חבל ארץ בקעת הירדן: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
אם תנאי האקלים של הפליסטוקן התיכון היו עומדים בתוקפם היה ים המלח מתכווץ לחלקו הדרומי. ואכן היתה תקופה שבה ימת הלשון התקיימה רק באגן הדרומי של ים המלח והיה בה אגם עצמאי רדוד שניזון ממי שטפונות. עודפי המים זרמו דרך מיצר הלשון לאגן הצפוני ואילו בקיץ, מתוך המים שנוצרו באגן הדרומי שקע [[מלח בישול]] ומלחים נוספים <ref name=ilan/>. במרוצת הזמן התמלא מים ים המלח, עד עומק של כ-400 מטר ושקע כולו הוא כ-800 מטר מתחת לפני הים. היו גורמים טקטונית אשר מנעו את יבוש חלקו הצפוני של ים המלח בתקופות שבין התייבשות הימה הפליסטוקנית להתהוות הירדן . במקביל מסכם פיקרד:" הים התפשט רק עד שפתה הצפונית של הלשון, שהיתה עדין מחוברת אל החוף המערבי של ים המלח ואל אזור גבעות חאוור הלשון לרגלי הרי ה[[מצדה]]. האגן הדרומי התהווה רק בתקופה ההיסטורית של האדם ב"מהפכת סדום ועמורה" | אם תנאי האקלים של הפליסטוקן התיכון היו עומדים בתוקפם היה ים המלח מתכווץ לחלקו הדרומי. ואכן היתה תקופה שבה ימת הלשון התקיימה רק באגן הדרומי של ים המלח והיה בה אגם עצמאי רדוד שניזון ממי שטפונות. עודפי המים זרמו דרך מיצר הלשון לאגן הצפוני ואילו בקיץ, מתוך המים שנוצרו באגן הדרומי שקע [[מלח בישול]] ומלחים נוספים <ref name=ilan/>. במרוצת הזמן התמלא מים ים המלח, עד עומק של כ-400 מטר ושקע כולו הוא כ-800 מטר מתחת לפני הים. היו גורמים טקטונית אשר מנעו את יבוש חלקו הצפוני של ים המלח בתקופות שבין התייבשות הימה הפליסטוקנית להתהוות הירדן . במקביל מסכם פיקרד:" הים התפשט רק עד שפתה הצפונית של הלשון, שהיתה עדין מחוברת אל החוף המערבי של ים המלח ואל אזור גבעות חאוור הלשון לרגלי הרי ה[[מצדה]]. האגן הדרומי התהווה רק בתקופה ההיסטורית של האדם ב"מהפכת סדום ועמורה" | ||
== הערות שוליים == | |||
<references /> | |||
[[קטגוריה:חבלי ארץ ישראל]] | [[קטגוריה:חבלי ארץ ישראל]] | ||
גרסה מ־09:20, 11 בנובמבר 2008
|
|
חבל ארץ בקעת הירדן הוא חבל ארץ הנמשך לאורך מזרחה של ארץ ישראל המערבית ומערבה של עבר הירדן. הבקעה הנמצאת במרכז "השבר הסורי אפריקני" - המוליך דרך ארץ ישראל עד לאפריקה המרכזית. ים המלח היא שריד קטן לימה גדולה בהרבה שהתקיימה במקום בעבר המכונה בשם: "ימת הלשון". קטעים מסויימים בקרקעית הבקע: בים המלח ובים כנרת עדין בתהליך שקיעה, כתוצאה מהפעילות הטקטונית הנמשכת עד היום.
נסיבות ההווצרות
הגאולוג יהודה ליאו פיקרד חתן פרס ישראל למדעי החיים בשנת 1958 - התשי"ח, הציע כבר בשנת 1943 תאוריה לגבי התהוות הימה. עיקר התהווּתה של בקעת הירדן היה בין ה"שלישון" לבין ה"רביעון" בעידן ה"קנוזואיקון" - מלפני 65 מיליוני שנים עד לפני 1.75 מיליוני שנים. בתחילה היה במקומה של בקעת הירדן עמק רחב ושטוח, שנוצר לאחר התרוממות הרי ארץ ישראל. העמק היה גבוהה ממפלס הים התיכון והיה מלא מים מתוקים. בתקופת המעבר בין "השלישון" וה"רביעון" - לפני כמיליון שנה היתה פעילות טקטונית גדולה על פני כדור הארץ וכך נוצרו שקעים מאורכים. בארץ אלו החלו בתקופת ה"מיוקן", נמשכו ב"פליאוקן" והסתיימו ב"פליסטוקן".
