דבר שאינו מתכוון: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
==הגדרה==
מעשה איסור שאדם עושה ללא כוונה, כתוצאה ממעשה היתר. פעולה המותרת מצד עצמה, העלולה לגרור בעיקבותיה פעולה אסורה - עשייתה מותרת, אם קיימים שני התנאים הבאים: א. העושה אינו מתכוון לפעולה האסורה; ב. הפעולה האסורה אינה תוצאה הכרחית של הפעולה המותרת, אלא אפשרית בלבד.
'''האדם עושה מעשה שעלול לגרום עבירה, אך אינו מתכוון לכך''' {{מקור|(הסוגיות בשבת כט:, מו:, פסחים כה: (לגבי אפשר ולא מתכוון, ולא אפשר ולא מתכוון) ועוד)}}'''.'''


'''בדיני''' שבת ושאר התורה<ref>אך יש חילוק בין שבת לשאר התורה, כדלקמן ד"ה החולק.</ref>.
לדוגמא: מותר לגרור בשבת ספסל קל על גבי קרקע, ובלבד שלא יתכוון לעשות חריץ. עשיית החריץ אמנם תתכן, אך אינה תוצאה הכרחית מן הגרירה.


'''לדוגמא''', גורר אדם מיטה וספסל בשבת, ובלבד שלא יתכוון לעשות חריץ {{מקור|(שבת כט:)}}.
פעולה המותרת מצד עצמה, אך וודאי שתגרור בעיקבותיה פעולה אסורה - עשייתה אסורה. פעולה זו נקראת בפי חז"ל: "פסיק רישיה ולא ימות", כלומר: חתוך ראשו ולא ימות. כשם שאי אפשר לחתוך את ראשו של בעל חי מבלי לגרום להמתתו, כך אי אפשר לפעולה המותרת להיעשות מבלי שתיעשה בגללה הפעולה האסורה.


'''החולק על דין זה''' הוא רבי יהודה שסובר שדבר שאינו מתכוון אסור (ואין הלכה כמותו). ונחלקו הראשונים בדעתו בדיני שבת {{מקור|(שיטה מקובצת כתובות ה: ד"ה והרשב"א כתב וז"ל וד"ה ובשיטה ישנה וז"ל)}}:
יש להבדיל בין שני סוגים של "פסיק רישיה": א. "פסיק רישיה דניחא ליה", כלומר, שהאדם העושה את הפעולה המותרת מרוצה מן הפעולה האסורה הנגררת מפעולתו - שאז איסור עשייתה הוא מן התורה; ב. "פסיק רישיה דלא ניחא ליה", כלומר, שהאדם העושה את הפעולה המותרת אינו מרוצה מן הפעולה האסורה הנגררת מפעולתו - שאז איסור עשייתה הוא מדרבנן.
@ אסור מדרבנן.
@ פטור אבל אסור מדאורייתא.
@ חייב מדאורייתא.


'''דינים דומים''': יש שני פטורים בגלל חוסר ידיעה - מתעסק<ref>ע"ע מתעסק.</ref> (לדוגמא, סבר תלוש הוא והגביהו ונמצא מחובר) ודבר שאינו מתכוון (לדוגמא, גורר בשבת ואינו מתכוון לעשות חריץ). וביאר הקובץ שיעורים {{מקור|(ח"ב כג-ג)}} שצריך את שניהם, ואי אפשר ללומדם זה מזה:
@ במקרה של מתעסק (סבר תלוש הוא והגביהו ונמצא מחובר) אי אפשר לפוטרו מדין דבר שאינו מתכוון, משום שבמתעסק חוסר הידיעה הוא בעבר, שחשב שהצמח כבר היה תלוש עוד לפני שהגביהו. ודבר שאינו מתכוון לא פוטר כשחוסר הידיעה בעבר אלא כשהוא בשעת המעשה, שאינו יודע האם הגרירה תיצור חריץ<ref>אמנם בערך פסיק רישא בסעיף "פרטי הדין" (ד"ה ספק פסיק רישא) הבאנו שיש חולקים וסוברים שדבר שאינו מתכוון מתיר גם בחוסר ידיעה בעבר.</ref>.
@ במקרה של דבר שאינו מתכוון (גורר בשבת ואינו מתכוון לעשות חריץ) אי אפשר לפוטרו מדין מתעסק, משום שבדבר שאינו מתכוון האדם יודע את הספק, שהוא יודע שיש אפשרות שיעשה חריץ (אלא שאינו רוצה בכך). ומתעסק לא פוטר כשיודע את הספק, אלא רק אם אינו מסתפק כלל, שהוא בטוח שהצמח תלוש.


==מקור וטעם==
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]]
'''במקורו''' נחלקו האחרונים, ויש לכך שלוש אפשרויות:
@ מסברא {{מקור|(קובץ שיעורים ח"ב כג-ז)}}.
@ מדין "מלאכת מחשבת" שנאמר בשבת, שפשוטו הוא שצריך כוונה. ומשבת דחמירא לומדים בק"ו לשאר התורה {{מקור|(פני יהושע שבת מב. (ד"ה בגמרא) בהסברו הראשון)}}.
@ מהפסוקים "לא תלבש שעטנז" {{מקור|(דברים כב-יא)}} ו"ובגד כלאיים שעטנז לא יעלה עליך" {{מקור|(ויקרא יט-יט)}} לומדים שדבר שאינו מתכוון מותר בשעטנז ("מוכרי כסות מוכרין כדרכן"), וממנו לומדים לשאר התורה {{מקור|(פני יהושע שם בהסברו השני)}}.
 
