שודא דדייני: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־11:53, 5 בספטמבר 2012

כשלא יכולה להיות שום אפשרות לברר את הספק, לא כעת ולא בעתיד, הדיינים מחליטים בעצמם למי לתת את הממון (הסוגיא בבבא בתרא לד:).

לדוגמא, שני שטרות היוצאין ביום אחד (לשמואל, והלכה כמותו. רב סובר שחולקין (בבא בתרא לד:)).נקרא גם שוחדא דדייני (בלשון הירושלמי^[1]).

מקורו מסברא.

בדינו יש שלוש שיטות במפרשים (שתי השיטות הראשונות הן הידועות יותר):

הרשב"ם (בבא בתרא לה.) והרמב"ם (זכייה ומתנה ה-ו) פירשו שהדיינים יפסקו ע"פ מה שנראה להם על פי ראיות קלושות. וזה בירור המציאות האמיתית.
התוס' ביארו שהדיינים יפסקו מה שירצו (מעין הנהגה, שהמציאות עדיין לא ידועה) (בבא בתרא לה.).
הירושלמי (כתובות י-ד בתחילתו) קורא לדין זה "שוחדא דדייני", וחידש קרבן העדה (שם) שלשיטת הירושלמי הבית דין יתנו למי שייתן להם שוחד, שמותר ליטול שוחד לצורך זה (אמנם הפני משה שם פירש שגם הירושלמי סובר כבבלי).

כל ההכרעות עדיפות משודא דדייני ודינו לא נאמר בהן.

↑ דנו בפירושו לקמן בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בדינו אות ג. ור' תבנית:הידעת?/ו' כסלו ה'תשס"ט.

גרסה מ־09:27, 5 בספטמבר 2012 (עריכה) יוסף שמח בוט (שיחה \| תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) → העריכה הקודמת		גרסה אחרונה מ־11:53, 5 בספטמבר 2012 (עריכה) (ביטול) יוסף שמח בוט (שיחה \| תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור)
שורה 1:		שורה 1:
	==הגדרה==		==הגדרה==
	'''כשלא יכולה להיות שום אפשרות לברר את הספק, לא כעת ולא בעתיד, הדיינים מחליטים בעצמם למי לתת את הממון''' {{מקור\|הסוגיא בבבא בתרא לד:\|כן}}'''.'''		'''כשלא יכולה להיות שום אפשרות לברר את הספק, לא כעת ולא בעתיד, הדיינים מחליטים בעצמם למי לתת את הממון''' {{מקור\|הסוגיא בבבא בתרא לד:\|כן}}'''.'''