אפוטרופוס: הבדלים בין גרסאות בדף

הגדרה[עריכה]

כאשר ישנם יתומים קטנים, ממנים אדם שיתעסק בצורכיהם (הסוגיא בגיטין נב, בסוגיא זו האריך דברי גאונים ז).

לדוגמא, האפוטרופוס מוציא, מכניס, בונה, סותר, שוכר, נוטע, זורע בנכסי הקטנים, וכן מאכילן ומשקן (שו"ע חו"מ רצ-ז).

מקור וטעם[עריכה]

במקורו נחלקו הראשונים האם הוא מדרבנן מדין הפקר בית דין הפקר (רש"י גיטין לד. ד"ה התם, רמב"ן גיטין נב. (ד"ה הא) בשם יש אומרים), או מדאורייתא מדין זכין, שמעשי האפוטרופוס הם זכות ליתומים (רמב"ן שם בדעת עצמו. ושיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב עמוד רנו חקר האם מועיל מדין זכין או שהוא דין מיוחד שידו של האפוטרופוס כידם. לגבי אפוטרופוס לחלוק בנכסי אביהם מפורש בקידושין מב. שמקורו מהפסוק "ונשיא אחד נשיא אחד ממטה, תקחו לנחול את הארץ" (במדבר לד-יז)).

פרטי הדין[עריכה]

הממנה את האפוטרופוס הוא המוריש (קודם שמת), ואם לא מינה - בית דין חייבים למנות, שבית דין הוא אביהם של יתומים (שו"ע חו"מ רצ-א).

שוטה וחרש דינם כקטנים, ומעמידים להם אפוטרופוס (שו"ע חו"מ רצ-כז).

אפוטרופוס שמעיד ליתומים, כגון שמעיד שחייבים להם מעות או שהם חייבים לאחר - יש בזה שלוש דעות האם נאמן (דברי גאונים ז-ב):

א) אינו נאמן (ש"ך חו"מ רצ-טז, והוסיף שאם הלווה מודה שהאפוטרופוס הלווהו מעות של היתומים - כן נאמן, שאז הלווה עשאו שליש).

ב) כן נאמן (שבות יעקב ח"ב קעא).

ג) אם ידו של האפוטרופוס באמצע (שהוא הלווה בשבילם את המעות) - אינו נאמן, אך אם אין ידו באמצע (שאביהם הלווה) - כן נאמן (בשמים ראש קיז).

טענה שאינה שכיחה, אע"פ שבית דין לא טוענים אותה בשביל יתומים (בדין טענינן), אפוטרופוס כן יכול לטעון בשבילם (דברי גאונים ז-ו).

חזקת נזיקין (כגון היזק ראיה) שאדם החזיק כמה שנים נגד היתום, והאפוטרופוס לא מיחה בו - החזקה לא מועילה, שהרי האפוטרופוס לא יכול למחול בלי תועלת ליתום, וגם אם מחל אינו מחול (דברי גאונים סט-יג).

לעשות פשרה - נחלקו האחרונים האם האפוטרופוס יכול לפשר עבור היתומים (מהרלב"ח צה: יכול, שו"ת פני משה ח"א ט: לא יכול. הובאו בדברי גאונים ז-יא).

אפוטרופוס שפשע בנכסי היתומים, כגון שהלווה בלא משכון - בפשטות חייב, אך הרמב"ן חידש שפטור (הובא בש"ך חו"מ רצ-כה). אמנם כשהזיק בידיים גם הרמב"ן מודה שחייב, וכן הוא מודה באפוטרופוס שמינו בית דין (דברי גאונים ז-יג).

למכור את נכסי היתומים ולהניח את המעות בעסק - אינו רשאי (שו"ע חו"מ רצ-יא), וגם בדיעבד אם עבר ומכר - מכירתו לא חלה (מהריב"ל ח"א עח וח"ד כח, לחם רב רט, דברי גאונים ז-טז).

יד האפוטרופוס דינה כיד היתום ותפיסתו מועילה עבורם. ולכן יכול לתפוס בשבילם גם כשחב לאחרים, וכן יכול לטעון בשבילם "קים לי" (שו"ת ברכת יוסף כ).

כשהיתומים נעשו גדולים האפוטרופוס נותן להם את ממון המוריש (שו"ע חו"מ רצ-טז). וזמן גדלותם הוא י"ג לזכר וי"ב לנקבה (ריב"ש תסח, מהריב"ל ח"ב עו, דברי גאונים ז-יז).

ראה גם[עריכה]

• אפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן
• טענינן
• קטן
• קנייני קטן