'''בטעמו''' נחלקו ראשי הישיבות {{מקור|(וכן חקר בזה בחידושי ר' שמואל יבמות וכתובות עמוד לח, קמט)}}:
@ לא נחשב שהיתה פעולה כלל, כלומר שאינה עשיית חריץ אלא רק גרירת כיסא {{מקור|(וכן כתב שערי יושר ג-כה באמצע ד"ה ובעיקר)}}.
@ היתה פעולה אך כאילו לא האדם עשאה אלא נעשתה מעצמה, כלומר שהחריץ נעשה מאליו. וכן כתב הקובץ שיעורים {{מקור|(ח"ב כג-ז)}}, ולפי זה חידש שאינו מתכוון מתיר רק איסורים שבהם הפעולה אסורה, כגון שבת, שאותם אנו מתירים כיוון שלא נחשב שהאדם עשאה, אך איסורים שבהם התוצאה אסורה, כגון איסורי אכילה, רציחה, חלבים ועריות, אין בהם את ההיתר של אינו מתכוון, שהרי עדיין התוצאה קרתה<ref>בחילוק בין איסורים בפעולה לאיסורים בתוצאה ובנפק"מ ביניהם הארכנו בערך איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה.</ref>.
 
==בדינים שונים==
'''בחלבים ועריות''' נחלקו הראשונים: לרמב"ם פטור ולר"ן חייב {{מקור|(והפני יהושע פסחים כה: (ד"ה שם איתמר) הוכיח כשיטת רמב"ם)}}. הקובץ שיעורים {{מקור|(ח"ב כג-ז)}} ביאר את הסברא שחייב, שאינו מתכוון לא מועיל להתיר חלבים ועריות, משום שבהם התוצאה אסורה ולא רק הפעולה. ולפי זה הוסיף {{מקור|(שם אות ז)}} שגם ברציחה באינו מתכוון יהיה אסור, שהרי גם בה האיסור בתוצאה {{מקור|(אמנם המפענח צפונות יב-ה חקר בזה האם ברציחה האיסור בפעולה או בתוצאה)}}. וכן כתב המידות לחקר ההלכה {{מקור|(ח"ג כג-עא)}} שאינו מתכוון לא פוטר בעבירות של תוצאה.
 
==פרטי הדין==
'''כשמתכוון לעבירה ולמטרה אחרת יחד''', כגון שסוגר את דלת ביתו גם בשביל לשמור על הבית וגם בשביל לצוד את הצבי שבתוכו, נחלקו הראשונים, ויש בזה שלוש דעות {{מקור|(דן בזה הגר"ש שקאפ כתובות ד-ב)}}:
@ נחשב כמתכוון וחייב {{מקור|(ר"ן)}}.
@ נחשב כאינו מתכוון ומותר {{מקור|(רשב"א ע"פ שלטי גיבורים)}}.
@ במלאכת צידה נחשב כאינו מתכוון ומותר, אך בשאר מלאכות שבת נחשב כמתכוון וחייב {{מקור|(רשב"א ע"פ הגר"ש שקאפ כתובות ד-ב)}}.
 
==ראה גם==
* [[דעת]] {{מקור|(בכל הדינים הצריכים דעת - מצוות, עבירות, קניינים ועוד)}}
 
* [[מתעסק]]
 
* [[פסיק רישא]]
 
* [[שוגג]]
 
==הערות שוליים==
<references />
 
[[קטגוריה:עקרונות הלכתיים]]
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]]

גרסה מ־16:23, 23 בדצמבר 2008

מעשה איסור שאדם עושה ללא כוונה, כתוצאה ממעשה היתר. פעולה המותרת מצד עצמה, העלולה לגרור בעיקבותיה פעולה אסורה - עשייתה מותרת, אם קיימים שני התנאים הבאים: א. העושה אינו מתכוון לפעולה האסורה; ב. הפעולה האסורה אינה תוצאה הכרחית של הפעולה המותרת, אלא אפשרית בלבד.

לדוגמא: מותר לגרור בשבת ספסל קל על גבי קרקע, ובלבד שלא יתכוון לעשות חריץ. עשיית החריץ אמנם תתכן, אך אינה תוצאה הכרחית מן הגרירה.

פעולה המותרת מצד עצמה, אך וודאי שתגרור בעיקבותיה פעולה אסורה - עשייתה אסורה. פעולה זו נקראת בפי חז"ל: "פסיק רישיה ולא ימות", כלומר: חתוך ראשו ולא ימות. כשם שאי אפשר לחתוך את ראשו של בעל חי מבלי לגרום להמתתו, כך אי אפשר לפעולה המותרת להיעשות מבלי שתיעשה בגללה הפעולה האסורה.

יש להבדיל בין שני סוגים של "פסיק רישיה": א. "פסיק רישיה דניחא ליה", כלומר, שהאדם העושה את הפעולה המותרת מרוצה מן הפעולה האסורה הנגררת מפעולתו - שאז איסור עשייתה הוא מן התורה; ב. "פסיק רישיה דלא ניחא ליה", כלומר, שהאדם העושה את הפעולה המותרת אינו מרוצה מן הפעולה האסורה הנגררת מפעולתו - שאז איסור עשייתה הוא מדרבנן.

אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=דבר_שאינו_מתכוון&oldid=18508"