת; והוא ממשיך אחר כך בקריאת הפרשה מ"ארמי אבד אבי וירד מצרימה..." עד "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'" {{מקור| | בהבאת ביכורים ישנה מצווה נוספת, והיא מצוות "מקרא ביכורים", שבבוא האדם עם טנא הביכורים אל הכהן בבית המקדש הריהו מצהיר תחילה דברי הודיה לה': "הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" - כלומר בפרי הביכורים שהבאתי הריני מודה לה' שהביאני אל הארץ הזאת; והוא ממשיך אחר כך בקריאת הפרשה מ"ארמי אבד אבי וירד מצרימה..." עד "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'" {{מקור|דברים כו)|כן}}. פרשה זו נקראת: פרשת מקרא ביכורים, או: וידוי ביכורים, כלומר תפילת הודיה לה' על החסדים שעשה עמנו, שהוציאנו ממצרים ונתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש. | ||
גרסה מ־10:31, 5 בספטמבר 2012
|
|
פירות שבעת המינים שהבשילו ראשונה, שחובה להביאם לבית המקדש וליתנם לכהנים.
כל איש מישראל, שיש לו שדה או כרם, מצווה להביא ביכורים לבית המקדש וליתנם לכהנים, שנאמר (שמות כג, יט; שם לד, כו)): "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך". ברם, לא מכל הפירות חייבים להביא ביכורים אלא רק משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, והם: חטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.
כיצד קובעים מה הם הפירות שהבשילו ראשונים? - אדם יורד לשדהו ורואה תאנה שהתחילה להבשיל, או אשכול ענבים שהתחיל להבשיל, או רימון שהתחיל להבשיל וכיוצא בזה - קושר עליהם גמי (כמין חוט של גומא)), לסימן שהופרשו לביכורים, ואומר: "הרי אלו ביכורים".
הביכורים הם מן הדברים שאין להם שיעור, אבל בירושלמי מובאת ברייתא, שחכמים קבעו שיעור לביכורים: אחד מששים.
בהבאת ביכורים ישנה מצווה נוספת, והיא מצוות "מקרא ביכורים", שבבוא האדם עם טנא הביכורים אל הכהן בבית המקדש הריהו מצהיר תחילה דברי הודיה לה': "הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" - כלומר בפרי הביכורים שהבאתי הריני מודה לה' שהביאני אל הארץ הזאת; והוא ממשיך אחר כך בקריאת הפרשה מ"ארמי אבד אבי וירד מצרימה..." עד "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'" (דברים כו)). פרשה זו נקראת: פרשת מקרא ביכורים, או: וידוי ביכורים, כלומר תפילת הודיה לה' על החסדים שעשה עמנו, שהוציאנו ממצרים ונתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש.