ספק נפשות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''במקורה''' נחלקו הראשונים: | '''במקורה''' נחלקו הראשונים: | ||
@ לרשב"ם נלמד מהפסוק "והצילו העדה את הרוצח" {{מקור|(במדבר לה-כה)}}, ודורשים מ"והצילו" שמספק יש לזכותו {{מקור|(וכן כתב רש"י סנהדרין עט. ד"ה אי נמי פלגא ופלגא)}}. | |||
@ אך התוס' כתבו שאין צריך לזה פסוק, אלא סברא כמוחזק במטלטלין (מוחזק) {{מקור|(בבא בתרא נ:, ואפשר שנחלקו מעין מחלוקת האחרונים האם אדם מוחזק בנפשו - לקונטרס הספיקות הוא מוחזק ולגר"א וסרמן לא (דברי סופרים ה-א). בדומה לזה נחלקו המפרשים בהרבה מקומות האם אדם בעלים על חייו, כגון המרחשת (ח"א כ) שהביא צד שמותר לאדם לאבד עצמו לדעת. ויש קשר בין דיני בעלות (האם הוא בעלים על חייו) לדיני מוחזק (האם הוא מוחזק בהם), שהרי במוחזק דנו האחרונים}}<ref>הובאו בערך [[מוחזק#פרטי_הדין]] ד"ה חפץ שנמצא בחצר שאינה קונה.</ref> {{מקור|לעניין חצר שאינה קונה, האם היא יכולה להחזיק)}}.'''לגבי ודאותו''', האם הוא הכרעה ודאית (דין ודאי) או שעדיין אנו מסופקים (דין ספק), תלה זאת הגר"א וסרמן במחלוקת הנ"ל, שלתוס' הפטור הוא רק מדין ספק, אך לרשב"ם, שהיא גזיה"כ, הוא פטור מדין ודאי {{מקור|(קובץ הוספות יח)}} והצפנת פענח {{מקור|(כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה קימה)}} נקט בפשטות שהוא דין ודאי. | |||
בדינים שונים ==בדינים שונים== | בדינים שונים ==בדינים שונים== | ||
| שורה 20: | שורה 18: | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
[[פיקוח נפש]] | * [[פיקוח נפש]] | ||
| שורה 26: | שורה 24: | ||
<references /> | <references /> | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | * [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
[[קטגוריה:עקרונות הלכתיים]] | [[קטגוריה:עקרונות הלכתיים]] | ||
גרסה מ־17:46, 4 באוגוסט 2008
|
|
הגדרה
בספק האם האדם חייב מיתה, לא הורגים אותו (הסוגיא בבבא בתרא נ:).
לדוגמא, הרג אדם שספק האם הוא ישראל או גוי (מעין מקרה זה בבבא בתרא נ:).
מקור וטעם
במקורה נחלקו הראשונים:
- לרשב"ם נלמד מהפסוק "והצילו העדה את הרוצח" (במדבר לה-כה), ודורשים מ"והצילו" שמספק יש לזכותו (וכן כתב רש"י סנהדרין עט. ד"ה אי נמי פלגא ופלגא).
- אך התוס' כתבו שאין צריך לזה פסוק, אלא סברא כמוחזק במטלטלין (מוחזק) (בבא בתרא נ:, ואפשר שנחלקו מעין מחלוקת האחרונים האם אדם מוחזק בנפשו - לקונטרס הספיקות הוא מוחזק ולגר"א וסרמן לא (דברי סופרים ה-א). בדומה לזה נחלקו המפרשים בהרבה מקומות האם אדם בעלים על חייו, כגון המרחשת (ח"א כ) שהביא צד שמותר לאדם לאבד עצמו לדעת. ויש קשר בין דיני בעלות (האם הוא בעלים על חייו) לדיני מוחזק (האם הוא מוחזק בהם), שהרי במוחזק דנו האחרונים[1] לעניין חצר שאינה קונה, האם היא יכולה להחזיק).לגבי ודאותו, האם הוא הכרעה ודאית (דין ודאי) או שעדיין אנו מסופקים (דין ספק), תלה זאת הגר"א וסרמן במחלוקת הנ"ל, שלתוס' הפטור הוא רק מדין ספק, אך לרשב"ם, שהיא גזיה"כ, הוא פטור מדין ודאי (קובץ הוספות יח) והצפנת פענח (כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה קימה) נקט בפשטות שהוא דין ודאי.
בדינים שונים ==בדינים שונים== בדינים שונים קים ליה בדרבה מיניה - הרעק"א כתב שספק חיוב מיתה (שבית דין לא ממיתים אותו מספק) לא פוטר מתשלומין מספק (הביאו ודן בדבריו קובץ שיעורים כתובות פד), אך הגרש"ש (בבא קמא ל) כתב שכן פוטר, כמו שחייבי מיתות שוגגים פוטרים אע"פ שאינו חייב בפועל[2]. בדינים שונים
חוזק
בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה[3].
רובא דליתא קמן מועיל בנפשות[4] (מחלוקת בגמרא, וזו ההלכה (סנהדרין סט.)).חזקת אומדנא, עליה נאמר "מלקין על החזקות סוקלין ושורפין על החזקות" (קידושין פ.). ובטעם לזה ביאר השב שמעתתא (ד-ח) שהחזקה אינה בשעת המעשה (האם בא על אימו) אלא על עצם האיסור (האם היא אימו, אך בוודאי שבא עליה), וכמו שלעצם האיסור עד אחד מועיל למלקות (שמעיד על בשר שהוא טריפה, ואח"כ בא אדם ואוכל אותו - לוקה).
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ הובאו בערך מוחזק#פרטי_הדין ד"ה חפץ שנמצא בחצר שאינה קונה.
- ↑ לגבי ספק חיוב כרת ע"ע קים ליה בדרבה מיניה#בעבירות_שונות ד"ה ספק חיוב כרת.
- ↑ בערך חוזק ההכרעות דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.
- ↑ אך ע"ע אין הולכין בממון אחר הרוב#בנפשות_ובדיינים, שיש שיטה שרוב גרוע לא מועיל בנפשות.