הרב ברוך דוב ליבוביץ: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 38: שורה 38:
{{מיון רגיל:ליבוביץ' ברוך בער}}
{{מיון רגיל:ליבוביץ' ברוך בער}}
[[קטגוריה: אחרונים]]
[[קטגוריה: אחרונים]]
[[קטגוריה:ראשי ישיבות בחו"ל]]
[[קטגוריה:ראשי ישיבות בליטא]]
[[קטגוריה:רבנים ליטאים]]
[[קטגוריה:רבנים ליטאים]]
[[קטגוריה:בוגרי ישיבת וולוז'ין]]
[[קטגוריה:בוגרי ישיבת וולוז'ין]]

גרסה מ־14:16, 30 במאי 2013

רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ' היה ראש ישיבת קמניץ. נפטר בוילנא בת"ש, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה.

תולדות חייו

נולד בשנת תר"ל (או תרכ"ד) בסלוצק לאביו רבי שמואל דוד, שהיה ממקורבי רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, בעל 'בית הלוי'. אביו שלחו ללמוד אצל המלמד הישיש רבי ישראל יונה'ס שאצלו למד גם רבי חיים סולובייצ'יק. בגיל צעיר נכנס לישיבת וולוז'ין. בגיל שש עשרה נבחן אצל רבי יצחק אלחנן ספקטור בשולחן ערוך וכן אצל הרב ירוחם פרלמן וקיבל מהם "סמיכת חכמים".

בשנת תרמ"ד נשא לאישה את פייגא בית של הרב אברהם יצחק הלוי צימרמן רבה של הלוסק. לאחר כמה שנים עבר חמיו למלא משרת רבנות בעיר קרמנצ'וג שבאוקראינה והרב החליפו כרב העיר, לא לפני שהלך לוואלוז'ין להתייעץ עם רבו ר' חיים מבריסק. זמן קצר אח"כ התחילו להגיע להלוסק תלמידים ללמוד ממנו תורה. כך הגבשה לה חבורה שעם הזמן הפכה לישיבה.

בתרס"ד קיבל הצעה מרבי אליעזר גורדון לכהן כר"מ בישיבת טלז. הרב נסע לשם ובדק ולבסוף העניין לא יצא לפועל. באותה שנה נקרא לכהן כראש ישיבת כנסת בית יצחק בסלבודקא ובהסכמת רבו ר' חיים מבריסק הסכים להצעה.

כשנפטר חמיו מילא את מקומו ברבנות קמנצ'וג ופתח ישיבה שם. כשהתרבו הפוגרומים באזור עבר עם ישיבתו לוילנא. היה זה בשנת תרפ"א.

בתרפ"ו עבר עם הישיבה לקמניץ, שם היה עיקר התפתחותה.

בערב ראש השנה ת"ש נכנסו הגרמנים לקמניץ. בניגוד לשאר העיירות שבסביבה, התנהגו גויי קמניץ באופן הגון יותר ולא הציקו ליהודים. אחד עשר יום שהו שם. ביום הכפורים נכנסו הכוחות הרוסיים. כל הזמן הזה הורה הרב שלא לברוח. רק בתחילת חודש חשוון הגיע פסק מהרב חיים עוזר גרודז'ינסקי להגיע לוילנא שנמסרה לשליטת ליטא, ור' ברוך בער עזב את קמניץ. ביום ה' בכסלו, לאחר כמה ימי מחלה, נחלש ביותר. ברגעיו האחרונים ביקש שיאמרו לפניו דבר-תורה שאמר בשם רבו רבי חיים מבריסק. תלמידו רבי נח שמעונוביץ עשה כבקשתו. הרב הקשיב בריכוז, תוך כדי המאמץ נפל על משכבו כשהוא ממלמל "ושבתי בשלום אל בית אבי".

אישיותו

הצטיין באהבת ישראל. אמר: "במה אבוא לעולם האמת? וכי יש בי תורה?! וכי יש בי יראת-שמים?! בדבר אחד אוכל לבוא – שאני אוהב יהודים".

היה זוכר כל תלמיד ותלמיד שלמד אצלו, גם אחרי שנים ארוכות שלא ראהו.

מתלמידיו

ספריו

  • ברכת שמואל – חידושים על הש"ס. 4 חלקים.
  • שיעורי רבי ברוך בער – סיכום שיעורים שניתנו בישיבת קמניץ. נכתבו על ידי התלמידים.

עליו

  • "ה'ברכת שמואל' זה ספר מצויין, והלשן שלו קשה מאד. גם אם לא מבינים אותו- שכל תופסים... אבל למדנים יצאו משם, כי יש מבנה של הגיון. התפיסה ל מורכבת רק מאיך מבינים את הדברים, אלא גם מה'אצבע'" (הרב אברהם שפירא[1]).

קישורים חיצוניים

סיפורים על ר' ברוך בער ותמונות

הערות שוליים

  1. "אמרי שפר" עמ' שמ