דיבוק: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (←תעודים על דיבוקים והוצאתם: טכני) |
|||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
Oxford, 1989, p. 108.</ref>. | Oxford, 1989, p. 108.</ref>. | ||
לאחר מכן, במשך הדורות, היו תעודים שונים. וכגון בספר | לאחר מכן, במשך הדורות, היו תעודים שונים. וכגון בספר "נשמת חיים"<ref>אמסטרדם תי"ב.</ref> ל[[רבי מנשה בן ישראל]], ובספרים [[שומר אמונים]], [[לב אליהו]], שלשלת הקבלה, ועוד<ref>הרשימה מתוך ''והחי יתן אל לבו''' ל[[הרב יואל שוורץ]], עמ' 70 - 76</ref>. | ||
==נזק בעת יציאת הדיבוק== | ==נזק בעת יציאת הדיבוק== | ||
גרסה מ־22:11, 19 ביוני 2013
|
|
דיבוק הוא תואר קבלי לנשמה של אדם שנפטר שחודרת אל תוך גוף של אדם חי.
מהותו של הדיבוק
מובא בכתבי האריז"ל[1]:
- "יש לפעמים נפש איזה אדם רשע שנפשו אינה יכולה להכנס בגיהנום עדיין מרוב עוונותיו, והולכת נעה ונדה, ונכנסת לפעמים בגוף איזה אדם או אשה וכופה אותו ונקרא חולי הנופל."
סיבת החדירה לגוף הזר, היא מפני שאותם הנשמות המשוטטות נענשות ע"י מלאכי חבלה שמכים בהם (מכות רוחניות - בלשון הקבלה כף הקלע), ובתור נסיון להינצל מצער זה (עכ"פ באופן זמני), אותם הנשמות מנסות לחדור לגוף "מארח" של אדם חי (שלא מרצונו ושלא בידיעתו). בדרך כלל החדירה מתאפשרת רק אם המארח עבר על עבירות מסויימות[2].
ברוב המקרים אין סימנים חיצוניים ברורים להמצאות של דיבוק בגוף המארח, רק לעיתים רחוקות הדיבוק מגלה את נוכחותו באופן ברור, ולפעמים אף מדבר מתוך גופו של המארח[3].
השם "דיבוק"
ה"דיבוק" בתחילה היה מכונה בשם "רוח" או "נשמה" ("נשמה ערטילאית"). המילה "דיבוק" השתרשה כתואר לרוחות מסוג זה החל מאמצע המאה ה-י"ח[4], וכגון אצל רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) בספרו "תורת הקנאות"[5].
תעודים על דיבוקים והוצאתם
הוצאת דיבוק הראשונה המתועדת, היתה בצפת בשנת 1545 על ידי רבי יוסף קארו בעל השלחן ערוך, ונכתבה על ידי רבי יהודה חליווה בספרו "צפנת פענח"[6].
לאחר מכן, במשך הדורות, היו תעודים שונים. וכגון בספר "נשמת חיים"[7] לרבי מנשה בן ישראל, ובספרים שומר אמונים, לב אליהו, שלשלת הקבלה, ועוד[8].
נזק בעת יציאת הדיבוק
בעת יציאת הדיבוק מהגוף, הדיבוק יכול להזיק פיזית לאבר שדרכו יצא, ולדוגמא אם ייצא דרך העין, בעל הגוף יכול להיות עיוור. הדרך הפחות מזיקה, היא ע"י שייצא הרוח דרך הציפורן של האצבע הקטנה של הרגל[9].
ראו גם
לקריאה נוספת
- פישר, ישראל. הדיבוק מדימונה - אימות הסיפור, תשס"א.
- הרב יחיאל מיכל שטרן, נשמת אדם פרק לז, ירושלים תש"ס.
הערות שוליים
- ↑ שער רוח הקודש, לד
- ↑ קונטרס "הנשמות מספרות" מאת. הקונרטס הוא חלק מספר בית יהודה לרבי יהודה פתייה, בפירושו על ספר יחזקאל אות פ"ח.
- ↑ קונטרס "הנשמות מספרות".
- ↑ גרשום שלום, מחקרי שבתאות, תל אביב תשנ"ב, עמק 575.
- ↑ עמוד 56 במהדורת למברג תר"ל.
- ↑ M. Idel, “Jewish Magic from the Early Renaissance Period to Early Hasidism”, Religion, Science and Magic, ed. J. Neusner, E. Frerichs, P. McCracken Flesher, Oxford, 1989, p. 108.
- ↑ אמסטרדם תי"ב.
- ↑ הרשימה מתוך והחי יתן אל לבו' להרב יואל שוורץ, עמ' 70 - 76
- ↑ קונטרס "הנשמות מספרות".