מילון הראי"ה:עץ הדעת טוב ורע (כינוי): הבדלים בין גרסאות בדף
(העברת מילון הראי"ה למרחב השם המתאים) |
מ (Automatic page editing) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
עץ אחד, שבהכרה טבעית הכיר בו [[מילון הראי"ה:(האדם הראשון|(האדם הראשון]]) כח להגדיל סערת תשוקותיו, לצאת [[מילון הראי"ה:ממנוחתו|ממנוחתו]] הטבעית <ומזה תבא המכשלה שלא להאמין במנוחה המורה הדרך הישרה>, כי אם לבחון את הרע אולי אינו רע, ולסור מן הרע רק אחרי היוודעו בידיעה והרגשה שהוא רע [ל"ה פרק ה]. | |||
עץ הדעת טוב ורע - (''' בציורו באופן שכולו ציורי''') - התגלות הנטיה לצאת ממצב המנוחה והתמימות העדינה (בה היה [[מילון הראי"ה:אדם הראשון|אדם הראשון]] לפני החטא) [ל"ה פרק ה]. | עץ הדעת טוב ורע - (''' בציורו באופן שכולו ציורי''') - התגלות הנטיה לצאת ממצב המנוחה והתמימות העדינה (בה היה [[מילון הראי"ה:אדם הראשון|אדם הראשון]] לפני החטא) [ל"ה פרק ה]. | ||
ההכרה שיש [[מילון הראי"ה:טוב|טוב]] [[מילון הראי"ה:ורע|ורע]], הבאה ע"י [[מילון הראי"ה:החמרנות|החמרנות]] הגופנית העושה את הפירוד בין הנושאים שבמציאות, וממילא גם את הניגודים שבהם [עפ"י א"ק ב תנג (ע"ט קיט)]. | ההכרה שיש [[מילון הראי"ה:טוב|טוב]] [[מילון הראי"ה:ורע|ורע]], הבאה ע"י [[מילון הראי"ה:החמרנות|החמרנות]] הגופנית העושה את הפירוד בין הנושאים שבמציאות, וממילא גם את הניגודים שבהם [עפ"י א"ק ב תנג (ע"ט קיט)]. | ||
גרסה אחרונה מ־13:50, 27 באוגוסט 2012
|
|
עץ אחד, שבהכרה טבעית הכיר בו (האדם הראשון) כח להגדיל סערת תשוקותיו, לצאת ממנוחתו הטבעית <ומזה תבא המכשלה שלא להאמין במנוחה המורה הדרך הישרה>, כי אם לבחון את הרע אולי אינו רע, ולסור מן הרע רק אחרי היוודעו בידיעה והרגשה שהוא רע [ל"ה פרק ה]. עץ הדעת טוב ורע - ( בציורו באופן שכולו ציורי) - התגלות הנטיה לצאת ממצב המנוחה והתמימות העדינה (בה היה אדם הראשון לפני החטא) [ל"ה פרק ה]. ההכרה שיש טוב ורע, הבאה ע"י החמרנות הגופנית העושה את הפירוד בין הנושאים שבמציאות, וממילא גם את הניגודים שבהם [עפ"י א"ק ב תנג (ע"ט קיט)].
לאכל מעץ הדעת[עריכה]
להתקשר במזג עם תכונה זו, של הכרה שיש טוב ורע. הצמצום לכוון את האידיאל השכלי בשביל טוב ורע, צמצום המבט אל הפרטים של הטוב והרע, ולסור מרע ולעשות טוב. גריעת אור השכל, ולקיחת מקומו ע"י ההרגשה, ההתפעלות, והשיקוע של החושים, שמביא את הטוב והרע וכל ערכיהם, חילוקיהם, והעמל הגדול שיש בכיוון הדרך הממוצע, שלא יוסיף ולא יגרע [עפ"י א"ק ב תנג (ע"ט קיט־כ), א"ק ג ראש דבר, לג, ושם שם קכט]. ◊ ההכרה היא הנגיעה של עץ הדעת והאכילה היא הרצון, כלומר חיבור הרצון עם ההכרה. א"א לאשה שתוציא אל הפועל הכרה מנותחת חפשית מרצון, ומתוך הכרה באה היא לידי רצון. והרצון של הרע, כיון שנכנס בנפש הרי הוא מפעפע כארס נחש ואין מנוס ממנו, עד אשר יזוקק העולם, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ [קובץ ג שנא (ג"ר 148)]. עץ הדעת טוב ורע נהפך כולו לעץ החיים[1]- כשמוסקר העולם וכל מלואו בטובו השלם, ביסוד מציאותו הרחבה והמלאה, מתוך שכלול הרוח, בהתקבעות החפץ לעילוי שאינו פוסק מעצמיות תוכנו, שאז אין פחד מכל רע [עפ"י א"ק ב תסט].
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ עץ הדעת טוב ורע נהפך כולו לעץ החיים - רד"ך ציין לזוהר ח"ג מב:, ריקנטי בראשית, "האילנות האלו שרשם אחד למטה אף כי הם שנים בענפיהם שלא לקצץ בנטיעות. ועל כן תרגם אונקלוס על שניהם "במציעות גינתא". ואי אפשר לשני אילנות שיהיו שניהם באמצע אלא אם כן הם מורכבים זה בזה ומיוחדים בשרש אחד". ע"ע לשב"ו, הקדו"ש, שער ו סוף פרק ז, ובס' הדע"ה, ח"ב דרוש ד, ענף ג, ד, ה. ע"ע מנֹפת צוף, למו"ר הרב יהונתן שמחה בלס ח"א, פרק כז, עמ' 387-391.