בקעת הירדן נוצרה בתקופות אלה והיא פרי סחיפה של זרמי מים כבדים ועצומים משך מאות אלפי שנים. הבקעה היתה במקור עמוקה יותר אך התמלאה בסחף. תקופת הפליסטוקן הצטיינה בגשמים מרובים אך האקלים לא היה יציב: מבינים בתקופות גשומות ובתקופות שחונות. בארץ ישראל אובחנו השלבים הבאים:
- בפליסטוקן התחתון יצרו המים שירדו משני עברי בקעת-הירדן ימה מתוקה מבקעת בית שאן עד הלשון של ים המלח [1]. כך נוצרו משקים בעובי 30 עד 40 מטר של אבן חול, קונגלומרטים של אבני גיר וטרה רוסה.
- במעבר בין הפליסטוקן התחתון לפליסטוקן התיכון התחדשו התנועות הטקטוניות : הרי ארץ ישראל המשיכו להתרומם ובקעת הירדן לשקוע. באותה תקופה הופיעו שפכי לבה בין ימת החולה לבין ים כנרת. כך נוצר בית הקיבול שהיה לחלק הצפוני של ים המלח. בתקופה זו, שהיתה בראשיתה גשומה, התהווה אקלים יבשתי וכמויות עצומות ממי השטפונות התאדו וכך הושקעו החומרים המלוחים שייצרו את מה שמכנים גבעות "חוואר הלשון"
- בסוף הפליסטוקן התיכון התפשטו "משקעי הלשון" עד לרגלי ההרים, במקביל להווצרות ימת הלשון מים כנרת בצפון, ועד אזור חצבה בדרום, כאשר אורכו של נהר הירדן נאמד כ-230 ק"מ. עומק המשקעים הגיע בצפון ים המלח ל-150 מטר ובצפון בקעת הירדן רק 50 מטר. עובדה זו מסבירה מדוע דרום בקעת הירדן נמוך מצפונה. היום משקעים אלה מצויים בגובה 200 מטר מעל פני ים המלח.
- בסוף הפליסטוקן התיכון או תחילת הפליסטוקן העליון נתמעטו הגשמים ונוצרו שלושת הימות: ימת החולה, ים כנרת וים המלח. נפח ים המלח, שהוא השריד העיקרי מימת הלשון, קטן פי ארבע בערך מנפח האגם הקדום. אם אגם הלשון הגיע לשיאו - כ-180 מטר מתחת למפלס האוקיאנוס - לפני 25,000 שנה, הוא הצטמק סופית לפני 15,000 - 17,000 שנה. עקבות הצטמצמות הימות ניכרות היטב במדרגות ההרים היורדים אל הימות המעידות על המפלסים השונים של פני ימת הלשון בתקופות השונות. יש סימנים לכך כי באחת מתקופות היובש, התנדף ים המלח כמעט עד לקרקעיתו ומפלסו היה לפחות 700 מטר מתחת למפלס האוקיאנוס.[2].
"מדרגות הקעת הירדן
יוסף ברסלבי בספרו הידעת את הארץ כרך שלישי "ים המלח סביב-סביב" מתאר את שלושת המדרגות העיקריות כםי שהטגדרו על ידי ליאו פיקרד:
- מדרגה עליונה, בגובה 180 - 190 מטר מעל פני ים המלח [3]. אפשר להבחין בה מיריחו עד ים כנרת.
- מדרגה בינונית, בגובה 60 - 80 מטר מעל פני ים המלח [3].
- בין המדרגה הבינונית לתחתונה אפשר להבחין עוד 4-6 מדרגות ביניים מפותחות [3].
כמשלושים מדרגות נוף (טארסות) אופקיות נימנו במדרונות התלולים שמשני צידי האגם, המתחילות במפלס הנוכחי ונמשכות עד רום של יותר מ-200 מטר מעליו. זאת בנוסף לסדרות עבות של חצץ וכן של משקעים אגמיים דקי-גרגיר הממלאים את הקניונים משני צידי הבקע כמעט עד לגובהן של מדרגות החוף [4].
אם תנאי האקלים של הפליסטוקן התיכון היו עומדים בתוקפם היה ים המלח מתכווץ לחלקו הדרומי. ואכן היתה תקופה שבה ימת הלשון התקיימה רק באגן הדרומי של ים המלח והיה בה אגם עצמאי רדוד שניזון ממי שטפונות. עודפי המים זרמו דרך מיצר הלשון לאגן הצפוני ואילו בקיץ, מתוך המים שנוצרו באגן הדרומי שקע מלח בישול ומלחים נוספים [2]. במרוצת הזמן התמלא מים ים המלח, עד עומק של כ-400 מטר ושקע כולו הוא כ-800 מטר מתחת לפני הים. היו גורמים טקטונית אשר מנעו את יבוש חלקו הצפוני של ים המלח בתקופות שבין התייבשות הימה הפליסטוקנית להתהוות הירדן . במקביל מסכם פיקרד:" הים התפשט רק עד שפתה הצפונית של הלשון, שהיתה עדין מחוברת אל החוף המערבי של ים המלח ואל אזור גבעות חאוור הלשון לרגלי הרי המצדה. האגן הדרומי התהווה רק בתקופה ההיסטורית של האדם ב"מהפכת סדום ועמורה"